כתיב מלא

כתיב חסר ניקוד הוא צורת כתיבה בשפה העברית, אשר משתמשת באמות הקריאה כדי להורות את האופן שבו יש לקרוא את המילה הכתובה, כתחליף לסימני הניקוד. האות ו' באה במקום חולם חסר וקובוץ, והאות י' באה במקום חיריק חסר ולעיתים כאם קריאה מסייעת לצירי. למניעת בלבול, ו' עיצורית (העיצור [v][1]) נכפלת כשהיא באמצע מילה, וכך גם י' עיצורית.

סקירה היסטורית

כתיב חסר

כתיב חסר הוא כתיב שהאיות בו זהה לזה של כתיב מנוקד, אך סימני הניקוד אינם נכללים בו. למשל: המילים 'שֻׁלְחָן' ו'דִּבֵּר' נכתבות בכתיב חסר - 'שלחן' ו'דבר'. בכתיב מנוקד, הניקוד מורה על התנועה הנכונה, אך כשהכתיב חסר ניקוד הוא קשה לקריאה, ועל הקורא להסתייע בהקשר שבו מופיעה המילה כדי לדעת את אופן קריאתה.

דוגמה קיצונית היא המילה "ספר", שאותה ניתן לנקד, לקרוא ולפרש לכל הפחות ב-9 אופנים שונים:

  1. סֵפֶר – קובץ מאוגד של חומר כתוב
  2. סַפָּר – מעצב שיער
  3. סִפֵּר – שיתף בדבר מה באופן מילולי / ערך תספורת
  4. סֻפַּר – דבר מה שנאמר (פועל סביל בזמן עבר) / אדם או חיה שנעשו להם תספורת
  5. סַפֵּר – פקודה בזמן ציווי: "אמור לי!" / "ערוך תספורת!"
  6. סָפַר – מנה דבר מה (למשל, כסף)
  7. סְפָר – פריפריה או שטח מעברו השני של הגבול שאינו בשליטה אפקטיבית של שלטון או ישות פוליטית כלשהי
  8. סְפַר – צורת הסמיכות של המילה "סְפָר"
  9. סְפֵּר – מילה שאולה שפירושה "רזרבי", "חלופי"

דוגמה מובהקת לטקסט עברי הכתוב בכתיב חסר הוא ספר התורה, הנקרא בבית הכנסת בעת העלייה לתורה. כסיוע לקורא בתורה משמש תיקון קוראים, ספר בו הטקסט המקראי מופיע בשתי עמודות, אחת זהה לטקסט המופיע בספר התורה, והאחרת מכילה את הטקסט יחד עם ניקוד וטעמי המקרא.

כתיב מלא

מפאת הקושי בקריאת כתיב חסר-ניקוד, התפתח בימי הביניים כתיב חלופי שבו נוספו למילה האותיות ו' ו-י' לציון התנועות השונות. לכתיב זה, שהיה נפוץ מאוד בספרות התורנית, לא היו כללים אחידים, והוא השתנה מספר לספר וממהדורה למהדורה. ועד הלשון העברית היה הראשון שניסח את כללי הכתיב חסר הניקוד. כללים אלו אומצו מאוחר יותר על ידי האקדמיה ללשון העברית, שהמשיכה לשכללם, והתקבלו ברובם על ידי הציבור, בעיקר בכתיבה רשמית. ביוני 2017, בעקבות תהליך אשר ראשיתו בבחינת מנהגי הכתיב הרווחים בהוצאות הספרים, בעיתונות ובמרשתת, פרסמה האקדמיה ללשון העברית מהדורה חדשה של הכללים, ובה שינויים אחדים בהשוואה לכללים הקודמים.[2]

בימינו הפך הכתיב החסר לאנכרוניסטי, ובעשרות השנים האחרונות הכתיב המלא שולט בטקסטים שאינם מנוקדים: מרב העיתונים, הספרים, והאתרים, (ובפרט, ויקיפדיה) הכתובים בעברית, נכתבים בכתיב מלא. בנוסף, מקובל להשתמש בכתיב מנוקד, בעיקר בספרי ילדים, בפרסומי שירה או לצרכים מיוחדים, אך השימוש בכתיב חסר ללא ניקוד אינו מקובל.

חרף קביעת הכללים על ידי האקדמיה, השימוש בכללים אינו אחיד, הן בשל חוסר ידיעה, והן משום שהחלטות האקדמיה נתפסות כהמלצות, וגופים שונים עדיין יכולים להחליט לא לקבל, או לא להקפיד, על כללים מסוימים.

כללי הכתיב חסר הניקוד

כדרכם של כללים בתחום הלשון, אין מדובר בכללים סטטיים לחלוטין - מפעם לפעם חלים בהם שינויים, בהתאם לניסיון שנצבר. לדוגמה: בראשית כללי הכתיב חסר הניקוד נקבע שיש לכתוב "אשה" (woman) גם בכתיב זה (כדי להבדיל מ"אישה" - האיש שלה), אך כעת בוטל יוצא מן הכלל זה, ונקבע שיש לכתוב "אישה". השינוי המהותי האחרון בכללי הכתיב חסר הניקוד נעשה באמצע 2017. להלן תמצית הכללים:

  • כל אות המופיעה בכתיב המנוקד נכתבת גם בכתיב חסר הניקוד.
  • אחרי אות המנוקדת בקובוץ (תנועת u) תופיע האות ו', למשל: קופסה, הופל, כולם.
  • אחרי אות המנוקדת בחולם חסר (תנועת o) תופיע האות ו', למשל: בוקר, ישמור.
  • אחרי אות המנוקדת בחיריק חסר (תנועת i) תופיע האות י', למשל: דיבור, יישוב, תעשייה.

האות י' לא תופיע במקרים הבאים:

    • לפני שווא נח, למשל: הרגיש, מנהג, דמיון
    • אחרי אותיות השימוש (מש"ה וכל"ב), כגון מביתו, מיד, הילד.
    • לפני יו (yu או yo) כגון: דיון, קיום, בריות, נטיות.
Mehlaf
שלט דרכים שבו המילה "מחלף" מנוקדת בניקוד עזר חלקי, כדי למנוע טעות בהגייתה
  • אחרי אות המנוקדת בתנועת e לא תופיע י' בדרך כלל, למשל ממד (=מֵמַד), אזור (=אֵזוֹר), אך יש מצבים שבהם תופיע י', למשל תיבה, הישג, ובמילים שבהן הצירי בא לפני אותיות אהחע"ר במקום חיריק, כתוצאה מתשלום דגש. למשל: תיאבון (שיגעון), תיאבד (תימצא).
  • ו' עיצורית (העיצור v) נכפלת כשהיא באמצע מילה, למשל תקווה, זווית. האות אינה נכפלת בראש המילה ובסופה, למשל: ורד, ותיק, צו. ו' בראש מילה נכפלת כאשר לפניה מצטרפת אחת מאותיות השימוש, אך לא אחרי ו' החיבור. לכן מהמילה "וֶרד" נקבל "הוורד", אך "וורד" (כלומר וּוֶרד).
  • י' עיצורית (העיצור y) נכפלת כשהיא באמצע מילה או בסופה, למשל: בניין, הייתה, בניי (=הבנים שלי). האות אינה נכפלת בראש המילה או אחרי אותיות השימוש, למשל: ילד, יצא (=יֵצֵא), הילד.
עם זאת, י' עיצורית לא תיכפל באמצע מילה כאשר היא נמצאת אחרי אם קריאה או לפניה, למשל: פרויקט, מסוים, מאוים; ראיה (=ראָיָה), הפניה, בעיה. כמו כן לא תיכפל הי' במילים במשקל פַּיִל (כגון בית, זית) ובמילים אולי, מתי, מים, שמים (=שָׁמַיִם), חי (=חַי), שי, די.

אלה הם הכללים הבסיסיים ביותר. לכל אחד מהם יש יוצאים מהכלל, המפורטים בחוברת "כללי הכתיב חסר הניקוד" שבהוצאת האקדמיה ללשון העברית.

הערות:

  • במקום שהקורא עלול לטעות בקריאת מילה, מומלץ להשתמש בניקוד עזר חלקי, למשל: מִנהל (להבדיל מן מנַהל).
  • הכללים דלעיל חלים על כתיב של מילים עבריות, ואינם חלים על שמות פרטיים, הנכתבים לעיתים קרובות חסר במקום שהכללים מחייבים מלא, כגון: שלמה, יעקב, כהן, ירושלים.

מילונים

מילונים אחדים מציגים גם את הכתיב המלא של המילים המופיעות בהם. השתנות הכללים במהלך השנים גורמת לכך שאין לסמוך בעניין זה על מילונים ישנים.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תעתיק מעברית לאותיות לטיניות באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ הכתיב המלא, באתר האקדמיה ללשון העברית
אבא בנדויד

אַבָּא בֶּנְדָּוִיד (פָאיֶרְשְׁטֵין, י"ב בכסלו ה'תרע"א, 3 בדצמבר 1911 – כ"ה בטבת ה'תשנ"ה, 28 בדצמבר 1994) היה חוקר הלשון העברית, יועץ הלשון של קול ישראל בשנים 1959–1982. בתפקיד זה עיצב את הנורמות הלשוניות הנהוגות בשידורי הרדיו בישראל, הן בניסוח והן בהגייה. חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת תשכ"ז.

אילים

האם התכוונתם ל...

אם קריאה

אֵם קְרִיאָה היא אות בכתיב של העברית ושל מספר שפות שמיות נוספות, שמשתמשים בה לציון תנועה, ולא עיצור כבדרך כלל. בעברית משמשות ארבע האותיות א', ה', ו', י' כאימות קריאה.

ויקימילון

ויקימילון (באנגלית: Wiktionary) הוא מיזם מקוון רב־לשוני ובין לאומי המנוהל על ידי קרן ויקימדיה. מטרתו היא יצרת מילון חופשי, שיתופי, מהימן ופתוח (מבוססי ויקי) אשר יכיל את כל המילים מכל שפות העולם. כיום, הוא זמין בכ־171 ומכיל מילים מכ־3,800 שפות שונות. המהדורה הראשונה של המילון (המהדורה האנגלית) החלה את דרכה ב-12 בדצמבר 2002, ואילו המהדורה העברית הושקה ב-29 ביוני 2004.

חמיר

חִמְיַר (ערבית: مملكة حِمير; כתיב מלא: חימייר), ממלכה קדומה ששכנה בתימן של היום, על דרך הבשמים העתיקה.

כתב חרטומים

כתב חרטומים או כתב הירוגליפי מצרי הוא צורת כתב שהייתה נהוגה במצרים העתיקה על ידי המלומדים ומכשפים, שנקראו בתנ"ך חרטֻמים (כתיב מלא: חרטוּמים). כתב זה ייחודי בכך שהוא מבוסס על שילוב של לוגוגרמות (סימנים שכל אחד מהם מייצג מילה שלמה) יחד עם סימנים אלפאבתיים (שכל אחד מהם מייצג עיצור או תנועה). טקסטים בכתב חרטומים נמצאים על מגילות פפירוס ממצרים העתיקה, וכן על קירות קברים ומקדשים מתקופה זו. הכתב כולל אלפי סימנים, חלקם בדמויות אנשים, אלים ובעלי חיים.הכינוי הלועזי המקובל לכתב חרטומים הוא הירוגליפים על פי המילה היוונית: ἱερογλύφος (היירוס - קדוש, גליף – תחריט או כתב מגולף). היוונים השתמשו בכינוי זה עבור הכתב המצרי בלבד, אם כי בעת החדשה התפשט השימוש בו לכל כתב שבו נעשה שימוש בסמלי תמונות כתווים, כדוגמת כתביהם של החיתים, המאיה, האצטקים, ילידי אי הפסחא ותרבות עמק האינדוס. בנוסף להירוגליפים, נכתבו טקסטים במצרים העתיקה גם בכתב ההיראטי (ששימש בעיקר לכתבי קודש) והכתב הדֶמוטי (ששימש יותר לצורכי יום־יום).

לאורך התקופה ההלניסטית ובהמשך תחת שלטון רומי נמשך השימוש בכתב זה באנדרטאות על פועלם של השלטונות, אך השימוש בהם ונפוצות הבנת הכתיבה ואף הקריאה בהם הלכה ודעכה. בשנת 391 לספירה, בהוראת תיאודוסיוס הראשון, הקיסר הרומאי הנוצרי, הוחרבו כל המקדשים במצרים, ואיתם אבד סוד פענוח כתב החרטומים. בגלל האופי הציורי של הכתב, נקשרה בשמו של כתב זה הילה של מסתורין וכשפים. פענוח אבן רוזטה על ידי סרן שמפוליון ב-1799 שנה אחר כיבושי נפוליאון במצרים, הובילה להבנת הכתב, הבנה שפתחה פתח חדש לתרבות מצרים העתיקה.

בישראל נמצאו כתבי חרטומים במקדשים מצריים בתמנע, בבית שאן (כתובת של סתי הראשון) ובקיסריה ('ייבוא' רומי של 'עתיקות' ממצרים). בסיני נמצאו מקדשים בערי מכרות כמו זו שבסרביט אל-ח'אדם (מכרה טורקיז) ובאל עריש, המזוהה עם סוכות הקדומה. בכונתילת עג'רוד נמצא מקדש ישראלי ובו כתובות רבות, ביניהן גם בכתב הכנעני (או העברי העתיק). הממצאים הועברו לרשות ממשלת מצרים מכוח הסכם השלום עמה, ומאז אינם נגישים לחוקרים ישראלים.

כתובת השילוח

כתובת השילוֹחַ, שהתגלתה בשנת 1880, היא כתובת באלפבית עברי עתיק, שנחצבה על כותל נקבת השילוח ומנציחה את רגע המפגש בין שתי קבוצות חוצבים, עם פריצת הנקבה שהוליכה את מי הגיחון שממזרח ומחוץ לחומת עיר דוד אל בריכת השילוח שבדרום-מערבהּ של עיר דוד ובתחום החומה בה הקיף חזקיהו את ירושלים. ממקורות אחרים אנו לומדים שהנקבה נחפרה ביוזמתו של חזקיהו מלך יהודה, בערך בשנת 702 לפנה"ס, כחלק ממערך ביצור ירושלים והכנתה לתקופת מצור ומלחמה צפויים שיזום סנחריב מלך אשור.

כתיב עברי

הכתיב העברי הוא הדרך שבה משתמשים באותיות האלפבית העברי לשם יצירת הטקסט הכתוב בעברית. הכתיב עבר שינויים שונים במשך ההיסטוריה הארוכה של העברית, שעיקרם תוספת אימות קריאה, כלומר הפיכת הכתיב מכתיב חסר עיצורי לכתיב מלא הרבה יותר.

ליטון של עברית

ליטוּן של עברית (נקרא גם: לטיניזציה או רומאניזציה של עברית) היא שיטת תעתיק מילים עבריות לאותיות לטיניות. גם כתיבת טקסטים עבריים מלכתחילה באותיות לטיניות נקראת ליטון. ליטון משמש בעיקר בשמות רחובות, בשמות חברות, בפרסומות, בדרכונים ובתעודות רשמיות.

מאורית

מאורית (להאזנה (מידע • עזרה)) היא שפה ממשפחת השפות האוסטרונזיות, היא מדוברת על ידי בני העם המאורי, ומשמשת כאחת השפות הרשמיות בניו זילנד.

מאורית היא שפה פולינזית הקרובה לשפה המדוברת בטהיטי, בהוואי ובאיים אחרים ממזרח לסמואה בדרום האוקיינוס השקט. ההנחה היא כי מקור השפה מנוודים שהגיעו לניו זילנד מאיי קוק או מטהיטי.

עד לשנת 1814 הייתה מאורית שפה מדוברת בלבד, באותה שנה החלו מיסיונרים נוצרים להעלותה על הכתב הלטיני. ב-1820 נעשה מהלך משותף של פרופסור סמואל לי מאוניברסיטת קיימברידג' יחד עם הצ'יף המאורי הונגי היקה ואנשיו ליצור לה כתיב מלא. כיום מאורית נכתבת באותיות לטיניות, תוך שימוש בעיצורים ובתנועות הנהוגות באנגלית.

עם הגיעם של המתיישבים הבריטים לניו זילנד, הגיעה עמם גם השפה האנגלית, ועד 1860 נעשה שימוש באנגלית בכל מהלכי השלטון והממסד, תוך דחיקת רגלה של המאורית. בשנת 1880 נאסר רשמית השימוש במאורית במוסדות החינוך במדינה. למרות זאת דיברו רוב בני העם המאורי במאורית כשפת אם עד מלחמת העולם הראשונה, והיא הייתה בשימוש במשפחה המאורית הטיפוסית, וכן בעסקים, בפגישות פוליטיות פנימיות, ועוד. לאחר מכן, ועד לשנות השמונים של המאה העשרים, פחת מאוד השימוש במאורית, עד כי רק 20% מהמאורים ידעו לדבר בשפה ברמת שפת אם. בתחילת שנות השמונים החלו נציגי המאורים בפרלמנט הניו זילנדי לפעול על מנת למנוע את הכחדת השפה המאורית. בשנת 1982 נוסדה תנועת "קוֹהַאנְגַּה רֵיאוֹ" (במאורית: "תחיית השפה"), שיזמה צעדים להחייאת השפה, כדומת הקמת בתי ספר ללימוד מאורית, ומהלכים פרלמנטריים שהביאו לחקיקת חוקים המורים על הוראת השפה בבתי ספר יסודיים ובגנים, במקומות שבהם חיים בני הלאום המאורי.

גם כיום מהווה המאורית שפה שנייה בלבד לאנגלית. רבים מבני העם המאורי דוברים את השפה, ואף חלק מהתושבים צאצאי הבריטים, אולם ההנחה היא כי מספר דוברי השפה באופן בלעדי, שאינם דוברים גם אנגלית, הוא קטן ביותר.

מורפיקס

אתר מורפיקס הוא מילון עברי־אנגלי ואנגלי־עברי ומנוע חיפוש מקוון.

מילון עברי

מילון עברי או מילון עברי-עברי או מילון עברי-בעברית הוא מילון המכיל מילים בעברית ופירושיהן.

מכון התלמוד הישראלי השלם

מכון התלמוד הישראלי השלם הוא מכון הפועל כעמותה במסגרת "יד הרב הרצוג" ועוסק בהוצאה לאור של ספרות תורנית.

המכון הציב לעצמו למטרה לרכז את כל שינויי הנוסחאות של המשנה והתלמוד מכתבי יד עתיקים ומדפוסים ראשונים, ולהשוותם עם הנוסחאות המובאות בספרות חז"ל המקבילה ובספרי הגאונים והראשונים.

מנוע חיפוש

מנוע חיפוש הוא מערכת אחזור מידע שמטרתה לאתר מידע דיגיטלי מסוגים שונים (אתרי אינטרנט, קבצים או רשומות המייצגות פריטים פיזיים) המאוחסן במחשב או במערכת מידע. מנוע חיפוש מנגיש מידע למחפש, עוזר לצמצם את הזמן הנדרש כדי למצוא מידע, ועוזר להתגבר על הצפת המידע הקיימת כיום במדיה הדיגיטלית.

צורת החיפוש הנפוצה ביותר כיום היא חיפוש אתרים באמצעות מנועי חיפוש אינטרנטיים, אך היא שימושית גם במחשבים מקומיים, למשל: באיתור קובץ במחשב האישי (desktop search), או בשימוש במאגרי מידע מקומיים, כמו מאגרי פסקי דין או ספרי יהדות הנמצאים על גבי תקליטור. מנועי חיפוש קיימים גם בארגונים (Enterprise search), בין אם מדובר בחיפוש ספרים או תמונות בספרייה או ארכיון, אתרים פנים ארגוניים או רשומות במערכת המידע המייצגות פריטים פיזיים (כגון איתור פריט במחסן או מוצר בקטלוג ממוחשב לפי תיאור או מאפיינים אחרים שהוגדרו) או בלתי מוחשיים (כגון משימות ופרויקטים, מידע בנושאי תקציב ורכש וכן הלאה).

בעזרת מנוע חיפוש ניתן למצוא מגוון רחב של מידע: אתרי אינטרנט ותכנים המאוחסנים בהם, קבצים עם תוכן כתוב או קובצי מולטימדיה הקשורים לנושא מסוים, חיפוש אנשים ברשתות חברתיות, מידע גאוגרפי כגון כתובות, נקודות ציון וזמני נסיעה בתחבורה הציבורית. החיפוש יכול להיות מוכוון לפי התוכן עצמו, לפי מטא-דטא (מידע על המידע כגון-תאריכים, מחבר המידע, קטגוריה, שפה) או באמצעות מידע המייצג תוכן לא טקסטואלי (מילות מפתח או ייצוג דיגיטלי של מידע שאינו כתוב כגון תמונה או רצועת קול). לדוגמה, מנוע החיפוש של גוגל מסוגל לבצע חיפוש על תמונות הדומות לתמונה המוזנת למנוע והשירות שזאם מבצע חיפוש של שירים הדומים לרצועת קול המוזנת על ידי המשתמש.

עקרון הפעולה הבסיסי של מנוע חיפוש הוא שהלקוח מגדיר שאילתה שמתארת את המידע הנחוץ לו (הכוללת לרוב, מחרוזת חיפוש והגדרות נוספות, אך לא בהכרח) ושולח אותה למנוע האיחזור. המנוע מקבל את השאילתא ומפעיל יישום לביצוע הפעולה, תוך הפעלת אלגוריתמים שנועדו לסנן את התוצאות כך שיהיו רק בנושא שהלקוח מחפש. לסיום פעולתו מציג השרת את התשובה בפני המשתמש, בדרך כלל ברשימה.

נכון ל-2015, מנועי חיפוש לא מבצעים חיפושים מבוססי הקשר-במידה ומוזנת מחרוזת חיפוש לא מספיק מדויקת, רשימת התוצאות שתוחזר על ידי המנוע תכלול תוצאות בעלות משמעויות שונות או שיתקבלו תוצאות שמתאימות באופן מקרי. באופן דומה, מנוע החיפוש עשוי לא למצוא תוצאות שבהן מופיעה מילה נרדפת ולא זו שהוזנה במחרוזת. בעיות מסוג זה עשויות לקבל מענה עם כניסת טכנולוגיות של רשת סמנטית (המהווה רכיב משמעותי בתפיסת web 3.0).

פלינדרום

פָּלִינְדְרוֹם הוא מילה, מספר, משפט או כל רצף סמלים אחר שקריאתו מימין לשמאל ומשמאל לימין היא זהה (כאשר מתעלמים בדרך כלל מסימני ניקוד, סימני פיסוק, סימני פעולות חשבון ומתווים מיוחדים אחרים). מקור המילה ביוונית: πάλιν (פַּלִין - "שוב", "הפוך") ו-δρóμος (דרוֹמוֹס - "כיוון").

טקסט פלינדרומי יכול לכלול כתיב מלא וכתיב חסר כאחד וגם ראשי תיבות וקיצורים. בפלינדרומים בעברית האותיות הסופיות ך, ם, ן, ץ, ף נחשבות זהות לאותיות כ, מ, נ, צ, פ בהתאמה.

המילים הפלינדרומיות הארוכות ביותר בשפה העברית הן "ולכשתשכלו", "מכיתותיכם", "ויתומותיו", "מהילוליהם", ו"מהיסוסיהם".

פלינדרום מילולי הוא מקרה פרטי של אנגרמה ומשמש, בין היתר, לשעשועי לשון.

פפירוס נאש

פפירוס נאש הוא כינוי לארבעה מקטעי פפירוס שהתגלו בשנת 1898 במצרים על ידי הארכאולוג וולטר ל' נאש (Nash), ופורסמו לראשונה בשנת 1903.

בפפירוס, הכתוב בכתב עברי מרובע מהצורה של שלהי תקופת בית שני, מופיע נוסח קדם-מסורה של עשרת הדיברות, כשלאחריו מופיעה תחילתה של פרשת שמע ישראל. עד גילוי מגילות מדבר יהודה ולוחיות ברכת כהנים, היה נוסח זה הטקסט המקראי הקדום ביותר שהתגלה, ובעל משמעות רבה לחקר נוסח המקרא.

שבלול הגינה

שבלול הגינה (שמות מדעיים: Helix aspersa או Cornu aspersum או Cantareus aspersus), הידוע גם כחלזון הגינה, הוא חילזון ממשפחת הקדמומיים וסדרת שבלולי יבשה בעל ריאות החי ביבשה. זהו אחד החלזונות המוכרים ביותר לאדם.

שבלול זה נפוץ בטבע באגן הים התיכון ומערב אירופה, מצפון מערב אפריקה וחצי האי האיברי עד למזרח אסיה הקטנה וצפונית לאיים הבריטים, ובכלל זה גם בישראל. מין זה התפשט לאזורים אחרים בעולם ונהפך לנפוץ גם בהם.המין תואר לראשונה על ידי O.F. Müller ב-1774 באיטליה.

שגיאת כתיב

שגיאת כתיב היא שימוש ברצף סימנים של כתב שנועד לייצג מילה או צירוף לשוני, השונה באיותו מהכתיב התקני בשפה, ולכן מהווה שגיאה. חלק משגיאות הכתיב מקורן בשוני בין צליל המילה ובין האופן שבו היא נכתבת. זה המצב במקרים שהכתיב של אותיות או של צירופים שונה בעוד הצליל שלהם זהה, כאשר יש הכפלה או השתקה של אותיות, או כאשר רצף התווים זהה למילה מוכרת או מקובלת אך משילובו במשפט ברור כי הכותב כיוון למילה שונה. יש להבחין בין שגיאות כתיב לשגיאות תחביריות, שבהן המילים מאויתות נכון, אך בחירתן, סידורן במשפט או הטייתן שגויים.

שגיאות כתיב עלולות לנבוע ממספר גורמים, כגון פירוש שגוי של צליל המילה, בלבול בין מילים שונות שצלילן זהה, קושי בכתיבת מילים ארוכות ומורכבות, קשיי תעתיק, וציפיות תלויות שפה (במיוחד אצל אנשים שלמדו לכתוב בשפה מסוימת בגיל מאוחר). הכתיב הנכון של מילים וכללי הכתיב הנכון נלמדים בדרך כלל בכיתות היסוד, וריבוי שגיאות כתיב לא-מכוונות אצל אדם בוגר שאינו סובל מליקוי ספציפי בכתיבה נחשב בדרך כלל כעדות להשכלה חסרה או לקויה.

במקרים מסוימים עשויה שגיאת כתיב לגרום גם לשינוי במשמעותה של מילה. כך, למשל, השם הפרטי "שבתי" נחשב ביהדות לשם חיובי (והוא אף מופיע בתנ"ך), בעוד השם "שבתאי" נחשב למזוהה עם האל הרומי סטורן ולשם של רוח רעה.

כתב עברי
מערכות אלפבית אלפבית פרוטו-כנעניאלפבית פיניקיאלפבית עברי עתיקאלפבית ארמיאלפבית עברי
וריאציות של אלפבית עברי כתב רש"יכתב סת"םכתב רהוט
כתיב עבריליטון של עבריתטעמי המקראאותיות מנצפ"ךגרשאם קריאההגיית העבריתגימטריה
ניקוד ניקוד טברניניקוד בבליניקוד ארצישראליניקוד ארצישראלי-טברניניקוד שומרוניניקוד העברית בת ימינוכתיב חסר ניקוד
גופנים עבריים דודאריאלפרנק-ריהלקורןמריםנרקיסחייםדרוגולין (גופן)הדסה (גופן)הצבי (גופן)כתב רש"יסת"ם
אלפבית עברי אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשת
שפות הנכתבות בכתב עברי עבריתארמיתיידישערבית יהודיתלאדינו

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.