לוחמה אווירית

לוחמה אווירית היא מושג המכסה את השימוש של כלי טיס במרחב האווירי בצבאות, מלחמות ומערכות כחלק מהלוחמה הכוללת במגוון המשימות המיוחדות של חילות האוויר כגון: תובלה אווירית, הפצצה טקטית, הפצצה אסטרטגית, עליונות אווירית, תעופה ימית, מודיעין אווירי וכן הלאה.

בתחילת מלחמת העולם הראשונה לא היה קיים המושג לוחמה אווירית, וכלי הטיס העיקריים בשימוש: הבלונים והמטוסים הקלים, שימשו בעיקר לתצפית, אך עם התקדמות המלחמה והופעת מטוסי הקרב, הצפלינים והמפציצים משמעותו של המימד השלישי, האוויר, (לצד היבשה והים) הפך לחשוב הרבה יותר, ויותר כוח אדם וממון הושקעו בפיתוחו. בסוף המלחמה הופיעו מגוון כלי טיס בעלי יכולות רחבות המיועדים לבצע משימות לטובת החילות האחרים, כגון הצנחה וסיור ימי, וכן משימות ייעודיות לכוחות האוויר כגון יירוט אווירי ועליונות אווירית.

בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת התקיימו דיונים רבים במדינות שונות לגבי טיבם ומשימותיהם של כוחות האוויר שלהם. רבים ראו בהפצצה האסטרטגית שמטרתה הרס התשתיות והתעשיות המאפשרות למדינה לנהל מלחמה כאמצעי להכרעה, כמשימה העיקרית של כוחות אלו, בעוד אחרים ראו את ההפצצה הטקטית תומכת בכוחות קרקעיים בקרבות ובזירות כמשימה העיקרית, וכן אחרים שראו בעליונות האווירית המאפשרת לכלי טיס ידידותיים לבצע את משימותיהם בבטחה כמשימה העיקרית.

במלחמת העולם השנייה משימות של חילות האוויריים הוכיחו את עצמן כגורליות ובעלות משמעות רחבה יותר מהמטרות הטקטיות שלהן.

F-15Es dropping JDAMs in Afghanistan
מטוסי F-15E של חיל האוויר האמריקאי מטילים פצצות מונחות מסוג JDAM באפגניסטן, 2009.

היסטוריה

לפני מלחמת העולם הראשונה

אף על פי שמלחמת העולם הראשונה נחשבת למלחמה שבה נבנה האוויר כמימד לוחמה של ממש לצד היבשה והים, השימוש בכלי טיס במלחמות החל הרבה לפני. למעשה השימוש המתועד הראשון בבלוני תצפית נרשם בשנת 1794 בקרב פלאורוס, מאוחר יותר במלחמת האזרחים האמריקאית שני הצדדים השתמשו בבלוני תצפית. בתחילת העשור השני של המאה ה-20 המעצמות האירופאיות החלו לארגן את שירותי האוויר שלהן שהשתמשו לראשונה מטוסי תצפית. הכוח האווירי הראשון שיוסד היה השירות האוויר הצרפתי. ובשנת 1911 נרשמה התקיפה האווירית הראשונה במלחמת איטליה-טורקיה בה מטוס איטלקי הטיל בצורה ידנית רימונים על עמדות של הטורקים. במלחמת הבלקן הראשונה משימות הפצצה רבות בוצעו נגד מעוזים טורקים, ביניהם גם ההפצצה הלילית הראשונה בהיסטוריה. מאוחר יותר מדינות הבלקן שיתפו ניסיון זה גם את הצבא הגרמני הקיסרי.

מלחמת העולם הראשונה

Fokker Eindecker I
מטוס פוקר איינדקר, מטוס הקרב הייעודי הראשון שנשא את מכלול מתאם הירי שאפשר התקנת מקלעים באף המטוס.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה החזיקו רוב מדינות אירופה בכוח אווירי שיועד בעיקר לתצפית, מודיעין אווירי וטיווח ארטילריה, ואכן שירותי האוויר הוכיחו כי בנושא זה אין להם תחליף. בשני לספטמבר 1914 זיהה טייס צרפתי תנועת כוחות גרמנים באזור פריז. המידע שהוא מסר הוביל לתפנית קריטית במלחמה, כיוון שהוא גילה פער בין כוחות הגרמנים, שהצרפתים והבריטים הזדרזו לנצל, מה שהוביל לקרב הראשון על המארן. מטוסים הוכיחו את עצמם כיעילים גם בחזית המזרחית, בה זיהו מטוסי תצפית את הכוחות הרוסים שהחיל השמיני של הינדנבורג הצליח לאגף ולמחוץ. המטוסים אשר שירתו בתחילת המלחמה בכוחות האוויר של המדינות הלוחמות היו קלים מאוד, עשויים עץ ובד[דרוש מקור] ועדיין היו בעלי מדחף דוחף (בחלק האחורי של גוף המטוס) ולא מושך כמו במטוסי בוכנה מודרניים יותר. המנועים אשר הניעו מטוסים אלה היו חלשים ויכלו לשאת מעט מאוד ציוד וחימוש פרט לצוות האוויר, שכלל לרוב טייס ותצפיתן, שמאוחר יותר, עם התקנת מקלעים על המטוסים, שימש גם כמקלען. הפיתוח המואץ שהתרחש במהלך המלחמה ממטוסים חלשים ולא ממוגנים למטוסי קרב מהירים ומטוסי הפצצה מגביהי טוס נגרמה ברובה בשל הקפאון במערכה הקרקעית, שהפכה למלחמת חפירות קשה בה אף צד לא התקדם מרחק משמעותי במשך תקופה ארוכה. בשל אופי המלחמה הפכו התצפית וטיווח ארטילריה למשימות קריטיות הרבה יותר, מה שיצר את הצורך בהפלת מטוסי היריב. עם חימוש המטוסים במקלעים החלה התפתחות מטוסי הקרב, שיעדם הראשוני היה יירוט מטוסי תצפית או הגנה על מטוסי תצפית ידידותיים, וטייסים החלו להילחם זה בזה בקרבות אוויר. למרות שצפלינים עדיין שימשו כמפציצים כבדים במלחמה, הם נחשבו למטרות גדולות ונוחות יחסית למטוסי הירוט וכן לכוחות הנ"מ של האויב. פיתוחם של מטוסי ההפצצה לא פסק, ועם הזמן גדל כוחם של המנועים ואפשר נשיאת כמות חימוש משמעותית. מלבד היתרון בגודל של מטוסי ההפצצה על הצפלין, מהירותם הייתה גבוהה הרבה יותר ורום הטיסה הגבוה אפשר להם לחמוק ממיירטי האויב, ובמהרה הפכו לכלי מלחמה חשובים.

הרצון של המדינות הלוחמות לעקוף את החזית התקוע, הוביל למאמץ לנצל את הכוח האווירי כדי להכות בליבו של האויב ולפגוע ביכולתו לנהל מלחמה, בעזרת המפציץ הכבד. גרמניה החזיקה באותו הזמן ביתרון של עומק אסטרטגי, בעוד פריז וחלקה הדרומי של בריטניה היו בטווחי המפציצים והצפלינים, עת שבירת גרמניה ומרכזי התעשייה שלה היו מחוץ לטווח של כוחות האוויר של מדינות ההסכמה. הגרמנים ניצלו זאת והחלו במערכת הפצצות טרור שיעדן היה הרס המורל הלאומי של יריביה.

בין שתי מלחמות עולם

VE-7s NAN3-57
מבנה מטוסי VE-7 של שירות האוויר של הצי האמריקאי.

מיד עם תום המלחמה התקציבים הביטחוניים של המדינות המנצחות קוצץ ולכן כוחות האוויר שלהם התקשו למצוא את האמצעים לתחזק את המטוסים שלהם קל וחומר למצוא אמצעים בפיתוח ואימון. אמנם בתקופה זאת גבר העיניין הציבורי בתעופה אך היו מעט שיפורים ופיתוחים במנועים ואוירודינמיקה. למרות זאת קם גרעין של חסידי הלוחמה האווירית שקידמו רעיונות ושיח על כוחות האוויר ותפקידם בלוחמה מודרנית. רבים ראו בכוח אווירי עצמאי שלא תלוי בפקודות קציני היבשה או הים המרוכזים בלחימה בחזית ככוח מכריע שיוכל דרך תקיפת האוכלוסייה והתעשייה להרוס את יכולתו של האויב לנהל מלחמה, מה שלדעתם היה יכול להחזיר את המלחמות עם ההכרעה המהירה בניגוד למחלמה האחרונה הארוכה והעקובה מדם שהתנהלה בעיקרה בשוחות סטטיות שלוחמה בהן גרמה לקטל רב.

הרבה הוגי דעות לא התייחסו ללקחי מלחמת העולם הראשונה בה היה אפשר להסיק בבירור שבשביל לאפשר לכוח אווירי לפעול ביעילות ובלי אבידות בלתי נסבלות בזירות הלחימה נדרש להשיג עליונות אווירית. הדיונים על ההפצצה האסטרטגית לקחה את מירב תשומת הלב.

המפציץ תמיד יחדור

סטנלי בולדווין באמירתו המפורסמת סיכם את הלך הרוח ששלט באותה תקופה בבריטניה. חשב לציין באותה התקופה למפציצים היה יתרון בביצועים מול מטוסי הקרב, בשל כנפיהם הגדולות הם טסו גבוהה יותר, ובשל מספר המנועים הם גם טסו מהר וכוחות הנ"מ לא יכלו לספק הגנה מספקת כדי למנוע חדירת המפציצים. אם המצב היה נשאר כפי שהוא היה בתקופה זאת אמירתו של בולדווין הייתה נשארת נכונה, אך פיתוח שלדות אווירודינמיות וכן מנועים טוריים חזקים שיפרו משמעותית את הביצועים של מטוסי הקרב ואלה החלו להתעלות על הביצועים של המפציצים, אך עדיין הדגש נשאר עם אלה האחרונים בשל ההערכה כי חימוש הגנתי בצורת מקלעים יכלו לספק הגנה נאותה למבני המפציצים. לכן הניסיון של טייסי הקרב של מלחמת העולם הראשונה אבד אט אט, וטייסי הקרב במלחמת העולם השנייה היו צריכים להשיג את כל הניסיון מחדש.

חיל האוויר היחיד שהצליח להתנתק מקונספציה זאת היה הלופטוואפה שבגלל אילוצים שונים לא הצליח ליצור מפציץ אסטרטגי ולכן נאלץ להתרכז במאמצים יותר טקטיים. נוסף על כך במלחמת האזרחים הספרדית חיל המתנדבים הגרמני, לגיון הקונדור השיג ניסיון מבצעי שלא יסולא בפז, ניסיון שבעקבותיו עוצבו תורות הלחימה של הלופטוואפה. עיקר תשומת הלב של הכוח האווירי הזה התרכז לא בתקיפה אסטרטגית, אלא במשימות הפצצה טקטית ואמנעה, בעוד מטוסי הקרב התרכזו בעליונות האווירית. תורה זאת בשילוב עם תורת לחימה קרקעית שדוגלת בפריצה מהירה (בליץ קריג) אפשרו לצבא הגרמני לנצח בצורה מוחצת בכל המערכות הקרקעיות בשנים 1939-1941.

כתוצאה מכך הרבה כוחות אוויריים החלו את מלחמת העולם השנייה עם כוחות אווריים לא מתאימים אשר התרכזו בהפעלת כוח בצורה לא יעילה ולא מתאימה למציאות.

מלחמת העולם השנייה

מלחמת העולם השנייה שינתה את פני הלוחמה האווירית, במלחמה זאת עמדו במבחן כל הטכנולוגיות וכל תורות הלחימה והשפעותיה משפיעות על הלוחמה האווירית גם היום.

הזירה האירופאית

384bg-b17s
מטוסי הפצצה אמריקאיים מדגם B-17 ביעף הפצצה מעל גרמניה.

כאמור בתחילת מלחמת העולם השנייה חיל הלופטוואפה היה חיל האוויר היחיד שהתמקד במשימות הפצצה טקטית כתמיכה בכוחות הקרקע של הוורמאכט. עם כוחות משוריינים ניידים וכוח אווירי חזק, הנאצים הצליחו לנצח תוך התקדמות מהירה בשטח האויב, המערכות בפולין, סקנדינביה וצרפת היו הדגמות חזקות לצורת לחימה זאת. אך ברגע שהכוחות הקרקעיים של הוורמאכט לא השתתפו במערכה כמו בקרב על בריטניה חיל האוויר הגרמני התקשה להתמודד.

במערכה זאת, שנמשכה מיולי עד לספטמבר 1940, היו גורמים נוספים פרט לעובדה שכוחות הקרקעיים לא השתתפו בקרב שגרמו לכשלונה של גרמניה להכניע את בריטניה כגון: מודיעין שגוי, טווח מוגבל של מטוסי הקרב הגרמנים, מה שהגביל את התקיפות של המפציצים הגרמנים לדרום המדינה בעיקר, חוסר התמקדות של התקיפות במטרות מסוימות אלא פיזורן בטווח רחב של מטרות מה שגרם לנזק מינימלי למטרות המותקפות שיכלו לחזור לפעילות מלאה לאחר זמן מה. במערכה זאת גם נוסתה מערכת היירוט החדשה של דאודינג אשר אפשרה לחיל האוויר המלכותי לנצל היטב את מטוסיה ומזער אבידות על ידי יירוט מבוקר של מבני ההפצצה. הקרב על בריטניה הייתה המערכה הראשונה בה ההפצצה האסטרטגית הייתה גורם מכריע, ולמרות כשלונו ניתן היה ללמוד הרבה דברים ממנה. כלקח ממערכה זאת חיל האוויר הבריטי אימץ את תקיפות הלילה שלמרות שהיו הרבה פחות מדויקות בשל הראות הלקויה, החוסר בעזרי הפצצת לילה, מה שאילץ את המפציצים לבצע הפצצות שטיח באזור הכללי של המטרה, הפצצות ליליות היו הרבה יותר בטוחות והקטינו את אבידות המפציצים הבריטים בצורה ניכרת.

עם כישלון בקרב על בריטניה הלופטוואפה לא קיבל שהות להצטיידות ומנוחה ובמקביל להפצצות הליליות בבריטניה במסגרת הבליץ, הוא נכנס למערכות בבלקנים (אפריל ומאי 1941), בצפון אפריקה (ינואר 1940 עד 1943) ולבסוף במבצע ברברוסה (יוני 1941 עד סוף המלחמה למערכה במזרח אירופה). למרות ההצלחות הראשוניות במערכות אלה, השחיקה התמידית, וכן חוסר ההתאמה של המערכת הלוגיסטית של הלופטוואפה, וכן הגידול העצום בשטח האווירי שהיה תחת אחריותו הקשו על אספקת הכוחות. בנוסף על כך תעשיית המטוסים הגרמנית לא גויסה בזמן למלחמה כוללת בדומה למה שקרה ברוסיה, בריטניה ומאוחר יותר ארצות הברית. המפעלים הגרמנים עבדו שמונה שעות ביום, ויצרו כמות מוגבלת של מטוסים, בעוד שמפעלים של אויביה עבדו סביב השעון. התעשייה התקשתה למלא מכסות מטוסים, והלופטוואפה התקשה למלא את שורותיו במטוסים חדשים ולשפץ מטוסים קיימים. כמו כן התחיל מחסור חמור בטייסים, מה שגרם לאט לאט לשחיקה גבוהה בטייסים המנוסים ביותר.

השחיקה גברה עם הצטרפות ארצות הברית למלחמה ותחילת ההפצצות האסטרטגיות על גרמניה בשלהי שנת 1943. הלופטוואפה נאלץ להסב יותר ויותר טייסות קרב מהחזיתות השונות להגנת שמי גרמניה ולכן נוכחותו פחתה בשאר הזירות ככל שההפצצות של המפציצים האמריקאים הסלימו ופגעו ביכולת הייצור שלה. לקראת סוף המלחמה העליונות האווירית של בעלות הברית הייתה כה מוחלטת עד כי הבריטים חזרו להפצצות יום שהם נטשו עוד בתחילת המלחמה עקב חשש לאבידות גבוהות מדי. למרות פריצות דרך טכנולוגיות שהגרמנים השיגו כגון ייצורו של ה-Me-262 מטוס הקרב הסילוני הראשון, רקטות V-1 ו-V-2 אלה הופיעו מאוחר מדי ולא השפיעו על תוצאות המלחמה.

למרות שדרך הפצצות אסטרטגיות מתמידות בעלות הברית הצליחו לשתק ולהרוס את כלכלתה של גרמניה, זאת לא הייתה ההתמקדות במאמץ זה שהביא להכרעה. הכוח האווירי הוכיח כי כוחו הוא בגמישותו ובמגוון המשימות שהוא מסוגל לבצע. החל מסיורים ימיים שעזרו לשתק את הצי הגרמני והרסו הלכה למעשה את כוח הצוללות שלו, דרך משימות סיוע קרוב ואמנעה שעזרו לכוחות הקרקע בלוחמה נגד הוורמאכט, דרך משימות ליווי מפציצים ששחקו את מערך הקרב של הלופטוואפה על ידי הפלת מטוסים המגיעים ליירט את המפציצים. שילוב כל המשימות ותפקידים של הכוח האווירי ביחד עם ההפצצה האסטרטגית הוא שהביא להכרעה במערכה אווירית זאת.

הזירה הפסיפית

B-29 bombing
מטוסי B-29 מטילים פצצות תבערה מעל יפן

חיל האוויר וזרוע האוויר של הצי היפני הקיסרי השיגו ניסיון רב ערך במלחמת סין-יפן. את הניסיון הביאו לידי ביטוי ב-7 בדצמבר 1941, מאות מטוסים מזרוע האוויר של הצי היפני התקיפו את בסיס הצי הפסיפי של ארצות הברית בפרל הארבור (המתקפה על פרל הארבור). בתקיפה זאת מרבית המשחתות וספינות הקרב של הצי נפגעו או טובעו, אך כוח נושאות המטוסים האמריקאי לא נכח במפרץ ולכן ניצל. עם זאת היפנים ניצלו את המומנט דל ההתקפה וכבשו תוך חמישה חודשים את הפיליפינים, גואם, מלאיה, בורמה ואינדונזיה.

עם ההכרזה הרשמית של ארצות הברית על כניסתה למלחמה, מרבית כוחה האווירי בזירה הן בצי והן בחיל האוויר החמישי כללו מטוסים מיושנים שלא יכלו להתחרות במטוסים היפנים, בשביל לשרוד את הקרבות מול יריבם העדיף הטייסים האמריקאיים נאלצו להשתמש בתכסיסים וטקטיקות של לוחמה בזוגות כדי להצליח ולירות צרור במטוס הזירו, שלא כלל מיגון למכלי הדלק ולכן היה ניצת בקלות.

יירוט תשדורות יפניות יידעו את האמריקאיים על כוונתם של היפנים להתקיף בפורט מורסבי ובמידוויי. הקרב הראשון(קרב ים האלמוגים) היה לראשון בהיסטוריה הימית בו שני הכוחות הימיים לא ראו אחד את השני והמטוסים עשו את כל הנזק. הקרב השני (הקרב על מידוויי) היווה נקודת מפנה בזירה שבו היפנים איבדו 4 נושאות מטוסים, פער שהתעשייה היפנית לא יכלה להדביק במהלך המלחמה. מאותו היום הצי היפני לא יכל להרשות לעצמו להתעמת עם הצי האמריקאי ביום ללא חיפוי אווירי, ועשה כן רק כאשר בסיסי חיל האוויר היפני הקרובים יכלו לעשות זאת.

הקרבות נגד מטוסי הצי וכן נגד חיל האוויר החמישי בגינאה החדשה ואיי שלמה גרמה לשחיקה רבה, והרבה מאוד מטוסים אבדו עקב כך. האבדות בטייסים הכאיבו ליפנים אולי אף יותר מאובדן כל המטוסים בזירה מכיוון שאיכות הטייסים הטריים שמילאו את מקומם הייתה פחותה בשל תוכניות הכשרה מזורזות. מולם האמריקאיים החלו לקבל טייסים שהיו מאומנים יותר טוב וכמו כן מטוסי קרב חדישים דוגמת ה-F-6F הלקט ו-P-38 לייטנינג ב-1943 שהיו עדיפים על הזירו היפני הגדילו את האבדות של היפנים עוד יותר. כמו כן דורות חדשים של נושאות מטוסים החלו להיכנס למבצעיות בצי האמריקאי עם קצב אספקה גבוה של נושאת מטוסים כל חודש בממוצע.

לאחר המערכות באיי מראינאס איוו ג'ימה, האמריקאיים החלו להפציץ את האיים היפניים על ידי מפציצי ה-B-29 החדישים, אך זה לא הביא להכרעה. רק לאחר ההפצצות האטומיות בהירושימה (ב-6 באוגוסט 1945) ונגסקי (ב-8 באוגוסט) היפנים נכנעו סופית.

מלחמת קוריאה

AD Skyraiders bombing targets in Korea
מטוס AD מטיל את פצצותיו על מטרות בקוריאה, 1952

מלחמת קוריאה התאפיינה בתקופה קצרה בה הכוח האווירי הצפון קוריאני הצליח להשתלט על המרחב האווירי של קוריאה הדרומית, אבל ברגע שכוחות האוויר האמריקאי התערבו, הם במהרה השיגו עליונות אווירית. כוח האוויר האמריקאי היווה גורם מכריע בקרב מתחם פוסאן בו התקיפות המסיביות האטו את ההתקדמות הכוחות הצפון קוריאנים ושברו את המצור. כלל הפעילות הקרקעית של כוחות האו"ם גובתה במטוסי תקיפה, גם נחיתות כגון הנחיתה באינצ'ון שגרמה בסופו של דבר לנסיגה של הצפון קוריאניים. לאחר שלב זה החלה התקדמות מהירה של כוחות האו"ם שפלשו לקוריאה הצפונית ועמדו להגיע לגבול עם סין. כוחות סינים שארבו בצפון קוריאה פרצו לפתע והחלו להדוף את כוחות האו"ם דרומה, באותו הזמן ראשוני מטוסי המיג 15 מקורפוס מטוסי הקרב ה-64 הסובייטי וכוח האוויר של חיל המתנדבים הסיני החלו לטוס משדה אנטונג והגנו על רצועה אווירית צרה בצפון קוריאה שמאוחר יותר קיבלה את הכינוי "סמטת המיגים". במהרה התבהר שמטוסי המיג מתעלים בביצועיהם על כל מטוסי הקרב וההפצצה המערביים ולכן הוצבה בזירה כנף קרב המצוידת במטוסי F-86. עם זאת עד לינואר 1952 מטוסי המיג היוו סיכון משמעותי מאוד, האבדות שהם הסבו למטוסי ההפצצה הכבדים הכריחו את האמריקאיים להסב אותם להפצצות לילה בלבד למשך המלחמה. גידול במטוסי הסייבר בזירה עקב הצבת כנף קרב נוספת והסבת כנפות קרב-הפצצה למטוסים החדישים הביאו לשחיקה מאסיבית בכוחות המיירטים שלא יכלו למלא את משימתם עד סוף המלחמה.

במלחמה זאת הודגמו תכונות המלחמה המוגבלת שיחזרו גם במלחמת וייטנאם אך עקב שינוי הדוקטרינה הצבאית במערב, שנשענה על ההנחה שהמלחמה הבאה תהיה מלחמה כוללת גרעינית, הרבה מלקחיה לא יושמו.

מלחמת וייטנאם

F-100D Super Sabre of 90th TFS drops napalm 1966
מטוס F-100D מטיל פצצות נפלם על עמדות הוייטקונג, 1966.

מלחמת וייטנאם הייתה עוד דוגמה לעימות מוגבל בו לאמריקאים לא הייתה יד חופשית בניהול המלחמה כמלחמה כוללת. הלחימה הארוכה מול כוחות הוייטקונג וכן נגד צפון וייטנאם הוכיחו שאין די בדוקטרינות הסטנדרטיות שהשתמשו בהן לפני כן. לוחמה מתמשכת באזורים מוכי טילים גם תרמו לשחיקה ודרשו מכוחות האוויר להתאים שיטות לחימה כגון הפוד פורמיישן ומטוסי הויילד ויזל לציד קורנים. בשל כך כל משימת תקיפה דורשת מספר רב של מבנים נוספים לטובת תמיכה במשימה, כאשר מטוסי התקיפה מנו בין 20-40 אחוז מהכוח הכולל, מה שכונה ערכת תקיפה.

הכוחות האמריקאיים לא יכלו לתקוף את מרכזי הבקרה הצפון וייטנאמים מחשש לפגיעה ביועצים סינים או רוסים ולכן הטייסים הצפון וייטנאמים נהנו מכיסוי מכ"ם מלא ויכולת הכוונה משמעותית עקב כך 16 טייסים השיגו את התואר אלוף הפלות. האמריקאים לעומתם טסו במטוסים לא מותאמים לקרבות אוויר, בלי הכשרה לקרבות אוויר, וללא יכולת הכוונה ויירוט, בגלל ריבוי מטוסים ידידותיים ומיעוט של מטוסי אויב הם גם נאלצו לבצע זיהוי ויזואלי של מטוסי האויב ועל ידי כך גם נמנעה היכולת לה הם הוכשרו. לכן רק שני טייסים אמריקאים זכו לתואר אלוף הפלות. מלחמה זאת גם התאפיינה בשימוש מסיבי במסוקי סער כגון ה-UH-1 לתובלת כוחות, כמו כן התפתח תחום חדש של מסוקי קרב כגון ה-AH-1 שיכלו לתמוך בכוחות הקרקע בצורה יעילה.

בשלבים המאוחרים של המלחמה האמריקאים החלו להשתמש בכלי נשק מונחים בשביל לפגוע במטרות קשות במיוחד.

המלחמה הקרה

עם סיום מלחמת העולם השנייה ותחילת היריבות בין הגוש המזרחי לגוש המערבי דוקטרינת המלחמה השתנתה רבות ונשענה על ההנחה כי המלחמה הבאה תהיה כוללת וגרעינית. בשנות ה-1950 שני הצדדים התכוננו לתקיפות גרעיניות על ידי מבני ענק של מפציצים מגביהי טוס. לכן החל פיתוח וייצור מוגבר של מפציצים סילוניים ומטוסי יירוט ייעודיים המשתמשים בטילי אוויר אוויר ארוכי טווח. לקראת שנות ה-1960 הסובייטים פיתחו מערכות נ"מ מתקדמות שאיימו אפילו על מטוסים שטסים מעל 21,000 מטר, וכן התפתח תחום הטילים הבליסטיים שהיוו חלופה להפצצות גרעיניות. השימוש בטילי אוויר אוויר הביא להזנחת ההכשרה לקרבות אוויר צמודים במערב, מה שהוכיח את עצמו כבעייתי במהלך מלחמת וייטנאם.

במערב עדיין ראו צורך ביכולות תקיפת עומק, אך בשביל להצליח בכך מטוסי ההפצצה היו צריכים לטוס בגבהים נמוכים במיוחד ולהשתמש בתוואי הקרקע כדי לחמוק מזיהוי על ידי עמדות המכ"ם של האויב. כמו כן תפתח תחום טילי השיוט שיכלו עצמאית לנווט למטרתם בגבהים נמוכים. הדוקטרינה של ברית נאט"ו נשענה רבות על הכוח האווירי בשביל לאזן את היתרון הכמותי העצום שמדינות הגוש המזרחי נהנו ממנו במשך כל המלחמה הקרה. המשימות העיקריות אם כן היו תקיפות גרעיניות של הפיקוד האסטרטגי האמריקאי ומאמצי אמנעה אווירית.

מלקחי מלחמת וייטנאם פותחו מטוסי דור רביעי שפרט תכנון התאמה לקרבות אוויר כללו יכולות רב משימתיות ונשיאת חימוש מתקדם. כמו כן פותחו מטוסים חמקנים שיכלו להחזיר את גורם ההפתעה למערכה האווירית. כמו כן המשיך פיתוח מסוקי הקרב שעתה יועדו בנוסף למשימות סיוע אווירי קרוב למשימות ציד טנקים.

מלחמת המפרץ הראשונה

במלחמת המפרץ הראשונה נבחנו השינויים בתורות הלחימה שיושמו כחלק מלקחי מלחמת וייטנאם. מרבית המערכה התנהלה על מטרות אסטרטגיות ובמאמצי אמנעה לפני שתקפו את הכוחות בכווית. מטוסי הפצצה חמקניים תקפו עמדות מכ"ם ונ"מ בחסות החשיכה. המטוסים המערביים צוידו במערכות זע"ט מתקדמות שאפשרו למטוסי הקרב ומטוסי הבקרה לזהות את מטוסי האויב, למעשה מרבית ההפלות של מטוסי הקרב במערכה התבצעו בטווחים גדולים מאוד. חימוש מדויק אפשר הפצצות נקודתיות ומועטות יחסית גם על מטרות קשות בשביל השגת אפקט דומה לזה של עשרות תקיפות במלחמת וייטנאם.

מאפיינים

Flickr - Israel Defense Forces - IAF Bombs Katyusha Rocket Launchers
מל"ט של חיל האוויר מצלם כלי שיגור של החזבאללה בזמן אמת במהלך מלחמת לבנון השנייה.

סיור ותצפית

כאמור אחד מהשימושים המוקדמים ביותר של כלי תעופה כסיוע צבאי היה למטרות סיור שדה הקרב ויעדי האויב. שני המרכיבים העיקריים של הסיור האווירי הם טיסות תצפית וטיסות סיור. התצפית האווירית פועלת לאיסוף מידע מודיעיני באופן של צילום, אותות, איסוף מידע, חתימת אויב ואותות מסוגים שונים. איסוף המודיעין באופן זה נעשה לרוב על ידי מטוסי צילום ומודיעין מסוגים שונים לצד מל"טים.

סיור אווירי מצד שני מתרכז לרוב באיסוף מידע ויזואלי בשטח ולרוב מתרחש במהלך המערכה. מרכיבים של הסיור האווירי עשויים לכלול בחינת התקדמות הכוחות, מצב כוחות האויב, תמונת מצב של מהלך הקרב וכיוצא בזאת. היבט זה של שימוש במרכיב האווירי היה נפוץ מאוד בשנותיה הראשונות של הלוחמה האווירית בעיקר החל ממלחמת העולם הראשונה והתעפיין במטוסים קלים ומהירים שטסו לרוב בגובה נמוך מעל הכוחות. כך לדוגמה, במערכה בצפון אפריקה במהלך מלחמת העולם השנייה, מפקד שרצה לראות תמונת מצב ברורה של הקרב לצד מיקום כוחותיו וכוחות האויב על פני השטח הרחב של המערכה, היה עשוי לעשות שימוש במטוסי סיור.

עם השנים הצורך בטיסות סיור בזמן אמת דעך עם התפתחות טכנולוגיות התקשורת והמודיעין. בנוסף, התפתחות טכנולוגיות התעופה ובין היתר הופעת המל"טים, מאפשרים כיום לעשות שימוש בכלי טיס למטרות תצפית וסיור כאחד. מל"ט בודד לדוגמה, מסוגל לצלם יעד מסוים למטרות תכנון ובחינה, ומצד שני גם יכול לשמש כלי לבחינת התקדמות מהלכי הקרב בזמן אמת.

הפצצה אסטרטגית

Dornier 17 bombers over West Ham
זוג מפציצים גרמניים במהלך תקיפה מעל מזרח לונדון (הבליץ) במהלך מלחמת העולם השנייה.

הפצצה אסטרטגית היא תחום של לוחמה אווירית שמתמקד בפגיעה ביעדי האויב, תשתיות, תעשייה ופגיעה עקיפה וישירה באזרחי המדינה בעורף. כל זאת במטרה לפגוע ביכולות הלחימה והייצור של האויב ובמיוחד לפגוע בכוח הרצון הציבורי להילחם. תקיפות כאלה מיוחסות לתפיסה של מלחמה כוללת ואסטרטגיה צבאית בכך שלא מדובר בחלק ישיר של המאמץ המלחמתי להבסת כוחות האויב, אלא פגיעה במורל ובתעשייה העומדת מאחוריו, בכך היא מקדמת את תבוסת האויב בדרך של לחץ עקיף.

משום הפגיעה העקיפה באויב, ביכולותיו היצרניות ובאוכלוסיות אזרחים, יש לטקטיקה הזו של הפצצה אסטרטגית בעיתיות אתית רבה. השימוש הנרחב בהפצצות אסטרטגיות במהלך מלחמת העולם השנייה לדוגמה, הוביל לאבדות רבות בקרב אזרחי הערים שנפגעו כמו גם להרס שכונות וערים שלמות. ערים כמו רוטרדם בהולנד ודרזדן בגרמניה הושמדו כמעט לחלוטין והצריכו פעולות שיקום ובנייה שנמשכו שנים רבות אחרי המלחמה. מעבר למחיר האנושי והכלכלי של תקיפות מסוג זה, הפצצות אלו פגעו במקרים רבים באתרים ואזורים בעלי ערך תרבותי והיסטורי חשוב, שכונות שלמות שנבנו מאות שנים לפני כן הושמדו כליל בין לילה, כך לדוגמה בפרנקפורט בגרמניה שמהעיר העתיקה שלה נותרו מבנים בודדים שעברו אף הם שיקום נרחב.

הפצצה ותקיפה טקטית

Apache Helicopter Firing Rockets MOD 45154922
מסוק קרב מסוג AH-64 אפאצ'י משגר טילים לעבר עמדות האויב, כסיוע לכוחות הקרקעיים, אפגניסטן.

תקיפה טקטית אווירית היא שימוש בכלי טיס במשימות שונות של תקיפה ישירה של יעדים קרקעיים וימיים. לרוב תקיפות אלו מתבצעות על ידי כלי טיס המתאימים לתקיפה קרקעית, במיוחד מטוסי תקיפה ומסוקי קרב. ניתן למנות היבטים שונים של תקיפות טקטיות:

  • סיוע אווירי קרוב: סיוע של כלי טיס לכוחות קרקעיים, בעיקר מטוסים ייעודיים לכך ומסוקי תקיפה.
  • אמנעה אווירית: משימות תקיפה טקטיות כנגד כוחות האויב אשר לרוב לא נמצאים בחזית, אך מהווים יעד חשוב לתמיכה במערכה, לרוב יעדים אלו כוללים טורי רכבים, אספקה או תגבורת. בנוסף ניתן גם לכלול השמדת תשתיות כאמנעה אווירית, זאת כדי להגביל את יכולות התנועה של האויב בעורפו.
  • דיכוי הגנה אווירית: כחלק מהצורך להגן על המערך האווירי, לעיתים ישנו צורך לתקוף יעדי הגנה אווירית של האויב, בהם סוללות נ"מ ומערכות נלוות כמו מערכות מכ"ם. היבט זה של תקיפה טקטית מצטרף למערכה להשגת עליונות אווירית ולעיתים זהו שלב מקדים לפעילויות האוויריות העיקריות כנגד האויב.

אספקה, הטסה ופינוי

המטוס עם יכולתו להוביל ציוד ואנשים במהירות ומעבר לגורמי קרקע שונים מהווה כלי לוגיסטי שימושי בצבאות העולם. בתובלה מתחלקת לתובלה אסטרטגית בה המטוס משמש את המערכת הלוגיסטית על ידי תובלה של ציוד רגיש עם חשיבות דחופה בין העורף לחזית, ותובלה טקטית בה המטוס משמש לתנועה של אמצעי לחימה וכוחות בתוך הזירה. התובלה הטקטית כוללת בה גם נדבכים של חילוץ, פינוי ומבצעים מיוחדים.

מטוס התובלה מסוגל לשמש למשימות תובלה טקטית ואסטרטגית אך דורש שדות טיסה לפעולה, בעוד המסוק מסוגל לשמש לתובלה טקטית בלבד אך כולל יכולות המראה ונחיתה אנכיים וריחוף, מה שמאפשר פעילות בתנאי שטח קשים.

המערכה בשמים וקרבות אוויר

HendersonMarineWildcatWatercolor2
ציור של קרב אוויר בין F4F ויילדקט של חיל הים האמריקאי ובין מטוס זירו יפאני.

כדי לאפשר לכלי טיס לבצע את המשימות השונות במרחב האווירי, ישנו צורך ליצור עליונות אווירית ולהגביל את היכולות האוויריות של האויב. ליצירת עליונות אווירית ישנם שני היבטים עיקריים, תקיפה של מערך הנ"מ של האויב (היבט של התקיפה הטקטית) ולחימה כנגד כלי טיס של האויב בקרבות אוויר. עם התפתחות התעופה והשימוש בכלי טיס למטרות צבאיות, פותחו כלי טיס שמטרתם לוחמה אווירית ולחימה אל מול כלי הטיס של האויב. באופן זה, לדוגמה, אל מול משימת הפצצה טקטית האויב עשוי לשלוח מטוסי קרב כדי להלחם באיום ולהשמיד את המפציצים. כתגובה לכך ניתן ללוות את המפציצים עם מטוסי קרב כדי להגן אליהם, התוצאה של מהלכים אלו היא שאם כניסה למרחב האווירי של האויב, מטוסי הקרב של שני הצדדים יכנסו לקרב אוויר.

המשך קריאה

  • .WAR IN THE AIR 1914-45, by Williamson murray
  • Walter J. Boyne, Air Warfare: an international Encyclopedia, California, US: ABC-CLIO, 2002.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אדמה חרוכה

"אדמה חרוכה" היא טקטיקה צבאית של נסיגה תוך הרס כל דבר העשוי להיות שימושי לאויב. השם מתייחס לנוהג לשרוף יבולים כדי למנוע מהאויב משאבי מזון. הטקטיקה יכולה לשמש צד לוחם על אדמות אויב (אך אז הדבר אסור על פי המשפט הבינלאומי) או על אדמותיו הוא.

אימפי

אימפי הוא מבנה קרבי שהיה בשירות בני הזולו. האימפים הראשונים גויסו על ידי שאקה בתחילת המאה ה-19. צעירי הזולו גויסו בגיל 6 לתוכנית אימונים במסגרת האינטנגה ופוזרו לחטיבות בהגיעם לגיל 20. כל אימפי הורכב מחטיבות בנות 1,000 לוחמים, אם כי המספר יכול היה לנוע מ-500 עד 2,000 לוחמים בכל גדוד בגלל מיזוג חטיבות, תגבורות ואבדות בקרבות. בהתחלה האימפים הורכבו מגברים שבאו מאותה קבוצת גיל, אך בהמשך המנהג השתנה בגלל הצורך לתגבר את האימפים בעקבות האבדות בקרבות. האימפים מפורסמים בזכות טקטיקת ה"תאו" - כל אימפי שלח שתי "קרני תאו" שיועדו להקפת אגפי היריב, כדי למנוע ממנו מלתמרן, ובעזרת "חזה התאו" למחוץ את ההתנגדות. מאחורי "חזה התאו" ניצבו ה"מותניים" שהיו מורכבות מוותיקים בעתודה.

כל חטיבה הייתה בעלת מגן בצבע אחר, כאשר הצבעים סימלו את ותק החטיבה. החטיבות הצעירות קיבלו מגנים שחורים וחטיבות הוותיקות היו בעלות מגנים לבנים. ככל שאחוז הצבע הלבן במגן היה גבוה יותר, כך החטיבה הייתה ותיקה ויוקרתית יותר. בעת מלחמת הזולו היו בצבא הזולו כמה עשרות חטיבות.

אמנעה אווירית

אמנעה אווירית היא סוג ספציפי של הפצצה טקטית המבוצעת בידי כלי טיס צבאי לצורך מניעת תגבור ואספקה לקווי האויב הקדמיים.

אמנעה מבוצעת מעבר לקווי האויב ומכוונת נגד תשתיות לוגיסטיות המשמשות את האויב לאחסון ולשינוע חיילים וציוד לחזית. תשתית זו כוללת כבישים, גשרים, מטוסי תובלה, ומצבורי דלק ותחמושת. התפיסה שמאחורי תקיפה כזאת גורסת שמניעת ציוד ואספקה תחליש בהכרח את הכוחות הקדמיים ותתיש את האויב, ובכך תסייע להבסתו.

אמנעה היא רמת ביניים שבין סיוע אווירי קרוב, העוסק בסיוע ישיר לכוחות ידידותיים קרקעיים המצויים בקרבת כוחות האויב, ובין הפצצה אסטרטגית, העוסקת במניעת תגבור ואספקה לקווי האויב הקדמיים על ידי פגיעה בייצור האספקה, וברצון להמשיך להילחם.

אנטוליאן איגל

אנטוליאן איגל הוא תרגיל הדגל של חיל האוויר הטורקי לאימון בלוחמה אווירית. התרגיל מתקיים במטווח קוניה הסמוך לבסיס חיל האוויר בקוניה השוכן במרכז אנטוליה, כ-250 ק"מ מדרום לאנקרה, טורקיה. התרגיל כולל קרבות אוויר, תקיפות קרקע עם תחמושת חיה, משימות דיכוי הגנה אווירית ותדלוק אווירי. התרגיל מבוסס על תרגיל הרד פלאג האמריקני.

התרגיל הראשון מסוג זה נערך ב-16 ביוני 2001 ונמשך 13 ימים. בתרגיל השתתפו חילות האוויר של ישראל, טורקיה, ארצות הברית ונאט"ו. חיל האוויר הישראלי שלח לתרגיל עשרה מטוסי F-16 משלוש טייסות קרב, מסוקי UH-60 בלק הוק ("ינשוף"), מטוסי C-130 הרקולס ("קרנף"), מטוס בואינג 707 ("ראם") לתדלוק אווירי, סוללת נ"מ ונציגים של יחידת החילוץ והפינוי בהיטס. הכוחות התאמנו מעל מישורי אנטוליה סמוך לגבולות סוריה, איראן ועיראק.

מאז התרגיל הראשון נערכו מספר תרגילים נוספים. בסוף חודש נובמבר 2005 נשלחו שש טייסות ישראליות לטורקיה על–מנת להשתתף בתרגיל נוסף. הכוח הישראלי כלל מטוסי F-16 מדגמי A ו-B ("נץ") ו-F-16I ("סופה") ומסוקי UH-60 בלק הוק ("ינשוף"). מלבד הכוח הישראלי, השתתפו בתרגיל גם טייסים טורקים שטסו במטוסי F-5 ו-F-4 פנטום, וטייסים בלגים ואמריקניים שהטיסו מטוסי F-16 מדגמי C ו-D. בנוסף, השתתפו מטוסי תדלוק וגם מטוס בקרה של נאט"ו מסוג בואינג E-3 Sentry.

באוקטובר 2009 ביטלה טורקיה את השתתפותו של חיל האוויר הישראלי בתרגיל במחאה על פעולתיו ברצועת עזה במהלך מבצע עופרת יצוקה. כתוצאה מכך, ביטלו חילות האוויר של ארצות הברית, איטליה ויוון אף הן את השתתפותן בתרגיל. בעקבות כך הודיע שר החוץ הטורקי, אהמט דבוטוגלו, כי הוא מקווה שיימצא פתרון למשבר שנוצר בין שתי המדינות, וכי ביטול השתתפות חיל האוויר הישראלי הוא בגלל המתקפה הישראלית על עזה, על אף שקודם לכן הודיע משרד החוץ הטורקי כי ביטול השתתפותה של ישראל בתרגיל כרוך בגורמים טכניים בלבד. ראש הממשלה הטורקי, רג'פ טאיפ ארדואן, הודיע כי "אינו יכול לתת למטוסים שהפציצו בעזה לטוס בשמי טורקיה" וכי "זהו רצון העם". טורקיה החליטה בעקבות הפרשה להפוך את התרגיל מאירוע בינלאומי ללאומי בלבד. כתחליף לתרגיל הטורקי, ייסד חיל האוויר הישראלי בשנת 2013 תרגיל בינלאומי בשם "דגל כחול", המתקיים מדי שנתיים.

דגל כחול

"דגל כחול" היא סדנת הדגל של מערך הקרב של חיל האוויר הישראלי. הסדנה מתקיימת בבסיס עובדה שבנגב. הסדנה נמשכת שבועיים ומשתתפים בה עשרות מטוסי קרב מטייסות הקרב של חיל האוויר הישראלי. הסדנה מתקיימת בחיל-האוויר מדי שנתיים, מאז שנת 2013. מקורם של התפקידים והחוקים בסדנה שאולים מתרגיל הרד פלאג האמריקני.

צוותי האוויר מתחלקים לשתי טייסות: ה"כחול", שמייצג את הכוח האווירי של מדינה ידידותית דמיונית, וה"אדום", המייצג מדינת אויב. הטייסים נלחמים זה בזה בקרבות אוויר, ומתרגלים תקיפות מטרות קרקע באזורים מוכי טיל קרקע-אוויר (אזור מוגן-טילים).

בסדנה בשנת 2017 השתתפו, מלבד ישראל, נציגי חילות האוויר של ארצות הברית, איטליה, יוון, פולין, ולראשונה גם הודו, צרפת וגרמניה. חילות האוויר של בריטניה ואוסטריה לא השתתפו אך שלחו משקיפים. זו הייתה הפעם הראשונה מאז מלחמת העולם הראשונה שמטוסי חיל האוויר הגרמני טסו בשמי ישראל. השתתפו כ-100 מטוסים מדגמי טורנדו, מיראז', יורופייטר, F-15, F-16 ועוד. בסדנה ניתן דגש על תרחישים כמו התמודדות עם סוללות נ"מ, הפלת מל"טים, קרבות אויר, והטלת חימוש ממרחק רב.

בסדנה בשנת 2019 השתתפו מטוסים מגרמניה, איטליה, יוון וארה"ב, והיא כללה לראשונה מטוסים מדגם F-35. בין השאר, תורגלה התמודדות עם מערכת הטילים הרוסית S300.

הסוואה

הסוואה היא שיטה לגרום לדבר מה להיטמע בשטח מבחינה ויזואלית ולעיתים גם מבחינה אקוסטית או תרמית (בהתאם לתנאי השטח ולצורך בהסוואה). דוגמאות לשיטות הסוואה הן שינויי הצבע של הזיקית או חליפות הסוואה של לוחמים.

טסטודו

הטסטודו (בלטינית: Testudo; מילולית: צב) הוא מבנה קרבי שהיה מקובל בצבא הרומי. זה היה מבנה פופולרי בקרב הלגיונרים באימפריה הרומית, יעיל במיוחד כנגד ירי חצים.

בטסטודו, הלגיונרים סגרו את הפערים ביניהם; החיילים בשורה הראשונה שמו את מגיניהם לפניהם, להגן עליהם מכף רגל ועד ראש, הלגיונרים בצדדים שמו את מגיניהם לימינם או לשמאלם, ושאר הלוחמים, אשר נמצאו באמצע המבנה, החזיקו את מגיניהם מעל ראשם. החסרונות של הטסטודו הם פגיעותו הרבה מצד תוקפים למיניהם, במיוחד חיל הפרשים, העדר היכולת ההתקפית בגלל המבנה הצמוד והתנועה האיטית והמסורבלת. צדו האחורי היה חשוף ופגיע במיוחד.

בדרך כלל המבנה שימש בעת הטלת מצור יותר מאשר בשדה הקרב באזור פתוח.

טקטיקה

טקטיקה היא אופן ההוצאה לפועל של יעדים ומטרות להשגה באופן מיידי וקצר מועד. לדוגמה במלחמה - בחירת אופן פעולה קונקרטי, במטרה לזכות בניצחון בקרב ספציפי. זאת, להבדיל מאסטרטגיה, שהיא הצבת היעדים ארוכי הטווח ותכנון אופן הפעולה הכולל ומטרותיו.

כך למשל ישנה אפשרות שצד מסוים יזכה בניצחון טקטי בקרב, אך יחווה הפסד אסטרטגי במלחמה בשל אי הגשמת היעדים במהלך הכולל של העימות. מכך נגזר הביטוי "ניצח בקרב אך הפסיד במלחמה".

המונח משמש לא רק בהקשרים צבאיים אלא גם בהקשרים אזרחיים כגון כלכלה, שיווק, משחקים, משא ומתן, ספורט ותחומים רבים אחרים.

לוחמה אווירית במלחמת העולם הראשונה

המערכה האווירית במלחמת העולם הראשונה הייתה המערכה האווירית הראשונה בעלת היקף משמעותי בהיסטוריה. עוד קודם למלחמת העולם הראשונה היה שימוש בבלוני תצפית, אולם במהלכה היה שימוש רב בבלוני תצפית לצורך תצפית ארטילרית קדמית. גרמניה עשתה שימוש בצפלינים למשימות איסוף מודיעין בים הצפוני ולהפצצות אסטרטגיות באנגליה.

מטוסים החלו להיכנס לשימוש צבאי בתחילת המלחמה. תחילה היה השימוש במטוסים מוגבל בעיקר למשימות סיור. במהלך המלחמה, מתוך ניסיון שצברו טייסים ומכונאים, פותחו סוגי מטוסים לשימושים צבאיים שונים, כולל מטוסי קרב, מפציצים, ומטוסים לתקיפת מטרות קרקעיות.

במהלך המלחמה הפכו לראשונה חלק מטייסי הקרב לאלופי הפלות, אשר תוארו באמצעי התקשורת כאבירים של העידן המודרני, ואשר הפכו לגיבורים מושאי הערצה. במלחמת העולם הראשונה אף מונו לראשונה קצינים רמי דרג לפיקוד על המערכה האווירית, אות לחשיבות הגוברת של ניהול המלחמה מן האוויר.

לוחמה אווירית במלחמת העולם השנייה

לוחמה אווירית במלחמת העולם השנייה הייתה מרכיב עיקרי בכל הזירות, ויחד עם מתקפות אנטי-אוויריות, היוותה חלק גדול מהתפוקה התעשייתית של המעצמות הגדולות.

גרמניה ויפן הסתמכו על כוחות אוויר שפעלו בשילוב עם כוחות יבשתיים וימיים; הם המעיטו בחשיבותם של מפציצים אסטרטגיים, ואיחרו בהבנת הצורך בהגנה מפני הפצצה אסטרטגית של בעלות הברית. לעומת זאת, בריטניה וארצות הברית נקטו בגישה המסתמכת על הפצצה אסטרטגית, ופחות בשליטה על שדה הקרב מהאוויר. שתיהן בנו כוח אסטרטגי של מפציצים ארוכי טווח, שדחקו את המלחמה האווירית לשטח מדינת האויב. בנוסף, בריטניה בנתה כוח אוויר טקטי שהגיע בקלות לעליונות אווירית בשדות הקרב, ובכך העניק סיוע חיוני לכוחות הקרקע. שתיהן אף יצרו שיתוף פעולה בין כוחות ימיים לאוויריים, המבוסס על נושאות מטוסים, כפי שעשתה יפן; אלה שיחקו תפקיד מרכזי במלחמות ימיות.

מארב

מארב צבאי הוא צורת קרב צבאית בה הצד התוקף מסתתר וממתין לבואו של הצד המתגונן, ואז תוקף אותו בהפתעה. צורת קרב זו מעניקה יתרון לכוח שמיישמה כיוון שהוא בוחר את זמן ההתקפה ואת תנאי השטח הנוחים לו. מארב יכול להתקיים במהלך מתקפה (על ידי משיכת כוח מתגונן לתוך שטח בו ממתין לו מארב) או במהלך מגננה.

המארב היה בשימוש לאורך כל ההיסטוריה, החל בציד בתקופה הפרה-היסטורית, עבור בלוחמה העתיקה וכלה בלוחמה המודרנית. המארב איננו משמש רק למלחמה, גם כוחות משטרה מבצעים מארבים (כגון מארב לעברייני תנועה). ישנם בעלי חיים טורפים רבים התופסים את מזונם באמצעות מארב.

מייפל פלאג

מייפל פלאג (MAPLE FLAG; מאנגלית: דגל האדר) הוא תרגיל צבאי בינלאומי בן שישה שבועות לאימון בלוחמה אווירית המתקיים מדי שנה בבסיס כנף 4 של חיל האוויר המלכותי הקנדי בקולד לייק, אלברטה, קנדה.

התרגיל נחלק לשלושה שלבים בני שבועיים כל אחד, והוא מאפשר לצוותי האוויר של קנדה ושל בעלות בריתה אימון מציאותי בלוחמה אווירית, עם דגש על מבצעים רחבי היקף. בתרגיל מתורגלים הכוחות גם בתובלה אווירית, לוחמה אלקטרונית, ותדלוק אווירי.

מייפל פלאג הוא הגרסה הקנדית לתרגיל הרד פלאג האמריקני, וכמוהו הוא נוצר בעקבות ממצאי מחקר שהראה שבמלחמת וייטנאם, טייס אשר השלים 10 משימות קרב הגדיל את סיכויו לשרוד באופן משמעותי. תרגיל המייפל פלאג הראשון נערך בשנת 1978.

בתרגיל מייפל פלאג נעשה שימוש במיטווח הנשק קולד לייק (CLAWR) המכסה שטח של 11,600 קמ"ר. זהו מיטווח ההפצצה היחידי בקנדה. בשטח המיטווח פזורות כ-640 מטרות קרקעיות והוא סגור לתעופה אזרחית. המטרות כוללות טנקים, סוללות טילי קרקע-אוויר, מכ"מים, אתרים תעשייתיים, מרכזי שליטה ובקרה, וסוגים נוספים של כלי רכב וכלי טיס. מתוך 100 האתרים במיטווח קיימים גם שבעה שדות תעופה הכוללים מסלולי המראה ומסלולי הסעה.

מלחמת התשה

מלחמת התשה היא מלחמה שבה לאף צד אין יתרון טקטי, כך שהתוצאה היחידה של המערכה היא לרוב אבדן של ציוד וכוח אדם לשני הצדדים. מלחמות התשה נמשכות זמן רב והן בוחנות את מגבלות הכוח של שני הצדדים הלוחמים, את נכונותם להמשיך בלחימה ואת יכולתם להפוך את המצב ליתרון אסטרטגי ולהפיק תועלת מהמשך הלחימה.

מלחמות התשה ידועות הן:

מלחמתו של המצביא הרומי פאביוס מאקסימוס ("המשתהה"), בחילות הקרתגנים בראשות חניבעל במהלך המלחמה הפונית השנייה.

מלחמת החפירות במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית, ובמיוחד המצור על פטרסבורג, ורג'יניה.

מלחמת החפירות במהלך מלחמת העולם הראשונה, ובמיוחד הקרב על הסום (1916) וקרב ורדן.

מלחמת ההתשה בין ישראל ומצרים.

מלחמת איראן-עיראק.

מערכה (צבא)

מערכה היא סדרת קרבות או מבצעים צבאיים הקשורים זה בזה באמצעות תוכנית אסטרטגית אחת, או לשם השגת מטרה אסטרטגית אחת ומתואמים בזמן ובמרחב. המערכה מהווה חלק מובחן במלחמה, מנצלת הישגים קודמים, או באה על מנת לתקן תוצאות עבר ומכשירה את הקרקע לשלב הבא בלחימה.

דרג הפיקוד ופריסה על המערכה בזמן ובמרחב נקרא דרג מערכתי או דרג אופרטיבי (דרג הפיקוד על הקרב הוא הדרג הטקטי ועל המלחמה - דרג אסטרטגי).

בעיני רוב החוקרים, למשל, נחשבת מלחמת לבנון השנייה למערכה, כיוון שהתנהלה בחזית אחת, יעדיה היו מוגבלים ורוב הכוחות המתמרנים שפעלו בה היו כפופים אורגנית לפיקוד הצפון (כלומר פיקוד מרחבי יחיד שהוא דרג אופרטיבי).

קרב

קרב הוא מצב של לחימה במסגרת עימות מזוין בין שני צדדים או יותר, כאשר המטרה של כל צד היא להכניע את האויב. להבדיל ממלחמה שהיא ממושכת וכוללת לעיתים זירות וחזיתות רבות, הקרב הוא ממוקד יותר, קצר יותר ומתפרס על שטח מוגבל. הקרב הוא שיאה של המלחמה, בו מגיעים הכוחות לכדי עימות פיזי והכרעה, עם זאת מלחמה אינה כוללת קרבות בלבד.

רד פלאג

רד פלאג (RED FLAG; מאנגלית: "דגל אדום") הוא תרגיל צבאי לאימון בלוחמה אווירית המתקיים בבסיס חיל האוויר האמריקני נליס בנבדה. בתרגיל משתתפים כל חילות האוויר של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, לצד חילות האוויר של בעלות בריתה של ארצות הברית. למעלה ממאה כלי טיס וכ-2,500 משתתפים מעורבים בתרגיל.

תורת לחימה

תורת לחימה (בראשי תיבות: תו"ל) היא תורה מוסדרת של ארגון צבאי (לרוב צבא), העוסקת בהפעלת הכוח הצבאי שלו, חלקו או פריטים ממנו, במצב נתון.

תורת הלחימה מורכבת מכמה עקרונות המכתיבים את אופיה הכללי. עקרונות אלו מושפעים מהמצב המדיני והתרבותי של המדינה או הארגון. בין השאר, תורת לחימה של מדינות חסות מושפעת רבות מהתורה של בוני צבא מדינת החסות (לרוב - המדינה נותנת החסות). תורת הלחימה הצהלי"ת למשל, מתחלקת לפי סוגי צורות הקרב כגון - התקפה, התקדמות ורדיפה, פשיטה, מארב, הגנה, נסיגה והשהייה וכן הלאה.

לדוגמה, לסוריה הייתה במשך שנים רבות תורת לחימה שהתמקדה בהגנה לעומק, שעל פיה מוקמו כוחות גדולים בעלי הכשרה נמוכה על קו הגבול עם ישראל, וברצועות ההגנה הפנימיות יותר הוצבו כוחות בעלי הכשרה גבוהה יותר. במרכז ההגנה עמדה עיר הבירה דמשק, שעליה הגנה דיוויזיית כוחות מיוחדים. תורה זו שאבה רבות מתורת הלחימה של ברית המועצות. עם השנים (ובמיוחד, לאחר התמוטטות ברית המועצות ב-1989) הוברר לסורים שתורת לחימה זו זה שגויה בנסיבות הגאופוליטיות, ומתעלמת מההתפתחות הצבאית של מדינת ישראל, ולכן ערכה שינויים רבים בתורת הלחימה שלה.

את תורת הלחימה משלימה תורת הפעלה של כוחות או אמצעים מיוחדים.

תנועת מלקחיים

תנועת מלקחיים היא טקטיקה צבאית שבה מכותר האויב באמצעות תנועה של כוחות משני אגפיו, הנפגשים בעורפו.

מדובר בטקטיקה בסיסית שבה משתמשים הצבאות השונים במהלך כל מלחמה כמעט. לאחר שהאויב התקדם במרכז החזית, מותקפים בו זמנית אגפי האויב משני צדדיו כדי לכתרו. בו בזמן תנועת מלקחיים נוספת סוגרת את האגף המרוחק של האויב כדי למנוע תגבור הכוחות במרכז. הטקטיקה מסוכנת ליישום, היות שהתוקף חייב להפריש חלק ניכר מצבאו לאגפיו החזקים וכך המרכז נותר חלש וקל יותר להבקיע אותו.

טקטיקה זו היא טקטיקה בסיסית של חיל רגלים, כוחות שריון וחיל אוויר, וניתנת ליישום בכל קנה מידה, מהיחידה הבסיסית, ועד לצבאות שלמים.

קרבות ידועים שבהם בוצעה תנועת מלקחיים הם:

קרב קאנאי בין הרומים והקרתגנים בראשות חניבעל במהלך המלחמה הפונית השנייה.

קרב טננברג בין הרוסים והגרמנים במהלך מלחמת העולם הראשונה.

קרב הכיתור הגדול באוקראינה במהלך מבצע ברברוסה במלחמת העולם השנייה.

"מבצע אורנוס", שבו כותרה הארמייה השישית הגרמנית במהלך הקרב על סטלינגרד במלחמת העולם השנייה.

תנועת הכוחות הישראלים בחצי האי סיני במהלך מלחמת ששת הימים.

תנועת כוחות צבא ארצות הברית בעיראק ובכווית במהלך מלחמת המפרץ.ההוגה הצבאי סון דזה בספרו אמנות המלחמה תיאר במעומעם את תנועת המלקחיים, אך המליץ להשאיר לאויב דרך נסיגה, שכן כוחות מכותרים נלחמים במוטיבציה גבוהה יותר, מאשר כוחות להם דרך מילוט. ההיסטוריה הצבאית הראתה את ההפך - כוחות מכותרים נוהגים, בחלק ניכר מן המקרים, להיכנע כתוצאה מהאפקט הפסיכולוגי של הכיתור.

תעופה צבאית

תעופה צבאית הוא תחום בתעופה העוסק בשימוש ובפיתוח כלי טיס שונים למטרות צבאיות, כגון ביון, תובלה, הצנחת כוחות, הפצצה, וכן הלאה.

התעופה הצבאית באה לידי שימוש בפעם הראשונה במלחמת העולם הראשונה והתפתחה מאוד בתקופת מלחמת העולם השנייה בה הגיע לשיא מספר המטוסים הצבאיים – 600,000 מטוסים. בתקופת המלחמה הומצאו מטוסי הסילון ושופרו טווחי הטיסה.

תעופה צבאית תעופהתעופה אזרחית
סוגי כלי טיס מטוס קרבמטוס תקיפהמטוס קרב רב-משימתימפציץמטוס ריגולמטוס תובלהמסוק קרבמסוק סערכטב"םמטוס שליטה ובקרה
מטוס F-16I של חיל האוויר הישראלי

מסוק קרב

מטוס ספיטפייר מדגם 22
כלי נשק פצצה (שימוש כללי ומונחית) • טיל אוויר-אווירטיל אוויר-קרקעטיל שיוטרקטהתותח אוטומטי/מקלע כבד (כגון M2 בראונינג ו-M61A1 וולקן)
מושגים עיקריים לוחמה אווירית • קרב אווירהפצצה אסטרטגיתהפצצה טקטיתתובלה אווירית • מודיעין אוויר
מערכות עיקריות לוחמה אווירית במלחמת העולם הראשונהלוחמה אווירית במלחמת העולם השנייהלוחמה אווירית במלחמת קוריאה • לוחמה אווירית במלחמת וייטנאם • לוחמה אווירית במלחמת המפרץ
מושגים משניים טייסתאלוף הפלות • גיחה • נ"מ • יעף • חמקנותהמראה ונחיתה אנכית (VTOL) • המראה ונחיתה קצרה (STOL) • לוחמה אלקטרונית

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.