לאדינו

לאדינו היא שפה רומאנית יהודית המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד (בעיקר יהדות הבלקן), וידועה גם בשמות "ספאניולית" (בעברית), "ג'ודיזמו", "Judeoespañol", ספרדית־יהודית או רק אספאניול בשפת הלאדינו המדוברת. לאדינו הוא השם הנפוץ ביותר כיום ללשון "הספרדית-היהודית", בעבר המונח לאדינו היה לשפה המשמשת לתרגום כתבי קודש בלבד הכתובה באותיות רש"י, שפה שיוחדה לכתיבה והייתה שונה משפת הדיבור.

לאדינו
ג'ודיאו-אספאניול / Djudeo-espanyol
מדינות ישראל, טורקיה, יוון, מקדוניה, בוסניה והרצגובינה, סרביה, בולגריה, מרוקו הספרדית, צרפת, ארצות הברית, קנדה.
אזורים אגן הים התיכון, צפון אמריקה, דרום אמריקה
דוברים 100,000 בישראל (1985); 8,000 בטורקיה; 1,000 ביוון; מספר הולך ומצטמצם במקומות אחרים
שפת אם רוב הדוברים
כתב בעבר כתב רש"י ואותיות דפוס עבריות,
כיום[דרושה הבהרה] אלפבית לטיני (בגרסה מקומית)
משפחה

הודו-אירופית

איטאלית
רומאנית
רומאנית מערבית
איברו-רומאנית
איברית מערבית
ספרדית
לאדינו
לאום אין
מוסד הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו
ראו גם שפהכתב • רשימת שפות

היסטוריה

מקורה של הלאדינו בניב קסטיליאני של הספרדית במאה ה-15, שבו דיברו יהודי ספרד. הם שילבו בשפה המקומית גם יסודות בעברית ובארמית. אחרי גירוש היהודים מספרד ב-1492, והתפזרותם ברחבי האימפריה העות'מאנית, הפכה הלאדינו לשפה יהודית נפרדת, דיברו בה היהודים באסיה הקטנה, בארצות חבל הבלקן, בדרום רומניה, בצפון אפריקה, במזרח התיכון ובארץ ישראל. בקהילות המגורשים במערב אירופה (הולנד, אנגליה, המבורג, צרפת, בלגיה וכו') לא דיברו לאדינו כי אם ספרדית-בארוקית ופורטוגזית (שנכתבו באותיות לועזיות) בתקופה הראשונה ולאחר מכן עברו לשפת המדינה (הולנדית, אנגלית, צרפתית), אך קיימים שם שימושים ליטורגיים מעטים בלאדינו כדוגמת תרגום ההפטרה לתשעה באב.

בשואה נמחו קהילות יהודיות דוברות לאדינו בעיקר באזור הבלקנים ובראשן קהילת העיר סלוניקי, שנקראה ירושלים דבלקן, והלאדינו כמעט נכחדה מאזורים אלו. דוברי לאדינו מטורקיה ומבולגריה שעלו ארצה, הושפעו בשנותיה הראשונות של המדינה מתרבות "כור ההיתוך" ועברו לדבר עברית; ילדים מבתים דוברי לאדינו (כמו גם מבתים דוברי שפות אחרות) נטו להתבייש בהוריהם "הגלותיים" ולא למדו לדבר כראוי בשפה.

ניבים

ללאדינו שני ניבים עיקריים:

שני התת-ניבים הושפעו באוצר המילים מטורקית, וכן ספגו השפעות אזוריות מלשונות סלאביות ומיוונית
  • הניב הצפון אפריקאי, חכיתייה - דובר על ידי היהודים בצפון אפריקה, בעיקר על ידי הקהילות היהודיות במרוקו הספרדית, ניב זה ספג השפעות מערבית, וכן הושפע במשך השנים, בעיקר מאמצע המאה ה-19, מן ההתפתחויות בספרדית המודרנית.

בתוניסיה דוברה הלאדינו על ידי הקהילה של מהגרים יהודים איטלקים (ספרדים) מליבורנו וצאצאי מגורשי ספרד ופורטוגל שאוחדו לקהילה אחת בשם הקהילה הליבורנזית, ניב זה שילב ספרדית עתיקה, פורטוגלית, ערבית, עברית, ואיטלקית (היה נתון להשפעה צרפתית מאוחר יותר). הניב נכחד בגלל דומיננטיות של השפה הערבית.

למרות הניבים השונים התקיימה רמה גבוהה של אחידות לשונית, הודות לקשרי מסחר בין הקהילות היהודיות דוברות השפה, מילים וביטויים שונים עברו ביניהן. כן עמדו בין הקהילות קשרי תרבות ודת, וספרים שנכתבו בלדינו עות'מאנית שימשו את דוברי החכיתייה בצפון אפריקה.

דוברי החכיתיה, שחיו תקופה ארוכה במגע קרוב עם דוברי ספרדית, זנחו בהדרגה את מאפייניה הייחודיים של החכיתייה ואימצו את מאפייני הספרדית המודרנית.

פונולוגיה

עיצורים בלאדינו
וילוני חכי בתר־
מכתשי
מכתשי שִנִּי שפתי
(־שִנִּי)
אפי ŋ ɲ n m
סותם g k d t b p
מחוכך ʤ ʧ
חוכך x ʒ ʃ z s ð v f
מקורב
(צדי)
w j
l
מקיש ɾ
רוטט r

בלאדינו מאפיינים ספרדיים ארכאיים, כמו שימור ההבחנה בין העיצורים השורקים הקוליים והאטומים:

  • שימור צורת הגייה של העיצורים ⟨j⟩ (ז') ו-⟨x⟩ (שׁ), אשר בספרדית מודרנית התמזגו לעיצור ח, ⟨j⟩. למשל במילים bajo (נמוך, נהגה בלאדינו 'באשו' ובספרדית 'באחו') או hijo (בן, נהגה בלאדינו 'איז'ו' ובספרדית 'איחו').
  • שימור ההבחנה בין העיצורים ⟨ç⟩, ⟨z⟩, אשר בספרדית התמזגו להגייה [θ], ת'.
  • שימור ההבחנה בין [s] [z], אשר בספרדית התמזגו ל-[s].

ניכרים בה גם מאפיינים פונולוגים אנדלוסיים שאינם שמרניים:

  • מיזוג העיצור ⟨ll⟩ לתוך ⟨y⟩ ‏ (תופעה הקרויה בספרדית Yeísmo)
  • מיזוג זוגות העיצורים [ts] [s] ו-[dz] [z] (Seseo).

ישנן גם השפעות מהשפה הפורטוגלית: הגיית העיצור [s] כ-[ʃ] במקרים מסוימים, ומספר מילים שאולות.

אוצר מילים

בלאדינו יש שימוש נרחב במילים עבריות בשל הנוכחות של השפה בחיי קהילת הדוברים בשימוש הליטורגי. השפה קלטה מילים וביטויים מהשפות המקומיות בהם התגוררו היהודים כמו טורקית, ערבית, צרפתית, איטלקית, יוונית ועוד. אוצר המילים בלאדינו כולל גם מילים מספרדית עתיקה, שאינן בשימוש בספרדית המודרנית.

בלאדינו נמנעים לעשות שימוש במילים מספרדית שיש להם הקשר נוצרי.
דוגמאות:

  • אלוהים - Dios בספרדית (ברבים), El Dio בלאדינו (ביחיד).
  • יום ראשון - Domingo בספרדית, Alhat בלאדינו (כנראה מערבית).


המון מילים מלאדינו השתלבו בה מהשפות המקומיות, ובעיקר מהשפה הטורקית וזאת עקב כך שהיהודים הספרדים גרו באיזורי האימפריה העות'מאנית.

מורפולוגיה

מערכת הכינויים דומה לזו של הקסטליאנית במספר הבדלים. לא קיים כינוי הגוף "usted" שהתפתח בספרדית מאוחר יותר, ולשם הבעת כבוד משתמשים הדוברים ב-"sinyor". כמו כן, נשתמרו בשפה הכינוי הרומז האיברי הארכאי "dito" ואילו הכינויים הרומזים ה"רחוקים" "eso/a", "aquel/la" נעלמו מן השפה. מערכת הפועל בלאדינו עברה מספר יישורי מערכת ביחס לקסטליאנית, כך למשל בפעלים עם דיפתונגים ניתן לראות דיפתונג בכל נטיית הגוף (למשל: puedo - pueder), או היעדרו בכל נטיית הגוף kero - keresh. נטיית האימפרפקט מסומנן על ידי הסופית "va-" בכל שלוש קבוצות הפועל (ר' מערכת הפועל הספרדית. יש נטייה להשתמש בצורות פועל שאינן מורכבות (פרפקט) בזמני העבר ואילו בצורות מורכבות בעתיד ("ir a infinitivo"). בצורת האימפרפקט הסוביונקטיב, הצורן בשימוש הוא "ase-" (על נטיותו) בלבד.

השפה אף ספגה צורנים משפות שונות, למשל מוספית 'בעל המקצוע' "ג'י" מטורקית. כאשר צורן ממוצא איברי מקביל היה בנמצא קיבל הצורן הטורקי משמעות שלילית בדרך כלל, כך לדוגמה הלקסמה העברית "צדקה" מקבלת מוספית איברית "sedakero" או אחת טורקית "sedakaji" והמשמעות היא נדבן וקבצן בהתאמה. צורן ההקטנה (דימינוטיב) בלאדינו הוא לרוב "iko-", צורן המוכר לדוברי העברית מהשמות מושיקו ומהסדרה קופיקו.

כתב

El Avenir Ladino Newspaper
שער העיתון "איל אבﬞיניר" מ-1897

הלאדינו נכתבה בכתב רש"י בכתבים דתיים וגם חילוניים, ולעיתים באותיות דפוס עבריות. בהשפעת תהליכי מודרניזציה שהחלו אצל דוברי השפה באמצע המאה ה-19 החל שימוש באלפבית המקומי, בעיקר אלפבית לטיני אך גם אלפבית קירילי. הכתב הלטיני הוא הכתב הרווח היום, אך מותאם בדרך כלל לשפה השלטת במדינה (לדוגמה, את הצליל "ש" יכתבו בצרפת ch, בארצות דוברות אנגלית sh ובטורקיה ş).

פעמים רבות נכתבה הלאדינו בכתב עברי קורסיבי הקרוי "סוֹלֵיטְרֵיאוֹ", כתב "חצי קולמוס" - כתב יד שהשתמשו בו היהודים הספרדים עד לפני דור או שניים[1].

ספרות בלאדינו

ספרות הלאדינו התפתחה כבר בספרד, במיוחד תורגמה ללאדינו ספרות תורנית. אחרי גירוש ספרד, המשיכו בתרגומים אלה ביתר שאת. בנוסף לתרגומי התנ"ך, תורגמו גם ספרי הלכה כגון "שולחן ערוך" (שגם מקורו העברי מכיל מספר לעזים בלאדינו) וספרי הגות ומוסר כגון "שבט מוסר". היצירה המרכזית והבולטת שנכתבה בלאדינו היא "מעם לועז" - ילקוט מדרשים ופירושים על התורה, מפעל בו החל ר' יעקב כולי.

הספרות החילונית התאפיינה ברומנסות, בלדות עממיות שנמסרו בעל־פה. בסוף המאה ה-19 הרבו לתרגם ללאדינו מספרות העולם, בייחוד מצרפתית. כמו כן נכתבו ספרים בענייני היסטוריה ומדע, ביניהם "תולדות ישראל" ב-13 כרכים. בתקופה זו פעלה גם קבוצת מחזאים שהרבו לתאר את ההווי היהודי ודמויות יהודיות מן העבר.

הלאדינו כיום

הלאדינו אינה משמשת היום כבעבר כשפה ראשית עבור היהודים הספרדיים, והדוברים בה מתמעטים והולכים. השימוש בלאדינו כיום בא לידי ביטוי בספרות, בשירה, במחקר, בתיאטרון ובמוזיקה.

הכנסת חוקקה את "חוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו", שמטרתו שימור וטיפוח מורשת הלאדינו, כיו"ר ראשון של הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו כיהן יצחק נבון, ובשנת 2015 נבחרה לתפקיד הפרופ' תמר אלכסנדר. כמו כן יש ניסיון לשמר את השפה ותרבותה במרכזים מיוחדים כגון "המרכז לחקר הלאדינו ע"ש נעימה ויהושע סלטי" באוניברסיטת בר-אילן וכן ב"מרכז משה דוד גאון לתרבות הלאדינו" באוניברסיטת בן-גוריון, ובחוגים ללימוד השפה באוניברסיטאות, בארץ ובמדינות אחרות בעולם. בין החוקרים המובילים של שפה זו ניתן למנות את יצחק לוי, אבנר פרץ, מתילדה כהן-סראנו, דוד בוניס, אלדינה קינטנה, תמר אלכסנדר שמואל רפאל ויהודה הצבי.

Judaeo-Spanish in Rashi and Soletreo
הצירוף "ג'ודיאו-איספאניול" כתוב בשורה הראשונה בכתב הסוליטריאו ובשורה השנייה בכתב רש"י

המחזה של יצחק נבון "בוסתן ספרדי" המתאר את ההווי של שכונה ספרדית ירושלמית, בשירים סיפורים והומור, הביא את תרבות הלאדינו להכרה של הקהל הרחב. המחזה זכה להצלחה רבה גם בהפקה המקורית בשנת 1969 וגם בהצגה המחודשת.

בזכות האינטרנט יש התעוררות של שימוש בלאדינו בפורומים בארץ ובעולם. Ladino Komunita היא קהילה וירטואלית, הכוללת דוברי לאדינו מרחבי העולם, והקשר בין חבריה מנוהל בלאדינו בלבד.

בארץ פועלים מספר משוררים דו-לשוניים, בעברית ולאדינו: מרגלית מתתיהו, אבנר פרץ (שהוא גם מתרגם פורה מלאדינו) ומיכל הלד. מתילדה כהן-סראנו היא מן האספניות והיוצרות המרכזיות בתרבות הלאדינו כיום, בתחומי תיעוד השירה והסיפור העממי (וכן בכתיבת רומנסות ספניוליות מחדש כסיפורים, וסיפורים כשירים). כן פועלים מספר זמרים, בתוכם בולט מקומם המרכזי של בני משפחת לוי: האב, זמר הבריטון והמתעד יצחק לוי, אשר ביקש שכל ההקלטות שעשה לשם תיעוד ורישום המסורות המוזיקליות, יועלו באש לאחר מותו; האם, הזמרת כוכבה לוי, והבת יסמין לוי. ראובן וימר עיבד (והוסיף משלו) 70 משלי לאדינו (במקור לדינו) לנוסח פיוטי, במשקל ובחריזה. ד"ר איציק לוי פועל למען שימור ותיעוד נכסי התרבות והפולקלור של צאצאי מגורשי ספרד. בארכיון ה"רשות הלאומית לתרבות הלאדינו", תיעד לוי את סיפורם האישי של כ-2000 אינפורמנטים דוברי לאדינו.

כן יוצא לאור בארץ כתב-העת אקי ירושלים Aki Yerushalayim (כאן ירושלים).

בפברואר 2018, בוועידה בינלאומית, שנערכה באקדמיה המלכותית ללשון הספרדית, הוחלט על הקמת אקדמיה ללאדינו שמקום מושבה יהיה בישראל. כמו כן ספרד תכיר באופן רשמי בלאדינו כאחת הלשונות הספרדיות, ותנסה בכך לסייע בשימורה ובהצלתה מהכחדה[2].

ה"פסטילאדינו"

Yaelbadash2011
יצחק נבון מעניק ליעל בדש את הפרס הראשון על זכייתה באירוע העשור ל"פסטילאדינו"

מאז שנת 2003 מתקיים מדי שנה בחג הסוכות בראשון לציון פסטיבל זמר בינלאומי תחרותי לשירים חדשים ומקוריים בלאדינו. בתחרות קונצרט גמר חגיגי בשיתוף התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, בו משתתפים כעשרה שירים. הפסטיבל התחרותי מתקיים ביוזמת אלי מתתיהו ומוני ארמוזה, ומושך מתחרים מרחבי העולם.

ב-2011 התקיים אירוע העשור ל"פסטילאדינו" בו התחרו כל השירים שזכו בפסטיבל בעשור הקודם. במקום הראשון זכתה יעל בדש, השיר שביצעה -"La Lingua de Kaza" - נבחר לשיר השירים של ה"פסטילאדינו" לעשור זה.

"בדומה לאירוויזיון, הפסטילאדינו היא תחרות של שירה חיה בליווי תזמורת סימפונית", אומר רוני וייס המנהל המוזיקלי של התחרות. "השירים הנבחרים לתחרות הם ברמה מוזיקלית גבוהה. הטקסטים נאמנים למסורת הסיפורית של תרבות הלאדינו והמנגינות קליטות, חמות ומרמזות לשורשים מוזיקליים ספרדיים."

לדברי יצחק נבון, שנתן חסותו לפסטיבל, "העובדה שמשתתפים בתחרות יוצרים מארצות שונות, מעידה על רצון עז לראות בלאדינו שפה חיה ומתחדשת".

כנס לאדינו

החל מ-2002 מתקיים מדי שנה כנס של דוברי לאדינו הנקרא "Dias De Leche I Miel" שפירושו "ימים של חלב ודבש". הכנס מתקיים בים המלח במהלך שלושה ימים ומאורגן על ידי "העמותה לקידום מורשת תרבות הלאדינו חיפה והצפון". הכנס התקיים לראשונה ביוזמת אברהם מונסון, בן למשפחה סלוניקאית, ממייסדי העמותה לקידום תרבות הלאדינו ולשעבר נשיא לשכת הבונים החופשיים בחיפה. הכנס קיבל גם את חסותו של הנשיא המנוח יצחק נבון. דבר קיום הכנס התפרסם בעולם כולו ומגיעים אליו דוברי לאדינו ממדינות רבות בעולם, וגם משתתפים שאינם דוברים את השפה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מרכזים לחקר הלאדינו ותרבותה

עיתונות ופורומים בלאדינו

לימוד לאדינו, בלשנות ומילונים

תרבות: ספרות, שירה ומוזיקה

הכחדה ושימור

שונות

הערות שוליים

  1. ^ הסבר מפורט ניתן למצוא כאן
  2. ^ עופר אדרתספרד מתגייסת להצלת הלדינו: תכיר בה כלשון, באתר הארץ, 22 בפברואר 2018
  3. ^ תמיר קרקסון, ללמד לדינו את בני הדור השלישי, באתר הארץ, 10 ביולי 2018
IE countries
בירוק כהה: מדינות עם רוב דובר שפות הודו-אירופיות. בירוק בהיר: מדינות עם מיעוט דוברי שפות הודו-אירופיות אשר קיבל הכרה רשמית.
23 בדצמבר

23 בדצמבר הוא היום ה־357 בשנה (358 בשנה מעוברת) בשבוע ה־51 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 8 ימים.

אבנר פרץ

ד"ר אבנר פרץ, חוקר של ספרות הלאדינו ותולדותיה. משורר ומתרגם. ייסד ומנהל את מכון מעלה אדומים לתיעוד שפת הלאדינו ותרבותה. עמית קרייטמן באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

אברהם רקנאטי

אברהם שמואל רקנאטי (כ"א בשבט תרמ"ח, 1888 – ט"ז באדר תש"ם, 3 במרץ 1980) היה ממנהיגי יהדות סלוניקי ואיש ציבור בישראל. נשיא תנועת המזרחי ויו"ר התנועה הרוויזיוניסטית ביוון וחבר הכנסת הראשונה.

אלפבית עברי

האלפבית העברי הנוכחי נמצא בשימוש מאז תקופת בית שני, במקום הכתב העברי העתיק, ומקורו בכתב הארמי. האלפבית העברי מונה 22 אותיות ועוד 5 אותיות סופיות. כתב זה משמש עד ימינו לכתיבת השפה העברית, שפת היידיש, לאדינו וערבית יהודית.

בולגרית

בולגרית היא שפה סלאבית דרומית, מקבוצת השפות הסלאביות במשפחת השפות ההודו-אירופיות. מדוברת בעיקר בבולגריה, בה היא משמשת כשפה רשמית. זו הייתה השפה הסלאבית הראשונה שהופיעה בכתב: היא נכתבה באלפבית הגלגוליטי כבר במאה ה-9, שהוחלף בהדרגה באלפבית הקירילי.

הבולגרית מציגה מספר מאפיינים שייחודיים לה בין השפות הסלאביות: היעדר שמות פועל, שימוש במוספיות סופיות לציון יידוע, ואובדן מערכת היחסות, האופיינית לשפות הסלאביות.

חכיתיה

חַכִּיתִּיָה, חכתיה או חקיטיה (בספרדית: Haquetía או Jaquetía) היא שפה רומאנית יהודית, דיאלקט של ספרדית-יהודית (לאדינו) שהיה בשימוש יהודי החוף הצפוני והמערבי של מרוקו ובפרט מרוקו הספרדית, טריטוריה ספרדית בצפון-מערב מרוקו.

שפת החכיתיה, שמיוחסת עד לגירוש ספרד ושהתפתחה בעוד אזורים שונים בעיקר במרוקו, היא שפה יהודית המבוססת על ספרדית עתיקה ועירוב של מילים בעברית ובערבית. במיוחד בולטת בשפה זו ההגייה של החי"ת הגרונית. החכיתיה נכתבה באותיות עבריות והייתה חלק משמעותי בתרבות של יהודי מרוקו הספרדית, אם כי בניגוד ללאדינו של קהילות המזרח, קיימים מעט מאוד טקסטים כתובים בשפה, והיא שימשה בעיקר לדיבור. טקסטים כתובים בלאדינו של קהילות המזרח שימשו גם את דוברי החכיתיה. כאשר בימינו כותבים טקסטים בחכיתיה, בעיקר לצורכי מחקר ולכתיבת זיכרונות, משתמשים בכללי הכתיב של ספרדית מודרנית בשינויים קלים (בניגוד ללאדינו, הנכתבת הן בעברית והן באותיות לטיניות, לפי שיטות שונות).

מרוקו הספרדית היא טריטוריה שנמסרה לשלטון קולוניאלי ספרדי בהסכם פס בשנת 1912 ובירתה הייתה העיר תטואן. עם קבלת העצמאות מצרפת ב-1956 יצאה גם ספרד משטחה של מרוקו פרט לשתי מובלעות, סאוטה ומלייה, שעד היום (2015) נתונות בשלטון ספרדי. עם זאת, מרוקו הספרדית הייתה נתונה להשפעה ספרדית כבר עם כיבוש ספרד על ידי המוסלמים במאה ה-8. יהודים ומוסלמים שגורשו מספרד במאה ה-15 מצאו בה מקלט, והיא הייתה נתונה גם לשלטון פורטוגלי חליפות.

הקהילות העיקריות שבהן דיברו בשפת החכיתיה הם במערב מקנס, רבאט, בצפון טטואן, אל-קסר אל-כביר, לראצ'ה, אסילה, טנג'יר, סאוטה ומלייה. יהודים רבים מתטואן היגרו לאוראן שבאלג'יריה במחצית המאה ה-19, ובעקבות זאת צמחה קהילה דוברת חכיתיה (שכונתה "תטואנית") גם בעיר זו. לאחר 1956, עם עצמאות מרוקו, היגרו רוב היהודים דוברי החכיתיה לישראל, לספרד, לוונצואלה ולקנדה.

דוברי החכיתיה, בניגוד לניבי הלאדינו שדוברו באגן המזרחי של הים התיכון, עמדו בקשר רציף עם ספרדים שישבו, נסעו וסחרו בחוף הצפוני של אפריקה. כתוצאה מכך הייתה החכיתיה נתונה להשפעה חזקה יותר של הספרדית החיה והמתפתחת, בניגוד ללאדינו המזרחית, ששימרה את הספרדית הימי-ביניימית. דוגמה לכך היא סיומת ההקטנה "...יטו" הזהה בחכיתיה ובספרדית מודרנית, לעומת הסיומת "...יקו" בניבים המזרחיים של לאדינו. תופעה זו התגברה ביתר שאת החל מאמצע המאה ה-19, בהתאם להתגברות בנוכחות הספרדית במרוקו. החכיתיה עברה תהליך של רה-היספניזציה, כלומר התאמה מחודשת ללשון הספרדית המודרנית מבחינת המורפולוגיה והלכסיקון. תהליך דחיקתן של מילים ערביות מפני מילים ספרדיות נבע גם מיוקרתה הגבוהה של הספרדית לעומת הערבית בקרב דוברי השפה. באמצע המאה ה-20 כבר הייתה ההשפעה חזקה כל-כך עד כי בלשנים ראו בחכיתייה רק אוסף מאפיינים בלשון הספרדית שבפי יהודים תושבי צפון מרוקו וצאצאיהם, וגם אוסף מאפיינים זה הולך ונעלם בדורנו.

לדינית

לאדינית (Ladin) היא שפה רומאנית המדוברת בצפון איטליה באזור הרי הדולומיטים (דרום טירול). שפה זו איננה ניב איטלקי, אלא שייכת לענף הרטו-רומאני של השפות הרומאניות, יחד עם השפות רומאנש המדוברת בשווייץ ופורלן המדוברת במחוז פריולי-ונציה ג'וליה שבצפון איטליה.

מוסתערבים

מוּסְתערבּים (בעברית: מִסְתַּעַרְבִים, בערבית: اليهود المستعربة) היה כינוי לקהילות יהדות המזרח העתיקות ודוברות הערבית שחיו בצפון אפריקה, במזרח התיכון, ובארץ ישראל, אשר ישבו בארצות אלו לפני המאה ה-15. הכינוי נטבע על ידי יהודים ספרדים (וגם מפורטוגל) דוברי-לאדינו שהשתכנו בארצות ערב לאחר גירוש ספרד, מאחר שבעיניהם, דמו יהודי המזרח המקוריים בתרבותם לשכניהם הערביים.

בתחילה חיו אלה לצד אלה בקהילות ובבתי כנסת נפרדים אך הנטייה הטבעית של שתי הקהילות היהודיות הללו להיטמע אחת בשנייה הביא לכך שבסופו של דבר יהודי ספרד ויהודי המזרח החלו להתערבב אלה באלה, וגם לאחד בין הלכותיהם, למרות שנשתמרו בעיקר נוסח התפילה ומנהגיהם של יהדות ספרד.

עדויות לכך אפשר למצוא ברוב המדינות דוברות הערבית דאז. אולם בתוניסיה יוצאת הדופן[דרוש מקור], המזרחיים המקוריים שחיו שם והזדהו כיהודי תוניסיה, נמנעו מלהתערבב עם קהילת יהודי ספרד שהגיעה מאיטליה (יהדות ליבורנו).

מפעל הביבליוגרפיה העברית

מפעל הביבליוגרפיה העברית הוא גוף שיעודו עריכת ביבליוגרפיה של הדפוס היהודי.

המפעל רושם ומתאר כל הספרים שהודפסו באות עברית בלשון העברית ובלשונות היהודים (יידיש, לאדינו, ערבית-יהודית וכו') למן ראשון ספרי הערש העבריים בשנת ה'רל"ה 1475 לערך, עד לשנת ה'תש"ך 1960. מסד הנתונים הביבליוגרפי נבנה על בסיס אוספי הספרייה הלאומית ואוספים אחרים בארץ ובעולם.

הביבליוגרפיה מונה למעלה מ-141,000 רשומות ביבליוגרפיות ו-15,000 ביוגרפיות, והיא כוללת: ספרים, כתבי עת ודפים בודדים (אפמרה). כל פרסום נבדק על ידי עובדי המיזם, ותיאור הספרים רחב מאוד ומקיף יותר מאשר תאורם בקטלוג הספרייה הלאומית וכולל, לדוגמה: הסכמות לספרים, הקדמות שחוברו על ידי מחברים אחרים וכדומה.

נכון ל-2011 רשם המפעל ותיאר קרוב ל-90% ממצאי הספרים היהודי העולמי והוא מקוון באתר הספרייה הלאומית.

משה דוד גאון

משה דוד גאון (מד"ן; 6 בספטמבר 1889 (י' באלול תרמ"ט), טראווניק, האימפריה העות'מאנית– 8 באוקטובר 1958, ישראל) היה היסטוריון, חוקר יהדות המזרח, ביבליוגרף, איש חינוך, עיתונאי ומשורר ישראלי, מחלוצי חוקרי תרבות הלאדינו בישראל ואביהם של איש העסקים בני גאון והזמר יהורם גאון.

ספרות עם ישראל

ספרות עם ישראל או ספרות יהודית היא מכלול יצירות ספרותיות (סיפורת, שירה, מחזאות וכו') שנכתבו על ידי יהודים בלשונות היהודים, בהן עברית, יידיש, לאדינו, ערבית-יהודית ועוד. חטיבה מיוחדת בספרות עם ישראל מהווה יצירה בארמית, כגון תלמוד וספר הזהר.

המושג של ספרות עם ישראל נועד להחליף את תפיסת הספרות בלשון לאומית יחידה, בתפיסת ספרות לאומית רב-לשונית ורב-תרבותית. בכך ניתן מענה למורכבותה של הספרות היהודית, המאופיינת בריבוי לשוני ותרבותי, מצד אחד, ובתודעת עם היסטורית, דתית, חברתית ואישית אחידה, מצד שני. בגישה זו נבחנים בפרספקטיבה מאחדת יצירות סופרים ומסורות ספרותיות מתרבויות ומשפות שונות, וכן מפעלים אינדיבידואליים של סופרים שכתבו ביותר משפה יהודית אחת. המושג ספרות עם ישראל מתבסס על מחקרים של אותם מבקרי ספרות שרואים יצירות ספרות יהודית בלשונות שונות כמכלול אחד. דב סדן היה בין הראשונים שבהם.

גרעינה וחלקה הגדול של ספרות עם ישראל מהווה ספרות עברית – מכלול ספרות היהודים בשפה העברית מהמקרא ועד ימינו. מעמדה המרכזי של השפה העברית בספרות עם ישראל מתבסס על שני גורמים:

א) ייחודיותה של העברית כלשון הקודש של העם – בשני היבטים: כלשונם של רוב הספרים בתנ"ך, וכלשון הפולחן;

ב) הבחירה בעברית כשפה של תנועת ההשכלה היהודית, של התנועה הציונית, וכשפתה של מדינת ישראל.יחד עם זאת, במשך מאות שנים לא פסקה היצירה הספרותית היהודית בשפות אחרות באזורי-ישוב שונים: ספרות יידיש בשלוש תקופותיה (העתיקה, המשכילית והחסידית, והמודרנית) במזרח אירופה ובמרכזה; ספרות יהודית-ספרדית (לאדינו) בספרד, באזור הבלקן, ברומניה ובכמה מארצות צפון אפריקה; ספרות ערבית-יהודית בארצות האסלאם דוברות ערבית.

עברית

עִבְרִית היא שפה שמית, ממשפחת השפות האפרו-אסיאתיות, הידועה כשפתם של היהודים ושל השומרונים, אשר ניב מודרני שלה (עברית ישראלית) הוא שפתה הרשמית של מדינת ישראל, מעמד שעוגן בשנת 2018 בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.

עיתונות יהודית היסטורית

אתר עיתונות יהודית היסטורית הוא מאגר מקוון של עיתונים היסטוריים שנכתבו ויצאו לאור על ידי יהודים. המאגר, שהוקם ומופעל על ידי הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב, מאפשר באמצעות דיגיטציה גישה וירטואלית נוחה לעיתונות העברית ברוב ימיה, החל ממחצית המאה ה-19 ועד אמצע שנות השמונים של המאה ה-20, ולצדה עיתונות יהודית ביידיש, ערבית יהודית, אנגלית, צרפתית והונגרית.

רבקה רז (זמרת)

רבקה רז (נולדה ב-1938) היא זמרת ושחקנית ישראלית שהתפרסמה בהופעותיה במחזות זמר והצגות מוזיקליות ובשירי לאדינו.

רמב"י

רשימת מאמרים במדעי היהדות (רמב"י) היא אינדקס מאמרים ממוין ומקוטלג (או ביבליוגרפיה) של אלפי מאמרים אקדמיים ואחרים בקשת רחבה של תחומים במדעי היהדות, חקר ארץ ישראל ומדינת ישראל, והיא המאגר הגדול והמקיף מסוגו בעולם. המידע הכלול ברמב"י נאסף מתוך מאות ואלפי כתבי עת מדעיים, כתבי עת ספרותיים או מתעדים, מאספים וקובצי מאמרים חד-פעמיים לנושא מוגדר, בעברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית ושפות נוספות ובלשונות היהודים: יידיש, ערבית, לאדינו ואחרות; שרובם נמצאים באוסף של הספרייה הלאומית.

הקריטריונים להכללה ברמב"י הם שהפרסום יהיה בבמה אקדמית או במה מוכרת ומכובדת אחרת, או שיהיה שימושי לצורכי מחקר אקדמי. ראשיתו של המיזם הביבליוגרפי בשנת 1966 על ידי ד"ר יששכר יואל, אך כלולים בו גם מאמרים שקדמו למועד זה, במטרה להציע כיסוי מקיף ככל הניתן של המחקר האקדמי בתחומי היהדות.

בשנת 1985 החל המעבר לקיטלוג באמצעים אלקטרוניים (בבסיסי נתונים ממוחשבים). החל משנת 2000 זמין מאגר רמב"י גם ברשת האינטרנט. בשנת 2001 יצא לאור הכרך החמישים של המאגר, ואתו הופסק פרסומו בדפוס. מאז מתעדכן המאגר באופן שוטף רק באינטרנט, והוא משמש חוקרים וסטודנטים מכל העולם. עד סוף שנת 2013 נרשמו במאגר כ-350,000 רשומות מתוך כ-21,000 מקורות שונים.

רשומה ביבליוגרפית טיפוסית במאגר רמב"י מכילה את שם המחבר או המחברים, את כותרת המאמר, את כתב העת או קובץ המאמרים שבו ראה אור, את פרטי הגיליון, מספרי העמודים וכיוצא בזה, מיון נושאי לפי עץ נושאים - מיון רחב (לדוגמה, "יהדות התפוצות") וכן מיון מפורט יותר (לדוגמה, "רמב"ם: מורה נבוכים"), מקום הפרסום, שנת הפרסום ושפת המאמר. מאמרים הזמינים ברשת האינטרנט - בחינם או בתשלום - מכילים גם קישור אל המאמר.

מערכת רמב"י משתייכת מבחינה ארגונית לספרייה הלאומית, ושוכנת בבניין הראשי שלו בגבעת רם בירושלים.

שלמה ישראל שיריזלי

שלמה ישראל שֶׁירֶיזלי (בראשי תיבות: שַיִ"ש; בלועזית: Salomon Israel Cherezli;‏ 20 במרץ 1878 – 27 במרץ 1938) היה מו"ל, מתרגם, סופר ועיתונאי ביישוב. דמות מרכזית בתרבות הלאדינו בירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-20. יש הרואים בו את המוציא לאור הראשון של ספרות חילונית בארץ ישראל.

שפות יהודיות

שפות יהודיות (או לשונות היהודים) הן ניבים מיוחדים של שפות ששימשו לדיבור של יהודים במהלך תקופת הביניים של העברית ובעת החדשה, כגון גרמנית-יהודית (עברי-טייטש, יידיש), ספרדית-יהודית (לאדינו, ספאניולית, ז'ודזמו), ערבית-יהודית, פרסית-יהודית ועוד ועוד.

בעקבות התהפוכות שחלו בעולם היהודי החל מסוף המאה ה-19, ובהן ההגירה מאירופה לאמריקה, תחיית הלשון העברית, השואה, הקמת מדינת ישראל וההגירה אליה מאירופה ומארצות האסלאם, הצטמצם מאוד מספרם של הדוברים בשפות היהודיות, וחלק מהן אף נכחדו או עומדות בפני הכחדה. עם זאת, בשנת 1996 נחקקו חוק הרשות הלאומית לתרבות היידיש, וחוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו: כשמטרתם הקמת גופים והקצאת תקציבים לצורך שימור שפות אלו, בעוד אי-הכללת יתר השפות היהודיות לצורכי שימור. בנוסף ניתן להצביע על שלבים ראשונים בהתפתחות שפות יהודיות חדשות, בעיקר אנגלית-יהודית בצפון אמריקה.

שפות רומאניות

השפות הרומאניות הן קבוצת שפות מתוך משפחת השפות ההודו-אירופיות שהתפתחו מהשפה הלטינית או בשמה האחר - הרומית, שלא נחשבת כשפה רומאנית, תוך השפעות שפות נוספות. השפות הרומאניות המדוברות ביותר הן איטלקית, ספרדית, פורטוגזית, צרפתית, ורומנית. השפות הרומאניות מדוברות בעולם כולו על ידי יותר מ-800 מיליון בני אדם, בעיקר באירופה ובאמריקה הלטינית.

השפות ה"רומאניות" התפתחו מהלטינית המדוברת, המכונה "לטינית וולגרית" (מלטינית: vulgus - "עם"), שדוברה בפי החיילים הרומאים, נציגי השלטון הרומי ומתיישבים אחרים, שבאמצעותם היא התפשטה בפרובינקיות הרומיות. בכל אזור עברה הלטינית המדוברת מגוון נרחב של שינויים לאורך השנים והושפעה רבות מהשפות המקומיות שדוברו באותם האזורים לפני כן (מה שנקרא "סובסטרט" במינוח הבלשני). שפות הסובסטרט השונות אמנם כמעט ולא השאירו את חותמן בלקסיקון השפות הרומאניות המודרניות, אך השפעתן ניכרת בתחומי הדקדוק השונים. חלוקת השפות הרומאניות לתת-קבוצות מתבססת על אזורי שפות סובסטרט אלה, המתלכדים עם התפוצה הלשונית הגאוגרפית.

למרות השפעות אחרות (למשל, השפעות משפות הסובסרט ומשפות הסופרסטרט מפלישות גרמאניות או סלאביות מאוחרות יותר), הפונולוגיה, המורפולוגיה ואוצר המילים של כל השפות הרומאניות מורכבות בעיקר מצורות מפותחות של לטינית וולגרית.

שפות רומאניות יהודיות

השפות הרומאניות היהודיות הן שפות שהתפתחו מהשפות הרומאניות, אשר שימשו בעיקר כשפות דיבור בקרב קהילות יהודיות ברחבי דרום-מערב אירופה, בארצות ספרד, צרפת, איטליה ועוד. שפות אלה מבוססות על שפות רומאניות מקומיות שנוספו אליהן מילים וביטויים בעברית כך שביטאו את חיי היומיום של הקהילה והדת היהודית. תוספות אלה, וכן בידודם של היהודים מכלל החברה בתקופות מסוימות, עיצבו את שפותיהם באופן שונה מהשפות המקומיות, עד כדי כך שהוכרו כניבים נבדלים.

שפות וניבים יהודיים
שפות אפרו-אסיאתיות
שפות שמיות
עברית עברית מקראיתהעברית בתקופת בית שנילשון חז"לתקופת הביניים של העבריתעברית ישראלית
הגיית העברית הגייה אשכנזיתהגייה ספרדיתהגייה תימנית • הגייה טברנית
ארמית ארמית מקראית • ארמית בבליתארמית גלילית • ארמית התרגום • ארמית שומרונית • ארמית חדשה צפון-מזרחית (כורדית-יהודית) • לישאנא דידן • לישאניד דינן • נאש דידן
ערבית ערבית יהודיתעיראקית יהודיתמרוקאית יהודיתטריפוליטאית יהודית • תוניסאית יהודית • תימנית יהודית
שפות שמיות דרומיות געז
שפות אפרו-אסיאתיות אחרות
שפות כושיות כיילה • קווארה
שפות ברבריות ברברית יהודית
שפות הודו-אירופיות
שפות גרמאניות יידיש • כליזמר לשון • גנבים לשון • בעל עגלה לשון • קצב'ס לושן • שערער לשון • הענטשקע לשון • שפת הסימנים האידית • לכודישמאזהמטה
אנגלית יינגליש • היבגליש • ישיביש
שפות רומאניות יהודיות איטלקית יהודיתאראגונית יהודיתחכיתיה • טטואני • לאדינו • לטינית יהודיתפורטוגזית יהודיתפרובנסלית יהודיתצרפתית יהודיתקטלאנית יהודית
שפות איראניות איספאהנית יהודית • בוכריתג'והורי • גולפאיגנית • ג'ידי • חמדאנית יהודית • יאזדית יהודית • קרמנית יהודית • קשאנית יהודית • שיראזית יהודית
אחרות יווניטיקה (יוונית) • צ'כית יהודית (סלאבית) • מרטהי יהודית (הודו-ארית)
קבוצות אחרות
שפות טורקיות קראימית • קרימצ'קית • כוזרית
שפות דראווידיות קוצ'ינית
שפות כרתווליות גאורגית יהודית
קטגוריה: שפות יהודיות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.