כתב יד מינכן 95

כתב יד מינכן 95[1] – הוא כתב היד היחיד השלם של התלמוד הבבלי[2]. כתב היד נכתב לפי הקולופון שבסופו בי"ב כסלו שנת ק"ג לאלף השישי (19 בנובמבר 1342). כתב היד שוכן בספרית מדינת בוואריה במינכן.

כתב יד זה היה הבסיס למפעלו של הרב רפאל נתן נטע רבינוביץדקדוקי סופרים, וכך הוא כותב בהקדמה למפעלו הגדול, בהתייחס לכתב יד זה:

זה כארבע שנים אשר באתי פה מינכען ומצאתי בעקד הספרים אשר למלך יר"ה [=ירום הודו] ש"ס כתב יד נכתב כולו בכרך אחד. וכאשר עיינתי בתוכו מצאתיו מלא ברכת ה' בגרסאות ונוסחאות שונות השונות מנוסח הנדפס לפנינו והמה מסכימות לגירסת הראשונים ז"ל ולסדר משנתם ובהרבה מקומות בגמרא שהוקשה לי בהמה (=בהם) מצאתי בו גרסה נכונה וישרה. אמרתי עת לעשות לה' ובמקום שאין איש אשתדל להיות איש, וקיבלתי עלי לכבוד שמים ולכבוד התורה את הטורח העצום והמלאכה הכבדה להעתיק את כל השנויים והחילופים אשר אמצא בו ולא אזוז מפה עד אשר אבא למרום קיצו של התלמוד כולו. [...] ובעזר ה' קרבתי אל המלאכה הנכבדה בשלישי לחודש אלול תרכ"ג [=18 באוגוסט 1863] ואעבד בה עד ראש חודש אלול תרכ"ה [=1865] כשתי שנים רצופים בלי ביטול ורפיון כל היום וחלק גדול מהלילה ביגיעה רבה ועצומה...

מבנה כתב היד

כתב היד נכתב על קלף והוא כרוך בכרך אחד גדול בן 577 דפים. הוא כתוב בכתיבה אשכנזית טיפוסית וכנראה נכתב בצרפת. כתב היד מכיל את כל הטקסט של התלמוד הבבלי למעט חיסרון של כשני דפים ובנוסף ישנם בו תוספות חשובות אחרות. המשניות שיש עליהן תלמוד בבלי, כתובות בכתב יד גדול יותר בצדו הפנימי של הטקסט התלמודי.

בסדר כתיבת המסכתות קיימים שינויים מסוימים מהמקובל בימינו. כתב היד מכיל לפי הסדר:
1. ברייתא דמלאכת המשכן
2. שיר
3. סדר עולם רבה
4. בבלי – החל מסדר מועד
5. מסכת ברכות
6. בבלי – סדר נשים
7. מסכת נדה
8. סדר נזיקין (ללא מסכת אבות)
9. סדר קדשים
10. משניות – סדר זרעים (למעט מסכת ברכות)
11. משניות סדר טהרות (ללא מסכת נדה)
12. מסכת אבות
13. מסכת דרך ארץ
14. פרקי בן עזאי
15. מסכת כלה
16. מסכת סופרים
17. מסכת גרים
18. סדר תנאים ואמוראים
19. טופסי שטרות
20. תקנות רבינו גרשום
21. תקנות רבינו תם
22. יחוס ר יהוספיה (מגיה כתב היד)

ערכו של כתב היד

כאמור עיקר חשיבותו של כתב היד הוא בהיקפו – כל התלמוד הבבלי כולו. וכן העובדה שהוא היה מוכר לחוקרים ורבנים עוד במאה התשע עשרה. לרבינוביץ בעבודתו על דקדוקי סופרים לא היה כתב יד מקביל, והוא ייחס חשיבות רבה לכתב יד מינכן, אך גם הוא כותב בהקדמתו שיש מקומות "אשר נוסח הכתב יד מוטעית...".

במחקר מקובל לומר שיש לכתב יד זה חסרונות רבים וזאת ביחס לכתבי יד אחרים ולקטעי הגניזה. כבר רבינוביץ כתב שיש בכתב היד שיבושים רבים בהם שיבושי שמות.[3]. פירושו של רש"י והגהותיו היו ידועים לסופר כתב היד, ורבים מהגהותיו של רש"י חדרו לכתב היד, מה שמונע מחוקרים למצוא בכתב היד נוסח קדום יותר מלפני תקופת רש"י. פרופ' שמא פרידמן כתב שהנוסח מרבה להסתמך על מקבילות, מה ששוב מונע גישה לנוסח מקורי. כתב היד הוא אשכנזי, אם כי יש הבדלים בין מסכתות שונות במסורת הנוסח שלו, כנראה משום שהוא העתיק מכתבי יד שונים במסכתות שונות.[4].

מהדורות

מהדורה ראשונה של צילום כתב היד יצאה בליידן בשנת תרע"ב (1912).

מהדורת צילום של מהדורה זו יצאה בירושלים בשנת תשל"א.

כיום ניתן לצפות בכתב היד באיכות טובה באתר הספרייה במינכן.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בגלל חשיבותו הוא מכונה פעמים רבות "כתב יד מינכן" (או כתי"מ) סתם, ללא המספור הקטלוגי שנערך לפי הקטלוג של שטיינשניידר, אולם בספריה במינכן ישנם כתבי יד נוספים של התלמוד
  2. ^ סך הכל חסרים בו כשבעה דפים מהתלמוד שלנו, כנראה בגלל טעות סופר
  3. ^ בחיבורו על מסכת ראש השנה כותב פרופ' דוד גולינקין שכתב היד על המסכת "מלא שיבושים כרימון"
  4. ^ לפירוט ראה במאמר "כתבי היד השלמים של התלמוד הבבלי" להלן
תלמוד בבלי

התלמוד הבבלי הוא חיבור שבו מסוכמת הגותם ההלכתית והאגדית המרכזית של האמוראים - חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת המשנה, מתחילת המאה ה-3 ועד לסוף המאה ה-5, בין אלו שהתגוררו בבבל ובין המתגוררים בארץ ישראל. הגות זו נכתבה בעיקרה כפרשנות על דברי דורות קודמים של חכמים, דהיינו על המשנה ועל הברייתות, בצורה של ביאור והרחבה לששת סדרי המשנה.

בנוסף לתוכן האמוראי, מצויים בתלמוד קטעי עריכה וקישור שנכתבו בתקופה מעט מאוחרת יותר בידי עורכים בבליים מדור הסבוראים, שחלק מדבריהם משוקעים בתלמוד עצמו. מלבד המשנה מביא התלמוד גם מובאות תנאיות אחרות, שלא נכנסו לסדרי המשנה, המכונות "ברייתות" - חיצוניות (חלקן מוזכרות גם במדרשי התנאים: מכילתא, ספרא וספרי, בתוספתא ובמקומות אחרים).

שפת התלמוד הבבלי היא שילוב של עברית משנאית (בציטוט המשנה וציטוט דברי אמוראים מוקדמים) וארמית בבלית (בטקסט הפרשני). התלמוד הבבלי הוא בעל היקף גדול, ובמהדורות השגרתיות – שבהן נדפס התלמוד כשאליו מסופחים אוסף של פרשנים ופוסקים שונים – הוא מודפס ב-20 כרכים. החל מהדפסת ש"ס ונציה בשנים 1520–1523, נקבעה "צורת הדף", שקבעה את עיצובם וחלוקתם של דפי התלמוד והמפרשים שלצדם. חלוקה זו נשמרה גם במהדורת וילנא, שהיא הבסיס למהדורות הנפוצות של התלמוד הבבלי עד לימינו. לפי חלוקה זו מצויים בתלמוד הבבלי 2,711 דפים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.