לאוניד נבזלין

לאוניד בוריסוֹביץ' נֶבְזְלִיןרוסית: Леони́д Бори́сович Не́взлин; נולד ב-21 בספטמבר 1959) הוא אוליגרך יהודי רוסי, מראשי חברת הנפט לשעבר יוקוס. בעשור השני של המאה ה-21, הוא אופוזיציונר לשלטון הרוסי. כאיש עסקים ישראלי, נבזלין דורג במקום ה-14 ברשימת 100 העשירים של ישראל של העיתון "מעריב" לשנת 2010 עם הון בשווי 4.9 מיליארד שקל.[1]

לאוניד נבזלין
Леони́д Бори́сович Не́взлин
לאוניד נבזלין
לידה 21 בספטמבר 1959 (בן 59)
ברית המועצותמוסקבה, ברית המועצות
מדינה ישראל
מקום מגורים הרצליה פיתוח
השכלה מהנדס תוכנה
מקצוע איש עסקים
בת זוג טטיאנה גרינברג

ביוגרפיה

לאוניד נבזלין נולד במוסקבה בשנת 1959. את השכלתו כמהנדס תוכנה רכש במכון ללימודי תעשיית הכימיה של הנפט והגז במוסקבה, והתחיל מיד לעבוד במשרד לגאולוגיה של ברית המועצות. בשנת 1987 הכיר את מיכאיל חודורקובסקי והפך לסגן מנהל המרכז ההנדסי-מדעי לצעירים, שחודורקובסקי הקים. בשנת 1991 התמנה נבזלין לנשיא בנק מנטפ, אחד הבנקים הפרטיים הראשונים שהוקמו ברוסיה, גם כן על ידי חודורקובסקי. נבזלין המשיך לכהן בבנק בתפקידים בכירים עד 1996. באפריל 1996 התמנה לתפקיד סגן נשיא חברת הנפט יוקוס, שהייתה בבעלות בנק מנטפ. נבזלין וחודורקובסקי נמנו על פמלייתו הקרובה של נשיא רוסיה דאז, בוריס ילצין, וסייעו לו להיבחר בבחירות לנשיאות ב-1996. בשנים 1999- 2003 תמכה הקבוצה ומימנה את שתי המפלגות הדמוקרטיות ברוסיה (יבלוקו ו-SPS).

ב-2001 התמנה נבזלין לנשיא הקונגרס היהודי ברוסיה, ובסוף שנת 2001 נבחר כסנטור לבית העליון של הפרלמנט הרוסי, בו שימש סגן יו"ר ועדת החוץ. בין תפקידיו שימש גם כסגן מנכ"ל סוכנות החדשות הממשלתית של רוסיה ITAR TASS. ב-2003 התמנה לרקטור אוניברסיטת רוסיה למדעי הרוח.

לאוניד נבזלין הוא אחד ממתנגדיו החריפים של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. בין היתר טען למעורבות של השלטון ברוסיה במותו של סוכן הביון אלכסנדר ליטביננקו[2]. בשנת 2008 הרשיע אותו בית המשפט ברוסיה בניסיון לרצח וגזר עליו, בהיעדרו, עונש מאסר עולם. נבזלין מצידו טען שמדובר במשפט ראווה ובניסיון להשתיקו מצד נשיא רוסיה, פוטין. בקשות הסגרה שנשלחו לישראל נדחו על ידי הפרקליטות ובית המשפט העליון שקבעו כי אין מקום להסגיר את נבזלין לרוסיה, מכיוון שבקשת ההסגרה התבססה על ראיות שאינן קבילות בישראל.[3]

בנוסף לבית המשפט העליון בישראל, גם בתי המשפט בבריטניה, הולנד, שווייץ, קפריסין, וליטא דחו את האשמות נגדו.

פעולותיו בישראל

בסוף שנת 2003 עלה נבזלין לישראל יחד עם משפחתו. בארץ ייסד נבזלין את קרן נדב. הקרן הוקמה בשנת 2004 במטרה לסייע במימון פרויקטים ללימודי יהדות, חינוך יהודי, יחסי ישראל והתפוצות והאומה היהודית, וכן פרויקטים לחיזוק הקשרים בין הנוער היהודי בארץ ובעולם.

נבזלין שימש כיו"ר חבר הנאמנים של "בית התפוצות". ביולי 2012 החלה בתו, אירינה נבזלין קוגן, לשמש כיושבת-ראש דירקטוריון "בית התפוצות" ומאז הוא נושא בתואר "יו"ר מייסד" במוסד זה.

נבזלין מכהן כחבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים, כחבר מועצת המנהלים של המרכז ללימודי יהדות ברוסיה, כיו"ר קרן השואה ועוד. בשנת 2011 רכש 20% ממניות העיתון "הארץ"[4].

בשנת 2014 הודיע נבזלין על ייסוד המגזין "ליברל", בהשראת מגזינים פוליטיים מובילים בחו"ל, כמו "האטלנטיק", "הניו יורקר" ו"האקונומיסט". הגיליון הראשון יצא במאי 2014.

חיים אישיים

נבזלין מתגורר בהרצליה פיתוח.

בתו מנישואיו הראשונים לאנה, אירינה נבזלין נישאה ביוני 2016 ליולי אדלשטיין, יושב ראש הכנסת[5].

מאשתו השנייה, טטיאנה, יש לו בת בשם מרינה. מאשתו השלישית, אוליסיה קנטור, יש לו בת בשם דנה.[6]

באוקטובר 2017 נישא לטטיאנה גרינברג.[7]

ספריו

לאוניד נבזלין כתב מספר ספרים על יחסי ציבור וחשיבותם בעידן המודרני, ביניהם:

  • אדם עם רובל
  • יחסי ציבור - מי צריך את זה

לקריאה נוספת

  • דייוויד א. הופמן, האוליגרכים - המיליארדרים החדשים של רוסיה, ספריית מעריב, 2005. לפי אינדקס בעמ' 529

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מאה העשירים של ישראל לשנת 2010, מעריב
  2. ^ TheMarkerנבזלין: יש בידי מסמכים השופכים אור על פשעים המבוצעים במעורבות ישירה של השלטונות ברוסיה, באתר TheMarker‏, 24 בנובמבר 2006‬
  3. ^ חדשות מחלקה ראשונה - News1
  4. ^ הארץהודעת הנהלת "הארץ": נבזלין רוכש 20% ממניות "הארץ", באתר הארץ, 12 ביוני 2011‬
  5. ^ כיכר השבת, ‏מזל טוב: יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין - התארס, באתר כיכר השבת, 10 בפברואר 2016
  6. ^ בת האוליגרך, באתר כלכליסט, 3 בפברואר 2011
  7. ^ יעל ולצר, ליאוניד נבזלין התחתן בפעם השלישית, באתר ynet, 4 באוקטובר 2017
אוליגרכים רוסים

אוליגרכים רוסים (המושג כולל גם אוליגרכים אוקראינים ושאר עמים סובייטים) הוא שם מקובל לקבוצה של אנשי עסקים שצברו עושר רב אחרי התמוטטות ברית המועצות, בתקופת שלטונו ונשיאותו של בוריס ילצין ברוסיה, ולעיתים בדרכים בלתי חוקיות. רבים מהאוליגרכים הבולטים הם גם מרקע יהודי מסוים.

אירינה נבזלין

אירינה נבזלין (נולדה ב-1978 במוסקבה שבברית המועצות) היא יזמת ישראלית, המכהנת כיום כיושבת ראש דירקטוריון בית התפוצות וכנשיאת קרן נדב.

הארץ

הארץ הוא היומון הוותיק ביותר הפועל בישראל. נוסד בשנת 1918 ונקרא בשם הנוכחי החל משנת 1919. העיתון היה בבעלות משפחת שוקן מאז שנת 1935, ובשנים האחרונות נמכרו 40% ממניות קבוצת הארץ, החברה שמוציאה אותו לאור, לאלפרד דומונט (20%) ולאוניד נבזלין (20%). העורך הראשי כיום הוא אלוף בן ומנכ"ל קבוצת הארץ הוא רמי גז. נכון לינואר 2018 שיעור החשיפה של העיתון עומד על 4.9% בימות השבוע ו-5.9% בסופי שבוע.

המכון למדיניות העם היהודי

המכון למדיניות העם היהודי (באנגלית: The Jewish People Policy Institute או בקיצור JPPI) או בשמו הקודם המכון לתכנון מדיניות העם היהודי (באנגלית: The Jewish People Policy Planning Institute או בקיצור JPPPI) הוא מוסד ללא כוונת רווח שמטרתו קידום והבטחת שגשוגו של העם היהודי וישראל כמדינת הליבה שלו. המכון עוסק בחשיבה אסטרטגית ותכנון מדיניות מקצועיים בנושאי יסוד של העם היהודי. במכון מכהנים שורה של אישים מכובדים מתחומי הממשל, האקדמיה, המגזר הפרטי והקהילות היהודיות המהווים את צוות החשיבה של המכון.

נקודת המבט של המכון היא כלל-יהודית וארוכת טווח, ואבן יסוד בעבודתו היא הנחת קיומה של מדינת ישראל כ"מדינת הליבה" של היהדות. צוות החשיבה של המכון בוחן באופן שיטתי ומקצועי את האתגרים, האיומים וההזדמנויות שאיתם מתמודד העם היהודי, ומפתח עקרונות מדיניות וחלופות אסטרטגיות. נוסף על כך, המכון עשוי להמליץ על צעדים מיידיים שיש לנקוט במטרה להבטיח את המשכיות ושגשוג העם היהודי.

המכון הוקם בשנת 2002 על ידי הסוכנות היהודית, והוא מנוהל כגוף עצמאי בלתי-תלוי. בראשו עומדת מועצת מנהלים שיושבי הראש המשותפים שלה הם השגריר סטיוארט איזנשטדט, תת-מזכיר המדינה של ארצות הברית לשעבר, והשגריר דניס רוס, אשר כיהן כשליחו המיוחד של נשיא ארצות הברית לשעבר, ברק אובמה, כמנהל אגף התכנון בממשל בוש ובמגוון תפקידים נוספים.

נשיא המכון, והמנכ"ל המייסד הוא אבינועם בר-יוסף.

המכון נמצא בקמפוס האוניברסיטה העברית בירושלים בגבעת רם.

הקונגרס היהודי-רוסי

הקונגרס היהודי-רוסי (ברוסית: Российский еврейский конгресс,‏ РЕК) הוא ארגון יהודי בפדרציה הרוסית הפועל למען יהודי רוסיה ונחשב לארגון הגדול והמשפיע ביותר בקרב קהילה זו.

הארגון הוקם ב-1996, והוא מאגד בתוכו אנשי עסקים, פוליטיקאים ומדינאים, אנשי תרבות ואמנים, מנהיגים ופעילים בקהילות היהודיות השונות (חרדים וחילונים) ברחבי רוסיה.

מטרות הקונגרס היא שיפור במגוון נושאים חשובים עבור הקהילות היהודיות בפדרציה הרוסית כגון: חינוך, צדקה, פיתוח והפצת תוכניות ופעילויות חברתיות.

ולדימיר דובוב

ולדימיר דובוב (ברוסית: Владимир Дубов; נולד ב-7 בפברואר 1958) הוא איש עסקים, פוליטיקאי ואוליגרך רוסי, היה מבעלי חברת יוקוס, המתגורר כיום בישראל. בין השנים 1999 ל-2003 שימש כחבר בדומה.

ולדימיר פוטין

ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין (ברוסית: Влади́мир Влади́мирович Пу́тин, להאזנה (מידע • עזרה); נולד ב-7 באוקטובר 1952) הוא מדינאי רוסי, ראש ממשלת רוסיה בשנים 1999 ו-2008–2012, נשיאה בשנים 1999–2008 ו-2012–2018 ומשנת 2018 מכהן כנשיא רוסיה בקדנציה הרביעית שלו.

ב-31 בדצמבר 1999 מונה פוטין לנשיא בפועל של הפדרציה הרוסית עד תום הקדנציה של בוריס ילצין, שהודיע על פרישתו. בשנת 2000 נבחר פוטין לנשיא הפדרציה הרוסית וכיהן בתפקיד במשך שתי קדנציות מלאות, עד מרץ 2008. בשל מגבלות חוקתיות נמנע ממנו להתמודד על כהונה שלישית רצופה כנשיא רוסיה, ולקראת תום הקדנציה השנייה הוא סימן את דמיטרי מדבדב כמועמד המועדף עליו לתפקיד הנשיא הבא. במרץ 2008 נבחר מדבדב לנשיא בבחירות כלליות, ומינה את פוטין לראש ממשלת רוסיה. במרץ 2012 זכה פוטין בבחירות לנשיאות, ובמאי אותה שנה הושבע לתפקיד הנשיא לקדנציה שלישית. הוא חזר ונבחר לקדנציה רביעית גם במרץ 2018.

במהלך כהונתו כנשיא נהנה פוטין מפופולריות בציבור הרוסי. נוצרה לו תדמית של נשיא חזק שהצליח לנצח את הטרור הצ'צ'ני ולהביא למדינה סדר לאחר תקופה של שפל כלכלי וחוסר יציבות שלטונית בעקבות קריסת ברית המועצות ובתקופת כהונתו של בוריס ילצין.

בה בעת עורר פוטין ביקורת על התנהלותו כנשיא, הן מצד מבקרים מבית והן מצד ממשלות זרות וארגוני זכויות אדם. המשברים בצ'צ'ניה ובדאגסטן, שבהם השתמשה הפדרציה הרוסית באמצעים חריפים לדיכוי מרידות בדלנים וקיצונים מוסלמים, וכן יחס המדינה לזכויות להט"ב, הביאו לביקורת חריפה על הפרות חמורות של זכויות האדם; בעוד פעולות נוספות גררו ביקורת עזה מצד המערב, כגון הפלישה לחצי האי-קרים וסיפוחו ועימותים צבאיים במזרח אוקראינה שבאו לאחר מכן, אשר גררו מערכת עיצומים מצד מדינות המערב, נאט"ו והאיחוד האירופי נגד המשטר ונגד אוליגרכים המקורבים אליו, וכן האשמת ארצות הברית ומדינות נוספות בהתערבות מוסקבה בהליך הדמוקרטי שלה. יחסיו עם המדינות שהיו בעבר בברית המועצות ובתחום השפעתה, ויחסיו עם אנשי העסקים המכונים "אוליגרכים", שנהנו מהשפעה, עושר וכוח פוליטי וכלכלי בתקופת ילצין, עמדו אף הם במוקד הביקורת. עם חלק מאוליגרכים אלו שיתף פוטין פעולה, ואחרים, כבוריס ברזובסקי, מיכאיל חודורקובסקי ולאוניד נבזלין, רדף, כלא או הגלה. הקרמלין דחה טענות אלו כביקורת אנטי-רוסית מצד מתנגדי המשטר במערב ומצד אוליגרכים גולים. נעשו צעדים מבית להשתקת הביקורת, ויש הטוענים כי עיתונאים ויריבים פוליטיים שהתנגדו לפוטין נרצחו על ידי עושי דברו.

בסוף שנת 2007 נבחר פוטין לאיש השנה של המגזין "טיים", ו"פורבס" דירג אותו במשך שנתיים רצופות, ב-2013 וב-2014, בתור המנהיג החזק ביותר בעולם.

בשנת 2017 נבחר על ידי המגזין "טיים" כאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם.

ביולי 2017 דווח כי הונו של פוטין נאמד בסך כ-200 מיליארד דולר. כך עלה משימוע שנערך בקונגרס לאיש העסקים ביל בראודר, אשר רכש אחזקות בחברות ממשלתיות כגון גזפרום נפט ושיתף פעולה עם פוטין באותה התקופה.

יולי אדלשטיין

יולי יואל אדלשטיין (נולד ב-5 באוגוסט 1958; י"ט באב תשי"ח) הוא יושב ראש הכנסת וחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. בעבר השר לקליטת עלייה ושר ההסברה והתפוצות בממשלות ישראל. היה בעבר מסורב עלייה ואסיר ציון בברית המועצות. בהכשרתו הוא מורה לשפות, בעיקר עברית.

ליברל (מגזין)

ליברל הוא ירחון ישראלי מודפס, המתמקד בפוליטיקה, תקשורת ותרבות.

ליברל נוסד בשנת 2014 על ידי לאוניד נבזלין ורותם דנון, תוך לקיחת השראה ממגזינים פוליטיים מובילים בחו"ל, כמו "אטלנטיק", "הניו יורקר" ו"אקונומיסט".

הגיליון הראשון יצא במאי 2014.

ליברליזם

לִיבֵּרָלִיזְם (liberalism; מהמילה הלטינית libertas, מילולית: 'חירות') היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרונות החירות והשוויון. הליברליזם תומך בעקרונות כגון ממשל חוקתי, הפרדת הרשויות, חופש הדת, הפרדת הדת מהמדינה, זכות הקניין, חופש ההתאגדות, חופש הביטוי, כלכלת שוק ושוויון בפני החוק ומתנגד למשטרים אוטוריטרים. משמעותו המקובלת של המונח השתנתה בין אזור לאזור ובין תקופה לתקופה וישנן כיום מגוון אידאולוגיות ליברליות, דוגמת הליברליזם הקלאסי והליברליזם החברתי.

מקובל לראות את ראשית הליברליזם כתנועה פוליטית מובהקת בהוגי עידן הנאורות, אז גובש הליברליזם לכדי תפיסה עקבית וצבר תמיכה משמעותית בקרב פילוסופים וכלכלנים במערב. הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק, בן המאה ה-17, נחשב על פי רבים כאבי הליברליזם. ג'ון לוק קידם את רעיון הזכויות הטבעיות לפיו לכל אדם זכות לחיים, חירות ורכוש. מקור זכויות אלה, לפי לוק, אינו בצו ממשלתי או טוב ליבו של המחזיק בשלטון, אלא בעצם טבעו של האדם. לפיכך, בעוד לממשל סמכות להגן על זכויות אלו, אין לו כל הצדקה לעשות שימוש אחר בכוחו. יש הטוענים כי ניצני המחשבה הליברלית מופיעים עוד בעת העתיקה, ובפרט בתרבויות רומא, יוון העתיקה וסין העתיקה.

בסוף המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19 בא הליברליזם לכדי ביטוי פוליטי ברפורמות נרחבות אשר שמו קץ לשיטה הפיאודלית, זכויות היתר של האצולה, התיאוקרטיה (ובפרט, דומיננטיות הכנסייה הקתולית) וכן למונרכיה האבסולוטית ברחבי אירופה, אמריקה הלטינית וצפון אמריקה. המורדים במהפכה האמריקאית, במהפכה הצרפתית ובמהפכות נוספות מאותה תקופה הושפעו מעקרונות הפילוסופיה הליברלית וזו עמדה בבסיס הצידוק המוסרי למהפכות אלו.

בעת החדשה צמח הליברליזם לצד עליית הלאומיות ורבים ראו בשתי אידאולוגיות אלו גישת עולם שלמה. בתקופת המלחמה הקרה נצבו דמוקרטיות ליברליות אל מול דיקטטורות סוציאליסטיות וכך נוצר גם זיהוי מסוים בין הליברליזם לדמוקרטיה.

מיכאיל חודורקובסקי

מיכאיל בוריסוביץ' חודורקובסקי (ברוסית: Михаи́л Бори́сович Ходорко́вский; נולד ב-26 ביוני 1963), הוא איש עסקים, פובליציסט ופעיל פוליטי רוסי ממוצא יהודי, היה אחד מהאוליגרכים הרוסים.

בשנים 1997-2004 היה מייסד ומנכ"ל חברת הנפט "יוקוס". נאסר ב-25 באוקטובר 2003 על ידי רשויות החוק הרוסיות והואשם בגניבת והעלמת מס. בעת מאסרו הוא היה אחד האנשים העשירים ביותר בעולם והונו הוערך בסך של 15 מיליארד דולרים. ב-2005 הואשם על ידי בתי המשפט הרוסיים ונשלח למעצר. יוקוס פשטה את הרגל בתהליך ובשנים 2010-2011 נוספו סעיפי אישום נוספים שהביאו להארכת תקופת מאסרו והוא שהה במאסר 10 שנים ו-10 חודשים.

החלטת בתי המשפט הרוסיים הייתה מקור לביקורת ציבורית מקומית ובינלאומית והוא הוכרז על ידי רבים כאסיר פוליטי, שנעצר בהוראת הקרמלין על מנת למנוע אפשרות כי חודורקובסקי יתמודד למשרת נשיא רוסיה בבחירות. ארגון אמנסטי הבינלאומי העניק לו מעמד של אסיר מצפון, לו ולשותפו פלטון לבדב, שנאסר עמו. במאי 2011 בית הדין האירופי לזכויות אדם הודה כי נעשה שימוש לא חוקי בהליכי מעצרו של חודורקובסקי אך בית המשפט לא ראה סימנים למניעים פוליטיים.

ב-12 בנובמבר 2013 חודורקובסקי הגיש בקשה רשמית לנשיא רוסיה לחנינה. ב-19 בדצמבר הודיע ולדימיר פוטין כי חודורקובסקי ישוחרר ולמחרת בבוקר פוטין כבר חתם על צו חנינה וחודורקובסקי שוחרר ממעצרו, הועבר למטוס גרמני והוטס לברלין. לאחר שחרורו הוא עבר עם משפחתו לשווייץ והקים מספר חברות בז'נבה כשהוא הוערך בסכום של 100 מיליון דולרים. ב-2016 עבר להתגורר בלונדון. אף שהצהיר תחילה כי יעסוק בנושאים חברתיים ולא יעסוק בפוליטיקה, הוא הודה כי לא איבד תקווה לרוץ כמועמד בבחירות לנשיאות רוסיה.

בדצמבר 2015 שוב נפתחו נגדו חקירות כאשר הודיעה ועדת החקירות של רוסיה כי היא בודקת את מעורבותו של חודורקובסקי ברצח ראש עיריית נפטיוגאנסק ולדימיר פטוחוב ב-1998.

מיכאיל קסיאנוב

מיכאיל מיכאילוביץ' קסיאנוב (ברוסית: Михаи́л Миха́йлович Касья́нов) (נולד ב-8 בדצמבר 1957) היה ראש ממשלת רוסיה מינואר 2000 עד פברואר 2004.

קסיאנוב נולד בעיירה במחוז מוסקבה. לאחר סיום בית הספר החל ללמוד הנדסה במוסקבה. בשנת 1976 גויס לצבא ושירת בגדוד הקרמלין. עם סיום שרות חובה בשנת 1979 המשיך את הלימודים וסיים אותם בשנת 1981. הוא מילא תפקידים שונים בתחום הכלכלה בברית המועצות ואחר כך ברוסיה העצמאית. בשנת 1995 מונה לסגן שר האוצר. טיפל בנושא תשלום החובות של רוסיה לבנקים באירופה. בעקבות ההצלחות בנושא בשנת 1998 קודם לסגן ראשון של שר האוצר.

ב-25 במאי 1999 מונה לשר האוצר. ב-10 בינואר 2000 קודם לסגן ראשון של ראש הממשלה. ב-17 במאי 2000 קודם לתפקיד ראש הממשלה והרכיב את ממשלתו.

קסיאנוב, שהיה המקורב האחרון לבוריס ילצין שנשאר לכהן בממשלה הרוסית, פוטר יחד עם כל ממשלת רוסיה בפברואר 2004 על ידי הנשיא ולדימיר פוטין. היום נחשב מבכירי האישים האופוזיציוניים לפוטין ברוסיה.

במסיבת עיתונאים לציון שנה לפיטוריו, ב-24 בפברואר 2005, הדגיש קסיאנוב את רצונו לרוץ בבחירות לנשיאות רוסיה שיתקיימו במרץ 2008. הוא קיבל תמיכה נלהבת מצד לאוניד נבזלין ובוריס ברזובסקי (שניהם בעלי אזרחות ישראלית, החיים מחוץ לרוסיה), כמו גם מצד אלוף העולם בשחמט גארי קספרוב.

קסיאנוב הוא המועמד היחיד של האופוזיציה הדמוקרטית שרץ בבחירות לנשיאות רוסיה בבחירות 2008, לאחר שבוריס נמצוב וגריגורי יבלינסקי הודיעו שהם פורשים מהמירוץ עקב היותו לטענתם, בלתי הוגן ובלתי דמוקרטי. בסופו של דבר גם קסיאנוב ירד מהמרוץ כי מועמדותו לא אושרה בוועדת הבחירות.

כיום נחשב לאחד ממנהיגי האופוזיציה הליברל-דמוקרטית והוא עומד בראש תנועת האיחוד הדמוקרטי העממי הרוסי (Российский народно-демократический союз), תנועה פוליטית שייסד ב-2006.

בשנת 2009 פרסם את ספרו "ללא פוטין" על הפוליטיקה של רוסיה.

מספר פעמים ניסה לרשום את מפלגתו אצל רשם המפלגות אך נענה בשלילה מסיבות שונות. החל מיוני 2012 הוא אחד מיושבי ראש של המפלגה הרפובליקנית של רוסיה - מפלגת החופש העממי.

מיכאיל נשוי לאירינה קסיאנובה (פרלטוב), ילידת 1956, בוגרת הפקולטה לכלכלה של אוניברסיטת מוסקבה. הייתה מרצה בתחום הכלכלה הפוליטית. כיום פנסיונרית.

לזוג יש בת בשם נטליה קלינובסקאיה, ילידת 1984, בוגרת הפקולטה לפוליטולוגליה של המכון המוסקבאי ליחסים בינלאומיים (MGIMO). ב-2006 נישאה לאנדריי קלינובסקי, בנו של טימור קלינובסקי, איש עסקים, מייסד חברת "אפיצנטר מרקט" ומנכ"ל "שלטר קורפ".

בתו הצעירה של קסיאנוב היא אלכסנדרה (ילידת 2005). לקסיאנוב אחיות הגדולות ממנו, אירינה וטטיאנה.

נבזלין

האם התכוונתם ל...

קבוצת הארץ

קבוצת הארץ היא מפעלי הוצאה לאור בתחום העיתונות הנמצאים בשליטתה של משפחת שוקן. בקבוצה נכללים עיתון "הארץ", הוצאת שוקן, מקומוני "רשת שוקן", אתר TheMarker, המגזין לילדים "עיניים" ובית דפוס המדפיס את עיתוני הקבוצה.

קרן נדב

קרן נדב היא קרן פילנתרופית של משפחת נבזלין בישראל. הקרן תומכת ביוזמות המקדמות הבנה של המושג עמיות יהודית (באנגלית: Jewish Peoplehood), בניית הזהות הקולקטיבית היהודית ויצירת קשרים מתמשכים בין יהודים ברחבי העולם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.