כרתים

כרתיםיוונית: Κρήτη, "קְרִיטִי"; בטורקית: Girit) הוא האי החמישי בגודלו מבין איי הים התיכון.

האי כרתים הוא אחד ממחוזות יוון והוא הגדול באיי יוון. אורכו 252 ק"מ ורוחבו 12–60 ק"מ. שטחו 8,300 קמ"ר. ב-2011 מנתה אוכלוסיית האי 623,065 תושבים. כרתים מחולק לארבע יחידות אזוריות - חאניה (האניה), הרקליון (אירקליון), לסיטי ורת'ימנו. יש משערים כי כרתים היא האי כפתור מקום מוצאם של הפלשתים על פי המקרא.

כרתים (מחוז)
Περιφέρεια Κρήτης
Kreta - Malia
Chania Lighthouse R01
Agios Nikolaos R02
View of Kritsa
View of Rethymno with harbour in Crete 001
מנופי המחוז: נמל רֶתִ'ימְנוֹ
מדינה יוון  יוון
יחידות אזוריות במחוז חאניה
הרקליון
רת'ימנו
לסיטי
בירת המחוז הרקליון
שטח 8,335.88 קמ"ר
גובה 2,456 מטרים
 ‑ הנקודה הגבוהה Mount Ida
אוכלוסייה
 ‑ במחוז 623,065 (2011)
 ‑ צפיפות 75 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 35°12′36″N 24°54′36″E / 35.21000°N 24.91000°E
אזור זמן UTC+2
www.crete.gov.gr

לחצו כדי להקטין חזרה

כרתיםצפון הים האגאידרום הים האגאיהאיים היונייםפלופונסוסאטיקההר אתוסמערב יווןאפירוסתסליהמערב מקדוניהמרכז מקדוניהמזרח מקדוניה ותראקיהמרכז יווןאלבניהמקדוניה הצפוניתבולגריהטורקיהKriti in Greece.svg
(למפת כרתים רגילה)

היסטוריה

Flag of Cretan State
דגל הרפובליקה של כרתים (1898 - 1908)

הפרה-היסטוריה של כרתים מבוססת בעיקרה על ממצאים ארכאולוגיים כגון כדים. לפי מציאתם של כדים דומים גם בכרתים וגם במקומות אחרים, כמו מצרים, ניתן להסיק שתושבי כרתים העתיקה נהגו לסחור בכדים עם שכניהם מעבר לים. האי היה למרכז התרבות המינואית, שהגיעה אל סופה כאשר הר הגעש סנטוריני שהתפרץ גרם לצונאמי גדול. בתקופה זו נהנו תושבי האי ממותרות יוצאי-דופן לתקופה ובתיהם הכילו שירותי מים זורמים ואמבטיות. בשנת 1400 לפנה"ס לערך, ניצלו המיקנים את המצב וכבשו את האי.

בתקופה ההלניסטית נקלע האי למלחמות פנימיות בין ארבע ערים ראשיות, דבר שהזמין גורמים חיצוניים. ואכן, למלחמות הצטרפו המוקדונים, צבא רודוס, הצבא המצרי (שנשלט על ידי תלמי הראשון) ואפילו הרומאים. לבסוף נכבש האי על ידי הרומאים. כרתים המשיך להיות חלק מן האימפריה הרומית המזרחית גם אחרי נפילת העיר רומא, עד שלבסוף נפל לידי הערבים ב-824. בשנת 960 נכבש האי בחזרה על ידי הביזנטים. ב-1204, במהלך מסע הצלב הרביעי, נכבש האי על ידי רפובליקת ונציה ותושביו נחשפו לתרבות הרנסאנס המערבית.

באימפריה העות'מאנית

במהלך השנים 1645–1669 התקיימה מלחמה ארוכה בין האימפריה העות'מאנית לתושבי האי, שהסתיימה בכיבוש האי בידי העות'מאנים[1]. אחרי הכיבוש העות'מאני, נחשפו רוב תושבי האי לתרבות האסלאם, ורבים המירו את דתם לאסלאם.

בפרוץ מלחמת העצמאות של יוון ב-1821, הצטרפו תושבי האי למרד נגד השלטונות העות'מאנים. המרד דוכא קשות, והאי נחלק לשניים, כאשר בצדו האחד שוכנים המורדים, ובצדו האחר נמצאים הצבא העות'מאני החלש ותומכיו. צבא מצרי נשלח לכרתים כדי לחזק את העמדה העות'מאנית, שבה תמכו גם הבריטים, שהתנגדו אז לשיוך כרתים ליוון מחשש שהאי יהפוך למוצב פיראטים, או לשלוחה של הרוסים בים התיכון. ב-1832 קיבלה יוון עצמאות, אולם האי כרתים נשארה באימפריה העותמאנית. מוחמד עלי שהרגיש שלא קיבל מהעות'מאנים פיצוי נאות על העזרה בניסיונות דיכוי המרד ביוון, דרש וקיבל את השלטון בכרתים. אולם שלטונו בכרתים הסתיים בשנת 1841 בעקבות הסכם לונדון וכרתים שבה לשליטה עות'מאנית ישירה[2].

במהלך המאה ה-19 המירו תושבים רבים את דתם בחזרה לנצרות, ונרשם גידול מהיר של האוכלוסייה הנוצרית באי. בנוסף, התושבים המוסלמים החלו להתרכז בערים, בעוד המרחב הכפרי נהיה יותר ויותר נוצרי. בשנת 1881 היו 82.4% מהכפריים נוצריים ו-70% מהעירוניים מוסלמים[3].

במהלך השנים התושבים מרדו בשלטונות הטורקים פעמים רבות ללא הצלחה. באוקטובר 1896 הושג הסכם, אחד מני רבים, בין השולטן העותמאני לבין מעצמות אירופה על מתן אוטונומיה לאי. על פי ההסכם, ימונה נציב נוצרי לאי לתקופה בהתייעצות משותפת של העותמאנים ומעצמות אירופה לתקופה של חמש שנים. בתפקידים באי ימונו שני שלישים נוצרים ושליש מוסלמים. פרלמנט של תושבי האי ייבחר אחת לשנתיים וינהל את תקציב האי[4].

אוטונומיה ואיחוד עם יוון

ההסכם של 1896 לא החזיק לזמן רב ובמרץ 1897 פרץ מרד בכרתים בסיוע של כוחות מתנדבים מיוון. בעקבות זאת פרצו קרבות בין הצבא העותמאני לכוחות יוון[5] והוטל מצור על כרתים. בריטניה, צרפת, איטליה ורוסיה הודיעו על נייטרליות, גינו את היוונים על שסייעו למורדים וסייעו בקיום המצור על כרתים[6]. יוון הפסידה במלחמה ונאלצה להסיג את צבאה מכרתים. אולם לאחר טבח שנעשה על ידי המון טורקי ב-25 באוגוסט 1898, בו נהרגו כ-700 יוונים בני כרתים בהרקליון, אילצו המעצמות את העות'מאנים להסיג את צבאם מהאי בנובמבר 1898 והקימו בה אוטונומיה עצמאית בחסות ארבע המעצמות בריטניה, צרפת, איטליה ורוסיה[7], אשר הבטיחו מצד אחד את האוטונומיה של האי ומצד שני הבטיחו לעותמאנים שהאי לא יופרד מעל האימפריה, לאור חשיבותו לנתיבי השיט לאיים האחרים של האימפריה בים התיכון[8].

בלחץ מעצמות אירופה נתמנה הנסיך גאורגיוס מיוון לנציב העליון של האי, כשאלפתריוס וניזלוס משמש כשר המשפטים שלו מ-1899 עד 1901. מעצמות אירופה אף סייעו לנסיך גאורגיוס להקים את הז'נדרמריה של כרתים, כדי לאכוף את החוק. בשנת 1908 החלו בכרתים בצעדים המכריזים על איחוד עם יוון. בין השאר, קיצונים תלו את דגל יוון על בניין הפרלמנט. במאי 1910 נשבעו הצירים היוונים בכרתים אמונים למלך יוון והם קבעו שמי שלא נשבע אמונים לא יוכל להמשיך לכהן בפרלמנט של האי[9]. האספה הכללית בחרה את אלפתריוס וניזלוס לראש ממשלת האי[10]. בהמשך 1910 השתתפו אזרחי כרתים בבחירות לפרלמנט היווני. העות'מאנים דרשו מהמעצמות למנוע את הדברים אבל אלו לא רצו להשתמש בכח צבאי[8].

האיחוד עם יוון הוכר לבסוף על ידי מדינות העולם אחרי מלחמות הבלקן ב-1913.

במלחמת העולם השנייה, ב-1941, כבשו הגרמנים את האי, על מנת לאבטח את קווי האספקה לקרב באפריקה. כיבוש האי ארך 10 ימים של קרבות עיקשים, שהוכרעו בעיקר בשל טעויות טקטיות של הצבא הבריטי. האוכלוסייה המקומית המשיכה בהתנגדות לכיבוש הגרמני. האי שוחרר בסוף מלחמת העולם השנייה, ב-1945.

גאוגרפיה

Crete Nasa
צילום לוויין של כרתים
Crete topo
טופוגרפיה של כרתים

האי כרתים הוא אחד מ-13 המחוזות של יוון, והוא ממוקם כ-160 ק"מ מדרום לחופי יוון. הוא האי הגדול מבין איי יוון, והשני בגודלו במזרח הים התיכון (אחרי קפריסין). לאי צורה מוארכת (260 ק"מ ממזרח למערב, ו-60 ק"מ מצפון לדרום). שטחו הוא 8,336 קמ"ר, ורצועת החוף שלו נמתחת על פני 1,046 ק"מ. מצפון גובל האי בים כרתים (ביוונית: Κρητικό Πέλαγος); מדרום הוא גובל בים לוב; במערב - בים מירטון ובמזרח - בים הקארפאתי. ב-2005 חיו באי 650,000 איש.

האי הררי ביותר, ומאופיין ברכסי הרים גבוהים שחוצים אותו ממערב למזרח. שלושת הרכסים הגבוהים הם: ההרים הלבנים (לֵפְקה אוֹרי) שגובהם מגיע ל-2,452 מ'; רכס אידי, או אידה (הגבוה מבין ההרים ברכס הוא גם ההר הגבוה בכרתים - פסילוריטיס, 2,456 מ'), והרי דיקטי שמגיעים לגובה של 2,148 מ'. הרים אלו יצרו בכרתים מישורים פוריים, מערות מיוחדות וערוצי נחל רבים. הערוץ הארוך ביותר, שאורכו 16 ק"מ, הוא קניון סאמריה, שנמצא על רכס ההרים הלבנים במערב כרתים.

העיר הגדולה בכרתים היא הרקליון (Iraklion או Candia), בירת המחוז, שבה 137,700 תושבים. העיר השנייה בגודלה היא חאניה (Chania או Haniá) ובה 53,300 תושבים. אחריהן נמצאים היישובים רֶתִ'ימְנוֹ (31,600 איש), ייֵרַפֶטְרָה (23,700 איש), אַגִיוֹס נִיקוֹלַאוֹס (19,400 איש) וסִיטִיַה (14,300 איש).

אקלים

בכרתים האקלים ים תיכוני הוא הבולט ביותר. האקלים באי הוא מתון ברובו, הלחות גבוהה מאוד, בעיקר באזורים הקרובים לחוף. החורף באי מתון, ושלג יורד רק בפסגות ההרים הגבוהים. במהלך הקיץ מגיעות הטמפרטורות לממוצע של 20–30 מעלות צלזיוס.

כלכלה

כלכלת כרתים, שהתבססה בעבר בעיקר על חקלאות, החלה להשתנות במהלך שנות ה-70. אף על פי שחוות ומשקים עדיין בולטים ברחבי האי, ישנה עלייה חדה בתעשיית השירותים (בעיקר תיירות). ממוצע ההכנסה לאדם קרוב ל-100% מהממוצע ביוון, ושיעור האבטלה נמוך בחצי מאשר ביוון - 4%. אחת מהתעשיות הפורחות בכרתים היא תעשיית שמן הזית, כמו באזורים אחרים ביוון.

בכרתים שלושה שדות תעופה: אחד בעיר הרקליון, שני הוא שדה תעופה צבאי, והשלישי הוא שדה תעופה חדש בעיר סיטיה. באי ארבעה נמלי ים: בהרקליון, בהאניה, ברתימנו ובאגיוס ניקולאוס.

תיירות

כרתים הוא אחד מאתרי התיירות הפופולריים ביוון. 15% מכל המגיעים ליוון נכנסים דרך שדה התעופה או הנמל של הרקליון. ב-2005 ביקרו בכרתים כשני מיליון תיירים. הגידול בתיירות באי משתקף בעלייה במספר המלונות וגודלם ב-53%, בין 1986 ל-1991.

האטרקציות התיירותיות העיקריות בכרתים הן:

הקהילה היהודית

Chania Synagogue c
בית הכנסת בעיר חאניה

קהילת יהודי כרתים (שנקרא בפיהם קריטה) הייתה רומניוטית ברובה ובאי נתגלו שרידי התיישבות שקדמו לעידן הוונציאני. סביר להניח שראשוני היהודים הגיעו לכרתים בשלהי המאה ה-3 לפנה"ס ממצרים. בתקופה הרומית גדלה מאוד אוכלוסיית יהודי האי ושטח נרחב המצוי 43 ק"מ דרומית-מזרחית להרקליון, כונה Evraioi שמשמעו העברים[12]. קיימת מסורת ולפיה ראשוני היהודים שהתיישבו באי היו בני שבט זבולון שהגיעו בתקופת בית ראשון[13].

ההיסטוריון הרומי טקיטוס מציין את אזור ההר אידה (פסילוריטיס) כשטח שבו התגוררו יהודים[14]. מסופר על משיח שקר בשם משה, אשר ב-448 הבטיח לבני הקהילה היהודית שבכוחו לפצל את הים ולהוביל את בני הקהילה בחרבה לארץ ישראל. חלק מבני הקהילה שנהו אחריו, טבעו עמו בים.

בראשית המאה ה-14 מנתה הקהילה באי 1,600 יהודים, אשר רוכזו בעיקר בערים חאניה, רת'ימנו והרקליון, אשר נקראה בתקופה זו קאנדיה. היהודים היו סוחרים זעירים בעיקר בתחום המזון. בשנת 1364 פרץ מרד כללי באי כנגד השלטון הוונציאני ובמהלכו הותקפו בני הקהילה היהודית בידי האוכלוסייה המקומית ונמנו נפגעים רבים[12].

לאחר הכיבוש העות'מאני החלו היהודים להתיישב מחוץ למרכזי הערים וזכו לחופש פולחן ועיסוק כפי שלא ידעו מאות שנים. תהליך נסיגתה של האימפריה העות'מאנית, אשר לווה במשבר כלכלי ותרבותי קשה גם בכרתים, בליווי המרידות כנגד השלטון במהלך המאה ה-19, הביא להגירה המונית של בני הקהילה בעיר לסלוניקי. בשנת 1876 הגיע לכרתים הרב אברהם אבלגון שהיה תלמיד חכם מופלג וגם בעל השכלה כללית רחבה. הוא שימש כרב הקהילה במשך 58 שנים, עד לפטירתו בשנת 1934. בראשית המאה ה-20 נותרה קהילה מאורגנת שבה רק 647 נפשות בעיר חאניה[12].

ב-אפריל 1941, לאחר כיבוש ממלכת יוון בידי צבא גרמניה הנאצית, חולק שטח המדינה לשלושה אזורי שליטה: גרמני, איטלקי ובולגרי. האי כרתים נכלל בשטח השליטה הגרמני. בראשית שנת 1944 מנתה הקהילה היהודית 284 נפשות. בסוף חודש מאי נעצרו 276 מיהודי כרתים והועלו יחד עם לוחמי מחתרת יוונים על הספינה "טאנאיס" שעשתה דרכה לנמל פיראוס. התכנון המקורי היה להעביר את בני הקהילה למחנה הריכוז חיידרי ומשם לגרשם לאושוויץ. בדרך לנמל פיראוס טובעה הספינה באמצעות שני טילי טורפדו שנורו ממשחתת בריטית, אשר מפקדיה סברו בטעות שהיא ספינת צי גרמנית. הספינה טבעה תוך כרבע שעה ועימה כל בני הקהילה[15][12]. שמונת היהודים שלא גורשו ניצלו מהשמדה וחלקם נותרו לגור באי עד סוף שנות ה-60. בימינו מתגוררת משפחה יהודית אחת בעיר חאניה, אשר פועלת לשיקום ותחזוקת בית הכנסת שבעיר.

בתחילת שנת 2017 נפתח במקום בית חב"ד, אותו נהלו בני הזוג יעקב וליבי נחימובסקי עד 2018.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Leonidas Kallivretakis, A Century of Revolutions: The Cretan Question between European and Near Eastern Politics, in Eleftherios Venizelos: The Trials of Statesmanship, Edinburgh University Press, 2008, page 11
  2. ^ Leonidas Kallivretakis, A Century of Revolutions: The Cretan Question between European and Near Eastern Politics, in Eleftherios Venizelos: The Trials of Statesmanship, Edinburgh University Press, 2008, page 12
  3. ^ Leonidas Kallivretakis, A Century of Revolutions: The Cretan Question between European and Near Eastern Politics, in Eleftherios Venizelos: The Trials of Statesmanship, Edinburgh University Press, 2008, page 14
  4. ^ עניני המדינות, הצבי, 16 באוקטובר 1896
  5. ^ תלגרמים, הצבי, 5 במרץ 1897
  6. ^ המלחמה, הצבי, 30 באפריל 1897
  7. ^ מעוצה כרתית, הצבי, 1 במרץ 1910
  8. ^ 8.0 8.1 אליעזר בן יהודה, כרית יון עותומניה וממשלות המחסה, הצבי, 16 בספטמבר 1910
  9. ^ כריתה, החרות ירושלים, 20 במאי 1910
  10. ^ המצב בכרית, הצבי, 23 במאי 1910
  11. ^ מערכת אתר למטייל, למטייל, אטרקציות בכרתים - מדריך לאתרים המרכזיים., ‏23-1-2017
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 קהילת יהודי כרתים, סקירה היסטורית, באתר "עץ החיים - חאניה" (באנגלית).
  13. ^ נחום סלושץ, האי פליא, תל אביב: דביר, 1957, עמ' 234–235.
  14. ^ נחום סלושץ, האי פליא, עמ' 142.
  15. ^ אריה דרזי, יהדות יוון, באתר "מסעות יוון" - בעקבות הקהילות היהודיות.
1941

שנת 1941 היא השנה ה-41 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1941 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

20 במאי

20 במאי הוא היום ה-140 בשנה (141 בשנה מעוברת), בשבוע ה-21 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 225 ימים.

OFI כרתים

אומילוס פילטלון אירקליו 1925 (ביוונית: 1925 Όμιλος Φιλάθλων Ηρακλείου) היא קבוצת כדורגל יוונית מהעיר הרקליון שבאי כרתים, אשר משחקת בליגת העל היוונית.

הקבוצה נוסדה בשנת 1925. לקבוצה יש שני תארים כאשר זכתה בגביע בשנת 1987, ובגביע הבלקני בשנת 1989. הישג השיא של המועדון הוא המקום השני בעונת 1986/1987. ב-17 בספטמבר 1986 המועדון קיים את משחקו הראשון במסגרת אירופית בו ניצח 1–0 את היידוק ספליט במסגרת גביע אופ"א, אך בגומלין ספליט ניצחה 0–4 והקבוצה הודחה מאירופה.

אוויה (אי)

אוויה (ביוונית: Εύβοια) הוא האי השני בגודלו ביוון (אחרי כרתים), המהווה את חלקה הגדול של היחידה האזורית אוויה (הכוללת גם את האי סקירוס וחלק קטן מן היבשת).

אלפתריוס וניזלוס

אלפתריוס קיריאקוּ וניזלוס (יוונית: Ελευθέριος Κυριάκου Βενιζέλος; 23 באוגוסט 1864 – 18 במרץ 1936) היה ראש ממשלת יוון ומחשובי הפוליטיקאים והמדינאים בתולדותיה.

הים האגאי

הים הָאִגֶאִי (ביוונית: Αιγαίο Πέλαγος להאזנה (מידע • עזרה), בטורקית: Ege deniz) הוא ים שולי בים התיכון המשתרע בין חצי-האי הבלקני במערב, אנטוליה (באסיה הקטנה, כעת חלק מטורקיה) והאי כרתים מדרום. הוא מחובר לים מרמרה דרך מצר הדרדנלים.

הים התיכון

הים התיכון הוא ים בין-יבשתי הנמצא בין היבשות אסיה, אפריקה ואירופה. הים מחובר לאוקיינוס האטלנטי במצר גיברלטר במערב, לים השחור במצרי הדרדנלים והבוספורוס במזרח, ולים סוף באמצעות תעלת סואץ בדרום מזרח. שטחו של הים מהווה 3% משטח הימים והאוקיינוסים בעולם.הים התיכון אינו מתאפיין בגלים גבוהים במיוחד, שכן החיבור לאוקיינוס צר והים קטן מכדי שמערכות מזג אוויר ייצרו בו גלים גדולים מאוד. מחזורי הגאות והשפל חלשים יחסית לאוקיינוסים וכמעט שאינם מורגשים. לאורך חופיו הצפוניים, הים התיכון צלול, עמוק ושקט, ואילו הים התיכון ליד חופי ישראל מתאפיין במשטר סערות חזקות יחסית ובערבול החול במים, עובדה היוצרת לעיתים עכירות.הים התיכון מהווה יעד תיירותי לכשליש מכלל התיירות הבינלאומית. תיירות זו מתרכזת בעיקר לאורך חופיו המשתרעים על פני 46,000 ק"מ, שמתוכם 25,000 ק"מ הם אזורים אורבניים. לאורך חופי הים התיכון מתגוררים כ־150,000,000 תושבים ובעונת הקיץ מספר זהה של תיירים מבקרים בו.הים התיכון שימש עורק תחבורה ראשי בעולם העתיק הידוע, וקישר בין התרבויות הרבות שהתהוו לחופיו, בהן תרבויות מצרים, יוון, רומא וכן התרבויות הפיניקיות ותרבויות ארץ ישראל. כיום מתקיימת בו 30% מכלל התחבורה וההובלה הימית בעולם.

המערכה בבלקן במלחמת העולם השנייה

המערכה בבלקנים, הוא שמה של מערכה במלחמת העולם השנייה, בה פלשו כוחות מדינות הציר ליוון וליוגוסלביה. המערכה החלה עם פלישתה של איטליה הפאשיסטית ליוון, המכונה מלחמת איטליה-יוון, ב-28 באוקטובר 1940. הכישלון האיטלקי במלחמה זו, והפיכת חצר ביוגוסלביה, שהעלתה לשלטון גורמים שהעדיפו ברית עם בעלות הברית על פני ברית עם מדינות הציר, חייבו את הגרמנים לפלוש ליוגוסלביה וליוון באפריל 1941. לאחר נפילת יוון ויוגוסלביה הושלמה המערכה עם כיבוש כרתים שהושלם ב-1 ביוני 1941.

גם לאחר כיבוש יוגוסלביה ויוון לא שקטה חזית הבלקן. פעילות פרטיזנית עניפה ריתקה לאזור הבלקן מאות אלפי חיילים גרמנים, שלחמו עד לסוף המלחמה כנגד כוחות הפרטיזנים, שלקראת סוף המלחמה מנו כ-800,000 חיילים המאורגנים בארבע ארמיות. נפילתו של מוסוליני ב-1943 הביאה להשתלטות הגרמנים על חלקי יוון היבשתית שהוחזקו על ידי איטליה, השתלטות שלוותה לעיתים בהתנגדות איטלקית, ולרוב במעשי זוועה ופשעי מלחמה של הגרמנים כנגד האיטלקים לצדם לחמו בעבר, ולהתפרצות של לוחמה באיי הדודקאנס, שלוותה בתבוסת בעלות הברית במערכת הדודקאנס, שיש הרואים בה את הניצחון הגרמני האחרון במלחמה.

הקרב על כרתים

הקרב על כרתים (בגרמנית: Luftlandeschlacht um Kreta; ביוונית: Μάχη της Κρήτης) הוא קרב שהתקיים במסגרת מלחמת העולם השנייה על האי היווני כרתים. הקרב התחיל בבוקרו של ה-20 במאי 1941 עם פלישה מוצנחת של גרמניה הנאצית לכרתים תחת שם הקוד מבצע מרקורי (בגרמנית: Unternehmen Merkur). על האי היו כוחות מבריטניה, יוון, אוסטרליה וניו זילנד אשר הגנו על האי.

לאחר יום קרבות, אף יעד של הגרמנים לא הושג והגרמנים ספגו אבדות כבדות. במהלך היום שלמחרת, בעקבות טעות טקטית של הכוח המגן ובשל הבנה שגויה של המצב על ידי מפקדי בעלות הברית, נפל שדה התעופה מאלמה שבמערב כרתים לידי הגרמנים. אובדן מאלמה איפשר לגרמנים להטיס תגבורת כבדה ולהכריע את כוחות בעלות הברית.

הקרב על כרתים היה ייחודי ממספר היבטים: היה זה הקרב הראשון בהיסטוריה שבו בוצעה פלישה גדולה המבוססת בעיקרה על כוח מוצנח; הייתה זו הפעם הראשונה שבה עשו בעלות הברית שימוש משמעותי בפענוח של קוד האניגמה הגרמני; בקרב זה נתקלו הגרמנים הפולשים לראשונה בהתנגדות המונית מצד האוכלוסייה האזרחית. הקרב הכניס לראשונה צורת לחימה מהפכנית, בכך הייתה לו השפעה משמעותית על מהלך המאורעות של מלחמת העולם השנייה. לאור האבדות הכבדות של צנחנים שלל אדולף היטלר מבצעים מוטסים נוספים. בעקבות הקרב כונתה כרתים "בית הקברות של הצנחנים הגרמנים". מאידך, בעלות הברית התרשמו מהפוטנציאל של הצנחנים והחלו בבניית דיוויזיות צנחנים מוטסות משלהן.

הרקליון

הרקליון (ביוונית: Ηράκλειο, באיטלקית: Candia) היא עיר הבירה של האי היווני כרתים והעיר הגדולה ביותר בו. במשך שנים רבות, מימי הביניים עד העת החדשה, כונתה העיר קנדיה (או Kandiye בטורקית, מהמילה הפרסית חנדקס שמשמעותה עיר מבוצרת). ב-2011 מנתה אוכלוסייתה של העיר כ-173,993 נפש.

שדה התעופה הבינלאומי של כרתים נמצא בהרקליון, וקרוי על שם הסופר היווני יליד העיר ניקוס קאזאנצאקיס, מחברו של הספר "זורבה היווני", שעל פיו הוסרט הסרט הפופולרי זורבה היווני. שדה תעופה זה הוא השני בגודלו ביוון והוא מהווה נמל הבית של חברת בלו בירד איירווייז.

חורבות העיר העתיקה קנוסוס (Κνωσός) נמצאות בקרבת העיר והן האטרקציה הארכאולוגית המרכזית של העיר.

התרבות המינואית

התרבות המינואית היא תרבות שהתפתחה באי כרתים, והייתה נפוצה באי זה בתקופת הברונזה. ניצני התרבות החלו להיראות באלף ה-3 לפנה"ס והיא התפתחה ושגשגה עד למחצית השנייה של המאה ה-15 לפנה"ס. החוקרים חלוקים באשר לסיבה להתמוטטות התרבות המינואית, ההשערות העיקריות כוללות פעילות געשית, רעידת אדמה, בצורת, פלישת גויי הים או שילוב של כל אלה.

ים כרתים

ים כרתים (ביוונית: Κρητικό Πέλαγος) הוא ים שולי בים התיכון מצפון לאי כרתים ומדרום לים האגאי, בין האי קיתרה במערב לאיים קרפאתוס וקאסוס במזרח. בצפון ים כרתים שוכן האי תירה שבקבוצת איי סנטוריני.

מדרום-מערב לים נמצא מצר אנדיקיתירה המחבר את ים כרתים עם הים התיכון. מעבורות המפליגות אל פיראוס וממנה, וכן לאיים שבדרום הים האגאי, עוברות בים כרתים.

הערים הרקליון, רת'ימנו וחאניה שבצפון כרתים שוכנות לחופי ים כרתים.

כרתים וקירנאיקה

קירנאיקה וכרתים (בלטינית: Cyrenaica et Creta) הייתה פרובינקיה רומית. כיום קירנאיקה היא החלק המזרחי של החוף הים תיכוני של לוב, ואילו כרתים היא אי השייך ליוון.

מחוזות יוון

מחוזות יוון (ביוונית: περιφέρειες; בתרגום מילולי: פריפריות) הם הרמה הראשונה של החלוקה המנהלית של יוון. קיימים 13 מחוזות שונים, כאשר תשעה מהם מתפרסים על יוון היבשתית, בחצי האי הבלקני ובחצי האי פלופונסוס, וארבעה על איי יוון (שניים באיי הים האגאי, אחד בכרתים ואחד באיים היוניים). 13 המחוזות מתחלקים כיום ל-74 יחידות אזוריות. היחידות האזוריות החליפו חלוקה מוקדמת יותר ל-51 נפות, חלוקה שהייתה נהוגה עד לשנת 2011.

מינוטאורוס

המִינוֹטַאוּרוס (וכן המינטאור; ביוונית: Μῑνώταυρος) הוא מפלצת מן המיתולוגיה היוונית המתוארת כיצור כלאיים שחציו אדם וחציו שור. הוא שכן בלבירינת - מבוך נרחב ומשוכלל שנבנה עבור מינוס, מלך כרתים על ידי הממציא דדלוס, במטרה לכלוא את המפלצת. מִנְחה של שבעה עלמים ועלמות תשלח למינוטאורוס כל תשע שנים (או לפי גרסה אחרת, כל שנה) בצו המלך מינוס. המינוטאורוס הומת, בסופו של דבר, על ידי הגיבור היווני תסאוס.

מינוס (מיתולוגיה)

מִינוֹס (ביוונית: Μίνως) היה מלך כרתים על פי המיתולוגיה היוונית. התרבות המינואית, שהתקיימה בין המאות ה-30 ל-11 לפנה"ס, נקראה על ידי ארכאולוגים על שמו. מינוס היה נשוי לפסיפאה. אל למחצה, בנם של זאוס ואירופה ואביהם של אריאדנה, אנדרוגאוס, דיאוקליון (en:Deucalion of Crete), פדרה, גלאוקוס, קטראוס ורבים אחרים.

מינוס, יחד עם אחיו, רדמנתיס וסרפדון, גודל על ידי המלך אסטריון מכרתים. עם מותו של אסטריון כס המלוכה עבר למינוס שגירש את אחיו סרפדון (לפי חלק מהגרסאות גירש גם את רדמנתיס).

סינקרטיזם

סינקרטיזם (ביוונית: συγκρητισμός, סינקרטיסמוס פירושו "איחוד קהילות כרתים") הוא מונח המתאר ניסיון ליישב בין אמונות שונות ואפילו מנוגדות על מנת ליצור מיזוג בין האסכולות השונות. השימוש במונח זה רווח בייחוד בקשר לניסיון למזג וליצור אנלוגיות בין כמה מסורות שבמקורן נוצרו במקומות שונים, בעיקר בתאולוגיה ובמיתולוגיה של דת, ובכך לטעון לקיומו של בסיס משותף. דוגמה מודרנית לסינקרטיזם אפשר לראות בדת הקנדומבלה בברזיל בעלת הסממנים הפגאניים שמקורה אפריקני, אבל מאמיניה רואים עצמם גם כנוצרים קתולים לכל דבר. דוגמה מודרנית נוספת היא דת הקאו דאי בוייטנאם המשלבת בין דתות מזרחיות ומערביות שונות.

אלכסנדר הגדול ניסה ליצור דת ממוזגת, הדת ההלניסטית. המיזוג התבטא בשילוב בין הדת היוונית לדתות המזרח כמו במציאת קווי דמיון בין משפחות האלים והתכונות של מרכיביהם [דרוש מקור]. כך יצא שהתפתחו זהויות מהותיות וחיצוניות בין אלי יוון ודמויות מן המיתולוגיה היוונית לבין אלו שבמזרח.

פרדוקס השקרן

בפילוסופיה ובלוגיקה, פרדוקס השקרן הוא פרדוקס המיוצג במשפטים "אני משקר עכשיו" או "המשפט הזה הוא שקר" ודומים להם, המכילים התייחסות עצמית המובילה לסתירה פנימית, שאינה מאפשרת לקבוע האם המשפט הוא אמת או שקר.

אם הטענה "טענה זו היא שקרית" היא אמיתית, אז אמיתות זו פירושה שהטענה נכונה, והיא שקרית; ואם היא שקרית, שקריות זו פירושה שהטענה אינה נכונה, ולכן הטענה אמיתית. מהפרדוקס לא ניתן להימנע על ידי איסור פשוט על התייחסות המשפט לעצמו, משום שקל לבנות גם מעגלים לוגיים המביאים לסתירה, כגון צמד המשפטים "המשפט הבא הוא אמת. המשפט הקודם הוא שקר".

מפסוקים כגון זה שמביע פרדוקס השקרן נובע שלא לכל משפט תקני בשפה הטבעית אפשר לשייך ערך אמת.

צפון אפריקה

צפון אפריקה הוא אזור גאוגרפי השוכן בחלקה הצפוני של יבשת אפריקה, חלקו הגדול של האזור נמצא לאורך חופי הים התיכון.

מחוזות יוון
אטיקהאפירוסדרום הים האגאיהאיים היוניים • כרתים • מזרח מקדוניה ותראקיה
מערב יווןמערב מקדוניהמרכז יווןמרכז מקדוניהפלופונסוסצפון הים האגאיתסליה
מפת מחוזת יוון
נפות ויחידות משנה • אזורים גאוגרפיים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.