כתיבה

כתיבה היא הפעולה של רישום סימנים גרפיים בעלי משמעות כגון אותיות, מספרים, מילים ומשפטים, סימנים, סמלים ותווים על מצע כלשהו: דף נייר, לוח חרס, בד וכדומה. הכתיבה נעשית על ידי שימוש בכלי כתיבה ובעידן הטכנולוגי היא יכולה להיעשות גם באמצעות מחשב או מכונת כתיבה, על ידי הקלדה על גבי מקלדת ומוקרנת על גבי מסך.

מטרת הכתיבה היא להעביר מידע בשפה כלשהי, כאשר לכל שפה יש מערכת כתב משל עצמה. בהתאם לכך המונח "כתיבה" מתייחס לא רק לפעולה הפיזית של חקיקת האותיות על המצע, אלא גם לחיבור האותיות לכדי מילים ומשפטים עד ליצירת קטע טקסט בשפה כלשהי.

Flickr - boellstiftung - Konferenzeindrücke (15)
כתיבה על ידי שימוש בעט.
Kusakabe Kimbei - Writing Letter (large)
כתיבה של מכתב על ידי שימוש במכחול.

ההיסטוריה של הכתיבה

Scriptorium-monk-at-work
תחריט של נזיר כותב, המאה ה-15
Bundesarchiv B 145 Bild-F001323-0008, Bonn, Münsterschule
תלמידים כותבים על גבי לוח.

הכתיבה הופיעה לראשונה במזרח התיכון בסוף האלף הרביעי לפני הספירה, בתחילת תקופת הברונזה הקדומה. הכתיבה התפתחה ממערכת סמלים וציורים שנועדה להעביר מידע ולסייע בהנהלת חשבונות (ספירת יבול, ספירת פרים, מעקב אחרי עונות השנה וכדומה). התפתחות מערכת הכתיבה האמיתית הראשונה מיוחסת לשומר העתיקה והיא כתב היתדות. אחריה התפתחו שיטת ההירוגליפים של מצרים העתיקה וכן כתב בתת-היבשת ההודית. האלפבית הראשון התפתח במצרים העתיקה בסביבות 2000 לפני הספירה. הכתב הסיני התפתח בסביבות 1600 לפני הספירה והכתב העברי בסביבות אמצע האלף השני לפני הספירה.

כיום, כתיבה מקצועית היא גם מקצוע המתייחס לעבודתו של עיתונאי (כתיבת כתבות) ולעבודתו של אמן (כתיבה יוצרת של שירים או סיפורים).

התהליך הקוגניטיבי הכרוך בכתיבה

התהליך הקוגניטיבי האחראי לכתיבה הוא תהליך רב-שלבי המאפשר לכתוב מילים מוכרות וחדשות, לאיית מילים בעל-פה או להקלידן. הנוירופסיכולוגיה הקוגניטיבית משתמשת במודל כתיבת המילה כדי לתאר תהליך זה באמצעות מערכת רכיבים קוגניטיביים כגון המערכת הסמנטית, הלקסיקון הפונולוגי, לקסיקון הפלט האורתוגרפי, או הבאפר הפונולוגי והגרפמי. מודל זה מסייע גם להבנת הסיבות להפרעות כתיבה שונות, אבחונן והטיפול בהן (ראו: דיסגרפיה).

הבעה בכתב

הבעה בכתב היא היכולת להעביר מידע ומסרים רצויים לטקסט כתוב, כך שיהיו ניתנים לפענוח על ידי אדם אחר בעל יכולת הבנת הנקרא באותה שפה. יכולת ההבעה בכתב מתבססת על יכולת הכתיבה. על כן קשיים בכתיבה יכולים להוביל להנמכה ביכולת של האדם להביע את עצמו באמצעות הכתב.

יצירה עיונית כתובה קצרה יחסית מכונה מאמר ויצירה ארוכה כזו קרויה ספר.

כתיבה מדעית

מאמר מדעי נכתב על ידי חוקר או קבוצת חוקרים, ומשקף את תוצאותיו של מחקר שבו עסקו. פרסום מאמר מדעי הוא הדרך העיקרית לפרסומו של מחקר בתפוצה רחבה[1] ולכן למאמר יש מקום מרכזי בפעילות המדעית. מאמר מדעי מתפרסם בדרך כלל בכתב עת מדעי, בקובץ המאמרים של כנס מדעי, או בקובצי מאמרים אחרים, כגון ספר שיצא לאור לכבודו של חוקר שהגיע לגיל פרישה. על פי רוב בעת פרסומו מלווה המאמר בתקציר המציג את תמציתו של המאמר ובביבליוגרפיה המכילה את רשימת המקורות שעליהם הוא התבסס.

ראו גם

 לקריאה נוספת

  • גל, ע. רוזנבלום, ש. שנקר, ק. (4 מרץ 1995) כתיבה מרכיבים, הערכה וטיפול דרכי הערכה של מרכיבי הכתיבה ותוצר כתב היד מתוך כתב עת ישראלי לריפוי בעיסוק.
  • בראון, ר. (2001) ללמוד לקרוא ולכתוב- למידה תוא. הד הגן, 66 (2) 30-43.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בחלק ממדעי הרוח פרסום ספרים הוא דרך הפרסום העיקרית. דרכים מקובלות נוספות לפרסום הן פרסום פטנטים, כתיבת ערכים באנציקלופדיות מדעיות, מתן הרצאות והצגת פוסטרים בכנסים מדעיים.
אופנה

אופנה היא התכתיב החברתי לפרטים הנחשבים ל"נכונים", "ראויים" ו"יפים" ביותר בתחומים שונים, כגון ביגוד, ריהוט, עיצוב פנים וחוץ, נימוסים, ואמנות. המילה העברית אופנה חודשה על ידי חמדה בן-יהודה, על ידי תרגום בבואה למילה הלועזית "מודה".האופנה טבעה להשתנות תדיר, והיא נוצרת בדרך-כלל משיקולים שאינם רציונליים. עם זאת, מאפיינים "אופנתיים" קיימים גם בתחומים רציונליים מטבעם כגון אידאולוגיה, פילוסופיה, סגנונות כתיבה או תחומי מחקר מדעי.

לחברות שונות תכתיבי אופנה שונים שנובעים משיקולים שונים. כך למשל קוד הלבוש בחברה החרדית עשוי להיראות למתבונן מבחוץ כאחיד וקבוע, אולם למעשה גם כאן קיימות מגמות אופנתיות.

האופנה משפיעה גם על תפיסת היופי בעיני הציבור. תכתיבי אופנה עשויים לגרום לבעיות כגון דימוי עצמי נמוך, אנורקסיה, ועוד.

אלול

אֱלוּל הוא חודש בלוח העברי, השישי במספר לפי המסורת המקראית והשנים-עשר לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בסוף הקיץ והוא מאופיין במנהגי תשובה רבים לקראת ימים נוראים.

בחודש אלול 29 יום. א' באלול חל בימים ראשון, שני, רביעי או שישי.

אנתולוגיה

אַנְתוֹלוֹגְיָה (או בעברית: ילקוט, אסופה, מִקְבָּץ או מִבחר), היא צורת כינוס של כתבים ספרותיים. מקור המילה הוא יוונית עתיקה, ופירושה "זר", "כליל". האנתולוגיה היא חיבור של יצירות שונות למכלול אחד.

האנתולוגיות הראשונות נתחברו כבר בתקופה הקלאסית, ביוון, ברומא ובמזרח הערבי. האנתולוגיה המוכרת הראשונה שתועדה היא זו שליקט המשורר מלאגרוס מגדרה במאה הראשונה לספירה, הידועה כיום, אחרי גלגולים רבים, בשם האנתולוגיה היוונית; מלאגרוס קרא לה בשם "אנתולוגיה" (כלומר, "זר פרחים"), ובהקדמתו השווה בין כל אחד מהמחברים לפרח כלשהו. בעקבותיו הפכה המילה "אנתולוגיה" לכינוי כללי לכל אסופה ספרותית. דוגמה נוספת היא ספר האגדה אותו ערכו ביאליק ורבניצקי, ספר המאגד את אגדות התלמוד ואגדות מכתבי חז"ל נוספים, ומסדר אותן כרונולוגית, לפי נושאים, ולפי מילות מפתח.

האנתולוגיה הספרותית יכולה להתחבר על פי עקרונות רבים ושונים ומתוך מגמות רבות. ישנן אנתולוגיות ספרותיות הנבחרות לפי סוגה ספרותית מסוימת, כגון אנתולוגיה לסיפור הקצר, או אנתולוגיה לשירה וכיוצא בזה. ישנן כאלה הנבחרות על פי לשון כתיבה מסוימת, על פי נושאי כתיבה מסוימים וכיוצא באלה. האנתולוגיה הספרותית מאופיינת על ידי המטרה והאופי של מחבריה. ישנן כאלה המתחברות על ידי חבורות של עורכים, על ידי מוסדות ספרותיים שונים, וישנן אנתולוגיות אישיות לחלוטין, המבטאות אך ורק את טעמו של המלקט והמאסף.

ביוגרפיה

המונח בִּיּוֹגְרַפְיָה (מיוונית: ביו - חיים, גרפיה - כתיבה) משמעו כתיבת תולדות חיים של אדם (במינוח האקדמיה ללשון העברית: סִפּוּר חַיִּים). המונח מתייחס לרוב לסוגה בספרות ובקולנוע, המתאר את תולדות חייו של אדם מסוים. ביוגרפיה יכולה לתאר אדם ממשי או בדיוני, אך השימוש במושג מתייחס בדרך כלל לדמות שחיה במציאות. ביוגרפיה מתאפיינת בתיאור אינטימי ומפורט של חיי האדם, והיא עוסקת לא רק בעובדות יבשות, אלא גם ברגשותיה ומחשבותיה של הדמות. פעמים רבות מלמדת הביוגרפיה לא רק על האדם שבו היא עוסקת, אלא שופכת אור דרכו על כל הסביבה שבה חי.

כוריאוגרפיה

כוריאוגרפיה היא היצירה של התנועה. פעולת "חיבור" מחול, כאשר השפה התנועתית היא חופשית ואינה מוגבלת. הכוריאוגרף (יוֹצֵר מְחוֹלוֹת על פי החלטת האקדמיה ללשון העברית) לא חייב להיות רקדן במקצועו. היצירה של התנועות נעשית אצל כל כוריאוגרף בדרכו שלו כאשר ברוב המקרים ישנו סגנון אישי שמנחה אותו. את תחום הכוריאוגרפיה אפשר להשוות לבימוי, הלחנה, כתיבה, ציור וכל יצירה חופשית שאדם יוצר בכל תחום שהוא. בכוריאוגרפיה חומר היצירה הוא הרקדנים והחלל והכוריאוגרף הוא האחראי להוות את השפה תנועתית שהיצירה במלואה שמורכבת מגורמים שונים. תחום הכוריאוגרפיה התפתח במהלך השנים מאז התקופה של התמקצעות המחול ועד התקופה הזו וממשיך להתפתח. כיום לכל כוריאוגרף יש שפה תנועתית שהוא מסגל לעצמו במהלך חייו ובמהלך הניסיון שלו ככוריאוגרף.

במקור, שימש מונח זה בתחום המחול אך כיום משתמשים בו בתחומים רבים ושונים כגון:

קרבות מבויימים - בקולנוע, בתיאטרון, מופעים ועוד

התעמלות אמנותית והתעמלות קרקע

החלקה אמנותית על הקרח

מצעדים

מופעי רחוב

מופעי ראווה

סינמטוגרפיה

בלט

משחק (תיאטרון או קולנוע)

כתב יד (מקור)

כתב יד של יצירה טקסטואלית (מאמר, ספר, שיר וכדומה) הוא העותק המקורי של היצירה בכתב ידו של המחבר, קודם פרסומה בדפוס (המונח בלשון מקצועית הוא הולוגרף או אוטוגרף).

בעבר, כתב יד אכן נוצר אך ורק בכתב יד. עם התפתחותה של טכנולוגיית הכתיבה התרחבה משמעותו של מושג זה, ונכלל בה עותק מקורי של היצירה בכל צורה שבה נוצר: בכתב יד, במכונת כתיבה או במעבד תמלילים. גם העותק המקורי של התווים של יצירה מוזיקלית הוא בגדר כתב יד.

במשך התקופה שקדמה להמצאת הדפוס, כתב יד היה לא רק העותק המקורי של היצירה, אלא גם הטכניקה ליצירת עותקים נוספים שלה לשם הפצתה (על כך בנפרד בערך כתב יד (העתק)).

כתיבה יוצרת

כתיבה יוצרת היא כתיבה שמטרתה אמנותית. תוצאת הכתיבה היוצרת היא טקסט, אשר בדרך כלל, לא ניתן לסווגו כאחת מסוגות הטקסט הנפוצות: טקסט ענייני, טקסט עיוני, רשימה, טקסט מדריך ומפעיל, פרסומת, מכתב או חוזה.

צורות הכתיבה היוצרת הנפוצות הן סיפורת (פרוזה), שירה, מחזה או הגיגים. כתיבה יוצרת היא למעשה תהליך של יצירת טקסט ספרותי.

מאמר

מאמר הוא יצירה עיונית כתובה, קצרה יחסית (יצירה ארוכה כזו קרויה ספר).

מאמר חדשות הוא מאמר המפורסם בדפוס או במדיום האינטרנט, שיכול להופיע בעיתון, מגזין או אתר חדשות, ועיסוקו בחדשות אקטואליות או עניין כללי או ספציפי אחר. מאמר המערכת הוא מאמר שבו מוצגת עמדתה של מערכת העיתון בנושא הנמצא על סדר היום הציבורי.

קיימים בלוגים אחדים אשר מנוסחים כמאמר יותר מאשר כיומן.

מאמרים מתפרסמים בעיקר בכתבי עת, אך לעיתים גם בספרים הכוללים אוסף מאמרים בעלי נושא משותף.

ישנו גם סוג מאמר הנקרא "מאמר וידאו" שמוגש לא בכתב, אלא בעל פה בדרך שמשלבת אמצעים ויזואלים. מאמרים אילו נפוצים בעיקר באתר יוטיוב ובנושאי קולנוע בעיקר.

מאמר מדעי

מאמר מדעי הוא מאמר שנכתב על ידי חוקר או קבוצת חוקרים, ומשקף את תוצאותיו של מחקר שבו עסקו.

מכתב

מכתב הוא מסר כתוב, מאדם אחד למשנהו. בעת האחרונה נהוג שמכתב יהיה כתוב על נייר, ויישלח במעטפה. תפקיד המכתב בתקשורת האנושית השתנה באופן מהותי מאז המאה התשע-עשרה. באופן היסטורי מכתבים היוו את דרך התקשורת האמינה היחידה בין שני אנשים המרוחקים זה מזה. עם התפתחות אמצעי התקשורת פחתה חשיבותם של המכתבים כדרך תקשורת שגרתית. המצאת הטלגרף, טלפון והאינטרנט השפיעו, כל אחד בתורו, על מנהגי כתיבת המכתבים ושליחתם. במדינות תעשייתיות מודרניות, חליפת מכתבים הפכה למעשה נדיר יותר, אשר הוחלף ברובו על ידי טכנולוגיות מתקדמות כמו הטלפון ודואר אלקטרוני. כתיבת מכתבים פחתה עד כדי כך שלעיתים עושים שימוש במונח "מכתב" כאשר מתכוונים למסר רשמי יותר, בדואר אלקטרוני.

באופן היסטורי, מכתבים קיימים מימי מצרים העתיקה ושומר והם היו חלק מתרבות יוון, רומא, וסין, עד לימינו אלה. מכתבים מרכיבים את תוכנם של כמה מספרי הברית החדשה. ארכיבים של התכתבויות, פרטיות, דיפלומטיות או עסקיות, משמשים כמקור מידע ראשוני להיסטוריונים.

ניו יורק טיימס

ניו יורק טיימס (באנגלית: The New York Times) הוא עיתון אמריקני, שבסיסו במנהטן, ניו יורק, הנמצא בבעלות חברת העיתונות "חברת ניו יורק טיימס". העיתון נחשב כיום לאחד העיתונים החשובים ביותר בעולם, והוא מופץ ונמכר במיליוני עותקים בארצות הברית ובמדינות רבות אחרות, באמצעות עשרות משרדים ברחבי העולם.

העיתון, הידוע בסגנון כתיבה ועריכה שמרניים למדי, מורכב משלושה חלקים עיקריים: חדשות, דעות ופנאי. לעיתון מוסף יום ראשון מיוחד, הכולל מגזינים שונים. בישראל העיתון מופץ מדי יום חול ובסופי שבוע בשיתוף עם עיתון ״הארץ״.

חדשות: כולל חדשות בינלאומיות, מדיניות ועירוניות. בנוסף ישנם מדורי בריאות, עסקים, ספורט ועוד.

פנאי: כולל מדורי אמנות, ספרות, ביקורות וענייני תרבות שונים.

דעות: דעת העורך, פובליציסטיקה ומכתבים למערכת.העיתון מודפס ב-19 אתרים ברחבי ארצות הברית.

סוגה ספרותית

סוגה ספרותית (סוגה בלעז: ז'אנר) היא קבוצה של יצירות ספרותיות שלהן מאפיינים משותפים: מטרה משותפת, תוכן משותף, סגנון כתיבה משותף או מאפיינים משותפים אחרים.

תחום הספרות הוא תחום נרחב ועצום, אשר במהלך השנים התפתח לסוגות שונות ומסועפות, חלקן כתוצאה מאבולוציה פנימית בספרות עצמה (למשל, צמיחתו של הרומן הריאליסטי מתוך הרומאנס של ימי הביניים), וחלקן הן תוצאה של עבודת חוקרים, המנסים למפות את הז'אנרים הקיימים (למשל, הגדרת חלק מהחוקרים את הספרות של אמריקה הלטינית כספרות מז'אנר ריאליזם מאגי). הספרות נחלקת מעיקרה לשלושה מודלים עקרוניים: סיפורת, דרמה ושירה. כל מודל כזה מכיל בתוכו ז'אנרים דומיננטים, כאשר במבט נרחב ניתן לראות את 'עלייתם ונפילתם' של ז'אנרים שונים במהלך ההיסטוריה.

עצם הגדרתו של ז'אנר איננה דבר פשוט. במחקר נהוג לסמן את היצירה שבה מתקיימים כל מאפייני הז'אנר אותו באים להגדיר, ועל פיה ניתן לשפוט יצירות נוספות האם הן עומדות בהגדרת הז'אנר. פעולה זו בעייתית כשם שהיא נשמעת, שכן קשה למצוא בעולם שני ספרים אשר מכילים בדיוק אותם מאפיינים. לרוב, יצירות מכילות בתוכן חלק מתכונות הז'אנר שהן נכתבות בו; חלקן מכילות מאפיינים של יותר מז'אנר אחד. כלומר, ניסיון להגדיר ז'אנרית יצירה הוא תהליך רדוקציוני, אשר לעולם אין הוא מושלם.

ובכל זאת: החלוקה הז'אנרית קיימת במחקר, ועל כן יש לתת עליה את הדעת, ולו רק כנקודת מוצא בניסיון למפות את עולם היצירה הספרותי.

ספר

ספר הוא טקסט מודפס או כתוב בכתב יד בנושא מסוים, שדפיו כרוכים יחדיו. בשלהי המאה העשרים החלה הפקתם של ספרים אלקטרוניים המוצגים על קורא ספרים אלקטרוני, טאבלטים, צג המחשב ואפילו טלפונים חכמים.

עוד מימי בראשית אסף האדם את יצירותיו הספרותיות תחת ספרים. בתחילה היו אלה מגילות קלף, וספרים מצומצמים בהיקפם. עם התפתחות הדפוס באמצע המאה ה-15 עלה היקפם של הספרים. במשך מאות שנים היו הספרים אמצעי עיקרי להפצת ידע ולהעברתו מדור לדור. במאה העשרים נוספו לספרים המודפסים שלל אמצעים נוספים: רדיו, קולנוע, טלוויזיה והאינטרנט, אך לספר ממשיך להישמר מקום מרכזי.

ספרי עלילה רבים מוצאים את דרכם אל מסך הקולנוע או הטלוויזיה.

פפירוס

פפירוס הוא סוג קדום של נייר שיוצר מצמח הגומא, הנודע גם כצמח הפפירוס. השימוש הידוע הראשון בנייר פפירוס נעשה במצרים העתיקה, עוד בימי השושלת הראשונה של מצרים ואולי אף לפני-כן. נעשה שימוש בפפירוס בכל אזור המזרח התיכון, כמו גם ביבשת אירופה ובדרום-מערב אסיה.

פרוזה

פרוזה היא סגנון כתיבה ודיבור הדומה ביסודו לדיבור היומיומי. פרוזה משמשת לכתיבת סיפורת, מאמרים, כתבות בעיתון וכדומה.

לפרוזה אין כללים נוקשים, מלבד כללי הדקדוק והדיבור הבסיסיים. בפרוזה נכתב הטקסט כשהוא מסודר בשורות ארוכות ובפסקאות, בניגוד לשירה, המסודרת בשורות קצרות הנחתכות ללא קשר הכרחי לכללי השפה.

על היותה של השפה המדוברת בגדר פרוזה עמד נפעם מסייה ז'ורדן, בקומדיה "גם הוא באצילים" מאת מולייר, באומרו: "חיי ראשי! זה למעלה מארבעים שנה שאני מדבר פרוזה ואינני יודע זאת כלל".

פרוזה היא בדרך כלל סיפור ארוך והיא מלאה בתיאורים על הדמויות ועל מאפיינים.

פרוזה יכולה להכיל אלמנטים של פסאודו-שירה ורמה גבוהה של אסתטיקה, והיא גם יכולה להיות יבשה ולאקונית במכוון. לעיתים היא מחקה סגנון דיבור במשלב או ניב לא סטנדרטיים לרבות שימוש בשפה לא תקנית. ובמקרים מיוחדים היא נוטשת אפילו את המגבלות של כללי התחביר כדי לבטא זרם רציף של רעיונות.

רוב הכתיבה הלא ספרותית, כגון היסטוריה ופילוסופיה, כתובה בפרוזה יבשה יחסית, המתעדפת את הדיוק, אך גם לכך קיימים יוצאי דופן.

פרנק מילר

פרנק מילר (באנגלית: Frank Miller; נולד ב-27 בינואר 1957) הוא כותב ומאייר קומיקס כמו גם מפיק ובמאי קולנוע אמריקאי שנודע בעיקר בעקבות הרומנים הגרפים והסיפורים שכתב בסגנון הפילם נואר. בין חברות הפצת הקומיקס איתן עבד מילר נמנים DC קומיקס ומארוול קומיקס, וכבמאי הוא גם שיתף פעולה על רוברט רודריגז בסרט "עיר החטאים", ביים את סרט הלייב אקשן "הספיריט" והפיק את "300".

שירה

שִׁירָה היא צורה של אמנות - כתיבת יצירה ספרותית, בה נעשה שימוש בתכונותיה האסתטיות של השפה בנוסף למשמעות המילולית או במקומה. שימוש זה עשוי לכלול כתיבה בשורות קצוצות (בניגוד לפרוזה); עיסוק במצלול, במשקל וחריזה; כתיבה בשפה ציורית (פיגורטיבית); וטכניקות ספרותיות נוספות, שאינן נפוצות בפרוזה ובסוגים אחרים של ספרות.

תזה

תֶּזָה (מיוונית: θέσις) היא רעיון שאדם מציג, תוך שהוא בוחן את מאפייניו ומשמעותו. בעולם האקדמי, תזה מציגה מחקר שערך מציג-התזה, והיא משמשת בדרך כלל למילוי חלק מהדרישות לקבלת תואר שני. המסמך המקביל, לקבלת תואר "דוקטור" (ובמדינות אירופיות ואסייתיות רבות, גם לקבלת דרגת פרופסור), נקרא "דִּיסֶרְטַצְיָה".

מציג התזה מקבל הדרכה אישית במהלך כתיבת התזה מאיש מחקר המכונה "מנחה התזה". המנחה הוא גם אחד מהאנשים השופטים את איכות התזה לשם קבלת התואר. קבוצת שופטים זו מכונה "ועדת התזה". ועדה זו מכילה, ברוב האוניברסיטאות בעולם, שלושה אנשי מחקר במקרה של תזה לקבלת תואר שני, וחמישה אנשי מחקר במקרה של דיסטרציה לקבלת תואר "דוקטור".

התזה אינה כלי נוח לדיווח על ממצאי מחקרים ובמאה ה-21, היא נכתבת רק כמטלה לימודית ומכוחה של מסורת. הסיבה לכך היא אורך התמליל הדרוש לניסוחה. הכלי המרכזי לדיווח על ממצאי מחקר הוא עתה מאמר בכתב עת אקדמי בעל ביקורת עמיתים. ככל שהאינטרנט מתפתח, קל יותר לאתר מאמרים בכתבי עת כאלה והדבר גורם לירידה מתמדת במעמדן של התזות. אמצעים מקובלים אחרים לדיווח על ממצאים הם קיום הרצאה מול קהל בכינוס מחקרי, כשההרצאה כוללת מצגת, או הצגת פוסטר בכינוס מחקרי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.