לבן

לבן הוא הצבע הנראה כאשר מביטים על אור המורכב מכל קשת הספקטרום הנראה, באור בהיר וללא בליעה, ואין לו כל גוון. צבע זה מתואר לפעמים כצבע אכרומטי (חסר צבע, כמו הצבע השחור וגווני האפור).

תאורה של אור לבן יכולה להיווצר על ידי ערבוב פרופורציונלי של שלושת צבעי היסוד של האור: אדום, ירוק וכחול.

לבן
Color icon white
שלשת הקסא #FFFFFF
ייצוג RGB R=255, G=255, B=255
ייצוג HSV H=0, S=0, V=100
ייצוג CMYK C=0, M=0, Y=0, K=0
Brooklyn Museum - On the Heights - Charles Courtney Curran - overall
ציור של נשים לבושות לבן משנת 1909

אטימולוגיה

המילה "לָבָן" מופיעה במקרא ודומה גם למילה, שמייצגת את הצבע הלבן, במודל השפה הפרוטו-שמית[1]. (לפי המודל, בפרוטו-שמית היו שמות רק לארבעה צבעים: לאדום-חום, לירוק-צהוב, ללבן ולשחור).

השורש ל.ב.נ. מתאר הרבה דברים בשפות השמיות - קל למצוא את ההקבלות בין השפות אך לא קל לדעת מה נגזר ממה. המילה "לָבָן" היא מאותו שורש של המילה "לֶבֶּן" - דהיינו, יוגורט ודומה למילה הערבית, המתארת גבינה לבנה חמצמצה. באותו אופן, לעץ ה"לִבְנֶה" יש שם דומה גם בעברית, גם בערבית וגם באמהרית.

לבן בצביעה

בתהליך צביעה הצבע הלבן יכול להיווצר על ידי החזרה של אור מפיגמנטים לבנים. כאשר מערבבים לבן עם שחור, נוצר צבע אפור. לתלמידי אומנות השימוש בלבן יכול להציג בעיות מסוימות, ויש לפחות קורס אחד באומנות שמעביר שיעורים על השימוש בצבע הלבן בציור.

אור לבן

עד לקבלתה של תורת ניוטון, הדעה הרווחת בעולם המדעי הייתה שלבן הוא הצבע היסודי של האור, ושצבעים אחרים נוצרים על ידי הוספת רכיבים לאור. ניוטון הוכיח שהאור הלבן נוצר על ידי צירוף של צבעים אחרים.

שימושים, סמליות וביטויים

Eisblumen
כפור על חלון
  • המונח לבן, או אדם לבן, משמש בארצות הברית ובאירופה לציין את גזעים בעלי צבע עור בהיר, בעיקר אירופים וצאצאיהם באמריקה.
  • פקידים בכירים, אנשי עסקים ועובדים במגזר הפיננסי נקראים "עובדי צווארון לבן", מקור הביטוי הוא מכך שמעמד זה נהג ללבוש חולצה לבנה, לעומת חולצה כחולה של הפועל הפשוט.
  • עבריינים כלכליים, שעבירותיהם עוסקים בהונאות כספים, נקראים "עברייני צווארון לבן".
  • שקר שנאמר על מנת למנוע בעיה או אי נעימות נקרא "שקר לבן".
  • רעש לבן הוא מונח בתורת הקולות (אקוסטיקה) שמתאר צליל שורק רצוף הכולל את התדרים הנשמעים, המהווה מטרד בדרך כלל, אולם יכול לעיתים להיווצר בשלבי מטרות בדיקה וניסוי.
  • "לראות את הלבן בעיניים" הוא ביטוי בעברית ישראלית שמציין בדרך כלל מפגש קרוב, לעיתים קרובות בנסיבות אלימות, בין שני אנשים. יסוד הביטוי בכך שניתן להבחין בלובן העין רק ממרחק קרוב. לדוגמה: "אהוד ברק טוען שראה להרבה מחבלים את הלבן בעיניים".
  • לבן ביהדות וברוב העולם המערבי מסמל טוהר וקדושה, כך למשל, בגדי הכוהנים ביהדות הם לבנים. כמו כן, הלבן הוא צבעו של שבט זבולון.
  • הלבן והתכלת הם הצבעים הלאומיים של ישראל.
  • בדת היהודית ובדת הנוצרית מקובל שכלה לובשת לבן בליל כלולותיה כסמל לבתוליה.
  • השושן הצחור הוא פרח לבן והדור, המסמל טוהר וקדושה.
  • במקומות שונים בעולם, כגון הודו או אפריקה מקושר הצבע הלבן עם אבלות ומנהגי אבל בעוד שבתרבות המערב הצבע השחור מקושר עם אלה.
  • הלבן הוא צבע השלג, הקרח והכפור ולכן מזוהה עם החורף.
  • "האביר על הסוס הלבן" הוא ביטוי המתאר, לעיתים באירוניה, אדם אציל, זוהר, יפה ומושך.
  • הצבע הלבן מקושר פעמים רבות לעלבון, בגלל החוורת פניו של אדם נעלב, מכאן הביטוי "מלבין פניו".
  • הלבנת כספים היא פעולה פיננסית פלילית שמטרתה הסתרת זהות המקור והיעד של הכסף המועבר בפעולה זו, הביטוי צמח מכך שה"כסף השחור" של העבריינים הופך לכסף חוקי "לבן".
  • דגל לבן משמש לפעמים כביטוי לנייטרליות של קבוצה, ובדרך כלל משמש צד בעימות שרוצה לשאת במשא ומתן, או להיכנע, כיום, הביטוי משמש ביטוי נרדף לכניעה (למשל "הקבוצה הרימה דגל לבן וויתרה על המשחק").
  • המונח "הספורט הלבן" מתייחס למשחק הטניס שבעבר נהוג היה לשחק בו בתלבושת לבנה.
  • המונח "פיל לבן" מציין כינוי לנכס רב ערך לכאורה, אשר עלות אחזקתו גבוהה מהתועלת שבו, ולכן הופך לעול כלכלי ולמעמסה.
  • הקו קלוקס קלאן נהגו ללבוש גלימות לבנות.
  • הכותנה הייתה ידועה בעבר בכינויה "הזהב הלבן", כיום, עקב ירידתה של חשיבות החקלאות בעולם, פחת השימוש בביטוי זה.
  • הביטוי "לילה לבן" מתאר לילה ללא שינה.
  • באירועי הלילה האפל ביותר של חוברות הקומיקס גרין לנטרן, על היקום משתלט כוח של מתים-חיים בשם חיל הפקחים השחורים, והדרך היחידה להביסו היא באיחודם של חילות הפקחים הצבעוניים, השואבים את כוחם מתוך הספקטרום הרגשי לכדי חיל הפקחים הלבנים. לפי סדרת החוברות, הצבע הלבן מסמל את החיים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Anthropology of Color: Interdisciplinary Multilevel Modeling edited by Robert E. MacLaury, Galina V. Paramei, Don Dedrick p 257
אריה

אריה (שם מדעי: Panthera leo) הוא מין של טורף גדול מהסוג פנתר שבמשפחת החתוליים, והוא השני בגודלו במשפחה זו אחרי תת-המין הסיבירי של הטיגריס.

האריה נפוץ בעיקר ביבשת אפריקה, אך גם במדינת גוג'אראט שבהודו. הוא ניזון מאוכלי עשב שונים אותם הוא צד, וכן מפגרים. בתרבות האנושית נחשב האריה סמל לגבורה וכוח, ולכן הוצמד לו הכינוי "מלך החיות". תוחלת חייו בטבע היא בין 12 ל-18 שנים, אם כי בשבי הוא יכול לחיות עד 30 שנה. שמות נוספים של האריה בשפה העברית הם ליש, שחל, שחץ ולביא. שם נקבת האריה הוא לביאה וגור האריות נקרא כפיר.

בן

במשפחה, בן הוא יחס שארות הקושר (זכר) אל הוריו (המושג המקביל לנקבה הוא בת). להבדיל מילד, שהוא מצבו של אדם בשנותיו הראשונות, היותו של אדם בגדר בן של הורים מסוימים היא עובדה שרירה וקיימת לצמיתות. המושג נפוץ בהתייחסות לבני אדם, אך רלוונטי גם לבעלי חיים, למשל בפסוק: "ושור או שה, אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק כ"ח).

בן (וגם בת) הוא תוצאה של לידה, אך אדם עשוי להפוך לבן גם כתוצאה של אימוץ. לבן מאומץ יש הורים ביולוגיים (אלה שילדו אותו) והורים מאמצים (אלה המגדלים אותו).

דגל

דגל הוא פיסת בד המתנופפת על עמוד או תורן, בדרך כלל לסימון, לאיתות, או לזיהוי.

השימוש בדגלים החל בשדות קרב עתיקים לשם תיאום וקישור בין יחידות ובמרוצת הזמן שוכללו לכלי איתות וזיהוי, במיוחד באזורים בהם היה קושי בתקשורת (לדוגמה, הסביבה הימית בה נעשה שימוש בסמפור).

הדגל הלאומי הוא סמל חשוב ביותר והוא עשוי לשמש ליצירת מוקד הזדהות וגאווה בקרב אלה המניפים אותו. שימוש זה בדגלים גדל בעקבות עליית הלאומיות כביטוי לפטריוטיות. הדגלים הלאומיים עשויים לעורר אסוציאציות צבאיות עקב מקורם והשימוש הצבאי הנרחב בהם.

הדגל הלאומי הקדום ביותר שעדיין נמצא בשימוש הוא דגל דנמרק, שקיימות עדויות לשימוש בו עוד במאה ה-13.

משהחלו מדינות לאום להקים ציים ימיים גדולים במאה ה-15 נוצר הצורך לזהות בים, ממרחק ניכר, לאיזו מדינה שייכת הספינה. צורך זה הוביל ליצירת דגלים גדולים יחסית, בצבעים חדים וברורים ובעלי צורה גרפית חדה (במקום סמלי האבירים ופסי-הבד של ימי הביניים).

מחקר דגלים מכונה וקסילולוגיה, מהמילה הלטינית VEXILLUM שמשמעותה דגל או כרזה.

דגל ישראל

דגל מדינת ישראל הוא הדגל הרשמי של מדינת ישראל, אשר מייצג את המדינה, ריבונותה, מוסדותיה ואזרחיה, הן בישראל והן בעולם. דגל זה הוא בעל רקע לבן, ועליו שני פסים אופקיים בצבע תכלת כהה, וביניהם מגן דוד בגוון זהה.

ראשיתו של הדגל במושבה ראשון-לציון בימי העלייה הראשונה, והוא אומץ כדגלה של התנועה הציונית מיום היווסדה ב-1897. דגל זה הועדף על פני "דגל שבעת הכוכבים" שהציע בנימין זאב הרצל. לאחר קום מדינת ישראל התלבטה מועצת המדינה הזמנית לגבי דגלה של המדינה. דגל התנועה הציונית נבחר באופן רשמי לשמש כדגלה של מדינת ישראל ב-28 באוקטובר 1948, והוא הועדף על פני רעיונות אחרים, בעיקר בשל הפופולריות הרבה שהייתה לו בציבור היהודי.

מעמדו החוקי של הדגל עוגן בחוק הדגל והסמל, ה'תש"ט, ובשנת ה'תשע"ח (2018) גם ניתן לו מעמד חוקתי בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.

חלק ניכר מקרב התושבים היהודים במדינת ישראל, ומהיהודים שחיים במדינות אחרות, רואה בדגל הלאומי סמל לעצמאותה של מדינת ישראל. אחד הביטויים הרווחים לכך הוא הנפת הדגל על בתים ועל מכוניות ביום העצמאות. בחלק מהמגזר החרדי קיים פולמוס לגבי היחס לדגל ולגבי מקומו בחברות אלו, במיוחד משום היותו סמל ציוני, ובחלק מהמגזר הערבי

קיים אותו פולמוס משום היותו סמל ציוני ויהודי.

הפירוש של הדגל מעולם לא אומת באופן רשמי, יש מסורת שטוענת שהמגן דוד מסמל את העם היהודי והפסים הכחולים מסמלים את ים סוף, יש מסורת שאומרת שהדגל מבוסס על מראה הטלית וישנן גרסאות נוספות.

האדם הלבן

האדם הלבן הוא מונח תלוי הקשר חברתי ותרבותי, המתאר קטגוריה חברתית או סיווג של בני האדם, המתבסס על מאפיינים חיצוניים כמו צבע עור בהיר. זאת בדומה לקטגוריות אחרות, כגון "שחורים" או "צבעונים" (קבוצה המכילה שחורים ושחומים ביחד). יש התומכים בהנחה, שאינה מדויקת[דרוש מקור][מפני ש...], כי צבע העור משקף את המרחק הגניאולוגי שבין בני-האדם, ואף משתמשים בסיווג זה למטרות גזעניות.

הגדרת קבוצת המשתייכים לקטגוריה 'האדם הלבן' תלויה באלה המגדירים אותה ומשתנה ממקום למקום ומזמן לזמן, בהתאם להקשר החברתי והתרבותי, ובדרך כלל נחשבה לתקינה פוליטית.

המונח מתייחס כביכול רק לצבע עורו של האדם אך למעשה מגדיר גם למאפיינים חיצוניים אחרים, כגון צורת עיניו ושפתיו, וגם אלו מהווים רק סמלים חיצוניים למוצאו מאירופה וממערב אסיה, להיותו צאצא של קולוניאליסטים (מתיישבים) שהגיעו מיבשת זו או להשתייכותו לפלח האוכלוסייה המהווה את הרוב באמריקה הצפונית.

זרחן

זרחן (Phosphorus, מיוונית: Φώσ = אור + φορος = נושא, כלומר: נושא/אוחז אור) הוא יסוד כימי אל-מתכתי שסמלו הכימי P ומספרו האטומי 15.

זרחן הוא מינרל חשוב, השני בתפוצתו בגוף האדם אחרי הסידן. משתתף בעיקר ביצירת קומפלקסים עם סידן וכחלק מתרכובות נושאות אנרגיה בגוף האדם. מופיע גם במבנה ה-DNA, בממברנות ועוד.

יעקב

יַעֲקֹב, המכונה במסורת היהודית יַעֲקֹב אָבִינוּ, ונקרא גם יִשְׂרָאֵל, הוא דמות מקראית. יעקב הוא השלישי בשלושת האבות, בנם של יצחק ורבקה ונכד לאברהם ושרה. אחיו התאום של עשו, ואביהם של שבטי ישראל.

ע"פ המסורת יעקב נולד בערב חג סוכות בשנת ב'ק"ח, ונפטר בערב סוכות בשנת ב'רנ"ה בגיל 147.

תולדות חייו מסופרים במקרא, ותופסים נתח גדול מספר בראשית, בפרקים כ"ה-נ'.

חלק ממדרשי חז"ל מתייחסים ליעקב ועשו כאל אבות-טיפוס של לאומים. יעקב מייצג את עם ישראל ועשו את אדום, או לחלופין התנהגות טיפוסית של חייל רומאי. לפרשנות זו בסיס מייד עם הופעתם - כאשר התקשתה רבקה בהריונה, נאמר: "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'. וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי [גוֹיִם] (גיים) בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (בראשית, כ"ה, כ"ב-כ"ג). משמע, אין הקורא אמור לבחון את הגיבורים בקני מידה אנושיים פשוטים, כפרט, אלא כייצוג למשהו אחר.

כחול

צבע כחול הוא אחד משלושת צבעי היסוד. אורך הגל של האור הכחול הוא הקצר ביותר מבין שלושת צבעי היסוד (בין 450 ל-495 ננומטר) ועם התדירות הגבוהה ביותר מבין שלושת צבעי היסוד (בין 610 ל-670 טרה-הרץ).

שמים בהירים ביום שמשי יהיו כחולים בשל פיזור ריילי של האור מהשמש. כמות גדולה של מים נראית בצבע כחול, אך לא כן מים כבדים.

כרזה

כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה, ולרוב מודפס על נייר גדול התלוי על קיר או משטח דומה לזה. זהו כלי שכיח עבור פרסומאים, תעמולנים, מפגינים וקבוצות אחרות המנסות להעביר מסר כלשהו. ניתן למצוא כרזות ככלי לפרסום, להעברת מסרים (בהפגנות למשל) וכאמצעי לביטוי אמנותי. בנוסף, משמשות כרזות שונות כאמצעי זול לקישוט קירות כפי שניתן למצוא בעיקר אצל אנשים צעירים.

עיצוב כרזות הוא לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לדוגמה, המעצב יוסי למל מוכר בעולם בעיקר בגלל הכרזות הפוליטיות שלו, ופחות על פי סמלילים או עיצובים אחרים.

לכרזות שבהן מילים בלבד היסטוריה ארוכה: החל מימיו של שייקספיר עדכנו את האזרחים על הצהרות ממשלתיות במשך מאות שנים.

המהפכה הגדולה בתחום הכרזות היה פיתוח צבע של הדפסת-אבן (ליתוגרפיה) אשר אפשר הדפסה זולה של כרזות מאוירות בצבעים מלאי חיים. הרעיון פותח לראשונה בצרפת אך עד שנות ה-90 של המאה ה-19 הוא התפשט בכל אירופה. ישנם מספר אמנים מפורסמים אשר יצרו כרזות בתקופה זו והידועים מביניהם היו אנרי דה טולוז-לוטרק (צייר וחרט צרפתי) וז'ול שרט (צייר וליתוגרף צרפתי).

כרזות רבות, בהן כרזות המפרסמות ירידים בינלאומיים ותערוכות עם נושאים שונים, היו בעלות ערך אמנותי גבוה והפכו פריטי אספנים. בזמן מלחמת העולם הראשונה והשנייה נעשו כרזות גיוס לדבר נפוץ וחלקן אף חדרו לתודעה הלאומית. דוגמה טיפוסית לכך היא הכרזה האמריקנית – "הדוד סם רוצה אותך" – לגיוס צעירים לצבא ארצות הברית או "שפתיים חופשיות מטביעות ספינות" לאזהרה ממרגלים זרים.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 הפציעו תנועת הפופ ארט ותנועות מחאה במערב, שהשתמשו רבות בכרזות. הכרזות הנחשבות לטובות במיוחד עוצבו כנראה על ידי סטודנטים צרפתיים בהתקוממות הגדולה במאי 1968.

ביהדות החרדית נפוץ הפשקוויל, כרזה הכתובה בדרך כלל בשחור-לבן, המשמשת כאמצעי תקשורת, בדרך כלל לשם הודעה על בעיות או מחאה כנגד גורמים שונים.

המונח פוסטר משמש כיום גם לתיאור תצלום ענק על נייר, בדרך כלל של מוזיקאים (כגון כוכב רוק), ספורטאים (בפרט כוכבי כדורגל וכדורסל) ומכונות (בדרך כלל מטוסים ומכוניות על), שנועד לתלייה על הקיר. באמצעות איסוף הפוסטרים ותלייתם מבטא העוסק בכך את הערצתו לאובייקט שבפוסטר.

כשל לוגי

כשל לוגי הוא שגיאה שמקורה במהלך טיעון לוגי, שאינה תלויה בנכונותן של ההנחות עליהן הוא מבוסס. כאשר קיים כשל בטיעון, הוא נחשב לא-תקף. קיום כשל לוגי בטיעון אין משמעותו בהכרח שהנחות הטיעון או מסקנותיו שגויות; ייתכן שגם ההנחות וגם המסקנות נכונות, אך הטיעון אינו תקף משום שהמסקנה שלו אינה נובעת מהנחות היסוד שלו בהתבסס על הכלי הלוגי בו משתמשים.

טיעון יכול להיות בעל כשל לוגי אף אם הטיעון אינו לוגי טהור. לדוגמה, טיעון שאינו מיישם נכונה את עקרונות הסבירות או הסיבתיות יכול להיות טיעון שהוא שגגה לוגית או כולל כשל לוגי.

זיהוי כשלים לוגיים עשוי להיות קשה לעיתים, משום שאנשים העושים שימוש בטיעון הכולל כשל לוגי משתמשים לעיתים קרובות בתחבולות שונות, חלקן מודעות וחלקן מובנות בכשל עצמו, כדי להסתיר את הכשל. התחבולות הנפוצות ביותר הן שימוש ברטוריקה, פנייה אל הרגש או אל חולשות פסיכולוגיות או חשיבתיות.

נהוג לחלק את הכשלים הלוגיים ל 2 סוגים:

כשל פורמלי - כשל בצורת ההגשה של טיעון מסוים, שמשתמש בצורת הגשה שאיננה תקפה, כדוגמת אישור הסוגר.

כשל לא פורמלי - כשל בתוכן של טיעון מסוים, שקיים עקב ביסוס פסול שלו, כדוגמת אד הומינם.

מונרך

מונרך הוא ראש המדינה במדינות בעלות משטר מונרכי. מונרך על פי רוב יורש את תפקידו, אך לעיתים נתפס תפקיד זה בהפיכה, וישנם גם מקרים בהם נבחר המונרך. המונרך שולט עד מותו, אלא אם הוא מופל ותפקיד המונרך נלקח ממנו. בדרך כלל שולט המונרך בצורת שלטון יחיד.

כיום ישנן מונרכיות בהן למונרך כוח אבסולוטי (ר' מונרכיה אבסולוטית), אך ישנן גם מונרכיות בהן המונרך מוגבל במערכת חוקים וזו נקראת מונרכיה חוקתית. ישנן גם בעת המודרנית מונרכיות בהן לשליט תפקיד סמלי יותר ופחות קבלת החלטות או שליטה בפועל.

המילה "מונרך" באה מהביטוי היווני "monos archein" שמשמעותו "שליט יחיד" ושהתייחס לשליט אבסולוטי ביוון העתיקה. עם הזמן נוספו מילים כמו אוטוקרט או דיקטטור שגם הן מתארות שליט יחיד, והמילה מונרך כיום מתייחסת לרוב למערכת מסורתית של שלטון מורש.

המילה "מלך", כצורתה העברית הנפוצה של המילה מונרך, מגיעה מן השפה האכדית, שם הוא נקרא malku או־maliku. פירושה המקורי של המילה היא 'יועץ', והיא מופיעה במיתוס הבריאה הבבלי.

רוב המונרכים גדלים בתוך משפחת מלוכה בתוכה הם לומדים על חובותיהם העתידיות ומורישים את כתרם עם מותם לאחד מחברי אותה משפחה, בדרך כלל לבן הבכור. כתוצאה מכך רוב המונרכיות היציבות נשלטות במשך מאות שנים על ידי משפחת מלוכה אחת.

ישנן מעט מדינות בהן נוהגים לבחור את המונרך, כמו מלזיה, הוותיקן או האימפריה הרומית הקדושה בעבר. יש המגדירים גם את המנהיג העליון באיראן כמונרך אבסולוטי נבחר.

על אף שבאירופה של ימי הביניים לא היו נשים שליטות, אין זו תופעה מודרנית, במהלך ההיסטוריה היו מנהיגות רבות ברחבי העולם. בשושלות העתיקות ביותר הידועות לנו, כמו אלו של מצרים העתיקה, ניתן למצוא נשים פרעוניות.

מונרכים נשאו בתארים שונים במקומות ובזמנים שונים. תואר המונרך הנפוץ ביותר כיום הוא התואר מלך, והוא גם התואר ששימש בעברית בתקופת התנ"ך.

נייר

נייר הוא משטח סיבי, דק במיוחד, נפוץ ביותר בצבע לבן אך קיים גם בצבעים אחרים. שימושיו העיקריים הם לכתיבה ולדפוס של טקסטים. בנוסף, משמש גם כבסיס לציור, תמונות, פיסול, קיפולי נייר (אוריגמי) ועוד. הנייר הוא מוצר נפוץ מאוד והשימוש בו הוא יומיומי, לדוגמה נייר טואלט משמש להיגיינת הגוף.

סרט קולנוע

סרט קולנוע הוא המוצר הסופי של תהליך יצירת הקולנוע - צילום ועריכה של סיפור, קטעי תנועה, וצליל המשולבים יחדיו ליצירה אחת.

סרט קולנוע מוצג באופן מסורתי בבית קולנוע, אולם ניתן לצפות בסרטי קולנוע גם באמצעי צפייה ביתיים כגון שידורי הטלוויזיה, מכשירי וידאו ו-DVD וגם באמצעות מחשב. קיימים סרטים שכבר בעת הפקתם מיועדים להיות מוקרנים באמצעי צפייה ביתיים, לדוגמה סרטי טלוויזיה.

מימיו הראשונים של הקולנוע ועד ימינו נשמר המידע על סרט צילום שקוף מצלולואיד שעליו הופיעו תמונות הסרט לצורך הקרנת התמונות על מסך. הקרנתן ברצף של התמונות הטבועות על הסרט, יוצרת בעיני הצופה אשליה של תמונות נעות. כיום קיימים סרטים המופקים ומוקרנים בצורה דיגיטלית, ללא סרט.

סרטי קולנוע מתחלקים לז'אנרים רבים ובהם דרמה, קומדיה, מתח, אימה, פעולה, סרט מוזיקלי, אנימציה, מערבון, סרטים דוקומנטריים, מדע בדיוני ופנטזיה.

צבע

צבע הוא הכינוי הניתן לתפיסת הראייה של האדם של מספר תדירויות או אורכי גל של אור. תחושת הצבע נוצרת במוח בעת צפייה בעצמים שמגיע מהם אור אל העין, בהתאם לספקטרום של האור וליכולת ראיית הצבעים של הצופה. בלשון הדיבור תכונת הצבע משויכת לעצמים בלבד, אף על פי שהיא תלויה בגורמים נוספים. המדע העוסק במדידת צבע נקרא קולורימטריה .

קמח

קמח הוא אבקה דקה הנוצרת מטחינת רכיבים מסוימים של צמחים לאחר ייבוש או קלייה שלהם. רכיבים עיקריים שנטחנים לקמח לאחר ייבוש או קלייה הם למשל זרעים, אגוזים, פירות ועוד. שימושו העיקרי של הקמח הוא הכנת עיסה (בצק) ממנו אופים לחם או מאפים אחרים.

כבר מאז המהפכה החקלאית נהגו בני אדם לטחון זרעים של צמחים ממשפחת הדגנים ולהפיק מהם קמח. כך למשל החלו לטחון גרעינים, כגון: גרעיני חיטה, שיפון וכוסמין. עם צבירת הידע החקלאי הובן כי ניתן להכין קמחים גם מרכיבים נוספים בצמחים, וכך החלו נפוצים קמחי קטניות, כגון: קמח חומוס, קמח עדשים וקמח פולי מונג, בהם שימוש נרחב במטבחי דרום אסיה ובהודו בפרט, וכן קמחי פירות דוגמת קמח בננה, קמח קוקוס, קמח תמרים (אשר קליפתם עשירה מאד בעמילן) ואף קמחים אחרים, דוגמת קמח שקדים.

מעבר לחלוקה לפי רכיבי צמחים (קמח גרעינים, קמח קטניות, קמח פירות וכו') ניתן לחלק את כל הקמחים הקיימים לשני סוגים עיקריים: קמח מלא וקמח לבן. קמח מלא הוא כל קמח אשר הרכיב הצמחי ששימש להכנתו נטחן בשלמותו, כלומר בקליפתו (האכילה) המלאה (המכונה סובין) או לחלופין ללא כל ליטוש או עיבוד. קמח לבן, לעומת זאת, הוא קמח שבתהליך הכנתו הוסרה קליפת הגרעין. טעמו של קמח לבן לרוב עדין יותר, והוא נח לשימור לזמן ממושך יותר, עם זאת הוא מכיל פחות רכיבים תזונתיים, משום שלרוב, רכיבים תזונתיים עיקריים נמצאים דווקא בקליפה.

באופן כללי, ככל שהקמח מלא יותר, ומכיל את כל הרכיבים המקוריים של רכיב הצמח, הוא אמור להיות כהה יותר.

רחל

רָחֵל, דמות מקראית, היא אחת מארבע האמהות של עם ישראל. רעייתו העיקרית והאהובה של יעקב ואם יוסף ובנימין. סיפורה מופיע בתורה בספר בראשית, פרקים כ"ט-ל"ה.

רעל

בביולוגיה, רעל הוא חומר שעלול לגרום לאורגניזמים פציעה, מחלה, או מוות, בדרך כלל על ידי תגובה כימית או פעילות אחרת ברמה המולקולרית. חלק מהרעלים הם גם רעלנים, וההבחנה בין השניים אינה מוקפדת תמיד, גם לא בקרב מדענים. בכימיה ופיזיקה רעל הוא חומר שמפריע או מונע תגובה כימית, למשל על ידי חבירה לקטליזטור של התגובה. סימון בינלאומי לרעל הוא ציור של גולגולת על רקע עצמות מוצלבות בשחור לבן.

בעלי חיים שונים, כדוגמת צפרדעים, סלמנדרות, כמה דגים, חרקים ואחרים משתמשים ברעלים וברעלנים לצורך הגנה מפני טורפים. ליצורים אלה פעמים רבות צבעי אזהרה כאדום, צהוב וכתום, כדי להרתיע את אויביהם.

גם צמחים מסוימים מסוגלים להפריש רעלים. רעלים המופרשים מן הצומח גורמים בדרך כלל לגירוי חריף בעור, אך חלקם יכולים לגרום אף למוות, במקרה של בליעת הרעל. כמו כן רעלים מופקים על ידי מינים שונים של פטריות.

רעל המסוכן לבני האדם או לבעלי חיים מסוימים, אינו בהכרח מסוכן לבעלי חיים אחרים.

שוחד

שוחד הוא טובת הנאה, בכסף או בשווה כסף, הניתנת בחשאי לנושא תפקיד על מנת שיפעל באופן הנוגד את מטרות תפקידו. מתן שוחד, קבלת שוחד ותיווך לקבלת שוחד הם מעשי שחיתות המטופלים כעבירות פליליות (בישראל לפי חוק העונשין).

שחור-לבן

צילום שחור-לבן הוא מונח המשמש בעיקר בתחום הקולנוע והצילום לתיאור צורות שונות של טכנולוגיה חזותית. בצילום שחור-לבן התמונה מורכבת מווריאציות שונות של בהירות ולא מווריאציות בצבעים. תמונות שחור-לבן טיפוסיות אינן מורכבות מגוני שחור ולבן בלבד אלא בעיקר מגוונים אפורים, ולעיתים גם מצבעים אחרים, כגון תמונות ספייה (Sepia; תצלום בגוון חום-כהה).

רוב הטכנולוגיות החזותיות נוצרו בתחילה בצבעי שחור-לבן ורק בהמשך פותחו בצבע:

הצילום היה בתחילה שחור-לבן, מאמצע המאה העשרים הצילום בצבע הפך לסטנדרט בצילום מסחרי וחובבני אולם השימוש בצילום שחור-לבן נמשך מטעמים אמנותיים או להשגת אפקטים שאי אפשר להשיגם בצילום צבע.

עיתונים רבים וחומרים מודפסים אחרים מודפסים בשחור-לבן עד היום. לרוב, עמודי הצבע מוגבלים לדף השער ולעמודים בולטים בעיתון, ושאר העמודים בעיתון מודפסים בשחור-לבן כדי לחסוך בעלויות.

סרטי הקולנוע והסרטים המצוירים נוצרו בתחילה בשחור-לבן. רק מאמצע המאה העשרים הסרטים בצבע הפכו לסטנדרט. אף על פי כן, גם כיום נעשה לעיתים שימוש בסרטי שחור-לבן בקולנוע מטעמים אמנותיים (לדוגמה, בסרטים "רשימת שינדלר" (1993) ו"עיר החטאים" (2005)).

בתחילה היו שידורי הטלוויזיה בשחור-לבן. שידורי הטלוויזיה בצבע הפכו לסטנדרט במהלך שנות השבעים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.