לאטמה

לאטמה (תרגום מערבית: סטירה) היה אתר אינטרנט ישראלי, שעסק בסאטירה ובביקורת תקשורת, חלק מצוות האתר השתתף בתוכנית הטלוויזיה "הכל שפיט".

לאטמה
Latma-logo
סוג אתר סאטירה וחדשות
תאריך ההקמה דצמבר 2008
תאריך הסגירה יולי 2013
מייסדים קרולין גליק
שירותים עיקריים מעקב אחר התקשורת
הרשמה ללא
www.latma.co.il[1]
Picture from latma
מימין לשמאל: רונית אברהמוף-שפירא, אלחנן אבן חן ונעם יעקובסון (בתפקיד "אמיתי נפוח")

רקע

האתר עלה לאוויר בדצמבר 2008 בידי קבוצה של עיתונאים וכותבים. לדבריהם, "הדרך היחידה לשפר את השיח הציבורי בישראל ולהעלות אותו לרמה הראויה לציבור הישראלי היא לחשוף את פרצופה האמיתי של מערכת החדשות והעיתונות בכלל". על פי הנטען באתר, רוב כלי התקשורת הישראליים, ובפרט הסאטירה המוצגת בהם, מוטים לטובת השמאל הפוליטי.

צוות האתר

העורכת הראשית של האתר היא העיתונאית והפובליציסטית קרולין גליק. האתר הוא פרויקט של המרכז למדיניות ביטחון בוושינגטון,[2] המזוהה עם אידאולוגיה נאו-קונסרבטיבית, ובו גליק היא עמיתה בכירה. פרויקט לאטמה ממומן על ידי תרומות שגייסה גליק, שמועברות דרך המרכז.[3]

האתר נוהל עד 2012 בידי חברת רוגטקה ומנכ"לה שלמה בלס. עם חברי מערכת האתר נמנו העיתונאים יהודה ספרא ואבישי עברי, והתסריטאי טל גלעד. לפרק זמן מה היה גם העיתונאי אראל סג"ל בין אנשי האתר. תוכניות הסאטירה של "מהדורת השבט" נכתבו בקביעות על ידי טל גלעד, אבישי עברי, יהודה ספרא, שלמה בלס, שוקי בלס ונעם יעקובסון. את התוכניות ביימו אביב קרסוצקי ויניב קרסוצקי. השחקנים והקריינים הקבועים היו: אלחנן אבן חן, נעם יעקובסון, רונית אברהמוף-שפירא ואליעזר שמעון.

תוכן האתר

באתר מופיעות ביקורות כתובות על אמצעי תקשורת, כתבים, עורכים ועיתונאים בישראל וכן קטעי וידאו סאטיריים בנושאי אקטואליה. הביקורת נוגעת בסוגיות אמינות הדיווח החדשותי, הטיית עובדות מגמתית וניסוח מוטה והבאת עמדה פוליטית. הביקורת באתר מופנית הן כלפי כלי התקשורת הישראליים והן כלפי נציגי התקשורת הזרה בישראל ואמצעי תקשורת בינלאומיים אחרים.

בין הקטגוריות באתר:

  • ויקימדיה – סקירה על מספר דמויות בולטות בתקשורת הישראלית.
  • "משפט שדה" – התייחסות קצרה, לרוב בת משפט אחד, למקרים בהם לפי דעת הכותבים התנהגה העיתונות הישראלית במשוא פנים, בצביעות, בחוסר הגינות או בטעם רע. לדוגמה, משפט בודד המקדים קישור לסרט על ילדה שמתמודדת עם נכות קשה. הסרט מספר בעיקר על ההתמודדות עם הנכות והמשפט הבודד מציין שהכותרת המקורית בכתבה שפירסמה את הסרט, הזמינה את הקורא לראות ילדה בלי איבר מין במקום לראות ילדה שמתמודדת עם נכות.
  • הטוקבקיסטים – אוסף קצר של תגוביות ("טוקבקים"), המובאות כלשונן, מתוך אתרי האינטרנט של התקשורת הישראלית. לרוב, תגוביות המביעות מורת רוח מפרסום מוטה, ניסוח מוטעה או פרסום לא מקצועי המוצג בכתבה.
  • צ'אפחה – ציון לשבח לעיתונאים שפעלו לדעת הכותבים במקצועיות ובהגינות או "טפיחה ידידותית על השכם לאנשי תקשורת שעמדו נגד הזרם העכור ועשו את העבודה" כפי שמכנה זאת האתר.
  • היום שלא היה - מטרת המדור היא לפרסם כתבות שלדעת עורכי האתר הן חשובות ובעלות ערך תקשורתי לציבור, אבל לא התפרסמו בתקשורת הממוסדת או לא קיבלו חשיפה גבוהה.

מהדורת השבט

האתר מתמקד במהדורת חדשות סאטירית המכונה "מהדורת השבט".[4] המהדורה מוגשת על ידי השחקנים רונית אברהמוף-שפירא ואלחנן אבן חן. אברהמוף-שפירא מופיעה בדמותה של מגישה שמאלנית ואילו אבן חן מציג את דמותו של מגיש ימני. בכל פרק ישנם "מבזקי חדשות" שבהם מביאים מבזק אמיתי ובסופו מוסיפים סאטירה ומראיינים מספר דמויות שאותן משחק בדרך כלל נעם יעקובסון. לעיתים קרובות מוסיפים פרודיה על שיר מפורסם. עד סוף 2012 פורסמו 67 שירים ובאוקטובר 2011 נערך מצעד לשירים הפופולריים.

החל מהמהדורה ה-117 (מספר רשמי: #111) המהדורה קיבלה עיצוב חדש, כביכול "עונה שנייה". בשנת 2012 התפטר המפיק הראשי שלמה בלס מתפקידו ואת מקומו תפס משה אלפי, בעל חברת ״אלפים הפקות״, שהרחיב את צוות התסריטאים והשחקנים. ב-2011 הכין צוות לאטמה פיילוט באורך מלא שהועבר לרשות השידור[5]). באמצע 2012 פורסם על המעבר הצפוי של המהדורה לערוץ הראשון. בעקבות זאת התוכנית הורחבה, ההוצאות גדלו, אך עקב הבעיות ברשות השידור החוזה התעכב משמעותית. בשנת 2013 הודיע אלחנן אבן חן על התפטרותו מהגשת המהדורה. ביולי אותה שנה הודיעה קרולין גליק על סיום הפקת המהדורה בסוף אותו החודש, בשל חוסר היכולת לממן את עלות הפרויקט, כ-220,000 ש"ח לחודש. טל גלעד קרא לציבור לתרום כדי לאפשר את המשך ההפקה.[6] ב-2 באוגוסט 2013, אחרי 204 מהדורות, הסתיימה מהדורת השבט.[7] לבסוף, לאחר כניסת הרשות למצב פירוק, הוחלט על עליית התוכנית בפברואר 2015.

סרטונים בולטים

  • ב-17 באוגוסט 2009 פרסם העיתון השוודי "אפטונבלדט" מאמר של העיתונאי דונלד בוסטרום, לפיו צה"ל קצר איברים מפלסטינים שמתו בעודם במשמורת ישראלית.[8] בספטמבר 2009 החליטה קרן הפנסיה הממשלתית בנורווגיה למכור את מניות אלביט מערכות שהחזיקה מאחר שזו מייצרת ציוד אלקטרוני לגדר ההפרדה.[9] בתגובה לאירועים אלו הפיק האתר סרטון סאטירי שזכה לעשרות אלפי צפיות ביוטיוב, חלקן הגדול ממדינות סקנדינביה.[10] בסרטון, פרודיה על השיר "(Gimme! Gimme! Gimme! (A Man After Midnight" של להקת אבבא, מציג "שר החוץ השוודי", יורגן יורגנסון (דמות פיקטיבית), את נקודת המבט הסקנדינבית.[11]
  • בעקבות הסכם להעברת אורניום מועשר שנחתם בין איראן לבין טורקיה וברזיל, פרסם האתר סרטון סאטירי שמלגלג על נשיא ברזיל לואיס דה סילבה המכונה "לולה". הסרטון זכה למאות אלפי צפיות ביוטיוב, חלקן הגדול ממדינות אמריקה הלטינית.[12]
  • ביוני 2010 הפיק האתר סרטון סאטירי בשם "We Con The World" ("עובדים על העולם"), שעסק במשט לעזה.[13] הסרטון, פרודיה על שירם של מייקל ג'קסון וליונל ריצ'י מ-1985, "We Are the World" ("אנחנו העולם"), זכה ליותר משלושה מיליון צפיות ולכ-60,000 תגובות ב-YouTube במהלך שבוע ימים והוביל את רשימת הסרטונים הנצפים ביותר באתר.[14] בשל הסרטון זכה האתר בפרס של 10,000 שקלים מחברת מיה מחשבים "עבור ההישג הבולט ביותר והתרומה למדינת ישראל בתחום המדיה החברתית". הסרטון גם זכה בפרס של 10,000 שקלים מ"קרן נדב".[15] הסרטון הופץ על ידי משרד ההסברה הישראלי לכל רחבי העולם.[16] מספר שעות לאחר מכן התנצלה ישראל.[17] הסרטון הוסר מיוטיוב בטענה שהוא מפר את זכויות היוצרים של הסרטון המקורי[18] אך מספר שבועות לאחר מכן הוחזר הסרטון.
  • באותו חודש העלתה לאטמה סרטון נוסף הנקרא "The Three Terrors", המהווה פרודיה על שלושת הטנורים לצלילי השיר "פוניקולי פוניקולה". בשיר מוצגים מחמוד אחמדינז'אד (דן סודרי), רג'פ טאיפ ארדואן (נועם) ובשאר אסד (אלחנן) כשלושת הטנורים (בשמות ארדואנו פברוטי, אסד קאררס ואחמדידו דומינגו) השרים בשבח הטרור והג'יהאד. השיר הוא סאטירה המכוונת כנגד שלושת המנהיגים הבוחרים בדרך הטרור כדי להביס את העולם המערבי שמגיב ברפיון כנגד איומיהם.[19] השיר זכה ליותר מ-900,000 צפיות.
  • בשבוע חג המולד בדצמבר 2010 נכלל במהדורה הקליפ "jingle bells from betlechem 2010" - שבו מככב טוויל פאדיחה בדמות "סנטה קלאוס" המזמר בעליזות אודות הישגי המלחמה המוסלמית בנוצרים בעולם הערבי (קהיר, בית לחם) ובזה המערבי. הקליפ זכה למאות אלפי צפיות ביו-טיוב.[20]
  • בנובמבר 2011, לקראת יום הזיכרון לרצח רבין, נכלל במהדורה השבועית הקליפ "הילדים של אוסלו 93", בהתאם למנגינת השיר "הילדים של חורף 73". בקליפ, בדומה לקליפ "שיר לחלום" שפורסם בשנה הקודמת, מחה על ההתייחסות להסכם אוסלו כאל פתרון אידילי ועל ההתעלמות מאירועים קשים שהתרחשו בעקבותיו. השיר זכה לכ־70,000 צפיות תוך שבוע, ובהמשך הגיע למעל 200 אלף צפיות.[21]
  • במאי 2012, בעקבות הכרזת ממשלת דרום אפריקה על סימון מוצרים מההתנחלויות, התפרסם ב"מהדורת השבט" שיר פארודי על "כולנו יהודים" ובו יהודים מכל רחבי העולם, כולל "יריב גוגלהיימר", אחראים לחרמות וגינויים נגד ישראל.
  • בתחילת אוגוסט 2013, כאמור, בעקבות בעיות מימון הופסקה מהדורת השבט. הדבר צוין בשתי מהדורות של לקטים מכל השנים ושיר מיוחד.

דמויות

קריינים וכתבים

  • רונית (רונית אברהמוף-שפירא) ואלחנן (אלחנן אבן חן): קרייני "מהדורת השבט". בעוד שרונית היא סטריאוטיפ של קריינית שמאלנית קיצונית וקונפורמיסטית, המסכימה עם דעותיהם השמאלניות של המרואיינים תהיינה אשר תהיינה, מגלם אלחנן את הכתב הרציונלי (יחסית), המביע לרוב חוסר הסכמה וזעזוע מדעותיהם הקיצוניות או הלא הגיוניות. כשרונית נעדרת, מחליפה אותה מירי (מירי עוזיאל).
  • עמנואל דרקו (נעם יעקובסון): כתב לאטמה לענייני הפחדה. נראה כערפד אנושי בעל ניבים בולטים וגלימה. מדווח על כל מה שעלול או עשוי להפחיד (קריסה כלכלית, מגפה, אסון טבע), ובעיקר מפחיד מיוזמתו.
  • בונה עדר (נעם יעקובסון): עיתונאי, כתב "לענייני המונים", בלוגר, פובליציסט ובאופן כללי תנועת המונים של איש אחד. בונה הוא מומחה בהצגת דעתו כדעת הכלל, תוך שהוא מסתמך על מגמות ציבוריות, סקרים, הסכמה לאומית וכל דבר אחר שהוא מצליח לפברק באמצעות העיתונות הכתובה.
  • אמיתי נפוח (נעם יעקובסון): הפרשן הכלכלי. מצטיין בקצב של מאות מונחים כלכליים לדקה, מבלי שלאף אחד (כולל הוא עצמו) יהיה סיכוי כלשהו להבין למה הוא מתכוון.
  • חופר שמח (נעם יעקובסון): כתב שטח טרחן המספק דיווחים בהולים על מאורעות בדויים או נטולי חשיבות.
  • אילנה דיין (רונית אברהמוף-שפירא): בת דמותה של העיתונאית אילנה דיין. מגישה את התוכנית "עוותה" (על משקל "עובדה") ומציגה תחקירים המוטים כלפי שמאל.

מרואיינים ואורחים

  • טאוויל פאדיחה (נועם יעקובסון): השר הפלסטיני לענייני זעם בלתי נשלט. כל דבר שישראל עושה או לא עושה גורם לו להתפרצויות זעם קשות, במהלכן הוא נוהג לקחת כדורי הרגעה. מאיים בהתלקחות הרחוב הפלסטיני או מצדיק אותה בדיעבד. אוהד של בני סכנין והזמרת ג'ולייטה.
  • חליל מג'נון (נעם יעקובסון): השר המצרי לענייני קונספירציות. נוהג להאשים את ישראל בריגול נגד מצרים.
  • ג'ון זלוקורלי (שמו מבוטא "זה-לא-קורה-לי", באנגלית הוא מכונה John Indenial = "ג'ון בהכחשה"; מגולם על ידי נעם יעקובסון): יועץ הנשיא אובמה לענייני הבנת המציאות. היפי מזדקן, מסומם תמידית שאינו מבין מה מתרחש סביבו. באחד השירים שימש גם כנציג ארצות הברית באו"ם.
  • עזיז עבדול מסית (נעם יעקובסון): חבר כנסת ערבי ממפלגת "נח"ש" (פארודיה על חד"ש), מאשים את הממסד בגזענות כאשר הוא נעצר על עבירות שביצע.
  • ג'מיל חרטאווי (אלחנן אבן חן) ועוואד (נעם יעקובסון): שני טרוריסטים המופיעים בפינה "ג'מיל ועוואד יוצאים לג'יהאד". בכל פעם מצלם עוואד את ג'מיל לפני פיגוע התאבדות, ובכל פעם מחדש ג'מיל קוטע את הצילום עקב בעיה אידאולוגית או מבצעית כלשהי.
  • יוהאן פלגמאט (נעם יעקובסון): נציג האו"ם, שנכשל בכל פעם מחדש בניסיונו לשכנע שהאו"ם אינו אנטישמי.
  • אדם בכיר (נעם יעקובסון): דמות שהופיעה פעמיים כיועץ ראש הממשלה לענייני התנצלויות. לא מבין כלום בענייני ביטחון ורק חושב על דיפלומטיה מתרפסת.
  • מקור בכיר (נעם יעקובסון): דמות של תת-אלוף בצה"ל המנסה להסביר את פעולות הצבא.
  • יריב גוגלהיימר (נעם יעקובסון): יו"ר "תנועת השלום", בן דמותו של מזכ"ל שלום עכשיו יריב אופנהיימר.
  • ארדואן (נעם יעקובסון): גרסה עצבנית של רג'פ טאיפ ארדואן, שמאשים את ישראל בכל מה שקורה באזור ודורש התנצלות על כל דבר. נוהג גם לומר את המילה "טורגולולום" בכל משפט.
  • מספר הסיפורים (נעם יעקובסון): דמות אשר מופיעה בפינה "שעת סיפור" ובה היא מספרת סיפור ילדים בחרוזים, אשר מכיל ביקורת סמוייה או גלויה על אירועים אקטואליים.

תגובות

ירון לונדון כינה את "מהדורת השבט" "ארץ נהדרת" של הימין.[22]

כותבי האתר רואיינו באמצעי התקשורת האלקטרוניים במספר רב של הזדמנויות[23] ובמיוחד לאחר הפקת סרטון הפרודיה על המשט לעזה (2010).

לאטמה זכה בפרס ביקורת התקשורת של האגודה לזכות הציבור לדעת בשנת 2011. בהודעת הזכייה נאמר "אתר לאטמה עוסק בסאטירה וביקורת תקשורת בגוון ימני. האתר מפרסם ביקורות כתובות על כל אמצעי ואנשי התקשורת בישראל, קטעי וידאו סאטיריים בנושא וכן ידיעות מעניינות שהתקשורת לא דיווחה עליהם. לאטמה נחשב לפורץ דרך בתחום ואף זכה לתודעה עולמית בעקבות קליפ של שיר סאטירי שהופק כתגובה לנושא המשט לעזה וזכה למיליוני צפיות באינטרנט, בכל רחבי העולם."

במאי 2012 מחה יריב אופנהיימר כנגד דמותו הסאטירית ב"מהדורת השבט", וכתב בדף הפייסבוק שלו שזהו רצח אופי, בין היתר משום שבניגוד לדמות זו הוא מתנגד לחרם על ישראל.[24]

פרסים

האתר זכה ב"פרס נדב" מטעם קרן נדב לשנת 2010 ובפרס לביקורת התקשורת של האגודה לזכות הציבור לדעת לשנת תשע"א.[25]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כתובת זו שימשה את האתר בעת שהיה פעיל. כעת הכתובת משמשת לצרכים אחרים.
  2. ^ עדי דקל, עורכת אתר "לאטמה": "אנחנו לא מבלבלים את המוח. אנחנו נמצאים במיינסטרים הישראלי", באתר של "רשת 13", 29 ביוני 2010 (במקור, מאתר "nana10")
  3. ^ בלוג של קרולין גליק באתר
  4. ^ לאטמה TV
  5. ^ נתנאל לייפר, ‏פיילוט לאטמה לערוץ 1: כך הכל שפיט אמור היה להיראות, באתר כיפה, 11 בפברואר 2015
  6. ^ גיל רונן, לאטמה: הגיע הסוף, באתר ערוץ 7
  7. ^ עקיבא ביגמן, כשהמדינה נותנת לך לאטמה, מתוך אתר מידה, 17/09/2013
  8. ^ למידע נוסף בנושא ראו את הפסקה "שערוריית קצירת האיברים" בערך "אפטונבלדט".
  9. ^ דויטשה בנק מכר את מניותיו באלביט מערכות, באתר ynet, 30 במאי 2010
  10. ^ "Swedish anti-Semitism satire clip a hit", אתר Jerusalem Post, 18 בספטמבר 2009
  11. ^ הסרטון עם כתוביות באנגלית
  12. ^ הסרטון עם כתוביות בפורטוגזית ב-YouTube
  13. ^ הסרטון באתר יוטיוב
  14. ^ אחת מגרסאות הסרטון, אתר YouTube
  15. ^ פרס של 10,000 שקל ל"לאטמה" על סרטון התגובה למשט, באתר גלובס, 16/06/2010
  16. ^ מבוכה: סרטון הפרודיה על המשט הוצג כרשמי, באתר ynet
  17. ^ ישראל שיגרה בטעות סרטון סאטירי לעיתונאים- והתנצלה - TheMarker
  18. ^ קליפ ההסברה העצמאי למשט הוסר מיוטיוב, באתר ynet
  19. ^ הסרטון בערוץ של לאטמה ב-YouTube
  20. ^ סרטונים jingle bells from betlechem 2010 (אחת מגרסאות הקליפ), סרטון באתר יוטיוב
  21. ^ סרטונים הילדים של אוסלו 93, סרטון באתר יוטיוב
  22. ^ בריאיון של קרולין גליק לתוכניתם של לונדון וקירשנבאום, 7 באוקטובר 2009
  23. ^ למשל: טל גלעד התראיין בתוכנית "שש עם סיון רהב מאיר", ערוץ 2, 12 בינואר 2010. קרולין גליק וטל גלעדי התארחו בתוכנית "דיבור חדיש", ערוץ 8, 22 במרץ 2010. אבישי עברי התראיין בתוכניתו של גואל פינטו, ערוץ 2, 13 באפריל 2010.
  24. ^ עמיחי אתאלי, אופנהיימר נגד לאטמה: "עושים לי רצח אופי", באתר nrg‏, 30 במאי 2012
  25. ^ הזוכים בפרס לביקורת התקשורת שנת תשע"א
אבישי עברי

אבישי עברי (נולד ב-19 ביולי 1978) הוא עיתונאי, מבקר תקשורת, מגיש, תסריטאי ויוצר סאטירה ישראלי.

אושרי כהן

אושרי כהן (נולד ב-11 בינואר 1984) הוא שחקן, זמר ומפיק מוזיקלי ישראלי. מועמד שלושה פרסי אופיר על משחקו בסרטים "הכוכבים של שלומי", "בופור" ו"איים אבודים".

אמא פולנייה

אמא פולנייה (המונח ידוע בתרבויות אחרות כאמא יהודייה) היא דמות סטריאוטיפית, אשר השימוש בה נפוץ במיוחד בקרב קומיקאים וסופרים ממוצא יהודי כאשר הם נוהגים לתאר את מערכות היחסים שלהם עם אמהותיהם, בין אם הדמות המוקצנת אותה הם מתארים אמיתית ובין אם היא בדיונית.

הסטריאוטיפ הוא בדרך כלל של אם מגוננת, דאגנית, מניפולטיבית, שתלטנית, אשר מתעקשת להתערב בחיי ילדיה גם זמן רב לאחר שהתבגרו.

התכונות המיוחסות בסטריאוטיפ העברי לאמא פולנייה מיוחסות באנגלית ובצרפתית לאם היהודייה, בלי קשר לעדתה.

דידי לוקאלי

דידי לוקאלי היא תוכנית רדיו סאטירית יומית בהנחייתו של דידי הררי, המשודרת ברדיו 103FM (ברדיו ללא הפסקה) ובסינדיקציה בתחנות רדיו אזוריות נוספות. התוכנית משודרת מאז 1995 (למעשה מהווה המשך לתוכנית "חולה רדיו" שעלתה לשידור ב-1991 ברשת ג') וזוכה לפופולריות רבה. בקיץ התוכנית משנה את שמה ונקראת "דידי בביקיני".

סטנדאפיסטים רבים התארחו בתוכנית וגילמו בה דמויות שונות. בין הדמויות ניתן למצוא את: הרון הרון מעג'ור (רון שלום), נושי ורובי הילד (תמיר בוסקילה), מלול (צחי חזן), שמוליק זרעא (גיל קפטן), סוזי בוהדנה-הרוש (רן לוי), מאטוקו ואורטל (עידן וטיראן), הילדה מאיה (מירב הרמל), צוגה (ישראל קטורזה), מנשה פינקלשטיין (שי יהושוע-לוי), עזית פוקוס וחיה ברושור (ניקי גולדשטיין), סולטאנה (נדב אבקסיס), ויקטור לאטמה (אורן סגל) ורבות נוספות.

בתחילת כל תוכנית, מקריאים הררי וצוותו את כותרות העיתונים היומיים בצורה הומוריסטית. בהמשך, כוללת התוכנית קטעי הומור בהשתתפותו של הררי וסטנדאפיסטים אורחים, שעשועונים נושאי פרסים בהשתתפות מאזינים (בחלקם בשיתוף עם חברות מסחריות) ושירים.

התוכנית שברה שיא מדרוג ברדיו האזורי בישראל. נכון להיום, היא משודרת בסינדיקציה עם חמש תחנות שונות, ובהן רדיו קול רגע, רדיו קול הים האדום, רדיו דרום ורדיו אמצע הדרך, כל זאת בנוסף לרדיו ללא הפסקה, משם משודרת התוכנית. באזור הצפון שודרה התוכנית בעבר ברדיו חיפה וכיום בצפון ללא הפסקה (תחנת הבת של "רדיו ללא הפסקה" באזור זה).

בשנת 2014 זכה הררי בפרס שדר הרדיו המצטיין על התוכנית במסגרת פרסי הרדיו לעיתונות של אגודת העיתונאים בת"א.התוכנית היא המשך של התוכנית "חולה רדיו" של דידי הררי ששודרה ברשת ג', עד לפתיחת הרדיו האזורי.

הטיות פוליטיות בתקשורת

הטיות בדרך הצגת המידע באמצעי התקשורת המובילות לכך שהמציאות אינה מוצגת באופן אובייקטיבי, הן בעלות אופי מגוון. החל מהדגשת אירועים מסוג מסוים והתעלמות מאחרים וכלה בשקר בזדון. הטיה יכולה להיווצר במתכוון, כדי לקדם תפיסות עולם ואמונות מסוימות, ולהחליש תפיסות עולם ואמונות מנוגדות, או באופן בלתי מודע, מתוך האמונות והדעות של הכותב, שמוכנסות בלא תשומת לב.

הכל שפיט (תוכנית)

הכל שפיט היא תוכנית סאטירה שבועית שעלתה לשידור ב-5 בפברואר 2015 בערוץ הראשון.

המכון הישראלי לדמוקרטיה

המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא עמותה שנוסדה בשנת 1991 על ידי ד"ר אריק כרמון ואיש העסקים ברנרד מרכוס, כגוף מחקר העוסק בתכנון מדיניות ורפורמות במערכת השלטונית של ישראל. במכון פועלים חוקרים בתחומי המשפט, הכלכלה, הדת והמדינה, התקשורת, הדמוקרטיה, הטרור ועוד, המציעים למקבלי ההחלטות הצעות יישומיות לשיפור הדמוקרטיה הישראלית. המיזמים השונים של המכון כוללים תוכניות מחקר ארוכות טווח ופרויקטים בתחומים ספציפיים, ובמסגרתם מספק המכון מידע לקהלי היעד השונים: מחוקקים, מקבלי החלטות, עובדי מדינה והציבור הרחב.

מטרתו העיקרית של המכון, לפי פרסומיו, היא "חיזוק מוסדות הדמוקרטיה המתהווה בישראל וגיבוש ערכיה".

בשנת 2009 הוענק למכון פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, אך מבקר המדינה מתח ביקורת על ניגודי עניינים חמורים שהיו בהענקת הפרס.בשנת 2014 התמנה יוחנן פלסנר לתפקיד נשיא המכון במקומו של אריק כרמון, שביקש לסיים את כהונתו לאחר 22 שנים ולהתמקד במחקר.

הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (ובקיצור: הרשות השנייה) היא תאגיד סטטוטורי האחראי לקיום שידורי טלוויזיה ורדיו מסחריים בישראל, בתחנות טלוויזיה ארציות ובתחנות רדיו אזוריות, ועל הפיקוח עליהם. הרשות החלה לפעול ב-1 בספטמבר 1991. החל משנת 2008 הרשות השנייה אחראית גם על שידור טלוויזיה דיגיטלי קרקעי לערוצים הציבוריים - עידן+.

בראש הרשות עומדת מועצה ציבורית. המועצה קובעת את מדיניות הרשות וממנה את מנכ"ל הרשות. כמו כן, מקיימת הרשות מכרזים ומעניקה זיכיונות שידור. עוד אחראית הרשות לבדיקת לוח המשדרים של הזכיינים בטלוויזיה וברדיו. הרשות היא תאגיד הממוקם יחד עם חלק ממוסדותיו בירושלים.

שמו של הגוף מתייחס אל היותו הגוף השני שהוקם לצורך הסדרה חוקית של שידורי טלוויזיה ורדיו בישראל, לאחר הקמת הגוף הראשון – רשות השידור, אשר אמון על השידור הציבורי. זו גם הייתה אחראית על שידורי הניסיון של ערוץ 2 עד להקמת הרשות השנייה ותחילת השידורים המסחריים באופן רשמי שממומנים מפרסומות ולא מאגרת הטלוויזיה.

חורף 73

חורף 73' הוא שיר שנכתב בידי שמואל הספרי, הולחן על ידי אורי וידיסלבסקי ועובד על ידי ירון בכר. השיר בוצע לראשונה על ידי להקת חינוך מיוחד ב-1994 עם הסולנית רוני אבני בערוץ הראשון, ביום העצמאות של שנת 1994. הוא נבחר למקום הראשון במצעד שירי הלהקות הצבאיות, ולמקום השני במצעד שיר ה-60 של רשות השידור. שיר זה הפך לאחד מהשירים המסמלים את מלחמת יום הכיפורים, וכחלק מהשירים המסמלים את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

השיר נכתב עבור "להקת חינוך מיוחד", לחיילים שרק זה עתה התגייסו לצבא. השיר הוא מונולוג של הילדים שנולדו לאחר מלחמת יום הכיפורים, הנאמר כשבגרו התגייסו לצה"ל, ומופנה אל הוריהם. הילדים מייחסים להוריהם את הבטחת יונת השלום כשהולידו אותם, ובכל זאת בהגיעם לגיל גיוס גם הם נדרשים להילחם. הם עומדים במשימה באורך רוח, אך מבקשים מהוריהם לחדש את ההבטחה. השיר מבטא את הכאב הגדול שנכח בארץ בעקבות המלחמה, שלא נשכח לאורך השנים וחוזר ומציף כאשר אותם תינוקות שגדלו בצלה של המלחמה ממשיכים בדרכי אבותיהם בשמירה והגנה על המדינה, ללא הגעת השלום המיוחל.

שמואל הספרי, כותב השיר, היה חייל במלחמת יום הכיפורים ואיבד בה את חברו הטוב יורם וייס, שנהרג בתעלת סואץ (ותחילה נחשב לנעדר). בסוף שנת 1993 החל הספרי לעבוד על חומרים לשירים ל"להקת חינוך מיוחד". הספרי כתב את השיר בשנת 1994, השנה שבה נחתמו הסכמי אוסלו שעוררו תקווה לשלום אך לוו בפיגועים קשים, לאותם חיילים חברי הלהקה שנולדו בסביבות שנת 1973. תחושותיו של הספרי והזיכרונות שסחב עמו על המלחמה ועל יורם חברו, גרמו לכתיבת שיר זה.

השיר התקבל בתחושות מעורבות. יש הרואים בשיר זה שיר תבוסתני המחליש את שומעיו ולא נותן תקווה לסיום המלחמות, או כשיר שמאלני המציג את ההנהגה כמי שהבטיחה ונדרשת "להפוך אויב לאוהב". השיר היה שנוי במחלוקת, עד כדי כך שבתחילה תחנות הרדיו גלי צה"ל וקול ישראל לא הסכימו לשדרו. אך לאחר הופעתו של השיר ביום העצמאות תשנ"ד, בטקס המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות, פרץ השיר והצליח לנגוע באלפי החיילים שנכחו בטקס ובצופים בבית, שצפו בטקס במשדר של הערוץ הראשון.

הביטוי "חורף שבעים ושלוש" שהוטבע בשיר, הפך לשם נרדף לתקופת מלחמת יום הכיפורים.השפעתה של המחאה שבשיר ניכרת גם בפרודיות הלעומתיות שגרר אפילו שנים רבות לאחר הוצאתו. בשנת 2000 הציגה תוכנית הטלוויזיה החרצופים, את הפוליטיקאים ותיקי מלחמת יום הכיפורים (אביגדור קהלני, רפאל איתן, אהוד ברק, אריאל שרון ויצחק מרדכי) כשהם שרים: "אנחנו הזקנים של חורף שנת שבעים ושלוש", מזכירים את הישגי דורם, לרבות הסכמי השלום עם מצרים ועם ירדן, ומסיימים: "אנו תוהים - אם נותר בכם הכוח, לנו למחול - ולסלוח, על כך שבדם - וכאב, נלחמנו כדי שתוכלו - ליבב: "הבטחתם יונה"." בשנת 2011, הוציאה חבורת לאטמה סרטון בו שרים החיילים: "אנחנו הילדים של אוסלו - שנת 93, מכרתם אותנו בדשא - תמורת הבטחות. הייתם גברים עייפים שרצו פרס נובל לשלום, הייתן נשים צעירות שרצו לערבב מציאות וחלום." בשנת 2015 יצר עמיר בניון פרודיה ימנית נוספת, ובשנת 2016 יצר גיל נאור פרודיה במחאה על פרשת אופק בוכריס.

טל גלעד

טל גלעד (נולד ב-9 בספטמבר 1960) הוא תסריטאי, מרצה וסופר ישראלי.

י"ט באב

י"ט באב הוא היום התשעה עשר בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום התשעה עשר בחודש החמישי

למניין החודשים מניסן. י"ט באב לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

ידוע כיום חג לדתיים, בו חילונים ממעטים לצאת לבלות בשל התרחשותו י' ימים לאחר תשעה באב. על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ט אב היא, ברב השנים, פרשת עקב. אולם אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא ביום חמישי (שנים מקביעויות זשה, בחה, בשה וגכה), פרשת בר המצווה היא פרשת ראה.

יחיאל ספרא

יחיאל ספרא (נולד ב-1947 בפולין) הוא בדחן, הומוריסטן וסטנדאפיסט ישראלי.

יריב אופנהיימר

יריב אופנהיימר (נולד ב-5 בדצמבר 1976) הוא פעיל שמאל פוליטי ישראלי, לשעבר מנכ"ל ומזכ"ל ודובר תנועת "שלום עכשיו" וכיום חבר הנהלת הארגון.

ישראל היום

ישראל היום הוא עיתון יומי ישראלי המחולק בחינם (חינמון) שיוצא לאור מאז 30 ביולי 2007. הוא העיתון הישראלי היומי בעל התפוצה הרחבה ביותר.

העיתון מעוצב בפורמט טבלואיד, עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית הישראלית. כדי למשוך קהל קוראים גדול, מתאפיין העיתון בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מאקטואליה וכלכלה ועד תרבות, ספורט ורכילות.

מאז הקמתו נמצא העיתון בבעלותו של איל ההון האמריקאי-יהודי שלדון אדלסון.

מהדורת שבט

האם התכוונתם ל...

נעם יעקובסון

נעם יעקובסון (נולד בי"ט באב תשל"ה, 27 ביולי 1975) הוא מוזיקאי, שחקן, חקיין וקומיקאי ישראלי.

פעולת תג מחיר

"תג מחיר" הוא כינוי לפעולות בלתי חוקיות המיוחסות לפעילי ימין רדיקלי ישראלים. פעולות אלו, שבהן הופיע הביטוי "תג מחיר" בגראפיטי, החלו במהלך 2008, במסגרתן מבוצעות פעולות אלימות נגד פלסטינים ורכושם (כדוגמת יידוי אבנים, פגיעה במסגדים, שריפת שדות ומטעים והשחתת רכוש), הצתות ופעולות הפוגעות ברכוש השייך למשטרת ישראל או צה"ל (בעיקר כלי רכב), ובכמה מקרים איום וגרימת נזק לפעילי שמאל ישראלים או לערבים ישראלים. פעולות אלו מבוצעות בדרך כלל בתגובה להריסת מבנים בלתי מורשים במאחזים על ידי משטרת ישראל או צה"ל, בעקבות מעצרים מנהליים וצווי הרחקה כנגד פעילי נוער הגבעות, וכן בעקבות פיגועים נגד יהודים.

עם הזמן התרחב השימוש במונח "תג מחיר" באופן מושאל באמצעי התקשורת לתיאור פעולות מחאה אלימות מסוגים אחרים, אף שלא נעשו למטרת הצבת תג מחיר והרתעה, ואף לפעולות אלימות אשר מבוצעות בידי ערבים; כגון הצתת בתי כנסת, חילול קברים יהודיים, עקירת מטעים, וכתיבת כתובות נאצה נגד יהודים.

קרולין גליק

קרולין גליק (באנגלית: Caroline Glick; נולדה בדצמבר 1969) היא עיתונאית ופובליציסטית ישראלית-אמריקאית. עמיתה במרכז למדיניות ביטחון בוושינגטון, עורכת בכירה בעיתון ה"ג'רוזלם פוסט", כותבת טור ב"ברייטברט" וב"מקור ראשון", וממקימות אתר הסאטירה הישראלי "לאטמה" ועורכת ראשית בו.

רוברט קונקווסט

ג'ורג' רוברט קונקווסט (באנגלית: George Robert Acworth Conquest; ‏15 ביולי 1917 – 3 באוגוסט 2015) היה היסטוריון אמריקאי-בריטי נאו-קונסרבטיבי, סופר ומשורר, הידוע בעיקר בשל ספריו ומחקריו על ברית המועצות ובעיקר על תקופת הטיהורים הגדולים של סטלין. זוכה "הרצאת ג'פרסון" לשנת 1993.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.