לבאיה

לבאיה (או לבאיו) היה מושל העיר שכם בתקופת הברונזה המאוחרת ב. הוא חי בזמנם של מלכי מצרים אמנחותפ השלישי ובנו אחנתון מלכי השושלת ה-18 ששלטו במצרים במאה ה-14 לפנה"ס. בתקופה זאת כנען הייתה כפופה לשלטון מצרים. השלטון נעשה באמצעות מושלי הערים אשר ניהלו את הערים והעלו מיסים למצרים, ובאמצעות החזקת חיל מצב מצרי בכנען.

לבאיה היה שליט של ממלכה ששכנה באזור הררי, והוא ניסה להרחיב את תחום שלטונו ולהשתלט על העמקים הפוריים בשכנות, מצפון לכיוון עמק יזרעאל, וממערב לכיוון השרון וגם לכיוון השפלה. כנגדו התלכדה ברית של שליטים מקומיים בתמיכת השלטון המצרי, ובסופו של דבר הוא נכשל ונהרג.[1]

בנו של לבאיה, מותבעל, קבע את מושבו בפחל שבעבר הירדן וניהל מערכות צבאיות משלו עד שככל הנראה חוסל בהוראת הממשל המצרי בידי ביריאווזה.

מקורות המידע

המידע על לבאיה מקורו במכתבי אל-עמארנה, ארכיון מכתבים גנוזים שהתגלה בחפירות ארכאולוגיות באל עמארנה שבמצרים התיכונה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. בארכיון נמצאו 3 מכתבים שכתב לבאיה למלך מצרים (מכתבי א"ע 252, 253, 254), בנוסף נמצאו עוד 12 מכתבים של מושלים אחרים המזכירים את לבאיה במכתביהם. ממכתבי אל-עמארנה ניתן ללמוד על פעולותיו ועל מערכת יחסיו עם מושלי הערים האחרות בכנען. במכתבי לבאיה לא כתוב שהוא מושל שכם, המכתב היחיד המציין שהוא מושל שכם הוא מכתבו של עבדיחבה מכתב א"ע 289 מושל ירושלים המציין ש"לבאיה נתן את שכם לאויבים". המכתב היחיד שיש מידע לגבי שנת כתיבתו הוא מכתב א"ע 254 שעליו נכתב בדיו בהיראטית השנה שבה נכתב המכתב המפורש כשנת 32 לאמנחותפ השלישי.

אזכור נוסף של לבאיה נמצא על גבי חותם גליל שנמצא בשנת 1993 בחפירות תל בית שאן. על גבי חותם זה נמצאה כתובת "ללבאיה אדוני אמור, מסר מתאגי: למלך, אדוני: שמעתי את המסר שלך אלי...".[2]

על פי מכתב א"ע מס' 252 שכתב לבאיה למלך מצרים עיר מולדתו לא הייתה שכם. במכתב זה הוא מתלונן על אנשים אשר כבשו את העיר ומציין שהוא מותקף בימים אלו כש"שתי ערַי נכבשו" ומציין שהתוקפים הם "שודדי אבי".

לבאיה ניסה להשתלט על ערים אחרות בכנען ולהרחיב את שלטונו צפונה לאזור השרון ודרומה. במכתב א"ע 250 נכתב שתקף את שונם ואת גת רימון[3], ובמכתב א"ע 244 נכתב שתקף את מגידו. במכתב א"ע 253 כתב לבאיה שהוא נכנס לגזר שבאזור השפלה. על פי מכתב א"ע 244 של מושל מגידו בירידיה, לבאיה מנצל את החזרת הגדוד המצרי הסדיר ממגידו למצרים כדי לבצע את תוכניות ההתפשטות שלו. הסיבה להחזרת הגדוד המצרי אינה מובהרת מהמכתבים. השערת החוקרים היא שהגדוד הוחזר אולי בשל מאורע חגיגי לכבוד אמנחותפ השלישי, או כדי לעזור לאמנחותפ הרביעי לסגור את מקדשי נא אמון. במכתב זה מתלונן בירידה על מצור שהטיל לבאיה על העיר מתוך מטרה לכבוש את העיר. במכתב א"ע 250 הוא מכתבו של בַּעַלמֶהֶר מושל גת-פדלה (ג'ת) למלך מצרים, מתלונן המושל על בני לבאיה ששמו פעמיהם להרוס את הארץ יותר מאשר אביהם הרס. במכתב זה מציין בעלמהר שלבאיה תקף חמש ערים את גת-פדלה, גת-רימון, שונם, בֻּרְקֻנָה ועַרַבּוּ

נסיונות ההשתלטות של לבאיה על אזור ירושלים באים לידי ביטוי במכתבי התלונה של עבדיחבה מושל ירושלים לפרעה. במכתב א"ע 289 מתלונן עבדיחבה שלבאיה נתן לעפירו להשתלט על שכם והוא רוצה גם להשתלט על ירושלים באמצעות ברית שהקים עם מִלכִּאִלוּ מלך גזר ועם מלכי גת, לכיש ואשקלון.

קשריו עם מלכאילו מלך גזר ידעו עליות ומורדות. מלך זה היה בן בריתו העיקרי, אבל לפחות פעם אחת ברית זאת הופרה כשלבאיה פלש לגזר. במכתב א"ע 254 כותב לבאיה למלך מצרים שהוא לא פשע, מציין שהוא נכנס לגזר וכי מלך מצרים רוצה לקחת את רכושו אבל לא נוגע ברכושו של מלכאילו. נראה ששלטונות מצרים ניסו לסכסך ביניהם על ידי הקלת המיסים על מושל גזר. הוא הודף גם את האשמות שכאילו כרת ברית עם העפירו בהתייחסו לבנו ובציינו "לא ידעתי כי בני מתהלך עם אנשי העפירו".

בסופו של דבר ציוו השלטונות המצרים על מושלי האזור לעצור את לבאיה. במכתב א"ע 245 כותב בירידיה מושל מגידו למלך מצרים ומבטיח לו לתפוס את לבאיה חי. על פי המכתב סַֻרתַ מושל עכו לקח את לבאיה ממגידו והבטיח לשלוח אותו למצרים באניה. במקום זאת קיבל ממנו כסף ושחרר אותו ביחד עם בעלמהר מחנתון לביתם. במכתב א"ע 250 לומדים על גורלו הסופי של לבאיה. במכתב זה מתלונן בעלמהר על בניו של לבאיה שרוצים להרוס את הארץ יותר מאשר אביהם הרס ודורשים ממנו להילחם באנשי גִינַה (ג'נין) אשר הרגו את אביהם.

בניו של לבאיה ממשיכים בדרכו של אביהם. במכתב א"ע 246 כותב בירידיה שהם שכרו את העפירו ואת הסותו כשכירי חרב להלחם בו. הם משתפים פעולה עם מושל גזר (א"ע 250).

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ההיסטוריה של ארץ-ישראל - מבואות התקופות הקדומות, 1982, הוצאת יד בן צבי, עמ' 194
  2. ^ דפנה שלזינגר, שכם לאור מכתבי אל עמארנה , אתר דעת
  3. ^ זיהויה של גת רימון לא ידוע, ייתכן ומדובר בראמנה ליד תענך
אברקרומבי אנד פיץ'

אַבֶּרקְרוֹמְבִּי אֶנד פִיץ' (באנגלית: Abercrombie & Fitch) הוא מותג אופנה אמריקאי יוקרתי שנוסד על ידי המעצבים דייוויד אברקרומבי ועזרא פיץ'. המותג שקיים משנת 1892 ובעל מחזור כספי שנתי של מיליארדי דולרים בשנה, נחשב למותג המצליח ביותר בארצות הברית והוא ממותג כקז'ואל יוקרתי, הכולל את חמשת המותגים: אברקרומבי ופיץ', אברקרומבי קידס, הוליסטר, גילי היקס ו־RHUEL No. 925. המותג פועל בעיקר בארצות הברית, קנדה ובריטניה.

אשדוד

אַשְׁדּוֹד היא עיר במחוז הדרום והשישית בגודל אוכלוסייתה בישראל. נוסדה כמועצה מקומית ב-1956 והוכרזה כעיר ב-1968. העיר שוכנת לחופו של הים התיכון במישור החוף הדרומי, מדרום ליבנה, מצפון לאשקלון וממערב לגן-יבנה. בשטחה זורם נחל לכיש.

אשדוד קרויה על שם אחת מחמש ערי פלשתים ששכנו באזור, מהערים העתיקות בארץ ישראל, ושמה נשמר מאוחר יותר גם בשם העיירה הערבית איסדוּד. עוד בראשית ימיה הייתה עיר נמל ואחד מסמליה המובהקים עד היום הוא נמל אשדוד, הגדול מבין שלושת נמלי המסחר הימיים של ישראל.

מאז הקמתה, אשדוד היא עיר קולטת עלייה שגם נבנתה על ידי עולים. העולים יצרו בעיר אינטגרציה חברתית, מבלי לאבד את הזהות המיוחדת של הקהילות מהן באו. אשדוד תוכננה בתכנון מוקדם, מה שתרם רבות להצלחתה ולהתפתחותה כאחת הערים הגדולות בישראל.

ראש עיריית אשדוד, החל מ-2008, הוא ד"ר יחיאל לסרי. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

באיה

באיה (בהונגרית: Baja) היא עיר במחוז באץ'-קישקון בדרום הונגריה, 150 ק"מ מדרום לבודפשט ו-108 ק"מ מדרום-מערב לעיר המחוז קצ'קמט. היא העיר השנייה בגודלה במחוז, אחרי קצ'קמט, ובה שירותי ממשל, חינוך ובריאות ליישובי האזור. העיר קרובה לנהר הדנובה וליערות, ובה אתרי תרבות היסטוריים. מקור השם הוא מטורקית או מקרואטית ופירושו "שור".

באיה מארה

באיה מארה (ברומנית: Baia Mare, בהונגרית: Nagybánya, בגרמנית: Frauenbach, ביידיש: באניע), עיר במחוז מרמורש שבצפון מערב רומניה, בשיפולי הרי הקרפטים המזרחיים.

באיה מארה היא בירת מחוז מרמורש והגדולה בעריה. מספר התושבים, נכון ל-2002, היה 137,921. היישוב הוזכר לראשונה במסמכים ב-1329 וב-1469 נתן מתיאש הוניאדי היתר לבניית חומות העיר.

במלחמת העולם השנייה היו בעיר כ-15,000 יהודים שרוכזו בגטו ונשלחו לאושוויץ ו-85% מתוכם נרצחו. לאחר המלחמה היו בעיר פחות מאלף יהודים, כולל יהודים שהגיעו מיישובים אחרים. כעת יש בעיר יהודים בודדים.

בואנוס איירס (פרובינציה)

פרובינציית בואנוס איירס (בספרדית: Provincia de Buenos Aires) היא פרובינציה במזרח ארגנטינה. בואנוס איירס היא הגדולה והמאוכלסת שבפרובינציות. שטחה כ-307 אלף קמ"ר, ובשנת 2008 התגוררו בה כ-15 מיליון בני אדם, למעלה משליש מתושבי ארגנטינה כולה. על אף שמה, בירת ארגנטינה, בואנוס איירס, אינה חלק ממנה, ומהווה מחוז פדרלי נפרד. הפרובינציה גובלת במחוז הפדרלי בואנוס איירס בצפון-מזרח, באוקיינוס האטלנטי במזרח ובדרום, ובפרובינציות סנטה פה ואנטרה ריוס בצפון, ריו נגרו ולה פמפה במערב וקורדובה בצפון-מערב. בירת הפרובינציה היא לה פלאטה.

בורקין

בורקין (בערבית: برقين נהגה גם "בירקין") הוא כפר פלסטיני בצפון השומרון הממוקם 5 ק"מ מערבית מג'נין. היישוב מונה, נכון לשנת 2006, כ-5,900 תושבים מוסלמים. בכפר נמצאת כנסייה עתיקה (אחת מ-5 העתיקות ביותר) המזוהה עם המקום שבו ישו ריפא את המצורעים בכפר בדרכו מנצרת לירושלים דרך שכם.

הכפר מזוהה עם העיר בֻּרְקֻנָה המופיע במכתבי אל-עמארנה א"ע 250 כאחת הערים שהותקפו במאה ה-14 לפנה"ס על ידי לבאיה מושל שכם.

ביריאווזה

ביריאווזה (תעתיק Biryawaza; באכדית MBir5-ia-wa-za) בנו של שוטרנה (Šutarna), היה שליט דמשק בסביבות אמצע המאה ה-14 לפנה"ס. הוא היה מלך-ואסל נאמן למצרים ותקופת שלטונו החלה בסוף תקופתו של אמנחותפ השלישי והסתיימה בשנותיו הראשונות של אחנתון.

השם ביריאווזה הוא בשפה הודו-אירופאית וייתכן שהיה מקבוצת המריאנו (Maryannu) בדומה לעם ששלט במיתני ולחתים.

הוא מופיע מספר פעמים במכתבי אל-עמארנה: בא"ע 250 השליט המצרי מצווה עליו לנקוט בפעולה צבאית כנגד בניו של לבאיה, ובא"ע 151 מוזכרת מתקפה של אבי-מילכי שליט צור על ממלכתו ובמכתבים אחרים מצוינים התכתשויות נוספות עם איטקאמה, שליט קדש וכן עם אזורי, שליט האמורו.

ביריאווזה מופיע גם במכתב א"ע 197. במכתב זה הוא מואשם על ידי פרעה שלקח מרכבות בעַשְתָּרוֹת ומסרן לידי העפירו. במכתב זה מוזכרות גם הערים ינועם, בַּצְרוּנָה, חַלוּני, וארץ תַּחְשׁ. הוא מופיע גם במכתבים 194, 195, ו-196.

בירידיה

בירידיה היה שליט מגידו בתקופת הברונזה המאוחרת ב (המחצית הראשונה של המאה ה-14 לפנה"ס), קיומו ידוע ממכתבי אל-עמארנה. במכתבים הוא מכונה "נסיך העיר" (באכדית: amelu שפירושו המילולי "איש העיר"). שמו של בירידיה מעיד על מוצא הודו-איראני, כשמו של שכנו מתענך "ישדתה".

בתקופה זאת כנען הייתה כפופה לשלטון מצרים. השלטון נעשה באמצעות מושלי הערים אשר ניהלו את הערים והעלו מיסים למצרים, ובאמצעות החזקת חיל מצב מצרי בכנען.

מכתבי אל-עמארנה הם ארכיון מכתבים גנוזים שהתגלה בחפירות ארכאולוגיות באל עמארנה שבמצרים התיכונה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. בארכיון נמצאו שבעה מכתבים שנכתבו על ידי בירידיה - מכתבים א"ע 242, 243, 244, 245, 246, 247 ו-365. בנוסף מוזכר השם בירידיה בקורפוס מכתבי כומידו של שליט כּוּמִידוּ עיר עתיקה ששכנה בבקאע שבלבנון. באחד המכתבים שזהות שולחו ונמענו אינם ידועים עוסק ברכושו של איש בשם בירידיה. שולח המכתב מזכיר שלמרות בקשותיו הקודמות לא נשלח אליו רכושו. לא ברור אם מדובר באותו אדם, ייתכן ובירידיה שליט מגידו נהרג ושולח המכתב (אולי קרוב משפחתו) מבקש שישלחו אליו את רכושו.מכתביו של בירידיה לפרעה עוסקים בניסיונותיו של לבאיה שליט שכם המעוניין להרחיב את תחום שלטונו לאזורים בעמק יזרעאל ובכך מסכן את שלטונו של בירידיה.

על פי מכתב א"ע 244 של בירידיה, לבאיה מנצל את החזרת הגדוד המצרי הסדיר ממגידו למצרים כדי לבצע את תוכניות ההתפשטות שלו. הוא נעזר בבעלי בריתו החבירו. הסיבה להחזרת הגדוד המצרי אינה מובהרת מהמכתבים. השערת החוקרים היא שהגדוד הוחזר אולי בשל מאורע חגיגי לכבוד אמנחותפ השלישי, או כדי לעזור לאמנחותפ הרביעי לסגור את מקדשי נא אמון. במכתב זה מתלונן בירידה על מצור שהטיל לבאיה על העיר מתוך מטרה לכבוש אותה. בירידיה הצליח להדוף את לבאיה, ובעקבות זאת נשלח מכתב 243 המספר שבירידיה שומר עכשיו על מגידו, ביום שומר על השדות עם מרכבות, ובלילה על החומות.

במכתב א"ע 245 כותב בירידיה למלך מצרים ומבטיח לו לתפוס את לבאיה חי. לבאיה היה שבוי במגידו, על פי המכתב סַֻרתַ מושל עכו לקח את לבאיה ממגידו והבטיח לשלוח אותו למצרים באנייה. במקום זאת קיבל ממנו כסף ושחרר אותו ביחד עם בעלמהר מחנתון לביתו. על פי מכתב זה, היחסים בין מגידו וממלכת עכו מתוחים למדי. ייתכן והסיבות לכך הוא בסמיכות השטחים בשליטתם שהביאו לתביעות טריטוריאליות.לפי מכתב 248 כנראה נכללה תענך בתחום ממלכתו של בירידיה. במכתב 365 מתלונן בירידיה שהוא חורש לבדו את אדמות שונם ולשם כך גייס אנשים כמס עובד מיפו ומנריבתה.

באחד המכתבים מסופר שבירידיה שלח שלושים ראשי בקר למצרים.

השומרון

חבל השומרון (ערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי היסטורי במרכז ארץ ישראל, אשר מהווה חלק משדרת ההר המערבית. האזור נקרא על שם העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל בימי אחאב.

חבל השומרון מורכב מהר אפרים והרי בנימין, ושטחו מתחלק לנחלות השבטים בנימין, אפרים ומנשה. בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

רוב האזור הועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ובו גם יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במשטר המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי אוסלו.

חותם גליל

חותם גליל הוא חותם המעוצב בצורת גליל קטן, ששימש בעת העתיקה, והיה נפוץ בעיקר במסופוטמיה מסוף האלף ה-4 לפנה"ס בתקופת ג'מדט נאסר ועד התקופה הפרסית. חותמות גליל היו בשימוש ברחבי המזרח הקרוב הקדום כגון: שומר, אכד, אשור, בבל, מצרים העתיקה, מיתני, החתים ממלכת פרס האחמנית, עילם וארץ ישראל.

החותם היה אישי, לרוב עשוי מאבן קשה, וגם מחומרים נוספים כגון פיאנס מצרי, טין, ומינרלים שונים כגון: המטיט, אובסידיאן, אחלמה, קרנליאן לפיס לזולי ועוד. פני האבן גולפו בעיצוב מסוים, כתובת או תמונה מסוימת כגון בעלי חיים, צמחים, אלים, בני אדם, סצנות פולחניות ועוד. החותם שימש לחתימה באמצעות טביעת חותם, מסמכים שנכתבו על גבי לוחות טין שלא עברו צריפה, ושימשו אישור למקוריות המסמך. העיצוב על פני החותם יכול היה להיות באמצעות שקעים או בליטות, בעת גלגול החותם על גבי הלוחות השאיר החותם את רישומו על גבי הלוח כבליטה או שקע בהתאמה.

חותמות גליל נמצאו באתרים בארץ ישראל. בתל בית שאן נמצא חותם גליל של לבאיה מושל שכם בתקופת הברונזה המאוחרת ב על גבי חותם זה נמצאה כתובת "ללבאיה אדוני אמור, מסר מתאגי: למלך, אדוני: שמעתי את המסר שלך אלי...". בתל גמה נמצא חותם קטן כתוב בכתב יתדות מתקופת הברונזה התיכונה II. בתל מבורך נמצאו בתוך מקדש מתקופת הברונזה המאוחרת, שתי חותמות בסגנון מיתני. בתל אשדוד נמצא חותם גליל בשכבות הפלשתיות, בתל דור חותם גליל אשורי מהמאה ה-7 לפנה"ס בתל בית מירסים ועוד. טביעות של חותמות גליל נמצאו גם על כלי חרס בעיקר קנקנים, נוהג זה היה נפוץ במיוחד בארץ ישראל. טביעות חותם גליל נמצאו גם בסוריה. בחפירות הארכאולוגיות שנעשו בקטנה עיר מדינה בסוריה נמצא חותם גליל שנשא את שמו של המלך אישי-אדו שמלך במאה ה-18 לפנה"ס. כתובות נוספות נמצאו גם ביוון ובמקרים ספורים גם במסופוטמיה ובעילם.

מותבעל

מותבעל (באכדית: Mut-Baḫlu, המשמעות בכנענית: "איש בעל") היה שליט כנעני מתקופת אחנתון המוזכר במכתבי אל-עמארנה. הוא היה בנו של לבאיה ששלט על שדרת ההר המרכזית מצפון לירושלים, ונחלתו כללה גם את מרחב העיר שכם.

ייתכן ומותבעל היה הנסיך אותו גינה לבאיה בשל קשריו עם החבירו במכתב EA 254. מקום מושבו היה בפלה שבעבר הירדן, לאחר רציחת אביו בידי אנשי גינה המשיכו מוטבעל ואחיו בתקיפת ערי מדינה כנעניות אחרות ובניסיונם להרחיב את שליטתם באמצעות שכירת החבירו שישמשו להם כחיילים.

לבסוף קיבל ביריאווזה שליט דמשק הוראה מידי הממשל המצרי לצאת למלחמה כנגד בני לבאיה, ובהם מותבעל, כפי שמצוין במכתב EA 250.

נאוקן

נאוקן (Neuquén) היא עיר ארגנטינאית בצפון פטגוניה, בירת פרובינציית נאוקן והעיר הגדולה ביותר בפטגוניה. העיר שוכנת בקצה המזרחי של הפרובינציה שהיא משמשת כבירתה, בסמוך למפגש הנהרות לימאי ונאוקן, וראשיתו של הריו נגרו, המהווה את המשכם. המטרופולין שלה כולל גם ערים בפרובינציית ריו נגרו, כגון צ'יפולטי. בשנת 2001 התגוררו בעיר כ-202 אלף נפש.

מקור שמה של העיר במילה "נוונקן" (nehuenken), שפירושה בשפת המפוצ'ה "חשוף לרוחות".

עבדיחבה

עבדיחבה או עבדיחפה היה מלך ירושלים בתקופת הברונזה המאוחרת (המחצית הראשונה של המאה ה-14 לפנה"ס), קיומו ידוע ממכתבי אל עמרנה.

מוצאו של המלך לא ידוע. על פי המקרא דוד כבש את ירושלים שבשלטון היבוסים בסוף המאה ה-11 לפנה"ס, כ-300 שנים לאחר שלטון עבדיחבה בירושלים. שמו של המלך בשפה החורית: "עבדה של האלה חבת", האלה האם של החורים. אבל החוקרים אינם בטוחים אם עבדיחבה עצמו היה ממוצא חורי. בנוסף לא ידוע אם הוא היה חלק משושלת ששלטה בירושלים או שהוא מונה לשליט על ידי המצרים. עבדיחבה עצמו מציין במכתביו שהוא לא מחזיק בשלטון בזכות שושלת היוחסין שלו אלא בזכות פרעה. אבל טקסט זה יכול להיות ביטוי לחנופה ולא עובדה היסטורית.

מכתבי עבדיחבה מביאים לידי ביטוי את מאבקו ביריביו העיקריים שֻוַרדַתַ, כנראה מושל גת, ומִלכִּאִלֻ מושל גזר, על השליטה בדרכים ממישור החוף לאזור ירושלים. בתקופת שלטונו סבלה ירושלים מהתקפות חוזרות ונשנות של החבירו. עבדיחבה פנה שוב ושוב בתחנונים לפרעה אמנחותפ הרביעי לשלוח לעזרתו צבא.

מכתבי אל עמרנה העוסקים בעבדיחבה, כוללים שש אגרות הכתובות באכדית (א"ע 285-290), אשר נשלחו מטעמו אל פרעה מלך מצרים. בנוסף מוזכר עבדיחבה במכתבי מושלים אחרים: מכתב 366 של שורדת, כנראה מושל גת, למלך מצרים בו הוא מציין את מלחמתו יחד עם עבדיחפה בחבירו, במכתב 280 בו מתלונן שורדת על עבדיחבה שלקח ממנו את עירו. מכתב 291 הוא לוח שבור מאד המציין את מושל ירושלים ללא ציון שמו.

מכתבי עבדיחבה נכתבו בניב בבלי ואשורי מעורב ולכן עוררו עניין רב אצל החוקרים.

פלה (יישוב קדום)

פלה (Pella) (בערבית: טבקת פחל - طبقة فحل; בספרות התלמודית: פֶחֶל) הייתה עיר שנמנתה על ליגת עשר הערים - הדקאפוליס.

פלה הייתה יישוב עתיק יומין בעבר הירדן המזרחי. היא שכנה סמוך מאוד לנהר הירדן, מספר קילומטרים צפונית לוואדי אל-יביס, כשלושה קילומטרים ממזרח לכפר רופין. בקרבת העיר היו מעיינות חמים שהתלמוד הירושלמי מכנה אותם "חמתא דפחל".

המקום נזכר בטקסטים מצריים מהמאה ה-19 לפני הספירה כפילום (pihlum) או פחל (pehel). העיר פחל נזכרת שוב במכתבי אל-עמארנה מן המאה ה-14 לפנה"ס, אז נשלטה על ידי מותבעל בן לבאיה שליט שכם. כפי הנראה, מקור שמה של פלה בהלניזציה של שמה הקודם (פילום) ועל שם העיר פלה שביוון - עיר הולדתו של אלכסנדר הגדול, שצבאותיו כבשוה בסביבות 332 לפני הספירה.

לאחר כיבושה על ידי היוונים עברה משלטון בית תלמי לבית סלאוקוס, ובסביבות 108 לפנה"ס נכבשה על ידי אלכסנדר ינאי. מאחר שמרבית תושבי העיר היו יוונים, לא נתקבל השלטון היהודי באהדה, ועם כיבושה על ידי פומפיוס בשנת 63, הוצאה העיר- יחד עם שאר ערי הדקאפוליס - משלטון יהודה. לאחר כיבושה בידי הרומאים הפכה לעיר רומית, ובתקופה הביזנטית שיגשגה, לאור נתיב הסחר שעבר בסמוך. על פי אוסביוס מקיסריה, הייתה פלה עיר מקלט לפליטים נוצריים שברחו מירושלים בתקופת המרד הגדול.

לאחר הכיבוש הערבי הייתה פלה בשליטת בית אומאיה עד לחורבנה בשנת 749 מרעש אדמה.

שונם

שׁוּנֵם הייתה עיר מקראית הנזכרת בתנ"ך בנחלת שבט יששכר, דרומית לגבעת המורה, וצפונית להר הגלבוע: "וַיְהִי גְּבוּלָם יִזְרְעֶאלָה וְהַכְּסוּלֹת וְשׁוּנֵם" (יהושע י"ט, יח).

העיר המשיכה להתקיים כעיר יהודית גם בתקופת המשנה והתלמוד, ומזוהה כיום עם הכפר הערבי סולם שממזרח לעפולה.

שכם

שְׁכֶם (בערבית: نابلس (מידע • עזרה) - נַאבְּלוּס) היא העיר הפלסטינית השנייה בגודלה ביהודה ושומרון, המשמשת כמרכז המסחר והשירותים החשוב בשומרון. אוכלוסיית העיר מונה כ־170,000 תושבים (כולל מחנות הפליטים הסמוכים לה, רוב מוסלמי, מיעוט נוצרי וקהילה שומרונית קטנה), והיא שוכנת בשטח הרשות הפלסטינית, כ-51 ק"מ מצפון לירושלים. בתחומי שכם מספר מחנות פליטים פלסטינים (בלאטה, עסכר ישן, עסכר חדש ומחנה עין בית אל מא - "מחנה שכם") שסופחו בשנת 1965 למרכז השיפוט של העיר.

שכם הקדומה

שכם הקדומה או שכם העתיקה היא עיר מקראית, שעל פי ממצאים ארכאולוגיים הייתה קיימת כבר בתקופה הכלקוליתית. במקרא מופיעה שכם כעיר חשובה במרכז ארץ כנען, שאוכלסה על ידי העם החיוי מבני כנען, ולאחר כיבוש הארץ על ידי עם ישראל בראשית תקופת ההתנחלות יועדה להיות אחת משלוש ערי המקלט שבעבר הירדן המערבי, ולכך אכן שימשה בשנותיה הראשונות, אולם ברוב שנות קיומה ישבו בה כנענים מבעלי שכם, וישראלים משבט מנשה.

בראשית התפלגות הממלכה שימשה שכם לזמן מה כעיר הבירה של ממלכת ישראל, אך כעבור זמן קצר הועתקה הבירה לעיר תרצה, ומעמדה של שכם נפגע ללא שוב עד גלות עשרת השבטים. על פי המסופר במקרא, גם לאחר חורבן בית המקדש הראשון נותרה התיישבות ישראלית מועטה בשכם, אך היא פסקה לאחר רצח גדליהו בן אחיקם ורציחת אנשי שכם על ידי ישמעאל בן נתניה זמן קצר לאחר החורבן. חשיבות נוספת הוענקה לשכם בשל היותה מקום קבורתו של יוסף, שנקבר בחלקת השדה שרכש יעקב מבעלי שכם בעת שובו לארץ מחרן.

תל חנתון

תל חַנָּתוֹן (בערבית תַל בַּדַוִּיָה) הוא תל גדול הממוקם בחלקה הדרום-מערבי של בקעת בית נטופה, דרומית לכפר מנדא ומספר ק"מ צפון-מזרחה לקיבוץ חנתון. התל מזוהה על ידי הארכאולוגים עם חַנָּתוֹן המקראית.

תל מגידו

תל מגידו (ערבית تل المتسلم תל אל-מֻתַסַלִם - "תל המושלים") הוא מהאתרים הארכאולוגיים הראשונים שנחפרו בארץ ישראל. ראשית ההתיישבות בו החלה באלף הרביעי לפנה"ס.

האתר פתוח לקהל משנות ה-50 של המאה ה-20. בתקופה בו נחפר האתר לא היו מודעים לבעיות השימור. לאורך השנים לא נעשו באתר פעולות שימור מקיפות. בשנת 2005 הוכר האתר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, ובשנת 2006, לאחר ההכרה, הוכנה תוכנית שימור מקיפה לאתר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.