לאשה

לאִשה הוא שבועון ישראלי בהוצאת "קבוצת ידיעות אחרונות", הפונה לקהל נשי. הוא המגזין הנפוץ ביותר בישראל, ובשנת 2017 הגיע שיעור החשיפה שלו ל-5.4%[1]. בין השנים 1999–2014 הייתה אורנה ננר העורכת הראשית של המגזין. נכון לשנת 2014 העורכת הראשית שלו היא קרינה שטוטלנד, והעורכת האחראית שלו היא מרים נופך-מוזס.

Internet-news-reader.svg לאִשה
לאשה
לוגו לאשה
סוג שבועון
פורמט שבועון נשים
מו"ל ידיעות אחרונות
בעלים קבוצת ידיעות אחרונות
עורכת קרינה שטוטלנד
תאריך ייסוד ינואר 1947
שפה עברית
מערכת ישראל רחוב המסגר 9, תל אביב
תפוצה שבועון הנשים הנפוץ ביותר בישראל
מדינה ישראל
www.laisha.co.il
Joodse jongemannen met keppeltjes staan voor een kiosk en houden een krant met d, Bestanddeelnr 255-1848
"לאישה" בדוכן עיתונים בתל אביב, 1964.

היסטוריה

ב-22 בינואר 1947 צורף לעיתון "ידיעות אחרונות" מוסף בן ארבעה עמודים שכותרתו "ידיעות אחרונות לאשה". דבר המערכת הציג את מטרת המוסף:

אמנם, האישה יש לה חלק בכל שטחי החיים הציבוריים והתרבותים שלנו. היא יכולה להיות שותפה לבעלה בהתעניינותו בכלכלה, בספורט, בשחמט, בספרות, באמנות וכו'. היא יכולה לקרוא אתו את כל המדורים המיוחדים שלו. אבל היא מקופחת בכל מה שנודע לשטחים הממלאים את עולמה המיוחד שלה: ניהול ביתה, חינוך ילדיה, תפירת שמלותיה וכו'. 'ידיעות אחרונות לאשה' הוא ניסיון למלא את החסר הזה: להראות לאשה הארצישראלית כיצד לכלכל את ענייניה בתנאים המיוחדים שלה, כיצד לחסוך כסף ובכל זאת לקיים את כל מצוות האופנה, כיצד להזין את בני ביתה בצורה רציונלית וזולה, כיצד למצוא את דרך-הביניים המבורכת בין פינוק ילדיה להזנחתם וכו'. וגם הנערה העברית תמצא ב'ידיעות אחרונות לאשה' חומר שנכתב בשבילה: כיצד להכשיר את השמלה דאשתקד לעונה נוספת, על ידי שינויים קלים שאפשר לה לעשותם בעצמה, או על ידי תוספת קישוט שאינה מכבידה על תקציבה המצומצם. כיצד לשמור על חינה ולהגבירו. ונוסף על אלה ישתדל 'ידיעות אחרונות לאשה' לשקף את תפקידיה ובעיותיה המיוחדים של האישה בקרב הציבור העברי במולדת.

ב-23 ביולי 1947 החל "לאשה" לצאת לאור כשבועון עצמאי, בעריכת חמדה נופך-מוזס, משפטנית במקצועה. מהגיליון הראשון הודפסו 200 עותקים, ומחיר הגיליון היה 20 מיל.

בשנת 1950 ערך "לאשה" את תחרות מלכת היופי הראשונה, מסורת שנמשכת עד היום.

בשנותיו הראשונות הציגו עמודי השער של השבועון נשים עובדות: מורות, לוחמות, אחיות וחקלאיות, וגם את פולה בן-גוריון, אשת ראש הממשלה, ביומה הראשון בשדה בוקר. בהמשך עברו עמודי השער להתמקד בידועניות נאות: מלכות יופי, דוגמניות, זמרות שחקניות וכדומה. הדוגמנית גלית גוטמן הופיעה בשער השבועון 27 פעמים, יותר מכל אדם אחר. ב-70 שנותיו הראשונות זכו רק כעשרה גברים להופיע בשער "לאשה", ובהם צביקה פיק, יאיר לפיד, יהודה לוי וליאור אשכנזי. בשער לא שגרתי, תחת הכותרת "לא תאנסו אותנו לשתוק", הופיעו 22 נשים שעברו תקיפה מינית.

התייחסות חברתית

השבועון הוא הנפוץ ביותר בישראל, ובעבר היה ניתן למצוא אותו במספרות ובחדרי המתנה רבים, כגון אלה של רופאים ועורכי דין, לנוחות הממתינים. מאפיין זה הגדיל את החשיפה לשבועון, כשאל קוראיו הקבועים הצטרפו קוראים מזדמנים רבים. בשירו "ישנן בנות" (1967) כלל יורם טהרלב את השורה: "ישנן בנות אשר קוראות ללא בושה את השטויות ב'לאשה' וזה, אם תשאלו אותי, כל עולמן התרבותי!".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אלכסנדר כץ, TGI: לראשונה ישראל היום מוביל בסופ"ש, קריסה לגלובס, באתר אייס, 20 ביולי 2017
1932 בארצות הברית

1932 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 156 שנה מיום היווסדה.

Xnet

Xnet (מבוטא: "אקס-נט") פורטל הלייף סטייל של חטיבת המגזינים בקבוצת ידיעות אחרונות. האתר הושק באפריל 2011 והוא מציע מגוון ערוצי תוכן ובהם אופנה, עיצוב, אדריכלות, אוכל, יחסים, טיולים ובריאות. לצד אלה משלב האתר גם ערוצים ייחודיים לשבועונים והירחונים של ידיעות אחרונות כמו לאשה, פנאי פלוס, בלייזר ו-GoStyle.

האתר מארח תכנים ושירותים של אתרים-שותפים, בהם רדיו מהות החיים המופעל בידי קרן אריסון, מאגר האטרקציות למשפחה Kinderland, מגזין הפנאי הוותיק מרמלדה, מאגר המבשלים הביתיים "תבשיל", "כמוני", רשת חברתית מקוונת ייחודית בנושאי בריאות של מכון גרטנר במרכז הרפואי שיבא, ערוצי הלייף-סטייל של ענני תקשורת ומאגר סרטוני ההדרכה בווידאו.

Xnet מפעיל מערכת עיתונאית עצמאית, ומתאפיין בעיצוב גרפי עתיר תמונות, המתאים לעידן המסך הרחב והאינטרנט המהיר. האתר מפעיל פלטפורמת בלוגים עצמאית, המארחת עשרות כותבים, בהם אמנים, אנשי אקדמיה ואנשי מקצוע מכל תחומי התוכן.

בטרם מלאה שנה לפעילותו רשם Xnet חשיפה ליותר ממיליון ו-300 אלף גולשים ייחודיים בחודש (Unique Users על פי נתוני Google Analytics לחודש ינואר 2012), והתברג במקום ה-15 ברשימת 20 אתרי התוכן הגדולים בישראל שפרסמה הוועדה למדרוג אתרי האינטרנט בישראל בחודש ינואר 2012.

העורך הראשי של האתר הוא אילן יצחייק, המנהל המסחרי הוא פיני גורן.

אוקראינה באירוויזיון

אוקראינה נטלה חלק באירוויזיון כ-15 פעמים החל מהצטרפותה לתחרות ב-2003. אוקראינה ניצחה פעמיים: בפעם הראשונה ב-2004 ובפעם השנייה ב-2016. לאחר שני ניצחונותיה, הפכה אוקראינה למדינה הראשונה במזרח אירופה אשר מנצחת בתחרות פעמיים.

אשה לאשה - מרכז פמיניסטי חיפה

אשה לאשה - מרכז פמיניסטי חיפה הוא ארגון פמיניסטי שנרשם כעמותה בשנת 1983. מטרת הארגון, כעולה מפרסומיו, היא למגר את האפליה, האלימות והדיכוי נגד נשים ולקדם שוויון בין המינים. הארגון ממשיך את דרכן של הנשים הפמיניסטיות מחיפה שעסקו במאבקים דומים בשנות השבעים. בשנת 2008 הוענק לעמותה פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים על "פעילות בשירות החברה והקהילה למניעת אלימות במשפחה".

גירושים

גירושים (מקובלת גם הצורה "גירושין") הם הסיום הפורמלי של קשר נישואים בין שני בני זוג. קודם לגירושים קורה שבני הזוג חדלים לגור יחד, ולמעשה חדלים לתפקד כזוג נשוי (מצב הקרוי פרוד), אך הגירושים הם האקט הפורמלי המסיים את הנישואים.

זכויות שמעניקה המדינה לאנשים שאינם נשואים ניתנות לעיתים גם לבני זוג נשואים החיים בנפרד, גם ללא גירושים, אך לאקט הגירושים משמעות כבדת משקל מבחינות שונות. במדינות שבהן אסורה ביגמיה, רק לאחר הגירושים רשאי בן הזוג להינשא לאחר.

לרוב גירושים כרוכים בהסדר פירוק שיתוף כלכלי ולעיתים קרובות גם בהסדר משמורת ומזונות לגבי ילדים משותפים. הסדרים אלו, כמו כל הסדרי פירוק שיתוף, יכולים להיכפות על ידי בתי דין או להתבצע בהסכמת הצדדים, לעיתים עוד בהסכם טרום נישואים, אולם המדינה מותירה לעצמה את הקביעה הסופית בכל הקשור לגירושים והורות לאחר גירושין או פרידה, והסכמים לגביהם כפופים לאישור בתי הדין המוסמכים.

הרמת משקולות

הרמת משקולות היא פעילות ספורטיבית שהעוסקים בה מנסים להרים משקלים כבדים המורכבים על מוטות ברזל בעזרת שילוב של כוח גופני וטכניקה.

לעיתים משתמשים במושג זה באופן בלתי מדויק, כאשר ההתייחסות היא לאימוני משקולות.

התייבשות

התייבשות היא מצב של מחסור בנוזלים בגוף. שיעור נוזלים תקין חיוני לצורך הפעילות התקינה של המנגנונים השונים שבגוף. בבני אדם, שיעור הנוזלים התקין הוא 60% לגבר ו55% לאשה, ואצל תינוקות הוא מגיע ל-78%.

התייבשות מתרחשת כאשר כמות הנוזלים אשר נקלטת דרך הפה וממטבוליזם בגוף קטנה מהכמות שאותה מאבד הגוף בשתן, בצואה, בנשימה, באידוי ובהזעה דרך העור או בהקאות.

הסיבות השכיחות להתייבשות הן שתייה בכמות לא מספקת וחשיפה לפרק זמן ארוך לשמש בימים חמים.

סיבות אחרות להתייבשות הן מחלות כגון כולרה או דיזנטריה שבהן הגוף מאבד נוזלים רבים מדי דרך מערכת העיכול, כוויות שבהן גדלה כמות המים היוצאת דרך העור בפעפוע והרעלת מזון שבה הגוף עלול לאבד נוזלים בהקאה.

זלפה

זִלְפָּה, דמות מקראית, אמם של גד ואשר, שפחתה של לאה ואשתו הרביעית של יעקב.

כאשר יעקב התחתן עם לאה, נתן לבן ללאה את זלפה שפחתו כשפחה עבורה. לפי חז"ל הייתה זלפה בתו של לבן משִפְחתו, ולכן הייתה אחותן של לאה ושל רחל מצד האב.

כאשר רחל, שסבלה מעקרות, נתנה ליעקב את שפחתה בלהה לאשה שילדה את דן ואת נפתלי, עשתה לאה כמוה בעקבות עקרות זמנית ונתנה את זלפה ליעקב לאשה, שילדה את גד ואת אשר. בני בלהה וזלפה נחשבו לילדי רחל ולאה, כנוהג המקובל באותה תקופה וכפי שנהגה אף שרה כשנתנה את הגר לאברהם (ספר בראשית, פרק ט"ז).

בניגוד לאמירה הרווחת אודות ארבע אמהות שהשתרשה בשיר "אחד מי יודע", כאשר התורה מסכמת את מניין השבטים היא מונה את בלהה וזלפה כחלק מהאמהות (ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוקים כ"ב-כ"ו), ואף חז"ל מציינים במספר מקורות שיש שש אמהות ומונים את בלהה וזלפה בתוכן (כך לדוגמה במדרש שיר השירים רבה: "שש עגלות צב... ו' כנגד ו' אמהות- שרה רבקה רחל לאה זלפה בלהה", שם, פרשה ו).

חוק שיווי זכויות האישה

חוק שיווי זכויות האישה, התשי"א-1951 נועד להבטיח שוויון זכויות לנשים. "מטרתו של החוק, כפי ששמו מעיד עליו, היא להשוות אשה לאיש, ולמנוע ולעקור כל אפליה משפטית שהיא לרעת האשה".החוק הוגש לאספה המכוננת על ידי הממשלה, בהתאם לקווי היסוד של הממשלה הראשונה, שבהם נאמר: "יקויים שוויון מלא וגמור של האשה - שוויון בזכויות ובחובות, בחיי המדינה, החברה והמשק ובכל מערכת החוקים". בעת הדיון בכנסת בהצעת החוק הסביר ראש הממשלה, דוד בן-גוריון: "החוק המוצע על ידי הממשלה רוצה לקבוע עיקרון פשוט וברור: לאשה יש כל הזכויות שיש לגבר. יש מקרים שמקנים לאשה זכויות יתר כשהאשה היא בהריון או בלידה, כי רק האשה יכולה להרות וללדת, אבל בדרך כלל אנו רוצים שתהיה שוות זכויות". החוק אושר ב-17 ביולי 1951.

יובל אברמוביץ'

יובל אברמוביץ' (נולד ב-28 בנובמבר 1976) הוא שדרן רדיו, עיתונאי, תסריטאי, שחקן, מרצה, סופר, בעל הוצאת ספרים ויזם ישראלי.

מלכת היופי

"מלכת היופי" (מכונה גם "מיס ישראל") היא תחרות יופי בישראל, הנערכת מדי שנה בין נשים צעירות בישראל משנת 1950, בחסות השבועון "לאשה" וסוכנות הדוגמנות "לוק". הזוכה בתחרות מוכתרת בתואר "מלכת היופי" של ישראל, ומייצגת את ישראל בתחרות מיס וורלד או במיס יוניברס.

מעריב לנוער

מעריב לנוער הוא שבועון מבית ציבלין הוצאה לאור, הפונה לבני נוער. השבועון ראה אור לראשונה בשנת 1957, בהוצאות "מעריב" ונחשב למגזין הראשון בישראל שיועד לבני נוער.

בשנות השמונים, כאשר העורך היה אמנון בירב, הגיע השבועון לשיא התפוצה בכל הזמנים: כ-100,000 עותקים, והיה אחד משני המגזינים הנפוצים בישראל (לצד "לאשה"). בשנת 2006 הפסיד השבועון את הבכורה למתחרהו, ראש1 (זאת לפי נתוני סקר קוראים).

עם עורכיו הקודמים נמנים ראובן ינאי (עד 1971), אמנון בירב (עד 1993), אבי מורגנשטרן (עד 1998), גדי חגאי (עד 2008) ואלון צרפתי (עד 2010, ומ-2012 עד 2014). העורך האחראי במעריב לנוער כיום הוא אורן ציבלין. עורכת המגזין היא גייל זאבי ציבלין.

חלק מהכתבות בעיתון נכתבות בידי בני-נוער המכונים כ"נים (כתבי נוער), המועסקים בתשלום על ידי העיתון, זאת לצד עיתונאים בוגרים, סלבריטאים אורחים ובעלי מקצוע. מאות כתבי נוער כתבו בעיתון במרוצת השנים, מה שהיווה בעצם את תחילת דרכם בעולם התקשורת ובהם אורי אלוני, חנן עזרן, צחי הנגבי, עמנואל רוזן, יוסי ביילין, שרה נתניהו, רפי רוזנפלד, מנחם בן, יעקב אילון, יואל אסתרון, יגאל גלאי, יקיר אביב, אמיר גבע, אבשלום קור, עופר טלר, עופרה עופר, דורית לנדס, אילן שחורי, שהיה "כתב נוער" לתחום הספורט, רפי מן, ירון פריד, גלעד פדבה, גיא בכור, האחים בלפור, הרצל חקק ורבים אחרים. כמו כן סופרי ילדים רבים התחילו את דרכם בעיתון, בהם פוצ'ו (ישראל ויסלר), סמדר שיר, משה יהלום ואדיר צבי.

ביולי 2015 רכש ציבלין את "מעריב לנוער" מ"תכלת תקשורת", והושק אתר האינטרנט של המגזין, כערוץ בתוך אתר "mako".

במאי 2017, המגזין המתחרה "ראש אחד" נסגר, וכיום "מעריב לנוער" הוא עיתון הנוער השבועי היחידי בישראל.

מעשה יהודה ותמר

מעשה יהודה ותמר הוא מאורע מקראי המורכב מכמה שלבים. תחילתו בנישואי יהודה בן יעקב עם בתו של שוּעַ (ועל כן כוּנתה בת שוע) הכנעני, שילדה לו את עֵר, אוֹנָן ושֵׁלָה. כאשר גדלו ילדיו, נשא ער אשה ושמה תמר. בעקבות חטאיו הוא הומת על ידי אלוהים, ואחיו אונן יבם את אשת אחיו. אולם בהשחיתו את זרעו כאשר קיים יחסי אישות עם תמר, מאחר שידע שהזרע שייוולד מכך יתייחס על שם אחיו ולא על שמו, המית אלוהים גם אותו. יהודה חשש להשיא את בנו השלישי לתמר פן ימות גם הוא, ובנימוק ששלה עוד צעיר, הורה לתמר שתשב בבית אביה עד שיגדל.

מרכזו של מעשה יהודה ותמר הוא בשלב השני: כאשר ראתה תמר ששלה לא נושא אותה לאשה כפי שהובטח לה, החליטה לעשות מעשה שיגרום לכך שיהודה ייבם אותה בלא ידיעתו. היא התחפשה לקְדֵשָׁה היושבת על פרשת דרכים, וכאשר יהודה עבר לידה, המציאה עצמה אליו כדי שיחשוק לבוא עליה והיא תהרה ממנו. ואכן כאשר עבר שם יהודה הציע לה לשכב עִמה, אך מאחר שלא היה לו אתנן לתת לה הבטיח שלאחר מעשה ישלח לה גדי עזים מצאנו. תמר דרשה ממנו לתת לה את חותמו, פתילו ומטהו כעירבון עד שיביא את גדי העזים. יהודה מסר לה ושכב עִמה, והיא הרתה מכך. לאחר מכן הסירה את בגדי הקדשה ושבה ללבוש את בגדי אלמנותה. כעבור זמן מה שלח יהודה גדי עיזים לתת לקדשה בשכרה, וכדי שתשיב לו את ערבונו, אולם האישה לא נמצאה.

השלב השלישי בסיפור מתרחש כעבור שלושה חודשים, כאשר הוכר עוברה של תמר, וריננו הכל אחריה שזנתה. כשנודע הדבר ליהודה הורה להוציאה לשריפה, כפי שהיה מקובל לעשות אז לאשה שזינתה (על פי חז"ל היה זה משום שתמר הייתה מצאצאי שם, ששימש ככהן, ובת כהן שזינתה נידונה על פי התורה לשריפה). אז הוציאה תמר את שלושת פריטי העירבון שלקחה מיהודה כשבא אליה, וביקשה לשלוח אותם אל יהודה באומרה: "לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה " (ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק כ"ה). יהודה זיהה את הערבונות, ועל אף הבושה שמעשהו יתגלה, והקושי של אדם בעל עוצמה ושלטון להודות בשגיאות, מיהר יהודה והודה שטעה בפסק הדין הואיל והוא זה שבעלהּ ולא אדם זר.

השלב הרביעי בסיפור התרחש כעבור מספר חודשים, כאשר תמר כרעה ללדת והמיילדת הבחינה שתאומים בבטנה. כאשר אחד העוברים הושיט ידו מן הרחם, קשרה המיילדת חוט צבוע בצבע תולעת שני כדי לסמן שהוא הבכור. אולם לאחר מכן הוא השיב ידו אל הרחם, ודווקא אחיו פרץ ויצא לפניו מן הרחם. על כן נקרא הראשון פרץ, והשני, שעל ידו חוט השני הזוהר - זרח.

מעשה שכם ודינה

מעשה שכם ודינה הוא מאורע מקראי שאירע בעיר שכם בסמוך לחזרת יעקב לארץ כנען לאחר עשרים שנה בהן שהה אצל חותנו לבן הארמי גם כדי לברוח מפני עשו על לקיחת הברכות, וגם כדי למצוא אשה מבנות לבן. בעת שובו ארצה, רכש יעקב חלקת אדמה מזרחית לעיר שלם (לימים שכם) והתיישב בה לזמן מה. באחד הימים יצאה דינה, ביתו מלאה, להכיר את בנות האזור. כאשר ראה אותה שכם בן חמור החוי נשיא האזור, תפסה ואנס אותה. לאחר מכן חשקה נפשו לשאת אותה לאשה, והוא דיבר על ליבה לשכנעה לכך כדי שאביה יסכים לדבר. במקביל ביקש שכם מאביו לבוא עמו לבקש את ידה של דינה מאת אביה יעקב (כמקובל באותה תקופה). השמועה אודות האונס הגיעה אל אחי דינה, והם מיהרו לשוב הביתה מהמרעה כדי לטכס עצה כיצד להוקיע את שכם על מעשה הנבלה שעשה, ואת אנשי עירו על שותפותם-בשתיקה בפשע.

שכם פנה אל משפחת יעקב בבקשה לשאת את דינה לאשה תוך נכונות לשלם מוהר בתולות ככל אשר יושת עליו. וכאמצעי שכנוע הציע להם לכרות ברית עם אנשי עירם הכוללת מסחר משותף ונישואין משותפים שיביאו לשגשוג שני הצדדים. בשלב זה נטלו אחי דינה את ניהול המשא ומתן לידיהם, מתוך כוונה להכשיר על ידי כך את הקרקע למעשה ההוקעה שתכננו על פשעו של שכם, והודיעו לו שרק אם ימולו כל אנשי העיר את ערלתם, תוכל משפחת יעקב לבוא בברית נישואין עימם. שכם ואביו שכנעו את אנשי העיר, והם מלו עצמם. ביום השלישי למילה, בעת שכאב המילה הגיע אל שיאו, באו שמעון ולוי, אחי דינה מאב ומאם, אל העיר, והחלו להרוג בחרבותיהם כל זכר בעיר. את הנשים והילדים לקחו בשבי, ואת שלל העיר לקחו עימם. כאשר נודע הדבר ליעקב נזף בהם על שבמעשה זה הם מסכנים את משפחתו הנתונה כעת לאיום מצד ערי האזור שמחמת חשש למעשה דומה כלפיהם עלולים להתאגד יחד כדי להכות את משפחת יעקב ולהכריתה. שמעון ולוי טענו מנגד, שלא ניתן לעבור בשתיקה על מעשה שכם המכתים את המשפחה בכתם של חרפה כאשר נוהגים באחותם כבזונה. בפועל, כאשר צווה ה' את יעקב לעקור לבית אל כדי לקיים את הנדר שנדר לו, הפיל ה' פחד על עמי האזור מפני אחי דינה, והם נמנעו מלנסות לפגוע בהם.

סרט פעולה

סרט פעולה הוא סוגה קולנועית המאופיינת לרוב בסיפור פשוט אודות "אנשים טובים" נגד "אנשים רעים", כאשר רוב המחלוקות באות לידי פתרון באמצעות אלימות. סרטי פעולה הם, בדרך כלל, סרטים שניתן להגדיר אותם במשפט אחד (לדוגמה: "מדען מחייה-מחדש דינוזאורים, רק כדי לגלות שהם מנסים לשלוט בעולם, שוב", עבור הסרט פארק היורה).

מי הם בדיוק "האנשים הטובים" היא הגדרה השונה מסרט לסרט, אך בסרטים הוליוודיים, בדרך-כלל יהיו אלה האמריקנים הפטריוטים, ואילו "האנשים הרעים" הם פושעים או סוכנים של כוחות זרים. בשנות ה-80 של המאה ה-20 וקודם לכן, הם היו לרוב קומוניסטים, אשר הביאו חלק מסרטי הפעולה קרוב למדרגת סרטי תעמולה. עם נפילת הקומוניזם, עברו הסרטים להתמקד בטרוריסטים מדרום אמריקה, המזרח התיכון וסוחרי סמים. מפלצות, חייזרים, שדים ויצורים על-טבעיים משמשים אף-הם כנבלים קלאסיים, שמטרתם לרוב היא השמדת האנושות. סרטי פעולה נוטים לכלול גם גיבור הירואי אשר מרבה לפעול בניגוד לנהלים שמפעילים עליו מפקדי הצבא או המשטרה שעל כוחותיהם הוא נמנה. לצד הגיבור מופיע לרוב שותף "side kick" המסייע לו ולעיתים מהווה גם אתנחתא קומית. ברוב הסרטים מופיעה גם אשה יפה המשמשת כמושא אהבתו של הגיבור ו"עלמה במצוקה" אותה עליו להציל. בסרטים מודרניים (תחילת המאה ה-21 ואליך), כחלק מטרנד התקינות הפוליטית והפמיניזם הדמות הנשית השתנתה מעלמה במצוקה לאשה עצמאית וחזקה.

סצנות פעולה האופייניות לסרטים הוליוודים:

קרבות ירי וחילופי אש

מכות וקרב פנים אל פנים, כולל באמנויות לחימה

הגיבור מביס כנופיות של שכירי חרב ומשרתים של הנבל

דו-קרב בין הגיבור לנבל

מרדף מכוניות

פיצוצים והרס של מבנים וכלי רכב

הרס אפוקליפטי באמצעות נשק-עלסרטי פעולה נוטים להיות יקרים, והם דורשים תקציב גדול עבור אפקטים מיוחדים ועבודת פעלולנים. אלה נעשים בדרך-כלל בארצות הברית, אף-על-פי שישנו מספר לא מועט של סרטים מהונג קונג וקוריאה הדרומית שהם בעיקר וריאציות מודרנית של סרטי אמנויות לחימה. בשל שורשיהם, סרטי פעולה מהונג-קונג מתרכזים בעיקר בנושא האקרובטיקה על ידי הגיבור, בעוד שהסרטים האמריקניים נוטים להתמקד בתחום הפירוטכניקה והאביזרים החדשניים. סרטי-פעולה אמריקניים רבים מתבססים במידה זו או אחרת על מדע בדיוני: אם בסיפור ובעולם ההתרחשות, או אם בטכנולוגיות ובכלי-הנשק שנמצאים ברשות הגיבור/הרשע. בלא מעט סרטים על הגיבור להילחם ברשע שהשיג נשק מודרני חדיש להשמדה המונית.

סרטי פעולה מוצאים את שורשיהם בשנות ה-60 של המאה ה-20, עם יציאתה לאקרנים של סדרת סרטי ג'יימס בונד (אשר מכילה הרבה מהמאפיינים המקוריים של סרטי ריגול עד היום) ו-Bullitt, הכולל את אחד ממרדפי המכוניות הראשונים, תכונה שכיום היא כמעט תקן בכל סרט פעולה.

כתוצאה מהצלחתם המסחרית, חלק ניכר מהסרטים זכו גם לסרט המשך.

תת-סוגות של סרטי פעולה:

סרט פעולה קלאסי בעולם האמיתי

סרט אמנויות לחימה

סרט מלחמה

סרט אסונות

מותחן פעולה

קומדיית פעולה

ברבים מסרטי המדע הבדיוני והפנטזיה יש סצנות קרבות ופעולה

סרט גיבורי-על

פינווה

פינווה (finwe) הוא דמות ביצירת הפנטזיה מאת הסופר הבריטי ג'.ר.ר. טולקין. עלף משבט הנולדור, והראשון במנהיגיהם. סיפור חייו מופיע בסילמריליון. שמו אינו מתורגם באופן מלא, אך בנספח לסילמריליון (עמ' 347), "פין" מתורגם שיער.

פינווה ניעור יחד עם אבות העלפים הראשונים על גדות האגם קואיוויינן. כאשר פוגש אורומה הואלא את האלדאר, ומציע להם לשלוח מבינם נציגים שיעמדו על טיב ארץ הואלאר שבמערב ים – ואלינור, נבחר פינווה להיות נציגם של בני עמו, הנולדור, יחד עם יינגווה ותינגול נציגי הואניר והטלרי. בשובו, הוא דוחק בבני עמו להיענות לבקשת הואלאר, ולעקור מערבה, כי ארצם אכן מופלאה כמו בתיאורי אורומה. בני עמו נענים לו, ויוצאים אחר הואניר למסע הגדול. פינווה מתיידד עם תינגול, ועקב כך התקדמות בני עמו מתעכבת מעט, שכן בני הטלרי היו נשרכים מאחור, ופינווה היה מפעם בפעם נפגש עם תינגול. בסופו של דבר הנולדור, תחת הנהגת פינווה, עוזבים את הארץ התיכונה בעוד שהטלרי עדיין מתעכבים בה, ומגיעים, שניים, לאמאן. העלפים בונים שם את טיריון, על פסגת גבעת טונה, וכאשר אינגווה מלך הואניר, והמלך העליון על כל העלפים, עוזב את טיריון ומשתכן למרגלות טאניקווטיל, ההר בו שוכן מאנווה מלך הולאר, הופך פינווה להיות שליט טיריון.

הוא נשא לאשה את מיריאל, ונולד להם בואלינור פיאנור, מי שלימים היה הגדול באלדאר ויוצר הסילמארילים, ופינווה קרא לו קורופינווה. אולם מיריאל שיקעה און בנים רבים בבנה האחד, והיא בחרה למות וללכת להיכלי מאנדוס. פינווה נעצב מאוד על מותה, כי האלדאר היו עדיין בימי אביב נעוריהם, והוא חפץ להביא ילדים רבים לאושר ארדה. והוא היה במשך תקופה ארוכה יושב ליד גופה שבגני לוריין – הוא לא הרקיב, כי שפחות אסטה הואליה דאגו לו – וקורא בשמה, אך היא לא ענתה לו, ולאחר זמן פסק פינווה לבוא לראותה, כי יותר היה נעצב כשהיה קורא לה והיא אינה עונה לו. והוא היה היחיד בממלכה הברוכה שהיה נטול שמחת חיים.

כעבור זמן ביקש פינווה ממאנווה רשות להינשא שוב, ומנווה נתן לו אותה – היות שלמיריאל לא הייתה כוונה לשוב לגופה. והוא נשא לאשה את אינדיס שמן הואניר, אחותו של אינגווה, שאהבה אותו מזה זמן רב, ולהם נולדו ארבעה ילדים, פינדיס (נקבה), פינגולפין (זכר), פינויין (נקבה) ופינארפין (זכר). בניו היו אדירים בנסיכי הנולדור, וילדיהם כמותם, אך אהבתו של פינווה הייתה תמיד נתונה בעיקר לפיאנור, וצלה של מיריאל מעולם לא סר מביתו, למרות שהשמחה שבה אליו.

פיאנור ופינגולפין הפכו בהתבגרותם עם היותם האדירים שבנולדור, לגאוותנים וקנאים על זכויותיהם, ומלקור, שאותו הזמן כבר שוחרר מכלאו, הפיץ שמועות כוזבות שנועדו לאוזני פיאנור על מזימות של פינגולפין להדיח את פינווה ואותו – בנו הבכור – מהשליטה על טיריון ולתפוס לו את המלוכה. ובאוזני פינגולפין דיבר סרה על גאוותנותו ועקשנותו של פיאנור, ועל שנאתו את אחי אביו. כך נוצרה תסיסה בנולדור, ופיאנור דיבר גם בגנות הואלאר, ופינווה החליט לכנס מועצה שישתתפו בה כל נסיכי הנולדור. אבל פינגולפין, קודם שפיאנור הגיע, דיבר באוזני אביו בגנותו של פיאנור, וטען שסכסוכי הנולדור נובעים ממנו, ופיאנור, ששמע את דבריו, שלף את חרבו וסילקו משם.

הואלאר לא יכלו להתעלם ממעשי פיאנור הללו וגזרו עליו לגלות. ופיאנור יצא עם שבעת בניו. אבל פינווה נלווה אליו, והשתכן יחד אתו בעיר אשר בנה – פורמנוס. כחלוף זמן הכריז מאנווה על משתה גדול, וציווה על פיאנור לבוא אליו, למרות היותו גולה, ופיאנור בא, והתפייס מן השפה ולחוץ עם אחיו פינגולפין. אבל פינווה לא בא, ואמר שכל זמן שפיאנור בנו בגלות, רואה את עצמו גם כן כגולה, והוא לא יראה את נתיניו כל הזמן הזה. במשתה בעת שהואלאר והאלדאר שותים ושמחים, יצא מלקור עם אונגוליאנט לפורמנוס, על מנת לגנוב את הסילמארילים – אבני החן הגדולות שיצר פיאנור – אותן חמד זה מכבר, והוא הרג את פינווה שהיה שם לבדו. כך היה פינווה לנרצח הראשון בממלכת הואלאר. מותו גרר לזעמו העיוור והנוראי של פיאנור – שהוקרתו את אביו הייתה גדולה מזו של כל בן בארדה - ולמרד הנולדור הגדול, ממנו התהוו כל המאורעות הגדולים של העידן הראשון.

פנאי פלוס

פנאי פלוס הוא שבועון ישראלי, הסוקר את עולם הבידור והטלוויזיה בישראל ובעולם.

צבי אלגת

צבי (צביקה) אֶלגַּת (1936 – 25 במאי 2008) היה עיתונאי ועורך ישראלי, עורך המגזין "לאשה" בשנים 1979–1996.

תמר אבידר

תמר אֲבידר (1930 – 9 בפברואר 2016) הייתה עיתונאית וסופרת ישראלית.

שבועונים בישראל
אקטואליה במחנהאפוק טיימסמעריב סופהשבועזו הדרך
בידור ופנאי לאשה • פנאי פלוס
המגזר החרדי משפחהבקהילהשעה טובהיום ליוםהדרךהעדהכפר חב"דבית משיחהמחנה החרדיהחומה
התנועה הקיבוצית הזמן הירוקידיעות הקיבוץ
המגזר הדתי-לאומי בשבעמקור ראשון (מוצש)
ילדים ונוער מעריב לנוערמעריב לילדיםראש1אותיותזרקור
רשתות מקומונים רשת שוקןידיעות תקשורתקו עיתונות (דתי-חרדי) • הרשת המקומית
מקומונים כל העיר (ירושלים ומודיעין) • Time Out תל אביבכלבו – חיפה והצפוןערב ערב באילתהשבוע באשדודצומת השרוןמלאבס – פתח תקווה
בערבית כל אל-ערבא-סנארה • אלמיתאק • אח'באר א-נקב • פנורמהחדית' א-נאס
בשפות אחרות נובוסטי נדלי (רוסית) • אוי קלט (הונגרית)
שבועונים מהעבר הארץ שלנודבר השבועדבר לילדיםהעולם הזההפועל הצעירלהיטוןכולנומשמר לילדיםעיתון מיוחדפנים אל פניםקונטרסרימוןשישיעולמו של דיסנירייטינג

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.