לא תרצח

לֹא תִרְצָח הוא הדיבר השישי מעשרת הדיברות. פירוש האיסור הוא איסור נטילת חייו של אדם אחר.

עשרת הדיברות
אנוכי ה'
לא יהיה
לא תשא
זכור את
כבד את
לא תרצח
לא תנאף
לא תגנוב
לא תענה
לא תחמד
לא תרצח
(מקורות עיקריים)
מקרא שמות, כ', י"ב
משנה תורה הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק א'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו רפ"ט
ספר החינוך, מצווה ל"ד

מהות האיסור

Raffaele Mainella. לא תרצח. 1895
לא תרצח. משה מחזיק בלוחות הברית. ציור של הצייר האיטלקי רפאל מאינלה. 1895

הדיבר "לא תרצח" הוא גם אחת משבע מצוות בני נח, ולכן לפי התורה אסור לאף אדם להרוג אדם אחר, למעט מקרים מיוחדים שנקבעו בהלכה היהודית, כגון מחיית זכר עמלק, מיתת בי"ד ורודף ומוסר.

על פי ההלכה היהודית, אדם העובר על הלאו "לא תרצח" במזיד, חייב מיתת בית דין לאחר שיועמד למשפט אלא אם מדובר במקרה של רצח בשוגג ואז ההורג גולה לעיר מקלט. האיסור מוגדר כלאו, כלומר איסור שהתורה מציינת במפורש ובלשון של "לא תעשה" כך וכך.

הציווי מופיע בפרשת יתרו שבספר שמות, ובפרשת ואתחנן שבספר דברים בעשרת הדיברות. איסור הרצח נדון במקומות נוספים בתורה, אך הלאו מופיע רק בעשרת הדיברות.

לאחר שנגזר דינו של ההורג אדם בכוונה ומדעת עצמו (במזיד) בבית דין, ממונה "שליח בית דין" שתפקידו להרוג את הרוצח.

דין הרוצח

הרמב"ם מסכם את הדין במשנה תורה:

"כל הורג נפש אדם מישראל - עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תרצח" (שמות כ, יב'; דברים ה, טז' ). ואם רצח בזדון בפני עדים - מיתתו בסיף, שנאמר "נקום יינקם" (שמות כא',כ). מפי השמועה למדו שזו מיתת סיף; בין שהרג את חברו בברזל, בין ששרפו באש - מיתתו בסיף".[1]

הרמב"ן דורש את הלאו "לא תרצח":

"הנה צויתיך להודות שאני בורא את הכול בלב ובמעשה, ולכבד האבות בעבור שהם משתתפים ביצירה, אם כן השמר פן תחבל מעשה ידי ותשפוך דם האדם אשר בראתי לכבודי ולהודות לי בכל אלה... כי תחבל עניין כבוד האבות לכפור באמת ולהודות בשקר, כי לא ידעו את אביהם ויתנו כבודם לאחר, כאשר יעשו עובדי ע"ז אומרים לעץ אבי אתה (ירמיה, ב, כז), ולא ידעו אביהם שבראם מאין. ואחר כן הזהיר לא תגנוב נפש, כי הוא כמו כן גורם כזאת. וכן סדר המצות בחומרן ועונשן כך הוא, אחר ע"ז שפיכות דמים..."

יהרג ואל יעבור

בנוסף, על-פי ההלכה היהודית, "לא תרצח" הוא אחד משלושת החוקים שאיסורם הוא בגדר "ייהרג ובל יעבור", בנוסף לעבודה זרה וגילוי עריות.

כופר

ציווי מיוחד נאמר בתורה על בית דין, שלא יקחו 'כופר' - ממון, מהנידון למוות על מנת לפוטרו מהעונש המוטל עליו, והוא אחת ממצוות לא תעשה, ונלמד מהכתוב "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת" (ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוק ל"א).

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש פרק א' הלכה א'

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

איסור גניבת אדם

לא תגנוב היא מצווה מדאורייתא, אחת מעשרת הדיברות, המתפרשת על ידי חז"ל כאיסור על חטיפת אדם. זהו הדיבר השמיני. לפי מצווה זו, אסור לחטוף אדם מישראל. איסור חטיפת אנשים שאינם מישראל אינו כלול במצווה זו, אך הוא תקף מסיבות אחרות. איסור גניבת רכוש נלמד מהפסוק "לֹא תִּגְנֹבוּ; וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ."

אמונה באלוהים (יהדות)

ביהדות, אמונה באלוהים או אמונה במציאות השם היא מצווה להאמין באלוהים. מצווה זו היא מאבני היסוד של היהדות, והיא אחד משלושה עשר עיקרי האמונה שמנה הרמב"ם.

אריה פולונסקי

אריה פולונסקי (1910 – 30 במאי 1939) היה חבר בארגון ההגנה ששירת במשטרת המנדט ושימש כמקשר בין הסוכנות היהודית לבולשת הבריטית. נרצח על ידי האצ"ל בחשד של הלשנה על חברי האצ"ל.

גניבה

גניבה או גֶּזֶל פירושם לקיחת דבר בלי רשות בעליו. מושגים אלה מוכרים במשפט העברי, כמו גם במשפט הישראלי המודרני, שבו גניבה היא עבירה מוכרת בדיני העונשין, בעוד בדיני הנזיקין של המדינה מוכרת עוולת הגזל כחלק מהעוולות שבגינן ניתן לקבל סעד משפטי.

המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן

המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן הוא מוזיאון המוקדש להצגת אמנות ישראלית, הממוקם ברחוב אבא הלל ברמת גן. המוזיאון נפתח ב-4 באפריל 1987 בבניין תעשייה שהוסב לייעודו הנוכחי.

ואהבת לרעך כמוך

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הוא ביטוי בתורה, מצוות עשה, ולדעת התנא רבי עקיבא, הוא גם מושג יסוד.

משמעותה היא שהאדם צריך לאהוב את רעו כשם שהוא אוהב את עצמו. מכלל זה נגזרות דרכי התנהגות רבות, שבגללן רבי עקיבא התייחס אליו כאל כלל מרכזי וחשוב בתורה.

"ואהבת לרעך כמוך" הוא מושג מרכזי גם בנצרות, הפסוק מוצג על ידי ישו ופאולוס בברית החדשה כבסיס לתורת המוסר הנוצרית.

בניסוחים שונים הוא מופיע גם בדתות ובשיטות-מוסר אחרות.

חוק אפודיקטי

חוק אפודיקטי (מיוונית: αποδεικτικος, אַפּוֹדֵיקְטִיקוֹס, "מוחלט") הוא חוק שאין עליו עוררין. החוק נקרא כך, כיוון שהוא מנוסח בצורה אבסולוטית, כמו (עשה ואל תעשה). באופן זה, לדוגמה, מנוסחים עשרת הדיברות שמצויים בספר שמות, וכן רבים מחוקי התורה.

ראשון חוקרי המקרא שהבחין בין שתי צורות היסוד העיקריות של חוקי התורה (קאזואיסטי ואפודיקטי) היה אלברכט אלט, אחד מממשיכי דרכו הבולטים של הרמן גונקל.

דוגמאות

"כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (ספר שמות, פרק כ', פסוק י"א)

"לֹא תִרְצָח, לֹא תִנְאָף; לֹא תִגְנֹב..." (ספר שמות, פרק כ', פסוק י"ב)השימוש בחוק אפודיקטי מעיד על הקשר בין המחוקק לבין הכפופים לחוק: בעשרת הדיברות האל מבטא את מהות הקשר בין עם ישראל אליו. מהות הקשר המועברת לעם בזמן קבלת הדיברות מנומקת בנימוק במבנה זה: "אני יצרתי אתכם, לא יהיה לכם אלוהים אחרים על פני כי אני הוצאתי אתכם ממצרים...". במתן התורה האל מצווה על עם ישראל או על אומות העולם, בין השאר, גם ציוויים ללא כל התניה או סיבה נתפסת על הדעת. שלא כמו המצוות "לא תגנוב" ו"לא תרצח", מצוות כגון לא תעשה לך פסל או תמונה הן בעצם מצוות ללא התניה.

ייהרג ואל יעבור

ייהרג ובל יעבור הוא דין הנאמר בעניינן של מצוות העומדות על פי ההלכה מעל פיקוח נפש. ככלל, דין זה נאמר לגבי שלוש מצוות לא תעשה שהן: לא תרצח, איסור עריות ואיסור עבודה זרה. משמעות ההוראה היא שגם אם קיום מצווה ממצוות אלו מסכן את חייו של היהודי ועלול להביא למותו, עליו למסור עצמו להריגה ולא להפר אותן. במצבים מיוחדים כלל זה תקף גם בעבירות אחרות.

לא תנאף

לֹא תִנְאָף הוא מצוות לא תעשה המופיעה בעשרת הדיברות, שבהם האיסור ממוקם בין האיסור על רצח לאיסור על גניבה (שמות, כ', י"ב) (דברים, ה', ט"ז). האיסור מופיע במקומות נוספים בתורה.

לא תענה ברעך עד שקר

לא תענה ברעך עד שקר הוא מצוות לא תעשה על נתינת עדות שקר. איסור זה הוא הדיבר התשיעי בעשרת הדיברות.

לאו שאין בו מעשה

בהלכה, לאו שאין בו מעשה הוא איסור לאו שעבירתו אינה כרוכה במעשה פיזי. העובר על לאו שאין בו מעשה אינו לוקה עליו.

מצוות לא תעשה, היא מצווה המתחילה במילה "לא", בחלק מהלאווים, על מנת לעבור עליהם ישנו צורך בעשיית מעשה, כגון: "לא תרצח". אך קיימות מצוות לא תעשה, שהעבירה עליהן אינה כרוכה במעשה, כגון הנודר נדר להקריב קורבן להשם "כִּי-תִדֹּר נֶדֶר לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ" אם יעברו שלושה רגלים, והנודר לא יקריב את הקורבן, הרי הוא עבר על מצוות לא תעשה של בל תאחר, מבלי לעשות מעשה באופן פיזי.

מאבד עצמו לדעת (הלכה)

מאבד עצמו לדעת הוא כינוי הלכתי לאדם המבקש להרוג את עצמו. מעשה כזה נחשב לאיסור חמור, עליו נכתב באחרונים "המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא". על פי ההלכה, האיסור על התאבדות הוא תוצאה הכרחית מן העובדה שהאדם נברא על ידי ה', ושחייו הופקדו בידיו. על פי ראייה זו, האדם אינו שליט יחיד על חייו, לעשות בהם כראות עיניו – בניגוד לגישה המודרנית הדוגלת באוטונומיה מלאה לבחירת האדם.

מצווה

ביהדות, מצווה היא חובה הלכתית על האדם, ובעיקר ליהודים. מקור המצוות דאורייתא בתורה (שבכתב ושבעל פה) ועליהן נוספו מצוות דרבנן המהוות גדרים שהוסיפו חכמים לאורך הדורות. מקור המילה מצווה נגזר מהמילה "צו", (ציווי). מלשון חז"ל ואילך, המונח "מצווה" כולל את כלל ציוויי התורה כפי שהן מרוכזות בהלכה היהודית, על אף שבלשון המקרא ישנה הבחנה בין סוגי ציוויים שונים שיש לשמור - מצווה, חוק ומשפט: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם" (ספר דברים, ז יא).

בפרשנות, תכלית המצוות היא להביא את האדם לדבקות באל ולקדושה, כפי שעולה מנוסח ברכת המצוות, "ברוך אתה ה'... אשר קדשנו במצוותיו". בספרות חז"ל חוזרת ונשנית הדרישה מהאדם לעסוק בתורה ובמצוות "לשמן" - כלומר מתוך אהבת ה' ולא למטרת רווח או שכר.

מצוות לא תעשה

מצוות לא תעשה או לאווים הן מצוות התורה שבהן נוסח הציווי המקראי הוא שלילי, כמו: "לא תרצח", "לא תגנוב" וכדומה. זאת לעומת המצוות המנוסחות כציווי חיובי, המכונות "מצוות עשה". על פי המסורת, מתוך תרי"ג (613) המצוות, 365 (שס"ה) הן מצוות לא תעשה, כמספר הימים בשנה השמשית. על פי ההלכה, רבות ממצות הלא-תעשה קשורות בעונשים של מלקות או מיתת בית דין למי שעובר עליהן.

מצוות שבין אדם לחברו

מצוות שבין אדם לחברו הן מצוות שהתורה מצווה בהן על עשיית מעשה כלפי אדם אחר, על מנת להסדיר את ההתנהגות החברתית שבין בני האדם. בניגוד למצוות שבין אדם למקום שבהם האדם מצווה בהם לעשות מעשים כלפי הקב"ה, ואין בהם הנאה לחברו.

בתלמוד וכן בראשונים ואחרונים ישנם חילוקי דינים רבים בין שני סוגי מצוות אלו.

בכמה מהמצוות נחלקו האחרונים האם הם בכלל מצוות שבין אדם לחברו או שהם מהמצוות שבין אדם למקום.

עשרת הדיברות

עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הם רשימה של עשרה ציוויים דתיים ומוסריים, שעל פי המקרא נאמרו על ידי אלוהים לעם ישראל במעמד הר סיני, ונמסרו למשה על ידי אלוהים כשהם כתובים על לוחות הברית. הדיברות נחשבים למצוות יסודיות ביהדות ובנצרות, ולהם השפעה רבה על המשפט והמוסר בתרבות היהודית והנוצרית.

עשרת הדיברות הם:

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם – אמונה באלוהים.

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה – מונותאיזם, איסור עבודה זרה ואיסור עשיית צלמים.

לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא – איסור נשיאת שם ה' לשווא.

זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ – מצוות השבת (ביתרו: זכור. בואתחנן: שמור).

כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ – מצוות כיבוד אב ואם.

לֹא תִרְצָח.

לֹא תִנְאָף.

לֹא תִגְנֹב.

לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר – איסור עדות שקר.

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ.

פרשה

פרשה הוא מונח המשמש כינוי לקטעים קצרים אשר מכונים פרשה פתוחה או פרשה סתומה בהתאם לצורת העימוד בתחילת הפרשה.

אמנם כיום משמש שם זה בדרך כלל ככינוי לאחת מפרשיות השבוע.

רצח

רצח הוא מעשה של המתת אדם בידי הזולת בכוונה תחילה, המוגדר בחוק כל המדינות ובחוק הבינלאומי כפשע[דרוש מקור]. בכל התרבויות והדתות הדבר נחשב למעשה פשע חמור ביותר, אך חברות נבדלות זו מזו בהגדרה אילו מעשי קטל נחשבים לרצח ממש, ואילו מקרים יוצאים מהכלל. ככלל שיעור ההחרגות (כלומר מקרי הרג אדם מכוון שאינו נחשב לרצח) נמצא בסימן ירידה מתמשכת, אך קיימים יוצאי דופן רבים.

במרבית המדינות נחשב הרצח לעבירה פלילית שעונשה מאסר עולם ובאחרות (כגון ארצות ערב, סין, מדינות שונות באסיה וחלק ממדינות ארצות הברית) הדין קובע עונש מוות למורשעים ברצח והם מוצאים להורג.

רשב"ם

רבי שמואל בן מאיר (רשב"ם) (1080 לערך – 1160 לערך) היה פרשן המקרא, פרשן התלמוד ומבעלי התוספות, נכדו של רש"י ותלמידו. חי במחצית הראשונה של המאה ה-12. נודע במיוחד בנטייתו להיצמד לפשט הכתוב בעת פירוש המקראות.

דיני נפשות ביהדות
מיתה שלא בידי בית דין מיתה בידי שמיםהבא במחתרתהבא להורגך השכם להורגורודףמוסרקנאים פוגעים בומורידין ואין מעליןגואל הדם
מרכיבי הדינים סנהדרין בלשכת הגזיתבית דין של 23 או 71 • עדותהתראה
איסורים ומצוות ייהרג ואל יעבור • לא תרצח • לא תעמוד על דם רעךמסירות נפשעדים זוממיםפיקוח נפשקידוש השם
שונות כרתהכנסה לכיפהקם ליה בדרבה מיניהעיר מקלטשינוי הדיןהמתת חסד בהלכההפלהשור הנסקלדיני בני נח
ארבע מיתות בית דין
חייבי סקילה עבודה זרהנערה המאורסהחילול שבתמסיתמדיחברכת השםקללת אב ואםמשכב בהמהמשכב זכרשוכב עם אמושוכב עם אשת אביושוכב עם כלתובן סורר ומורהמכשף • בעל אוב • ידעוני
חייבי שריפה בת כהן שזינתה • שוכב עם אישה ובתה או אשה ונכדתהשוכב עם בתו או נכדתו
חייבי הרג עיר הנידחת • רוצח
חייבי חנק אשת איש • הכאת הוריםגונב איש • זקן ממרא • נביא שקר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.