לוחמה בשטח בנוי

לוחמה בשטח בנויראשי תיבות: לש"ב) היא שיטת לוחמה לתמרון קרבי המתנהל בשטח בנוי כגון עיר או כפר.

בעברית יש למונח זה משמעויות אחדות:

  • תרגום ל-MOUT - Military Operations in Urban Terrain ("פעילות צבאית בשטח עירוני") - המונח באנגלית לשיטת לוחמה המיועדת לניהול כוחות צבא (טנקים, מסוקים, כלי רכב וחי"ר) בתוך עיר אויב.
  • תרגום ל-CQB - Close Quarters Battle ("קרב במתחמים סגורים") - המונח באנגלית לשיטת לוחמה המיועדת לצוות חי"ר הנלחם בתוך שטח עירוני עוין (כיצד לטהר בית, לחפות, להסתתר מצלפים וכו').
  • לש"ב הוא שם ספציפי של שיטת לוחמה ישראלית ליעדים הנ"ל.

המונח לוחמה בשטח בנוי הוא מודרני ומתייחס לקרבות שהתרחשו החל מהמאה ה-20 ואילך. ערך זה מתמקד בעיקר בלוחמה בשטח בנוי בעת החדשה. ללוחמה בשטח בנוי בעת העתיקה ראו: לוחמת מצור.

Fibua
חיילים אמריקאים באימון לוחמה בשטח בנוי
Bundesarchiv Bild 146-1971-053-59, Mannheim, US-Truppen im Straßenkampf
חיילי חי"ר אמריקאים מנסים לפגוע בצלפים במנהיים שבגרמניה, במלחמת העולם השנייה

סקירה כללית

לוחמה בשטח בנוי שונה מאוד מלחימה בשדה פתוח. ישנם כמה גורמים מרכזיים לשוני זה:

  • שדה הראייה מוגבל.
  • מקומות מסתור רבים.
  • אפשרויות רחבות להטמנת מלכודות, מטעני נפץ וצלפים.
  • חזית סבוכה ומורכבת כאשר מגעים בין הצדדים עלולים להיות קרובים מאד ולהיווצר בפתאומיות.

במלחמת העולם השנייה ובתורת הלחימה הנאצית, אשר הגיעה לשיאה בחזית המזרחית כנגד הסובייטים במבצע ברברוסה, השיטה לכבוש עיר הייתה בפשטות הפגזה והפצצה שלה בכמויות עצומות של תחמושות מן האוויר ומן היבשה עד שהעיר הייתה מרוסקת והמגינים נכנעים. גם בעלות הברית השתמשו בשיטה דומה, כאשר חילות האוויר של ארצות הברית ובריטניה גרמו למאות אלפי אזרחים הרוגים בהפצצות שיטתיות של דרזדן, המבורג וטוקיו. על הירושימה ונגסאקי הטילה ארצות הברית פצצות אטום, בעקבותיהן נכנעה האימפריה היפנית.

כיום, שיטות כאלה נחשבות לבעייתיות ביותר ואף לפשע מלחמה מאחר שיש בהן פגיעה חסרת הבחנה באזרחים חפים מפשע, והן מפרות את עיקרון המידתיות. לכן, הצבאות המערביים המודרניים (לרבות צה"ל) נמנעים משימוש בארטילריה כבדה בשטח עירוני בנוי. יוצא דופן בכך הוא צבא רוסיה, שבמלחמת צ'צ'ניה השנייה הפגיז את גרוזני באלפי פגזים, טילים, פצצות ואף פצצות תרמובריות. ההפצצה הרסה חצי מהעיר וגרמה לעשרות אלפי הרוגים.

לוחמה בשטח בנוי נגד ארגוני טרור וגרילה

לוחמה בתוך עיר נגד ארגוני טרור וגרילה שונה מאוד מלחימה בשדה פתוח כנגד צבא סדיר. הגורם המסבך העיקרי שמצוי בלוחמה בשטח בנוי הוא נוכחותם של אזרחים, הן כחמושים מסוגים שונים (מחבלים, ראשי טרור, מיליציות חמושות פוליטיות, מיליציות חמושות מקומיות המגנות על בתיהן) והן כעוברי אורח (אזרחים שלא נלחמים ופשוט מנסים לא להיפגע בחילופי האש). לפי הדין הבינלאומי חל איסור לפגוע באזרחים, ולכן על הצבא התוקף להשתמש בירי סלקטיבי ובאופן מידתי, דבר שמגביל מאוד את השימוש בנשק כבד כגון ארטילריה. הפגיעה באזרחים והנזק הרב שנגרם לתשתיות אזרחיות יכול לשמש לתעמולה נגד הצד התוקף ולדמורליזציה של חייליו או אזרחי המדינה שמפעילה אותו.

יתרונות המגינים

צאלים01
מתקן אימונים ללוחמה בשטח בנוי של צה"ל משנת 2006, בסמוך לקיבוץ צאלים

בדרך כלל, הצד החלש במלחמה מנסה להכריח את הצד התוקף להילחם נגדו בשטח עירוני שאוהד למגן ועוין לתוקף. הדבר נכון במיוחד לגבי מיליציות לא סדירות, כגון ארגוני גרילה וארגוני טרור. הסיבות לכך:

  • הרבה יותר קשה לכבוש עיר מאוכלסת מאשר שטח פתוח. זאת עקב העובדה שהכוח הכובש חייב להשתמש בהרבה מאוד חיילים בשביל לטהר מבנים בשטח עירוני ואחר כך בשביל לאבטח אותם.
  • הרבה יותר קל להגן על שטח בנוי בגלל ריבוי המבנים הגבוהים, הסמטאות הצרות, מסיחי הדעת (פחי אשפה, ערמות זבל וכו) ותעלות הביוב. הבניינים מספקים מאות מקומות מצוינים למארבי צלפים וחוליות נ"ט ואילו הסמטאות הן מקומות אידיאליים להטמנת מלכודות נפץ, מטעני חבלה ופצצות.
  • לעיתים קרובות, האוכלוסייה האזרחית המקומית תומכת במגינים החמושים. התמיכה מתבטאת במתן מקומות מסתור, לוגיסטיקה (אוכל וציוד) ואף התנדבות לשמש כמגן אנושי לחמושים (תוך ניצול לא-חוקי של החסינות המוקנה לאזרחים).
  • החוק הבינלאומי אוסר על שימוש בכוח אש מופרז ולא מידתי באזורים מאוכלסים באזרחים. דבר זה מונע מהתוקף להשתמש בארטילריה כבדה, פצצות מצרר, מטוסי קרב והתקפת טנקים מסיבית. דבר זה מבטיח, בהנחה שהצד התוקף שומר על החוק הבינלאומי, שהמגן יצטרך להתמודד רק כנגד כוחות חי"ר והנדסה, כלי רכב קלים, נגמ"שים, נגמ"שי לחימה ומסוקים.
  • מלחמת התעמולה: מלחמה בשטח עירוני ומאוכלס גורמת בהכרח לנפגעים אזרחים ולנזק רב לתשתית האזרחית (בתים הרוסים, כבישים הרוסים, שלוליות ביוב ומכוניות מחוצות). צילומים של אזרחים מתים ורחובות הרוסים המשודרים בטלוויזיה ומופצים באמצעי התקשורת משפיעים מאוד על דעת הקהל, לרעת הכוח התוקף שמוצג כאכזרי וברוטלי. כמו כן, נפגעים חפים מפשע והביקורת בדעת הקהל גורמים לפגיעה מורלית בחיילי הכוח התוקף.

טקטיקות של הכוח התוקף

מלחמה בשטח עירוני דורשת הרבה יותר כוחות (בייחוד חי"ר) מאשר קרבות רגילים. מלחמה בשטח בנוי מתבטאת באבדות גדולות לכוח התוקף וכן באבדות גדולות לאזרחים בעיר. חיל הרגלים וחיל ההנדסה פועלים בטקטיקה זהה וצמודה בלוחמה בשטח בנוי.

שילוביות רב-חילית

הפתרון למגבלות והקשיים של לוחמה בשטח בנוי הוא שילוביות רב-חיילית ולחימה במסגרת צוות לחימה רב-חילי או צוות קרב משולב[1] (לרוב ברמת החטיבה, אך גם ברמת הגדוד והאוגדה) הכולל חיל רגלים קל ומשוריין (כלומר: הן לוחמי חי"ר שפועלים רגלית והן לוחמי חי"ר שפועלים על גבי נגמ"שים ומפעילים נגמ"שי לחימה), כוחות חיל הנדסה שיפעלו רגלית וממוכן (כלוחמי חי״ר) גם ויתעסקו במטעני אויב, חבלה, מיקוש ודחפורים משוריינים, כוחות חיל שריון ולעיתים קרובות גם סיוע ארטילרי וחיפוי אווירי. כל חיל מספק את היתרונות שלו ללחימה ומחפה על החסרונות של הכוחות האחרים.

Israeli Urban combat
לוחמי חטיבת כפיר של צה"ל לפני יציאה לפעילות מבצעית בשטח בנוי. לוחמי חיל הרגלים הכרחיים ללחימה בשטח בנוי, לטיהורו וכיבושו.
  • חיל רגלים: לוחמים רגליים או ממוכנים החמושים בנשק קל וכוללים גם קלעי סער וצלפים. בשל היותם רגליים ללוחמי החי"ר יש נגישות מלאה לכל תווכי הלחימה בשטח העירוני: הרחובות עצמם, הסמטאות, המבנים והבתים - מבחוץ ומבפנים, גגות, תעלות ביוב ואף מנהרות תת-קרקעיות. לוחמי החי"ר יכולים לסרוק ולטהר בתים ולוודא שלא מסתתרים בהם חוליות נ"ט המאיימות על הטנקים והכלים המשוריינים. לוחמי החי"ר מסייעים בהשמדת לוחמי האויב, בהיותם מסוגלים לאש נק"ל, מקלעים וצלפים הגורמת נזק סביבתי נמוך יחסית לטיל או פגז של טנק. ביכולתם לשבות לוחמי אויב ולאסוף מודיעין צבאי (כגון מסמכים שהושארו בבתים). הקלעים והצלפים יכולים לחפות על כלל הכוחות מרחוק, כגון מראש בניין גבוה, לתצפת ולאסוף מודיעין צבאי ובמקרה הצורך לירות ולהרוג באש מדויקת חמושים המהווים איום על הכוחות, כולל צלפי אויב וחוליות נ"ט. לפרישת לוחמי חי"ר בשטח בנוי יש חשיבות ממעלה הראשונה בשליטה על השטח ובהחזקתו.
IDF-D9-bulldozer
דחפור די-9 בשירות צה"ל של חיל ההנדסה הקרבית. הדחפור המשוריין התגלה כחיוני ויעיל ביותר בלוחמה בשטח בנוי.
  • חיל ההנדסה / הנדסה קרבית: החיל מפעיל ופורס לוחמים פלסים שנעים באופן רגלי וממוכן כלוחמי חי"ר (ממוכן על רכבים קרביים משוריינים) שכולל קלעי סער, נגביסטים, חובשים וכדומה, כולל נשק קל ואמצעים הנדסיים. כמו כן חמושים בציוד חבלה וחומרי נפץ, סוגי מטענים, אמל"ח הנדסי, מיקוש, ציוד לחימה תת-קרקע וכדומה. ייעודם העיקרי הוא לפלס ולפתוח את הדרך לצד כוחות החי"ר והשריון, כניסה ראשונית לשדה הקרב והמשך לחימה לצידם. חשיבותם היא עליונה של הבטחת שאר כוחות היבשה בגלל מהותם בלחימה והצורך ההנדסי, הפיכת השטח לבטוח יותר לתנועה. חיל ההנדסה הישראלי מפעיל גם מפעילי D9 עם דחפורים שלהם התעסקות ועבודה שונה בלש">ב ובחיל בפרט. לחיל כפוף בתוכו גם היחידה המובחרת יהלום, יחידה לביצוע משימות הנדסיות מיוחדות וחשאיות. לחיל קיים אמל"ח רב, בין אם זה נשק קל, מקלעים, ציוד חי"ר, ציוד לחימה, אמצעי ראיית לילה רכבים קרביים משוריינים וציוד הנדסה קרבית. לחיל ההנדסה הקרבית תפקידים רבים בלוחמה בשטח הבנוי - פיצוץ מבוקר של תשתיות ומבני טרור, טיהור ולחימה בבתים לצד כוחות חי"ר ושריון, סריקה ואיתור מנהרות ופירים, נטרול מטענים, חבלה ושימוש כוח עזר בשטחים בנויים (רחובות, סמטאות, מבנים, בתים, גגות, תעלות ומנהרות תת-קרקע), וביצוע משימות הנדסיות, פתיחות שטח ממולכד, איסוף מודיעין, סיור, תצפיות ולוחמת חי"ר לצד אלו.
  • חיל שריון: החיל המפעיל את הטנקים, ובעיקר טנקי מערכה. הטנקים מספקים חיפוי כבד ללוחמי החי"ר וההנדסה, הן כמחסה הגנתי (מאחורי הטנק המשוריין) והן בסיוע אש מסיבי ממקלעים בינוניים או כבדים, ואף ירי פגזים מתותח הטנק. באמצעות ירי פגזים מסוגלים הטנקים להשמיד עמדות מבוצרות, לטהר שטחים ולספק אש חיפוי. בנוסף לטנקים יכולת פריצת מכשולים מוגבלת ובחלקם אף יכולת מוגבלת לתובלת חי"ר, אספקה ופינוי פצועים. החיל מפעיל גם פלוגות מסייעות המתפקדות כפלוגות חי"ר.
  • ארטילריה: בדרך כלל צבאות מערביים נמנעים מלהפעיל ארטילריה בשטח בנוי או מפעילים אותה באופן מאוד מרוסן בגלל הדיוק הסטטיסטי של הירי שיוצר סיכון גבוה לפגיעה גם בבלתי מעורבים (עקב החטאות או פיזור סטטיסטי של הפגיעות). החיפוי הארטילרי נעשה בעיקר באמצעות מרגמות, היורות פצמ"רים בקטרים של 52–120 מ"מ (תלוי בגודל המרגמה) במסלול תלול מאוד, ולעיתים גם על ידי תותחי הוביצר וארטילריה רקטית. שימוש בארטילריה נעשה בדרך כלל או לריכוך המטרות לפני כניסת הכוחות או לצורכי מיסוך אש וחילוץ כוחות שהסתבכו או נפגעו.
  • חיל אוויר: החיל המפעיל כלי טיס שונים - החל בכלי טיס בלתי מאוישים טקטיים שעוקבים אחר המתרחש, עבור במסוקי קרב שמשגרים חימוש מונחה מדויק וכלה במטוסי קרב שיכולים להטיל פצצות כבדות - ומספק חיפוי אווירי לכוחות. כלי הטיס, בעיקר הכטב"מים, מספקים צילומי אוויר עדכניים (תצ"א) ותמונה חיה של השטח ובכך יוצרים מודיעין צבאי טקטי בעל ערך רב בזמן אמת המועבר לכוחות ומאפשר למפקדים לקבל תמונת מצב בזמן אמת של השטח ונוכחות כוחות האויב בו. מסוקי הקרב מחפים על הכוחות מלמעלה ויכולים לשגר חימוש מונחה מדויק כמעט לכל מקום בשטח, ובכך לנטרל או להשמיד באופן נקודתי מטרות אויב לבקשת כוחות הקרקע (למשל: מסוק קרב יורה טיל על צלף אויב המסתתר באחד הגגות). מטוסי הקרב יכולים להשמיד מטרות מהאוויר בדיוק ניכר וזאת באמצעות פצצות מונחות בגדלים שונים - החל מפצצות טקטיות קטנות וכלה בפצצות גדולות המכילות כ-1,000 ק"ג חומר נפץ מרסק שיכולות להשמיד בניין רב-קומות שלם. בדרך כלל לאויב המתבצר בשטח בנוי אין תשובה כנגד מטוסי הקרב שמפציצים מגובה רב ויכולת אמיתית לפגוע בהם.

שריון בלוחמה בשטח בנוי

לוחמת שריון בשטח בנוי היא שיטת לוחמה לתמרון קרבי המשלבת כלי רק"ם כבדים, בעיקר טנקים וציוד הנדסי כבד (לרוב דחפורים משוריינים). המתנהלת בשטח בנוי כגון עיר או כפר.

ההתפתחות הטכנולוגית של טנק המערכה (Main Battle Tank) על כלל מערכותיו ויכולותיו מאפשרות לו יתרונות גם בלוחמה בשטח בנוי. לטנקים אמצעי תצפית ואופטיקה מתקדמים, עבירות גדולה במהירות גבוהה וכוח אש משמעותי. זאת בנוסף לשיפור הגדול במרוצת השנים בשריון, שהפך מלוחות פלדה למיגון רב שכבתי מתקדם הכולל שריון פאסיבי מרוכב, שריון ריאקטיבי ומיגון אקטיבי ייעודי. כל אלו מאפשרים לטנק שרידות גבוהה מאוד ויתרונות רבים בלוחמה בשטחים צפופים, דבר ההופך את הנוכחות של כוחות השריון בלוחמה בשטח בנוי לחיונית עבור כוח סדיר בלוחמה אי-סימטרית.

עם זאת, הפעלת טנקים לבדם בשטח בנוי הופכת אותם לפגיעים, בייחוד לרקטות נ"ט (דוגמת RPG-7 ו-RPG-29 שלמרות היותן פשוטות וישנות יכולות לחדור גם שריון מודרני) וטילי נ"ט מתקדמים יותר. איום נוסף הוא מטעני חבלה אותם קל מאוד להטמין ולהסתיר בתוואי השטח העירוני. מטעני גחון כבדים שמכילים למעלה מ-100 ק"ג חומר נפץ יכולים להשבית ואף להשמיד טנק מערכה מודרני. הטנק מוגבל בראות לטווח רחוק בשטח בנוי וגם מרחב התמרון שלו מוגבל (לרחוב), ושדה האיומים עליו הוא מכל כיוון אפשרי (בניגוד ללוחמה נגד שריון בשטח פתוח שם האיום המרכזי הוא חזיתי). הפתרון למגבלות אלו היא לחימה במסגרת צוות קרב משולב והסתייעות צמודה בכוחות חיל רגלים והנדסה קרבית.

הפצצות שטיח

צבאות לא-מערביים, שלא מוגבלים על ידי הדין הבינלאומי, דיני המלחמה, אמנות בינלאומיות כגון אמנת ז'נבה וערכי זכויות אדם, משתמשים גם בהפגזה ארטילרית והפצצת שטיח (Carpet Bombing) חסרות הבחנה על מנת להשמיד את כוחות האויב ולהכניע את העיר, ללא עכבות מוסריות של פגיעה באזרחים.

טקטיקות לוחמה בשטח בנוי - הלכה למעשה

טקטיקות הצבא האמריקני

בתחילת שנות התשעים, התו"ל האמריקני ללש"ב היה מבוסס על כוחות קלים ומהירים, הנכנסים לעיר, מבצעים את המשימה ויוצאים.

במבצע איירין במוגדישו, סומליה הסתייעו האמריקנים רק בג'יפים ממוגנים מדגם האמר ומסוקי סער מדגם UH-60 בלק הוק החמושים במקלעי מיניגאן. כוחות החי"ר לא היו מצוידים לשהייה ממושכת וחמושים במעט מאוד נשק כבד. בעקבות הסתבכות במבצע, שבו הופלו שני מסוקי בלקהוק על ידי חוליות RPG סומליות, היה צורך בחילוץ הכוחות בשטח. שיירה שהגיעה בהאמרים נאלצה לסגת עקב חוסר היכולת שלהם לפרוץ מתרסים מאולתרים ולספוג פגיעות של רקטות נ"ט. בסופו של דבר חולץ הכוח באמצעות נגמ"שים משוריינים של האו"ם. 19 חיילים נהרגו בכוח האמריקני, ויותר מ-1,000 איש (חמושים ואזרחים) נהרגו לסומלים. בעקבות תוצאות המבצע הובהר שבשטח עירוני צריך כוחות שריון כבדים, ושמיגון קל איננו מספיק להגן על החיילים.

לעומת זאת, לכיבוש הערים במלחמת עיראק 2003 התכוננו האמריקנים היטב, תוך שהם למדו מהקרבות שישראל ניהלה במבצע חומת מגן וגם נעזרו במומחים ישראלים.

041126-M-5191K-005 - Sgt Aubrey McDade, USMC
מחלקת הנדסה של חיל הנחתים האמריקני, פועלת בעיר פלוג'ה שבעיראק, 2004. ברקע ניתן לראות דחפור די-9 ונגמ"ש אמפיבי AAV.
Buffalo IED
רכב הנדסה קרבית אמריקאי באפלו אחרי שנפגע ממטען גחון.

כיבוש הערים נערך ברובו באופן חלק, עם מעט אבדות לאמריקנים. האמריקנים הגיעו בכוח מוחץ מבחינת היקף וכוח אש, שפעל במגוון רב של כלים. כלי הרכב היו ממוגנים היטב, ונעשה שימוש בטנקים, נגמ"שים, בולדוזרים ולא רק בג'יפים. אפוד מגן (שכפ"צ), הוכיח את יעילותו בעצירת כדורים שנורו אל עבר החלק העליון של הגוף. בנוסף להכנות אלו נקטו האמריקנים מדיניות של הימנעות מעימות שלא הכרחי להשלמת המשימה והיה תיאום בין טנקים לחיל הרגלים. לעומתם, משמר הרפובליקה העיראקית נלחם בחוסר ניסיון בלחימה עירונית. משמר הרפובליקה העיראקית וצבא עיראק היו צבאות סדירים ולא ארגוני גרילה. לכן, המלחמה נגדם הייתה מלחמה של צבא נגד צבא, בה לארצות הברית היה יתרון מוחץ, ופחות מלחמה א-סימטרית נגד גרילה. חלק מרמת הארגון הנמוכה של המגינים, נגרמה בגלל שיבוש מערכות השליטה והבקרה שלהם.

לעומת זאת, האבדות האזרחיות היו גבוהות ביותר. על פי סוכנות הידיעות AP, בדיקה של מחצית מרישומי בתי החולים העיראקיים הראתה שלפחות 3,240 אזרחים נהרגו בין 20 במרץ 2003 ל-20 באפריל 2003.

אחרי כיבוש עיראק החלו לצוץ התארגנויות גרילה וטרור, שהציבו מארבים לכוחות האמריקנים וגרמו לאבדות רבות. "צבא המהדי" של מוקתדא א-סאדר, ארגוני טרור שיעים במימון איראן שגם חימשה אותם, ארגוני טרור סוניים בהנהגת אבו מוסעב א-זרקאווי ולוחמי אל-קאעידה שבאו מסוריה הסבו אבדות רבות לאמריקנים. כמו כן, החמושים ביצעו גל נרחב של פיגועי התאבדות ופיצוץ מכוניות תופת כנגד אזרחים שיעים ומוסדות הממשלה העיראקית האזרחית. רבים מחיילי הקואליציה (ובפרט חיילי הכוחות המזוינים של ארצות הברית) נהרגו ממטעני גחון ומטעני צד שהוטמנו בצירי תנועה, וכן מירי רקטות נ"ט. נכון לספטמבר 2007, כ-63% מהחיילים האמריקאים נהרגו ממטעני חבלה מאולתרים (IED) שהוצבו בצירי התנועה.[2] למעט הטנקים ונגמ"שי הבראדלי, תנועת החיילים האמריקאים נעשתה ברכבי שטח, דוגמת ה-HMMWV ונגמ"ש הסטרייקר, שמיגונם לא היה מספק, והם היו פגיעים מאוד למטעני חבלה וירי נ"ט. אחרי אבדות רבות שהוסבו לצבא ארצות הברית בכלי רכב אלה החלה ארצות הברית במיזם לשדרוג המיגון שעל כלי הרכב (למשל: הוספת מיגון כלוב לסטרייקר) וכן הכנסת כלי רכב ממוגנים ייעודיים שתוכננו לעמוד בפני מטעני חבלה ומארבים, שנקראים בשם הגנרי MRAP (ראשי תיבות של Mine Resistant Ambush Protected) וכן שורה של רכבי הנדסה קרבית (כמו הבאפלו) שנועדו לפתוח צירים ולטפל במטעני חבלה.

כלקח מהאינתיפאדה השנייה, החל גם חיל האוויר האמריקני לבצע סיכולים ממוקדים. בבולט שבהם, ב-8 ביוני 2006, חוסל אבו מוסעב א-זרקאווי בתקיפה אווירית.

נכון ליוני 2009, נהרגו יותר מ-4,000 חיילים אמריקנים בעימותים עם ארגוני הטרור והגרילה העיראקיים.

לוחמת שטח בנוי בצה"ל

Flickr - Israel Defense Forces - Standing Guard in Nablus
כוחות צה"ל בשכם בזמן מבצע חומת מגן. בתמונה ניתן לראות לוחם חי"ר חמוש במקלע נגב - מקלע קומפקטי היעיל בשטח בנוי - וברקע טנק מרכבה סימן 2 המשמש לתמיכה וסיוע לכוחות החי"ר.
Animation-D9-demolish-house01
דחפורי D9 משוריינים הורסים בית של מחבל ששימש לפעילות טרור ברצועת עזה. הדחפורים הממוגנים בכבדות הוכיחו את עצמם ככלי יעיל וחיוני בלוחמה בשטח בנוי. הם מנקים מטענים, פורצים מכשולים ואף הורסים מבנים תחת אש.
Flickr - Israel Defense Forces - Kfir Brigade IDF Officers Practice Urban Warfare (1)
לוחמי חטיבת כפיר מתאמנים בלוחמה בשטח בנוי

צה"ל פיתח תרגולות מיוחדות ועקרונות ללוחמה בשטח בנוי. חלקן מיועדות לכיבוש מלא של עיר ואילו אחרות מיועדות למבצעים נקודתיים כגון מעצר מחבלים. התרגולות של צה"ל השתנו והשתכללו מאז מלחמת לבנון הראשונה והושפעו בעיקר מהניסיון של צה"ל בכיבוש הערים צור, צידון, ביירות, ובמחנות הפליטים הצפופים בלבנון. תרגולות אלה מבוססות על כוח אדם איכותי, טכנולוגיה מתקדמת ותיאום רב-יחידתי בין כל הכוחות בשטח.

תרגולות הלוחמה הנוכחיות של צה"ל הוכחו כיעילות והתבטאו במספר אבדות נמוך בקרבות עם הפלסטינים (כ-250 חיילים נהרגו בין שנת 2000 לשנת 2005 באינתיפאדה השנייה). צה"ל נכנס לראשונה באופן מסיבי למרכזי הערים ומחנות הפליטים הפלסטינים במבצע חומת מגן באפריל 2002. מאז ביצע צה"ל אלפי כניסות - משוריינות, רכובות ורגליות - לצורך מלחמה בטרור, סיכול פיגועים ועצירת מבוקשים.

כוחות הלחימה בצה"ל שמתעסקים בלחימה זו, הם חיל הרגלים, חיל ההנדסה הקרבית וכוחות מיוחדים נוספים.

חלק מעקרונות הפעלת הכוח בשטח בנוי הם:

  • השגת מודיעין טוב על אזור הפעולה והמיליציות הפועלות בו. השגת המודיעין מתאפשרת על ידי אמצעי ביון ומעקב מתקדמים וכן באמצעות הפעלת סוכנים ומודיעים להם אחראי השב"כ.
  • "שיטת הנחיל": התקדמות לא ליניארית אל שטח המבצעים ותקיפת המחבלים מכל הכיוונים.
  • שימוש בטנקים ובנגמ"שים כבדים על מנת להכניס כוחות רגלים בבטחה אל לב העיר, תוך סיפוק הגנה מפני אש אויב ורקטות נ"ט.
  • שימוש בתומ"ת M-109[דרוש מקור] וב"מחבט" M-163 (תותח נ"מ מתנייע) בירי בכינון ישיר על מנת לפגוע בצלפים על הגגות.
  • שימוש בדחפורי D9 משוריינים על מנת לפתוח צירים לרכבים משוריינים ולחיילים, ניקוי זירות מטענים ונטרול מלכודות נפץ, פריצת מכשולים והרס בתים שמשמשים לירי על כוחות צה"ל.
  • ניצול יתרונות טכנולוגיים כגון אמצעי ראיית לילה ואמצעי שליטה ובקרה מתקדמים.
  • שימוש באפוד מגן קרמי, שהוכיח את יעילותו בעצירת כדורים והצלת חיים.
  • תנועה בתוך הבתים, ומעבר מבית לבית על ידי שבירת הקירות הפנימיים (באמצעים קרים או חמים), כדי למנוע תנועה של חיילים ברחוב, חשופים לירי, מארבים, צלפים ומטעני צד.
  • תפיסת עמדות והתבצרות במבנים שטוהרו. על טקטיקה זו נמתחה ביקורת מפני שהחיילים המתבצרים חושבים שהם מוגנים, אך הם למעשה פגיעים לירי טילי נ"ט (לקח ממלחמת לבנון השנייה).
  • "אלמנת קש" - צלפים תופסים עמדות במבנים שולטים ומשם יורים על חמושי האויב.
  • שימוש בסיוע אווירי של מזל"טים המספקים מודיעין ותמונה מקיפה של זירת הלחימה.
  • סיוע אווירי של מסוקי חיל האוויר לתצפיות, לחילוץ, לחיפוי אווירי, לירי טילים מדויק אל עבר חוליות RPG וקסאם, ולביצוע סיכולים ממוקדים.
  • תמיכה של טנקי מרכבה הכוללים מסדרון אחורי לנשיאת לוחמי חי"ר וסיוע בנשק כבד הכולל פגזי רקפת 105 מ"מ וכלנית 120 מ"מ רב-תכליתיים ומק"כ 0.5 (ששימש במקור כמדמה תותח באימונים).
  • היו מקרים בהם השתמש צה"ל בצפע שריון (צפ"ש) על מנת לנקות רחובות ממולכדים שבהם נמצא אויב מבוצר היטב ומטעני חבלה מסוגים שונים.

בקרבות בשטח בנוי שניהל צה"ל בעשור הראשון של המאה ה-21 בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה ספג צה"ל אבדות בודדות תוך הריגת מאות מחבלים ומעצר אלפים. למרות זאת, נמתחה ביקורת על התרגולות של צה"ל:

  • הורים שכולים טענו שעקרונות הפעלת הכוח בשטח בנוי של צה"ל עדינות ו"מוסריות" מדי ובכך מסכנות חיילים שלא לצורך. חלק מההורים השכולים קוראים להפעלה מסיבית של נשק כבד כגון דחפורים, ארטילריה וחיל אוויר.
  • פעילי שמאל וארגוני זכויות אדם טוענים שצה"ל מפעיל כוח מופרז ולא מידתי בערים הפלסטיניות וגורם לנזק שלא היה הכרחי מטעמים צבאיים.
  • ביקורת מצד חלק מהחיילים עצמם, בעיקר חיילי מילואים, נגעה לציוד והכשרה בלתי ראויים שאינם מאפשרים יישום של עקרונות הלחימה.

קרבות נודעים בשטח בנוי

לקריאה נוספת

  • משה גבעתי, הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, חולון: הוצאת 'רעות', תשע"ג-2013.
  • דוד דוכן, לוחמה אורבנית בעידן הפוסטמודרני, הוצאת רסלינג, 2016

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בצה"ל צוות לחימה רב-חילי ברמת החטיבה נקרא צק"ח - צוות קרב משולב חטיבתי.
  2. ^ More Attacks, Mounting Casualties, Washington Post
SR-25

SR-25 (על שם המפתח יוג'ין סטונר Stoner rifle) הוא רובה קלעים ורובה צלפים חצי-אוטומטי בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו תוצרת Knight Armament ארצות הברית. הרובה נועד בעיקר למצבים בהם נדרשים גם דיוק אך גם קצב אש יחסית מהיר, כגון בתרחישים של לוחמה בשטח בנוי. הרובה מבוסס על רובה הארמלייט AR-10 וכולל מספר חלקים משותפים עמו.

עקרון הפעולה ב-SR-25 הוא "מכנס סגור" בו הכדור נגרף לבית הבליעה וממתין שם עד לנקירה שיוזם היורה. הקליבר של ה-SR-25 הוא 7.62x51 מ"מ נאט"ו (308.) (בניגוד לרובה ה-M16 אשר משתמש בקליבר 5.56x45 מ"מ נאט"ו, אך בדומה ל-AR-10 שהיה בקליבר 7.62 מ"מ). טווח הירי המקסימלי של הרובה הוא 900 מטר (בטווח זה הקליע מגיע למהירות הקול ומאבד מיציבותו) והטווח היעיל למטרת אדם הוא 600–800 מטר. המנגנון החצי-אוטומטי נועד לאפשר לצלף לבצע ירי מהיר (מהיר יותר מנשק בריחי) ומדויק (1–0.75 דקת קשת MOA) לטווחים קצרים ובינוניים (עד 800 מטר).

הרובה נמצא בשירות מערכת הביטחון הישראלית – בצה"ל, בימ"מ ובימ"ס – בדגם SR-25 Mk 11.

אדמה חרוכה

"אדמה חרוכה" היא טקטיקה צבאית של נסיגה תוך הרס כל דבר העשוי להיות שימושי לאויב. השם מתייחס לנוהג לשרוף יבולים כדי למנוע מהאויב משאבי מזון. הטקטיקה יכולה לשמש צד לוחם על אדמות אויב (אך אז הדבר אסור על פי המשפט הבינלאומי) או על אדמותיו הוא.

אימפי

אימפי הוא מבנה קרבי שהיה בשירות בני הזולו. האימפים הראשונים גויסו על ידי שאקה בתחילת המאה ה-19. צעירי הזולו גויסו בגיל 6 לתוכנית אימונים במסגרת האינטנגה ופוזרו לחטיבות בהגיעם לגיל 20. כל אימפי הורכב מחטיבות בנות 1,000 לוחמים, אם כי המספר יכול היה לנוע מ-500 עד 2,000 לוחמים בכל גדוד בגלל מיזוג חטיבות, תגבורות ואבדות בקרבות. בהתחלה האימפים הורכבו מגברים שבאו מאותה קבוצת גיל, אך בהמשך המנהג השתנה בגלל הצורך לתגבר את האימפים בעקבות האבדות בקרבות. האימפים מפורסמים בזכות טקטיקת ה"תאו" - כל אימפי שלח שתי "קרני תאו" שיועדו להקפת אגפי היריב, כדי למנוע ממנו מלתמרן, ובעזרת "חזה התאו" למחוץ את ההתנגדות. מאחורי "חזה התאו" ניצבו ה"מותניים" שהיו מורכבות מוותיקים בעתודה.

כל חטיבה הייתה בעלת מגן בצבע אחר, כאשר הצבעים סימלו את ותק החטיבה. החטיבות הצעירות קיבלו מגנים שחורים וחטיבות הוותיקות היו בעלות מגנים לבנים. ככל שאחוז הצבע הלבן במגן היה גבוה יותר, כך החטיבה הייתה ותיקה ויוקרתית יותר. בעת מלחמת הזולו היו בצבא הזולו כמה עשרות חטיבות.

אמנעה אווירית

אמנעה אווירית היא סוג ספציפי של הפצצה טקטית המבוצעת בידי כלי טיס צבאי לצורך מניעת תגבור ואספקה לקווי האויב הקדמיים.

אמנעה מבוצעת מעבר לקווי האויב ומכוונת נגד תשתיות לוגיסטיות המשמשות את האויב לאחסון ולשינוע חיילים וציוד לחזית. תשתית זו כוללת כבישים, גשרים, מטוסי תובלה, ומצבורי דלק ותחמושת. התפיסה שמאחורי תקיפה כזאת גורסת שמניעת ציוד ואספקה תחליש בהכרח את הכוחות הקדמיים ותתיש את האויב, ובכך תסייע להבסתו.

אמנעה היא רמת ביניים שבין סיוע אווירי קרוב, העוסק בסיוע ישיר לכוחות ידידותיים קרקעיים המצויים בקרבת כוחות האויב, ובין הפצצה אסטרטגית, העוסקת במניעת תגבור ואספקה לקווי האויב הקדמיים על ידי פגיעה בייצור האספקה, וברצון להמשיך להילחם.

גרילה

גרילה (בספרדית guerra פירושה מלחמה ו־guerrilla פירושה מלחמה קטנה) היא שיטת לחימה המתבצעת על ידי קבוצות קטנות, זריזות וגמישות, ולא על ידי צבא סדיר. הגרילה מאפשרת למורדים להתמודד עם הצבא הסדיר הגדול של השלטון באמצעות טקטיקות צבאיות (כגון טקטיקת פגע וברח), מארבים, חבלות ופשיטות.

המילה שימשה לראשונה לתיאור המאבק העממי כנגד הכיבוש הצרפתי של ספרד במהלך מלחמות נפוליאון, ומכאן בא המונח.

ארגוני טרור משתמשים בלוחמת גרילה להגשמת מטרותיהם. בשיח המשמש את השלטון שכנגדו נלחמים לוחמי הגרילה, גם לוחמי הגרילה הם טרוריסטים. הבחנה אובייקטיבית יותר לא תראה לוחמי גרילה כטרוריסטים, כאשר מאבקם מופנה רק נגד השלטון וכוחותיו, ולא כנגד אזרחים חפים מפשע, ולהפך, ארגון התוקף במכוון אזרחים חפים מפשע הוא ארגון טרור, גם אם הוא במקביל נוקט בפעולות גרילה כנגד מטרות צבאיות. חזבאללה, למשל, האחראי לפעולות טרור נגד תושבים בישראל ובעולם כולו, משלב גם לוחמת גרילה. פעולות גרילה כוונו באופן אינטנסיבי נגד צבא ההגנה לישראל עד לנסיגה מלבנון בשנת 2000.

בצה"ל נקראת לוחמת גרילה גם בשם לוחמה זעירה (לו"ז).

הסוואה

הסוואה היא שיטה לגרום לדבר מה להיטמע בשטח מבחינה ויזואלית ולעיתים גם מבחינה אקוסטית או תרמית (בהתאם לתנאי השטח ולצורך בהסוואה). דוגמאות לשיטות הסוואה הן שינויי הצבע של הזיקית או חליפות הסוואה של לוחמים.

טסטודו

הטסטודו (בלטינית: Testudo; מילולית: צב) הוא מבנה קרבי שהיה מקובל בצבא הרומי. זה היה מבנה פופולרי בקרב הלגיונרים באימפריה הרומית, יעיל במיוחד כנגד ירי חצים.

בטסטודו, הלגיונרים סגרו את הפערים ביניהם; החיילים בשורה הראשונה שמו את מגיניהם לפניהם, להגן עליהם מכף רגל ועד ראש, הלגיונרים בצדדים שמו את מגיניהם לימינם או לשמאלם, ושאר הלוחמים, אשר נמצאו באמצע המבנה, החזיקו את מגיניהם מעל ראשם. החסרונות של הטסטודו הם פגיעותו הרבה מצד תוקפים למיניהם, במיוחד חיל הפרשים, העדר היכולת ההתקפית בגלל המבנה הצמוד והתנועה האיטית והמסורבלת. צדו האחורי היה חשוף ופגיע במיוחד.

בדרך כלל המבנה שימש בעת הטלת מצור יותר מאשר בשדה הקרב באזור פתוח.

טקטיקה

טקטיקה היא אופן ההוצאה לפועל של יעדים ומטרות להשגה באופן מיידי וקצר מועד. לדוגמה במלחמה - בחירת אופן פעולה קונקרטי, במטרה לזכות בניצחון בקרב ספציפי. זאת, להבדיל מאסטרטגיה, שהיא הצבת היעדים ארוכי הטווח ותכנון אופן הפעולה הכולל ומטרותיו.

כך למשל ישנה אפשרות שצד מסוים יזכה בניצחון טקטי בקרב, אך יחווה הפסד אסטרטגי במלחמה בשל אי הגשמת היעדים במהלך הכולל של העימות. מכך נגזר הביטוי "ניצח בקרב אך הפסיד במלחמה".

המונח משמש לא רק בהקשרים צבאיים אלא גם בהקשרים אזרחיים כגון כלכלה, שיווק, משחקים, משא ומתן, ספורט ותחומים רבים אחרים.

יסוד התנועה (אסטרטגיה)

יסוד התנועה או מאמץ התמרון הוא יסוד התקפי אסטרטגי וטקטי במלחמה שתכליתו התקדמות כוחות בשטח האויב ותפיסתו. התנועה הקרבית מורכבת משני יסודות: תנועה אל היעד ותנועה על היעד. הגדרת התנועה מורכבת מגודל הכוח הנע, הרכבו, רמת המפקדה הממונה על התנועה ואמצעי התנועה.

התנועה אל היעד יכולה להיות במתווים הבאים, או שילוב שלהם:

תנועה מבצעית למגע

תנועה מאובטחת גלויה

לפיתה (תנועת מלקחיים)

איגוף לעורף האויב (כולל איגוף אנכי כלומר הטסה, הסקה או הצנחה של כוחות)

הנחתת כוחות דרך הים

תנועה בחסות אש חיפוי או רתק (כולל דילוג כוחות)

סיור אלים (לגילוי מארבי אויב)

הונאה (תנועת הטעייה)התנועה על היעד תתבצע במתווים הבאים, היכולים לבוא בשלבים:

הסתערות

לוחמה בשטח בנוי

כיבוש יעד מבוצר

סריקה באש

התחפרות והערכות להמשך הלחימהאת התנועה מלווים דרגי לוגיסטיקה, הנדסה קרבית ובשדה הקרב המודרני היא נעשית בשילוב עם סיוע אש לריכוך, חיפוי והשלמת המשימות.

מארב

מארב צבאי הוא צורת קרב צבאית בה הצד התוקף מסתתר וממתין לבואו של הצד המתגונן, ואז תוקף אותו בהפתעה. צורת קרב זו מעניקה יתרון לכוח שמיישמה כיוון שהוא בוחר את זמן ההתקפה ואת תנאי השטח הנוחים לו. מארב יכול להתקיים במהלך מתקפה (על ידי משיכת כוח מתגונן לתוך שטח בו ממתין לו מארב) או במהלך מגננה.

המארב היה בשימוש לאורך כל ההיסטוריה, החל בציד בתקופה הפרה-היסטורית, עבור בלוחמה העתיקה וכלה בלוחמה המודרנית. המארב איננו משמש רק למלחמה, גם כוחות משטרה מבצעים מארבים (כגון מארב לעברייני תנועה). ישנם בעלי חיים טורפים רבים התופסים את מזונם באמצעות מארב.

מלחמה

מלחמה היא מאבק בין גופים שונים מזוינים, לרוב עמים, שבטים או מדינות, על מנת להכניע אויב או אויבים כלשהם, ולגרום לו לקבל את דרישות המנצח, לדוגמה, שליטה בטריטוריה מסוימת או על אוכלוסייה מסוימת. הגדרה אחרת אומרת שמלחמה היא ניסיון לשינוי זמן היסטורי באמצעים אלימים.

לרוב מלחמה מתרחשת לאחר שטכניקות דיפלומטיה אחרות לא הצליחו לפתור סכסוך. על כך נאמר "המלחמה היא המשך המדיניות בצורה אחרת" (קרל פון קלאוזביץ). המלחמה היא אסון מעשה ידי אדם: אנשים רבים נהרגים בה, נפצעים והופכים לנכים ונגרם נזק רב לרכוש ולסביבה.

מלחמה שונה מקרב בודד בכך שהיא רחבת היקף הרבה יותר מקרב (על פי רוב), הן מבחינת זמן והן מבחינת מקום, ובהתאם מלחמה כוללת מספר קרבות.

המלחמה היא אחת התופעות העתיקות ביותר בהיסטוריה של האנושות והתנהלה מרגע שבני האדם החלו להתארגן בקבוצות. המלחמה נגרמת בגלל אלמנטים כגון: דת, תרבות, משאבים מוגבלים, מסורת, מנהגי טקס ופולחן. מלחמה מתנהלת בעזרת: תכנון, אסטרטגיה, ניהול משאבים, מדע, פיקוד, אומץ לב, גבורה, מוות ועוד. כתוצאה מהאינטנסיביות הרבה והמימד הדרמטי העז שבמלחמה, היא נהפכה למוקד השראה עיקרי לרבות מיצירות האמנות והתרבות בתולדות האנושות: תעודות, ציורים, שירים, רומנים ספרותיים, מחקרים היסטוריים, מחזות, סרטי קולנוע, מוזיקה ועוד. למרות כל אלה, המלחמה גורמת להרס רב. עד היום היא כילתה מאות מיליוני בני אדם וגרמה לבזבוז משאבים רב, לעוני, למחסור (אחרי ביזה), לרעב (כחלק מטקטיקת אדמה חרוכה), למגיפות (כמו השפעת הספרדית) ולזיהום הסביבה. הפציפיסטים מתנגדים למלחמה, בעוד המיליטריסטים רואים במלחמה דבר חיובי.

מלחמת התשה

מלחמת התשה היא מלחמה שבה לאף צד אין יתרון טקטי, כך שהתוצאה היחידה של המערכה היא לרוב אבדן של ציוד וכוח אדם לשני הצדדים. מלחמות התשה נמשכות זמן רב והן בוחנות את מגבלות הכוח של שני הצדדים הלוחמים, את נכונותם להמשיך בלחימה ואת יכולתם להפוך את המצב ליתרון אסטרטגי ולהפיק תועלת מהמשך הלחימה.

מלחמות התשה ידועות הן:

מלחמתו של המצביא הרומי פאביוס מאקסימוס ("המשתהה"), בחילות הקרתגנים בראשות חניבעל במהלך המלחמה הפונית השנייה.

מלחמת החפירות במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית, ובמיוחד המצור על פטרסבורג, ורג'יניה.

מלחמת החפירות במהלך מלחמת העולם הראשונה, ובמיוחד הקרב על הסום (1916) וקרב ורדן.

מלחמת ההתשה בין ישראל ומצרים.

מלחמת איראן-עיראק.

מערכה (צבא)

מערכה היא סדרת קרבות או מבצעים צבאיים הקשורים זה בזה באמצעות תוכנית אסטרטגית אחת, או לשם השגת מטרה אסטרטגית אחת ומתואמים בזמן ובמרחב. המערכה מהווה חלק מובחן במלחמה, מנצלת הישגים קודמים, או באה על מנת לתקן תוצאות עבר ומכשירה את הקרקע לשלב הבא בלחימה.

דרג הפיקוד ופריסה על המערכה בזמן ובמרחב נקרא דרג מערכתי או דרג אופרטיבי (דרג הפיקוד על הקרב הוא הדרג הטקטי ועל המלחמה - דרג אסטרטגי).

בעיני רוב החוקרים, למשל, נחשבת מלחמת לבנון השנייה למערכה, כיוון שהתנהלה בחזית אחת, יעדיה היו מוגבלים ורוב הכוחות המתמרנים שפעלו בה היו כפופים אורגנית לפיקוד הצפון (כלומר פיקוד מרחבי יחיד שהוא דרג אופרטיבי).

מערכת מודל

מערכת מודל היא מערכת פשוטה יחסית המדמה במאפייניה החשובים מערכת מסובכת יותר. במערכות מודלים משתמשים כשקשה או לא-ישים לבחון או לנתח מערכות מסובכות, והמערכת המודלית הפשוטה מאפשרת לברור את המאפיינים הרלוונטיים לניתוח. מודלים יכולים להיות ממשיים או מופשטים, ובאופן מודע מושמטים מהם מאפיינים רבים השייכים למערכת שבמציאות.

מודלים משמשים בתחומים שונים: במדע, בתרבות ובחיי היום-יום. כך לדוגמה מפה מייצגת ניתוח של אזורים גאוגרפיים על פי מאפיינים שונים, לפי תכליתה של המפה; חיילים מתאמנים על לוחמה בשטח בנוי באזור המדמה עיר; בגדים מוצגים על ידי דוגמנים ודוגמניות, המהווים מודל ללבישה של הבגד; לפני הכנסת כלי טיס לשימוש, מתבצעים ניסויים במנהרת רוח, המדמה תעופה אמיתית; חוקרים משתמשים במודלים מתמטיים על מנת לנתח תופעות בכל תחומי המדע - הטבע, החברה ולעיתים אף במדעי הרוח.

מצור

מָצוֹר היא צורת לחימה שבה צד אחד מבקש לכבוש מתחם מבוצר ואילו הצד השני מבקש להגן עליו ולהמשיך להחזיק בו. ההגדרה המילונית למצור היא: "הקפת עיר על ידי צבא כדי לנתק אותה משאר המקומות ולהכניעה". כיום המונח "מצור" מתייחס לכל פעולת הלחימה על מתחם מבוצר ולא רק להקפתו והרעבתו. פעולת ההקפה והבידוד נקרא "כיתור" או "טבעת מצור".

מצור מתרחש כאשר כוח תוקף (או "כוח צר") נתקל בעיר או במבצר המסרבים להיכנע ושלא ניתן לכובשם בהתקפה ישירה ומיידית. המצור בדרך כלל כרוך בכיתור המטרה ובחסימת דרכי האספקה, בשילוב התקפות על הביצורים במטרה להבקיעם. ההתקפות על הביצורים בדרך כלל עירבו כלי מצור וארטילריה ולעיתים אף ניסיונות לחפור מתחת לביצורים ולמוטט את יסודותיהם.

לוחמת המצור קדומה כהיווצרות ריכוזי האוכלוסייה החקלאיים והעירוניים, כאשר איכרים הקימו גדרות ותעלות על מנת להגן על יבולם מפני חומסים. במזרח התיכון יש עדות לערים מבוצרות בחומות אבן עוד מ-4000 לפני הספירה (יריחו). במהלך ימי הביניים הייתה לוחמת מצור חלק חשוב בלחימה באירופה. לוחמת המצור עברה את ההתפתחות המשמעותית שלה מאז התקופה הרומאית כאשר הומצא התותח. התותח מוטט בנקל ביצורים שעמדו חזקים מול כלי המצור העתיקים ושינה את תכנון הביצורים. במאה ה-20 חשיבותה של לוחמת המצור הקלאסית פחתה ורוב הערים לא כללו עוד חומות עיר או ביצורים למיניהם. את לוחמת המצור על ערים החליפה בעיקר לוחמה בשטח בנוי, וזאת עקב ההתפתחות הגדולה באמצעי ההשמדה והגידול בכוח האש שהפך רבים ממאפייני המצור הקלאסי ללא רלוונטיים.

קורנרשוט

קורנרשוט (באנגלית: CornerShot) היא ערכה נושאת אקדח המיועדת למתאר של לוחמה בשטח בנוי ומאפשרת ביצוע ירי תוך הישארות היורה מאחורי מחסה וכך מקטינה את הסכנה למפעיל הנשק.

קרב

קרב הוא מצב של לחימה במסגרת עימות מזוין בין שני צדדים או יותר, כאשר המטרה של כל צד היא להכניע את האויב. להבדיל ממלחמה שהיא ממושכת וכוללת לעיתים זירות וחזיתות רבות, הקרב הוא ממוקד יותר, קצר יותר ומתפרס על שטח מוגבל. הקרב הוא שיאה של המלחמה, בו מגיעים הכוחות לכדי עימות פיזי והכרעה, עם זאת מלחמה אינה כוללת קרבות בלבד.

שוטגאן

שוטגאן (באנגלית: Shotgun; "שוֹט-גאן"; בתרגום חופשי: "רובה כדוריות" ובעברית רובה ציד) הוא רובה חלק-קדח (רוח"ק) היורה תחמושת שבה כל תרמיל מכיל כדוריות עופרת רבות, בצירוף אבק השריפה, בשונה מהתחמושת של רובים אחרים, שבה כל תרמיל משמש לירי קליע בודד. למונח הלועזי shotgun אין מונח מקובל בעברית. בדרך כלל, משתמשים בעברית במונח "רובה ציד", אף על פי שמונח זה שגוי כי אין חפיפה בין הקבוצות (ישנם רובים רגילים בעלי קנה-מחורק ואף רובי צלפים שמשמשים לציד, ומצד שני: יש רובי שוטגאן שמשמשים לפעולות משטרתיות בלבד, ולא לציד).

רובה הציד הוא רובה בעל קנה חלק-קדח. בניגוד לרובים רגילים, היורים קליע בעל ראש עופרת או מתכת, רובה הציד יורה תחמושת הנקראת shell או slug, ובה יש עשרות כדוריות עופרת קטנות (מעין קליעי רסס). הכדוריות מתפזרות בעת הירייה, ובכך גדל הסיכוי לפגוע במטרה ולגרום לה נזק רציני. חסרון השימוש בתחמושת זו הוא שהיא יעילה רק לטווח קצר. כוח האש של רובה הציד הוא לרוב גבוה - הוא בעל כוח עצירה חזק אך חדירה נמוכה - ולכן הוא נשק שימושי בידי כוחות משטרה, שירותי הביטחון ויחידות עילית ללוחמה בטרור. המשטרה ויחידות אלו משתמשים בו (בצירוף תחמושת מתאימה) לפריצת דלתות ומנעולים וכן לסילוק פצצות (בעזרת תחמושת מיוחדת העושה שימוש במים כדי להשמיד את הפצצה). בעקבות התגברות המקרים של לוחמה בשטח בנוי, גבר השימוש ברובי ציד גם ביחידות צבאיות, אם כי עדיין במידה מועטה יחסית.

בארצות הברית, רובי הציד הם נשק נפוץ בידי אזרחים, בדרך כלל למטרות ציד ולהגנה עצמית. גם כוחות הביטחון האמריקניים, לרבות המשטרה וה-FBI, משתמשים ברובה זה. רוב רובי הציד המודרניים מוזנים ממחסנית פנימית הנמצאת מתחת לקנה ונקראת "שחלה".

רוב רובי הציד המודרניים הם בעלי קנה מחורק, וזאת כדי לאפשר שימוש גם בתחמושת בעלת קליע גדול, המאפשר לצוד חיות גדולות יותר. השימוש ברובים אלו לצורך פיזור הפגנות נעשה בדרך כלל באמצעות כדורי גומי.

תנועת מלקחיים

תנועת מלקחיים היא טקטיקה צבאית שבה מכותר האויב באמצעות תנועה של כוחות משני אגפיו, הנפגשים בעורפו.

מדובר בטקטיקה בסיסית שבה משתמשים הצבאות השונים במהלך כל מלחמה כמעט. לאחר שהאויב התקדם במרכז החזית, מותקפים בו זמנית אגפי האויב משני צדדיו כדי לכתרו. בו בזמן תנועת מלקחיים נוספת סוגרת את האגף המרוחק של האויב כדי למנוע תגבור הכוחות במרכז. הטקטיקה מסוכנת ליישום, היות שהתוקף חייב להפריש חלק ניכר מצבאו לאגפיו החזקים וכך המרכז נותר חלש וקל יותר להבקיע אותו.

טקטיקה זו היא טקטיקה בסיסית של חיל רגלים, כוחות שריון וחיל אוויר, וניתנת ליישום בכל קנה מידה, מהיחידה הבסיסית, ועד לצבאות שלמים.

קרבות ידועים שבהם בוצעה תנועת מלקחיים הם:

קרב קאנאי בין הרומים והקרתגנים בראשות חניבעל במהלך המלחמה הפונית השנייה.

קרב טננברג בין הרוסים והגרמנים במהלך מלחמת העולם הראשונה.

קרב הכיתור הגדול באוקראינה במהלך מבצע ברברוסה במלחמת העולם השנייה.

"מבצע אורנוס", שבו כותרה הארמייה השישית הגרמנית במהלך הקרב על סטלינגרד במלחמת העולם השנייה.

תנועת הכוחות הישראלים בחצי האי סיני במהלך מלחמת ששת הימים.

תנועת כוחות צבא ארצות הברית בעיראק ובכווית במהלך מלחמת המפרץ.ההוגה הצבאי סון דזה בספרו אמנות המלחמה תיאר במעומעם את תנועת המלקחיים, אך המליץ להשאיר לאויב דרך נסיגה, שכן כוחות מכותרים נלחמים במוטיבציה גבוהה יותר, מאשר כוחות להם דרך מילוט. ההיסטוריה הצבאית הראתה את ההפך - כוחות מכותרים נוהגים, בחלק ניכר מן המקרים, להיכנע כתוצאה מהאפקט הפסיכולוגי של הכיתור.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.