לא תתגודדו

לא תתגודדו היא מצוות לא תעשה המופיעה בתורה (ספר דברים, פרק י"ד, פסוק א') ועיקרה שלא לפצוע את הגוף בשריטה או חבורה לאות אבל על המת.

לא תתגודדו
(מקורות עיקריים)
מקרא דברים, י"ד, א'
משנה תורה הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק י"ב
שולחן ערוך יורה דעה, סימן ק"פ
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו מ"ה
ספר החינוך, מצווה תס"ז

מקור וטעם המצווה

מקור המצווה הוא בלשון הפסוק:

בָּנִים אַתֶּם לַ-ה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת

על כך פירש רש"י: "לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוריים עושין לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראוין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים"

מקור נוסף מופיע בספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ח:

וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם

לכהנים, האיסור הזה הוזכר פעם שלישית בספר ויקרא, פרק כ"א, פסוק ה':

לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת

ספר החינוך[1] מבאר את שורש המצווה: "כדי שלא נעשה בנו שום ענין בעולם דומה לעובדי עבודה זרה. ונמנענו מן הגדידה על מת, כי לא יאות לעם הנבחר בעלי חכמת התורה היקרה להצטער בדבר ממעשה האל, רק על הענין שצונו ברוך הוא להצטער בו".

דיני המצווה

האיסור לשרוט את הגוף

האיסור לעשות שריטה כולל גם איסור עשיית חבורה בכל מקום בגוף, והוא חל על גברים ונשים כאחד. אמנם בפסוק כתוב שהאיסור הוא לשרוט לאות צער על אדם שנפטר, אך הרמב"ם[2] פסק שאסור לשרוט אף לצורך עבודה זרה: "גדידה ושריטה אחת היא וכשם שהיו העכו"ם שורטים בבשרם על מתיהם מפני הצער כך היו חובלין בעצמם לעבודת כוכבים".

איסור לא תתגודדו חל על מי שמתגודד על המת בין ביד בין באמצעות כלי, אך מי שמתגודד לעבודה זרה עובר רק אם עשה זאת בכלי. דין זה נלמד מהפסוק "ויתגדדו כמשפטם בחרבות וברמחים" (ספר מלכים א', פרק י"ח, פסוק כ"ח), כלומר שצורת ההתגודדות לעבודה זרה היא באמצעות חרב או כלי אחר אך לא ביד.

השורט את עצמו בעקבות צער על אובדן ממון אינו עובר בלאו, אך זהו דבר אסור ומאוס[1].

בתלמוד הבבלי[3] מסופר שרבי עקיבא הצטער מאוד כשנפטר רבי אליעזר בן הורקנוס, והכה את עצמו עד שדמו שתת-לארץ, ואמר: "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן", כלומר: יש לי הרבה שאלות בהלכה אך אין לי את מי לשאול. בעלי התוספות מסבירים שאין במעשיו איסור "ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם" משום שהוא עשה זאת על דברי התורה שאבדו עם פטירתו של רבי אליעזר ולא על רבי אליעזר עצמו.

הרמב"ן[4] כתב שמהפסוק "לא תתגודדו" למדו חכמים שאסור להתאבל יותר מדי על אדם שנפטר.

השורט עצמו על המת עובר בלאו, ואם עשה זאת בעדים והתראה חייב מלקות. שרט שריטה אחת על חמישה מתים או חמש שריטות על מת אחד, לוקה חמש מלקות.

האיסור לעשות אגודות אגודות

בתלמוד מובא איסור נוסף שנלמד מאותו פסוק:

"לא תתגודדו" – לא תעשו אגודות אגודות. אמר אביי: כי אמרינן לא תתגודדו כגון שתי בתי דינים בעיר אחת, הללו מורים כדברי בית שמאי והללו מורים כדברי בית הלל, אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות לית לן בה. אמר ליה רבא: והא ב"ש וב"ה כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי! אלא אמר רבא: כי אמרינן לא תתגודדו כגון ב"ד בעיר אחת פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה, אבל שתי בתי דינין בעיר אחת לית לן בה.

כלומר: לשיטת אביי האיסור הוא על מחלוקת בין שני בתי דין בעיר אחת ולא בין שני בתי דין בעיירות שונות, ולשיטת רבא האיסור הוא על מחלוקת בתוך בית דין אחד ולא על מחלוקת בין שני בתי דין.

הרמב"ם[5] פסק כשיטת אביי וכתב: "ובכלל אזהרה זה שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר שדבר זה גורם למחלוקות גדולות שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות".

בספר החינוך[1] מובא הסבר שונה: "ממורי ישמרו אל למדתי שאין איסור זה אלא בחבורה אחת שחולקין קצתן על קצתן והן שוין בחכמה שאסור לעשות כל כת מהן כדבריו, שזה גורם מחלוקת ביניהן, אלא ישאו ויתנו בדבר הרבה עד שיסכימו כולם לדעה אחת, ואם אי אפשר בכך יעשו הכל כדברי המחמירים, אם המחלוקת הוא על דבר שהוא מן התורה, אבל בשני בתי דינים חלוקין והן שוין בחכמה לא נאמד על זה לא תתגודדו".

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 ספר החינוך תסז
  2. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק י"ב, הלכה י"ג
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ח, עמוד א'
  4. ^ רמב"ן על התורה, ספר דברים, פרק י"ד, פסוק א
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק י"ב, הלכה י"ד

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אברהם יצחק הכהן קוק

הרב אברהם יצחק הכהן קוּק (ט"ז באלול ה'תרכ"ה, 7 בספטמבר 1865 - ג' באלול ה'תרצ"ה, 1 בספטמבר 1935. מכונה גם הראי"ה) היה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל, פוסק, מקובל והוגה דעות. נחשב לאחד מאבות הציונות הדתית.

הרב קוק שימש ברבנות בלטביה, עלה לארץ ישראל בכ"ח אייר תרס"ד (1904), בימי העלייה השנייה, ופיתח משנה פילוסופית־קבלית אוהדת ביחס לציונות וליישוב החדש. התמנה לרבן של יפו והמושבות, ולאחר מלחמת העולם הראשונה לרבה האשכנזי של ירושלים. הקים את הרבנות הראשית לארץ ישראל וכיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון, וכן ייסד את ישיבת מרכז הרב בירושלים ועמד בראשה.

פסיקותיו מהוות יסוד לפסיקה בענייני היחס לשלטון יהודי בימינו, מצוות התלויות בארץ ועוד בקרב הציונות הדתית וחוגים נוספים. ועוד. הגותו, שעלתה על הכתב בספרים שחיבר ושנערכו מכתביו בעיקר בתחומי ההלכה, האגדה, הפילוסופיה והמוסר, היא מרכיב משמעותי בהשקפת העולם של זרמים שונים בציונות הדתית, בהגות הציונית הכללית, ובהגות היהודית בכללה, ובכלל זה באורתודוקסיה המודרנית. לעומת זאת ספג התנגדות חריפה באגפיו הקנאיים של העולם החרדי.

יצחק מאיר מורגנשטרן

הרב יצחק מאיר מורגנשטרן (כתיב יידי: מאָרגְנשְטֶערְן; נולד בחנוכה תשכ"ז) הוא מנהיג עדה ומקובל חסידי, רב בית המדרש תורת חכם בירושלים.

מניין המצוות על פי ספר החינוך

מניין תרי"ג מצוות על פי ספר החינוך. החידוש העיקרי של מניין זה, לעומת מוני המצוות האחרים כמו הרמב"ם והרמב"ן, הוא בסדר המצוות. החינוך מונה את מצוותיו על פי סדר פרשיות התורה, מציין את מספר המצוות המופיעות בכל פרשה ומספר מצוות עשה ולא תעשה בכל פרשה.

הבדל נוסף הוא הוספת מצווה תפ"ז לפי מניין החינוך: איסור הקרבת הפסח בבמת יחיד בזמן היתר במות. במקומה החסיר החינוך את איסור אכילת קדשי קדשים לזר, המופיע כלאו קמ"ט במניין המצוות של הרמב"ם. ככל הנראה השינוי איננו חידוש של ספר החינוך, אלא מקורו בנוסח מוטעה של ספר המצוות שהיה לפני המחבר (ראו ספר החינוך).

מצוות לא תעשה

מצוות לא תעשה או לאווים הן מצוות התורה שבהן נוסח הציווי המקראי הוא שלילי, כמו: "לא תרצח", "לא תגנוב" וכדומה. זאת לעומת המצוות המנוסחות כציווי חיובי, המכונות "מצוות עשה". על פי המסורת, מתוך תרי"ג (613) המצוות, 365 (שס"ה) הן מצוות לא תעשה, כמספר הימים בשנה השמשית. על פי ההלכה, רבות ממצות הלא-תעשה קשורות בעונשים של מלקות או מיתת בית דין למי שעובר עליהן.

פולמוס השבת ביפן

פולמוס השבת ויום כיפור ביפן הוא פולמוס תורני, הלכתי, שהתנהל בין גדולי הרבנים, על זמן שמירת השבת ויום הכיפורים ביפן, ושיאו בתקופת מלחמת העולם השנייה. שורש הפולמוס הוא בשאלה היכן עובר קו התאריך על פי ההלכה. כלומר, קו האורך שהתאריך משני צדדיו הוא שונה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.