לאו דזה

לָאוֹ דְזְהסינית: 老子, "החכם לָאוֹ"), אבי תורת הדאואיזם ומגדולי הפילוסופים הסינים. על פי המסורת הסינית חי במאה השישית לפנה"ס. חיבורו, הדאו דה ג'ינג, הוא החיבור הראשון והחשוב ביותר של הזרם הדאואיסטי, שהוא אחת משלוש הדתות הגדולות בסין. תורתו של לאו דזה תרמה רבות לעיצוב התרבויות הסיניות הקדומות בפרט, ותרבויות המזרח הרחוק בכלל.

לאו דזה
老子
Zhang Lu-Laozi Riding an Ox
פטירה 531 לפנה"ס (בגיל 70 בערך)
זרם דאואיזם
תחומי עניין אתיקה, מדע המדינה, מטאפיזיקה
השפיע על יין שי, ג'ואנג דזה, מו דזה, קרל יונג, אריך פרום, יוליוס אבולה

חייו

Laozi
לאו דזה רוכב על תאו

לא ידוע כמעט דבר על חייו של לאו דזה, ועצם קיומו ההיסטורי מוטל בספק. על-פי המסורת המקובלת, הוא נולד בכפר קו במחוז חנאן של ימינו, שהיה שייך לממלכת צ'ו, בשלהי תקופת האביב והסתיו (בין 722 ל-481 לפנה"ס). הוא שימש כספרן בספרייה הקיסרית של שושלת ג'ואו, היה מנהל הגנזך ויועצו של הקיסר. האגדה מספרת על פגישה שהתקיימה בינו לבין קונפוציוס, בשעה שזה בא ללמוד את כתבי הספרייה, שבסופה ציין קונפוציוס שלמד יותר משיחתו עם לאו דזה מאשר מהמגילות אותן בא לקרוא. לסיפור זה ככל הנראה אין ביסוס היסטורי, ומקורו הוא בניסיונות של דאואיסטים להציג את תורתם כנעלה על זו של קונפוציוס.

כאשר הקיסר בחר בקונפוציוס להיות מחוקק האומה החליט לאו דזה לפרוש ולצאת למסע אל הרי ההימלאיה. מששמע הקיסר על עזיבתו העביר הוראה לשומרי הגבולות לעצור אותו ולא לאפשר לו לעבור עד שיכתוב את עיקרי תורתו וכך, בגבול טיבט, עצר אותו השומר, יִין שִׂי, ובמשך שלושה חודשים כתב לאו דזה במחברת כמעט חמשת אלפים סימנים סיניים בעלי משמעויות רבות.

לפי המסורות הדאואיסטיות רצה יִין שִׂי ללמוד מלאו דזה את תורתו, ולכן ביקש ממנו לכתוב את פרטיה. כך כתב ומסר לו לאו דזה את ספר הדרך וספר הסגולה, אשר ידועים כיום כספר אחד: הדאו דה ג'ינג. אותו יִין שִׂי למד את הכתבים ונעשה מאוחר יותר לאבי האסכולות הדאואיסטיות המסורתיות.

על אחרית ימיו של לאו דזה מסופר כי רכב על-גבי תאו אל-עבר המערב, ומאז לא נודעו עקבותיו. הוא מוצג באומנות לעיתים קרובות כאשר הוא רוכב על תאו.

הדאו דה צ'ינג

חיבורו היחיד של לאו דזה, הדאו דה צ'ינג, הוא אוסף של 81 שירים קצרים, המציגים את יסודות התפיסה הדאואיסטית, ועוסקים בהתנהגות ראויה, בצורת הממשל הרצויה ובאיזון בין יסודות שונים. הם קוראים לחיי פשטות, מתינות, והרמוניה עם הסביבה, ומשבחים את דרכו של החכם, הפועל על ידי התערבות מזערית ככל הניתן על-מנת להשפיע על סביבתו. משמעותם של חלק מהשירים סתומה ונתונה לפרשנויות שונות. משפט מרכזי מתוך הספר: "עשה באפס מעשה והכל מעצמו ייעשה" (ע"פ הגרסה המקובלת).

לקריאה נוספת

  • "ספר הדאו", תרגום מסינית דן דאור ויואב אריאל, חרגול/עם עובד 2007
  • דאו דה צ'ינג, הוצאת מוסד ביאליק
  • ספר הדאו, הוצאת חושן

קישורים חיצוניים

אפוסטריורי

אפוסטריורי או א-פוסטריורי (לטינית: a posteriori, שפירושו: "מתוך מה שבא אחר-כך") הוא מונח בלוגיקה או בפילוסופיה שבא להניח טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות לעין אל הסיבות הלא-ידועות, כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו. לעומתו, טיעון א-פריורי הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות.

ישנן עובדות רבות שאנחנו יודעים דרך החושים שלנו, כגון: דברים נופלים כלפי מטה ולא מעלה, או: שמן לא מתערבב עם מים. אלו אמיתות שאנחנו יודעים אותן מניסיון הרבה לפני שיש באפשרותנו להסבירן. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (כוח הכבידה או הקוטביות של מולקולות השמן), ידיעותינו יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

אפריורי

אַפְּרִיּוֹרִי (מלטינית: a priori, "מן הקודם" או "לפני הניסיון") הוא מונח בפילוסופיה ובלוגיקה. בצורה מופשטת ניתן לומר כי המונח א-פריורי, הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות, וגם מתייחס למושגים או תפישות שאינם תלויים בחוויות-חושים, מהתבוננות או ניסיון.

וזאת בניגוד למושגים אפוסטריוריים (מתוך מה שבא אחר-כך), שהוא טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות (כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו אל הסיבות) אל העין אל הסיבות הלא-ידועות. למשל דברים הנופלים כלפי מטה ולא כלפי מעלה, או: שמן אשר לא מתערבב עם מים. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (הסברים כמו 'כוח הכבידה' או 'הקוטביות של מולקולות השמן'), ידיעותינו אודותיהן יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

ידע אפריורי נחשב ידע פרופוזיציונלי במובן זה שהוא נרכש לפני ניסיון כלשהו.

דוגמה למשפטים אפריורים הם משפטים המובנים מעצמם כגון "שני גדלים השווים לגודל שלישי שווים ביניהם", או הוכחות מתמטיות שאינן נזקקות לניסיון אלא מוכרחות מתוך עצמן.

פילוסופים רבים סבורים שלא תיתכן ידיעה אפריורית, בעיקר בתחום השאלות התאולוגיות. על פי הפוזיטיביזם הלוגי, הצהרות שתהיינה נכונות א-פריורית תהיינה תמיד טאוטולוגיות. קנט טען כי ידע אפריורי קיים בצורת התנאים הנחוצים להתנסות כלשהי, כגון המושגים סיבתיות, חלל וזמן. הניסיונות להגדיר בבהירות או להסביר ידיעה א-פריורית מהי מהווים חלק מזרם מרכזי בתורת ההכרה (אפיסטמולוגיה). לאור העובדה שההגדרות והשימושים של המונח עוותו לאורך השנים ועל כן משתנים על פני תחומי-דעת שונים, יהיה זה קשה לספק הגדרה אוניברסלית בעבורו.

לעיתים, כלכלנים עושים שימוש במונח א-פריורי כדי לתאר צעד בטיעון שאמיתותו יכולה להתקבל כמוכיחה את עצמה.

למשל, עמנואל קאנט קרא למרחב הפיזי (המרחב שבו אנו חיים) גאומטריה אבסולוטית (מוחלטת). הוא טען שהיא הגאומטריה היחידה הא-פריורית. על פי תורת היחסות אנו חיים במרחב-זמן, מרחב לא אוקלידי ולא גאומטריה אבסולוטית.

דאו (מושג בפילוסופיה סינית)

דאו או טאו (道, פין-יין: Dào) היא מילה בשפה הסינית, שמשמעותה הישירה 'דרך', 'נתיב', 'מסלול' או במובן רחב יותר, 'עיקרון' או 'דוקטרינה'. הבנת מונח זה קשה ביותר ומבלבלת מאוד את האדם המערבי:

מחד גיסא זוהי אולי המילה הידועה יותר בשפה הסינית, מאידך גיסא מובנה לוט בערפל כבד יותר מזה של רוב המונחים הדתיים והפילוסופיים בכלל והסיניים בפרט.

ספר הדאו (דאו דה ג'ינג), הספר הדאואיסטי הראשון, נפתח במשפט הבא:

הוויכוח המקורי על אודות דאו לא התנהל על ההגדרה האנציקלופדית מהו דאו? מה טבעו? או מה מהותו?, אלא איפה דאו? היכן הוא שוכן? וכיצד יש לחפש אותו? למילה זו פירושים רבים ואף אחד מהם אינו יכול להוות את הפירוש ה'אמיתי' או ה'סופי' שלו באופן עקרוני. דאו הוא מושג מטאפיזי שמקורו העיקרי בהוגה (ספק אגדי) לאו דזה שהוליד דת ופילוסופיה המכונים דאואיזם, אך שימושי גם בדתות ופילוסופיות אחרות. אף על פי כן מונח זה היה קיים עוד לפני כן, אצל קונפוציוס בספר 'המאמרות' המונח דאו מופיע, אך במשמעות שונה למדי. הרעיון של דאו כפי שניסח אותו לאו דזה אומץ מאוחר יותר על ידי קונפוציאניזם, צ'אן וזן בודהיזם וגם בצורה חופשית יותר ברחבי מזרח אסיה בכלל הדתות והפילוסופיות. בתוך ההקשרים האלו דאו מסמל את המהות בראשיתית או הטבע הבסיסי של היקום. בטקסט היסוד של הדאואיזם, הדאו דה ג'ינג, לאו דזה מסביר כי דאו איננו 'שם' עבור 'דבר' מסוים, אלא הסדר הטבעי הבסיסי האולטימטיבי של היקום אשר מהותו קשה מאוד לאמוד. דאו אפוא 'אלמוני לנצח' (דאו דה ג'ינג-32. לאו דזה), וצריך להיות מופרד מאינספור דברים המכונים ב'שם' אשר נחשבים צורותיו.

הפרסום העולמי של דאו נובע בעיקר הטקסט הדאואיסטי הקלאסי הדאו דה ג'ינג, אשר, יחד עם הביבליה ובהגאוואד גיטה, הוא אחד הטקסטים המתורגמים ביותר לשפות זרות. דאו מייצג את העיקרון הנצחי של פעולה, או יצירה, האחראית על המקור של אחדות והדואליות, וגם על תחילת העולם והבריאה ('10,000 הדברים'). בדאואיזם, צ'אן בודהיזם וקונפוציאניזם, היעד של פרקטיקה רוחנית הוא 'להפוך להיות אחד עם הדאו' או 'להגיע להרמוניה בין הרצון של האדם לטבע' (ראו: סטואיות), כדי להשיג 'פעולה ללא מאמץ' (Wu wei, 無爲). זה כרוך בפרקטיקות מדיטטיביות ומוסריות. בהקשר חשוב עם הרעיון הדאואיסטי של 'מעלה' (德; De).

במקורות הדאואיסטיים, ה'פעולה ללא מאמץ' המזוהה לעיתים קרובות עם מים ועם הטבע הכנוע שלהם. אף על פי שמים הם רכים וחלשים כביכול, יש להם את היכולת לשחוק מוצקי אבן ולהזיז הרים. מים הם ללא רצון משלהם, אך למרות זאת אינם שבירים כמו חומר מוצק וקשה מהם בהרבה. עקב טבעם ונטייתם, מים יכולים, פוטנציאלית, למלא כל מכל בעל כל צורה. מחזור המים מאפשר להם ללכת ל'כל מקום', הן לתוך גומה הקטנה ביותר והן לתוך אוקיינוס הענק, באופן מטפורי וגם בפועל. טיפות של מים, כאשר יורדים בתור גשם, מתאספים בפרשת המים, זורמים ומגבשים נהרות ואגמים, ולבסוף נשפכים לתוך הים המטפורי: זהו טבעם של מים.

ישנם כמה מושגים הדומים במידה מסוימת למושג דאו במסורת המערבית, כמו למשל מושג ה'דה-סיין' (Dasein) בפילוסופית הגרמנית, מתורגם בדרך כלל כ'היות' או 'קיום', אם כי יהיה מדויק יותר להגדיר את מושג הדאו בתור זה שכולל את ה'יש' ואת ה'אין' או ה'היות' ו'לא להיות'. יש מקום להשוות את דאו עם לוגוס המקורי של פילוסוף יווני הרקליטוס במסורת הודית, באחד הטקסטים המרכזיים – אדוויטה וודנטה, המקבילה של המונח דאו הוא ברהמן, חודר כל, מחלחל לכל. זהו אחד המושגים הבסיסיים שנוסח על ידי סרי עדי שנקרה. הרעיון של דאו שימש, וממשיך לשמש, בהצלחה את הסתגלותם של רעיונות של האסלאם לעולם הסיני; ולהפך - תפיסות סינית של העולם לתוך האידאולוגיה אסלאמית ('הדאו של האסלאם'). באסלאם בכלל ובסופיזם בפרט, ניתן לראות את הרעיון של 'שביל', 'כוח' ו'מילה' שיכולים בקלות להיות תואמים את הפילוסופיה הסינית באמצעות המושג דאו.

דאו דה ג'ינג

דאו דה ג'ינג (בסינית: 道德經) הוא חיבור הכולל 81 שירים קצרים, אשר כתיבתו מיוחסת לחכם הסיני לאו דזה.

פירוש השם, בתרגום גס, הוא "ספר הדרך והסגולה". באופן מסורתי חיבורו מתוארך למאה ה-6 לפנה"ס, אם כי יש חוקרים המאחרים את תאריך חיבורו עד למאה ה-4 לפנה"ס.

הדאו דה ג'ינג הוא החיבור המוקדם ביותר בהגות הטאואיסטית ונחשב על-פי רוב לחיבור החשוב והמשפיע ביותר בתחום. השפעתו נודעה לא רק על התפיסה הטאואיסטית אלא על הפילוסופיה הסינית בכלל.

השירים מתארים את צורת ההתנהגות הראויה על-פי התפיסה הטאואיסטית, השואפת לאזן בין היסודות השונים והמנוגדים של הקיום, ולהגיע להרמוניה עם דרכו הטבעית של הקיום, על ידי חיי פשטות ומתינות, וגישה הדוגלת בהתערבות מזערית ככל הניתן על-מנת להשפיע על סביבתו. משמעותם של חלק מהשירים סתומה ונתונה לפרשנויות שונות, ותרגומים שונים של היצירה לעיתים מציגים אותה בצורה שונה מאוד אלו מאלו.

בתחילת המאה השלישית כתב הפילוסוף וַּואנג בִּי פרשנות קאנונית לדאו דה ג'ינג, תוך שהוא משלב בה מונחים קונפוציאניים, והופך את הדַאוֹאיזם, מתורה לעולם שאין בו כלום והכול בו חסר משמעות וטעם, לתורה שהיא רלוונטית לחיים. נוסח הדאו דה ג'ינג שהופיע בפרשנותו של וַּואנג בִּי נחשב למדויק ולאמין ביותר, עד לגילוי הטקסטים בחפירות מא וואנג דווי (Mawangdui) בשנת 1973, ומאוחר יותר הטקסטים שנמצאו בשנת 1993 בגואו-דיאן (Guodian), שהם כיום הגרסה העתיקה ביותר של הספר.

הדאו דה ג'ינג תורגם לשפות רבות, ונחשב לאחד החיבורים הנפוצים ביותר בעולם. לעברית תורגם לראשונה בשנת 1973 על ידי יורי גראוזה וחנוך קלעי, ונדפס בהוצאת מוסד ביאליק. מאז תורגם לעברית מספר פעמים נוספות.

דאואיזם

דאואיזם, או טאואיזם, היא פילוסופיה או דת הנחשבת לאחת משלוש מערכות האמונה הסיניות העיקריות יחד עם הבודהיזם והקונפוציאניזם. הפילוסופיה הדאואיסטית עברה תמורות רבות מאז היווסדה ועקב כך נוצרו זרמים דאואיסטיים שונים שכל אחד מהם מתאים לגרסה של הדאואיזם בתקופה אחרת. הזרמים בתוך הדאואיזם שונים זה מזה במידה רבה, בעיקר מבחינת יחסם למושגי פולחן אלוהות ומיסטיקה. מצד שני, מספר יסודות בסיסיים מופעים בכל הזרמים השונים ובהם ההתייחסות לשני הכוחות המשפיעים ביקום, יאנג ויין והמונח "וֵוי ווּ וֵוי" שניתן לתרגם כ"עשייה ללא פעולה". המחקר מזהה את הפילוסוף לאו דזה כמייסד הדאואיזם.

דיאלקטיקה

דיאלקטיקה (מיוונית: διαλεκτική - אומנות השיחה, הדיון או הוויכוח) היא מונח פילוסופי מערבי המשמש לתיאור שיטות שונות להשגת האמת או לתיאור תנועת ההתפתחות בעולם הרוח או החומר, או שניהם יחד. השימוש הנפוץ ביותר במילה דיאלקטיקה הוא כהתפתחות מתוך קונפליקט.

האסכולה האלאטית

האסכולה האלאטית היא אסכולה בפילוסופיה הקדם-סוקרטית התופסת את המציאות כמהות אחת, קבועה, בלתי מונעת ובלתי משתנה. היא טוענת שמה שנתפס בעינינו כשינוי, אינו אלא אשליה. בפועל, המציאות קבועה ובלתי משתנה.

פרמנידס וזנון נמנים על אסכולה זו. הם נולדו ופעלו בעיר אליאה שמצויה בדרום איטליה ועל שמה הם קרויים. גם מליסוס איש סאמוס היה ממפתחי הפילוסופיה.

הוליזם

הוליזם (מיוונית: όλος; שלם, כולל) הוא הרעיון שתכונות מערכת לא יכולות להיקבע או להיות מוסברות אלא רק על ידי סך כל המרכיבים שלה. המילה, יחד עם התואר הוליסטי, נטבעו על ידי יאן סמאטס בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20. במילון אוקספורד, סמאטס מגדיר את ההוליזם כ"נטייה בטבע ליצור שלם שהוא גדול מסכום חלקיו על ידי אבולוציה יצירתית".

הוליזם מוגדר לעיתים כהיפוכו של הרדוקציוניזם, למרות שתומכי הרדוקציוניזם המדעי טוענים כי מוטב להתייחס אליו כאל היפוכו של הרדוקציוניזם התאוותני. אפשר להנגיד אותו גם עם אטומיזם. כמה מבקרים טוענים שהוליזם הוא ניסיון למיזוג בין רעיון הבריאתנות לבין רעיון האבולוציה.

השטח של חשיבת מערכתית התפתח בשנים האחרונות כדי להתמודד עם מספר גדול של נושאים תוך שימוש במושגים הוליסטיים.

המאה ה-6 לפנה"ס

המאה השישית לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 600 לפני הספירה והסתיימה בשנת 501 לפני הספירה. זוהי המאה השישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במאה השישית לפני הספירה חל מהפך עצום במחשבה האנושית בכל העולם, מהפך שהשפעתו ניכרת מאוד עד היום.

במזרח התיכון - המחצית הראשונה של המאה מתאפיינת בהגדלת השפעתה של ממלכת בבל לאחר ניצחונה על ממלכת אשור. בשנת 586 לפנה"ס נחרבה ממלכת יהודה על ידי הבבלים. לאחר מכן, הודחו הבבלים על ידי האימפריה הפרסית בהנהגת כורש, ששלטה על כל אזור מסופוטמיה, צפון המזרח התיכון, ואסיה הקטנה.

שור הבר הפסיק להתקיים בשטחה של ישראל.

ממלכת קרתגו הרחיבה את השליטה במערב ים התיכון.

ביוון - תחילת הפילוסופיה המערבית עם תאלס, ראשון הפילוסופים המוכרים לנו.

בסין - קונפוציוס מייסד את תורתו, לאו דזה מייסד את הדאואיזם.

בהודו - סידהרתה גאוטמה מייסד את הבודהיזם, מהווירה מייסד את הג'ייניזם.

המונותאיזם היהודי מגיע לפרקו[דרושה הבהרה] עם הנביאים הגדולים יחזקאל וירמיהו.

בפרס נוסדת דת זרתוסטרה.

יום הפילוסופיה העולמי

יום הפילוסופיה העולמי (באנגלית: World Philosophy Day) הוא מועד בינלאומי המצוין מדי שנה ביום חמישי השלישי של חודש נובמבר.

יין שי

יִין שִׂי (סינית מסורתית: 尹喜 פין-יין: yǐn xǐ), הקרוי גם "יִין מהמעבר" (גְווָאן יִין) ו"אדון המעבר" (גונְג דוּ), שימש מפקד מעבר ההרים הָאנְגוּ בתקופתו של המלך גָ'או מג'וֹאוּ, בתחילת המאה ה-10 לפנה"ס.

על פי ספרי ההיסטוריה העתיקים, יִין שִׂי היה מי שקיבל לידיו מלאו דזה את הספר הנודע "דאו דה ג'ינג":

בספרות הדאואיסטית הורחב כבר הדיבור על יִין שִׂי, מעצם היותו מראשוני הדאואיסטים:

בספר "הגדות על בני אלמוות מופתיים" מציין לְיוֹ שְׂיָאנְג בפרק על יִין שִׂי כי גם הוא השאיר כתבים: "נהנה לכתוב ספרים, סך כולם תשעה דפים, וייקרא שמם 'גְווָאן לִינְג דְזְה'". בחלק "תיעוד הספרות" בספר האן מוזכר הספר בשם "גְווָאן יִין דְזְה" בתשעה דפים ומיוחס ליִין שִׂי מתקופת ג'ואו. ספר זה כבר אבד, והגרסה הקיימת בימינו, אשר קיבלה מאוחר יותר את השם "קלאסיקת האמת של ראשית הספרות", מקורה בתקופת שושלת סונג הדרומית. גם בג'ואנג דזה מצוינים "גואן ין ולאו דאן", הם יִין שִׂי ולאו דזה, בנשימה אחת כמי שהבינו את הדרך.

בדאואיזם מכונה יִין שִׂי "איש האמת של ראשית הספרות". מבין אסכולות הדאו, אסכולת ראשית הספרות ואסכולת שומרי המגדל רואים ביִין שִׂי את אבי האסכולה שלהם.

מונאדה (לייבניץ)

מונאדה היא אובייקט פילוסופי שתיאר הפילוסוף גוטפריד וילהלם לייבניץ.

לפי לייבניץ, לכל אובייקט ישנה מונאדה העומדת בעבורו ושנושאת את כל האינפורמציה לגביו. אותו אובייקט אשר בעבורו עומדת המונאדה הוא "אובייקט אינטנציונאלי" של המונאדה. המונאדות הן נשאי אינפורמציה, כשהאובייקט אותו מייצגת המונאדה הוא "מצב אינפורמטיבי" של המונאדה. המונאדות הן דברים פשוטים שאינם ניתנים לפירוק מכל סוג שהוא.

בעיה העולה מתאוריית המונאדות של לייבניץ היא כיצד נוצרות וכלות מונאדות. נניח לדוגמה שיש קיר הבנוי מלבנים, ודאי המונאדה שתישא את האינפורמציה בעבורו תהיה מונאדה של "קיר עשוי מלבנים", אך אם נשבור את הקיר ונקבל ערימה של לבנים, מה יהיה אז? מה תהיה המונאדה במצב כזה?

אין תמימות דעים לגבי תשובתו של לייבניץ במקרה כזה, אך הועלו מספר סברות לגבי האופציות בהן היה עשוי לבחור:

מונאדת קיר הלבנים "התחלפה" במונאדה של "ערימת לבנים". בעצם ישנה טרנספורמציה: האינפורמציה הקודמת שנשאה המונאדה הוחלפה.

ניתן להקשות על לייבניץ ולשאול מה יהיה במקרה בו נפזר את הבלוקים כך שלא יהוו עוד ערימה, מה אז? ייתכן, שלייבניץ היה משיב, כי מונאדת קיר הלבנים הפכה למונאדה של אחד הבלוקים.למונאדות אין חלונות, אין קשר סיבתי ביניהן; הן כמו איים, האל הוא המסנכרן בין המונאדות בהרמוניה מושלמת.

מטאפיזיקה

מֵטָאפִיזִיקָה (מיוונית: μετά (מֵטַא) "מעבר", φυσικά "פיזיקה", "אודות הטבע") היא ענף של הפילוסופיה העוסק בהסבר טבעם של המציאות, הקשר בין חומר לנפש, בין חומר לתכונה ובין מחשבה למציאות. מקור המונח בספרו של אריסטו, שנקרא "מטאפיזיקה" משום שבסידור המסורתי של כתביו היא הופיעה לאחר ספרו ה"פיזיקה".

אך במשך הדורות קיבל המושג משמעות יותר מילולית- פיזיס משמעותו טבע; לכן מטאפיזיקה עוסקת בדברים אשר הם מעבר לטבע או לעולם הגשמי. התפיסה בפילוסופיה מודרנית מתבססת על שימוש זה.

ספרות סינית

לסין היסטוריה עשירה של כתיבה ספרות קאנונית. העתיק שבהם הוא ספר התמורות. ספרים קלאסיים רבים נכתבו בתקופת המדינות הלוחמות, שהידועים שבהם הם ספר המאמרות לקונפוציוס והדאו דה ג'ינג של לאו דזה. בסין הקיסרית הייתה גם מסורת עתיקה של כתיבת דברי ימי השושלות, מסורת שהחלה בסה-מה צ'יאן, היסטוריון החצר של שושלת האן שבספרו רשומות ההיסטוריון (史記), העלה על הכתב את דברי ימי סין המסורתית מתחילתה ועד למאה הראשונה לפנה"ס. תקופת שושלת טאנג ידעה פריחה של שירה סינית, והמפורסמים שבמשורריה הם דו פו ולי באי. השיא של כתיבת הפרוזה הוא בתקופת שושלות מינג וצ'ינג, אז נכתבו ארבעת הרומנים הקלאסיים הסיניים.

ערך (אתיקה)

באתיקה, המונח ערך מתייחס למדד של הערכת טיבו המוסרי של מעשה מסוים. תחום הידע העוסק בערכים נקרא "תורת הערך", או "אקסיולוגיה" .

עשרת הכבלים

עשרת הכבלים בבודהיזם הם אלו הכובלים את בני האדם שטרם חוו הארה.

מי שהצליח לנתק את שלושת הכבלים הראשונים מתחיל את המסע לנירוואנה, ואילו זה שהצליח לנתק את כל עשרת הכבלים הופך לבודהה שפירושו מואר.

התמקדות ב"עצמי" - אמונה בזהות אישית

ספק - בעיקר בבודהה ובתורתו. יש להדגיש כי הבודהיזם אינו דוגמטי, ולכן אינו דורש ציות עיוור או אוסר על שאילת שאלות.

היצמדות לטקסים ולפולחנים - אמנם הבודהיזם כמו כל פילוסופיה מוסרית דורש ערכי מוסר גבוהים, אולם אינו דורש אותם כציות עיוור אלא כתוצאה של מודעות והבנה. בנוסף, הבודהיזם לא דורש היצמדות לטקסי דת (אם כי אינו שולל אותם).

השתוקקות חושית / תשוקה חושנית (אחד מהיבטי הטנהא), זו המצוירת במרכז גלגל החיים

שנאה, זדון, רצון-להרע

תאווה חומרנית (אחד מהיבטי הטנהא )

תאווה לקיום חסר הצורה (אחד מהיבטי הטנהא הייחודי למודטים)

גאווה

חוסר שקט

בורות (בערות)

פילוסוף

פילוסוף הוא אדם העוסק בפילוסופיה. הפילוסוף שואל שאלות כגון מהו מבנה העולם, האם קיים אלוהים ומהי הנפש האנושית. הוא דן בשאלות רבות ובהן מוסריות, קיומיות ומדעיות.

רלטיביזם

רֵלָטִיבִיזם (Relativism; מלשון 'relative', "יחסי") היא תפיסה הגורסת כי לנקודת מבט אין תוקף או אמת מוחלטת, אלא ערך יחסי בלבד הנקבע על-פי הבדלים בתפיסה ובשיקול דעת.

שושלת האן המזרחית

שושלת האן המזרחית (בסינית: 漢; בפין-יין: Hàn. נקראת גם שושלת האן המאוחרת) הייתה השושלת הקיסרית הרביעית. השושלת שלטה בסין משנת 23 לספירה, בה הודח ואנג מאנג, מייסד שושלת שין, עד 220 לספירה.

פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטית • מוהיזם • לגליזם • נטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזם • נאו-קונפוציאניזם • פנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזה • קונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזה • קונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאםהרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.