כתב יד (כתב)

כתב יד הוא האופן שבו אדם כותב טקסט בידו, באמצעות עיפרון, עט, גיר וכדומה.

Icelandic handwriting
כתב יד איסלנדי על דף שורות צהוב.
PikiWiki Israel 1834 Rishon Lezion museum Israel ילדות עברית
כתב יד על לוח.

כתב יד מול דפוס

Greek Handwriting-aaa3
טבלת השוואה בין כתב היד היווני לצורת הדפוס שלו.

האבחנה בין טקסט מודפס לבין טקסט שנכתב בכתב יד חשובה בעיקר בתרבויות בהן קיים גם דפוס, למרות שגם בתרבויות לפני הגעת הדפוס היה הבדל בין כתיבה פורמלית ולא פורמלית.

לפני שהדפוס היה נגיש לכלל האוכלוסייה המונח כתב יד התייחס גם לעותק ידני של יצירה מקורית.

לעומת זאת, בעידן הדפוס נוספה משמעות הפוכה למונח כתב יד כאל מקור של יצירה כלשהי. במובן זה כתב יד יכול להיות גם מודפס.

סוגי כתב יד

כתב מחובר הוא כתב יד שבו האותיות מחוברות אחת לשנייה: הדבר נפוץ מאוד בשפות הנכתבות בכתב לטיני (למשל בגרמנית או אנגלית) או קירילי (למשל רוסית), ובערבית קיים חיבור בין האותיות גם בגרסאות מודפסות.

כתב רהוט ("עגול") בעברית משמש כחלופה לכתב ה"מרובע" בכתיבה בכתב יד וישנם המחברים אותיות מסוימות, אך הדבר אינו שגור ככלל.

הבדלים בין אישיים והיבטים גרפולוגיים

לכתב ידם של אנשים שונים יש לעיתים קרובות צורה שונה, ויש הרואים קשר בין כתב היד ואישיותו של אדם. אמונה זו משמשת יסוד לתאוריות שונות, שהבולטת בהן היא זו העומדת ביסוד הגרפולוגיה.

כתבי היד של לאונרדו דה וינצ'י מונים 13,000 דפים של טקסט ורישומים, כתובים, למרבה הפלא, בכתב ראי.

כתב ידו של אדם משתנה לעיתים במהלך השנים. גרשם שלום תיאר את התרשמותו מכתב ידו של ש"י עגנון:

בתחילה עוד יכולתי לפענח את כתב-ידו במכתביו ובסיפורים, שנתן בידי לקריאה ואף לתרגום. ברם כבר ניכרו אז נטיותיו לעשות את כתב-ידו לכתב-סתרים, המדהים את עיני הקורא. ברבות הימים הגיעו הדברים לידי כך, שמרת אסתר, שעה שביקשה לעשות לך טובה, צירפה תעתיק למכתביו, להקל עליך את מלאכת הפענוח של כתב-הרזים, שהיה דומה יותר לנקודות של זבובים מאשר לאותיות עבריות.

גרשם שלום, דברים בגו, הפרק "ימי עגנון בגרמניה", עמ' 468, הוצאת עם עובד, 1975

בעיות וקשיים בכתב יד

כתב היד מחייב רכישה של מיומנות מוטורית לשם יצירתו.

מסיבה זו לאנשים בעלי בעיה גרפומוטורית או קושי בתיאום עין-יד יש בדרך כלל גם בעיה בכתב היד.

דיסגרפיה היא לקות למידה המאופיינת בפגיעה בכתב היד.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אבג'ד

אַבְּגַ'ד, או כְּתָב עִצּוּרִי, הוא קטגוריה רחבה הכוללת מספר מערכות כתב שלא מסמנים בהן תנועות אלא לעיתים נדירות. כל הסימנים משמשים לסימון עיצורים, וסימון התנועות נעשה באופן עקיף, אם בכלל. המונח "אבג'ד" במשמעות זו נטבע על ידי הבלשן האמריקאי פיטר דניאלס. שם זה נלקח משמה של מערכת הכתב הנפוצה ביותר בקבוצה זו, הכתב הערבי.

כאשר סימון התנועות בכל זאת מופיע באבג'ד, הוא נעשה באמצעות אמות קריאה, שהן אותיות רב-משמעיות המסמנות הן עיצורים והן תנועות, או באמצעות סימנים דיאקריטיים – ניקוד – אך לרוב הוא אינו מופיע כלל.

מקור שמו של המונח במילה הערבית الأبجد (אַלְ-אַבְּגַ'ד – האלפבית). מונח זה בנוי, למעשה, מארבע האותיות הראשונות של האלף-בית (בסדר השמי הקדמון). אבג'דים אחרים הם האלפבית העברי והאלפבית הסורי. בעבר היו נפוצים אבג'דים אחרים. השפה העתיקה אוגריתית, למשל, נכתבה באבג'ד שהיה מורכב כולו מסימני יתדות.

האבג'דים שימשו ומשמשים בעיקר שפות שמיות. בהשפעת דת האסלאם, אומץ הכתב הערבי גם בשפות שאינן שמיות, כמו פרסית ואורדו. בשפות אלה נעשה שימוש רחב באותיות דו-משמעיות – אותיות שמסמנות גם עיצורים וגם תנועות. בערבית, בעברית ובסורית התפתחו מערכות של סימנים דיאקרטיים לציון תנועות, כשבעברית מערכת כזאת מכונה ניקוד, אולם אלה נמצאות בשימוש בעיקר בטקסטים דתיים, בשירה ובספרי ילדים. בכתיבה היומיומית הן אינן בשימוש. בשפות השמיות של קרן אפריקה, למשל אמהרית או השפה העתיקה געז, הסימנים הדיאקריטיים השתלבו בסימני האותיות, והפכו במשך הזמן לחלק בלתי נפרד מהן. לפיכך האלפבית האתיופי הוא כיום אבוגידה, הדומה לכתב הברות.

בכתיבת שפת היידיש משתמשים באותיות עבריות, אך לא כאבג'ד. חלקן הופכות לאותיות תנועה, ויש לציין כל תנועה בכתב בדומה לשפות הגרמאנו-לטיניות שמהן היא נובעת. בעוד זהו שימוש משני במערכת אותיות קיימת ושימושית בעברית, בלדינו ובכתיבה ערבית באותיות עבריות, שהייתה נפוצה במשך כאלף שנים ועד לאחרונה בארצות צפון אפריקה, האלף-בית העברי לסוגיו, לרבות דפוס, כתב יד, כתב רש"י, ארמי ופיניקי, נחשב עדיין כאבג'ד בעיני רוב החוקרים.

אביב טלמור

אביב טלמור (נולד ב-1965) הוא במאי, תסריטאי ומפיק סרטים ומשורר; הבעלים והמייסד של חברת יוטרייד (Utrade) שעסקה, עד לקריסתה, במסחר אלגוריתמי בשוק ההון.

אברהם סבע

רבי אברהם בן יעקב סבע (1440, ספרד - 1508, ורונה, איטליה) היה רב, מקובל, והוגה דעות יהודי בדור גירוש ספרד.

הטיה (דקדוק)

בשפות טבעיות, הטיה היא שינוי קל בכתיב ובהגייה של מילה, שמשנה מעט גם את המשמעות שלה ונעשית על פי חוקי הדקדוק. לדוגמה, את שם את העצם "מכתב", ניתן להטות ל-"מכתבים" כדי לשנות את משמעותו מיחיד לרבים, או להטות אותו ל-"מכתבי", כדי לשנות את משמעותו, ממכתב כל שהוא למכתב השייך לדובר.

קיימים שני סוגים קיצוניים של הטיה, כאשר הרבה מההטיות ניתן לראות, כנמצאות בין שני סוגים קיצוניים אלו. הסוג הראשון הוא הטיה דקדוקית והסוג השני הוא גזירה:

הטיה דקדוקית של מילת בסיס, בסך הכול מתאימה את המורפולוגיה של צורן הבסיס לתפקידו התחבירי במשפט. היא לא יוצרת מילים, שיכולות לקבל מונחים חדשים במילון. לדוגמה כל אחד מצמדי המילים "שולחני" ו"שולחנך", "הלכתי" ו"אלך" או "צילם" ו"צולם", יגדרו במילון בעזרת ערך בודד. הטיה דקדוקית גם יוצרת צורן, שמשמעותו ברורה באופן אוטומטי, לדובר השפה, שנתקל בו בפעם הראשונה.

גזירה יוצרת משמעויות חדשות למילים. לדוגמה, לכול מילה מלצמדי המילים, "צילם" ו"מצלמה", "לבנה" ו"מלבן", "ביכר" ו"בכור", "חם" ו"חמין", "אדום" ו"אדמת" או "אבד" ו"התאבד", כן יהיו, או כן יוכלו להיות במילון ערכים נפרדים. הם גם יתורגמו לערכים שונים במילונים דו לשוניים. הבנת משמעות המושג, שנוצר בגזירה היא פחות אוטומטית מהבנת מושג שנוצר בהטיה דקדוקית גרידא. אולם, עדיין, חוקי הגזירה יעזרו לדובר השפה להבין את משמעותו של מושג גזור בעזרת ניסיונו בגזירות דומות. דובר השפה, שמכיר את הצמד "תקליט" - "תקליטיה" יוכל לנחש, שהמושג 'רס"פיה' הוא מקום כל שהוא, שקשור למשהו או מישהו, שמכונה 'רס"פ'. ('רס"פיה' היא המחסן של רב הסמל הפלוגתי).הערה: מקרים קיצוניים, בהם נראה כי למילים הנגזרות אין שום קשר משמעות, כמו "דיבר" ו"הדביר" או "מספר" ו"מספריים", מתבררים הרבה פעמים כגזירות של מילים משורשים הומונימיים. דהיינו, מילים אלו אינן גזורות אלו מאלו והן דומות על דרך המקרה. בדוגמה "דיבר" ו"הדביר", "הדביר" אינה הטיה של המילה המקראית "דיבר" אלא של מילה שאולה מאכדית ובדוגמה עם השורש "ס.פ.ר", גם כן מדובר במילים שאולות משפות שונות. עוד תופעה שמרחיקה את משמעות הגזירה ממשמעות מילת הבסיס היא תופעת ההשאלה. לדוגמה, "התאבד", אין פירושו, גרם לעצמו לאבד את הדרך או גרם לעצמו לטעות בניווט. יש כאן השאלה, שרומזת ל"הרג את עצמו".קיומן של ההטיות גזירה מגדיל באופן משמעותי את אוצר המילים של השפות הטבעיות. לדוגמה, המשפט "עֲבוֹד, לִמְדִי, נַצְלוּ אֶת זְמַנְּכֶם", ייכתב באנגלית, באופן בו אי אפשר לדעת מתי הדובר פונה לגבר, מתי לאישה ומתי לשניהם גם יחד. ההטיות מאפשרות גם לקצר משפטים ("שְׁלַח דָאוֹנִי הַשָּׁמַיְמָה" במקום "שְׁלַח אֶת הַדָּאוֹן שֶׁלִּי אֶל הַשָּׂמִים"). לעומת זאת, ההטיות הדקדוקיות מאפשרות בקרת איכות על קליטת המסר הנשמע או הנקרא (אם לקורא או לשומע לא ברור, למשל, אם הופיעה במפשט המילה "אתם" או "אתן", הטיית הפועל שאחרי מילה זו תבהיר את העניין).

ישנן שפות, שבהן יש יותר אפשרויות הטיה של מילים, ביחס לשפות אחרות. באנגלית, למשל, תארים אינם מקבלים הטיות (אין הבדל בין "יָפֶה", "יָפָה", "יָפוֹת" ו-"יָפִים"), אך בצרפתית הם דווקא כן מקבלים. בשפות שמיות, לדוגמה, יש יכולת הטיה רבה יותר מאשר בשפות הודו-אירופיות. למעשה, בשפות שמיות, כמעט כל אוצר המילים הוא הטיות של שורשים בני שלושה עיצורים. כך לדוגמה, בעברית, שמות עצם רבים, פעלים רבים וכמה תארים הם הטיות של השורש כ.ת.ב. פירוט שמות עצם: "מכתב", "מכתבה" (שולחן כתיבה) "כְּתַב (צורת שרטוט האותיות, כמו "כתב יד"), "כְּתָב" (מסמך, כמו "כתב האמנה"), "כתובה" (חוזה). פירוט פעלים: לכתוב, להכתיב, להתכתב, לכתב, לשכתב. פירוט תארים: כתיב (ניתן לכתיבה), מכותב.

חנוך זונדל בן יוסף

הרב חנוך זונדל (-ו' בכסלו תר"כ, 1859) מחכמי פולין. עסק בתחום מדרשי האגדה וביאורי התפילה, מחבר הספרים "עץ יוסף" ו"ענף יוסף" ו"יד יוסף".

כתב

כתב הוא מערכת של סימנים המיועד לייצג את השפה הדבורה באופן גרפי. על פי רוב לכל שפה יש מערכת כתב המאפיינת אותה עבור תקופה מסוימת.

תהליך יצירת הכתב מכונה כתיבה ותהליך הפענוח שלו מכונה קריאה. השימוש של הכתב לצורכי תקשורת מצריך יכולת הבעה בכתב והבנת הנקרא. מיומנויות אלו הן חלק מהיכולת האוריינית של האדם.

עבור שפות בהן המילים הכתובות מורכבות ממספר סימנים, הכתיב מתייחס לאופן שבו יש לצרף סימנים אלו בהתאם לכללי האיות הנכון והתקני של אותה השפה.

ייתכנו כמה שיטות כתיב מקובלות שונות באותה השפה. בעברית, למשל, ישנן כמה צורות כתיב מקובלות: כתיב חסר וכתיב מלא, וכן כתיב מנוקד וכתיב חסר ניקוד.

כתב (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

כתב יד

האם התכוונתם ל...

כתב יד (מקור)

כתב יד של יצירה טקסטואלית (מאמר, ספר, שיר וכדומה) הוא העותק המקורי של היצירה בכתב ידו של המחבר, קודם פרסומה בדפוס (המונח בלשון מקצועית הוא הולוגרף או אוטוגרף).

בעבר, כתב יד אכן נוצר אך ורק בכתב יד. עם התפתחותה של טכנולוגיית הכתיבה התרחבה משמעותו של מושג זה, ונכלל בה עותק מקורי של היצירה בכל צורה שבה נוצר: בכתב יד, במכונת כתיבה או במעבד תמלילים. גם העותק המקורי של התווים של יצירה מוזיקלית הוא בגדר כתב יד.

במשך התקופה שקדמה להמצאת הדפוס, כתב יד היה לא רק העותק המקורי של היצירה, אלא גם הטכניקה ליצירת עותקים נוספים שלה לשם הפצתה (על כך בנפרד בערך כתב יד (העתק)).

שלמה אלבאז

הרב שלמה רפאל אלבאז (1932 – ט"ו בכסלו ה'תש"ע, 2 בדצמבר 2009) היה דיין, פייטן, סופר סת"ם וסופר בית הדין הרבני במרקש שבמרוקו ובבאר שבע. יקיר העיר באר שבע לשנת 1997.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.