כשדים

כַּשְׂדִּים או כלדייםיוונית: Χαλδαία; באכדית: Kaldu; בעברית: כשֹדים; בארמית: ܟܐܠܕܘ,Kaldo) הם עם ממוצא שמי שחי באזור ביצתי בדרום מסופוטמיה (בימינו בדרום עיראק). שבטי מתנחלים שהגיעו לאזור במאה ה-10 לפנה"ס נודעו בשם "כשדים" או "כשדיים". המונח התנ"כי כשֹדים מתורגם בתרגום השבעים כ- Χαλδαίοι - כלדיים.

Marduk-apla-iddina II
כודורו של מרדוך-אפלה-אידינה השני שבו הוא מעניק אדמה לפקידו

גבולות ארץ הכשדים

מידע רב על הכשדים מגיע מתעודות אשוריות. על פי האנאלים של שלמנאסר השלישי שחי במאה ה-9 לפנה"ס, שבטי הכשדים היו מחולקים ביניהם במתכונת של מדינות, הגבול הצפוני שלהם הגיע עד הערים בבל בורסיפה וסיפר. שטח ארץ הכשדים ירד דרומה לאורך שתי גדות נהר הפרת והמשיך לכוון המדבר והגיע לאזור הנקרא בעת העתיקה "ארץ הים" (tamitim) הנמצאת ממערב ובקרבת המפרץ הפרסי. משם המשיך דרומה לאורך המפרץ הפרסי לתוך המדבר הערבי עד דילמון (האי בחריין של היום).

מהצד הדרום מזרחי כללה ארץ הכשדים את אזור הביצות של שפך הנהרות הפרת והחידקל למפרץ הפרסי, וכן את אזור הים הפנימי הלאגונה שנקראה "הנהר המר".

באזור הצפוני ביותר ליד בורסיפה ובבל ישב שבט בִית דַכּוּרִי. דרומית לו ישבו בית שִילַנִי ובית שַאַלִי. דרומית להם על הגדה המערבית של הפרת שכנה מדינת בית אַמוּכַּנִי (נקראה גם אוכני). המדינה הדרומית ביותר שתפסה את רוב שטח "ארץ הים" ואת הנהר המר הייתה מדינת "בית יַכִּין".

Chaldea - Map - Chaldea and Neighboring Countries
כשדים ושכנותיה

היסטוריה

הכשדים מוזכרים לראשונה בתעודות אשוריות באנאלים של אשורנצירפל השני שמלך בין השנים 883-859 לפנה"ס. על פי תעודות אלה הייתה לכשדים טריטוריה בה ישבו. מתקופתו זו ועד שנת 740 לפנה"ס לערך, עסקו המדינות הכשדיות בהתבססות בארץ הכשדים שנים אלה היו תחילת המאבק שלהם באימפריה האשורית. בתקופה זו שלטה בבבל השושלת התשיעית שכללה בין מלכיה שלושה מלכים שהיו כשדים: מרדוך-אפלה-אושור שמלך בין השנים 780–769 לפנה"ס, אריבה-מרדוך שמלך בין השנים 769–761 לפנה"ס ונבו-שומה-אישכון שמלך בין השנים 761–748 לפנה"ס והיה משבט בִית דַכּוּרִי.

תגלת-פלאסר השלישי החל לשלוט ישירות בבבל בשנת 729 לפנה"ס. הוא החל את תקופת השושלת העשירית האשורית בבבל שסימנה שלטון ישיר של מלכי אשור על בבל. ניצחונו על הכשדים הביא לגל הראשון של הגליות כשדים לאשור. בתקופתו החלו הכשדים לנהל מדיניות כשדית עצמאית. בשנת 722 לפנה"ס, עלה לשלטון בבבל מרדוך-אפלה-אידינה השני שהיה נסיך כשדי מבית יכין ששכנה בארץ הים. הוא איחד את השבטים הכשדיים, כרת ברית עם עילם ומרד בסרגון השני מלך אשור. הוא מלך על בבל 12 שנים, עד שגורש על ידי סרגון השני. הוא חזר למלוך בבל בשנת 703 לפנה"ס בתקופת עלייתו לשלטון של סנחריב בנו של סרגון השני. בסבב השני הוא מלך על בבל 9 חודשים. בשנת 694 לפנה"ס, מרדו הבבלים שוב כנגד אשור. הכשדים היו שותפים למרד שנמשך 5 שנים. בשנת 693 לפנה"ס, בתקופת המרד עלה לשלטון בבל נסיך כשדי בשם מושזיב-מרדוך. הוא הנהיג את ממלכת בבל במרד כנגד אשור יחד עם שבטי הכשדים. הכשדים ובעלי בריתם העילמים, וגם שבטים ארמיים, ושבטים מהרי הזגרוס כמו פרסומש , אליפי , אנשאן ונוספים. בשנת 691 לפנה"ס, על גדות החידקל, התנהל קרב ח'לולה  בין שני הצדדים.[1] תוצאות הקרב לא היו חד משמעיות ושני הצדדים טענו לניצחון. הקרב לא שינה את הסטטוס של המלכים הלוחמים משני הצדדים, אבל אשור נסוגה מהאזור.[2]

בשנה הרביעית למלכותו בחודש ניסן, איבד מושזיב-מרדוך את בן בריתו העילמי, שסבל משבץ ואיבד את יכולת הדיבור. סנחריב ניצל את המצב וצר על העיר בבל. לאחר תשעה חודשי מצור הוא כבש את העיר. בנקמה על מותו של בנו של סנחריב אשור-נדין-שומי, שנלכד על ידי הבבלים בשנת 694 לפנה"ס, הוסגר לעילם ומת, החליט סנחריב להחריב את העיר, שרף אותה והרס את חומותיה. מושזיב-מרדוך נשבה ונשלח לאשור.[2] לאחר ניצחונו, סנחריב ביצע גל נוסף של הגליות של הכשדים, הוא היגלה אותם מהערים סיפר, כותה, בורסיפה, ניפור ובבל. הוא הושיב את חלקם בנינוה ואת חלקם כנראה בארץ ישראל. חלקם ברחו מזרחה לאזור הר עילם והקימו שם יישובים כשדיים[3]

בימי אסרחדון ואשורבניפל שמלכו במאה ה-7 לפנה"ס על אשור, היו מספר מרידות של הכשדים במלכי אשור. הם השתתפו במרידה של שמש-שום-אוכין שהיה אחיו של אשורבניפל. לאחר דיכוי המרד, מעמדם התחזק בערי בבל.

בשנת 625 לפנה"ס, עלה לשלטון בבבל המלך נבופלאסר שהיה ממוצא כשדי. הוא הכניע את האשורים הרס את נינוה והביא למיגור סופי של האימפריה האשורית. נבופלאסר היה מייסדה של השושלת ה-11 של מלכי בבל שנקראה בפי ההיסטוריונים "השושלת הכשדית", למרות שרק ארבעת השליטים הראשונים בשושלת זו היו ממוצא כשדי. בנו נבוכדנצר השני שמלך אחריו הרחיב את גבולות ממלכה והפך אותה לאימפריה. הוא כבש את צור, את ארץ ישראל, והחריב את בית המקדש הראשון, אדום ושטחים נוספים. השליט האחרון בשושלת זו נבונאיד ובנו בלשצר היו ממוצא אשורי. שושלת זאת חדלה להתקיים לאחר כבוש בבל בשנת 538 לפנה"ס על ידי כורש.

הכשדים בתנ"ך

האזכור הראשון של השם "כשדים" במקרא מופיע בספר בראשית, יא, כח שבו מצוין שתרח אבי אברהם מוצאו מאור כשדים.

על פי המסורת המקראית מוצאם של הכשדים הוא מבני נחור אחיו של אברהם. בספר בראשית, כב, כ-כב נכתב " וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ. כא אֶת-עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת-קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם. כב וְאֶת-כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל". האזכור הוא עם הארמים ושבטי מדבר נודדים אחרים שחיו במסופוטמיה.[4]

בספר מלכים ב פרק כד, מוזכרים הכשדים כחלק מהגדודים של נבוכדנצר השני שנשלחו להילחם במלך יהודה יהויקים. הם מוזכרים שוב כחלק מהכוחות שהחריבו את ירושלים ורדפו אחרי צדקיהו כשברח מהעיר.

בספר ישעיהו, יג' מתוארת העיר בבל כ"תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים" ובפרק כג' הוא מתייחס למקום מושבם כארץ כשדים. אזכורים דומים מופיעים גם בספר ירמיהו ובספר יחזקאל שם יש התייחסות לבבל כארץ הכשדים.

בספר דניאל, א יש התייחסות ללשון כשדים, ובפרק ט התייחסות לכך שדריוש מזרע מדי הומלך על מלכות כשדים.

בספר איוב א, מופיעים הכשדים כשבט שודדי מדבר.

על פי אתב"ש, מכונים הכשדים בתנ"ך "לב קמי", שהיא המילה "כשדים".[5]

בתרבות

האסטרואיד 313 Chaldaea נקרא על שם ארץ הכשדים, כיוון שהיו ידועים לתרומתם לאסטרולוגיה . השם ניתן על ידי קתרין וולף ברוס , תורמת ופילנתרופית ידועה לתחום האסטרונומיה. מגלה האסטרואיד, יוהאן פאליזה נתן לה את הזכות לתת שם כהוקרה על תרומתה.[6]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ CHALDEANS ב- Encyclopeadia Iranica
  2. ^ 2.0 2.1 Mesopotamian Chronicles ערך על ידי Jean-Jacques Glassner,Benjamin Benjamin, עמ' 199
  3. ^ הערך "כשדים" האנציקלופדיה המקראית, כרך ד, עמ' 366–367
  4. ^ גרשון גליל, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דווידזון עתי, 1993, עמ' 146
  5. ^ רש"י ירמיהו נ"א א, ובמצודות דוד; "ואחז בלשון זה על כי קם ליבם על ה' והחריבו נווהו"
  6. ^ Schmadel, Lutz D. (2007). Dictionary of Minor Planet Names – (313) Chaldaea. Springer Berlin Heidelberg. עמ' 42. ISBN 978-3-540-00238-3. בדיקה אחרונה ב-20 בדצמבר 2018.
אברהם

אַבְרָהָם (במקור: אַבְרָם. מכונה על פי המסורת היהודית גם אברהם העברי וגם אברהם אבינו) הוא דמות מקראית, הראשונה מבין שלושת האבות. אבי יצחק וישמעאל (שלפי הקוראן הערבים העדנאנים הם צאצאיו), המדיינים, ודרך נכדיו בני יצחק יעקב ועשו, אבי שבטי ישראל (שהיהודים הם צאצאיהם), האדומים והעמלקים.

אור (עיר)

אוּר (בשומרית: אור=עיר, באכדית אוּרוּ או אור) הייתה עיר מדינה עתיקה בדרום מסופוטמיה, שהייתה ממוקמת ליד שפכי הנהרות הפרת והחידקל למפרץ הפרסי, וליד ארידו. בשל נסיגת הים, שרידי העיר עכשיו נמצאים רחוק מהים, בעיראק, דרומית לחידקל, על גדתו הימנית ונקראת תל אל־מוקיאר, ליד העיר נסארייה מדרום לבגדאד.

השרידים של הזיגוראת, שעדיין עומד ברובו וממוקמים על יד התל, בולטים באזור. הזיגוראת הוא מקדש לננה, אל הירח במיתולוגיה השומרית, והוא מורכב משני שלבים הבנויים מלבנים: בשלב התחתון הלבנים מחוברות יחד בביטומן, ובשלב העליון בטיח. יש המזהים את הזיגוראת עם מגדל בבל המקראי. בשנת 1927 הארכאולוג סר לנרד וולי ביצע חפירות בעיר ושיער כי ייתכן שאור היא למעשה אור כשדים, אך קביעתו זו שנויה במחלוקת.

אור כשדים

העיר אוּר כַּשְׂדִּים היא עיר מקראית במזרח הקדום; היא מוזכרת בסיפורי המיתולוגיה של התנ"ך ארבע פעמים. ספר היובלים מציין שאוּר כשדים הוקמה בשנת 1688 לבריאת העולם על ידי בנו של אוּר בן כשד, ככל הנראה מצאצאי ארפכשד, ומוסיף כי באותה שנה החל על כדור הארץ עידן המלחמות: ""וגם" אוּר, בנו של כשד, בנה את העיר ארה של כשדים, ויקרא את שמה בשמו ובשם אביו, כלומר, אוּר כשדים." בספר בראשית, אוּר כשדים נרמזת כמקום לידתו של אברהם, בעיר הגדולה בשנער והמרכז המסחרי של האזור כמו גם המרכז הפוליטי. יחד עם זאת, יש החולקים כי אברהם אכן נולד באוּר כשדים, ובהם הרמב"ן, שטוען כי אברהם נולד בחרן. אוּר כשדים מוזכרת בנחמיה, ט', ז', בציטוט מספר בראשית.

על פי ספר בראשית, תרח, אביו של אברהם, השתקע בחרן לאחר שיצא מאוּר כַּשְׂדִּים. אברהם ואחיינו לוט נדדו מחרן לארץ כנען ואילו נחור אחיו נשאר בחרן. אברהם ראה בחרן את מולדתו, ולשם חזר עבד אברהם, כדי לחפש אישה ליצחק ושם נשא יעקב את נשותיו לאה ורחל, בנות לבן, נכד נחור. לחרן ברח יעקב מפני עשו אחיו ושם נולדו ליעקב אחד-עשר מתוך שנים-עשר בניו שהיו לראשי שבטי ישראל.

ידוע כי אוּר כשדים הייתה ממוקמת בארץ ארם נהריים, אך זיהויה הוודאי שנוי במחלוקת. לפי דעות שונות מזהים את אור כשדים עם אורפה (דרום טורקיה), אור (תל אל-מקיר שבמרכז עיראק), ארך (דרום עיראק), אוררטו (מזרח טורקיה) או אורקש (צפון מזרח סוריה).

אור כשדים (להקה)

אור כשדים היא להקת סופר גרופ ישראלית ובה חברים רונן בן טל, דודי לוי, עובד אפרת וז'אן ז'אק גולדברג.

אורפלים

אוּרְפָלִים הם היהודים יוצאי העיר אורפה (Urfa) שבדרום-מזרח אנטוליה (טורקית Güneydoğu Anadolu Bölgesi). בתקופות מסוימות נקראה העיר בשם היווני אֶדֶסָה (Edessa). על פי כמה מסורות, אורפה היא אור כשדים (Ur Kasdim) שבמקרא, למרות שיש ארכאולוגים הקובעים את מיקום אור כשדים בעיראק של ימינו. היהודים יוצאי העיירות הקרובות סוארק (Suruc) - סוארקלים, וג'רמיק (או צ'רמיק) (Cermik) - ג'רמוקלים (גם: צ'רמוקלים), מכונים גם הם אוּרְפָלִים. זאת בגלל הקרבה הגאוגרפית הרבה בין הקהילות, וכן בגלל קשרי החיתון הרבים בין שלוש הקהילות.

נוסח תפילות הקהילה חסר תפילות שנוספו בתקופת בית שני או לאחריו. מכאן, מניחים שקהילה זו התגוררה באורפה קרוב ל-2500 שנים, כלומר יהודי אורפה הם צאצאי גולים של בית המקדש הראשון. עם עלייתם ארצה, נהגו דור זה לציין בחגים את נוסח תפילתם הייחודי לאורפה. יחד עם זאת, מאז שעלו לארץ ישראל חברו בני הקהילה לעולים מפרס וכורדיסטן ועל כן צאצאי האורפלים כיום עושים שימוש בנוסח התפילה הספרדי.

רבים מיהודי אורפה נקראו לוי (צאצאי שבט לוי). על מנת להבחין בין משפחות לוי השונות בקהילה, נוסף לעיתים לשם לוי כינוי כמו: לוי עבוד, לוי אסלן, לוי חממי ועוד. שמות משפחה אורפלים נוספים הם סולימאן באשר, מזרחי, גילה (גיל), יגן, גזולי, וכמובן לוי אורפלי או סתם אורפלי.

רוב יהודי אורפה עלו לארץ ישראל בשנת 1896, זאת בעקבות פרעות הסולטאן עבדול חמיד השני כנגד הארמנים שהתרחשו באורפה ב-28 בדצמבר 1895. פרעות אלו סימנו את קץ עידן הרב-תרבותיות שאפיין את אורפה ואת אנטוליה במשך אלפי שנים. בדרך לארץ ישראל עברו היהודים האורפלים בחלב (Aleppo) אשר בסוריה. חלקם נשארו שם ועלו לישראל מאוחר יותר. מקצת העולים התיישבו בטבריה, בראשון לציון, ורובם עברו לירושלים.

לראשון לציון הגיעו האורפלים מירושלים כפועלים בבציר הענבים מתוך צורך ביהודים חסונים שומרי מצוות שלא בוחלים בעבודה קשה כדי ליצר יין כשר.בתחילה היו משתכנים בסוכות ובחצרות האיכרים ובסיום הבציר היו חוזרים לירושלים, אך ב-1902 קיבלו משפחת בני סולימאן אדמות במזרח המושבה וייסדו את "שכונת האורפלים". [1]

היום ניתן למצוא שם את גן האורפלים ואת בית הכנסת "מקור חיים" של העדה שפעיל מאז שנת 1910 ושימש גם כביתו של הרב חיים דוד הלוי יליד ירושלים שמשפחתו עלתה מבורסה שבטורקיה .בית הכנסת של עדת האורפלים בירושלים ברחוב בצלאל, נבנה בשנת תרצ"ו על ידי שבתי יעקב מוכתר ועבוד יוסף עובדיה. בית הכנסת הוא המוסד הרשמי היחיד של העדה האורפלית בירושלים. סמוך אליו באותו רחוב, שוכן בית הכנסת של עדת הג'רמוקלים.

אמל-מרדוך

אָמֵל מְרדוך או אָמֵל מְרֹדַךְ או בכינויו המקראי אֱוִיל מְרֹדַךְ, היה בנו ויורשו של נבוכדנצר השני. כיהן כמלך בבל, מחודש אלול בשנת 562 לפנה"ס עד חודש תשרי בשנת 560 לפנה"ס, אז נרצח בידי גיסו נרגל שראצר שמלך תחתיו.

היסטוריה של עיראק

ההיסטוריה של עיראק החלה במסופוטמיה בעת העתיקה עם עליית הציוויליזציה השומרית. מאז עלו ונפלו אימפריות רבות באזור, שהטביעו את חותמן בהתפתחות התרבותית והטכנולוגית והשפיעו על האזור כולו. האזור כולו מרובה במחצבים שהיוו את אחד הגורמים למלחמות רבות באזור לאורך ההיסטוריה. לאחר נפילת שומר שלטו באזור במהלך ההיסטוריה האכדים, הבבלים והאשורים.

בשנת 1932 הפכה עיראק לממלכה עצמאית וב-1958 לרפובליקה. עד להפיכתה לממלכה עצמאית נשלטה עיראק בידי האימפריה העות'מאנית.

כיום היא מדינה במזרח התיכון בדרום מערב אסיה. בצפון היא גובלת עם טורקיה, במערב בסוריה ובירדן, בדרום בערב הסעודית ובכוויית, ובמזרח היא גובלת עם איראן. משמעות השם عراق ("עראק") היא "חוף", "גדה" (של ים, נהר וכו').

הצפנה קלאסית

הצפנה ככלי לקידוד והסתרת מידע הייתה קיימת משחר ההיסטוריה. בראשית דרכה הייתה ההצפנה בעיקר אמנות לקסיקוגרפית שנעשתה בשיטות פרימיטיביות ידניות. שיטות ההצפנה בהן עסקו בעת העתיקה, עד תחילת המאה העשרים, נקראות הצפנה קלאסית במובן זה שהן נעשו בשיטת 'נייר ועט' או באמצעים מכניים בסיסיים כמו גליל הצפנה (ראה תרשים) או בשיטות סטגנוגרפיות. זאת בניגוד לקריפטוגרפיה מודרנית שנעשית באמצעות מחשב. ממצאים המעידים כי המצרים הקדמונים השתמשו בהצפנה בכתב חרטומים, לערך 3000 שנה לפנה"ס.

בתנ"ך ובמקורות יהודיים נוספים קיימות עדויות נוספות להצפנה. לדוגמה, בספר ירמיהו (נכתב בשלהי תקופת בית ראשון, לפני שנת 586 לפנה"ס) נכתב

"ומלך ששך ישתה אחריהם" (ירמיהו כה כו), "..אל ישבי לב קמי רוח משחית" (ירמיהו נא א). "ששך" היא "בבל" ו"לב קמי" היא "כשדים" בצופן אתב"ש.

השימוש בהצפנה התרחב בתקופת יוון העתיקה.

צבא ספרטה השתמש צופן הזזה פשוט. בצופן זה, כל אות משנה את מיקומה לפי חוק מסוים. צפנים אלו מומשו בין היתר בעזרת גליל הצפנה.

יוליוס קיסר (102 עד 40 לפנה"ס) נהג להשתמש בשיטת הצפנה שנקראת צופן החלפה, בה כל אות נשארת במקומה אך מוחלפת באות שונה לפי חוקיות מסוימת. הצופן בו השתמש יוליוס קיסר נודע לימים כצופן קיסר. כמו כן נעשה בתקופה זו שימוש רב בשיטות סטגנוגרפיות, כגון קעקוע המסר על ראשו המגולח של חייל ושליחתו ליעד לאחר שצמחו שערותיו, או כתיבת המסר על לוחות עץ וציפויים בשעווה לאחר מכן.

הרן

הָרָן הוא דמות מקראית, בנו של תרח ואחיהם של אברהם אבינו ונחור. מוזכר בספר בראשית, פרק י"א. ישנה מחלוקת האם הרן אחיו הצעיר של אברהם, כמוזכר בתלמוד, או שמא הרן מבוגר מאברהם ב-32 שנה, כמוזכר בספר הישר (אגדה).בנותיו היו מילכה, סבתה של רבקה אמנו ויסכה, שעל פי המדרש הייתה שרה אמנו. בנו היה לוט. הרן לא זכה לאריכות ימים. הוא נפטר באור כשדים מולדתו. לאחר מותו של הרן, נלקח לוט תחת חסותו של תרח ומאוחר יותר תחת חסותו של אברהם.

יוסף בן מתתיהו הסביר בספרו "קדמוניות היהודים" כי אבלו של תרח על הרן גרם לו לשנוא את ארץ כשדים וזו הסיבה שהחליט לעזוב לחרן שבארם נהריים. כמו כן, ציין כי באור כשדים "מראים את קברו עד היום הזה".

בספר היובלים מופיעה הגרסה הקדומה ביותר לסיפור על מלחמתו של אברהם באלילות, שבו מתבררות גם נסיבות מותו של הרן: אברהם שרף את "בית האלילים" והרן נשרף למוות בניסיונו להציל את הפסילים.

על פי המסופר במדרש אברהם והצלמים (בראשית רבה, פרשה ל"ח, פסקה י"ג), כשהואשם אברהם בהתנגדות לעבודת אלילים, נחשד הרן עמו. הרן התלבט אם להצטרף לאברהם בזמן שנמרוד המלך זרק את אברהם לכבשן האש או להצטרף לנמרוד. הרן חשב על רעיון שהוא שביל הזהב: אם אברהם ינצח יצטרף אליו ואם נמרוד ינצח יצטרף אליו. כשראה את אברהם יוצא ללא פגע מן הכבשן, הודה באשמה, נזרק אף הוא לכבשן האש אך לא יצא משם. התרגום המיוחס ליונתן מפרש את מותו של הרן באותה צורה אך טוען שסיבת מותו הייתה שונה, ונועדה להוכיח שאברהם ניצל בזכות האל, ולא בזכות כישוף שעשה עבורו הרן כפי שחשבו הצופים. על מנת להוכיח שכישופיו של הרן אינם הסיבה להצלת אברהם, יצאה אש ושרפה את הרן עצמו. יש במסורת זו משחק מילים עם שם העיר שבה מת הרן, אוּר (=אש) כשדים. לדעת יאיר זקוביץ, למסורת זו שורשים קדומים והיא הייתה ידועה גם למספר המקראי.

חרן

חָרָן (Harran) היא עיר קדוּמה מהתקופה השׁוּמֵרִית והאַכָּדִית, ששכנה במעלה נהר הבַּלִיח שבטורקיה של ימינו. היא נזכרת בתעודות אַשׁוּרִיוֹת מהמאה ה-19 לפנה"ס, ומתעודות ממארי מהמאה ה-18 לפנה"ס, כמרכזם של שבטים נודדים בשם בני ימין. כיום זהו אתר ארכאולוגי הנמצא בטורקיה ליד הגבול הסורי, סמוך לנהר הפרת, ופוקדים אותה תיירים אשר רוצים להתרשם מצורת החיים הקדומה ומבתי הבוץ.

לוט

לפי ספר בראשית, פרק י"א, פסוקים כ"ז-ל"א, היה לוֹט בנו של הרן בן תרח ואחיהן של מילכה ויסכה. הוא יצא מאור כשדים עם אברם אחי אביו, ושרי אשת אברם, "לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" (פסוק ל"א). לפי המסופר באגדה, היה לוט יתום מאב. כאשר הושלך אברהם לכבשן האש על ידי נמרוד, בשל אמונתו המונותאיסטית באל אחד, נעשה לו נס ולא אירע לו כל פגע, אך מיד לאחר מכן נשאל הרן אחיו בצד מי הוא עומד, וכאשר ראה את הנס שנעשה לאברם ענה שהוא בצד אברם. הוא הושלך גם כן לכבשן האש, אך בניגוד לאברם, לא נעשה לו נס והוא נספה. לאחר אירוע זה לקח אברם את לוט היתום תחת חסותו, ועלה איתו לארץ כנען.

מונותאיזם

מונותאיזם הוא אמונה באל אחד ויחיד, בניגוד לפוליתאיזם - אמונה באלים רבים. מקור המילה מיוונית: μόνος (מונוס) = אחד, θεός (תאוס) = אלוהות. המונח כשלעצמו מציין רק את ייחודו או בלעדיותו של האל האחד, ושלילת אלים נוספים, אך יש המייחסים לרעיון המונותאיסטי גם את שלילת הגשמות האלוהית.

נבוזראדן

נְבוּזַרְאֲדָן (בבבלית נבו-זר-אידין, Nabu-zer-idin - האל נבו נתן צאצא) היה איש צבא בבלי בכיר, אשר השתתף בכיבוש וחורבן יהודה ב-586 לפנה"ס.

נבוכדנצר השני

נְבוּכַדְנֶצַּר הַשֵּׁנִי היה מלך בבל בתקופת האימפריה הבבלית החדשה. חי בין השנים 634–562 לפנה"ס, ועלה למלוכה בשנת 605 לפנה"ס. הוא היה המלך שהחריב את בית המקדש הראשון, בנו של המלך נבופלאסר.

נבופלאסר

נבופלאסר (תעתיק מאכדית: Nabû-apāl-uṣṣur; כתיב מקובל: Nabopolassar‏; 658–605 לפנה"ס), מלך בבל ומייסד מלכות בבל החדשה. מלך על בבל בין השנים 605-625 לפנה"ס

נבופלאסר היה מנהיג כשדי, שעמד בראש מרד נגד האימפרייה האשורית (שליטת בבל במשך 200 שנים) לאחר מותו של מלכה הגדול האחרון אשורבניפל, והומלך על בבל בשנת 625 לפנה"ס.

רוזנות אדסה

רוזנות אדסה (Edessa) הייתה אחת המדינות הצלבניות שהתקיימה במאה ה-12, אשר בירתה ומרכזה הייתה העיר אדסה, הידועה גם בשמה הטורקי אורפה, ואשר מלבד היותה מזוהה בעבר כאור כשדים המקראית, היוותה את אחת הזירות החשובות של התפתחות הנצרות הקדומה. בניגוד לשאר המדינות הצלבניות אשר שכנו לחופיו של הים התיכון הייתה רוזנות אדסה חסרת מוצא לים, אולם החוסר בגישה לנתיבי התחבורה הימיים היה רק אחד הסממנים לבידודה של הרוזנות. מאז היווסדה הייתה הרוזנות מנותקת מהלך הרוח הרווח בשאר המדינות הצלבניות, והיחסים בינה לבין שכנתה הקרובה נסיכות אנטיוכיה היו לרוב פושרים ביותר. גם מיקומה הגאוגרפי של הרוזנות לא תרם לקרבתה אל שאר המדינות: מרבית הרוזנות, ובכלל זה עיר הבירה, נמצאה מזרחית לנהר הפרת, ובכך הייתה מנותקת הלכה למעשה משאר האזורים בהם שלטו הצלבנים. חלקיה של הרוזנות אשר נמצאו מערבית לנהר הפרת נוהלו כאוטונומיה עצמאית מהמבצר הצלבני בטילבסאר (Tilbeşar).

רונן בן טל

רונן בן טל (נולד ב־18 בפברואר 1958) הוא מפיק סרטים ומוזיקאי ישראלי.

שרה

שָׂרָה, במקור שָׂרָי, המכונה במסורת היהודית שרה אמנו, היא דמות מקראית שהייתה אשת אברהם והראשונה מבין ארבע האמהות, ולפי המדרש והתלמוד גם נביאה. סיפורה מופיע בתורה בספר בראשית פרקים י"א עד כ"ג.

תרח

תֶּרַח הוא דמות מקראית עובדת אלילים. נולד בשנת א'תתע"ח לבריאת העולם (1883 לפנה"ס) ומת בשנת ב'פ"ג (1678 לפנה"ס), בגיל 205. בנו של נחור, הוליד בגיל 70 את אברם, שלאחר מכן נקרא אברהם, ואת הרן ונחור.

על־פי ספר בראשית, חי תרח באור כשדים, אך מאוחר יותר נדד לחרן בדרך לכנען. שם, לפי מדרש הוא שימש ככהן גדול. לפי מדרש אחר שרה, אשת אברהם, היא בתו של תרח, מאשה אחרת. על־פי מדרש נוסף, היא נכדתו.

תרח חי 205 שנה, ומת בחרן.

סיפור יציאתו של אברהם לארץ כנען החל למעשה עם יציאתו של תרח אביו. לפי המתואר בספר בראשית, פרק י"א, פסוקים ל"א-ל"ב יצא תרח לכנען בליווית אברם ואשתו ולוט נכדו. המסע לארץ כנען הופסק עם הגעתם לחרן, שם מת תרח. סיבת יציאתו של תרח למסע אינה נמסרת בתנ"ך, אך ייתכן והיא נעוצה בעימות אברם ונמרוד מלכם של הכשדים, ולכן נאלצו בני המשפחה לעזוב את ארצם. ייתכן כי עקרותה של שרה היא הסיבה ליציאתם למסע וסיבתם כלכלית גרידא. הקושי העולה מהכתוב בא לידי ביטוי בשילובו של סיפור יציאת תרח לכנען. מדוע שולב בסיפור? כמו כן אברם יוצא עם אביו לכיוון כנען ואת דרכו לארץ הוא מתחיל שוב מחרן. מדוע אם כן נכתב " לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ"?. מרדכי ברויאר מסביר את הכפילות בכך שיציאת תרח לכנען היא תיאור של מסע משפחתי ואילו הליכתו של אברם היא הליכה דתית בעקבות ציווי ה'.

אברהם בנו צווה בידי ה' לעזוב את משפחתו ולנדוד, בגיל 75 שנה. מסדר הפסוקים נראה, שנפטר אביו קודם הציווי, אך, לפי המספרים הכתובים בפסוקים, כאשר אברהם היה בן 75, תרח היה בן 145. אם כן, הוא היה עדיין חי. לכן מסביר רש"י, כי התורה מציינת את מותו בהקדמה מתוך כוונה למנוע הוצאת שם רע על אברהם, בכך שיאמרו "לא כיבד אברהם את אביו, שהניחו זקן והלך לו".

על פי הקוראן סורה 6 שמו של אביו של אברהם הוא אאזר. זהו ככל הנראה שיבוש שמו של תרח, אבי אברהם על פי התורה.

בתעודות אשוריות מתקופת שלמנאסר השלישי (המאה השמינית לפנה"ס), אוזכרה עיר בשם Til-Sha-Turahi, שתוארה כעיר ארמית, ככל הנראה באזור נהר באליך, מזרחית לחרן. יש הסוברים, כי שם העיר הוא אפונים המשקף דמות היסטורית הקשורה לתרח המוזכר במקרא.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.