כתובת רחוב

כתובת רחוב היא כתובת פסיפס בעברית של לשון חז"ל, המתוארכת לסוף התקופה הביזנטית, המאות החמישית-שביעית לספירה.[1] הכתובת התגלתה ב-1973 על רצפת בית כנסת באתר הארכאולוגי תל רחוב, שמורה כמעט בשלמותה. עניינה הסוגיה ההלכתית במשנה ובתלמוד על הכללתה או החרגתה של בית שאן ב"תחום עולי בבל" בתקופה שבין שיבת ציון לבין סוף תקופת בית שני, לעניין מצוות התלויות בארץ.

Mosaic of Rehob - Israel Museum
כתובת רחוב במוזיאון ישראל, 2018

זוהי הכתובת הגדולה ביותר בשפה העברית שנמצאה כממצא ארכאולוגי אי פעם והינה תיעוד יחיד מסוגו של סביבה יהודית תוססת, פוליטית והלכתית, באזור זה בארץ ישראל.[2][3].

כיום נמצאת הכתובת במוזיאון ישראל, והעתק בגודל טבעי נמצא ברחבת בית הכנסת של קיבוץ עין הנצי"ב.

תוכן הכתובת

בניגוד לפסיפסים מבתי כנסת קדומים אחרים שנמצאו בסביבה, כדוגמת הפסיפס שהתגלה בבית הכנסת בבית אלפא, אין על הפסיפס כל איור, אך ישנה כתיבה קליגרפית של האותיות[4]. הכתובת לכאורה כפרית וכוללת שגיאות כתיב ושיבושי לשון, אך יש לזכור שאמות הקריאה המקובלות כיום היו נהוגות באופנים אחרים בזמנים עברו. הכתובת פוענחה ופורסמה לראשונה בידי חוקר התלמוד, פרופ' יעקב זוסמן. הכתובת הכתובה בכתב עברי בלשון חז"ל כוללת 365 מילים (כמניין ימות שנת החמה), 1,800 אותיות, ללא סימני פיסוק המחולקות לשמונה סעיפים, ערוכים ב-29 שורות, השתמרה כמעט בשלמותה. היא פותחת במילים[5]:

(1) שלום, הפירות הללו אסורים בבית שאן בשביעית ובשאר שבוע מתאסרין דמ(א)י הקישואין
(2) והאבטיחין והמלפפונות ואסטפליני והמינתח הנאגדת בפני עצמה ופול המצרי הנאגד
(3) בשיפה והקפלוטות מן העצרת עד החנוכה והזירעונין והקצע והשמשמין והחרדל והאורז והכמן והתורמסין
(4) היבישין והאפונין הגמלונין הנימכרין במידה והשום ובצלין בני מדינה הנימכרין במידה
(5) והתמרין אפסיות והיין והשמן בשביעית שביעית שמשבוע דמ(א)י והפת חלה לעולם...[6]

הכתובת ממשיכה במניין הפירות והירקות האסורים בשנת השמיטה בבית שאן, ובהמשכה מצוטטת במלואה ברייתא דתחומין, שהיא ברייתא תנאית חשובה המופיעה בנוסחים שונים גם בתלמוד הירושלמי (מסכת שביעית פרק ו' הלכה א'), בתוספתא (מסכת שביעית פרק ד') ובספרי (סוף פרשת עקב). חלקה הראשון של הכתובת מופיע בגרסה מעט שונה בתלמוד ירושלמי דמאי (פרק ב' הלכה א'). בברייתא נעשה שימוש רב במקורות ישראל לצורך דיון על גבולות הארץ[7] ומונה למעלה מארבעים מקומות הנמצאים בתחום ארץ ישראל על גבול עולי בבל; ובהם, בניגוד לנוסח שנשתמר בכתובים מהברייתא, רשומה במפורש גם העיר בית שאן.

זיהוי יישובים הנזכרים בכתובת

בכתובת נזכרת רשימת עיירות בארבעה "תחומים", אשר הגם שנכללו בגבולות הארץ לפי תחום עולי בבל, הרי שבשל הימצאות אוכלוסייה נכרית באזורים אלו, ניתנו מעת לעת ליהודים עובדי האדמה שישבו בהם היתרים שלא לקיים את מלוא המצוות התלויות בארץ. שמותיהן של רוב העיירות הנזכרות בכתובת השתמרו עד ימינו:

ב"תחום סבסטי" (צפון השומרון) השתמרו בין היתר השמות: פנטקמוותה (פנדקומיה), שילתה (סילת א-ט'אהר), ציר (ציר), שפירין (ח'רבת ספירין), עננין (עאנין), כפר כסדיה (ח'רבת כשדה), איקבין (עקאבה), כפר יהודית (ח'רבת יהודא), יצת (יאציד, נזכרת גם בחרסי שומרון), דותן (דות'אן), מזחרו (ח'רבת מחרון ליד תל דותן) ובלעם עלייתה (ח'רבת בלעמה, היא יבלעם הנזכרת בתנ"ך ובספר יהודית, מדרום לג'נין).

ב"תחום סוסיתה" (דרום הגולן) השתמרו בין היתר השמות: כפר יחריב (כפר חרב), צמח (סמח), עינוש (עין עוואניש), עיון (ח'רבת עיון, מעל חמת גדר), חספיה (ח'ספין) ונוב (ח'רבת נאב).

ב"תחום נווה" (מרכז הבשן, כיום אזור העיירה נווא) השתמרו בין היתר השמות: זיזיון (העיירה הסורית זיזון) וגשמי (העיירה הסורית ג'אסם).

ב"תחום צור" (הגליל העליון המערבי) השתמרו בין היתר השמות: חנותה (ח'רבת חניתה), פי מצובה (ח'רבת מצוב), בצת (אלבאצה), כבריתה (ח'רבת כברי) ומזה (ח'רבת מזי, מצפון לראש הנקרה).

כתובת רחוב היא גם הכתובת העתיקה ביותר בה מוזכר היישוב כפר סבא, הנזכר כבר אצל יוסף בן מתתיהו במיקומו הנוכחי (בכתיב "כפר סבה" - בשורה השלישית מסוף הכתובת). לכן, הוצב העתק נוסף של הכתובת בסמוך למוזיאון הארכאולוגי בקריית ספיר בכפר סבא.

הרקע לכתובת

גבולות ארץ ישראל

Roman street in Bet She'an National Park, Israel
עתיקות רחוב רומי בסקיתופוליס - בית שאן, המאה השנייה לספירה (צולם ב-2010)

הגבולות ההיסטוריים של ארץ ישראל המקראית נחלקים לשלושה סוגים[8][9], כאשר השניים הראשונים מוגדרים במקרא עצמו והשלישי הוא תיאור מציאות מתקופת המשנה והתלמוד כשהיא מוטלת לאחור לתקופה שמשיבת ציון ועד לסוף תקופת בית שני, משיקולים של הקניית חשיבות לתופעה חדשה יחסית על ידי הצגתה כישנה כמקובל בחברות מסורתיות[10].

  • גבול האבות - הגבולות המובטחים לעם ישראל בתורה, עוד מימי תקופת האבות[11].
  • גבול עולי מצרים - הגבולות המיוחסים לכיבושי יהושע בן נון וממשיכי דרכו, לאחר כניסת עולי מצרים לארץ. תחומי שטח זה הם: במערב - הים הגדול; בדרום - נחל מצרים (ואדי אל עריש) הפונה אל הים התיכון, ונחל פיקרה (נחל פארן) הפונה אל ים המלח; במזרח - ים המלח והירדן; בצפון אין הגבול ברור כל צורכו, ואין התאמה מלאה בין התיאור שבספר במדבר לבין זה שביחזקאל. כאלה היו, בקירוב, גבולות הפרובינציה המצרית "כנען" במאה ה-13 לפני הספירה.
  • תחום עולי בבל של עזרא ונחמיה - מתקופת שיבת ציון ועד לסוף תקופת בית שני - תקופה שבראשיתה חודש היישוב היהודי בישראל כ-400 שנה טרם הרחיבו החשמונאים את שטח הארץ לממדים שאף הם לא חפפו ל"גבול עולי מצרים". אף שעיקר תושבי הארץ היו יהודים, והדת היהודית הייתה השלטת, נותרו בארץ ישראל מספר ערים ומחוזות שיושביהם היו נוכרים ולא יהודים. הגבול הצפוני הגיע רק עד כזיב הסמוכה לעכו, ומעמדו באזור הירדן לא היה ברור; הגבול הדרומי היה רחוק מנחל מצרים, ואף במערב לא כל ערי החוף היו בידי היהודים, כשם שלא שלטו בכל עבר הירדן. התלמוד קורא לתחום מצומצם זה בשם "תחום עולי בבל", והוא חופף פחות או יותר לארץ ישראל "מדן ועד באר שבע". גבול זה הוא הגבול הקובע במשנה ובתלמוד בכל הנוגע למצוות התלויות בארץ, ולכן הגדרתו חיונית לצורך קיום המצוות ליהודים בתקופת בית שני ולאחריה.

יהדות בית שאן

בית שאן היא אחת הערים העתיקות בארץ ישראל. מיקומה אסטרטגי, בבקעת בית שאן, על מקום המפגש בין בקעת הירדן לעמק יזרעאל. היא ממוקמת על דרך הים שהייתה בין מצרים למסופוטמיה, וכן יושבת על הציר הראשי המוביל מירושלים לטבריה, ועל הציר הראשי שמוביל מהבקעה אל הים התיכון. בית שאן נזכרה ברשימת כיבושיו של תחותמס השלישי במסעו לארץ ישראל במאה ה-15 לפנה"ס (1468 לפנה"ס). מאז ועד המאה ה-12 לפנה"ס הייתה העיר תחת שלטון מצרי, בפרובינציה המצרית "כנען". לימים היא נכללה בתחום הנציבויות של שלמה המלך, לאחר שנכבשה על ידי דוד המלך.

ShmitaFruitStore
דוכן ירקות בשנת שמיטה, הכולל ירקות ממקורות שונים.
כמה ירקות מסומנים כ"ערבה", אזור שללא ספק אינו נכלל בגבולות עולי בבל, ולכן מותרים בשמיטה. לעומת זאת, ירקות ופירות שגודלו באזור בית שאן אסורים מפאת הספק, ייתכן שבזכות הלחץ הפוליטי הכבד שהפעילו תושבי האזור בימי בית שני.

בתקופת בית שני הייתה בית שאן מהחשובות שבערי הדקאפוליס, עשר הערים ההלניסטיות שהוקמו על ידי הממלכה הסלאוקית. היא נקראה "סקיתופוליס", שימשה בירת אגד ערים זה, ואוכלוסייתה כללה תושבים יוונים או הלניסטים ויהודים. קיים תיעוד על כך שבמהלך המרד הגדול (66-70) נטבחו תושבי העיר היהודים על ידי שכניהם הנוכרים. בנוסף, בראשית המאה השלישית פטר רבי יהודה הנשיא את הקהילה היהודית בעיר ממצוות ומיסים והקשורים בארץ, כמו את תושבי הערים המעורבות האחרות.

בית שאן מוזכרת במשנה במסכת עבודה זרה (פרק א' משנה ד'). מוזכרות שם חנויות מעוטרות בעבודה זרה שהיו בבית שאן. מכך ניתן להבין כי התבצע בה סוג של פולחן אלילי לפני תחילת המאה ה-3 שבה נחתמה המשנה, על ידי עובדי עבודה זרה, דהיינו שחלק משמעותי מיושביה לא היו יהודים.

הכללת בית שאן רבתי בגבולות הארץ

סוגיית הכללתה של בית שאן בגבולות ארץ ישראל לא נגעה בהכרח ליושבי העיר בית שאן, שכפי הנראה רובם לא היו יהודים בתקופת בית שני; אולם הייתה בעלת משנה חשיבות בעיניהם של תושבי היישובים הסמוכים לה, שבהם חיו יהודים כפי שעולה משרידי בתי כנסת באזור. סוגיית השתייכות בית שאן וסביבותיה והגדרתה בתוך גבולות ארץ ישראל, הייתה סוגיה מכרעת בהגדרתם העצמית של יישובים אלה ובזהותם.

על רקע זה ניתן להבין את משמעות כתובת רחוב ברצפת בית הכנסת של היישוב היהודי הקדום רחוב.

על סוגיית הכללתה של בית שאן בגבולות עולי מצרים ועולי בבל התקיימו דיונים בתקופת חז"ל. מצד אחד, הכללתה בארץ ישראל ב"גבולות עולי מצרים" נתונה בספק: בזמן כיבושי יהושע לא נכבשה, לפי הכתוב "ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה"[12], וכן בימי שאול המלך נותרה עיר פלשתית ובחומותיה הוקעו ראשי שאול ובניו. לפי התנ"ך, נכבשה בית שאן רק בימי דוד המלך. השתייכותה ל"גבולות עולי בבל" גם היא לכאורה אינה ודאית: היא אינה מוזכרת במפורש בתוך גבולות הארץ הצפוניים של עולי בבל, וידוע כי הייתה עיר הלניסטית במשך כל תקופת בית שני. ספק זה הביא את חז"ל, לפי המתואר בגמרא[13], לשקול להוציא את בית שאן מגבולות ארץ ישראל החייבים במצוות ארץ ישראל התלויות בקרקע. נראה שדיון זה היה חשוב ליהודי הסביבה, ולכן חקקו ברצפת בית הכנסת את הברייתא התנאית, 'דתחומין', המופיעה בנוסחים שונים גם בתלמוד הירושלמי (מסכת שביעית פרק ו' הלכה א'), לאמור: בית שאן מקיימת את מצוות השמיטה, מאחר שבית שאן נמצאת בתוך גבולות ארץ ישראל.

בית הכנסת ברחוב

Rehov Mosaic Replica-20
הסורג מאבן שיש, עם תבליט מנורת שבעת הקנים, שנמצא בבית הכנסת המקורי ברחוב. מוצב כיום בסמוך לרפליקה בקיבוץ עין הנצי"ב.

תל רחוב שוכן כ-5 ק"מ מדרום לתל בית שאן. בשנת 1973 נחשפה הכתובת במהלך עיבוד אדמות קיבוץ עין הנצי"ב הסמוך. בעקבות זאת, ביצע במקום דן בהט סקירה ראשונית. בפברואר 1974 החלו במקום חפירות ארכאולוגיות על ידי פאני ויטו מטעם אגף העתיקות והמוזיאונים[14]. בחפירות התגלה בית כנסת קדום בגודל 18 מטר על 24 מטר. רובו שימש אולם תפילה, ובו היו שני טורי עמודים בנויים בזלת. סמוך לקיר הדרומי, לכיוון ירושלים, נבנתה בימה גדולה. המתחם כולו היה מרוצף בפסיפס, ואובחנו בו שלוש שכבות של רצפה. נראה שבית הכנסת שוקם מחדש פעמיים.

משני עברי הבימה היו חדרים. מצפון לבית התפילה נמצא אולם מבוא, שכפי הנראה התווסף למבנה המקורי בשלב מאוחר. לאחר שהמתפללים עברו את אולם המבוא, הם נכנסו לאולם כניסה בכניסה יחידה, וממנו עברו אל אולם התפילה בשלוש כניסות. ברצפת הפסיפס של אולם הכניסה שובצה 'הכתובת' 4.30 מטר על 2.75 מטר גודלה וגילה כ-1500 שנה.

העתק כתובת רחוב בעין הנצי"ב

Rehov Mosaic Replica-11
הכנת הרפליקה בקיבוץ עין הנצי"ב, שלב א: מיון האבנים וסידורן, חורף 1974

עם גילוי הכתובת בשדות קיבוץ עין הנצי"ב, וההבנה בדבר חשיבותה, הוצע לקיבוץ לבנות מתחם מסודר הנתון לשמירה, שיספק שירותי הדרכה תואמים, ויהיה בחסות רשות העתיקות ובתפעול הקיבוץ. מתחם זה נדרש להיות פתוח, כמקובל, גם בשבתות ובחגים, על מנת לאפשר את הצגת הכתובת. זאת בדומה למקומות נוספים בניהול רשות העתיקות, כדוגמת בית הכנסת בבית אלפא ובית הכנסת העתיק בעין גדי. אולם, קיבוץ עין הנצי"ב, בהיותו קיבוץ דתי, הבהיר כי אין ביכולתו להפעיל מקום תיירותי הפועל בשבתות ובחגים. לאחר שהובהר לקיבוץ כי תנאי זה הכרחי, ויתר הקיבוץ על החזקת הפסיפס, והכתובת הועברה בשלמותה למוזיאון ישראל בירושלים, שם היא שוכנת באגף ארכאולוגיה, בחדר 6.

חברי הקיבוץ אמנם ויתרו על החזקת הכתובת המקורית בשל רצונם לשמור שבת, אך עוזי פז, מורה ומחנך ואחד מחברי המשק הוותיקים, לא השלים עם הוויתור והחל לבדוק אפשרות להרכיב העתק זהה למקור בגודלו ובהרכבו, ועניין בכך את חברי המשק. נמצאו אבנים מתאימות לאבני הפסיפס, בצבעי שחור ולבן, בנצרת, שהופרדו בקיבוץ לאבנים קטנות בגודל של אבני הפסיפס המקוריות. במשך שנה וחצי עבדו חברי המשק בהתנדבות על הרכבת הפסיפס, בהדרכתו של יצחק חצרוני מקיבוץ בית השיטה.

Rehov Mosaic Replica-2
כתובת רחוב: העתק ברחבת בית הכנסת של קיבוץ עין הנצי"ב (צולם ב-1980)

הפסיפס, שגודלו כ-12 מ"ר, חולק ל-16 חלקים שווים בגודלם, שחולקו תחילה למשפחות שהסכימו להרכיב את הפסיפס בבתיהן. לאחר זמן, כשלא חלה ההתקדמות הרצויה, הוחלט על המשך הרכבת הפסיפס בחדר האוכל של הקיבוץ, וחלקי הפסיפס נמסרו למספר קבוצות עבודה שהגיעו לחדר האוכל. כל קבוצה הייתה אחראית על השלמת חלקה, בהתאם לצילומי ושרטוטי הפסיפס המקורי, שנמסרו לקיבוץ מרשות העתיקות. האבנים הודבקו אבן-אבן, בדיוק רב, עם השוואה מתמדת לצילומי המקור. תחילה הודבקו האבנים לדיקט, שעליו היה השרטוט המקורי. אחר כך אוחדו החלקים השונים של הפסיפס לחטיבה אחת, שהועברה בטקס מיוחד לרחבת בית הכנסת של הקיבוץ, ושם חוזקו בבטון.

לצד הפסיפס הונחו אוסף אבני בנייה מבית הכנסת העתיק ביישוב הקדום רחוב, וכן סורג מאבן שיש עם מנורת שבעת הקנים, שנמצא אף הוא במקום, לאחר שהתווספו אליו חלקים שבורים על ידי חבר הקיבוץ אהרון בן זאב. ההעתק זהה בגודלו ובהרכבו למקור. האתר פתוח לציבור בתשלום סמלי, בימי חול[15], וממוקם ברחבת בית הכנסת של קיבוץ עין הנצי"ב.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עפר כהן ודוד טלשיר, חיספין - תולדות היישוב ופשר שמו עמ' 97
  2. ^ עמיחי מזר, חפירות תל רחוב ומשמעותן לחקר תקופת-הברזל בישראל, ארץ ישראל (כתב עת) כח, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ירושלים, תשס"ג
  3. ^ עמיחי מזר ונאוה פניץ-כהן, על מספר חפצי פולחן ואמנות מתקופת הברזל בתל רחוב, קדמוניות, 134, 2007, עמ' 96–103.
  4. ^ עדה ירדני, ספר הכתב העברי, הוצאת כרטא, ירושלים, תשנ"א, עמ' 135
  5. ^ בסוגריים רשומה מספר השורה
  6. ^ כתובת רחוב, באתר מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית של האקדמיה ללשון העברית, כולל ניתוח מילוני
  7. ^ להרחבה נוספת בעניין "ברייתא דתחומין" ראו: מאיר בר-אילן, "מפני מה שנו התנאים את גבולותיה של ארץ ישראל?", תעודה, ז' תשנ"א (1991), עמ' 95-110.
  8. ^ האנציקלופדיה היהודית, גבולות ארץ ישראל
  9. ^ יהודה אליצור, גבולות הארץ במסורת ישראל, פרק בגאוגרפיה עתיקה, דעת, מכללת הרצוג
  10. ^ מאיר בר-אילן, "מפני מה שנו התנאים את גבולותיה של ארץ ישראל?", תעודה, ז' תשנ"א (1991), עמ' 95-110.
  11. ^ "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת" (בראשית טו, יח); "ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר ועד הנהר" (שמות כג, לא) ועוד.
  12. ^ ספר שופטים, פרק א', פסוק כ"ז.
  13. ^ חולין, ו ב
  14. ^ כתובת עברית ענקית נחשפה ברחוב הקדומה, דבר, 3 במרץ 1974
  15. ^ ראו: תיירות שלווה בעמק המעיינות: כתובת רחוב
בית החולים אלישע

בית החולים אלישע הוא בית חולים פרטי השוכן במרכז הכרמל בחיפה.

בית החולים אסותא רמת החייל

בית החולים אסותא רמת החייל הוא בית חולים פרטי בבעלות אסותא מרכזים רפואיים השייכת למכבי שירותי בריאות.

בית החולים המשפחה הקדושה

בית החולים המשפחה הקדושה (איטלקית Ospedale Sacra Famiglia; ערבית مستشفى العائلة المقدسة) או בית החולים האיטלקי, הוא בית חולים השוכן בשכונת נמסאווי בצפון-מזרחה של נצרת.

בית החולים לניאדו

מרכז רפואי צאנז - בית החולים לניאדו הוא בית חולים הנמצא בקריית צאנז שבנתניה ומשרת את תושבי נתניה והסביבה.

בית החולים קרוי על שם אלפונס ויעקב אברהם לניאדו, שני אחים יהודים ממוצא סורי בעלי בנק בשווייץ, שבצוואתם הורו להקים בכספם בית חולים במדינת ישראל.

אבן הפינה לבית החולים הונחה בשנת 1974 והוא הוקם בשנת 1975 על ידי רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, ושייך לחסידות צאנז. הוא הקים את בית החולים בעקבות נדר שנדר בתקופת השואה שאם יינצל מהתופת יעסוק בהצלת אנשים, גויים כיהודים. כיום מכהן בנו האדמו"ר מצאנז, רבי צבי אלימלך הלברשטאם, כנשיא בית החולים.

בית החולים מוצהר כמנוהל לפי כללי ההלכה היהודית. כמו כן, מאפיין נוסף המייחד את בית החולים הוא שאינו שובת, גם במקרים של סכסוכי עבודה עם ההנהלה.

בבית החולים כ-400 מיטות אשפוז במגוון מחלקות ולחדר המיון בבית החולים מגיעים מדי שנה מעל 60,000 מטופלים. בחודש אפריל 2009 נפתח בו מתחם חדש ליולדות.

לצד בית החולים פועל גם בית הספר לסיעוד ע"ש טסלר - בית ספר חרדי להכשרת אחיות, שתלמידותיו הן מהמגזר הדתי והחרדי, ובמקביל ללימודי הסיעוד הן משתתפות גם בלימודי קודש.

בית חולים לוינשטיין

בית החולים לוינשטיין הוא בית חולים שיקומי הנמצא ברעננה. מרכז השיקום שייך לשירותי הבריאות הכללית והוא מוסד ייחודי בישראל ואחד ממרכזי השיקום המובילים בעולם.

בית החולים מתמחה בשיקום של נפגעי ראש ועמוד שדרה ומטפל בעיקר בנפגעי תאונות דרכים ופצועי צה"ל.

בית החולים לוינשטיין נקרא על שם יצחק לוינשטיין, מראשי קרן הנכות של ההסתדרות, והוא נוסד בשנת 1945 כבית חולים למחלות ריאה ושחפת. במקביל נוסד בית החולים פיינסטון ששימש כבית חולים לחולים כרוניים, ובהדרגה הפך לבית חולים שיקומי. בשנת 1958, התאחדו שני בתי החולים וב-1974 הושלמה בנייתו של הבניין הקיים היום במערב רעננה. מתכנני הבניין היו האדריכלים אברהם יסקי, יעקב גיל ויוסי סיון ממשרד האדריכלים יסקי-גיל-סיוון.

בשנת 1973, הובאו לבית החולים נפגעי מלחמת יום כיפור עוד בזמן שבית החולים היה בבנייה.

בית החולים משתף את הסטודנטים של הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב כחלק ממסלול לימודים, בלימודי המשך של רופאים ובמקצועות הפרא-רפואיים והסיעוד.

מנהל בית החולים כיום הוא פרופ' עמירם כ"ץ.

בית רבקה (בית חולים)

בית רבקה הוא בית חולים שיקומי-גריאטרי, שהוקם בפתח תקווה בשנת 1956 ביוזמתו של פנחס רשיש.

המרכז הרפואי יוספטל

המרכז הרפואי יוספטל הוא בית חולים הממוקם בעיר אילת. נוסד בשנת 1968 בתכנונם של האדריכלים אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני, ונקרא על שם השר גיורא יוספטל. המרכז הרפואי שייך לשירותי בריאות כללית ומטפל בתושבי האזור וגם במיליוני התיירים הפוקדים את אילת וסביבתה לכל אורך השנה. למרכז הרפואי יוספטל חשיבות אסטרטגית בשל מיקומו בדרום הארץ, כ־240 ק"מ מבאר שבע, בעיר תיירות מובילה בין שתי מדינות ערביות, מצרים וירדן. לפני הקמתו של יוספטל שימש את תושבי אילת צריפון בשכונה א' כבית חולים.

המרכז הרפואי לבריאות הנפש אברבנאל

המרכז הרפואי לבריאות הנפש ע"ש אַבְּרַבַנְאֵל הוא בית חולים פסיכיאטרי ממשלתי, אחד מהוותיקים בישראל. בית החולים מסונף לאוניברסיטת תל אביב.

המרכז הרפואי ע"ש אדית וולפסון

המרכז הרפואי על-שם אדית וולפסון הוא בית חולים ממשלתי הנמצא בשטחה של העיר חולון, סמוך למחלף וולפסון בנתיבי איילון.

המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא – תל השומר

המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא – תל השומר הוא בית חולים ממשלתי הגדול ביותר בישראל, הממוקם באזור תל השומר השייך לרמת גן. בית החולים קרוי על שם חיים שיבא.

המרכז הרפואי שערי צדק

המרכז הרפואי שערי צדק הוא בית חולים בירושלים, עם היקף פעילות כמעט זהה לשתי בתי החולים של המרכז הרפואי הדסה. נחנך ב-י"ט בשבט תרס"ב 27 בינואר 1902. מייסדו ומנהלו הראשון במשך 45 שנה (1902 - 1947), היה ד"ר משה וולך, דמות מרכזית בתולדות הרפואה בתקופת היישוב. בשנת 1980 עבר בית החולים למשכנו החדש בשכונת בית וגן בירושלים. בדצמבר 2012 סופח אליו בית החולים ביקור חולים הפועל במסגרת מצומצמת הכוללת מחלקת יולדות ומחלקה פנימית המוקדשת ברובה לחולים גריאטרים.

המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי

המרכז הרפואי תל אביב על-שם סוראסקי (מרת"א), הידוע כבית החולים איכילוב, הוא אחד משלושת בתי החולים הגדולים בישראל. המרכז הרפואי נמצא ברחוב ויצמן 6 ומשתרע על שטח של 257,135 מ”ר. המרכז הרפואי כולל ארבעה בתי חולים: בית החולים הכללי איכילוב, מרכז השיקום על שם אידה סוראסקי, בית החולים ליס לנשים וליולדות ובית החולים דנה לילדים. בנוסף להיותו בית חולים, הוא משמש מרכז הוראה ומחקר המסונף לפקולטה לרפואה על שם סאקלר באוניברסיטת תל אביב ובית הספר לסיעוד על שם שיינבורן. מנהל המרכז הרפואי בשנים 1993–2015 (פרט לתקופה בת שלוש שנים בה שימש מנכ"ל משרד הבריאות) היה פרופ' גבי ברבש אשר פרש בספטמבר 2015 ופינה מקומו לפרופסור רוני גמזו, מי שהיה עד לשנת 2014 מנכ"ל משרד הבריאות.

מרכז רפואי בני ציון

המרכז הרפואי בני ציון, הידוע גם בשמו הקודם "בית החולים רוטשילד", הוא בית חולים הממוקם בשדרות גולומב בשכונת הדר הכרמל שבחיפה.

מרכז רפואי העמק

מרכז רפואי העמק (שמו הקודם היה בית חולים העמק) הוא בית חולים הממוקם בין גבעת המורה לעפולה. בית החולים החל לפעול תחת אחריות קופת חולים כללית בשנת 1924 ונחנך במיקומו הנוכחי ב-20 במרץ 1930.

מרכז רפואי העמק מספק מגוון רחב של שירותים, חדרי ניתוח משוכללים, יחידות טיפול נמרץ, מכונים ומעבדות. מרכז רפואי העמק משרת אוכלוסייה של כ-500 אלף נפש מן הערים, היישובים והכפרים בצפון מזרח הארץ. המרכז הרפואי העמק מסונף לפקולטה לרפואה של הטכניון ולפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר-אילן.

מרכז רפואי כרמל

המרכז הרפואי כרמל, על שם ליידי דייויס, הוא בית חולים הממוקם בשכונת אחוזה בחיפה ומשתייך לשירותי בריאות כללית.

מרכז רפואי מאיר

מרכז רפואי מאיר הוא בית חולים בכפר סבא השייך לשירותי בריאות כללית. בית החולים קרוי על שמו של ד"ר יוסף מאיר.

מרכז רפואי רבין

מרכז רפואי רבין הוא מרכז רפואי בבעלות שירותי בריאות כללית, נמצא בפתח תקווה ומורכב מבית חולים בילינסון ומבית חולים גולדה השרון. זהו המרכז הרפואי הרביעי בגודלו בישראל. הוא משתרע על שני קמפוסים ברחבי העיר - המרכזי ברח' זאב ז'בוטינסקי - בית החולים בילינסון (בקרבתו נמצא מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל), והקמפוס הקטן יותר ברח' קרן קיימת לישראל שם נמצא "בית חולים גולדה השרון". שני בתי החולים אוחדו למרכז אחד ב-1996 שנקרא על שם ראש הממשלה יצחק רבין.

בית החולים מטפל בלמעלה מחצי מיליון חולים בשנה שמגיעים מישראל אך גם מהמדינות השכנות ומהרשות הפלסטינית. נולדים בו כל שנה כ-9,000 ילדים. הוא כולל 37 חדרי ניתוח ומכיל בסך הכול 1,300 מיטות. מרכז רבין הוא המרכז החשוב ביותר להשתלות ולטיפול בסרטן בישראל. מנהל המרכז הרפואי הוא ד"ר איתן וירטהיים.

מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל

מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל הוא בית החולים הגדול בישראל לרפואת ילדים. בית החולים ממוקם בפתח תקווה בסמוך לבית החולים בילינסון ופועל בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב. את בית החולים הקים בשנת 1991 פרופסור יהודה דנון, אשר ניהל אותו עד שנת 1997.

מרכז שניידר מתמחה בתחומי השתלות מח עצם ואיברים, המטולוגיה-אונקולוגיה, סוכרת, מכון הלב, אימונולוגיה, וכירורגיית ילדים (בית החולים מתמחה ומרכז בתוכו טיפולים בפקטוס אקסקבטום בישראל), שירותי הדמיה ועוד. בבית החולים פועלת יחידה לטיפול משפחתי, המסייעת בייעוץ לילדים ובני משפחתם הנתקלים בקשיים במהלך האשפוז.

בית החולים קרוי על שם משפחת שניידר, שתרמה את מרבית הכספים להקמתו. חזונם של בני הזוג שניידר היה כי בית החולים יהווה גשר לשלום, ובית החולים מטפל בילדים מכל רחבי ישראל וממדינות סמוכות, במקרים מיוחדים. בית החולים שייך לקבוצת שירותי בריאות כללית.

בשנת 2017 החלה הקמתו של מגדל האשפוז החדש של בית החולים.

משגב לדך

משגב לדך הוא בית חולים שהוקם בעיר העתיקה בירושלים (כיום נמצא בשכונת קטמון בירושלים) במאה ה-19 והתקיים באופן לא רצוף עד ראשית המאה ה-21. שמו ניתן לו על פי הפסוק "וִיהִי ה' מִשְׂגָּב לַדָּךְ; מִשְׂגָּב, לְעִתּוֹת בַּצָּרָה:" (תהילים, ט', י'). פרוש השם הוא מחסה לסובל (משגב = מחסה, דך = סובל).

המבנה הראשון של בית החולים נבנה בשנת 1854 (ה'תרי"ד) בכספי תרומה של בני מאיר-אנשל אבי משפחת רוטשילד. המקום נקרא על שם התורם ג'יימס מאיר רוטשילד והיה ידוע תחילה כבית החולים מאיר רוטשילד. לאחר מעבר בית החולים רוטשילד אל מחוץ לחומות בשנת 1888, נפתח במקום בית החולים משגב לדך.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.