לבונה

לבונה (שם מדעי: Boswellia) הוא סוג של צמח ממשפחת הבָּשְמִיִים (Burseeraceae), וכן שמו של השרף הריחני המופק ממנו. הלבונה מופקת בעיקר מתת המין Boswellia thurifera (הידוע גם כ-Boswellia sacra או Boswellia carteri). השימוש העיקרי בלבונה הוא להעלאת קטורת.

לבונה
Boswellia sacra - Köhler–s Medizinal-Pflanzen-022
מיון מדעי
ממלכה: צמחים
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: סבוננאים
משפחה: בושמיים (Burseraceae)
סוג: לבונה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Boswellia
Boswellia sacra
תפרחת ועלה הלבונה
Frankincense IMG 9780
שרף הלבונה
Frankincense and matchbox
מור ולבונה

מקור השם

המקור העברי של השם לבונה הוא מקראי, למשל בשיר השירים[1] המפרט את סוגי הבשמים: "נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם, כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר, וַאֲהָלוֹת, עִם, כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים". משוער שהשם הגיע מהמילה לָבָן. בפניקית הוא קרוי "לבנת" ובארמית: "לְבוּנְתָּא".

באנגלית הלבונה קרויה "Frankincense", שם שמקורו בצרפתית עתיקה: "franc encens" ("קטורת טהורה"). הלבונה ידועה גם כ"אוליבאנום" (olibanum), שם שמקורו בערבית, "א (ל)-לֻבַּבאן" (لُبَّان), ומתייחס למוהל החלבי שמפיקים מקליפת עץ הלבונה לשם הכנת הבושם.

תיאור כללי

הלבונה מיוצרת על ידי ייבוש טבעי של נוזל השרף של עצי הלבונה. הלבונה מופיעה בצורת גרגרים לבנים־צהבהבים או אדומים. הלבונה מסיסה בנוזל אורגני, אך לא במים. טעמה מר, ריחה מוגבר על ידי חימום והוא כבד ומתקתק. ללבונה יש יכולת חיטוי, ולכן אחד השימושים בה הוא לתרופות.

אזורי הגידול העיקריים של עצי הלבונה, וכן גם מקור הלבונה, הם בדרום חצי האי ערב, סומליה ואתיופיה. על פי המסופר בתנ"ך סביר להניח כי בתקופת המלך שלמה גידלו את הלבונה בעמק הירדן ובאזור ים המלח[2].

מאזורי הגידול העיקריים ובייחוד מדרום חצי האי ערב[3], היו שיירות גמלים עם מטען של מור ולבונה יוצאות לחופי הים התיכון ובייחוד לעזה, על מנת להעביר את הסחורה שנחשבה יקרה מאוד (בדומה לזהב) ליוון ולרומא. כשכבש אלכסנדר הגדול את עזה הוא מצא מחסנים של לבונה שמהם שלח ספינה שלמה ליוון. מסופר על הקיסר נירון ששרף את כל מלאי הלבונה השנתי של העיר רומא בטקס ההלוויה לאשתו פופיאה.

המרכז הקדום של הסחר בלבונה היה כנראה העיר האבודה אובר שלעיתים זוהתה עם האתר "אירם" בעומאן. אובר נתגלתה מחדש בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 ומתבצעות בה חפירות ארכאולוגיות. על הסחר במור ולבונה שלטו הנבטים, ולאורך הדרך שהובילו בה את השיירות, דרך הבשמים הקימו את עריהם. דרך הבשמים ועריה הוכרזו אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 2005.

הסחר בלבונה פסק סביב שנת 300 לספירה עקב עליית הנצרות, התפשטות המדבר שהקשתה על חציית השיירות ופשיטות של פרתים.

השימוש בלבונה

השימוש העיקרי בלבונה הוא בפולחן הדתי. על פי הרודוטוס נהגו בבבל לשרוף לבונה בשווי של 1,000 כיכר־כסף בחג לכבוד האל מרדוך. הכהנים במצרים העתיקה נהגו להקטיר לבונה במקדשי האלים, והסינים וההודים משתמשים בה עד היום.

ברפואה העממית משתמשים בלבונה בחבישה של פצעים וכיבים, כתרופה נגד הכשות נחשים ועקרבים ולמחלות של דרכי הנשימה והעיכול. מחקר חדש של חוקרים ישראלים גילה שלצמח יש השפעה בהפחתת חרדה ודיכאון באופן שעדיין לא מוכר למדע[דרוש מקור].

מסכת סנהדרין מג: ''היוצא ליהרג, משקין אותו (אחר שהתוודה) קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתיטרף דעתו" (שישתכר ויחד עם האפקט המרגיע של הלבונה לא ירגיש במיתתו כל כך).

משמש גם בתור תבלין ובתור סם מרפא הנקרא בשם "מסטיק ערבי" או "מסטיק תימני" ביחד עם שרף עץ האלה בגלל הדמיון הרב בין שניהם, שהם יחד יכולים לשמש בתור קטורת בצורתם הקשה. כמו כן השימוש בלבונה נפוץ אצל רקדנים (רקדני בלט בעיקר), והוא משמש כחומר נגד החלקה.

במחקר קליני מבוקר שנערך באוניברסיטאות ג'ונז הופקינס והעברית בירושלים הוכח כי הרחת קטורת המופקת משרף הלבונה היא יעילה להפחתת דיכאון[4].

בעשור השני של המאה ה-21, החלו לגדל בחוות האפרסמון אשר בצפון ים המלח, עצי לבונת הקטורת שמהם מפיקים שרף איכותי. בשנת 2018 הביאו החקלאים לחווה, כוורת דבורים שהונחה בין העצים הפורחים וכך הפיקו דבש נדיר ואיכותי[5].

ביהדות

  • בפולחן הדתי:
    • קטורת - יחד עם המור, סוג נוסף של בושם, שימשה הלבונה כקטורת בפולחן הדתי ביהדות. כך למשל הצו בתורה המורה להשתמש ב"שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים."[6][7].
    • מנחה – כחלק מהקורבן " וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה'--סֹלֶת, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ; וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה"[8][9].
    • לחם הפנים - הן שתים עשרה כיכרות הלחם שהיו מונחות על השולחן במשכן ובבית המקדש: "וְנָתַתָּ עַל-הַמַּעֲרֶכֶת, לְבֹנָה זַכָּה; וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה, אִשֶּׁה לַה'"[10].
  • תמרוקים – " מִי זֹאת, עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר, כְּתִימְרוֹת, עָשָׁן: מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה, מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל"[11].

הלבונה נזכרת עשרים פעמים במקרא, כסממן קטורת אשר שימש לצורך עבודת ה' במשכן ובמקדש, כתוספת לקרבן מנחה[12] ולקטורת התמיד[13]. את הלבונה הפקידו יחד עם שאר אוצרות המקדש בלשכה מיוחדת[14], והיא הופקדה בידי ממונים מיוחדים[15].

השרף הטהור והאיכותי נקרא 'לבונה זכה'[10]. הלבונה נכללת בין מיני הבשמים היוקרתיים של העולם העתיק[1]. לפי המספר הרב של אזכוריה, היא הייתה סממן הקטורת השכיח ביותר בשימושיו. היא יובאה עם הזהב בדרכי המסחר משבא[16].

הלבונה מזוהה בוודאות הודות למסורת זיהוי רציפה ופעילה עד ימינו בשל שימוש ממושך בה בחברות מסורתיות רבות. גם שמות הלבונה מצביעים מבחינה אטימולוגית על הצבע הלבן- חלבי של שרף העץ טרם קרישתו (בארמית ובסורית הוא נקרא 'לבונתא', בערבית 'לבאן'). למעשה, כל הפרשנים החשובים זיהו עם הסוג .Boswellia sp את הלבונה[17].

בנצרות

הלבונה מוזכרת בברית החדשה בין המתנות שחילקו שלושת האמגושים (חכמי המזרח) לישו "וַיָּבֹאוּ הַבַּיְתָה וַיִּרְאוּ אֶת־הַיֶּלֶד עִם־מִרְיָם אִמּוֹ וַיִּפְּלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ וַיִּפְתְּחוּ אֶת־אֹצְרֹתֵיהֶם וַיַּקְרִיבוּ לוֹ מִנְחָה זָהָב וּלְבוֹנָה וָמֹר"[18]. בתחילה התייחסה הכנסייה הקתולית להקטרת הלבונה כאל סממן פגאני ואסרה על הקטורת בייחוד משום שהנוצרים הנרדפים נדרשו להקטיר קטורת לפני דמות הקיסר כדי להוכיח את נאמנותם. אבל כשאירופה הפכה בהדרגה לנוצרית החלו גם אצל הקתולים להשתמש בקטורת ומשערים כי הכנסייה החלה להשתמש בלבונה כחלק מהפולחן הדתי החל מהמאה ה-4 לספירה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

קישורים בשפה העברית:

קישורים בשפה האנגלית:

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 מגילת שיר השירים, פרק ד', פסוק י"ד
  2. ^ "עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים--אֵלֶךְ לִי אֶל-הַר הַמּוֹר, וְאֶל-גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה" (מגילת שיר השירים, פרק ד', פסוק ו')
  3. ^ המכונה במקרא שְבָא – " לָמָּה-זֶּה לִי לְבוֹנָה מִשְּׁבָא תָבוֹא"ספר ירמיהו, פרק ו', פסוק כ'
  4. ^ Frankincense Proven To Be Psychoactive Antidepressant
  5. ^ אלישע בן קימון, ‏דבש מבית המקדש, באתר "ידיעות אחרונות", 6 ספטמבר 2018
  6. ^ ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק ו'
  7. ^ ובמקום אחר :"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים, וּלְבֹנָה זַכָּה: בַּד בְּבַד, יִהְיֶה. לה וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת, רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח, טָהוֹר קֹדֶשׁ".(ספר שמות, פרק ל', פסוק ל"ד).
  8. ^ ספר ויקרא, פרק ב', פסוק א'
  9. ^ ובאותו פרק "וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים, לַה'--אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב, אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ. וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה; מִנְחָה, הִוא"(ספר ויקרא, פרק ב', פסוקים י"ד-ט"ו)
  10. ^ 10.0 10.1 ספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוק ז'
  11. ^ מגילת שיר השירים, פרק ג', פסוק ו'
  12. ^ ספר ויקרא, פרק ב', פסוק א' ועוד
  13. ^ ספר שמות, פרק ל', פסוק ל"ד
  14. ^ ספר נחמיה, פרק י"ג, פסוקים ה'-ט'
  15. ^ ספר דברי הימים א', פרק ט', פסוק כ"ט
  16. ^ ספר ישעיה, פרק ס', פסוק ו' וספר ירמיהו, פרק ו', פסוק כ'
  17. ^ זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים, תשע"ב, עמ' 100-99
  18. ^ הבשורה על פי מתי פרק ב' י"א
אולפנה

אוּלְפָּנָה היא בית ספר תיכון לבנות בזרם הממלכתי-דתי, שבו ניתן תגבור של לימודי תורה ופעילויות חברתיות. האולפנה מקבילה לישיבה התיכונית עבור בנים.

בונה (בעל חיים)

בונה (שם מדעי: Castor) הוא מכרסם גדול, סוג יחיד במשפחת הבוניים (Castoridae). הבונה מבלה את רוב זמנו במים ונפוץ באמריקה הצפונית ובאירופה. הבונים ידועים בעיקר בשל כשרונם בבנית סכרים. הבונים חיים במושבות על איים דמוי כיפה.

בונה הררי

בונה הררי או אַפְּלוֹדוֹן (שם מדעי: Aplodontia rufa) הוא מין יחיד בסוגו ובמשפחתו, משפחת בונים הררים או אַפְּלוֹדוֹנִיִּים. בעבר היו מינים רבים במשפחה זו אבל כולם נכחדו. חברי המשפחה חיו באסיה, אירופה ואמריקה הצפונית והזכירו בצורתם מעט בונה, אף שהם אינם קרובי משפחה. קרוביהם העיקריים הם הסנאים ושתי המשפחות (יחד עם הנמנמניים) שייכות לתת-סדרת דמויי סנאי.

יצור דמוי בונה זה שוקל עד 1 ק"ג ואורכו 30-50 ס"מ והוא חי בעיקר במחילות באדמה. הוא מצוי בטבע במערב אמריקה הצפונית, ברכס קסקייד מקולומביה הבריטית עד לצפון קליפורניה, ומצוי גם ברכס הרי אולימפיק ובסיירה נבדה.

הבונה מצוי ביערות של אמריקה ואף ביערות גשם והוא מתחפר באדמה ויוצא בלילות. הוא צמחוני וניזון מצמחייה רכה וכן משרכים ומזרעים שונים. הוא נחשב מטרד מזיק בגינות מסוימות באמריקה.

לבונה ההררי טורפים רבים ביניהם בובקט, זאב אפור, קויוט, פומת ההרים, עיטים וינשופים שונים כן יש להם טפילים רבים כמו הפרעוש Hystrichopsylla schefferi, המתמחה בבונה ההררי.

גוש שילה

גוש שילה הוא חבל מינהלי של יישובים המנוהלות על ידי המועצה האזורית מטה בנימין ומצויות בצפון-מזרח שטחה. יישובי הגוש מוכרים כיישובים על ידי המועצה האזורית המנהלת אותם, אבל בהגדרת המדינה, ארבעה מהיישובים מוכרים כהתנחלויות, אחת - כשכונה של התנחלות, והשאר נחשבים מאחזים.

גוש זה הוא גוש ההתיישבות הראשון שנוצר בשטח מועצת בנימין, עם הקמת היישוב עלי ב-1984. מתוך ראייה גושית, הוקמו בית ספר אזורי בשילה, ואזור תעשייה בצפון עמק שילה, שהוקם על ידי משרד התמ"ת, עבור יישובי הגוש.

כל ההתנחלויות הן יישובים קהילתיים, למעט עלי, שהיא התנחלות עירונית, המורכבת משכונות דתיות ושכונות מעורבות. על-פי נתוני הלמ"ס בשנת 2017, חיים בכל יישובי הגוש (מסומנים בוורוד בתמונה) כ-9,207 תושבים.

הפלישה לבונה-גונה

הפלישה לבונה-גונה (בהיסטוריוגרפיה היפנית: מבצע RI) הייתה מבצע צבאי במערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה במהלכו פלשו כוחות האימפריה היפנית וכבשו את אזור בונה-גונה בטריטוריית גינאה החדשה, בין 21 ל-24 ביולי 1942. היפנים כבשו את האזור כהקדמה להתקפה על פורט מורסבי וכנקודת התחלה להתקדמות הכוחות לאורך שביל קוקודה.

ואדי חרמיה

ואדי חרמיה או ואדי אל-חראמייה (وادي الحرامية, בעברית: נחל השודדים) הוא אפיק נחל צר ועמוק הממוקם בצפון הרי בנימין, בין שילה לגופנא, ובו עוברת הדרך הקדומה החוצה את הארץ מצפון לדרום. כיום עובר באפיק הנחל כביש 60.

שם זה ככל הנראה ניתן לו משום שבעבר הוא היה מקום מועד להתקפות שודדים על עוברי האורח במקום, מכיוון שהמקום כה צר ועמוק והדרך עוברת בתוך ערוץ הנחל.

צפונית-מערבית לנחל נמצאת ההתנחלות מעלה לבונה, עוד בסביבת המקום הכפרים הפלסטינים סינג'יל ואל מזרעה אשרקיה.

חאן א-לובאן

חאן א-לובאן (או חָ'ן אֶ-לֻבָּן, לפי מפת ישראל) הוא מבנה חאן בדרך ההר העתיקה ('דרך האבות') מירושלים לשכם (כביש 60), בסמוך ליישוב הערבי לובאן א-שרקיה וצפונית להתנחלות מעלה לבונה. החאן נמצא בתחתית מעלה תלול ומפותל בכביש הישן המכונה 'מעלה לבונה' (כיום הכביש הראשי עוקף מעלה זה, והמעלה משמש רק ככביש גישה ליישוב מעלה לבונה).

החאן שימש כנקודת מנוחה להולכים בדרך, בעיקר בתקופה הממלוכית והעות'מאנית, בה היה החאן תחנה בדרך השיירות ירושלים - דמשק, במרחק של כ־45 ק"מ מצפון לירושלים. (מרחק הליכה יומי ממוצע) החאן, היה התחנה האחרונה לפני יום המסע האחרון לירושלים, ובו נהגו ללון בטרם העלייה הקשה ב'מעלה לבונה', ולפני אזור ואדי חרמיה - אזור בו שוטטו שודדי דרכים.

בחאן מעיין נובע, בריכת מים, אורווה גדולה, חצר ומבנה בכניסה. בשנת 2013 הכיר בית המשפט בבעלותו של חאלד דראגמה, תושב הכפר לובאן א-שרקיה, על המקום

חצי האי ערב

חצי האי ערב (בערבית: شبه الجزيرة العربية) הוא חצי אי בדרום-מערב אסיה, בצומת שבין אפריקה לאסיה, מזרחית לאתיופיה וצפונית לסומליה, מדרום לישראל ולירדן, ודרום-מערבית לאיראן.

חופי חצי האי ערב הם הים האדום מדרום-מערב ומפרץ אילת (הידוע גם בשם מפרץ עקבה בשפות שונות), הים הערבי מדרום-מזרח; ומפרץ עומאן והמפרץ הפרסי מצפון-מזרח.

ט"ו בחשוון

ט"ו בחשוון הוא היום החמישה עשר בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום החמישה עשר בחודש השמיני

למניין החודשים מניסן. ט"ו בחשוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגו".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בט"ו חשוון היא תמיד פרשת וירא.

כביש 60

כביש 60 (שִׁשּים) הוא כביש אורך ארצי בישראל המתחיל בבאר שבע ומסתיים בנצרת. רובו של הכביש עובר באזורי יהודה ושומרון, והנתיב שלאורכו הוא עובר ידוע גם בשם דרך ההר או "דרך האבות", בה לפי התנ"ך צעדו האבות. בשל המעקפים הרבים שנסללו לאורך הכביש, במידה רבה אין הוא חופף עוד את הדרכים ההיסטוריות.

מזבח חצוב בסלע בגבעת הראל

מזבח חצוב בסלע בגבעת הראל נמצא כק"מ וחצי מערבית משילה, בתחומי גבעת הראל, בגובה 740 מטר מעל פני הים. מזבח עולה חצוב בסלע, ניצב על גבי טרסה, ומעליו ומתחתיו מדרון תלול ומצוקי - כך שהמזבח בולט על פני השטח. מתחתיו מצוי כבשן סיד קדום. 600 מטר מערבה לכבשן, נובע מעיין "עין מחֵיבִּר" (נקרא היום גם "עין עֹז"), אשר מצידו כבשן נוסף.

המזבח נמצא ברום המדרון המשקיף על נחל שילה, בקטע הנחל המחבר את עמק שילה ועמק לבונה - מקטע מדרך האבות, וכנראה שזהו "מעלה לבונה" הקדום. קטע-נחל זה נקרא כיום נחל (ואדי) עלי. המזבח ניצב במפנה הדרומי של ההר ופונה לגבעת הרואה עליה שרידי חווה עתיקה ותעשיות חקלאיות נלוות ולעין עוז, וכנראה נצפה לעוברי-דרכים שעברו בנחל.

בשנת 2019 בעקבות עבודות בנייה ביישוב הסמוך גבעת הראל התדרדר סלע ופגע במזבח. הסלע שהתדרדר טרם פונה נכון לספטמבר 2019 והנזק לממצא ההיסטורי טרם טופל.

מסכת מנחות

מסכת מנחות היא המסכת השנייה בסדר קדשים, הסדר החמישי במשנה. מלבד המשנה והתוספתא, יש על המסכת תלמוד בבלי, ואין עליה תלמוד ירושלמי. בתלמוד הבבלי על מסכת זו יש 109 דפים.

במשנה יש במסכת שלושה עשר פרקים אשר עוסקים בעיקר בדיני הקורבנות הבאים מהצומח וקרויים מנחות, וזאת בניגוד למסכת זבחים העוסקת בקורבנות הבאים מן החי. פרק רביעי במסכת זו עוסק בדרך אגב בציצית, תפילין, והלכות ספר תורה ומזוזה.

מעלה לבונה

מַעֲלֵה-לְבוֹנָה היא התנחלות ויישוב קהילתי דתי בשומרון במרחק 3 ק"מ מסינג'יל ו-15 ק"מ מהעיר אריאל. היישוב השייך למועצה אזורית מטה בנימין, נמצא על גבעה נישאת מעל כל הסביבה בגובה ממוצע של 750 מ'.

היישוב נמצא סמוך למעלה מפותל הנושא את אותו שם, על כביש 60 הישן, מירושלים לשכם. על המעלה, שהוא חלק מדרך עתיקה המכונה דרך האבות, מצוי חאן בשם חָא'ן אָ-לֻובָּאן, אשר שימש בה תחנת דרכים.

בתוך היישוב ובסביבתו ישנן עדויות רבות ליישוב הקדום אשר היווה מרכז התיישבותי באותם ימים. קרב מעלה לבונה, הקרב הראשון בין צבאו של יהודה המכבי לבין הצבא הסלאוקי, ניטש בקרבת מקומו של היישוב המודרני.

שמו של היישוב על שם הצמח הריחני "לבונה" שגודל באזור לצורך הקטרת הקטורת בבית המקדש.

סינג'יל

סינג'יל (בערבית: سنجل, התעתיק המדויק: סנג'ל) הוא כפר ערבי-מוסלמי בשטחי הרשות הפלסטינית, הממוקם בהרי שומרון בין ההתנחלויות עפרה לשילה, סמוך לוואדי חרמיה, דרומית-מזרחית ליישוב מעלה לבונה. אוכלוסייתו 5,500 איש. הכפר נמצא באזור המוגדר כשטח B, כלומר בשליטה אזרחית פלסטינית ושליטה ביטחונית ישראלית.

קורבן מנחה

קורבן מנחה הוא קורבן מן הצומח שהיה מובא לבית המקדש. רוב המנחות היו עשויות מסולת חיטים ומיעוטן מסולת שעורים. משמעות המילה מנחה היא מתנה, שמטרתה הנחת דעת מי שמביאים לו את המנחה.

קטורת

קטורת היא חומר אורגני (או תערובת חומרים) המפיץ ריח נעים במהלך בעירתו ולעיתים אף ללא בעירה.

שימוש בקטורת היה מקובל ברוב תרבויות העולם העתיק, בעיקר בטקסים דתיים ושימושים רפואיים. שימוש בקטורת נמשך עד ימינו.

קטורת מופיעה כמקלות קטורת או גושי קטורת (חתיכות עץ למשל), אולם יש גם

עיצובים נוספים של הקטורת.

מקור הקטורת יכול להיות בפרחים, זרעים, פירות, עלים, קליפות עצים או העץ עצמו, שרף עץ, שורשים, שעווה, צדפים, חלזונות ועוד.

קרב אפולוניוס

קרב אפולוניוס היה הקרב הראשון שנערך בשנת 166 לפנה"ס בין כוחותיו המורדים של יהודה המכבי לבין כוחות סדירים של הממלכה הסלאוקית. על הכוחות הסלאוקים פיקד אפולוניוס, מושל מחוז השומרון. הכוחות הסלאוקים נפלו למארב של המורדים. הקרב הסתיים במפלתם של הסלאוקים, ובמותו של אפולוניוס. הניצחון בקרב עודד מורדים להצטרף אל יהודה וסימן את העתיד.

קרבות המכבים

קרבות המכבים היו סדרה של שמונה קרבות במהלך מרד החשמונאים, בין יהודה המכבי ואנשיו לבין כוחות של הממלכה הסלאוקית, שהתרחשו בין 166 לפנה"ס לבין 160 לפנה"ס שהתלקחו בעקבות גזירות אנטיוכוס הרביעי וחילול בית המקדש. הקרבות התבצעו בשטח יהודה או בסמיכות קרובה אליה (שניים בצפון יהודה, אחד במערבה, שלשה במרכז מצפון לירושלים, ושניים בדרום יהודה, כאשר החדירה של הכוחות הסלאוקים ליהודה החלה בצפון והסתיימה במזרח, בכיוון הפוך לתנועת שעון). רובם של הקרבות הסתיימו בניצחון החשמונאים, ומיעוטם (2 קרבות), שהיו קרבות חזיתיים בשטח פתוח, בניצחון הסלאוקים. בקרב האחרון נהרג יהודה, והמרד ירד למחתרת וללוחמת גרילה. אף שהמרד כשל, יונתן, האח של יהודה, הצליח למנף אותו להקמת אוטונומיה מנהלתית ברשות המעצמה, והוא היה בסופו של דבר הגרעין להקמת ממלכת החשמונאים.

תחנה מרכזית מודיעין

התחנה המרכזית של מודיעין היא מסוף האוטובוסים הבינעירוני המרכזי במודיעין. התחנה ממוקמת בכיכר התחבורה, שהיא מרכז התחבורה הציבורית הראשי במודיעין-מכבים-רעות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.