כתב יד קאופמן

כתב יד קאופמן (או קויפמן) הוא כתב יד של המשנה אשר כיום מניחים שנכתב במאה ה-11 או ה-12, כנראה באיטליה. נכון ל-2008, כתב היד נמצא באוסף דוד קאופמן שבספריית האקדמיה ההונגרית למדעים בבודפשט ומספרו שם MS A 50.

בכתב היד נמצאים כל ששת סדרי המשנה, והוא גם מנוקד במלואו. אין ספק כי הכותב והמנקד אינם אותו אדם, למשל ישנן מילים הכתובות בכתיב מלא, אך מנוקדות כאילו הן כתובות בכתיב חסר. עם זאת, מניחים שמנקד אחד הוא שניקד את כתב היד כולו (למעט כמה עמודים בסדר טהרות, ראו להלן). הנקדן היה כנראה מן המסורת הספרדית, שבה מתחלפים הפתח עם הקמץ והצירי עם הסגול. אמנם בדרך כלל ההבדל נשמר, אך אפשר למצוא: צַריך, ואם קָדָם הקטון, אַמַה, עומֶד, עושֵה.

הבלשן יחזקאל קוטשר הוכיח כי כתב יד קאופמן הוא כתב היד המדויק ביותר של המשנה המצוי בידינו[1]. בהוכחתו הביא קוטשר מספר ראיות לכך שכתב היד משמר מסורת מהימנה של לשון חז"ל נוסח ארץ ישראל וחף במידה רבה מתיקוני מעתיקים:

  • הוא משמר צורות מקוריות של לשון חז"ל, ואינו מחליף אותן בצורות מקראיות: טִיבור ולא טבור כבמקרא, סְכין ולא סַכין, אדן ולא אדם ועוד. הוא מזוהה עם המסורת המערבית של לשון חז"ל, כלומר עם הניב הארץ-ישראלי ולא הבבלי.
  • ציון הדיפתונג ay בסופי מילים נעשה בכתב היד בציון יו"ד כפולה (לדוגמה "רשיי" ולא "רשאי"). צורה זו הייתה הנהוגה בארץ ישראל, כפי שמעידות כתובות מהתקופה.
  • השמות הפרטיים "אליעזר" ו"אלעזר" מופיעים בכתב היד לפעמים כ"ליעזר" או "לעזר" (הנקדן הוסיף את תנועת האל"ף החסרה לפני המילה). צורה זו אף היא אופיינית לנהוג בארץ ישראל באותה תקופה, והיא מלמדת על נטייה שהייתה אז להשמיט אל"ף בתחילת מילים, בעיקר כשאחריה תנועה חטופה.
  • השם המקראי "הלל" מנוקד בו הֶלֵּל או הֶילֵּל. צורה זו תואמת את תעתיק השם בתרגום השבעים, ומכאן שהיא מעידה על ההגייה הרווחת באותה תקופה.
  • כינוי הגוף "את" מתייחס לעיתים לזכר, במקום "אתה". עדות נוספת לכך שהטקסט לא שונה בידי מגיהים על פי הנהוג במקרא. בדומה, כינוי הגוף לנוכחים הוא כמעט תמיד "הן", במקום "הם".

שני עמודים במסכת נידה וחמישה עשר עמודים ממסכת זבים עד סוף סדר טהרות נכתבו ונוקדו על ידי אדם אחר, שאיננו לא הסופר ולא הנקדן של רוב כתב היד. עמודים אלו מכונים "כתב יד קאופמן 2" ומסומנים ק2, לעומת עיקר כתב היד המסומן ק או ק1.

KaufmannManuscript
קטע מכתב יד קאופמן של המשנה, מסכת אבות, פרק א משנה ו. שים לב לצורות מַתַּיִי, עשה לָךְ, אָדָן, תִּתְיוֹאַש, המיוחדות ללשון חז"ל.

הוצאה לאור

בחודש אב תשע"ז (אוגוסט 2017) הוצאה לאור מהדורה מודפסת של סדרי זרעים ומועד מתוך כתב היד על ידי מפעל המילון ההיסטורי בהוצאת האקדמיה ללשון העברית[2].

לקריאה נוספת

  • י' קוטשר, "לשון חז"ל", ספר חנוך ילון (ירושלים תשכ"ג), עמ' 280-246
  • מ' בית-אריה, "כתב יד קאופמן של המשנה - מוצאו וזמנו", קובץ מאמרים בלשון חז"ל, ב, בעריכת משה בר-אשר (ירושלים תש"ם), עמ' 99-84
  • מ' בר-אשר, "על משוגות הניקוד בכתב יד קאופמן של המשנה", מסורות א (ירושלים תשמ"ד), עמ' 17-1
  • א' דמרי, "בין כתב יד קאופמן 2 לכתב יד קאופמן 1: ייחודו של כ"י קאופמן 2 בתצורת הפועל והשם בהשוואה לכ"י קאופמן 1", לשוננו סט (תשס"ז), עמ' 261-243

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יחזקאל קוטשר, לשון חז"ל, מתוך "קובץ מאמרים בלשון חז"ל" בעריכת משה בר-אשר, ירושלים תשל"ב
  2. ^ יצא לאור הכרך הראשון של המשנה על פי כתב יד קאופמן (אב תשע"ז, אוגוסט 2017) | האקדמיה ללשון העברית, hebrew-academy.org.il (בhe-IL)
דוד קאופמן

דוד קאופמן (קויפמן; בתעתיק שנהג בזמנו: קויפמאנן; בגרמנית: David Kaufmann;‏ 7 ביוני 1852, קויטין, מוראביה – 6 ביולי 1899, קרלסבאד) היה רב ומלומד יהודי יליד מוראביה, שהתפרסם כחוקר מדעי היהדות, כמרצה וכאספן. התיישב בהונגריה.

המילון ההיסטורי ללשון העברית

המילון ההיסטורי ללשון העברית הוא מפעל מחקרי רחב היקף של האקדמיה ללשון העברית, שמטרתו להעמיד מילון מדעי ללשון העברית על כל רבדיה ההיסטוריים, מן העת העתיקה ועד שנת 1947. בראש המערכת עומד פרופ' חיים אליעזר כהן, וחברים בה פרופ' שמואל פסברג וד"ר גבריאל בירנבאום, שמשמש גם ככותב הערכים הראשי.

חוני המעגל

חוני המעגל היה תנא, שחי בתקופת בית שני, אשר נחשב בעיני רבים לבעל מופת, בן דורו של שמעון בן שטח מן המאה הראשונה לפנה"ס.

על פי המשנה, היה חוני בעל היכולת להביא לכך שתפילותיו תתקיימנה, ובשנת הבצורת הקשה התפלל על ירידת הגשמים ונענה. בתלמוד הבבלי מצוינת גם גדלותו בתורה, ונכתב שהוא היה בעל הסבר בהיר, ושהיה מתרץ כל קושיה שהקשו לו בבית המדרש.

ט"ו באב (מועד)

ט"ו באב (חמישה עשר בחודש אב) מצוין ביהדות כמועד בסימן פיוס ונחמה בעם ישראל. המשנה במסכת תענית מתארת את ט"ו באב בימי קדם כיום שבו בנות ירושלים היו לובשות בגדי לבן שאולים, כדי שלא לבייש את מי שאין לה בגד, ויוצאות לרקוד בכרמים כדי למצוא שידוך. תאריך זה בולט במיוחד לאור המשפט שם: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכיפורים" (פרק ד', משנה ח'). האריז"ל מסביר כי זהו היום בו הירח במילואו, ומכיוון שעם ישראל נמשלו לירח, זהו יום חגם של ישראל.

חז"ל מנו סיבות היסטוריות שונות לחג זה, והיו מן החוקרים שהציעו לחג סיבות הקשורות לאורח החיים החקלאי באותם ימים. לאורך שנות הגלות השתמר זיכרונו בהלכה כיום שלא אומרים בו תחנון ומגבירים בו את לימוד התורה.

יחזקאל קוטשר

יחזקאל קוּטשר (1 ביוני 1909, י"ב בסיוון ה'תרס"ט - 12 בדצמבר 1971) היה בלשן ופילולוג ישראלי בתחום חקר השפה העברית, יליד סלובקיה. היה פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן ברמת גן. חתן פרס ישראל במדעי הרוח.

כתב יד (העתק)

עותק של יצירה שנכתב ביד נקרא כתב יד. במשך התקופה שקדמה להמצאת הדפוס, כתיבה ידנית הייתה הטכניקה ליצירת עותקים נוספים של יצירה כתובה לשם הפצתה. אך גם לאחר המצאת הדפוס, המשיכו להיכתב כתבי יד, אף כאלו שהועתקו מספרים מודפסים, בגלל חוסר זמינות הדפוס במקומות נדחים, עלויות גבוהות של ספרים, סיבות דתיות, רדיפות של השלטון וסיבות אחרות.

לשון חז"ל

לשון חז"ל או עברית משנאית (נקראת גם לשון חכמים) הוא ניב של השפה העברית שהגיע לשיא תפוצתו בקרב יהודים שחיו בין המאה הראשונה למאה החמישית לספירה. לשון חז"ל נחלקת לשני רבדים עיקריים: "לשון חכמים א'", שבה נכתבו המשנה והתוספתא, ו"לשון חכמים ב'", שבה נכתבו חלקים מן התלמוד הבבלי והירושלמי ומדרשי ההלכה והאגדה.

ההבדל בין העברית של התנ"ך, המכונה "לשון המקרא", לבין לשון חז"ל ניכר מיד לעין, ושימש נושא למחקר של הבלשנים לאורך הדורות. ההבדל הזה היה ידוע גם לדוברי הלשון עצמם, שאמרו: "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמה" .

לשכת הפרווה

לשכת הפרווה הייתה לשכה בחלקה הדרומי (לפי גרסה אחרת: הצפוני) של העזרה של בית המקדש השני. בלשכת הפרווה מלחו את עורות הבהמות שהוקרבו, ועל גגה שכן מקווה טהרה, שבו היה טובל הכהן הגדול ביום הכיפורים.

לשכת פרהדרין

בבית המקדש השני, לשכת פרהדרין (או: פלהדרין) הייתה לשכתו של הכהן הגדול, ששימשה לו למגורים בשבעת הימים שלפני יום הכיפורים. יש המזהים לשכה זו עם לשכת העץ, שלפי הנוסח המקובל במשנה הייתה בדרום העזרה, ולפי הנוסח שמובא בתלמוד - בצפון.

מסכת אבות

מַסֶּכֶת אָבוֹת (ידועה גם בשם פִּרְקֵי אָבוֹת) היא המסכת התשיעית בסדר נזיקין במשנה. בניגוד לשאר מסכתות המשנה העוסקות בדינים ובהלכות, מסכת זו עוסקת בענייני מוסר, מידות טובות ודרך ארץ. במקורה, היו במסכת חמישה פרקים, אך במשך השנים התווספו למסכת קטעים שונים. הארוך מבין קטעים אלו נוסף כפרק שישי למסכת, ומכונה פרק קניין תורה. שינויי הנוסח בפרק זה (ובמשניות שנוספו בפרק הקודם) רבים, ככל הנראה בשל העובדה שהם נוספו למשנה רק בשלב מאוחר יותר.

למסכת אבות לא חובר פירוש בתלמוד הבבלי או בתלמוד הירושלמי, וגם אין לה מסכת מקבילה בתוספתא. עם זאת, החיבור אבות דרבי נתן מושתת בעיקרו על חיבור זה, ומהווה הרחבה שלו. כמו כן, פירושים רבים חוברו למסכת במרוצת הדורות על ידי רבנים מתקופת הראשונים והאחרונים, וכך גם לפרק קניין תורה.

משנה

הַמִּשְׁנָה היא הקובץ הראשון בתורה שבעל פה, ומכילה הלכות שנאמרו בידי התנאים. ישנן דעות שונות מתי החל ניסוח המשנה, אך מוסכם כי עריכתה וניסוחה הסופיים נעשו בסוף תקופת התנאים, בתחילת המאה השלישית לספירה, על ידי רבי יהודה הנשיא וחכמי דורו.

סופגנייה

סֻפְגָּנִיָּה (או בשמה התקין, אם כי נפוץ פחות, "סֻפְגָּנִית") היא מאכל בצק מטוגן בשמן עמוק, המהווה את אחד המאכלים היהודיים המסורתיים והסמליים של חג החנוכה.

ספרות עברית

ספרות עברית היא כלל הספרות שנכתבה בעברית במהלך הדורות. מקובל לחלק את הספרות העברית על פי התקופות, כל תקופה ואפיוניה. חלוקה נוספת היא על פי סוגות.

מרבית הספרות העברית היא ספרות יהודית ובהדרגה, מאז הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, גם ספרות ישראלית. ספרות זו עברה מספר גלגולים במהלך ההיסטוריה, מספרות של עם היושב בארצו ומדבר בשפתו לספרות של עם גולה עם שפה שאינה בשימוש יום-יומי, ועד לתחיית השפה העברית ומאוחר יותר גם לעצמאות מדינית ותרבותית מחודשת.

החל מהדפסת הספר העברי הראשון בשנת 1475 ועד שנת 1960 הודפסו למעלה מ-141,000 ספרים בשפה העברית. הקמת מדינת ישראל הביאה לפריחה חסרת תקדים בהוצאת ספרים בעברית ובשנת 2017 לבדה הודפסו במדינת ישראל כ-6845 ספרים בעברית.

עד נוסח

עד נוסח הוא תעודה שיש בה עדות או ראיה על הנוסח המקורי של יצירה. בדרך כלל נזקקים לעדי נוסח ביצירות עתיקות, שהתגלגלו לימינו בכתבי יד ובהם גרסאות שונות של היצירה, ולכן קיים קושי להגיע לנוסח המקורי. לעיתים לא זכתה היצירה להגיע לימינו, וכל שנותר ממנה הוא ציטוטים ביצירות אחרות. מחקר עדי הנוסח משמש על מנת להפיק מהדורה מדעית של הטקסט.

כאשר מנסים לחקור את הנוסח המקורי של ספר עתיק, שנכתב לפני המצאת הדפוס, יש חשיבות מרובה לכתבי היד הנמצאים לפני החוקרים. בדרך כלל, ככל שכתב יד קדום יותר, הנוסח שנמצא בו אמין יותר. בדרך כלל מעתיקי כתבי היד נטו לשנות ולתקן את הנוסח המקורי לפי כללי הדקדוק שנהגו בזמנם - שיכול היה להיות מאוחר במאות שנים מזמן חיבורו של הספר המקורי. לכן יש עדיפות לכתבי יד שעברו פחות העתקות. במקרים מסוימים גם דפוסים יכולים להיות עדי נוסח, במיוחד מהדורות דפוס ראשון; כך למשל מהדורת מקראות גדולות של התנ"ך שהוציא יעקב בן חיים בן אדוניהו בדפוס דניאל בומברג (ונציה רפ"ד-רפ"ו) היא אחד מעדי הנוסח לנוסח המסורה של המקרא. ביצירות שהתפרסמו אחרי המצאת הדפוס, עולה משקלם של הדפוסים בתוך עדי הנוסח. גם תרגומים לשפות אחרות עשויים לשמש כעדי נוסח.

החוקרים מנסים להבחין בין עדי נוסח שגרסאותיהם טובות ובין עדי נוסח משובשים ומוגהים, ולהסיק מכך על הנוסח המקורי של החיבור.

חשיבות רבה מיוחסת לנוסח המקורי של התנ"ך, והמדע העוסק בכך הוא ביקורת נוסח המקרא, המסתייע בעדי נוסח רבים - פפירוסים, מגילות קלף, קטעי גניזה מקהיר, כתבי יד מימי הביניים ומהדורות דפוס מודרניות.

קאופמן

קאופמן (Kaufmann, Kauffmann, Kaufman, Kauffman), ובגרסתו היידית קויפמן, הוא שם משפחה שמקורו בגרמנית, ופירושו סוחר.

האם התכוונתם ל...

ראובן מרקין

ראובן מֶרקין (נכתב פעמים רבות כ"ראובן מירקין"; 7 בנובמבר 1934 – 15 במאי 2017) היה בלשן ישראלי, פרופסור לבלשנות עברית באוניברסיטת בר-אילן. עיקר פעילותו המדעית היה במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.