לבה

לַבָּה[1] היא סלע מותך הנפלט מהר געש במהלך התפרצות געשית, ומקורה במאגמה שנפלטו ממנה מרבית הגזים. הלבה הנפלטת נוזלית, חמה מאוד – 700 - 1,200 מעלות צלזיוס, ועשויה להיות צמיגה מאוד – בערך פי 100,000 ממים. בהתקררותה יוצרת הלבה סלעים געשיים, הנקראים גם "סלעי פרץ". בהתמצקותה שותפה הלבה לבניית הרי געש ורמות געשיות. מקור השם בלטינית: Lavo – לשטוף.

הלבה נפלטת מהר הגעש בכמה אופנים:

  • קילוחי לבה – פליטה מתונה של לבה דלה בגזים מלועו של הר געש או מסדקים במורדותיו ובסביבתו. הקילוח מחולק למתלול – חזית הקילוח, וגב – חלקו העליון של הקילוח. ככל שהקילוח מתרחק ממקורו, כך הופכת הלבה צמיגה ואיטית יותר, ומתלול הקילוח הופך גבוה יותר.
  • שפכי לבה – זרמים מתונים הנפלטים מסדקים הנוצרים במורדותיו ובסביבתו של הר געש.
  • וילונות לבה – פליטה של יריעות לבה רציפות.
  • מזרקות לבה – התפרצות לא מתפוצצת מתוך הלוע הפולטת לאוויר זרמי לבה גבוהים (עד 500 מ'), בזרם רציף או בסדרת זרמים קצרים. מזרקות לבה אופייניות להתפרצות הוואינית וסטרומבוליאנית.
Pahoeoe fountain edit2
מזרקת לבה בהוואי
Redlavahawaii
לבה זורמת בהוואי

הרכב ותכונות

Erta-ale lac-de-lave 2001
אגם לבה בארטה אלה

הרכב הלבה הנפלטת בהתפרצות געשית שונה מהר געש אחד למשנהו, והוא משפיע על סוג ההתפרצות הגעשית, על הסלעים הנוצרים בה ועל מבנה הר הגעש. הלבה – כמו מאגמת-האֵם שקדמה לה – מורכבת ממספר קטן של יסודות: חמצן, צורן, חמרן, ברזל, מגנזיום, טיטניום, סידן, נתרן, אשלגן וזרחן. מאחר שחמצן וצורן הם היסודות הנפוצים ביותר בלבה, מוגדרים ההבדלים בהרכבן של לבות מסוגים שונים על-פי תכולת הסיליקה (SiO2) והקוורץ היחסית בהן.[2] בנוסף לחומרים המרכיבים את הלבה עשויים להיפלט עמה גם גבישי מינרלים וקסנוליתים שנכלאו בה.

לתכולה היחסית של הסיליקה והקוורץ ולכליאת בועות גז השפעה על חומה של הלבה, וכתוצאה מכך גם על צמיגותה. השפעה נוספת חלה על אופן פליטתה של הלבה, על הסלעים הנוצרים בקרישתה ועל המבנים שהיא יוצרת. ככל שהלבה מכילה כמות יחסית גדולה יותר של סיליקה וקוורץ, היא נוטה להיות צמיגה וקרה יותר, לפרוץ בעוצמה רבה ולזרום באיטיות. לבה שצמיגותה נמוכה נוטה לזרימה מהירה ולהתפרצויות מתונות.

ההבדלים בין סוגי הלבה:[2]

סוג הלבה תכולת סיליקה תכולת גז טמפרטורה צמיגות סוג התפרצות סוגי סלעים צבע סלעים
פלסית 65%< גבוהה 800°C> גבוהה וולקנית-פליניאנית ריוליט, טוף, פומיס, אובסידיאן, דקיט בהיר
בינונית 55-65% בינונית 1,000°C> בינונית סטרומבוליאנית אנדזיט בינוני
מאפית 45-55% נמוכה 1,100°C> נמוכה הוואינית בזלת, טוף, סקוריה כהה
אולטרה-מאפית 45%> נמוכה מאוד 1,100°C< נמוכה מאוד הוואינית קומטיט, בוניניט כהה

לבה פלסית

לבה פלסית עשירה בסיליקה (יותר מ-65%), בקוורץ (יותר מ-10%) ובגזים, ולבה ריוליטית עשירה בסיליקה יותר מלבה דקיטית. לבה מסוג זה נוטה להיפלט בטמפרטורה נמוכה יחסית ולהיות צמיגה מאוד. צמיגותה הרבה של לבה פלסית נובעת ממרכיביה: סיליקה, חמרן, אשלגן, נתרן וסידן, היוצרים פולימר נוזלי סמיך ועשיר בפצלת השדה וקוורץ. מים וחומרים נדיפים אחרים משתחררים לאט יותר, והלבה נפלטת בהתפרצויות פליניאניות מתפוצצות המלוות בזרמים פירוקלסטיים כבדים, בכמות רבה של טפרה ובזרמי לבה סמיכים ועבים (50 עד 500 מ') הזורמים למרחק קצר (קילומטרים ספורים). לבה פלסית נפלטת בטמפרטורות נמוכות יחסית: 650 - 750 מעלות צלזיוס. הרי הגעש הפולטים לבה מסוג זה הם שכבתיים, יבשתיים ואופייניים לגבולות סגירה כטבעת האש (פינטובו) והים התיכון (וזוב). הסלעים הנוצרים מלבה פלסית נוטים להיות בהירים: טוף, פומיס, אובסידיאן ודקיט. סוג נוסף של לבה פלסית הוא לבה ריוליטית, הנפלטת בטמפרטורה גבוהה יחסית: יותר מ-950°C ואופיינית לנקודות חמות יבשתיות דוגמת ילוסטון והרמה האתיופית. לבה מסוג זה יוצרת שכבות עבות של איגנימבריט (טוף מולחם), פומיס בנפח של 10-100 ק"מ מעוקב, וסלעי ריוליט.

לבה בינונית

לבה בינונית המכילה פחות חמרן וסיליקה (55-65%) ובדרך-כלל עשירה יותר במגנזיום ובברזל, הנקראת גם "לבה אנדזיטית". צמיגותה של לבה זו קטנה מזו של לבה פלסית כתוצאה מהרכבה, ומאחר וטמפרטורת הפליטה שלה (עד 1,000 מעלות) נוטה לפגוע בקשרי הפולימר נוצר נוזל דליל יותר. בסוג זה של לבה ניתן למצוא פנוקריסטים קטנים – גבישים נראים לעין, לרוב אמפיבול ופירוקסן, שהתגבשותם החלה בתוך המאגמה. לבה זו נוטה לפרוץ בהתפרצויות מתפוצצות בעוצמה של 2-7‏ VEI והיא אופיינית לשולי אוקיינוסים, לקשתות איים וקשתות געשיות, לדוגמה: פריקוטין במקסיקו, סטרומבולי, הר ארבוס באנטארקטיקה, הר סנט הלנס ברכס קסקייד והרי האנדים. לבה בהרכב זה יוצרת סלעי אנדזיט.

לבה מאפית

Staffa basalt columns 14655
משושי בזלת

לבה מאפית דלה יחסית בסיליקה (45-55%) ועשירה במגנזיום וברזל. צמיגותה של לבה זו נמוכה מאחר שטמפרטורת הפליטה שלה (1,100 מעלות) נוטה לפגוע בקשרי הפולימר וליצור דיפוזיה בתוך הנוזל. הלבה זורמת בנקל ומשחררת במהירות את מעט הגזים המומסים בה. בלבה מאפית ניתן למצוא פנוקריסטים גדולים שצמיחתם מתאפשרת בגלל התקררות איטית. לבה מסוג זה אופיינית להרי געש ימיים ברכסים מרכז אוקייניים (איסלנד) או מעל נקודות חמות (קו התלים הישראלי והאיים הגעשיים של הוואי). הלבה נפלטת בהתפרצויות הוואיניות דרך צינורות הזנה או ממערכת סדקים, ונוטה לזרום למרחק רב. זרימה זו יוצרת חרוטי טוף, חרוטי מגן ורמות געשיות. מבנים אופייניים לסוג זה של לבה הם "לבת אא", "לבת פהויהוי" ובזלת כרים. הסלעים הנוצרים מלבה זו נוטים להיות כהים: בזלת, טוף, סקוריה, טרכיט ופלגוניט.

לבה אולטרה-מאפית

לבה אולטרה-מאפית דלה בסיליקה (פחות מ-45%) ועשירה בברזל ובתחמוצות מגנזיום. צמיגותה נמוכה מאוד וקרובה לזו של מים, מאחר שבטמפרטורה של יותר מ-1,100°C לא מתאפשר פילמור. סוג זה של לבה התקיים בשעה שכדור הארץ היה חם מאוד, דבר שאיפשר כמות גדולה של מגנזיום בלבה בפרוטרוזואיקון ובתחילת הפנרוזואיקון. לבה אולטרה-מאפית אחראית להיווצרות שני סוגי סלעים געשיים:

סוגים מיוחדים

Pusty zamek
עמודי פונוליט באזור אוסטי נד לבם בצ'כיה

לבות אלקליות

דרך נוספת לסיווג כימי של לבה היא תכולת תחמוצות של מתכות אלקליות (Na2O ו-K2O). בניגוד לסוגים המפורטים למעלה, מצויים סוגים נדירים של לבה המכילים כמויות שונות של מתכות אלקליות. סוגי לבה אלה עשויים להיווצר באזורים טקטוניים שונים, אך נמצאים לרוב בהעתקים, בגבן של קשתות איים ובנקודות חמות תוך-לוחיות.

לבות אלקליות אופייניות לדעיכות געשיות, כפי שניתן לראות בשלבים האחרונים של חרוטים טפילים ובזרמי הלבה בחרוטי המגן של הוואי. לבות טרכיטיות ופונוליטיות הנוצרות לאחר גיבוש מפריט נפלטות בהתפרצויות בעוצמה נמוכה וזורמות למרחק רב, כמו גאיות הפונוליט במערב ערב הסעודית. עם זאת, זרמים נרחבים של לבות אלה ניכרות גם בהעתקים, דוגמת הרמה האתיופית הנחצית על ידי הבקע הסורי-אפריקני.

לבה קרבונטיטית ונטרוקרבונטיטית

לבה קרבונטיטית מכילה יותר מ-50% מינרלים קרבונטיים (CO3) שבהרכבם פחות מ-10% סיליקה. סוג לבה זה נוטה להיפלט בטמפרטורות נמוכות, 500-600°C. ידועים רק כמה מאות מקורות בעולם לסלעים קרבונטיטים, ורובם הם סלעים פלוטוניים עתירי קלציט היוצרים מחדרים רדודים כגון פקקים געשיים ודייקים. סלעים קרבונטיטיים געשיים נדירים יותר, והם מוגבלים להעתקים יבשתיים כעמק הריין ומערכת ההעתקים במזרח אפריקה. מרבית הלבות הקרבונטיטיות אינן צמיגות עקב תכולת סיליקה נמוכה, ולכן זרמיהן דקים ואינם עולים על סנטימטרים ספורים.

Aa channel flow from Mauna Loa
זרמי לבה

לבה נטרוקרבונטיטית היא לבה קרבונטיטית המועשרת בתחמוצות אלקליות (בעיקר של נתרן ואשלגן). לבה זו כהה, אך מיד עם פליטתה היא מתקררת במהירות ומלבינה כתוצאה ממגע עם מים. הלבות הנטרוקרבונטיטיות נוצרות ישירות מתוך מאגמה: בלבות אלה ניכרות חתימות איזוטופיות המצביעות על מוצאן הישיר ממעטפת. הלבה הנטרוקרבונטיטית העשירה בתחמוצת נתרן (Na2O) ודלה בתחמוצת מגנזיום (MgO) הנמצאת בהר הגעש אול דויניו לנגאי (Ol doinyo Lengai) בטנזניה מצביעה על גיבוש מפריט גבוה של המאגמה.[2] באול דויניו לנגאי נמצאו גם לבות קרבונטיטיות, והוא נותר המקור הפעיל היחיד ללבות אלה.

על מקורן של הלבות הקרבונטיטיות קיימת מחלוקת. יש מדענים הגורסים כי שני סוגי הלבה – קרבונטיטית ונטרוקרבונטיטית – נוצרו ישירות מתוך מאגמה. לעומתם גורסים מדענים אחרים כי הלבות הקרבונטיטיות נוצרו מתוך לבות נטרוקרבונטיטיות עשירות בפחמת נתרן, הנוטה להיות מסיסה מאוד ונמסה במגע עם מי מעיינות חמים וגשמים. ראיה לכך היא הימצאות כל הלבות הנטרוקרבונטיטיות על-פני כדור הארץ באתרי התפרצות היסטוריות ואי-הימצאותן בסלעים עתיקים יותר.[2]

סוגים נוספים

תוצרי לבה

Aa large
לבת "אא"

תכונותיה והתנהגותה של הלבה בעת זרימתה יוצרים תוצרי זרימה שונים. אלה ניתנים לזיהוי גם לאחר שכוסו בזרמי לבה חדשים וגם לאחר שנקברו וחלה בהם התמרה.

תוצרים של זרימת קילוח

תוצרי לבה הנוצרים בגב הקילוח במהלך הזרימה:

  • לבת גושים – גושי סלעים הבולטים על-פני גב הקילוח לבה מקרישה של הקרום החיצוני, כאשר הזרם המותך בתוך הקילוח ממשיך לנוע וסודק את הקרום.
  • קלינקר געשי (volcanic clinker) – שברי לבת גושים. התקררות גב הקילוח חוסמת את דרכן של בועות הגז ונוצר קרום נקבובי ופריך. זרימת הלבה מתחת לקרום שוברת אותו לפיסות הנישאות עם הזרם עד מתלול הקילוח, שם הן נקברות מתחת לזרם.
  • לבת טרשים, אַאַ (בהוואיית: a'a') – לבה צמיגה נטולת גזים, שבמהלך זרימתה מבקיעה את קרומה החיצוני הנוצר מהתקררות השוליים החשופים לאוויר. כתוצאה מכך נוצר משטח מחוספס וטרשי. השם "אא" ניתן לשטח כביטוי לקושי ללכת עליו, בעיקר בשל היותו חד משברים זכוכיתיים של הקרום החיצוני הקרוש.
  • לבת מקלעות, לבת חבלים, פַּהוֹיהוֹי (בהוואיית: pāhoehoe – "דומה לחבל") – לבה נוזלית מאוד שנקרשה ומכילה גזים מומסים. שטח פניה חלק או נראה כאילו נקלע לחבלים. צורת החבלים נוצרת כשקרום הזרם מתחיל להיקרש בעוד הזרימה תחתיו נמשכת, ותבנית פיתולי הזרימה משתמרת בקרום המתקשה. לבת הפהויהוי עשויה להתקדם בסדרה של זרמים שקרומם מתקשה ונבקע, ומתוך הבקעים זורמת לבה שקרומה מתקשה, וחוזר חלילה.
  • צינורות לבה – נוצרים על ידי לבת פהויהוי במהלך זרימתה. צדו החיצוני של הזרם מתקרר ויוצר קרום. הלבה הזורמת בתוך הקרום אינה מאבדת חום ונותרת נוזלית, וכך היא ממשיכה לזרום בתוך הצינור למרחק גדול יותר מבלי להצטנן, ועשויה אף לרוקן את הצינור לחלוטין ולהותירו חלול.
  • מערות לבה – חללים גדולים הנוצרים מבועות ענקיות של גז ואדי מים אשר הלבה שהכילה אותם נקרשה סביבם.

תוצרים של התמצקות קילוח

Pillow basalt crop l
בזלת כרים

תוצרי לבה הנוצרים כאשר הקילוח מתמצק:

  • מנסרות בזלת משושות – מנסרות נוצרות כאשר הבזלת שזרימתה פסקה נקרשת, ונוצרים בה סדקים כתוצאה מהתקררות בלתי אחידה והתקשות של השטחים החשופים לאוויר, בדומה לסדקים בבוץ שהתייבש. המנסרות נוצרות מהתכווצות הקילוח בחלקו העליון כתוצאה ממגע עם אוויר. תהליך דומה מתרחש בחלקו התחתון של הקילוח כתוצאה ממגע עם הקרקע, אם כי הוא איטי יותר. כתוצאה מהתקררות לא אחידה בשני חלקי הקילוח נוצרות שתי שדרות של מנסרות, הנפגשות בדרך-כלל בנקודה הנמצאת בשליש הדרך מתחתית הקילוח אל ראשו.
  • בזלת כרים או "לבת כרים" (pillow lava) – מבנה בזלתי הדומה לכרים ובנוי מגבישים זעירים במעטה זכוכיתי. מבנה זה אופייני להתפרצויות תת-ימיות ותת-קרחוניות, ונוצר כאשר הלבה מתקררת במהירות בבואה במגע עם מים קרים, תוך שהיא מתכווצת ומתכדררת. זרימת הלבה מבקעת את הקרומים ויוצרת "כרים" חדשים. הכרים עטופים במעטה זכוכיתי הנוצר מהתקררות מהירה.
  • ברקציית "כרים" – שברי לבה קרושה המאוחדים במבנה "כרים".[6]
  • מערות – בועות-ענק של אדים וגזים שנלכדו בלבה בטרם נקרשה נותרות כחללים ריקים בסלע הקרוש.

תוצרים של מזרקות לבה

מזרקות לבה פולטות טיפות געשיות – פיסות של סלע מותך – במגוון צורות וגדלים:

PeleTears large
"דמעות פלה"
Peleshair USGS
"שערות פלה"
  • אפר געשי – פיסות קטנות של לבה (עד 2 מ"מ) הנקרשות בעת מעופן באוויר ומצטברות מסביב להר הגעש.
  • לפילי – פיסות בינוניות של לבה (2-64 מ"מ) במצבי קרישה שונים במבנה אווירודינמי.
  • פצצות געשיות – פיסות גדולות של לבה (יותר מ-64 מ"מ). קרומן החיצוני נקרש, אך בשל גודלן תוכנן נשאר נוזלי. שמן נובע מהתפוצצותן בעת פגיעתן בקרקע, כאשר התוכן הנוזלי ניתז לכל עבר.
  • "חביתיות" – נוצרות כאשר טיפות לבה צמיגה וקרושה חלקית פוגעות בקרקע והופכות שטוחות.
  • "דמעות פלה" ו"שערות פלה" – הדמעות הן טיפות בזלת זגוגיתית הנקרשות במבנה אווירודינמי הדומה לדמעה. השערות הן "דמעות" שנמתחו במעופן באוויר והפכו ארוכות ודקיקות. לעיתים תימצא "דמעה" בקצה הקדמי של "שערה". הן קרויות על שם פלה – אלת האש והרי הגעש של הוואי.

סלעים

Volcanic breccia in Jackson Hole
ברקציה געשית

הסלעים הנוצרים מלבה הם בדרך-כלל זעירי גביש כתוצאה מהתקררות מהירה של גבישי המינרלים שאינם מספיקים לגדול. בתוך הלבה נוצרים מרכזי גיבוש רבים, וההתקררות המהירה מונעת מהם להתפתח. מרקמם של סלעים אלה עשוי להיות פורפירי והוא נובע מהימצאות פנוקריסטיםגבישים נראים לעין שנכלאו בתוך הלבה ונותרו בה כשנקרשה. התקררות מהירה מאוד של הלבה יוצרת סלעים אמורפיים: הלבה הצמיגה המתקררת במהירות אינה מאפשרת תנועה של אטומים אל מרכזי הגיבוש, ולכן הסלעים נקרשים לפני שמתאפשרת התארגנות במבנה גבישי מסודר.

סלעים הנוצרים מלבה:

מבני לבה

זרמי לבה יוצרים מבנים אופייניים, השונים זה מזה בגודלם ובתכונותיהם של הזרמים שיצרו אותם.

Heiðmörk 035
שדה לבה באיסלנד

משטחי זרימה ורמות בזלתיות

הגורם המשמעותי בהיווצרות זרם לבה הוא קצב ההשתפכות או קצב הפליטה, הנמדד במ"ק לשנייה. ככל שקצב ההשתפכות גבוה יותר, כך גדל מרחק הזרימה בטרם התקררות עוצרת את הזרם. קצב ההשתפכות של אנדזיט ודקיט (0.05 עד 10 מ"ק לשנייה) נמוך בהרבה מזה של לבה בזלתית (0.5 עד 5,000 מ"ק לשנייה). כאשר קצב ההשתפכות של לבה בזלתית נמוך, נוצרים כמה זרמים סמוכים במבנה זרימה מורכב, אולם קצב השתפכות גבוה מאפשר ללבה הבזלתית לזרום למרחקים ארוכים מאוד וליצור משטחי זרימה נרחבים. משטחי זרימה אלה יוצרים רמות בזלתיות כגון אלה שברמת הגולן, ואף משטחי בזלת נרחבים הנוצרים במשך מאות אלפי שנים או אף מיליוני שנים כמדרגות סיביר, מדרגות אומיישאן בסין ומדרגות דקאן בהודו. רמות בזלתיות נוספות המכסות שטחים בגדלים שונים קיימות במקומות רבים בעולם, למשל רמת תוליאן, הרמה האתיופית ורמת קולומביה בצפון-מערב ארצות הברית.

שדות לבה

שדה לבה הוא אזור שטוח ונרחב (עשרות ואף מאות קמ"ר) הנוצר מקרישת לבה בזלתית דלילה. אחד משדות הלבה העתיקים ביותר נמצא בשילד הקנדי והוא נוצר במהלך הפרקמבריון.

חרוטי מגן וערוצי לבה

הגם שלבה בקצב השתפכות גבוה נוטה לזרום במורד כיריעה נרחבת, היווצרות יריעות כאלה נדירה בתיעוד ההיסטורי. לרוב, הלבה הבזלתית נוטה לזרום במבנה מורכב לתוך ערוצים קיימים מבעד למקורות פליטה רבים, כמו למשל פליטה מתוך מערכת סדקים. במערכת ערוצית זו עשויים להיווצר סכרים, כאשר הזרם מציף את הערוצים והלבה נקרשת בשולי הערוצים. מערכות ערוצים אלה בונות בהדרגה חרוטי מגן, דוגמת הרי הגעש של הוואי ואיסלנד.

Hawaiian
"וילונות" במפל לבה

אגמי לבה ומפלי לבה

לבה נוזלית עשויה להצטבר בלועות געשיים וליצור אגמי לבה. אם קצב ההשתפכות גבוה, מפלס הלבה עשוי לעבור את שולי הלוע וליצור מפלי לבה הזורמים במורד הר הגעש. מפל כזה נוצר באגם הלבה של קופאיאנאיה (Kupaianaha, נקרא Puʻu ʻŌʻō בפי המקומיים) בהוואי בשנת 1986. דוגמה ותיקה יותר מצויה בערב הסעודית, כ-150 ק"מ צפונית-מזרחית למכה, בחרוט הסקוריה של ג'בל היל (Jabal Hil) הנמצא בשדה הלבה קישב (Harrat Kishb), שהחל להיווצר בפליסטוקן והוא מורכב מזרמי לבת אא ופהויהוי שגלשו מעבר לשולי לוע הר הגעש.

טומולוס

טומולוס (Tumulus) הוא תלולית אובלית כיפתית ונמוכה (1 עד 10 מ') הנוצרת מהידוק הקרום של זרם לבה הנובע מלמטה למעלה. הצורה הכיפתית מתקבלת כאשר הזרימה הנמשכת מתחת לקרום הנקרש מותחת ומגביהה אותו.[8] השם נגזר מתלי קבורה עתיקים הדומים לו במראם החיצוני.

קיפוקה

קיפוקה (מקור השם בהוואי – Kipuka) הוא "אי" המוקף בזרמי לבה, הנוצר כאשר זרימת הלבה אינה מכסה מבנים הקיימים בשטח. קיפוקה יכול להיות הר, גבעה או אף כיפה געשית שנוצרו קודם לפליטת הלבה.

צינורות לבה

לבה והשדה המגנטי

זרמי לבה קדומים משמשים לחקר הפליאומגנטיזם – חקר עברו של השדה המגנטי של כדור הארץ, שימוש הנובע מהימצאותם של מינרלים כמגנטיט (תחמוצת ברזל) בתוך הלבה. תוך כדי התגבשותם נערכים גבישי המינרלים בהתאם לכיוון השדה המגנטי, היערכות המשתמרת בלבה הקרושה. מגנטיות זו מוטבעת בסלע ואינה משתנה עוד, אלא אם הסלע מתחמם עד לנקודת קירי – שבה הוא מאבד את התכונות המגנטיות. טמפרטורת קירי של ברזל היא 770 מעלות צלזיוס. מדידות מראות שעוצמת השדה המגנטי משתנה לאורך השנים, וגם כיוונו של השדה המגנטי של כדור הארץ מתהפך מפעם לפעם: היו תקופות גאולוגיות שבהן הצביעה מחט המצפן לכיוון דרום. ההיפוך האחרון התרחש לפני כ-780 אלף שנים, ותועדו אירועים רבים נוספים של היפוך שדה מגנטי בתקופות קדומות יותר. ברמת הגולן קיימים מספר מקומות שבהם השתמרה בזלת שהתמצקה בתקופה של שדה מגנטי הפוך.

סכנות

Lava flow advances down a Heimaey street
זרם לבה חודר לשכונת מגורים באיסלנד, 1973

בזרמי לבה טמונה סכנה רבה לחיי אדם ולרכוש, אם כי הזרמים נעים באיטיות ומאפשרים לאנשים לסור מדרכם, ופגיעות ממגע ישיר הן נדירות ביותר. עם זאת, עדיין נגרמים מוות וכוויות מאחר שדרכי המילוט נחסמות או בשל חוסר זהירות. אחת הסיבות לכך היא קרומי זרם קרושים המסתירים את הזרימה הלוהטת בתוכם.

לעיתים נדירות נע הזרם במהירות, דבר הנובע מהתמוטטות הלוע, כפי שקרה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו בשנת 1977 בעת התמוטטות הר ניאראגונגו (Nyragongo) המכיל את אגם הלבה הגדול בעולם, בעת התפרצות שאירעה בשעות הלילה, במהלכה התרוקן אגם הלבה בפסגתו במהירות של כ-100 קמ"ש. התרוקנות האגם ארכה כשעה והפתיעה תושבים בכפרים סמוכים.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • שלמה שובאל, צפונות כדור הארץ, האוניברסיטה הפתוחה, 2006, ISBN 965-06-0872-9
  • דורון מור ואריאל היינמן, משושים - פיסול סביבתי, טבע וארץ

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ (נהגית במלרע). על פי הדמיון למילה הלועזית lava (לָוָוה או לָבָה). מליאת האקדמיה ללשון העברית אישרה מילים בשימוש כללי.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 הרכב הלבה
  3. ^ גורמים טקטוניים בהיווצרות בוניניט
  4. ^ 4.0 4.1 מתוך הערך המקביל בוויקיפדיה האנגלית
  5. ^ קטלוג של הרי געש קנדיים
  6. ^ תהליכים הידרו-וולקניים
  7. ^ מידע על טרכיט
  8. ^ טומולוס
אגם

אֲגַם או ימה הוא גוף גדול של מקווה מים (בדרך כלל מים מתוקים) המוקף יבשה.

אגמים גדולים נקראים לפעמים "ים", וימים קטנים נקראים לפעמים "אגם". למשל, ים כנרת וים המלח הם למעשה אגמים. האגם הגדול בעולם הוא מלוח - הים הכספי. האגם העמוק ביותר הוא ימת באיקל בסיביר. המונח אגם משמש גם לתיאור אתרים יבשים בדרך כלל המתמלאים מים רק לאחר גשמים כבדים, כמו למשל אגם אייר באוסטרליה.

אגמים יכולים להיווצר בדרכים מגוונות:

אגמים טקטוניים - נוצרו עקב תזוזות טקטוניות של הלוחות היבשתיים. לדוגמה, ימת בייקל במזרח סיביר, ים כנרת וים המלח מתזוזת השבר הסורי אפריקני.

אגמים וולקניים - נוצרו עקב פעילות געשית: בלועות הר געש (Okama ביפן, ברכת רם ברמת הגולן), או כתוצאה מחסימת נחלים על ידי זרמי לבה ומהתפוררות ושבירה של מגמה מתקררת (אגם החולה).

אגמים שנוצרו עקב גלישת קרקע - גלישת הקרקע חוסמת לעיתים נחלים, במעלה הסכר מתאספים המים ונקווה אגם.

אגמים קרחוניים (גליצאליים) - נוצרו עקב גלישת קרחונים. כאשר הקרחון גולש הוא חורץ במשקלו את הקרקע וסוחף עמו אדמה רבה. המסת הקרחון וקפיאתו מחדש מביאה להתפוררות הקרקע ולהיווצרות מגרעות שבהן נקווים מים. האגמים הגדולים בארצות הברית וכן מרבית האגמים בעולם נוצרו בדרך זו.

אגמי המסה - שנוצרו עקב תהליכי המסה כימית של סלעים או מינרלים הגורמות להיווצרות מגרעות שבהן נקווים מים. אגמים כאלו מצויים בעיקר באזור של מסלע גיר ונופי קרסט. אזור הלג'ה הגדולה בסוריה ובאזור מבצר נמרוד ברמת הגולן.

אגמים שנוצרו עקב פעילות נחלים - דמויי פרסה או טבעת. כתוצאה מהשתנות ערוצי נחלים והתנתקותם מהערוץ המרכזי. נפוץ באגמים בסמוך לשפך הנחל לים.

אגמים שנוצרו עקב פעילות הרוח - בעיקר באזורי דיונות, עקב שחיקת הדיונה והסעת החול מעל שכבה אטימה נוצר מקום נמוך שאליו נאספים מים.

אגמים אורגניים (בוג) - אגמים קטנים שנוצרים על קרקעית כבול המתאפיינת בתכולה גבוהה מאוד של חומר אורגני. תהליכי היצירה אינם ברורים לחלוטין. מאופיין על ידי צמחים אקזוטיים אוכלי חרקים, המים בדרך כלל צלולים ומעט חומציים.

אגמים מעשה ידי אדם - כתוצאה מפעילות אנתרופוגנית, דוגמת הקמת סכרים להפקת חשמל (אגם פאוול לפני סכר הובר בארצות הברית, אגם נאצר לפני סכר אסואן במצרים) או אגמים לנופש וקיט (כדוגמת פארק הירקון ואגמון הסופרלנד).פינלנד ידועה כ"ארץ אלף האגמים", ומינסוטה היא "ארץ עשרת-אלפי האגמים".

אובסידיאן

אובסידיאן הוא סוג של זכוכית געשית – סלע געשי הנוצר בהתקררות מהירה של לבה פלסית. לרוב צבעו שחור, אך הוא מופיע בצבעים נוספים ובדוגמאות פסים ו"פתיתי שלג" ההופכים אותו לאבן חן. שימוש נוסף שנעשה באובסידיאן הוא הכנת כלים חדים למטרות שונות ומרובות – מציד ועד ניתוח.

אובסידיאן נמצא בזרמי לבה ובפקקים געשיים, בכיפות געשיות ובצינורות הזנה.

בזלת

בזלת היא סלע יסוד בסיסי ממוצא מגמטי הנוצר מהתקררות מהירה של לבה.

הטריטוריה הצפונית

הטריטורייה הצפונית (באנגלית: Northern Territory) היא טריטוריה פדרלית באוסטרליה. היא כוללת את לבהּ של היבשת ואת החלק המרכזי של חופה הצפוני. בירת הטריטוריה ומרכז האוכלוסייה העיקרי בה היא העיר דרווין. אוכלוסיית הטריטוריה היא הקטנה ביותר בין המדינות והטריטוריות של אוסטרליה היבשתית, וצפיפות האוכלוסין נמוכה ביותר.

הר

הר הוא מבנה גאולוגי הבנוי מסלעים ואדמה המתנשא לגובה של לפחות כמה מאות מטרים מעל לסביבתו. רוב ההרים בעולם אינם פסגות יחידות, אלא הם ערוכים בצורת רכסים. הר נחשב לצורת נוף גבוהה יותר מאשר גבעה, אך ההבדל ביניהם אינו מוגדר בצורה חד משמעית.

חלק גדול מההרים הגבוהים בעולם נמצאים בתוך רכסי הרים, שנוצרים כתוצאה מפעילות טקטונית. רכסי ההרים הגבוהים בעולם ערוכים בשתי חגורות גדולות: "החגורה העולמית", המקיפה את האוקיינוס השקט, וחגורה הנמשכת ממזרח למערב על פני אסיה ואירופה. רכס ההרים הגבוה בעולם הוא ההימאליה, ובו הפסגה הגבוהה ביותר, האוורסט, שגבהה 8,848 מטר מעל פני הים.

הר געש

הר געש הוא מבנה גאולוגי הנוצר כאשר מאגמה פורצת דרך סדקים בקרום כדור הארץ ונפלטת אל פני השטח בתהליך הנקרא "התפרצות געשית". "וולקנו", המונח הלועזי להר געש, מושאל מהר הגעש וולקנו (vulcano) שבאיים הליפאריים – איים געשיים בים התיכון. "וולקן" הוא גם שמו הרומי של הפייסטוס, אל הנפחות והאש במיתולוגיה הרומית.

הרי געש הם ביטוי לחום העצום האצור במעמקי כדור הארץ, חום שיש בו כדי להתיך סלעים. צפיפותו של הסלע המותך, המאגמה, קטנה מזו של הסלע המוצק המרכיב את קרום כדור הארץ, לכן המאגמה עולה באטיות. במקומות שבהם מגיעה המאגמה אל פני כדור הארץ מתקיימת פעילות געשית, העשויה להתרחש בשני אזורים גאולוגיים: בגבול בין לוחות טקטוניים ובנקודה חמה הנוצרת, על פי הסברה המקובלת, כתוצאה מהסעת חום מגלעין כדור הארץ באמצעות תימרת מעטפת.

התחום המדעי העוסק בחקר הרי געש נקרא "וולקנולוגיה", והוא ענף מתחום מדעי הגאולוגיה.

התפרצות געשית

התפרצות געשית היא תהליך שבסופו פורצת מאגמה מסדקים בקרום כדור הארץ אל פני השטח. בהתפרצויות געשיות נוצרים הרי געש.

המאגמה היא חומר סלעי מותך שנמצא במעטפת כדור הארץ, ומכיל תמיסות סיליקטיות בטמפרטורה גבוהה, המגיעה לכדי אלפי מעלות צלזיוס. צפיפות המאגמה נמוכה יחסית לצפיפות סלעי הקרום, ולכן היא נוטה לעלות כלפי מעלה. כאשר נחסמת דרכה על ידי סלעי הקרום, מתחילה המאגמה להצטבר ויוצרת מאגר הנקרא תא מאגמה. תא המאגמה המלא מפעיל לחץ רב על הסלעים המקיפים אותו, וכאשר נוצרים סדקים בסלעים אלו – הם משמשים צינורות הזנה שדרכם פורצת המאגמה אל פני השטח.

טקיליט

טקיליט (מיוונית: ταχύς, טקוּס – מהר, λύειν, לוּאֵיין – להתמוסס; "מהיר להתמוסס") הוא סלע געשי – סוג של זכוכית געשית הנוצר מהתקררות מהירה יחסית של לבה מאפית, בהרכב היוצר סלעי בזלת ודיאבז.

לבה (סרט קצר)

לבה (באנגלית: LAVA) הוא סרט מוזיקלי קצר באנימציה ממוחשבת שהופק על ידי אולפני האנימציה פיקסאר בשנת 2014. הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל האנימציה הבינלאומי של הירושימה ב-14 ביוני 2014 ומאוחר יותר שוחרר בקולנוע ב -19 ביוני 2015 לצד הסרט הקול בראש. בשנת 2018 הופץ הסרט באוסף הסרטים הקצרים של פיקסאר, חלק 3. הסרט הוא סיפור אהבה מוזיקלי בין שני הרי געש המתרחש על פני אלפי שנים, מלווה בשיר שנכתב בהשראת "היופי המבודד של האיים הטרופיים והפיתוי של הרי געש באוקיינוס".

מאגמה

מאגמה (מיוונית: Μάγμα – בצק או משחה) היא סלע מותך וחם – בטמפרטורות שבין 1,300-600°C ואף 1,800-1,600°C – הנוצר בעומק כדור הארץ בתהליכי התכה שונים. לאחר שהמאגמה נפלטת אל פני השטח באמצעות התפרצות געשית, היא נקראת לבה. במאה ה-18 ניתן השם לנוזל הגעשי, לאחר שנעשה בו שימוש קודם ברוקחות לתמיסות שונות ובכימיה למשחות. בפטרולוגיה נקראה המאגמה באותה עת "לבה תת-קרקעית".

מאגמה נמצאת גם מחוץ לכדור הארץ – הרי געש התגלו בכוכבי לכת וירחים נוספים במערכת השמש. היא עשויה להכיל בתוכה גבישי מינרלים ובועות גז ונוטה להצטבר בתאי מאגמה לפני שהיא פורצת מהרי געש דרך צינורות הזנה או סדקים בקרום כדור הארץ ויוצרת סלעי יסוד געשיים, נקרשת בעומק לסלעים פלוטוניים או חודרת לתוך סדקים בשכבות הקרום כמחדרים פלוטוניים דוגמת דייק וסיל.

המאגמה אינה אחידה בהרכבה ובהתנהגותה: לרוב מדובר בתערובות סיליקטיות בריכוזים שונים. סוגי מאגמה אחדים עשירים בגז מומס ובאדי מים, הגורמים להתפרצויות געשיות עזות וליצירת סלעים נקבוביים. סוגים אחרים, הדלים במומסים, זורמים מתוך הרי געש או סדקים בקרום ויוצרים סלעים חסרי-נקבוביות וסלעים אמורפיים. בהתקרשותה מתחת לפני השטח יוצרת המאגמה מגוון של סלעים ומחדרים פלוטוניים.

אזורי ההיווצרות של המאגמה מגוונים וכוללים אזורי הפחתה, בקעים יבשתיים, רכסים מרכז אוקייניים ונקודות חמות המצויות מעל תימרות מעטפת. על אף היווצרה במגוון רחב של אזורים, ההתכה אינה של חומר מוצק לחלוטין: מרבית הקרום והמעטפת אינם מוצקים לגמרי אלא ראידים – "מוצקים זורמים" – מוצקים כביכול המציגים התנהגות צמיגה.

מפאת הקושי לחקור את המאגמה ישירות, רבים מן הנתונים המגדירים את היווצרה, תכונותיה ותהליכים המתקיימים בה לקוחים ממחקרים וולקנולוגיים של הרכב לבה ובדיקות פטרולוגיות של הסלעים הנחשפים על-פני השטח. עם זאת, בשלושה מקרים נצפתה מאגמה אין סיטו – במיקומה המקורי, במהלך קידוחים: פעמיים בהוואי ופעם נוספת באיסלנד.

מאפי

מאפי (Mafic) הוא כינוי בגאולוגיה למינרלים סיליקטיים, מאגמה, סלעים פלוטוניים וסלעי פרץ דלים יחסית בצורן דו-חמצני – 45-52% – המכילים ריכוזים גבוהים של יסודות כבדים כברזל ומגנזיום. המונח הוא הלחם של ההברות הראשונות – Ma ממגנזיום ו-Fe מ-Ferrum, ברזל בלטינית. למרות השם, מאגמה מאפית עשירה גם בסידן ובנתרן. המונח "סלעים מאפיים" מקביל פחות או יותר למונח הקודם "סלעים בסיסיים". סלעים המכילים אחוז נמוך יותר של צורן דו-חמצני נקראים אולטרה-מאפי.

צבעם של מינרלים מאפיים הוא בדרך כלל כהה ומשום כך הם מכונים גם "מינרלים מֶלנוֹקרטיים" (בעלי צבע כהה) והם בעלי משקל סגולי גדול מ-3. מינרלים יוצרי סלעים מאפיים נפוצים כוללים אוליבין, פירוקסן, אמפיבול, ביוטיט ונציצים אחרים. הסלעים המאפיים הנפוצים הם בזלת וגברו.

מבחינה כימית מצויים הסלעים המאפיים בקצה אחד של ספקטרום הסלעים, ואילו בקצה השני מצויים הסלעים המכונים "סלעים פלסיים" – סלעים "חמוצים".

סלע

סלע בגאולוגיה הוא החומר המוצק הבונה את קליפת כדור הארץ (קרום כדור הארץ) ואשר בנוי מצרוף טבעי של מינרלים. סלעים עשויים להיות מורכבים מגבישים של מינרל אחד בלבד – סלע מונומינרלי, דוגמת אבן גיר המורכבת באופן בלעדי מקלציט, או מתערובת גבישים של כמה מינרלים – סלע פולימינרלי, דוגמת גרניט המורכב מקוורץ, מפצלת השדה ומנציץ.

ההגדרה המדעית של סלע היא: "צירוף טבעי וחוקי של מינרלים". למונח "חוקי" בהגדרה זו שתי משמעויות:

צירוף של מינרלים שונים הנקבע על סמך חוקי הטבע אותם מנסים גאולוגים לפענח.

הסכמה בין גאולוגים לגבי סוג המינרלים ומידת נוכחותם בסלע, לדוגמה: סלע פלוטוני אשר מורכב מפלגיוקלז, פירוקסן, מגנטיט ואוליבין שנוצר בהתקררות איטית של מאגמה בעומק כדור הארץ הוא גברו. לעומת זאת, סלע געשי בהרכב זהה שנוצר מהתקררות לבה על-פני הקרום הוא בזלת.בהנדסה חקלאית סלע הוא "כל חלק מלוכד של קרום כדור הארץ". על-פי הגדרה זו, קרקע אינה סוג של סלע, בעוד שעל-פי ההגדרה הגאולוגית קרקע היא סוג של סלע, אם כי לא מגובש, מאחר שהיא מורכבת מגבישי מינרלים.

תחום המחקר הגאולוגי העוסק בסלעים נקרא פֶּטרוֹלוֹגיָה (מיוונית: petra – סלע, logia – תורה) והוא חוקר את מבנה הסלעים, הרכבם, מרקמם, תפוצתם, מיונם והתהליכים שהביאו להיווצרם.

סלע געשי

סלע געשי – קרוי גם "סלע פרץ", "סלע וולקני" או "סלע אקסטרוסיבי" – הוא סלע יסוד שהתגבש מלבה – סלע מותך שפרץ אל מחוץ לקרום כדור הארץ במהלך התפרצות געשית, מתוך צינור הזנה של הר געש או מבעד לסדקים בקרום. בבואה במגע עם אוויר או מים קרים ממנה, הלבה מתקררת במהירות וצמיחת הגבישים בה מופרעת. על כן, סלעים געשיים מורכבים מגבישים קטנים מאוד – דוגמת בזלת, ואף אמורפיים כזכוכית – דוגמת אובסידיאן. על הסלעים הגעשיים נמנים גם סלעים פירוקלסטיים דוגמת טוף ואגלומרט, שנוצרו מהתגבשות טפרה – החומר שנפלט לאוויר מתוך הרי געש ונופל אחר-כך לקרקע. דוגמאות לסלעים געשיים: בזלת, טוף, ריוליט, סקוריה, פומיס ואובסידיאן.

סלע יסוד

סלע יסוד הוא סלע מאגמטי שנוצר מהתגבשות של סלע מותך – מאגמה או לבה – כתוצאה מהתקררותו. שמם העברי נובע מהיותם של סלעים אלה תוצרים ראשוניים של תהליכים גאולוגיים, ושמם הלועזי – Igneous rocks – נובע מהמילה הלטינית igneus, שמשמעותה: אש.

מקור המאגמה בהתכה של סלעים, המתבצעת בשלוש דרכים:

שחרור לחץ בחלקה העמוק של המעטפת, בו נוצרת מאגמה בזלתית הנפלטת ברכסים מרכז-אוקייניים, בנקודות חמות ובגב קשתות איים.

התכת שטף – שינוי בהרכב הכימי של הסלעים, בעיקר בשל תוספת מים המורידה את נקודת ההתכה. תהליך זה מתקיים בעיקר באזורי הפחתה.

התכה בעליית טמפרטורה הגורם לשבירת הקשרים בין חלקיקי החומר והפיכתו לנוזל.מרבית התכת הסלעים מתרחשת בשני התהליכים הראשונים. התהליך השלישי נדיר יותר.

סלעי היסוד הנחשפים או נוצרים על-פני השטח מאפשרים הצצה להרכב המעטפת ולתנאים השוררים בה, והצצה נוספת לתהליכים שהתרחשו בעבר באמצעות תיארוכם ביחס לשכבות הסמוכות.

עמק

עמק הוא אזור גאוגרפי הנמוך מסביבתו, ובדרך כלל מוקף בהרים וגבעות. גודלו של עמק נע בין כמה קילומטרים רבועים למאות ואפילו אלפים של קילומטרים רבועים.

עמקים נוצרים על ידי מספר תהליכים גאוגרפיים:

התופעה השכיחה ביותר - היווצרות עמקים על ידי זרימת מים (כגון נהרות) על פני השטח במשך שנים רבות, דבר הגורם לסחיפת הקרקע וליצירת בקע, שבתורו יכול להפוך לעמק.

עמקי ביקוע - לדוגמה: הבקע הסורי-אפריקני. עמקי ביקוע הם בדרך-כלל בעלי צורת האות V, ונוצרו על ידי התרחבות קרום כדור-הארץ בעקבות פעילות טקטונית (תנודת הלוחות הטקטוניים) מתחת לפני כדור הארץ.

עמקים קרחוניים - צורתם בדרך-כלל כצורת האות U. העמקים הקרחוניים נוצרו לפני עשרות-אלפי שנים (ככל הנראה במהלך עידן הקרח) על ידי הכוח הראשוני והסוחף העצום של הקרחונים. ניתן למצוא הרבה עמקים קרחוניים במרכז אירופה, במדינות האַלְפִּים.עמק קטן מכונה בקעה, ואילו עמק קטן שנוצר על ידי זרימת מים ורוחבו וגובהו לא עולה על עשרות בודדות של מטרים, נקרא ערוץ.

גם לכוכבי לכת מוצקים ולירחים ישנם מאפייני-שטח כגון עמקים. עמקים אלו הם לרוב עמקי ביקוע או שהם משתייכים לשתי קטגוריות עמקים שעל פי כדור הארץ לא שורדות זמן רב בשל סחיפת פני השטח על ידי הרוחות והגשמים:

שרשרת של מכתשי פגיעה (מכתשים הנוצרים כתוצאה מפגיעה של מטאוריט)

זרימת נהר לבה או בעקבות התכווצות נהר לבה שהתקרר

קלדרה

קַלְדֶרָה היא לוע התמוטטות שקוע ועגול שנוצר לאחר קריסת תקרתו של תא המאגמה המצוי מתחת להר געש. קלדרה שונה באופן עקרוני מהתמוטטות של שפת לוע עקב רעידת אדמה, שחיקה או כוחות בליה, והמאפיין העיקרי שלה היא קריסה של תקרת תא המאגמה במהלך התפרצות געשית.

מקור השם: בספרדית (Caldera), בפורטוגזית (Caldeira) ובלטינית (Caldaria) – דוּד או קדֵרה. במונח "קלדרה" בנוגע ללוע התמוטטות השתמש לראשונה הגאולוג והפלאונטולוג הגרמני כריסטיאן לאופולד פון בוך (Christian Leopold von Buch). בשנת 1815 ביקר פון בוך באיים הקנריים, ארכיפלג במזרח האוקיינוס האטלנטי, בין היתר בקלדרת טיידה (Teide) בטנריפה ובקלדרת טבוריינטה (Taburiente) בלה פאלמה. כשפרסם את זכרונותיו מביקור זה טבע למעשה את המונח המקומי בלקסיקון הגאולוגי.

קרקוב

קרקוב (בפולנית: Kraków, להאזנה (מידע • עזרה), בפולנית נהגה השם: קְרָקוּף; בגרמנית: Krakau) היא העיר השנייה בגודלה בפולין ואחת מעריה העתיקות של המדינה. העיר, שהוקמה במאה ה-7, שוכנת על גדות נהר הוויסלה. היא הייתה בירת פולין בשנים 1038–1596, ובירת דוכסות קרקוב הגדולה בשנים 1846–1918. כיום היא משמשת כבירת מחוז פולין קטן.

קרקוב היא עד היום אחד ממרכזי המדע, התרבות והאמנות של פולין. לאור ההיסטוריה המפוארת שלה, נשארה העיר לבה הרוחני של המדינה. היא משמשת אטרקציה חשובה לתיירים מקומיים וזרים, ובשל מגוון אתרי המורשת הנמצאים בה הכריז עליה אונסק"ו בשנת 1978 כאתר מורשת עולמית.

ריוליט

ריוליט - סלע געשי (סלע פרץ, סלע אקסטרוסיבי) העשוי תרכובת פלסית ("חמוצה") של למעלה מ-69% סיליקה, הנוצר מהתקררות מהירה של לבה.

הסלע ריוליט מופיע בגווני אפור בהיר עד ורדרד עם בועיות אוויר לכודות בתוכו.

השם ריוליט בא מהמילה היוונית "זרם" (rhyax) הבאה לתאר את הצורה היפה שנשמרת בסלע המקורר לאחר זרימתו.

רמה (גאוגרפיה)

רמה היא צורת נוף גאוגרפית המורכבת ממישור רחב הנישא מעל הגובה הממוצע של האזור, בדומה להר רחב בעל מישור בפסגתו.

רמות יכול להיווצר במגוון תהליכים:

מאגמה מתרוממת ממעטפת כדור הארץ וגורמת לקרקע שמעליה להתרומם, עקב כך מתרוממים אזורים שטוחים נרחבים של סלעים.

קילוחי לבה המתפשטים מסדקים ונקודות חלשות בקרום כדור הארץ. דוגמה לרמה מסוג זה היא רמת קולומביה בארצות הברית.

תוצאה מתהליכי הסחיפה בעקבות פעילות קרחונים על רכסי ההרים, במקרה זה מצויות הרמות בין רכסי הרים.

מים יכולים לגרום לסחיפה ולהפוך רכסי הרים למישור.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.