לוקיוס אלבינוס

לוקיוס אלבינוס (? - 69) היה נציב יהודה מטעם הקיסרות הרומית בין השנים 62 עד 64 לספירת הנוצרים.

אלבינוס נשלח על ידי הקיסר נירון ליהודה עם מותו של הנציב הרומי פורקיוס פסטוס ב-62. בתקופתו גברו העושק, הניצול וגביית המסים המיוחדים שביהודה. יוסף בן מתתיהו מתאר כמי ש"לא הלך בדרכיו (של קודמו) ולא נבצר ממנו כל דבר נבלה, ונקל היה בעיניו לנהוג את משרתו בזדון ולמלא אוצרותיו כסף-המיסים, לגזול מכל איש את רכושו וגם להכביד על כל העם את עול המיסים, כי עוד מלאו לבו לקרוא דרור לאסורים אשר נתפשו במעשי שוד, בקחתו כופר מקרוביהם" (יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים, ספר ב' יד). למצב בעייתי זה תרמה העובדה שבלב האימפריה הרומית, במרכז השליטה ברומא, גברו השחיתויות, האינטריגות הפוליטיות ותפקוד לקוי של הסנאט. במצב כזה ניצלו הנציבים ביהודה, ובעיקר על רקע העובדה, שמידת הפיקוח על מעשיהם ודרכם הייתה רופפת, אם בכלל, כדי להתעשר על חשבון המקומיים, ולהציג, בעת הצורך, את היהודים כגורם מרדני, שאין להתייחס ברצינות לטענותיו (כגון אלה שהתגבשו כנגד הנציבים).

המריבות וההתנגשויות הפנימיות בירושלים הפכו לדבר שבשיגרה, בעיקר בלטו בקנאותם ובטירוף התנהגותם ה"סיקריים", שלעיתים היו פושטים על כפרים שלמים ובוזזים את רכושם. מריבות, שגלשו לפסים אלימים, נרשמו גם בקרב משפחת הכהונה הגדולה, וזאת על רקע העובדה שאגריפס השני היה מרבה להחליף את הכוהנים הגדולים. המצב בירושלים התדרדר עד כדי כך, שהכוהנים הגדולים ומשפחות האצולה שכרו כנופיות אלימות כדי לפגוע אלו באלו.

גורמים מרדניים בירושלים שיחדו את אלבינוס כדי שיאפשר להם לפעול באלימות בראש חוצות באין מפריע. המצב הביטחוני הבעייתי הגיע לידי כך ש"כל איש נבל אסף לו גדוד והתייצב בראשו כראש-שודדים או כמושל עריץ ונושאי כליו עזרו לו לעשוק את האזרחים השקטים ... ועריצים (יהודים) רבים רדו בזדון וזרע החורבן העתיד נשלך אל האדמה" (יוסף בן מתתיהו שם).

כישלונו של אלבינוס בנציבותו גרמו לשנאה רבה בקרב היהודים כנגדו, כמו שיוספוס מראה בכתביו ואף בימיו החל להתנבא נביא בשם ישוע בן חנניה, אשר ניבא על חורבן ירושלים, אולי כי נואש מדרך תפקודו של אלבינוס ותפקודה של ירושלים בכלל. ההיסטוריון פרופ' ישראל אלדד סובר שהדיונים של התנאים במרכז ההגדה הנאמרת בליל הסדר רומזים לוויכוחים המחתרתיים האם לתמוך במרד בר כוכבא או לא (לבסוף הוכרע שכן). אחד הקטעים המרכזיים בפרק זה הוא:

צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב

. לפי אלדד, אין מדובר בלבן הארמי המקראי אלא ברמז לאלבינוס הרומאי. תומכי המרד טענו שתוכניתה של רומא לייסד עיר אלילית על חורבות ירושלים (איליה קפיטולינה) היא השלמת התוכנית של אלבינוס ושל רומא כולה לחסל את היהדות.

לאחר שירותו ביהודה מונה על ידי נירון לנציב של מאוריטניה של קיסריה, לאחר מותו של נירון העביר את נאמנותו לקיסר החדש גלבה שמינה אותו גם לנציב של מאוריטניה של טינגיס כך ששלט על כל מאוריטניה.

לאחר רציחתו של גלבה העביר את נאמנותו לקיסר החדש אותו, עם פרוץ מלחמת האזרחים בין אותו לויטליוס ניסה לפלוש דרך מיצר גיברלטר להיספניה בייטיקה שהייתה תחת שליטתו של ויטליוס, קלוויוס רופוס מושל היספניה בייטיקה שלח שליחים מחיל המצב שהיה מוצב בפרובינקיה למאוריטניה לערער את נאמנותם של המאורים, כמו כן הפיצו את השמועה שאלבינוס מתכוון לקרוע את הפרובינקיה משלטון רומי ולעשותה ממלכה עצמאית ברשותו. לבסוף נרצח אלבינוס על ידי תומכי ויטליוס.

לוקיוס אלבינוס
Lucceius Albinus
לידה המאה הראשונה
מדינה פרובינקיית יהודה
נציב יהודה ה־13
6264
(כשנתיים)
אירועים בתקופתו רציחות פוליטיות בירושלים הופכות לדבר שבשגרה
אניוס רופוס

אניוס רופוס (בלטינית: Annius Rufus) היה נציב יהודה מטעם האימפריה הרומית בין השנים 12 עד 15 לספירת הנוצרים.

אניוס רופוס היה רומאי בן למעמד הפרשים, אשר מונה על ידי אוגוסטוס לנציב יהודה בשנת 12 לספירה. לא ידוע לנו דבר על תקופת שלטונו אולם ניתן לשער שמכוון שיוסף בן מתתיהו לא מוסר על עוולות שנעשו על ידיו או מרד שפרץ בתקופת שלטונו שהוא שלט במתינות ולא התגרה בנתיניו היהודים. אולם, הרב יקותיאל יהודה גרינוואלד, בספרו לתולדות הסנהדרין בישראל, מתייחס אליו ביחד עם שאר הנציבים במילים: "כולם היו רשעים ואכזריים".

לאחר מותו של אוגוסטוס הוחלף אניוס רופוס בידי גראטוס על ידי טיבריוס בשנת 15 לספירה, במסגרת מדיניותו של טיבריוס למנות את נאמניו לתפקידי מפתח.

גסיוס פלורוס

גסיוס פלורוס (לטינית: Gessius Florus) היה נציב יהודה מטעם הרומאים בין השנים 64–66 לספירה, אשר התנהגותו האכזרית והרצחנית הייתה בין הגורמים העיקריים לפרוץ המרד הגדול.

דקימוס סיוס סנקה

דקימוס סיוס סנקה (בלטינית: Decimus Seius Seneca) היה מצביא רומאי שחי ופעל במהלך המאה ה-2. כיהן כקונסול בשנת 151 או בשנת 152 לספירה, ומושל פרובינקיית סוריה פלשתינה בשנים 157-155.

טיטוס פומפוניוס באסוס

טיטוס פומפוניוס באסוס (לטינית: T. Pomponius Bassus) היה איש צבא רומאי ומשנת 90 עד 93 לספירה שימש כנציב יהודה ומפקד הלגיון העשירי פרטנסיס. בשנת 94 לספירה נתמנה לתפקיד של קונסול

יוליוס סוורוס

סקסטוס יוליוס סוורוס (בלטינית: Gnaeus Minicius Faustinus Sextus Iulius, filius, Sergia, Severus) היה מצביא רומאי שחי ופעל במהלך המאה השנייה. הוא עמד בראש הצבא הרומאי שדיכא את מרד בר כוכבא, והיה מושל פרובינקיית יהודה בשנים 133-136.

יוליוס קומודוס

יוליוס קומדוס (בלטינית: C. Julius Commodus Orfitianus) היה מצביא רומאי שחי ופעל במהלך המאה ה-2. שימש כקונסול בשנת 157 לספירה, ומושל פרובינקיית סוריה-פלשתינה בשנים 162-165.

לוסיוס קווייטוס

לוסיוס קווייטוס (לטינית: Lusius Quietus‏; ? - 118) היה מצביא רומאי שהצטיין במלחמות הפרתיות של טראיאנוס, מדכא מרד התפוצות, ונציב יהודה לצורך דיכוי המרד היהודי הידוע בשם "פולמוס קיטוס". בעקבות ניסיון מרידה, הוא הוצא להורג בפקודתו של אדריאנוס.

מארולוס

מארולוס היה נציב יהודה השביעי מטעם הרומאים בין השנים 37 עד 41 לספירת הנוצרים.

הוא מונה לנציבותו על ידי הקיסר גאיוס קליגולה.

מארקלוס

מארקלוס (לטינית: Marcellus) היה נציב יהודה מטעם הרומאים בין השנים 36 עד 37 לספירת הנוצרים.

הוא התמנה לתפקידו על ידי ויטליוס, נציב סוריה, לאחר הדחתו של פונטיוס פילאטוס.

עם מינויו הגיע גם ויטליוס ליהודה והתיר לכוהנים הגדולים להחזיק אצלם את בגדי הכהונה הגדולה ללא פיקוח הנציב.

מארקלוס החל את נציבותו בשנת 36 לספירה וביטל את המיסים שהיו מוטלים על היבולים. הוא פעל בנחת עם העם היהודים בפרובינקיה יהודה לעומת קודמו לתפקיד, פילטוס אשר פעל כנגדם והכעיסם.

מרקוס אמביבולוס

מרקוס אמביבולוס (לטינית: Marcus Ambivulus) היה נציב יהודה מטעם האימפריה הרומית בין השנים 9 עד 12 לספירת הנוצרים.

מרקוס אנטוניוס יוליאנוס

מרקוס אנטוניוס יוליאנוס (Marcus Antonius Julianus) היה פרוקוראטור (משגיח, נציב) ביהודה בשנת 70 לספירה, בזמן המרד הגדול של יהודי ארץ ישראל ברומא.

יוליאנוס קיבל את תפקיד המשגיח במקום קודמו, גסיוס פלורוס, שלא מנע את התפרצותו של העימות עם היהודים. אולם גם יוליאנוס נכשל בעצירת המרד מלהפוך למלחמה.ייתכן שמרקוס אנטוניוס יוליאנוס היה קרוב משפחתו של מרקוס אנטוניוס פליקס, הנציב ביהודה בין השנים 52–58.יוסף בן מתתיהו מציין את שמו של מרקוס אנטוניוס יוליאנוס בין "ששת בכירי המפקדים" של טיטוס במצור על ירושלים (70), אותם הוא כינס בט' באב כדי לדון בשאלת גורלו של בית המקדש. חמשת האחרים היו מפקדי לגיונות הצבא ואילו אנטוניוס יוליאנוס היה "הפרוקורטור של ארץ יהודה".מאחר שעל פי דברי יוספוס, היו הרבה סופרים שעסקו במלחמה היהודית ברומאים, מתקבל על הדעת שאחד מהם היה אנטוניוס יוליאנוס, הפרוקוראטור של יהודה בזמן המרד, שניתן לזהות אותו עם אותו "אנטוניוס יוליאנוס", שהסופר מינוקיוס פליקס ציין שכתב חיבור היסטורי הנוגע ליהודים או למלחמתם. אולם חיבור זה אבד.

סקסטוס הרמטידיוס קמפנוס

סקסטוס הרמטידיוס קמפנוס (לטינית: Sextus Hermetidius Campanus) היה איש צבא רומאי, ומשנת 93 עד 96 לספירה שימש כנציב יהודה וכמפקד הלגיון העשירי פרטנסיס. בשנת 97 התמנה לקונסול.

על פי אחת הסברות מוצאו של קמפנוס היה מיוון או מהמזרח ההלניסטי. הוא החל את הקריירה שלו כאיש צבא בחיל המזרחי של אספסינוס בשנת 59, ונכנס למעמד הפרשים באותה השנה באמצעות אדלקטיו. לפי סברה אחרת מוצאו היה איטלקי.

קמפנוס מתועד כנציב יהודה בתעודת שחרור ללגיונרים מיום 28 בדצמבר 93. לוחית עץ זו מתעדת הענקת אזרחות רומית לחייל, ומזכירה כדרך אגב: "חיילים ששירתו בירושלים בלגיון העשירי פרטנסיס" (milites qui militaverunt Hierosolymnis in legion x frerense).

סקסטוס וטולנוס קריאליס

סקסטוס וטולנוס קריאליס (בלטינית: Sextus Vettulenus Cerialis) היה איש צבא רומאי ומשנת 70 עד 71 לספירה שימש כנציב יהודה ומפקד הלגיון העשירי פרטנסיס. בשנת 72 או 73 לספירה מונה לקונסול.

פאקיוס גארגיליוס אנטיקואוס

פאקיוס גארגיליוס אנטיקואוס (בלטינית: M. Paccius Silvanus Quintus Coredius Gallus Gargilius Antiquus) היה מצביא רומאי שחי ופעל במהלך המאה השנייה. הוא היה מושל פרובינקית ערביה בשנים 119-116, ומושל פרובינקית יהודה בשנים 122–125. אזכור נוסף שלו הוא כמושלה של אסיה בימי אדריאנוס בשנים 136-133.

פומפיוס לונגינוס

פומפיוס לונגינוס (שמו המלא: גנאיוס פינריוס אמיליוס קיקטריקולה פומפיוס לונגינוס, לטינית: Gnaius Pompeius Longinus) היה איש צבא רומאי, ומשנת 86 עד 90 לספירה שימש כנציב יהודה ומפקד הלגיון העשירי פרטנסיס. בשנת 90 נתמנה לתפקיד של קונסול.

פומפיוס פלקו

פומפיוס פלקו (בלטינית: Quintus Roscius Coelius Murena Silius Decianus Vibullius Pius Iulius Eurycles Herculanus Pompeius Falco) היה איש צבא רומאי ומשנת 105 עד 108 לספירה שימש כנציב יהודה ומפקד הלגיון העשירי פרטנסיס. בשנת 108 לספירה נתמנה לקונסול.

פורקיוס פסטוס

פורקיוס פסטוס (לטינית: Porcius Festus) היה נציב יהודה מטעם הרומאים בין השנים 60 עד 62 לספירה.

בימי כהונתו של הנציב פורקיוס פסטוס גברו המשיחיות ותנועת המרדנות. בימיו הופיע עוד מתנבא, הוזה, שמשך רבים אחריו למדבר. הרומאים מיהרו להתערב, ורבים מצאו את מותם כתוצאה מכך. כדי להבליט את המתיחות בעם מציין יוסף בן מתתיהו סכסוך שפרץ בין המלך אגריפס השני לבין העם. בין ארמונו של אגריפס לבין המקדש נבנתה מחיצה שנועדה למנוע מאגריפס לצפות מארמונו בעבודת הקרבנות במקדש. אגריפס זעם ופסטוס ביקש להסיר את המחיצה.

היהודים פנו לקיסר נירון אשר פסק דווקא לטובתם. זאת משום שביקש לרצות בכך את אשתו, פופאיה, אשר נטתה ליהדות, אם כי אין להוציא מכלל אפשרות את השיקול הפוליטי - הרגעת הרוחות ביהודה שעלולות להזין את מדורת המרידה.

עם מותו של פסטוס נשלח ליהודה נציב חדש, אלבינוס.

קופוניוס

קופוניוס היה הנציב הראשון של השלטון הרומי ביהודה, בשנים 6 עד 9 לספירה. מינויו שם קץ לתקופת שלטונו של בית הורדוס בשטחה העיקרי של יהודה, כשאחרון שליטיו היה ארכלאוס. בשנה זו הוגלה ארכלאוס ללוגדונום (כיום העיר ליון) שבגליה (כיום צרפת) ונכסיו הרבים הוחרמו לטובת הרומאים, בשל חוסר יכולתו, לטענת הרומאים, לנהל כראוי את אזורי שלטונו. עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות, בגלל נסיבות היסטוריות וכמקובל בהיסטוריה הרומית, שרומא תכננה ממילא להפוך את יהודה לפרובינקיה, ותוך כדי כך להשתלט על נכסיו האדירים של בית הורדוס.

תקופת הנציבות הראשונה אמורה הייתה לממש את הטמעתה של יהודה באימפריה הרומית.

קספיוס פאדוס

פאדוס היה נציב יהודה מטעם הרומאים בין השנים 44 עד 46 לספירת הנוצרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.