לא תעמוד על דם רעך

לא תעמוד על דם רעך היא מצווה המופיעה בתורה (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ט"ז), ועיקרה עזרה לזולת, בעיקר כאשר הוא נתון בסכנת חיים. בשנת 1998 נוסף חוק ברוח זו לספר החוקים של מדינת ישראל, וחוקים דומים קיימים במדינות נוספות.

לא תעמוד על דם רעך
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ט"ז
משנה תורה הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק א', הלכה י"ד
שולחן ערוך חושן משפט, סימן תכ"ו
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו רצ"ז
ספר החינוך, מצווה רל"ז

ההלכה

כאמור מקור המצווה הוא בלשון הפסוק:

לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה'

על כך פירש רש"י: "אני ה' נאמן לשלם שכר ונאמן להיפרע." כלומר: אני ה' נאמן לשלם שכר למי שיקיים אזהרה זו (והקודמות לה), ונאמן להיפרע ולהעניש את מי שיעבור עליהן.

התלמוד מפרט מצבים שונים שבהם יש לפעול לפי כלל זה:

מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטים באין עליו שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר - לא תעמוד על דם רעך.

הרמב"ם מביא דוגמאות נוספות למצבים שבהם יש לקיים "לא תעמוד על דם רעך":

"כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך. וכן הרואה את חבירו טובע בים. או ליסטים באים עליו. או חיה רעה באה עליו. ויכול להצילו הוא בעצמו. או ששכר אחרים להצילו ולא הציל. או ששמע גויים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח, ולא גילה אוזן חברו והודיעו, או שידע בגוי או באנס שהוא קובל על חברו, ויכול לפייסו בגלל חברו ולהסיר מה בליבו ולא פייסו, וכל כיוצא בדברים אלו" (הלכות רוצח ושמירת נפש א יד).

הרמב"ם מציין שלקיום המצווה יכול אדם גם להזעיק אחרים שיצילו. הרמב"ם קובע כי האיסור "לא תעמוד על דם רעך" הוא מן הלאווים החמורים, משום "שכל המאבד נפש אחת כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים כל העולם כולו".

מובן שאם אין סכנה למציל בפעולת ההצלה, הוא חייב לנסות ולהציל. יש פוסקים הסוברים כי על אדם אף להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל את חברו מסכנה ודאית, אך אחרים חולקים על גישה זו. המחשה קיצונית לדילמה זו מופיעה בתשובתו של הרדב"ז, רבי דוד בן זמרה, רבן של מצרים וארץ-ישראל במאה ה-16, לשאלה שהוצגה לפניו: מה יש לעשות במצב שבו "אמר השלטון לישראל: הנח לי לקצץ (ממך) אבר אחד שאינך מת ממנו, או אמית ישראל חבירך". לאחר דיון מעמיק מסכם הרדב"ז את תשובתו: "וצריך שמשפטי תורתנו יהיו מסכימים אל השכל והסברא; ואיך יעלה על דעתנו שיניח אדם לסמא את עינו או לחתוך את ידו או רגלו כדי שלא ימיתו את חבירו? הלכך איני רואה טעם לדין זה אלא מידת חסידות, ואשרי חלקו (של) מי שיוכל לעמוד בזה. ואם יש ספק סכנת נפשות - הרי זה חסיד שוטה, דספיקא דידיה עדיף מוודאי דחבריה" .[1]

"לא תעמוד על דם רעך" הוא אחד המקורות ההלכתיים של "דין רודף" [1] [2].

הפוסק יעקב עמדין פסק שכאשר בפני רופא ניצב חולה החולה במחלה שיש בה סכנה, ובידי הרופא תרופה בדוקה למחלה זו, חייב הרופא לטפל בחולה, אף אם החולה מתנגד לכך:

ואין משגיחין בו, אם הוא אינו רוצה ביסורין ובוחר מוות מחיים, אלא חותכין לו אפילו אבר שלם, אם הוצרך לכך למלטו ממות, ועושין כל הצריך לפיקוח נפש נגד רצונו של החולה. וכל אדם מוזהר על כך, משום "ולא תעמוד על דם רעך" ואין הדבר תלוי בדעתו של חולה, ואינו נתון ברשותו לאבד עצמו.

יעב"ץ, מור וקציעה, או"ח, שכח

חוק לא תעמוד על דם רעך

Good Samaritan Sicard Tuileries
"פסל השומרוני הטוב": עובר אורח מציל פצוע. פרנסואה סיקאר, גני טווילרי, פריז

חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח–1998, נכנס לתוקף ב-28 בספטמבר 1998. עיקר החוק הוא סעיף 1 בו, הקובע:

(א) חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו.
(ב) המודיע לרשויות או המזעיק אדם אחר היכול להושיט את העזרה הנדרשת, יראוהו כמי שהושיט עזרה לעניין חוק זה; בסעיף זה, "רשויות" - משטרת ישראל, מגן דוד אדום ושירות הכבאות.

חוק זה הופך את החובה המוסרית של עזרה לזולת לחובה הנובעת מחוק. העובר על הוראת החוק עונשו קנס.

החוק נחקק בעקבות הצעת חוק פרטית של ח"כ חנן פורת. בעת שהובא החוק לקריאה שנייה ושלישית נימק ח"כ פורת את יוזמתו:

לא היינו נזקקים לחוק הזה אילו באמת היינו במצב שבו המוסר הטבעי, שלפיו אדם הרואה אדם אחר שנמצא במצוקה לנגד עיניו, לא היה מהסס, היה טורח ומציל, גם אם הדבר הזה היה עולה לו בהוצאות מרובות של ממון ואפילו בסיכון של גוף. חשבנו בכל זאת, על רקע מקרים מצערים מאוד שהיו בשנים האחרונות ועל רקע רצון לקבוע נורמה שמעגנת את המוסר היהודי, הקובע "לא תעמוד על דם רעך", שאינך יכול לעמוד מנגד בשעה שאתה רואה את חברך נמצא בסכנה, וחברך הוא אדם באשר הוא אדם, יהודי כגוי, כל אדם באשר הוא, גדול, קטן, איש, אשה, עליך להושיט לו יד ולהציל אותו.

דברי הכנסת, 22 ביוני 1998

חוקים דומים קיימים ביפן, בגרמניה ובצרפת, אך שיטת המשפט האנגלו-אמריקנית אינה כוללת חובה פוזיטיבית להושיט עזרה לאדם המצוי במצוקה (חוק כזה נוסף לספר החוקים של אחדות ממדינות ארצות הברית, אך אין זה המצב הרווח). "חוק השומרוני הטוב" הקיים בארצות דוברות אנגלית אינו יוצר חובה פוזיטיבית לעזור לאדם במצוקה, אלא מגן על המסייע מפני תביעתו של האדם לו סייע, אם נגרם לו נזק.

לעומת זאת במשפט הישראלי החוק מחייב להושיט עזרה במקרה של מצוקה מיידית אך אינו מגן על המציל מפני תביעת רשלנות. ראו סעיף 2א' לחוק (סעיף 5 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט 1979).

בעבר, התקיימה במידה מסוימת חובה כזו עוד קודם לחקיקת החוק, כדבריו של אהרן ברק:

נראה לי כי בשל תפיסתנו שלנו את קדושת החיים, מן הראוי הוא שלא נלך בעקבות ההלכות האנגליות והאמריקאיות. שופט בישראל מן הראוי שייתן ביטוי לתחושת הצדק החברתי השוררת אצלנו. מן הראוי לו שיתחשב בסביבה החקיקתית הקרובה והרחוקה המעודדת מעשי הצלה. שיקולים נורמטיביים, מוסדיים ובין מוסדיים, מובילים, על כן להכרה בחובת זהירות מושגית המוטלת על כל אדם לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע סיכון של ממש לחיים ולגוף של זולתו, בלבד שאין בכך כדי להעמידו בסיכון דומה.

שיקול דעת שיפוטי – הלכה למעשה (1987)

החוק בא לידי ביטוי במשפט בישראל, ולעיתים נדירות מוגשות תביעות פליליות על הפרתו.[2]

תחולת החוק

סעיף 1(א) לחוק קובע שלושה תנאים, שרק כאשר מתקיימים שלושתם יחדיו חובה להגיש עזרה:

  • "לאדם הנמצא לנגד עיניו"
  • "עקב אירוע פתאומי"
  • "בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו".

בניגוד לחוק בגרמניה לדוגמה, החוק הישראלי מחשיב קריאה לעזרה לגורם שלישי כגון משטרה כהושטת עזרה אקטיבית על פי הגדרה, גם אם למעשה עצם הקריאה לעזרה לגורם שלישי ואי-הושטת יד באופן עצמאי כאשר ניתן לעזור, חורצת את גורלו של האדם בסכנה.

למעשה קריאה דווקנית של החוק, מראה כי סעיף קטן ב' שבסעיף 1, מצמצם מאוד את תחולת החוק ומסתפק בקריאה לעזרה, ואינו דורש עזרה פיזית לאדם בסכנה, גם אם ישנה אפשרות כזו.

דיון ציבורי בישראל

  • ב-4 באפריל 2009 עשרות עוברי אורח היו עדים לתאונת שיט בירקון בה נפגעה קשה יסמין פיינגולד, אלופת ישראל בחתירה. אמנם חלקם הזעיקו את כוחות הביטחון, אך אף אחד מהם לא קפץ לסייע לפיינגולד. רק אבי טויבין, עובר אורח שהזדמן למקום בהמשך קפץ למים והצילה. האירוע עורר דיון ציבורי בנוגע למחויבותם של עוברי האורח להושיט יד, גם במחיר של סיכון עצמי, למען הצלתו של אדם הנמצא בסכנת חיים ברורה. בגין מעשהו קיבל טויבין ציון לשבח על מעשה מופת למען הזולת מנשיא המדינה במסגרת טקס חלוקת אות הנשיא למתנדב לשנת תשס"ט (2009), ובהמשך נבחר להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-68 בשנת תשע"ו.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ד' סטטמן "'לא תעמוד על דם רעך' – מחובת הזהירות לחובת ה'שומרוני הטוב'", מחקרי משפט טו(1), תשנ"ט.
  • ניל הנדל, "חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח-1998: השראה ומציאות", מחקרי משפט, טז 2.
  • נחום רקובר, "לא תעמוד על דם רעך – האומנם?", מחקרי משפט י"ז, תשס"ב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שספק שלו עדיף מוודאי של חבירו
  2. ^ ת"פ 01–001550 מדינת ישראל נגד סרגיי קוגן, על הנאשם הוטל קנס בגובה 2000 ש"ח, ניתן ב-2003.
    ת"פ 06–40142 מדינת ישראל נגד רפאל קדם-אבוטבול, על הנאשם הוטל קנס על תנאי בסך 3000 ש"ח, ניתן ב-2007.
    ת"פ 21558-08-09, ניתן ב-2011.
    ת"פ 59679-05-13 מדינת ישראל נגד פלוני, ניתן ב-2014.
    מתוך האתר של עו"ד מיקי חובה: "למרות שהחוק אמר את דברו, לא רבים הם המקרים שבהם הוגשו כתבי אישום כנגד אנשים שעברו על החוק הנ"ל. למעשה, בשנים האחרונות הוגש רק כתב אישום אחד שהסתמך גם על עבירה זו"
    רותי זינגר-חרותי, בצעד נדיר הורשע אדם באי הושטת עזרה, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2007
  3. ^ nrg מעריב, הפצוע שכב באמצע הכביש, אף נהג לא עצר, באתר nrg‏, 6 במאי 2007
  4. ^ אבירם זינו, פנייה למזוז: חקור את הנהגים שלא סייעו לאופנוען, באתר ynet, 7 במאי 2007
דום לב

דום לב הוא כינוי למצב בו ישנה הפסקה מוחלטת בפעילות הלב. כיוון שפעילות הלב פסקה, ישנה הפסקה מיידית של זרימת הדם בגוף.

חוסר באספקת דם גורם למוות של תאים עקב חוסר בחמצן. חוסר חמצן במוח גורם ללוקים בדום לב לאיבוד הכרה ולהפסקת נשימה תוך זמן קצר מאוד מרגע הפסקת פעולת הלב. פגיעה מוחית תתרחש קרוב לוודאי תוך כארבע דקות (לאחר 4 דקות נגרם נזק מוחי בלתי הפיך) למעט בנפגעי היפותרמיה. אדם שליבו פסק מלפעום ולא טופל במשך זמן זה, סביר מאוד שלא יוכל לחזור להיות בין החיים בשל מוות של תאים בגזע המוח עקב חוסר בחמצן, מצב המכונה מוות מוחי.

דום לב הוא מצב חירום רפואי שניתן לעיתים לטפל בו בהצלחה בקבוצות חולים מסוימות, אם הטיפול היעיל והנכון ניתן תוך פרק זמן קצר מרגע הפסקת פעילות הלב. הטיפול הראשוני העיקרי בדום לב הוא ביצוע החייאה באדם שליבו נדם, על מנת לחקות את פעולת הלב ולהזרים דם למוח, ובכך לדחות זמנית את הופעת המוות המוחי.

הברית החדשה

הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה (ביוונית: Η Καινή Διαθήκη; בארמית: ܕܝܬܝܩܝ ܚܕܬܐ, דיתקא חדתא; בלטינית: Novum Testamentum) היא החלק השני של אוסף כתבי הקודש הנוצריים. החלק הראשון מכונה "הברית הישנה" וכולל את ספרי התנ"ך, ובחלק מהכנסיות הנוצריות גם את הספרים החיצוניים.

הברית החדשה כוללת ארבעה ספרי בשורה (אוונגליונים), המתארים את חייו ופועלו של ישו. ספר נוסף, "מעשי השליחים", מתאר את פועלם של תלמידיו הקרובים של ישו, שנים-עשר השליחים.

כמו כן כוללת הברית החדשה את האיגרות ששלח פאולוס (שאול התרסי) אל הקהילות הנוצריות הראשונות (איגרות פאולוס) ואיגרות נוספות (האיגרות הכלליות), וספר המכונה "ההתגלות" או "חזון יוחנן", המתאר את אחרית הימים.

השומרוני הטוב

השומרוני הטוב הוא מונח, במקורו נוצרי, המתאר סיוע של אדם אחד לאחר, שניתן מתוך רצון להיטיב לזולת, ללא ציפייה לתמורה.

חנן פורת

הרב חנן פורת (ט"ו בכסלו ה'תש"ד – ו' בתשרי ה'תשע"ב, 12 בדצמבר 1943 – 4 באוקטובר 2011) היה איש חינוך והגות ישראלי וחבר הכנסת, יו"ר האיחוד הלאומי. נמנה עם מחדשי ההתיישבות היהודית בגוש עציון ומקימי גוש אמונים.

יסמין פיינגולד

יסמין פיינגולד (נולדה ב-1989) היא אלופת ישראל בחתירה אקדמית בשנים 2008, 2010 ו-2012.

כפייה דתית

כפייה דתית היא הטלת חיוב דתי על יחיד או על קבוצה. חוקי דת, בדומה לחוקי מדינה, חלים (על פי הדת) על ציבור שלם, אלא שבשונה מחוק מדינה, נובע החיוב מערכים דתיים ולא מחוקי גוף מחוקק חילוני או מונרכי.

מחדל

מחדל הוא אי-ביצועה של פעולה שנחוץ לעשותה, מתוקף החוק או מתוקף האחריות המוטלת על אדם. ההגדרה למונח "מחדל" כפי שהיא מובאת בחקיקה בדני עונשין חוק העונשין סעיף 18:

(ב) "מעשה" - לרבות מחדל, אם לא נאמר אחרת.

(ג) "מחדל" - הימנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה.

כמונח משפטי, מתאר המונח הימנעות מביצוע פעולה הנדרשת על פי החוק, או על פי הסכם. הימנעות מביצוע פעולה כזו יכולה להביא לאישום פלילי או לחיוב אזרחי, אם מכוח דיני הנזיקין או מכוח דיני החוזים. כך, למשל, אפוטרופוס חייב לדאוג לרווחתו של החוסה הנתון לאפוטרופסותו. אפוטרופוס שהזניח את הנתון לאפוטרופסותו, ובכך נגרם לו, בעקיפין או במישרין, נזק בריאותי, עשוי להיות מחויב בפלילים בשל גרימת חבלה או בנזיקין בשל הנזק שגרם, או, אם לאפוטרופסות בסיס חוזי (כגון חוסה במעון), ניתן לתבוע אותו על הפרת החוזה.

במשפט הפלילי יש חלוקה בסיסית בין עבירות התנהגות לעבירות תוצאה:

ס' 18 (ב) לחוק העונשין- עוסק במבנה היסוד העובדתי: מעשה לרבות מחדל (אם לא נאמר אחרת). בסעיף 18(ג) מחדל מוגדר כהימנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה. כלומר כדי להרשיע בגין התנהגות של היעדר עשייה צריך למצוא חובה לפעול, וזאת כחלק מהתפיסה הכללית בדיני עונשין לפיה מידת האנטי חברתיות בעבירות מחדל פחותה ויש צורך בחובה על מנת להצדיק ענישה בגין מחדל.

מחדלים בנזיקין

בדיני הנזיקין, מחדלים מעלים את סוגיית חיובו של אדם כמזיק בשל אי נקיטת פעולה (על אף החובה שיש לנקוט בפעולה כזו), אשר בעטיה נגרם נזק. מחדלים בנזיקין מתאפיינים בדרך כלל על ידי אי נקיטה באמצעי זהירות.

מלחמת רשות

מלחמת רשות ביהדות היא מלחמה שמטרתה הרחבת תחומה של המדינה מעבר לגבולות ארץ ישראל, מטעמים פוליטיים-תדמיתיים או כלכליים, כפי שמתואר במסכת ברכות. התורה מצווה לחוס על חייו של כל אדם במלחמת רשות המוכן להיכנע ולחיות תחת כיבוש ישראל.

בניגוד למלחמת מצווה, במלחמת רשות חייבים ראשי העם לקבל מהסנהדרין את הרשות לצאת למלחמה, כפי שמתואר במסכת ברכות. מלחמות דוד המלך מובאות בתלמוד כאבטיפוס למלחמות רשות.

מצווה

ביהדות, מצווה היא חובה הלכתית על האדם, ובעיקר ליהודים. מקור המצוות דאורייתא בתורה (שבכתב ושבעל פה) ועליהן נוספו מצוות דרבנן המהוות גדרים שהוסיפו חכמים לאורך הדורות. מקור המילה מצווה נגזר מהמילה "צו", (ציווי). מלשון חז"ל ואילך, המונח "מצווה" כולל את כלל ציוויי התורה כפי שהן מרוכזות בהלכה היהודית, על אף שבלשון המקרא ישנה הבחנה בין סוגי ציוויים שונים שיש לשמור - מצווה, חוק ומשפט: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם" (ספר דברים, ז יא).

בפרשנות, תכלית המצוות היא להביא את האדם לדבקות באל ולקדושה, כפי שעולה מנוסח ברכת המצוות, "ברוך אתה ה'... אשר קדשנו במצוותיו". בספרות חז"ל חוזרת ונשנית הדרישה מהאדם לעסוק בתורה ובמצוות "לשמן" - כלומר מתוך אהבת ה' ולא למטרת רווח או שכר.

משפט עברי

משפט עברי הוא מונח מודרני הבא להגדיר את מכלול התורה המשפטית המופיעה בהלכה ובמקורות עבריים בכלל, החל ממתן תורה. על מקורות המשפט העברי נמנים המשנה, התלמוד, ספרות השו"ת והפסיקה.

בנוגע לקטגוריות המדויקות הנכללות תחת הגדרה זו קיים ויכוח בין חוקרים ומשפטנים. מנחם אלון סבור כי משפט עברי כולל את התחומים בהלכה שמקובלים כתחומים משפטיים בשיטות משפט אחרות, כמו דיני נזיקין, דיני קניין ודיני עונשין. לדעתו יש להבחין בין הלכות "משפטיות" (Judicial) והלכות "דתיות" (Religious). דעה דומה מביע שמשון אטינגר, המגדיר במסגרת המשפט העברי את כל החוקים שהיה עלינו להמציא אילו לא הייתה תורה, כלומר כל אותם חוקים הנוגעים לתחומים שמהווים חלק בלתי נפרד מהחיים.[דרוש מקור] לעומתם, יצחק אנגלרד סבור כי לא ניתן להפריד בין הלכות משפטיות והלכות דתיות, וחלוקה כזו היא שרירותית.

נזקי ריקושט

נזקי ריקושט הם נזקים שנגרמו לאדם אחד בעקבות פגיעה בגופו או ברכושו של אדם אחר. המושג, שמקורו בספרות המשפטית הצרפתית, הוחדר למשפט הישראלי על ידי רונן פרי בשנת 2000. נהוג לאמר כי הסובלים נזקים אלה מצויים ב"מעגל הסיכון המשני" כיוון שהפגיעה בהם אינה התוצאה הישירה והמיידית של מעשה העוולה. נזקי הריקושט יכולים להיות נזקים פיזיים או רכושיים, אך עיקר הדיון המשפטי והאקדמי נוגע לנזקים כלכליים טהורים ולנזקים נפשיים טהורים.

סופרארוגציה

סופרארוגציה (באנגלית: Supererogation) היא מושג מתחום הפילוסופיה של המוסר, המתאר פעולות הנתפסות באופן מסורתי כפעולות טובות מבחינה מוסרית שנמצאות מעבר לחובה המוסרית (Moral obligation). דוגמה בולטת לפעולה זו היא קפיצה על רימון.

סכנת חיים

סכנת חיים היא מצב שבו בעל חיים, ובפרט אדם, נתון בו, ועלול להביא את חייו אל קצם תוך זמן קצר. מצב זה מצדיק נקיטת צעדי חירום, שמטרתם הסרתה של הסכנה והבטחת המשך החיים.

סכנת חיים עלולה להיגרם משלל סיבות, ובהן:

מחלה קשה

טראומה גופנית הפוגעת באיבר חיוני או גורמת לדימום מסיבי

טביעה או חנק

שריפה

אסון טבע, כגון סופה או רעידת אדמה

אובדן שליטה בכלי רכב העלול להוביל לתאונת דרכים

איום מצד גורם עוין, כגון שודד או מחבל

סיכון יזום שאדם נוטל על עצמו, כגון עיסוק בספורט אתגרי

פיקוח נפש

פיקוח נפש הוא מושג הלכתי, המתיר לעבור על מצוות לא תעשה של התורה למען הציל חיי אדם. ההלכה מחשיבה את ערך החיים של יהודי יותר מקיום רוב מצוות התורה, ולכן במקרה של סכנת חיים ממש או סכנת פגיעה חמורה לבריאות, בין של אדם עצמו לבין של אחרים, יש לנקוט בכל האמצעים הנדרשים לשם הצלת החיים, גם במחיר של עבירה על מצוות חמורות שיש עליהן בתורה עונש מיתת בית דין, כמו חילול שבת (פיקוח נפש דוחה שבת) או מצוות שיש עליהם עונש כרת, כמו אכילה ביום הכיפורים.

חז"ל משבחים את העובר על המצוות כדי להציל נפשות: "מפקחין פיקוח נפש בשבת, והזריז הרי זה משובח. ואין צריך ליטול רשות מבית דין." (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ"ד, עמוד ב'.)

קהילות הסטטוס קוו אנטה

הסטטוס קוו אנטה (ביידיש: שטאטוסקווא, בהונגרית: Statusquo-ante) היה כינויין של הקהילות היהודיות בממלכת הונגריה שסירבו להצטרף לאחד משני הארגונים הארציים – הנאולוגי והאורתודוקסי – שקמו לאחר הקונגרס של 1868-69 ונותרו עצמאיות. חלקן בכלל האוכלוסייה היהודית היה קטן, ומעולם לא עבר את ה-6%. הן דחו את הצורך בהנהלה מרכזית, והקימו ועד משלהן רק ב-1928.

רעות (ערך)

רעות הוא מונח המסמל קשר נפשי עמוק בין שני בני אדם או בין קבוצה מצומצמת של אנשים, שאינו תלוי באינטרסים של אחד מהצדדים. הרעות יכולה להיווצר בשני אופנים מרכזיים: ידידות ארוכת שנים, היוצרת הכרות עמוקה בין הרעים, או מצב המחייב כוחות משותפים וערבות הדדית.

מבחנה הגדול של הרעות הוא במקרים בהם צריך לוותר צד אחד על האינטרסים שלו על מנת להטיב עם רעו. לדוגמה, כאשר אחד הרעים נחשד או מורשע בפלילים, נדרשים רעיו להחליט עד כמה חשובה בעיניהם הרעות - האם ימשיכו לקיימה ולהגן על הרע שחטא, או יפנו לו עורף.

דוגמה מובהקת נוספת היא בשדה הקרב, אז נקראת הרעות לעיתים בשם "אחוות לוחמים". במצב זה נדרשת נאמנות, אמון וערבות הדדית למען מטרת הכלל. בשם ערך הרעות נדרש הפרט לוותר על טובתו האישית, לעיתים תוך סיכון עצמי.

מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מצביעים על התאמה בין הרעות לסיכון החיים. ככל שהסיכון עולה כך גם הרעות עתידה לעלות.

תרי"ג מצוות

תרי"ג מצוות, הוא כינוי למניין כל המצוות המוזכרות בספרי המקרא, שעל פי חז"ל מניינם הוא 613 (ובגימטריה: תרי"ג). בספרות המקרא עצמה אין התייחסות למניין המצוות, והיא מופיעה לראשונה בספרות חז"ל בתלמוד, אולם גם חז"ל לא מנו את המצוות. הגאונים הם הראשונים שעסקו במניית תרי"ג המצוות לפרטיהם, ובעקבותיהם הראשונים. מהידועים שבהם הם מניין המצוות של הרמב"ם ומניין המצוות של מחבר לא ידוע מתקופת הראשונים שיצא לאור בשם ספר החינוך.

תרי"ג המצוות מתחלקות לשתי קבוצות, רמ"ח (248) מצוות עשה ו-שס"ה (365) מצוות לא תעשה. דוגמה למצוות עשה: "וביום השביעי תשבות" (שמות, כ"ג, י"ב; ל"ד, כ"א). דוגמה למצוות לא תעשה: "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא, י"ט, ט"ז).

דיני נפשות ביהדות
מיתה שלא בידי בית דין מיתה בידי שמיםהבא במחתרתהבא להורגך השכם להורגורודףמוסרקנאים פוגעים בומורידין ואין מעליןגואל הדם
מרכיבי הדינים סנהדרין בלשכת הגזיתבית דין של 23 או 71 • עדותהתראה
איסורים ומצוות ייהרג ואל יעבורלא תרצח • לא תעמוד על דם רעך • מסירות נפשעדים זוממיםפיקוח נפשקידוש השם
שונות כרתהכנסה לכיפהקם ליה בדרבה מיניהעיר מקלטשינוי הדיןהמתת חסד בהלכההפלהשור הנסקלדיני בני נח
ארבע מיתות בית דין
חייבי סקילה עבודה זרהנערה המאורסהחילול שבתמסיתמדיחברכת השםקללת אב ואםמשכב בהמהמשכב זכרשוכב עם אמושוכב עם אשת אביושוכב עם כלתובן סורר ומורהמכשף • בעל אוב • ידעוני
חייבי שריפה בת כהן שזינתה • שוכב עם אישה ובתה או אשה ונכדתהשוכב עם בתו או נכדתו
חייבי הרג עיר הנידחתרוצח
חייבי חנק אשת איש • הכאת הוריםגונב איש • זקן ממרא • נביא שקר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.