לאו שבכללות

לאו שבכללות הוא מושג הלכתי המאפיין איסור, אשר ממנו ניתן ללמוד הרבה איסורים. לפי הכלל ההלכתי אין לוקים על לאו שבכללות.

מקור

אחת הדוגמות ללאו שבכללות הוא "לא תאכלו על הדם":

לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם, לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ.

על פסוק זה מפרש רש"י:

"לא תאכלו על הדם" - להרבה פנים נדרש בסנהדרין (סנהדרין סג) אזהרה שלא יאכל מבשר קדשים לפני זריקת דמים ואזהרה לאוכל מבהמת חולין טרם שתצא נפשה ועוד הרבה.

מפסוק זה ניתן ללמוד כמה איסורים בנוגע לדם. הגמרא במסכת סנהדרין מצטטת מקור ללימוד לאו שבכללות שאין לוקין עליו ומביאה דוגמה ללימוד איסור אכילת בהמת חולין קודם שתצא נפשה ועוד מספר דוגמאות בעניין לאו שבכללות:

ואין לוקין על לאו שבכללות דתניא דמנין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה תלמוד לומר (ויקרא יט, כו) לא תאכלו על הדם דבר אחר הלא תאכלו על הדם לא תאכלו בשר ועדיין דם במזרק. רבי דוסא אומר ומניין שאין מברין על הרוגי ב"ד ת"ל לא תאכלו על הדם ר' עקיבא אומר זמנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום ת"ל לא תאכלו על הדם (אמר רבי יוחנן) חאזהרה לבן סורר ומורה מנין ת"ל לא תאכלו על הדם וא"ר אבין בר חייא ואיתימא ר' אבין בר כהנא טעל כולם אינו לוקה משום דהוה ליה לאו שבכללות.

יוצא שמפסוק זה ניתן ללמוד על מספר איסורים:

  1. איסור אכילת הבהמה קודם שתצא נפשה, ואפילו אם נשחטה כדין, אין לאוכלה בעודה מפרכסת.
  2. איסור אכילת בשר קורבן טרם זריקת הדם.
  3. שאין לקרובי משפחתו של הרוג בית דין לאכול סעודת הבראה.
  4. אם סנהדרין הרגו נפש, אסור להם לאכול כל אותו היום.
  5. בן סורר ומורה שמחויב במלקות ובמיתה.

סוגים של לאו שבכללות

לדעת הרמב"ם ישנם שני סוגים של לאו שבכללות הסוג הראשון הוא לאו שאין לוקים עליו כלל, משום שכמה אזהרות נלמדו מאותו פסוק, כמו הלאו של "לא תאכלו על הדם", שבכל צורותיו אין לוקים, והסוג השני הוא לאו שלוקים עליו מלקות פעם אחת בלבד, כיון ששני האיסורים נאמרו תחת מילת איסור אחת, כגון הלאו של אכילת קרבן הפסח נא ומבושל[1]. הרמב"ן השיג על שיטה זו של הרמב"ם ביחס לסוג השני[2].

הערות שוליים

  1. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורים להם, פרק י"ח, הלכה ג'.
  2. ^ השגות הרמב"ן לספר המצוות, שורש ט'.
הומוסקסואליות בהלכה

ההלכה היהודית אוסרת על יחסי מין בין שני גברים, אינה מכירה בנישואים חד מיניים, וכן אוסרת על יחסי מין בין שתי נשים, אם כי ברמה פחותה. ההלכה אינה עוסקת בנטייה המינית עצמה או בזהות ההומוסקסואלית.

לא תאכלו על הדם

לא תאכלו על הדם הוא ציווי הלכתי המופיע בפרשת קדושים, בחומש ויקרא. ע"פ התורה שבעל פה, נגזרים ממנו איסורים רבים.

לא תחסום שור בדישו

ביהדות, "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (דברים, כ"ה, ד') הוא איסור למנוע מבהמה לאכול את המאכל עליו היא עושה את מלאכתה. השור המוזכר בפסוק מתפרש כדוגמה בלבד, והוא הדין לכל בעל חיים העושה מלאכה. כמו כן, הדישה מהווה דוגמה בלבד לכל מלאכה בדבר הצומח בקרקע, ואפילו חמור הנושא תבואה – יש לאפשר לו לאכול ממנה.

איסור זה נמנה כאחד מתרי"ג המצוות [אם כי הוא נזכר במשנה רק פעם יחידה וגם היא באופן אגבי], והעובר עליו במזיד נענש על ידי בית הדין בעונש מלקות. אם מדובר בבהמה שהושכרה למלאכה זו – החוסם אותה צריך גם לפצות את בעל הבהמה ולשלם לו את כמות המזון היומית המקובלת של הבהמה, שכן שכירת הבהמה כוללת, גם אם לא נאמר הדבר בפירוש, התחייבות לתת לה את מזונה.

טעם המצווה, לדעת מחבר ספר החינוך, הוא הרחמנות על בעלי החיים, וכתוצאת לוואי – גם הגברת הרחמנות על בני אדם.

הלכה דומה קיימת גם לגבי פועל העושה מלאכה, שיש לאפשר לו לאכול ממנה בשעת עבודתו. חז"ל דימו את שתי ההלכות זו לזו, ולמדו את פרטי הדינים מתוך השוואה הדדית ביניהן. גם הרמב"ם הכליל נושא זה של איסור חסימת הבהמה במסגרת "הלכות שכירות", העוסקות בזכויותיו של פועל שכיר.

לאו הבא מכלל עשה

לאו הבא מכלל עשה הוא הגדרה למצוות עשה הכתובה בתורה, אך קיומה מתבצע בשב ואל תעשה, כלומר באי-עשיית פעולה. מכיוון שפורמלית הוא מוגדר כמצוות עשה ולא כלאו, אדם העובר על לאו זה אינו מתחייב במלקות.

לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין

לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא לאו אשר יש עליו עונש של מיתת בית דין. לדעתו של רבי עקיבא אין לוקים על לאו זה אף במקום שלא יתחייב מיתה.

לאו הניתק לעשה

לאו הניתק לעשה הוא סוג של לאו (מצוות לא תעשה) בתורה, שכאשר עוברים עליו, מתחייבים במצוות עשה שמאפשרת לתקן את העבירה. על לאו הניתק לעשה לא נענשים בעונש מלקות.

לאו שאין בו מעשה

בהלכה, לאו שאין בו מעשה הוא איסור לאו שעבירתו אינה כרוכה במעשה פיזי. העובר על לאו שאין בו מעשה אינו לוקה עליו.

מצוות לא תעשה, היא מצווה המתחילה במילה "לא", בחלק מהלאווים, על מנת לעבור עליהם ישנו צורך בעשיית מעשה, כגון: "לא תרצח". אך קיימות מצוות לא תעשה, שהעבירה עליהן אינה כרוכה במעשה, כגון הנודר נדר להקריב קורבן להשם "כִּי-תִדֹּר נֶדֶר לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ" אם יעברו שלושה רגלים, והנודר לא יקריב את הקורבן, הרי הוא עבר על מצוות לא תעשה של בל תאחר, מבלי לעשות מעשה באופן פיזי.

מלקות (הלכה)

מלקות הן עונש שנקבע על פי ההלכה היהודית, כענישה במקרה של עבירה במזיד על מצוות לא תעשה ('לאו'). בעל העבירה מקבל שלושים ותשע מלקות על כל חוק שעבר. דיני המלקות נמצאים במסכת מכות פרק שלישי.

מצוות לא תעשה

מצוות לא תעשה או לאווים הן מצוות התורה שבהן נוסח הציווי המקראי הוא שלילי, כמו: "לא תרצח", "לא תגנוב" וכדומה. זאת לעומת המצוות המנוסחות כציווי חיובי, המכונות "מצוות עשה". על פי המסורת, מתוך תרי"ג (613) המצוות, 365 (שס"ה) הן מצוות לא תעשה, כמספר הימים בשנה השמשית. על פי ההלכה, רבות ממצות הלא-תעשה קשורות בעונשים של מלקות או מיתת בית דין למי שעובר עליהן.

שב ואל תעשה

שב ואל תעשה הוא מושג המוזכר בתלמוד ובספרי הפוסקים, והפך נפוץ כביטוי גם בעברית החדשה. לצירוף זה כמה שימושים[דרושה הבהרה], והנפוץ שבהם הוא קביעה כי במקרי ספק מסוימים יש להימנע מעשיית כל פעולה כברירת מחדל.

בכוח חכמים לתקן ולהתיר לעבור על מצווה מהתורה, באופן של שב ואל תעשה, כלומר הורו להימנע מקיום מצוות עשה מסיבות שונות.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.