כתובת תל דן

כתובת תל דן היא מצבה ארמית הכתובה בארמית קדומה תוך שימוש באלפבית פיניקי, המתוארכת בין המאה ה-9 לפנה"ס למאה ה-8 לפנה"ס, שהוצבה בשער העיר העתיקה דן (תל דן) שבצפון עמק החולה.

הכתובת נתגלתה על ידי משלחת החפירות בתל דן בראשותו של פרופ' אברהם בירן, ראש מכון גליק לארכאולוגיה מקראית בהיברו יוניון קולג', בשנים 1993‏-1994. החלק הראשון של הכתובת נתגלה ב-21 ביולי 1993 על ידי גילה קוק[1], מודדת משלחת החפירות, ועוררה מיד עניין רב. בשנת 1994 נתגלו עוד שני שברים מן הכתובת בריצוף רחבת השער. הכתובת נמסרה על ידי רשות העתיקות לתצוגה במוזיאון ישראל, והיא מוצגת באגף הארכאולוגי שבמוזיאון.

כתובת תל דן המתוארכת לתקופת מלכותם של צאצאי דוד, תקופת בית ראשון (תקופת הברזל II), היא הראייה הארכאולוגית החוץ מקראית החשובה ביותר ואולי אף היחידה, אשר מזכירה את בית דוד.

JRSLM 300116 Tel Dan Stele 01
הכתובת. מוצגת במוזיאון ישראל. "בית דוד" מודגש בגיר.
Tel dan inscription
כתובת תל דן

הרקע להקמתה

הכתובת היא מצבת ניצחון ארמית, שהקים אחד ממלכי ארם בעקבות ניצחון על ממלכת ישראל. הכתובת מזכירה את יהורם בן אחאב מלך ישראל וכנראה אף את אחזיהו בן יהורם מלך יהודה, המכונה ככל הנראה בכתובת "[מל]ך בית דוד". מלכים אלו מוכרים היטב מספר מלכים והריגתם מיוחסת שם ליהוא.[2] בשל איזכור מלכים אלו, מקובל להניח שהמלך לכבודו סותתה הכתובת היה חזאל מלך ארם דמשק, שתקופת שלטונו הקבילה לזו של יהורם בן אחאב ואחזיהו בן יהורם.

בנוסף לתיאור מלחמה בין ארם לישראל, הקטעים ששרדו רומזים על פעולות ועלילות נוספות של המלך הארמי. המלך בכתובת מתפאר בהרג "שבעין מלכין" ולכן יש להניח שהוקמה לציון פעולות מלכותו, בדומה לכתובת מישע המואבית.

שברי הכתובת שובצו ברצפת בית השער, ייתכן שבתור פעולה סמלית, כך שתושבי דן, לאחר שיקומה, דרכו על הכתובת שהנציחה את חורבנה בכניסתם ויציאתם מהעיר.

תוכן הכתובת

נוסח הכתובת בשפה הארמית
בתעתיק לאלפבית עברי מודרני (עם השלמות משוערות)
תרגום חופשי לעברית
(עם השלמות משוערות)
1.[      א]מר.ע[      ]וגזר[          ] 
2.[]אבי.יסק[.עלוה.בה]תלחמה.בא---      ] 
3.וישכב.אבי.יהך.אל[.אבהו]ה.ויעל.מלכי[ש] 
4.ראל.קדם.בארק.אבי[.ו]ימלך.הדד[.]א[יתי] 
5.אנה.ויהך.הדד.קדמי[.ו]אפק.מן.שבע[ת---] 
6.י.מלכי.ואקתל.מל[כן.שב]ען.אסרי.א[לפי.ר] 
7.כב.ואלפי.פרש.[קתלת.אית.יהו]רם.בר[אחאב.] 
8.מלך.ישראל.וקתל[ת.אית.אחז]יהו.בר[יהורם.מל] 
9.ך.ביתדוד.ואשם.[אית.קרית.הם.חרבת.ואהפך.א] 
10.ית.ארק.הם.ל[ישמן                   ] 
11.אחרן.ולה[...                ויהוא.מ] 
12.לך.על.יש[ראל...               ואשם.] 
13.מצר.ע[ל.                           ] 

(1)[...]וגזר[]
(2)אבי עלה [עליו בה]לחמו בא[פק?]
(3) וישכב אבי, הלך אל [אבותי]ו. ויבוא מלך
(4) ישראל קודם בארץ אבי. [ו]ימלך הדד א[ותי]
(5) אני. וילך הדד לפני [ו]אצא משבעת [מחוזות?]
(6) ממלכתי ואהרוג, מלכ[ים שב]עים אוסרי א[לפי
(7) ר]כב ואלפי סוסים. [הרגתי את יהו]רם בן [אחאב]
(8) מלך ישראל והרג[תי את אחז]יהו בן [יהורם מלך]
(9) בית-דוד. ואשים [את עריהם חורבות ואהפוך]
(10) את ארצם ל[שממה... ].

שאר הכתובת חסרה[3].

הכתובת ו"בית דוד"

חשיבותה העיקרית של הכתובת במחקר הארכאולוגי היא שבכתובת זו מצוין "בית דוד". הכתובת היא הראייה הארכאולוגית המקובלת והאמינה היחידה המתוארכת לזמן הבית הראשון ובה מוזכר בית דוד. כמו כן יש לציין שמקובל היה לתאר מלכים על פי ראש שושלת המלוכה, כפי שצויין בכתובת.

בוויכוח ההיסטורי לגבי עצם קיומו של מלך ישראל בשם דוד, ממלכת ישראל המאוחדת, והיכולת להסמך על הסיפור המקראי כמסמך היסטורי, משמשת הכתובת טיעון חשוב לטובת המצדדים בקיימותן של שלוש הקביעות הנ"ל. אם בתחילה היו שניסו לקרוא תיגר על אזכורו של דוד בכתובת, והציעו לקרוא את השורה כ"בית דוֹד" (כלומר, "בית האהוב"), או כשמו של מקום בשם "בית-דוד" (על משקל "בית לחם", "בית אל") ולא כשמה של שושלת,[4] הרי כיום מרבית המומחים מסכימים ששמו של דוד אכן מוזכר, וכנראה ששליט בשם זה היה קיים. נותר הוויכוח על הקף ועוצמת הממלכה של דוד[דרוש מקור].

לקריאה נוספת

  • אברהם בירן ויוסף נוה, "כתובת ארמית מתקופת בית ראשון מתל דן", קדמוניות כ"ו, 3-4 (103-104), תשנ"ד. (עמודים 74-81)
  • שמואל אחיטוב, "הערות לכתובת הארמית החדשה מתל דן", קדמוניות כ"ז, 1-2, תשנ"ד. (עמוד 63)
  • אברהם בירן, "הכתובת מדן, המצבות והחוצות", קדמוניות כח, 1, תשנ"ה 1995. (עמודים 39-45)
  • אורה ליפשיץ, "פולמוס "בית דוד" - בעקבות הכתובת מתל דן", דוד מלך ישראל חי וקיים? (הרצאות בכנס בוגרי החוג למקרא של האוניברסיטה העברית, ירושלים), 1997 (תשנז). (עמודים 9-77)
  • אברהם בירן, "החוצות אשר בדן", ‬ארץ-ישראל; מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כו, תשנט. (עמודים 25-29‬)
  • נדב נאמן, "הכתובת הארמית מתל דן בהארה היסטורית", ‬ארץ-ישראל; מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כו, תשנ"ט. (עמודים 118-112)
  • יוסף נוה, "בשולי הכתובות מדן ומעקרון", ‬ארץ-ישראל; מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כו, תשנט. (עמודים 119-122‬)
  • גרשון גליל, "הכתובת הארמית המלכותית מתל דן", תשורה לשמואל; מחקרים בעולם המקרא, 2001 (תשסא). (עמודים 67-74)
  • דוד ביננפלד, "מי הרג את המלכים יהורם ואחזיה", בית מקרא 48, ד, תשסג. (עמודים 302-308)
  • "הכתובת הארמית שהציב חזאל בדן והסיפור הנבואי על מרד יהוא", בתוך: תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 317.
  • George Athas‏, The Tel Dan inscription: a reappraisal and a new interpretation, (Journal for the Study of the Old Testament Supplement Series, 360; Copenhagen International Seminar, 12; New York: T. & T. Clark, 2006)
  • Biran, Avraham, and Joseph Naveh, An Aramaic Stele Fragment from Tel Dan. Israel Exploration Journal 43 (1993) 81-98.
  • Lemche, Niels Peter, and Thomas L. Thompson. Did Biran Kill David? The Bible in the Light Of Archaeology. Journal for the Study of the Old Testament 64 (1994) 3-22.
  • Cryer, Frederick H. On the Recently Discovered ‘House of David’ Inscription. Scandinavian Journal of the Old Testament 8.1 (1994), pp. 3-19.
  • Ben Zvi, Ehud, On the Reading ‘bytdwd’ In The Aramaic Stele from Tel Dan. Journal for the Study of the Old Testament 64 (1994), pp. 25-32.
  • Cryer, Frederick H. A ‘Betdawd’ Miscellany: Dwd, Dwd' or Dwdh?, Scandinavian Journal of the Old Testament 9.1, (1995), pp. 52-58.
  • Cryer, Frederick H. King Hadad, Scandinavian Journal of the Old Testament 9.2, (1995), pp. 223-35
  • Demsky Aaron. I. On Reading Ancient Inscriptions: The Monumental Aramaic Stele Fragment from Tel Dan, Journal of the Ancient Near Eastern Society 23 (1995) 29-35.
  • Biran, Avraham, and Joseph Naveh, The Tel Dan Inscription: A New Fragment. Israel Exploration Journal 45 (1995) 1-18.
  • Rendsburg, Gary A. On the Writing of bytdwd in the Aramaic Inscription from Tel Dan. Israel Exploration Journal 45 (1995) 22-25.
  • Schniedewind, William M. Tel Dan Stela: New Light on Aramaic and Jehu’s Revolt, Bulletin of the American Schools of Oriental Research 302 (May 1996), pp. 75-90.
  • A. Lemaire,The Tel Dan Stela as a Piece of Royal Historiography, JSOT 81, 1998, Pp. 3-14.
  • Schniedewind, William M. (with Bruce Zuckerman), A Possible Reconstruction of the Name of Hazael's Father in the Tel Dan Inscription, Israel Exploration Journal 51 (2001), pp. 88-91.

קישורים חיצוניים

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים

  1. ^ ראיון עם אברהם בירן, האתר של אוריאל פיינרמן
  2. ^ ספר מלכים ב', פרק ט'
  3. ^ בסוגריים מרובעים מופיעים השלמות החוקרים ופרשנותם למילה החסרה על פי ההקשר
  4. ^ Philip Davies, "«House of David» built on sand", The Biblical archaeology review vol. 20, no. 4, 1994. (עמודים 54-55)
אברהם בירן

אברהם בירן (23 באוקטובר 1909 - 16 בספטמבר 2008) היה מאבות הארכאולוגיה המקראית בישראל, תלמידו של ויליאם פוקסוול אולברייט. התפרסם בעיקר בזכות חפירותיו בתל דן במשך כ-30 שנה. עמד בראש המכון לארכאולוגיה בהיברו יוניון קולג'. חתן פרס ישראל בחקר הארכאולוגיה לשנת ה'תשס"ב. במשך למעלה מ-50 שנה היה יו"ר ועדת השמות הממשלתית.

ארכאולוגיה מקראית

ארכאולוגיה מקראית היא תחום בארכאולוגיה שעוסק בממצאים מתקופת המקרא בארץ ישראל ובסביבתה, ומנסה לשחזר את תולדות עם ישראל ושאר עמי הארץ על בסיס ממצאים אלה. העוסקים בתחום זה חושפים את העדויות הארכאולוגיות ומנסים לפרש לאורן את הכתוב במקרא ולהעריך את מידת מהימנותו של הדיווח המקראי.

ביקורת על המקרא

ביקורות על המקרא, להבדיל מביקורת המקרא (העוסקת בזיהוי ביקורתי של מחברי הטקסט המקראי בלבד), עוסקת במגוון ביקורות ממגוון תחומים על הטקסט המקראי, כמו על המסרים העולים ממנו. הן ביקורת על הנתונים ההיסטוריים המופיעים במקרא - אם אינם תואמים לנתונים ההיסטוריים שבידינו, הן ביקורת על תפיסות בענייני מדע הסותרות למדע הקיים בידנו כיום, הן ביקורת מוסרית על תפיסות מוסר מקראיות, כגון מעמד האישה במקרא, היחס לעבדים במקרא, הענישה המקראית והפשע המקראי.

בית דוד

בית דוד הוא שושלת המלוכה שתחילתה בדוד המלך שהתחתן בבית קודמו, שאול, וממשיך שושלתו, בנו, שלמה המלך. כל מלכי ממלכת יהודה, למעט עתליה, מתייחסים אליו.

דוד

דָּוִד, דָּוִד בֶּן יִשַׁי או דָּוִד הַמֶּלֶךְ (1040 לפני הספירה (ב' תר"ס) – 970 לפני הספירה (ב' תש"ל), לערך) הוא דמות מקראית, שהיה, לפי המתואר בתנ"ך, מלכהּ של ממלכת ישראל המאוחדת (אחרי שאול המלך ואיש בושת), ומייסדה של שושלת בית דוד ששלטה בממלכת יהודה במשך כ-420 שנה עד חורבן הבית הראשון. התיאורים התנ"כיים השונים, מייחסים לדוד כיבוש חבלי ארץ נרחבים בצפון ארץ ישראל ובמערבה. התנ"ך אומר כי נמנע מדוד לבנות את בית המקדש הראשון כי היה מעורב במלחמות שהיו כרוכות בשפיכות דמים רבה.דמותו ופועלו של דוד תפסה מקום חשוב במסורת היהודית ובפולקלור, והוא נחשב לדמות מופת ולאחד מגדולי האומה. בקבלה נמנה דוד עם אחד מ"ארבעת רגלי המרכבה לשכינה", שעליהם מתבססת השראת השכינה בעולם לאורך ההיסטוריה (השלושה הנוספים הם אבות האומה אברהם יצחק ויעקב). דוד המלך מכונה במקרא "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב', כ"ג, א'), המסורת היהודית רואה בו את מחבר ספר תהילים. על פי המסורת המשיח יהיה אדם מזרע דוד. מסורת זו אומצה גם בברית החדשה, בה נאמר כי ישו הנוצרי היה נצר לבית דוד.התיאור התנ"כי של חיי דוד משקף מסורות רבות, ולאורך השנים חוקרי מקרא, ארכאולוגים והיסטוריונים, היו חלוקים בדעתם ביחס לדוד ולתיאור מלכותו; אסכולות מסוימות מקבלות את הסיפור התנ"כי כנכון בעיקרו, גם אם מוגזם לעיתים, ואחרות דוחות אותו לחלוטין ורואות בו סיפור שנארג מאות שנים מאוחר יותר. טיעון זה הסתמך בין השאר על הטענה כי אין ממצאים ארכאולוגיים או כתובים המתייחסים לבית המלוכה המפואר שהיה אז, לכאורה, בארץ ישראל. גילוי מצבה ארמית בשנת 1993, בה יש אזכור מפורש ל"בית דוד" שם קץ, בעיני רוב החוקרים, למחלוקת על קיומו ההיסטורי של בית דוד, אך הותיר בעינו את הוויכוח האם מפעלי הכיבוש של דוד ומפעלי הבנייה של שלמה אחריו אכן בוצעו על־ידם, שכן תיארוך מפעלי הבנייה העיקריים בארץ ישראל בראשית האלף הראשון לפנה"ס עדיין שנוי במחלוקת. יש המקדימים אותו לימי שלמה ויש המאחרים אותו לימי עמרי.

האלף ה-1 לפנה"ס

האלף ה-1 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 1,000 לפנה"ס עד שנת 1 לפנה"ס (תחילת המאה ה-10 לפנה"ס עד סוף המאה הראשונה לפנה"ס).

אוכלוסיית העולם הוכפלה במהלך האלף הראשון לפנה"ס - מ-100 מיליון לכ-200 עד 250 מיליון.[דרוש מקור]

היסטוריה של העם היהודי בארץ ישראל

ערש תרבותו של העם היהודי בארץ ישראל. מאז ואילך שמר העם היהודי על זיקה פיזית, תרבותית ודתית אל מכורתו. על פי המקרא ראשיתה של ממלכת ישראל המאוחדת במאה ה-11 לפנה"ס ואילו האיזכור הארכאולוגי החוץ מקראי הראשון לשם "ישראל" הוא במצבת ישראל (מצבת מרנפתח המצרית), אשר מתוארכת לשנת 1200 לפנה"ס. בתקופת המקרא, לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, היו שתי ממלכות באזור הרי יהודה - ממלכת ישראל בצפון וממלכת יהודה בדרום. ממלכת ישראל נכבשה על ידי האימפריה הנאו-אשורית (בערך בשנת 722 לפנה"ס) וממלכת יהודה על ידי האימפריה הנאו-בבלית (בשנת 586 לפנה"ס). עם תבוסתה של האימפריה הנאו-בבלית על ידי האימפריה האחמנית בהנהגת כורש הגדול (538 לפנה"ס), האליטה היהודית הורשתה לשוב לירושלים, והקימה את בית המקדש השני.

בשנת 332 לפנה"ס כבשו היוונים תחת הנהגתו של אלכסנדר מוקדון את האימפריה האכמנית, שכללה את יהוד מדינתא. בעקבות כך החל מאבק דתי ארוך שפיצל את האוכלוסייה היהודית ליהודים-מסורתיים (אורתודוקסים) ויהודים-הלניסטיים. בשנת 165 לפנה"ס, לאחר מרד החשמונאים, הוקמה ממלכה חשמונאית-מסורתית עצמאית. בשנת 64 לפנה"ס כבשו הרומאים את יהודה והפכו אותה לפרובינציה רומית.

על אף שהאוכלוסייה היהודית הייתה תחת שליטת אימפריות שונות ועל אף שחיו בארץ ישראל מגוון קבוצות אתניות, הרי ארץ ישראל לאורך מרבית תקופת הבית השני הייתה תחת שלטון יהודי עד למרידות יהודה ברומא בשנים 66–136 לספירה, שבמהלכן גירשו הרומאים את רוב היהודים מהאזור, הקימו במקום את המחוז הרומי פלשתינה, והחלה תקופת הגלות היהודית. לאחר תקופה זו, היהודים הפכו למיעוט ברוב האזורים בארץ ישראל, למעט באזור הגליל. האזור ארץ ישראל הפך נוצרי יותר ויותר לאחר המאה ה-3 לספירה. עד לכיבוש המוסלמי כמות היישובים היהודיים בארץ ישראל ירדה מ-160 ל-50. לטענת מיכאל אבי-יונה האוכלוסייה היהודית היוותה 10% - 15% מאוכלוסיית ארץ ישראל בעת כיבוש ירושלים בידי הפרסים שנת 614, ואילו לטענת משה גיל היהודים היוו את רוב האוכלוסייה עד הכיבוש המוסלמי בשנת 638 לספירה.

בשנת 1099 כבשו הצלבנים את ירושלים ואת שטחי החוף הסמוכים. 200 שנים לאחר מכן נכבשה ממלכת ירושלים ונהרסה על ידי הממלוכים ב-1291. ב־1517 האימפריה העות'מאנית כבשה את האזור, ושלטה באזור עד שהבריטים כבשו את ארץ ישראל ב־1917, ושלטו בו בתקופת המנדט הבריטי עד 1948, עם הכרזת עצמאותה של מדינת ישראל, שהוקמה הודות לפועלם של חברי התנועה הציונית וההמהגרים היהודים הרבים שנהרו אליה.

היסטוריה של ירושלים

ההיסטוריה של העיר ירושלים מקיפה כשבעת אלפי שנות התיישבות, שראשיתן בסביבות 5,000 לפנה"ס, בשלהי תקופת האבן החדשה (נאוליתית קרמית). המתיישבים הראשונים היו ככל הנראה כנענים (יבוסים בלשון המקרא); מן האלף הראשון לפני הספירה העיר הפכה ליישוב ישראלי-יהודי, לבירת ממלכת ישראל המאוחדת ואחר כך לבירת ממלכת יהודה. מאז החליפה העיר ידיים במשך הדורות, בתור איליה קפיטולינה בתקופה הרומאית, אחר כך כעיר ביזנטית, מוסלמית, צלבנית, ממלוכית, עות'מאנית, עיר תחת מנדט בריטי, בירת ישראל מאז קום המדינה, עיר ירדנית-ישראלית ולאחר מלחמת ששת הימים כעיר שאוחדה תחת שלטון ישראל. כמאמר נשיא המדינה שמעון פרס בנאום לכבוד יום ירושלים:

"אין עוד עיר בעולם שיצרה שפע היסטורי כזה כמו ירושלים. גם היסטוריה רוחנית, גם היסטוריה מדינית. ירושלים הייתה מעיר, למסר. ממקום, לתוכן. מיישוב בפריפריה, למוקד השראה עולמי".

ירושלים החלה את חייה כיישוב צנוע בתקופת האבן ובתקופת הברונזה הפכה לעיר מדינה כנענית. בתקופת הברזל הידועה גם בשם התקופה הישראלית הפכה ירושלים לעיר הבירה של ממלכת יהודה (לפי המקרא שמשה לפני כן כבירת הממלכה המאוחדת). מעמד זה, כמו גם בניית מקדש שלמה בתוכה, הציבו את ירושלים במרכז ההויה של העם היהודי; בתקופה זו נוצרו בירושלים יצירות מופת של הגות ודת המהוות אבני יסוד של המשפט, הפילוסופיה, השירה והספרות של העולם המערבי. פריחתה של ירושלים הייתה שיאה של תקופות זוהר, וחורבנה סימל את עומק אסונם של היהודים. שמה של ירושלים שונה לאיליה קפיטולינה על ידי האימפריה הרומית; תחת שם זה בתקופה הביזנטית הייתה לאחד המרכזים הראשונים של הנצרות. מול הר הבית שעמד בחורבנו, נבנתה כנסיית הקבר במלוא תפארתה - במתחם קטן בו כל שינוי באזורי ההשפעה עתיד לסמל את היחסים בין הדתות המקדשות את ירושלים. התפשטות האסלאם הביאה לתקופה חדשה בתולדות ירושלים ופאר מחודש להר הבית. התקופה הצלבנית בתולדות ירושלים שינתה סדרי עולם והפרה את מאזן הכוחות בין הדתות. מפסגה זו גלשה ירושלים למעמד שולי בתקופת האימפריה הממלוכית ובאימפריה העות'מאנית - עיר קדושה ומנוונת המתקיימת בדלות. במלחמת העולם הראשונה נכבשה ירושלים על ידי האימפריה הבריטית. הכרזת העצמאות של מדינת ישראל - שנערכה בתל אביב - העלתה את ירושלים למעמד של עיר בירה של המדינה הנולדת והחזירה מחדש עטרה ליושנה בהיסטוריה של עם ישראל. בסדרת קרבות עקובים מדם, תחילה במערכה על ירושלים במלחמת העצמאות, אחר כך במלחמת ששת הימים השתלטה ישראל על כל חלקי ירושלים. גם בסוף המאה ה-20 וראשית המאה ה-21 נותרה ירושלים בעין הסערה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

חזאל

חזאל מלך ארם דמשק אשר מוזכר בתנ"ך. תחת שלטונו, הפכה ארם דמשק לאימפריה ששלטה על חלקים גדולים של סוריה וארץ ישראל. אחריו מלך בנו בן-הדד השלישי.

יוסף נוה

יוסף נוה (Joseph Naveh;‏ 21 בינואר 1928 – 21 בנובמבר 2011) היה ארכאולוג, פרופסור אמריטוס לאפיגרפיה ולפלאוגרפיה שמית במכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. נוה התמחה בכתב העברי העתיק, ופרסם מספר ספרים ועשרות מאמרים בנושא.

ישראל פינקלשטיין

ישראל פינקלשטיין (נולד ב-1949) הוא ארכאולוג ישראלי המופקד על הקתדרה לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופות הברונזה והברזל על שם יעקב מ' אלקוב באוניברסיטת תל אביב. הוא חוקר מוביל בתחום הארכאולוגיה של הלבנט העוסק, בין השאר, בשילוב מדעי החיים והמדעים המדויקים במחקר ההיסטורי והארכאולוגי. פינקלשטיין הוא החופר של מגידו – אתר מפתח לחקר תקופות הברונזה והברזל בלבנט.

פינקלשטיין חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים והוא associé étranger באקדמיה הצרפתית Académie des Inscriptions et Belles Lettres. פינקלשטיין זכה בפרסים אקדמיים וספרותיים יוקרתיים רבים. בשנת 2005 הוא זכה בפרס דן דוד על התיקון המהותי שערך בהיסטוריה של ישראל הקדום במאות העשירית והתשיעית לפסה"נ. בשנת 2009 זיכה אותו שר התרבות של צרפת באות האביר (Chevalier) של המסדר Ordre des Arts et des Lettres, ובשנת 2010 זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לוזאן שבשווייץ. הוא חבר בוועדת הבחירה של הפורום הארכאולוגי של שנחאי (Shanghai Archaeology Forum) באקדמיה הסינית למדעי החברה.

עם ספריו של פינקלשטיין נמנים רבי המכר "ראשית ישראל: ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי" (2003; פורסם לראשונה באנגלית בשנת 2001) ו"דוד ושלמה: בין מציאות היסטורית למיתוס" (2006), שנכתבו יחד עם ניל אשר סילברמן. ידועים גם ספריו על התהוות ישראל הקדום ("הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים", 1986), על הארכאולוגיה וההיסטוריה של אזורי ספר המדבר בלבנט (Living on the Fringe, 1995) ועל ממלכת ישראל הצפונית (The Forgotten Kingdom, 2013).

מוזיאון ישראל

מוזיאון ישראל הוא המוזיאון הגדול והחשוב בישראל. המוזיאון שוכן בגבעת רם בירושלים והוא אחד המוזיאונים הגדולים במזרח התיכון. במוזיאון רשומים כחצי מיליון חפצי אמנות המשקפים את תרבויות העולם; מצויים בו אוספים בתחומי הארכאולוגיה, האתנוגרפיה, היודאיקה, האמנות הישראלית ואמנות העולם ותערוכות מתחלפות.

אבי המוזיאון ומייסדו הוא טדי קולק, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה ולימים ראש עיריית ירושלים, שגם הביא למוזיאון תרומות של אוספים חשובים מהעולם. אדריכלי המוזיאון הם אל מנספלד ודורה גד. המוזיאון נפתח בחודש מאי 1965. המוזיאון פועל תחת חברה מעורבת בבעלות בחלקים שווים של ממשלת ישראל, עיריית ירושלים, הסוכנות היהודית, אקדמיה בצלאל, האוניברסיטה העברית, בית הנכות בצלאל וקרן היכל הספר.

מצבת ישראל

מצבת ישראל או אסטלת ישראל (גם: מצבת מרנפתח או אסטלת מרנפתח) הוא כינוי שנתנו ארכאולוגים לאסטלת ניצחון מצרית של פרעה מרנפתח, בנו של רעמסס השני, בשובו מאחד ממסעות הכיבוש שלו בשנת 1208–1209 לפנה"ס. המצבה מתארת בעיקר את מערכות מרנפתח בלוב, אך את שמה "מצבת ישראל" קיבלה המצבה בשל הממצא החשוב שבה, אזכור השם אִי-סִי-רִי-אַר, שזוהה על ידי החוקרים כ"ישראל", שכן בכתב המצרי אין הבחנה בין ר ל-ל. זהו האזכור הארכאולוגי הקדום ביותר לשם זה; האזכורים הבאים הם במונולית מכורח ובמצבת מישע, המתוארכים 300 שנים מאוחר יותר, תקופתו של אחאב ובית עמרי, מהמאה ה-9 לפנה"ס.

המצבה התגלתה בשנת 1896 על ידי משלחת ארכאולוגית בראשותו של הארכאולוג האנגלי פלינדרס פיטרי, בקבר פרעה מרנפתח שבמקדש תבאי. גובהה עומד על כ-318 ס"מ ורוחבה 163 ס"מ. היא מוצגת כיום במוזיאון המצרי הלאומי שבקהיר, והעתק ממנה מוצב בכּרנךּ.

קדמוניות

קדמוניות הוא כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא. יוצא לאור על ידי החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה מאז 1968 ביחד עם רשות העתיקות, ונערך על ידי אפרים שטרן. "קדמוניות" הוא המשכו של כתב העת "ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה", שיצא לאור בין השנים 1967-1933. עורכו הראשון היה יגאל ידין.

עד דצמבר 2010, יצאו 140 חוברות.

תל דן

תֵּל דָּן (ערבית تل القاضي - "תל אל-קאדי", "תל השופט") הוא תל הנמצא כחצי קילומטר מצפון לקיבוץ דן, בתחומה של שמורת טבע תל דן בעמק החולה. גובהו 204 מטרים מעל פני הים, שטחו כ-200 דונם וצורתו כשל אליפסה בקוטר של 400 עד 500 מטרים. התל מזוהה עם העיר דן המוזכרת במקרא, ומספר אתרים בו נחפרו והעלו ממצאים ארכאולוגיים רבים וייחודיים מתקופות שונות.

דוד המלך
משפחתו
אבותיו יהודהתמרפרץנחשון בן עמינדברותבעזעובדישי
אחיו ואחיותיו אליאבשמעהצרויהאביגיל
בניו ובנותיו אמנוןתמראבשלוםאדוניהכלאבשפטיהשלמה
אחייניו יואבאבישיעשהאלעמשא בן יתריונדב בן שמעה
נשותיו אביגילאביטלאחינועם היזרעאליתבת שבעחגיתמיכלמעכה בת תלמיעגלה
יצירות המיוחסות לו צוואת דודקינת דודקינת דוד על אבנרדברי דוד האחרוניםשירת דוד • חלק ממזמורי תהלים
מאורעות בחייו שתוארו במקרא דוד וגולייתסיפור נבל הכרמלידוד ובת שבעמרד שבע בן בכריהאישה החכמה מתקועמעשה אמנון ותמררצח אמנוןדוד ויהונתן
אגדות עליו דוד והצרעה והעכביש
שונות מרב בת שאולפלטי בן לישבית דודאבישג השונמיתברזילי הגלעדיגיבורי דוד • כתובת תל דן • קבר דודמשיחהמלך דוד (סרט)מגן דוד
הנצחה
באומנות דוד (מיכלאנג'לו)דוד (דונטלו)דוד (ברניני)דוד (ורוקיו)
הנצחות עיר דודמגדל דודמלון המלך דודמלון מצודת דודרחוב המלך דודשדרות דוד המלך

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.