כתב מחובר

כתב מחובר הוא סגנון כתיבה בו סמלי השפה נכתבים במחובר ובשטף, לרוב, על מנת לאפשר כתיבה מהירה יותר. בכתיבה שגרתית בכתב יד, הכתב המחובר הוא שילוב של חיבורים והנפות-עט, זאת גם אם פורמלית כל האותיות אמורות להיות מחוברות: באלפבית הלטיני, הקירילי, הבנגלי והערבי מרבית או כל האותיות במילה מחוברות, כך שלעיתים, מילה נכתבת ב"משיכת קולמוס אחת".

באלפבית הערבי, הכתב המחובר משמש הן לכתב יד והן לדפוס, בעוד שבאלפבית אחרים בהם מתקיים כתב מחובר, קיימת הבחנה בינו לבין כתב-דפוס. באלפבית העברי, משמש הכתב העברי הרהוט ככתב יד, ואינו מחובר. גם כתב היד ששימש ברומא העתיקה לא היה מחובר.

מקור הכתב המחובר הוא ביתרונות המעשיים של כתיבה מהירה ומיעוט הנפות עט, אשר התחייבו בשל חסרונותיו של הקולמוס כמכשיר כתיבה. קולמוסים הם שבירים, ובשימוש לא נכון – הדיו מותז מהם ומכתים את המצע. כך גם עטי ציפורן היציבים יותר אך עדיין מגבילים.

Bickham-letter
דוגמה לכתב מחובר (המכונה "עגול" / "cursive"), שפותח באנגליה באמצע המאה ה-17, והתקבל כסטנדרט לכתב מחובר באנגלית
אופן טייפ

אופן־טייפ (OpenType) הוא שמו של תקן לגופנים, שנועד להחליף את תבנית ה”טרו־טייפ“ (TrueType) ולהוסיף לו תכונות טיפוגרפיות מתקדמות ותמיכה טובה יותר במערכות־כתב מורכבות. התקן פותח במאמץ משותף של החברות אדובי ומיקרוסופט.

רמת התמיכה באופן־טייפ משתנה בהתאם לתוכנה. פלטפורמת חלונות תומכת חלקית בתכונות האופן־טייפ.[דרוש מקור]. במערכת הסדר XeTeX, לדוגמה, תמיכה בתכונות מתקדמות של גופנים מסוג אופן־טייפ.עיקר החידוש בתבנית אופן־טייפ הוא האפשרות לתת לגופן פקודות, בהתאם לטקסט, ועל ידי כך ליצור, בין השאר אותיות מתרחבות, שברים, ליגטורות, כתב מחובר, מיקום מדויק לסימנים דיאקריטיים בשפות שונות ומיקום מדויק לניקוד וטעמי המקרא בגופנים בעברית.

בשנים האחרונות, יותר ויותר מעצבים של גופנים עבריים מפנימים את הפוטנציאל הגלום בתבנית האופן־טייפ, ונותנים לגופנים שלהם תכונות ייחודיות ומיוחדות:

לחברות מסטרפונט, פונטביט ופונטייפ ישנם מספר גופנים תומכי טעמי המקרא, והבחנה דקדוקית אוטומטית בין שוא נע לשוא נח, דגש קל לדגש חזק, וקמץ רחב לקמץ קטן.[דרוש מקור]

לחברת פונטייפ גופנים המכילים תכונות אופן־טייפ רבות, אשר חורגות מהצד הטיפוגרפי עד כדי התערבות בתוכן הטקסט, כגון פונקציה המאפשרת להסתיר את הניקוד בטקסט, ולפי הקשרים דקדוקיים להפוך את הכתיב החסר לכתיב מלא.

בודק איות

בודק איות הוא יישום מחשב או חלק מיישום, המזהה בטקסט מילים החשודות בשגיאת כתיב. בודקי איות נפוצים בתוכנות כמו מעבד תמלילים, דפדפן, דואר אלקטרוני ומנוע חיפוש. לאחר זיהוי מילה חשודה עשוי היישום להציע הצעות לתיקון או לבצע תיקון אוטומטי .

זיהוי ממוחשב של כתב יד

זיהוי כתב הוא טכנולוגיה המאפשרת למחשב לזהות תווים שנכתבו בכתב יד אנושי ולתרגמם לתווים דיגיטליים. במחשבי כף היד של חברת פאלם תכונה זו ידועה בשם גרפיטי.

ההמרה מתבצעת באמצעות מעקב אחר תנועה של מצביע מיוחד (בדרך כלל בצורת עט) על גבי המסך או משטח אחר, האלגוריתם המשמש להמרה דומה לזה המשמש ב-OCR (זיהוי תווים אופטי), אך משתמש גם בסדר הכתיבה של האות - מידע שלא קיים בביצוע OCR. מצד שני זיהוי כתב יד (בניגוד לדפוס במקרה של OCR) מקשה את הזיהוי. רוב התוכנות שמיישמות את זיהוי הכתב מצפות שהמשתמש יתאים עצמו לצורות המוגדרות מראש בתוכנה, ומיעוטן משתמשות במערכת לומדת על מנת ללמוד את המורפולוגיה של כל משתמש לגופו - ובכך מקלות על המשתמש והופכות את התהליך לשוטף יותר.

הטכנולוגיה קשה ליישום בשל העובדה שבני אדם כותבים בצורות שונות מאוד, והתוכנה לזיהוי כתב היד נדרשת למצוא מאפיינים משותפים לאותן אותיות הנכתבות בידי בני אדם שונים.

שיטות לזיהוי כתב:

התאמת הקו הדו ממדי לרצוי (נרמול) ומציאת הקרוב

זיהוי סמנטי של אותיות (עיגול, קו, גזרה ומיקומם)

מציאת מאפיינים כמו ב-OCR

כתב יד (כתב)

כתב יד הוא האופן שבו אדם כותב טקסט בידו, באמצעות עיפרון, עט, גיר וכדומה.

כתב נטוי

בטיפוגרפיה, כתב נטוי (Italic ) הוא גופן כתב מחובר המבוסס על צורה מסוגננת של כתב יד קליגרפי. בגלל ההשפעה מקליגרפיה, כתב נטוי בדרך כלל נטה מעט ימינה. הטיות הן דרך להדגיש נקודות מפתח בטקסט מודפס, לזהות סוגים רבים של יצירות יצירתיות, או, כאשר מצטטים דובר, דרך להראות אילו מילים הם הדגישו. מדריך אחד של כתיבה באנגלית תיאר את כתב נטוי כ"שווה ערך לקו תחתון בהדפסה".השם "Italic" בא מן העובדה כי בהשראת קליגרפיה, תוכננו הגופנים לראשונה באיטליה, על מנת להחליף מסמכים שנכתבו באופן מסורתי בסגנון כתב יד, שנקרא "Chancery hand" . אלדו מנוציו ו-Ludovico Arrighi (שניהם בין המאות ה-15 וה-16) היו מעצבי הסגנון המרכזיים המעורבים בתהליך זה באותו זמן.

סוליטריאו

סוֹלִיטְרֵיאוֹ וגם סוֹלִיטְרֵיוֹ (בלאדינו באותיות לטיניות: Solitreo, מכונה גם כתב "חצי קולמוס") הוא סוג של כתב מחובר ליגטורי של אלפבית עברי שהיה בשימוש בקרב קהילות ספרדיות באזור הבלקנים, אסיה הקטנה, הלבנט וצפון אפריקה.

השימוש בכתב זה קדם לשימוש בכתב עברי רהוט והתבצע בשני אפיקים שונים: בקהילות דוברות לאדינו היה הסוליטריאו כתב היד הסטנדרטי לטקסטים בתחומים שונים, ואילו בטקסטים מודפסים נעשה שימוש בכתב רש"י; במדינות המגרב ובאזור הלבנט נעשה שימוש בסוליטריאו לכתיבת טקסטים בעברית ובערבית יהודית.

במהלך השואה חרבו קהילות ספרדיות רבות. בהמשך, הוקמה מדינת ישראל ושארית הפליטה עלתה אליה. וכך, השימוש בסוליטריאו כמעט ופסק.ב-2012 בוצע באוניברסיטת סטנפורד פרויקט דיגיטציה של מסמכים ובכללם רשימות משלהי המאה ה-19 אשר נכתבו בסוליטריאו על ידי סוחרים יהודים מסלוניקי. מאגר זה איפשר את העמקת המחקר על סוג כתב זה.

קליגרפיה

קָלִיגְרָפְיָה (בעברית: כְּתִיבָה תַּמָּה), היא אמנות הכתיבה הקישוטית. היא נעשית באמצעות עט או מכחול ייעודי. מקור המילה ביוונית - קאלוס (καλλος) "יופי", גראפוס (γραφος) "כתיבה".

יש להבדיל בין קליגרפיה לבין טיפוגרפיה (העוסקת בגופני דפוס ולא בכתב יד), ולבין אפיגרפיה (חקר תחריטי סימנים ואותיות במתכת או אבן) או פלאוגרפיה (חקר כתבי יד עתיקים).

קצרנות

קצרנות היא שיטת כתיבה אשר משפרת במידה ניכרת את מהירות הכתיבה, באמצעות שימוש בסמלים וסימנים. המטרה המוצהרת היא תמלול בזמן אמת. התהליך מכונה בלועזית סטנוגרפיה (מן המילים היווניות "סטנוס", שמשמעו "צר" או "קרוב", ו"גראפוס", שמשמעו "כתיבה"). יש המכנים את השיטה "ברכיגרפיה" (כתיבה קצרה) או "טכיגרפיה" (כתיבה מהירה). השיטה מוכרת באנגלית גם בשם Shorthand, בעוד כתב מחובר ידוע כ-Longhand (אך מוכר יותר כ-Cursive). קיימות שיטות רבות של קצרנות, עם סמלים או קיצורים למילים מקובלות, שמאפשרות למי שמאומן היטב בשיטה לכתוב במהירות הדיבור. שיטות הקצרנות מיועדות לשפה ספציפית או מערכת כתב מסוימת. לרוב, עבור שפה מסוימת התפתחו מספר שיטות שונות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.