כריסטופר קולומבוס

כריסטופר קולומבוסעברית[1] השתרש השם באנגלית - Christopher Columbus; בלטינית: Christophorus Columbus, באיטלקית: Cristoforo Colombo, בספרדית: Cristóbal Colón;‏ 31 באוקטובר 145120 במאי 1506) היה ספן איטלקי בשירות ספרד, הנחשב לאחד מגדולי מגלי הארצות בכל הדורות.

בניגוד לטעות נפוצה, לא היה קולומבוס האדם הראשון שהגיע לאמריקה, ואף לא האירופאי הראשון שהגיע ליבשת – הראשון היה לייוו אייריקסון. למעשה, מעולם לא ידע קולומבוס כי הגיע ליבשת זו, וסבר עד יומו האחרון כי מצא את הנתיב הימי להודו, בעת שהראשון שהבין שמדובר ביבשת שאינה מוכרת לאירופה היה אמריגו וספוצ'י (ששנים רבות לאחר מכן היבשת החדשה נקראה על שמו: "אמריקה"). עם זאת, האדמה שגילה קולומבוס בעת הפלגתו הראשונה מערבה היא הגילוי המתועד והמוכח הראשון של יבשת אמריקה על ידי בני אירופה. נחישותו להפליג אל הלא-נודע גילתה לאירופה בעת ההיא את "העולם החדש" ובכך פתחה פרק חדש בהיסטוריה של העולם וחוללה שינויים מרחיקי לכת בשתי היבשות.

כריסטופר קולומבוס
Cristoforo Colombo
Cristóbal Colón
Portrait of a Man, Said to be Christopher Columbus
כריסטופר קולומבוס
לידה 31 באוקטובר 1451
הרפובליקה של ג'נובה ג'נובה, הרפובליקה של ג'נובה
פטירה 20 במאי 1506 (בגיל 54)
כתר קסטיליה ויאדוליד, כתר קסטיליה
לאום איטלקי בשירות ספרד
שנות פעילות 1504-1492
מספר מסעות 4
גילויים בולטים אמריקה, איי הודו המערבית
אזורים שחקר איים רבים בים הקריבי
אתר המוקדש לכריסטופר קולומבוס
Columbus22
פסל קולומבוס בסנטרל פארק, ניו יורק

ראשית חייו

מעט ידוע על מוצאו של קולומבוס. הוא נולד בשם כריסטופורו קולומבו, ככל הנראה בג'נובה שבאיטליה, ב-31 באוקטובר בשנת 1451. אביו, דומניקו קולומבו, היה אורג. יש המשערים שהיה ממשפחת יהודים אנוסים[2][3]. השכלתו הייתה, כפי הנראה, חלקית בלבד. את דרכו כספן החל, כנראה, בגיל 14. בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-15 הפליג תחת דגלו של רנה מאנז'ו במסע כושל לכבוש מחדש את ממלכת נאפולי. בחודש מאי שנת 1476 השתתף קולומבוס בלווי של ספינות מג'נובה לצפון אירופה. ב-13 באוגוסט יורטה השיירה בידי פורטוגלים בסמוך לחופי פורטוגל. קולומבוס נפצע בקרב שהתחולל, אך הצליח להגיע לחוף.

הפלגות מערבה

רקע מדיני

סחר חליפין בין אירופה לבין סין והודו התקיים זה מאות בשנים בדרך היבשה. אולם, עם כיבוש קונסטנטינופול בידי האימפריה העות'מאנית המוסלמית בשנת 1453 הפכה הגישה למחוזות אלו קשה ומסוכנת, שלא כבעבר תחת האימפריה המונגולית. היו אלו הפורטוגלים אשר החלו להרחיב את טווח הידע הימי האירופאי בהפליגם דרומה לאורך חופי אפריקה, במטרה למצוא את דרך הים להודו (כינוי כולל בפי האירופאים לדרום אסיה ולמזרחה).

הפלגה מערבה ללב האוקיינוס האטלנטי לא הייתה מהפכנית לחלוטין. בשנת 1427 גילו הפורטוגלים את האיים האזוריים, ארכיפלג הנמצא כ-1,500 ק"מ מערבית לליסבון, ויישבו אותם. יתרה מכך, משטר הרוחות בין האיים האזוריים ואירופה היווה זירת התנסות חשובה לנווטי התקופה, אשר למדו כי בקווי רוחב שונים נושבות הרוחות בכיוונים מנוגדים. גילוי זה איפשר את ההפלגה הנועזת מערבה מתוך השערה מבוססת כי בעת הצורך הפלגה צפונה תביא את הנוסעים לקו רוחב בו הרוחות נושבות מזרחה, חזרה לאירופה.

רקע מדעי וטכנולוגי

בתקופה זו (המאה ה-15) הייתה התפיסה הגאוגרפית של העולם מבוססת על מספר טעויות:

  • התאולוג ואיש המדע פייר מאיי והגאוגרף טוסקנלי, אשר עסקו רבות בנושא זה, הפריזו מאוד בהנחת מידת פרישתה של אסיה מזרחה.
  • גודלו של האוקיינוס – בעקבות האסטרונום היווני מהמאה השנייה לספירה תלמי רווחה ההנחה בתקופה זו כי יבשות אירו-אסיה ואפריקה משתרעות על פני כמחצית (180°) מהיקף כדור הארץ, כאשר המחצית השנייה אינה אלא אוקיינוס. אולם היו קיימים גם חישובים אחרים, למשל חישובו של הפיניקי מרינוס מצור (בו האמין קולומבוס) כי היבשת מכסה 225° ואילו הים 135° בלבד.
  • טעויות בתרגום יחידות מידה, כמו זו שעשה קולומבוס בהמירו מבלי משים מיילים ימיים ערביים (1,830 מטרים) למיילים ימיים איטלקיים (1,238 מטרים) שהיו קצרים יותר, הוסיפו גם הם לחישובים שגויים בנוגע למרחק ההפלגה הצפוי מערבה.

על פי טעויות אלו חישב קולומבוס בשנות ה-80 של המאה ה-15 כי המרחק בין האיים הקנריים ליפן הוא כ-3,700 קילומטרים, בעוד שהמרחק האמיתי גדול בכ-19,000 קילומטרים. על בסיס חישוב שגוי זה נראה לקולומבוס רעיון פתיחת נתיב שיט חדש להודו על ידי הפלגה מערבה מאירופה כאפשרי.

פיתוח טכנולוגי חשוב, אשר אפשר את מסעו של קולומבוס, היה הקרוולה. בחסותו של הנסיך הפורטוגלי, אנריקה ה"ספן", הומצאה על ידי מומחים שהעסיק ספינה מסוג חדש, אשר הייתה קלה ומהירה, עשויה קורות עצי אורן ואלון. לעומת אוניות ששימשו למסחר בים התיכון, ספינות אלה יכלו בנוסף לסיור בסמוך לחופים, גם להפליג בקלות בלב ים, לשוט ברוחות הסערה ולעבור מרחקים גדולים בזכות כושר התמרון הרב בו ניחנו והיכולת להפליג בזווית לכיוון הרוח. ביצועים אלה התאפשרו בזכות המפרש המשולש (מפרש לטיני).

ארגון המסע ומימונו

Mariano Benlliure-Monuments to Christopher Columbus-Granada
קולומבוס ואיזבלה.

על מנת לממש את רעיונו זקוק היה קולומבוס לפתרון למימון מסעו, וחשוב מכך, להסכם שיאפשר לו לקטוף את פירות תעוזתו. באופן טבעי פנה קולומבוס תחילה לז'ואאו השני, מלך פורטוגל, האומה האירופית בעלת הניסיון הרב ביותר, והעניין הגדול ביותר בניווט באוקיינוס האטלנטי. אולם דווקא משום כך לא היה לפורטוגל עניין רב להשקיע בהרפתקה בהפלגה מערבה, כאשר דרך הים מזרחה נראתה מבטיחה פי כמה והם התקדמו בבטחה לקראת פתיחתה (ראו האימפריה הפורטוגזית). יתר על כן, מומחי הניווט הפורטוגלים סברו (בצדק) כי חישוביו של קולומבוס שגויים, וכי דרך הים המערבית ארוכה מכפי שטען. לאחר שבארתולומיאו דיאס, הקיף בשנת 1488 את כף התקווה הטובה והוכיח שניתן להקיף את אפריקה ולהגיע אל האוקיינוס ההודי, ההשקעה בתוכניתו של קולומבוס לא הייתה כדאית עוד לפורטוגל. התאריך המדויק של הפנייה למלך פורטוגל אינו ידוע, אולם היה זה כנראה בין השנים 1483 - 1485.

בשנת 1485, לאחר דחיית פורטוגל, פנה קולומבוס לאיזבלה מקסטיליה. שילוב הנסיבות של נישואיה עם פרננדו השני מאראגון ואיחוד מרבית ספרד תחת שליטתם, הצלחתם בכיבוש גרנדה שהיה המעוז המוסלמי האחרון בחצי האי האיברי, הפיגור המדעי והטכנולוגי לעומת הפורטוגלים בדרך להודו, ולנוכח העובדה כי הים התיכון נשלט בידי האיטלקים, וכי אפריקה נתונה בידי הפורטוגלים והמוסלמים, הסכימו הספרדים, לאחר מסע שכנוע ממושך בן כמה שנים, להשקיע במימון חלקי של המשלחת. שארית הממון הגיעה מסוחרים איטלקיים שונים. הובטח לקולומבוס כי בתמורה להצלחת מסעו יזכה בתואר "אדמירל הימים" וחשוב מכך, יקבל עשירית מכל רווחי המסע. הובטח גם והיה אם יגלה איים חדשים לחופי הודו, בנוסף לאמור לעיל הוא ימונה למשנה למלך ולמושל הטריטוריות החדשות, יציע בלעדית מועמדים למשרות ממשל חדשות, ויקבל הטבות על הסחר עם האיים שיגלה. חוזה זה עשוי להסביר את התעקשותו של קולומבוס על כי לא גילה יבשת חדשה אלא הגיע להודו, שאם לא כן, אותן ההבטחות היו מאבדות את תקפותן.

מסעות קולומבוס

Viajes de colon-HE
מסעות קולומבוס

המסע הראשון

Columbus1
מסלול מסעו הראשון של קולומבוס.
Santa-Maria
שחזור מודרני של ספינתו של קולומבוס, סנטה מריה
Columbus Taking Possession
קולומבוס תובע בעלות על העולם החדש. הדפס משנת 1893.

ב-3 באוגוסט 1492 יצא קולומבוס מנמל פלוס בספרד למסע אל הבלתי נודע עם שלוש ספינות, הסנטה מריה, הפינטה והניניה, המאוישות בכ-90 איש, ובידיו מכתבים ממלכי ספרד הממוענים ל"חאן הגדול במזרח". בין אנשי הצוות היה גם לואיס דה טורס, אנוס שצורף כדי שיוכל לשוחח בארמית ובעברית אם יתגלו עשרת השבטים האבודים. לאחר חניית ביניים באיים הקנריים להצטיידות במים ובמצרכים נוספים, המשיכו מערבה ב-6 בספטמבר. ההפלגה במרחבי האוקיינוס האטלנטי לוותה בחששות כבדים וכאשר נמשך השיט זמן רב ללא יבשה באופק, עלתה דרישה מקרב המלחים לשוב לאחור, אל ספרד. מחשש להתמרמרות והתמרדות אנשי הצוות, ניהל קולומבוס שני יומני מסע שתיארו את ההתקדמות היומית: יומן אחד ששמר לעצמו ובו רשם את המרחקים האמיתיים שעברו להערכתו, ויומן אחר שהיה מיועד לעיני אנשי הצוות, שבו רשם קצב התקדמות איטי יותר.

ב-7 באוקטובר הבחינו אנשי הצוות בציפורים עפות מערבה, ושינו את כיוון מסעם בהתאם בתקווה לאתר יבשה. ב-12 באוקטובר, לאחר מסע של יותר מחודש ימים – תקופה ארוכה מכפי שהיו רגילים לשהות בה הרחק מן החוף – נשמעה בשעה שתיים אחר חצות צעקה רמה מראש התורן של ה"פינטה". רודריגו דה טריינה החל קורא: "יבשה! יבשה!". הם אמנם סברו כי המזרח הרחוק מתגלה לפניהם, אולם למעשה הם התקדמו אל העולם החדש.

גילוי אמריקה

ברדתם ליבשה, למעשה באחד מאיי בהאמה, הכריז קולומבוס כי יקרא למקום סן סלבדור (האי לא זוהה בוודאות עד היום). משם המשיך לאי קובה וב-28 באוקטובר עגנו מול חופיו. אחר פנה לאי היספניולה והגיעו לשם ב-8 בדצמבר. בליל ה-25 בדצמבר, מעט לפני חצות, עלתה ה"סנטה מריה" על שרטון ונטרפה בים הקריבי. בהיספניולה השאיר קולומבוס חלק מאנשיו ומיהר לשוב לספרד כדי לדווח על תגליותיו. כעדות להישגיו נטל מן האי תוכים ופירות והביא עמו כמה ילידים מתושבי המקום. למעשה לא הייתה לקולומבוס ברירה. לאחר עלייתה של ה"סנטה מריה" על שרטון, נותר ציו של קולומבוס עם שתי ספינות בלבד ולא היה בהן מקום לכולם. כמו כן נוספו להם הילידים (חטופים ככל הנראה). מקורות הספינה הטרופה בנה הצוות מחסה על האי וקולומבוס הציע שכמה יישארו שם להמתין להם עד שובם. 39 איש נשארו מאחור ביישוב החדש "לה נבידד" (La Navidad, בספרדית: חג המולד) בהסכמתו של המנהיג האינדיאני המקומי, וב-4 בינואר ציווה קולומבוס להרים עוגן והפליג חזרה לספרד.

המסע חזרה

ב-14 בפברואר איימה סערה עזה על הספינות. קולומבוס ואנשי צוות הטילו גורלות בתקווה להשקיט את הים. הגורל הראשון נפל על קולומבוס והוא התחייב לעלות לרגל לסנטה מריה דה גואדלופה. מתוך ייאוש הוא אף כתב מכתב המתאר את המסע והתגליות, הכניס אותו לחבית אטומה והשליך לים[4]. החבית לעולם לא נמצאה, אך לאחר מספר ימים הגיע קולומבוס עם ספינתו לחוף מבטחים.

ב-18 בפברואר עגנה ה"ניניה" באיים האזוריים לבדה, לאחר שהקשר עם ה"פינטה" אבד במהלך המסע. משם המשיכו לחצי האי האיברי. רוחות עזות שפקדו אותם אילצו את קולומבוס לעגון בליסבון לפני שהמשיך לספרד. בשעות הצהרים של ה-15 במרץ 1493, שב קולומבוס לנמל פלוס, בתום מסע של 224 יום.

המסע השני

Columbus2
מסעו השני של קולומבוס

ב-24 בספטמבר שנת 1493, הפליג קולומבוס למסעו השני מקדיס בראש 17 ספינות, הנושאות עימן כ-1,200 נוסעים ואנשי צוות, בהם "תושבים חדשים" שנשלחו ליישב את העולם החדש. לאחר חנייה באיים הקנריים, המשיכה המשלחת בדרכה ב-13 באוקטובר. במסע זה נתגלו האיים ג'מייקה ופוארטו ריקו. מששב לאי היספניולה גילה כי האנשים שהותיר שם נרצחו על ידי הילידים. קולומבוס הקים מושבה חדשה על חופו הצפוני של האי והמשיך לשוטט באיים הקריביים עד לשנת 1494 ושב לספרד.

הכתר הספרדי החל לאבד את אמונו בקולומבוס, ובמיוחד הטיל ספק אם אכן תגליותיו של קולומבוס יפתחו בפני ספרד את הדרך למזרח. מכיוון שכך לא מיהר הכתר לאשר לקולומבוס להפליג בשלישית, ומסעו השלישי התרחש רק ארבע שנים לאחר סיום השני.

בשנת 1497 גילה ג'ובני קבוטו, גם הוא בן ג'נובה, את אמריקה הצפונית. במסעו תחת חסותו של הנרי השביעי, מלך אנגליה, הגיע קבוטו לנובה סקוטיה ותר את הארץ החדשה. באותה שנה גילה וסקו דה גמה הפורטוגזי את דרך הים להודו, מסביב לאפריקה דרך כף התקוה הטובה, והגיע לקליקוט ב-1498.

המסע השלישי

Columbus3
מסעו השלישי של קולומבוס

ב-30 במאי 1498, יצא קולומבוס בראש שש ספינות למסעו השלישי בו גילה את טרינידד, אי בקרבת ונצואלה. במסעו זה התלווה אליו ברטולומה דה לאס קסאס. קולומבוס הבחין בזרם המים המתוקים המגיע לעומק האוקיינוס מנהר האורינוקו, וכגאוגרף היה צריך לנחש כי נהר עצום שכזה מעיד על יבשת גדולה, אולם קולומבוס לא האמין כי קיימת יבשת נוספת בחצי הכדור הדרומי ושב לסייר צפונה משם, מחמיץ למעשה את גילויה של אמריקה הדרומית לאחר סיור קצר בחוף.

ב-19 באוגוסט שב קולומבוס למושבה בהיספניולה, אותה עזב חמש שנים קודם לכן. שנות הבידוד והניתוק מאירופה הביאו את בני המושבה להתלונן על קולומבוס בפני מלכי ספרד, אשר שלחו בתגובה בשנת 1500 את פרנסיסקו דה בובאדייה (Bobadilla) כמושל למושבה במקומו. בובדייה אסר את קולומבוס ואחיו ושלח אותם חזרה לספרד. במהלך המסע חיבר קולומבוס מכתב פנייה למלך, אשר עם התקבלו הביא לשחרורם מהמאסר. עם זאת, סיימה הפרשה את תקוותיו של קולומבוס להפוך למנהלן ומושל קולוניאלי.

המסע הרביעי

Columbus4
מסעו הרביעי של קולומבוס

ב-11 במאי 1502, בעת מסעו הרביעי, דרך קולומבוס לראשונה על אדמת מרכז אמריקה, שם הוא מצא את פולי הקקאו. תחילה הגיע להונדורס, אחר כך סייר בקוסטה ריקה ומשם המשיך לפנמה. הילידים סיפרו לו על ים גדול המצוי מעברן השני של ארצות אלה, אך הוא לא פנה לבדוק את טענתם ולא חשד מעולם בקיומו של האוקיינוס השקט, כ-20 קילומטרים בלבד משם (לו אכן היה מגיע אליו, היה יכול להפליג שוב משם, ואז אכן יכול היה להגיע למזרח אסיה כפי שרצה). בפנמה איבד קולומבוס שלוש מתוך ארבע ספינותיו בהתקפת ילידים והפליג חזרה להיספניולה. סופה פגעה בספינתו היחידה והוא נאלץ לנחות על חופי ג'מייקה ב-25 ביוני 1503, שם התעכב כשנה. עזרה הגיעה ב-29 ביוני 1504 וב-7 בנובמבר 1504 שב קולומבוס לספרד.

הגילויים לא סיפקו את הכתר הספרדי, ולאור חוסר שביעות רצונם מהתמורה הכלכלית המיוחלת והמבוששת לבוא, להוציא את הפנינים מהים הקריבי, שוכנע הכתר כי קולומבוס לא מצא את הדרך להודו. למעשה, עד לכיבוש האימפריה האצטקית על ידי הרנאן קורטס לא הניבו גילויי ספרד באמריקות תמורה משמעותית לכתר הספרדי.

ב-20 במאי 1506 מת כריסטופר קולומבוס בוויאדוליד אשר בספרד.

פועלו של קולומבוס ומורשתו

Emanuel Gottlieb Leutze - Columbus Before the Queen
"קולומבוס לפני המלכה" - ציור שמן משנת 1843 מעשה ידי האמן האמריקאי עמנואל לויצה, המוצג במוזיאון ברוקלין. הציור מתאר סצנה היסטורית שבה כריסטופר קולומבוס ניצב מול איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה ופרננדו השני, מלך אראגון ומשכנע אותם לממן את מסעו שהוביל לגילוי יבשת אמריקה.
Sevilla2005July 028
מצבת קולומבוס בקתדרלת סביליה.

היו מגלי ארצות כפרדיננד מגלן וג'יימס קוק, שהפליגו למרחקים גדולים יותר מקולומבוס בדרכם אל הלא נודע ואפשר שהיו נועזים ממנו. אולם אף אחד מהם אינו יכול להתחרות בקולומבוס מבחינת חשיבות תגליותיו. אמנם כחמש מאות שנה לפניו ביקר לייוו אייריקסון באמריקה הצפונית וקרא לה וינלנד, אולם בימיו של קולומבוס איש כבר לא ידע על קיומה של יבשת זו והיה זה הוא שגילה אותה מחדש לבני אירופה, אלפי שנים לאחר שנוודים אסייתים חצו משטחי קרח של ים קפוא במיצר ברינג והתיישבו בארץ חדשה.

עד יום מותו היה קולומבוס משוכנע כי גילה נתיב ימי להודו. על בסיס אמונה זו קרא לילידי האיים שגילה "אינדיאנים", כלומר הודים (הודו היא אינדיה). רק בשנת 1501 הבין אמריגו וספוצ'י כי מדובר ביבשת חדשה. וספוצ'י הפליג לאורך חופי ברזיל בשליחות פורטוגל וכשהגיע לקווי רוחב דרומיים שאיש מעולם לא הגיע אליהם, התגבשה דעתו שהיבשת שלפניו אינה אסיה. כיוון שרוב כותבי המפות נטו לתמוך בגרסתו, זכה וספוצ'י שאמריקה תיקרא על שמו.

תחילה ניסו הבריטים להמעיט בחשיבותו של קולומבוס ובמקומו לטפח את שמו של ג'ובני קבוטו (ג'ון קבוט בפי האנגלים), שבשליחות מלך אנגליה היה אחד האירופאים הראשונים שהגיעו לאמריקה. אולם זמן קצר לאחר המהפכה האמריקאית החלו בארצות הברית לראות בקולומבוס את הדמות המייסדת של העולם החדש. כך, נקראו בירת מדינת אוהיו בשם קולומבוס ובירת קרוליינה הדרומית בשם קולומביה. זמן קצר אחר כך נקראה המחוז הפדרלי בו שוכנת וושינגטון בירת ארצות הברית מחוז קולומביה. שמו של קולומבוס זכה לבכורה מחודשת עם חגיגות 400 שנים לגילוי אמריקה בארצות הברית, עת קהילת המהגרים האיטלקיים העלו את זכרו על נס כמקור סולידריות והזדהות. בראשית המאה ה-20 הוחלט בארצות הברית לרומם את שמו בחג לאומי, יום קולומבוס, הנחגג ביום שני השני של חודש אוקטובר, בקירוב לתאריך המקורי, ה-12 באוקטובר, בו דרכה לראשונה כף רגלו על אדמת אמריקה.

על שמו של קולומבוס נקראות קולומביה (המדינה באמריקה הדרומית), קולומביה הבריטית (המחוז בקנדה), נמל התעופה הבינלאומי של ג'נובה, עיר מולדתו, ועוד ערים ואתרים גאוגרפיים נוספים. חברת הספנות האיטלקית הפעילה בשנות החמשים אוניית נוסעים טרנס-אטלנטית בשם (SS Cristoforo Colombo) אונייה אחות לאנדריאה דוריה (אונייה) בישת המזל. במרבית הערים באיטליה נמצאים בתי מלון גדולים בשם זה.

על קולומבוס סופר סיפור ביצת קולומבוס. בסיפור, טענו בפני קולומבוס שגילוי איי הודו המערבית הוא דבר קל משניתנו לו האמצעים לבצע זאת. בתגובה הוא ביקש מהנוכחים להעמיד ביצה קשה על קודקודה, ולאחר שנכשלו הכה בה עד שחודה השתטח והמשימה הפכה קלה. המסר הוא שעצם הרעיון להפליג מערבה במטרה להגיע להודו הוא החשוב, ובצורה רחבה יותר שקל לזלזל במלאכה לאחר שנעשתה אבל עצם הרעיון המקורי לעשותה הופך אותה לחדשנית וחשובה.

קישורים חיצוניים

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ בדומה לערבית ולשפות אסייתיות אחרות
  2. ^ צ'ארלס אלפרין, האם היה קולומבוס יהודי?, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, זמנים 3, אביב 1980
  3. ^ "קולומבוס יהודי? מצטברות ראיות שהיה ממשפחת אנוסים" מאת ד"ר רבקה שפק ליסק, ה-17 ביוני 2009, באתר מגזין אימגו.
  4. ^ Bartolomé de las Casas, The Life and Voyages of Christopher Columbus, תרגום: Samuel Eliot Morison, New York: Limited Editions Club, 1963, עמ' 163-165
1492

שנת 1492 היא השנה ה-92 במאה ה-15. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

1493

שנת 1493 היא השנה ה-93 במאה ה-15. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

איטלקים

איטלקים (באיטלקית: Italiani), עם וקבוצה אתנית לטינית שמוצאה בדרום אירופה, מחצי האי האיטלקי וסביבתו; מרוכזים כיום בעיקר באיטליה, אם כי נפוצו במידה רבה גם לשאר מדינות מערב אירופה, דרום אמריקה וצפונה. שפתם היא האיטלקית על הדיאלקטים השונים שלה ודתם היא, במידה מכרעת, נצרות קתולית.

כדוברי שפה רומאנית, התרבות והזהות האיטלקית נוצרו מהלחם השפעות של תרבויות שונות, בשל פלישות רבות של עמים וקבוצות אתניות שהיו מנת חלקו של חצי האי האיטלקי במהלך ההיסטוריה שלו והתערותם בעם ובתרבות המקומיים. המונח "איטלקי" מופיע כבר בתלמוד, בעיקר בהקשרים של מטבעות או סוגי יינות. הוא נכנס לעברית מרומית (italicus) או מיוונית (italikos). הסיומות הלועזיות "os" הוחלפו בסיומת עברית, וכך נוצר המונח "איטלקי" ולאי "איטלי".

בעוד שבאיטליה עצמה ישנם כ-56 מיליון איטלקים "אתניים", הרי שהפזורה האיטלקית נפוצה בכל העולם כמעט; כ-750,000 חיים בשווייץ, כ-28,000 חיים בסן מרינו, וקבוצות קטנות יותר מתגוררת גם בסלובניה וקרואטיה. פזורה איטלקית נכבדת הרבה יותר קיימת גם בארצות הברית, ברזיל, ארגנטינה, ונצואלה, אורוגוואי, קנדה, בלגיה, אוסטרליה, בריטניה, צרפת וגרמניה (ראו הרחבה בטבלה).

העם האיטלקי הצמיח מתוכו, בעיקר בתקופת הרנסאנס, אישים שהיו לגדולי האומנים והאמנים, אנשי רוח, הממציאים, המדענים והמשוררים בכל הזמנים; בהם ניתן למנות את לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, רפאל, מונטוורדי, ויואלדי, רוסיני, ג'וזפה ורדי, דנטה אליגיירי, ג'ובאני בוקאצ'ו, מקיאוולי, לואיג'י פיראנדלו, מרקו פולו, כריסטופר קולומבוס וגוליילמו מרקוני (ראו רשימה מלאה בקטגוריה:איטלקים).

האיטלקים היהודים היו מן הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות באירופה והצמיחו מתוכם אנשי תורה ורוח רבים.

ברחבי העולם זכו האיטלקים למוניטין של עם שמח וחם מזג שאוהב את הנאות החיים; שינה, אוכל משובח, יין, לבוש אופנתי וערכי משפחה.

ג'נובה

ג'נובה (באיטלקית: Genova, בניב הגנואי "זֶנָה"), המכונה גם גנואה, היא עיר ונמל בצפון איטליה, בירתה של ליגוריה. אוכלוסייתה מונה כ–700,000 איש. זו העיר השישית במספר התושבים באיטליה, והשלישית בצפון איטליה. העיר כונתה "הגאה" (La Superba). חלק מן העיר העתיקה של ג'נובה נמצא ברשימת אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. ב-2004 הייתה העיר בירת התרבות האירופית. בעיר זו נולדו כריסטופר קולומבוס, ניקולו פאגאניני ופבריציו דה אנדרה.

נמל ג'נובה הוא הגדול ביותר באיטליה, והשני בים התיכון לאחר נמל מרסיי שבצרפת.

נקודת ציון אחדות בעיר הן ה"פלאצו דוקאלה" (הארמון של הדוג'ה), קתדרלה די סן לורנצו, הנמל הישן ("פורטו אנטיקו") שהוסב לקניון, וויה גריבלדי (רחוב גריבלדי) שבו שוכנים ארמונות אחדים, וכן בית הקברות המונומנטלי השוכן על גבעת סטליאנו.

גוואדלופ

גוואדלופ (בצרפתית: Guadeloupe) היא מושבת איים צרפתית באיי ליווארד בים הקריבי, ובה חיים כ-400 אלף תושבים (נכון ל-2015).

כריסטופר קולומבוס גילה את האיים ב-3 בנובמבר 1493 וקרא להם על שם המנזר סנטה מריה דה גוואדלופה בספרד. הצרפתים השתלטו על האיים ב-1635, ובהדרגה כבשו אותם מהילידים שחיו בהם.

גוואדלופ מורכבת מחמישה איים. בין שני האיים המרכזיים מפרידה לשון ים המכונה נהר הסאלי.

עיר הבירה של גוואדלופ היא העיירה בָּאס טֶר (Basse Terre), הנמצאת על האי באס טר. האי באס טר הוא האי ההררי ביותר בגוואדלופ, ובו ההר הגבוה בגוואדלופ, לה סופרייר (La Soufrière), שהוא הר געש פעיל.

האי המרכזי השני בגוואדלופ הוא גרנד טר (Grande terre), אי זה הוא אזור שטוח, מי השתייה בו מובאים מבאס טר.

ה"נהר המלוח" (Rivière Salée) מפריד בין שני האיים.

הגידולים העיקריים בגוואדלופ הם קנה סוכר, בננות, קקאו, קפה, וניל ורום. בערך שלושה רבעים מהייצוא הם למדינות השייכות לצרפת, כגון פולינזיה הצרפתית, ראוניון ועוד.

המלכים הקתוליים

המלכים הקתוליים (בספרדית: los Reyes Católicos) הוא תוארם המשותף של בני הזוג פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה. התארים "מלך קתולי" ו"מלכה קתולית" הוענקו להם בידי האפיפיור אלכסנדר השישי, כפיצוי ואיזון להכתרתו את שושלת מלכי צרפת בתואר "מלך נוצרי".

בני הזוג נישאו ביום ה-19 באוקטובר 1469 בוואיאדוליד ובנישואיהם איחדו את ספרד לישות פוליטית אחת, ממלכת ספרד. למלכים הקתוליים היו חמישה ילדים: איזבלה מאסטוריאס, חואן, נסיך אסטוריאס, חואנה מקסטיליה, מריה מאראגון וקתרינה מאראגון.

המלכים הקתוליים נודעו כמלכיה של ספרד בתקופת המעבר מימי הביניים לעת החדשה. הם ייסדו את האינקוויזיציה הספרדית, ביססו את כוחם של הכתר והמדינה לעומת הכנסייה להאצולה, השלימו את הרקונקיסטה עם כיבוש ממלכת גרנדה, גירשו את יהודי ספרד, אישרו את מסעותיו של כריסטופר קולומבוס, שבראשון שבהם גילה את העולם החדש, וניצחו על שלביה הראשונים של הקמת המערכת הקולוניאלית בעולם החדש. בפעולותיהם אלו הם הפכו את ספרד לכוח עולה ודומיננטי באירופה ובעולם כולו למשך מאתיים השנים שלאחר מכן.

סמלם של המלכים הקתוליים היה עול ואגודת חיצים (בספרדית: el yugo y las flechas), אשר מהווים גם את ראשי התיבות של שמות המלכים הקתוליים (האיות הארכאי של השם איזבלה הוא עם האות Y).

העולם החדש

העולם הֶחָדָשׁ הוא כינוי שנתנו האירופאים, אנשי "העולם הישן", ליבשת אמריקה, יבשת שגילו בסוף המאה ה-15, ובהמשך גם לאוקיאניה, כדי להבדילן מן היבשות שכבר היו ידועות להם.

טרם גילוי אמריקה ב-1492 חשבו אנשי העולם הישן כי העולם מורכב משְלוש היבשות הידועות אירופה, אסיה ואפריקה. כריסטופר קולומבוס עצמו הניח במסעו הראשון כי הגיע להודו. הוא לא העלה בדעתו שהצליח לגלות יבשת חדשה שהאירופאים לא הכירו. קולומבוס לא יצא למסע לגילוי דברים חדשים; כוונתו המקורית הייתה אימות פרשנותו למוסכמות ישנות. קולומבוס התעקש "לאנוס" את המציאות כך שתתאים לתפיסת העולם שלו ושל האירופאים ככלל, במהלך אותה תקופה.הראשון שקרא לתגלית בשם "העולם הֶחדש" היה ככל הנראה המלומד האיטלקי פייטרו מרטירה ד'אנגיאֶרָה (Pietro Martire d'Anghiera). ב-1493, במכתב ששלח לקרדינל אסקאניו ספורצה (Ascanio Sforza), התייחס אל קולומבוס כאל "מגלה העולם הֶחדש". כתביו של ד'אנגיארה היו מהכתבים ההיסטוריים הראשונים שתיארו את גילויי אמריקה, והוא ריכזם ב-1530 בחיבורו De Orbe Novo ("על העולם הֶחדש").

אף על פי כן, זיהויה של אמריקה כ"עולם חדש" התבסס בעקבות הבחנתו של אמריגו וספוצ'י, שסייר ביבשת בין 1499 ל-1502, כי מדובר ביבשת חדשה. דבריו שינו את היחס לתגליות אלו. וספוצ'י פרסם את תגליותיו במכתב Mundus Novus (לטינית: "עולם חדש") בסוף 1502 או בתחילת 1503. הגאוגרף הגרמני מרטין ולדזמילר האמין בצדקת הטענה כי מדובר ביבשת נפרדת, ועל כן הציע בספרו "מבוא לקוסמוגרפיה" (1507), שבו פרסם ממכתביו של וספוצ'י, שהיבשת תיקרא "אמריקה" על שמו, ואומנם השם אומץ. וכך כתב: "החלקים הללו של העולם – אסיה, אפריקה ואירופה – נחקרו באופן מַקיף, ועתה נתגלה החלק הרביעי על ידי אמריגו וספוצ'י". ב-1524 השתמש במונח זה ג'ובני דה וראזאנו בדוּחַ שכתב על מסעו לחוֹפי אמריקה הצפונית.

לאחר גילוי אוסטרליה נתקבע המונח "העולם הֶחדש" גם לתיאור יבשת אוקיאניה, אולם הוא משמש בעיקר לתיאור אמריקה. מנגד נטבע המונח "העולם הישן" לתיאור שְלוש היבשות שהיו ידועות לפני גילוי אמריקה. אף שאפריקה שמדרום לסהרה לא נחקרה באופן מקיף עד למאה ה-19, היא לא נכללה בתחומי העולם החדש.

מונטסראט

מונטסראט (באנגלית: Montserrat) הוא אי השייך לבריטניה, נמצא בים הקריבי והוא אחד מהאנטילים הקטנים.

האי שהתגלה על ידי כריסטופר קולומבוס בשנת 1493 נקרא על שם המנזר הבנדיקטיני על ההר מונטסראט.

האי הוא טריטוריה בריטית שמעבר לים. מסיבה זו מונטסראט היא אחת המדינות אשר אין להן ייצוג באו"ם אלא על ידי בריטניה.

מסעות מוקדמים ליבשת אמריקה

ישנן עדויות כי לאורך ההיסטוריה (ועד למסעו של כריסטופר קולומבוס), ערכו אנשי "העולם הישן" מסעות ימיים אשר בהם נתקלו ביבשת אמריקה, או לחלופין שדבר קיומה היה ידוע להם. בחלק ממסעות אלה אף היו ניסיונות ליישב את ה"עולם החדש" ש"התגלה" (דבר קיומה וישובה של היבשת לא היה ידוע לתושבי העולם הישן ולכן התייחסו אליה כ"חדשה" ולהגעתם אליה כ"גילויה").

למסעות אלה לא קיימות הוכחות ודאיות והקהילה המדעית דוחה את הטענות עליהם, פרט לטענות על הוויקינגים. המקור לרוב הטענות בקשר למסעות אלו הוא לרוב בכתבים או מפות מהתקופה שקדמה לקולומבוס המאזכרים כביכול את אמריקה.

מעבורת החלל קולומביה

מעבורת החלל קולומביה (כינוי מקצועי: OV-102) הייתה מעבורת החלל הראשונה של נאס"א, והמעבורת הרב-שימושית הראשונה בהיסטוריה. במהלך שירותה ביצעה 28 משימות לחלל והטיסה 160 אסטרונאוטים. ב-1 בפברואר 2003 היא התפרקה עם כניסתה לאטמוספירה, ועל סיפונה שבעה אסטרונאוטים, בהם האסטרונאוט הישראלי הראשון, אל"ם אילן רמון.

סנטה מריה (ספינה)

סנטה מריה של העיבור ללא חטא (בספרדית: Santa María de la Inmaculada Concepción) או מריה האצילה (Marigalante) הייתה ספינת הדגל של כריסטופר קולומבוס, מסוג קאראק, במסעו הראשון לגילוי אמריקה באוגוסט 1492. שתי הספינות האחרות בצי היו הניניה (Niña) (על שם בעל הספינה חואן ניניו) והפינטה (Pinta) ("הצבועה"), שהיו מטיפוס קרוולה.

עידן התגליות

עידן התגליות הייתה התקופה שמתחילת המאה ה-15 ועד תחילת המאה ה-17, בה חוקרים ומגלי ארצות אירופאים חיפשו בכיוונים שונים ברחבי העולם דרכי מסחר ושותפי מסחר חדשים. במהלך תהליך זה גילו האירופאים ארצות ופגשו בעמים שלא היו ידועים להם לפני כן. בין מגלי הארצות המפורסמים ביותר של התקופה: כריסטופר קולומבוס, וסקו דה גמה ופרדיננד מגלן.

בסיסו של עידן התגליות היה בטכנולוגיות ורעיונות חדשניים שנולדו בתקופת הרנסאנס, כמו חידושים חדשים בתחומי הקרטוגרפיה, הניווט, הנשק ובבניית ספינות. ההתפתחות החשובה ביותר הייתה ההמצאה של ספינות הקאראק והקרוולה בפורטוגל, שהיו הספינות הראשונות באירופה שיכלו לעזוב את הים התיכון השקט ולשוט בבטחה באוקיינוס האטלנטי.

פלאסה דה קולון

פלאסה דה קולון (בספרדית Plaza de Colón) היא כיכר מפורסמת ומרכזית במדריד, בירת ספרד. הכיכר נקראת על שמו של מגלה הארצות כריסטופר קולומבוס, ששמו בספרדית הוא כריסטובל קולון (Cristóbal Colón).

קולומבוס (אוהיו)

קולומבוס (באנגלית: Columbus) היא עיר הבירה של מדינת אוהיו בארצות הברית. היא קרויה על שמו של כריסטופר קולומבוס, מגלה יבשת אמריקה.

בנוסף משמשת העיר כמקום המושב (County seat) של מחוז פרנקלין. זוהי העיר הגדולה והמאוכלסת ביותר במדינת אוהיו, וה-15 בגודלה בארצות הברית כולה. מספר תושביה הוא כ-750,000, ומספר התושבים כולל המטרופולין הוא מעל מיליון ושבע מאות אלף.

העיר ממוקמת במפגש הנהרות סאיוטו ואולֶנטֶגִ'י. האקלים בקולומבוס, כבמרבית אוהיו, הוא אקלים יבשתי לח (Humid continental climate), שבו קיץ חם ולח, בעוד החורפים קרים מאוד ועם מיעוט משקעים.

בקולומבוס נמצא הקמפוס הראשי של אוניברסיטת המדינה של אוהיו, שנוסדה בשנת 1870 והיא אחת האוניברסיטאות הציבוריות הגדולות בארצות הברית.

קולומביה

קוֹלוֹמְבְּיָה, או בשמה הרשמי רֵפּוּבְּלִיקַת קוֹלוֹמְבְּיָה (בספרדית: República de Colombia, להאזנה (מידע • עזרה)) היא מדינה הממוקמת בצפון-מערב דרום אמריקה. קולומביה גובלת במזרח עם ונצואלה וברזיל, בדרום עם אקוודור ופרו, בצפון עם האוקיינוס האטלנטי, דרך הים הקריבי, בצפון-מערב עם פנמה, ובמערב עם האוקיינוס השקט. קולומביה גם חולקת גבולות ימיים עם מדינות הקריביים בהן ג'מייקה, האיטי, והרפובליקה הדומיניקנית, ועם מדינות מרכז אמריקה, בהן הונדורס, ניקרגואה וקוסטה ריקה.

קולומביה היא המדינה ה-26 בגודלה בעולם והרביעית בגודלה בקרב מדינות דרום אמריקה (אחרי ברזיל, ארגנטינה ופרו). שטח קולומביה משתווה לפעמיים שטחה של צרפת. קולומביה היא גם המדינה ה-29 בעולם בגודל אוכלוסייתה והשנייה בקרב מדינות דרום אמריקה, אחרי ברזיל.

השטח שבו שוכנת כעת קולומביה אוכלס בעבר על ידי שבטים ילידים שהיגרו מצפון ומרכז אמריקה, כגון שבטי המוייסקה, קיומבאיה, וטאיירונה. בדרום שכנה אימפריית האינקה. הספרדים הגיעו בשנת 1499, והחלו תקופה של כיבוש ויישוב, קולוניזציה, שבסופו של דבר הובילה להקמת מלכות המשנה של גרנדה החדשה (שהכילה את המדינות קולומביה, ונצואלה, אקוודור ופנמה) ובירתה בוגוטה. עצמאות מספרד הושגה בשנת 1819, אבל כבר בשנת 1830 רפובליקת קולומביה הגדולה התמוטטה כתוצאה מפרישתן של ונצואלה ואקוודור. קולומביה המודרנית, ביחד עם פנמה, נהייתה לרפובליקת גרנדה החדשה. האומה החדשה התנסתה בפדרליזם כשהקימה את הקונפדרציה הגרנדית בשנת 1858, ולאחר מכן את ארצות הברית של קולומביה בשנת 1863, עד שלבסוף הוכרז על רפובליקת קולומביה בשנת 1886. פנמה פרשה מהרפובליקה בשנת 1903.

לקולומביה עבר עשיר של שלטון חוקתי, והמפלגה הקונסרבטיבית והמפלגה הליברלית, שהוקמו ב-1843 ו-1848 בהתאמה, הן שתי המפלגות העתיקות ביותר ששרדו באמריקות. למרות זאת, מתיחות בין שתי המפלגות הובילה לעיתים קרובות לאלימות, במיוחד במלחמת אלף הימים (1899–1902) וב- La Violencia (האלימות), החל מ-1948. מאז 1960, כוחות ממשלתיים היו מעורבים בעימותים עם מתקוממים שמאלניים וכוחות צבאיים-למחצה ימניים. הסחר בקוקאין החמיר את המצב, והעימותים החריפו באופן ניכר החל משנת 1990. למרות זאת, למתקוממים חסר הכוח הצבאי או התמיכה הציבורית הדרושה להפיכת הממשלה, ובשנים האחרונות האלימות מצטמצמת. המתקוממים ממשיכים לבצע התקפות כנגד אזרחים, וחלקים גדולים העוטפים את האזור הכפרי עדיין תחת השפעת קבוצות גרילה, אולם הממשלה החלה במאמצים שמטרתם לאשר מחדש את שליטתה לאורך כל המדינה, וכעת ישנה נוכחות ממשלתית בכל אחד ממחוזות קולומביה. בינתיים, למרות הדאגה מהאלימות במדינה, שיעור הרצח בקולומביה היה למשך מספר רב של שנים בין הגבוהים בעולם, אך קוצץ בכמעט חצי משנת 2002.

קולומביה איננה מעצמת-על, אבל עדיין יש לה השפעה גדולה והכרה בינלאומית. קולומביה היא בעלת הציבור דובר-הספרדית השני בגודלו בעולם, אחרי מקסיקו. היא גם אחת המדינות המתועשות ביותר בדרום אמריקה. קולומביה מגוונת מאוד מבחינה אתנית, והיחסים בין צאצאי השבטים המקוריים, הקולוניאלים הספרדיים, עבדים אפריקאיים ומהגרים מהמאה ה-20 מאירופה והמזרח התיכון הפיקו מסורת תרבותית עתיקה, שגם הושפעה מהגאוגרפיה המגוונת להפליא. רוב המרכזים העירוניים ממוקמים ברמות הרי האנדים, אבל שטחה של קולומביה מקיף גם את יער האמזונאס, ערבות טרופיות ורצועות החוף הקריבי והשקט. מבחינה אקולוגית, קולומביה היא אחת מ-17 המדינות שמארחות את רוב זני כדור הארץ.

קולומביה הבריטית

קולומביה הבריטית (באנגלית: British Columbia, להאזנה (מידע • עזרה); תעתיק לעברית: בריטיש קולומביה, בצרפתית: la Colombie-Britannique; תעתיק לעברית: לה קולומבי בריטניק) היא הפרובינציה המערבית ביותר של קנדה. בירת קולומביה הבריטית היא ויקטוריה, והעיר הגדולה ביותר בה היא ונקובר.

בראשיתה הייתה קולומביה הבריטית מיושבת באוכלוסייה אינדיאנית, אך החל מהמאה ה-18 אירופאים רבים קבעו בה את מושבם והפכו עד מהרה לרוב בה. במקביל, הפכה קולומביה הבריטית למושבה בריטית, אשר בשנת 1871 הפכה לפרובינציה השישית שהצטרפה לפדרציה של קנדה. נכון לשנת 2011 מתגוררים בקולומביה הבריטית 4,400,057 תושבים, כאשר מרביתם ממוצא אירופאי ומיעוטם ממוצא אסייתי ואינדיאני.

קונקיסטאדור

קונקיסטאדור (בספרדית: Conquistador, מילולית: כובש) הוא כינוי לחיילים שהשתתפו בכיבושם של חלקים נרחבים מאמריקה הלטינית ושטחים אחרים באוקיינוס השקט שנכללו בשטחה של האימפריה הספרדית או האימפריה הפורטוגזית. כיבוש זה היווה את השלב הראשון בהשתלטות האירופאים בכלל והספרדים בפרט על העולם החדש בין המאה ה-15 והמאה ה-16. תקופת הכיבוש עצמה החלה עם גילוי אמריקה בידי כריסטופר קולומבוס בשנת 1492, והסתיימה עם ייסודה של המערכת הקולוניאלית באמריקה הספרדית לקראת סוף המאה ה-16.

הכינוי עצמו, בו השתמשו כבר הקונקיסטאדורים ביחס לעצמם, מתייחס בו זמנית הן לכיבושו של העולם החדש והן כרמז להמשכיות הרקונקיסטה - המאבק הנוצרי הממושך לכיבושו מחדש של חצי האי האיברי מידי המוסלמים.

מרבית הקונקיסטאדורים היו אומנים או בעלי מקצוע כלשהו. אחדים מהם השתייכו לאצולה הנמוכה (הידלגוס) וחסרת הנכסים, אשר כיבושו של חצי האי האיברי (ומאוחר יותר כיבושו של העולם החדש) איפשר להם להיחלץ ממצוקה חומרית ולשמר את מעמדם החברתי. מבחינת מקורם הגאוגרפי בספרד, כשליש מהקונקיסטאדורים באו מאנדלוסיה, כרבע מקסטיליה וכחמישית מאקסטרמדורה. מרבית הקונקיסטאדורים היו בשנות ה-20 או ה-30 לחייהם. רובם ידעו קרוא וכתוב בצורה חלקית בלבד. בקרב הקונקיסטאדורים היו אפריקאים רבים - אנשים חופשיים ועבדים כאחד.

בין הקונקיסטאדורים הידועים היו הרנאן קורטס, פרנסיסקו פיסארו, פדרו דה אלוואראדו, לוקאס וסקס דה איילון, חואן רודריגס קבריו ופדרו דה ואלדיביה.

קתדרלת סביליה

קתדרלת סנטה מריה דה לה סדה (ספרדית: Catedral de Santa María de la Sede) היא קתדרלה בסגנון גותי ספרדי המשולב בהשפעות מוריות, הנמצאת בעיר סביליה, ספרד. זוהי הקתדרלה הרומית-קתולית הגדולה בעולם (בזיליקת סן פייטרו איננה קתדרלה) הן מבחינת שטח והן מבחינת נפח.

שנות ה-90 של המאה ה-15

שנות ה-90 של המאה ה-15 היו העשור העשירי והאחרון של המאה ה-15, החלו ב־1 בינואר 1490 והסתיימו ב־31 בדצמבר 1499.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.