כפר קרע

כַּפְר קַרעערבית: كفر قرع) היא מועצה מקומית ערבית במחוז חיפה בישראל. היישוב הוקם לפני קרוב ל-250 שנים [דרוש מקור]. משמעות השם "קרע" בערבית היא "דלעת". שם הכפר נבחר על ידי מקימיו על שם האזור ממנו באו, ואדי אל קרע.[3] ב-1958, לאחר הקמת מדינת ישראל הוכרז היישוב כמועצה מקומית. כפר קרע שוכן במשולש, בקצה הדרומי של ואדי עארה (או נחל עירון). נחל ברקן (ואדי כפר קרע) תוחם אותו מצפון ונחל עירון מדרום. רוב תושביו הם מוסלמים.

כפר קרע מחזיק בשיא הארצי ביחס הרופאים למספר התושבים, העומד על 14.8 רופאים ל-1,000 תושבים.[4]

כפר קרע
Kafr Kara COA
Kafr Qara
כפר קרע ובמרכזו צריח המסגד
שם בערבית كفر قرع
מחוז חיפה
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה פיראס אלבדחי
גובה ממוצע[1] ‎109 מטר
סוג יישוב יישוב 10,000‏–19,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 18,675 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 110
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 2.0% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 2,340 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 92
תחום שיפוט[2] 7,820 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 154
(למפת הכרמל רגילה)
Carmel
 
כפר קרע
כפר קרע
32°30′21″N 35°03′07″E / 32.5058834162725°N 35.0520563474859°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
4 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.3803
    - דירוג מדד ג'יני 179
פרופיל כפר קרע נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
אתר המועצה
KUFERKARA
מסגד ביישוב הניצב בנקודה הגבוהה באזור

גשר בין תרבויות

כפר קרע מהווה גשר המחבר בין התרבויות הישראלית והערבית. ישנם הרבה יהודים שנכנסים לכפר בתדירות יומיומית ונהנים ממאכלים ושירותים שונים כגון: בנקים, דואר, קופות חולים וכו'. בכפר קרע קיים בית ספר ערבי-יהודי דו-לשוני, ראשון מסוגו באזור הנקרא "גשר על הוואדי". מטרת בית הספר היא ליצור דו קיום, לקרב לבבות ולהסיר את המחסומים בין שתי התרבויות ובכך לשלב את האזרחים הערבים בחברה הישראלית.

היסטוריה

כפר קרע 1948–1949: העזיבה והשיבה

ב-9 במאי 1948 תקפו אנשי חטיבת אלכסנדרוני את כפר קרע, השוכן בפתחו המערבי של ואדי עארה. במקום נערך קרב קצר ובעקבותיו עזבו כל תושבי הכפר את בתיהם והתפזרו במטעי הזיתים וביישובים הסמוכים, ושהו שם במשך 11 חודשים. אף שהכפר עצמו לא נכבש לא הצליחו תושביו לשוב לבתיהם כי הכוחות הישראלים שלטו בנעשה בו וחלשו עליו מן הגבעות הסמוכות ומיקשו את הדרכים המובילות לשדות ולשטח הבנוי. ב-11 החודשים הללו שהו כ-1,600 תושבי הכפר על נשותיהם וטפם במטעים, בשדות וביישובים הסמוכים. רק עם סיום המלחמה ועם חתימת הסכמי שביתת הנשק הותר להם לחזור, והם אכן עשו זאת באפריל 1949. ככל הידוע זהו אחד המקרים הבודדים במלחמה זו שיישוב ערבי שלם התפנה ותושביו המקוריים חזרו אליו באישור שלטונות ישראל ואכלסוהו מחדש. על הנסיבות שהביאו לכך ועל חיי התושבים במהלך אותם חודשים של גלות מכפרם מדובר להלן.

הניסיון לכבוש את כפר קרע היה אחד השיאים של המאבק לשיפור עמדות בין הצד היהודי לצד הערבי באזור המפגש של שלוש הנפות המנדטוריות חיפה, ג'נין וטולכרם לקראת הפלישה של הצבאות הערביים לארץ ב-15 במאי 1948. ההכנות להתקפה על הכפר ועל כפרים אחרים בוואדי עארה נעשו בעיצומו של המאבק באזור משמר העמק, שהחל בתקיפה של "צבא ההצלה" בראשות פאוזי קאוקג'י בשבוע הראשון של אפריל 1948 והוכרע בהתקפת הנגד של הכוחות הישראליים. ההתקפה הביאה לכיבוש ולפינוי של רבים מהכפרים הערביים באותו אזור ולהתמוטטות המערך הערבי בכפרים שמדרום לחיפה, ובמיוחד באזור הרי מנשה, "בלאד א-רוחא". תהליך זה הלך והתעצם לאחר הקרב על חיפה ב-22 באפריל והתמוטטות העומק הכפרי שלה. נפילת עבד אל-קאדר אל-חוסייני במהלך הקרב על הקסטל ב-8 באפריל והשמועות המרעישות שהגיעו למחרת אותו יום מדיר יאסין הביאו לקריסת המוראל בכפרים פלסטינים רבים, כולל אלה שבוואדי עארה, להיחלשות ההתנגדות ולבריחה המבוהלת.

המקרה של כפר קרע הוא ייחודי ויוצא דופן בקורות הפליטים הפלסטינים ממלחמת העצמאות של ישראל ובהתדיינות על "זכות השיבה": כפר שלם התפנה בלי שנכבש בפועל על ידי צה"ל, ואחרי 11 חודשים חזרו כמעט כל תושביו לבתיהם. זאת בניגוד לעשרות כפרים אחרים שהתפנו או פונו ועד היום אין מתירים להם לשוב, כולל המקרה המפורסם של תושבי הכפרים איקרית ובירעם, אשר אף שהם אזרחי המדינה ואף שבג"ץ הכיר בזכותם לחזור לכפריהם הם עדיין מפוזרים ואינם יכולים לשוב.

אנשי כפר קרע מייחסים את שיבתם לקשרים הטובים שהיו להם עם היהודים, לנחישותם להישאר בסמוך לכפר, ללכידותם החברתית, ששמרה עליהם גם כאשר היו מפוזרים באזור, וגם לעובדה שצה"ל לא הרס את המבנים והם לא נפגעו מלבד שלושה בתים שפוצצו בבוקר הקרב. כוחות צה"ל שלטו בכפר רק מן הגבעות שסביב ולא נכנסו לשטח הבנוי, ולכן נותרו בתי הכפר שלמים ורובם אף לא נבזזו. ב-11 החודשים שהם נעדרו מכפרם היו מאות תושבי כפר קרע פזורים בכשלושים מיישובי הסביבה, בעיקר מזרחית לכפר. בחודשי הקיץ הם שכנו בין מטעי הזיתים ובשולי הכפרים, בציפייה לשוב לבתיהם ולאדמותיהם. תחילה סייעו להם מארחיהם, אך גם להם לא היה די מזון ויכולתם לעזור הייתה מוגבלת. הגברים נהגו ללכת מדי בוקר לשדות בניסיון לאסוף את יבולם, אך לא תמיד צלח הדבר בידם. חיילי אלכסנדרוני שישבו על הגבעות מסביב מיקשו את הדרכים המובילות וצלפו על הפלאחים. כשהגיע החורף והתברר כי השהות מחוץ לכפר תהיה ממושכת עברו רבים להתגורר אצל קרובי משפחה או שכרו חדרים בכפרי האזור, ושם חיו בתנאים קשים של צפיפות ועוני. חלק מן התושבים מצאו פרנסה דחוקה בייצור פחם, אחרים מכרו את תכשיטי הזהב של הנשים או חפצים אחרים כדי להתקיים. מי שהיו אז ילדים זוכרים דווקא את החופש שזכו לו. לא היו מסגרות לימודיות והם הונחו לנפשם בעוד המבוגרים נאבקים למצוא פת לחם. המבוגרים זוכרים מצוקה, פחד ואי וודאות. לא התקיימו חתונות, החגים לא צוינו, איש לא ידע מה יעלה בגורלם.

תושבי כפר קרע מתייחדים בכך שהקפידו להישאר בקרבת הכפר. ממקומות מושבם הארעיים הם יכלו לראות את בתיהם עומדים על תלם וידעו כי הישראלים לא נכנסו אליהם. ציפייתם לחזור כשתסתיים המלחמה הייתה על כן מוחשית יותר מן הציפייה של תושבי הכפרים שנהרסו לאחר שנכבשו. הכפר קניר לדוגמה שכן בקרבת מקום, צפונית לכפר קרע. אנשי אלכסנדרוני כבשו אותו בסוף אפריל ותושביו גורשו ממנו, בתיו נהרסו כליל ותושביו נפוצו ונותרו פליטים עד היום. כמוהם גם תושבי כל כפרי "בלאד א-רוחא" שמכפריהם לא נותר שריד.

כפר קרע היה חלק מאזור המשולש, שלא היה מיועד להיכלל בתחומי מדינת ישראל לפי הסכם החלוקה אך סופח ברגע האחרון בהסכמי רודוס. ייתכן שהשלטונות בשני הצדדים לא שמו לב למתרחש בשטח באותם ימים של משא ומתן, והתושבים ניצלו פרצה קצרה בזמן והתארגנו במהירות לשיבה. מן הדיווח שלהם אפשר ללמוד כי הירדנים לא היו מעוניינים בתוספת של פליטים בשטחם ולכן עודדו אותם לשוב בעוד בצד הישראלי נערכו סיכומים בעל פה עם ידידיהם היהודים באזור, שהיו זוטרים במערכת הצבאית והשלטונית דאז. אלה, כך נראה, לא ביקשו וגם לא קיבלו אישור מגבוה.

הסיפור של כפר קרע ושל תושביו יכול ללמד על חוסר התכנון ששרר באותה תקופה, ועל המקריות שהפקידה בידי אדם זה או אחר גורלות של מאות אנשים. נראה גם שלא הייתה מדיניות ישראלית מתוכננת לגרש את תושבי הכפרים באזור, שכן הם לא היו אמורים להיכלל בתחומי מדינת ישראל. הכפרים האחרים היו נתונים לשליטת כוחות ערביים זרים וצה"ל לא ניסה כלל לכבוש אותם. הפקודה לכבוש את כפר קרע עצמו נבעה, כפי שעולה מן המסמכים, ממיקומו הגאוגרפי האסטרטגי בפתחו המערבי של ואדי עארה, אך נראה שלא הייתה כוונה לגרש את תושביו.

גם מעדויות אנשי הכפר מתברר שלא התקבלה החלטה רשמית להחזירם והרשות לשוב ניתנה כתוצאה משתדלנותם ויצאה אל הפועל בזכות אי-הסדר ששרר בעקבות המלחמה, שאִפשר לאנשים בשטח לקבל החלטות עצמאיות בלי להתייעץ עם הממונים עליהם. ייתכן שאילו חיכו עוד שבועיים–שלושה לא היו מצליחים לחזור.

ההיסטוריון פרופ' מוסטפא כבהא מספר כי במהלך המרד של 1936–1939 היה כפר קרע כפר פעיל, ובניו הקימו פלוגה צבאית בפיקודו של יאסין אלאסמר קבק, פלוגה שפעלה באזור פיקודו של שיח' יוסף סעיד אבו דרה שכלל את אזור דרום חיפה, אלרוחה, ואדי עארה וג'נין.

פלוגה זו נחלה תבוסה קשה בשנת 1938, כאשר רוב חבריה נפלו בפעולת כיתור של הכוחות הבריטים באזור המכונה "בית אלשמאלי", ליד כפר רמאנה (נפת ג'נין). יש להניח כי הכתר הוטל בשל הלשנה מקומית הקשורה במתח פנימי שלימים החמיר, והביא למעצרו של מפקד הפלוגה וסגנו, חסן שבלי (אבו סנאן), על ידי פלוגות המרד. הנופלים מבין חברי הפלוגה בבית אלשמאלי היו: אבראהים אבו פנה, מחמוד אלחסן אבו פנה ויוסף אלערבאסי. בקרב נפצע גם מוחמד אלזוקי מסארוה ולאחר מכן נפטר מפצעיו. בנוסף, מוחמד אחמד אבו סריה נעצר אז ולאחר מכן הוצא להורג בכלא עכו.

Kafr Qara 2018
מסגד בכפר

תושבי כפר קרע מצאו מקלט בכפרים השכנים (עארה, ערערה, ברטעה, טורה, יעבד ומקומות נוספים) החל מ-10 במאי 1948 ועד 12 באפריל 1949; גירושם נמשך אפוא אחד עשר חודשים, והם שבו לכפר כארבעים יום לפני שנמסר לידי ישראל (בתשעה עשר במאי 1949, כמתחייב מהסכם רודוס בין ירדן לישראל).[5]

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בכפר קרע 18,675 תושבים (מקום 110 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.0%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לכפר קרע דירוג של 4 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 64.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 6,907 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[6]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב, בשנים 1955 עד 2012:

לקריאה נוספת

  • מרדכי בר-און ומאיר חזן (עורכים), אזרחים במלחמה: קובץ מחקרים על החברה האזרחית במלחמת העצמאות, יד בן צבי, המכון לחקר הציונות באוניברסיטת תל אביב, העמותה לחקר כוח המגן על שם ישראל גלילי, ירושלים תש"ע (2010)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ מרלן-אביבה גרינפטר, עיין ערך "כפר קרע" – עורכי ויקיפדיה לומדים מהשטח, באתר אפוק טיימס, 28 בנובמבר 2011
  4. ^ אביבה לוריחלומה של כל אם ערבייה, באתר הארץ, 12/10/2007
  5. ^ מתוך ארכיון של אום אל פחם ואגודת קקטוס.
  6. ^ פרופיל כפר קרע באתר הלמ"ס
אסלאם

אִסְלַאם (בערבית: إِسْلاَم, להאזנה (מידע • עזרה), בעברית: השלמה, התמסרות) הוא דת מונותאיסטית אברהמית שמהותה כניעה מלאה לאל אללה והקפדה על סונת מוחמד, כלומר, משנתו של מוחמד בן עבדאללה, הנחשב בקרב כלל המוסלמים כנביא החשוב והאחרון אי פעם ("חותם הנביאים").

הדת מבוססת על סונת מוחמד כפי שהיא מתועדת בכל ספרי החדית' הנחשבים לאמינים (צחיח, صَحِيْح) כולל בספרות הסירה (سيرة رسول الله), וכן גם על ספר הקוראן (القـُرْآن), אשר לפי המוסלמים, ניתן על ידי אַלְלַּה, באמצעות המלאך ג'יבריל, פסוקים פסוקים, במשך כ-23 שנים, אל מוחמד אשר הכתיב אותם למאמיניו.

ספרי החדית' והסירה, הם המקורות המדגימים למוסלמי איך לחיות ואיך לפרש את הקוראן, הנחשב לפי המוסלמים לדברו הישיר של האלוהים. מרבית הזרמים באסלאם מתייחסים לחדית'ים, המתעדים את חייו, מעשיו ואמירותיו של מוחמד, ככלי מרכזי לפירוש הקוראן, וכבסיס נוסף לפסיקת הלכה אסלאמית (שריעה).

הדת החלה להתפתח במאה השביעית בחצי האי ערב תחת הנהגתו של מוחמד כדת סינקרטיסטית המשלבת אמונות שונות מן היהדות, הנצרות, מסורות ערביות קדם אסלאמיות ועוד.

בדת האסלאם שלוש חטיבות זרמים עיקריות: הסונים (הנחשבים לאורתודוקסיה של האסלאם), השיעים, והחַ'וַארֶג'. רובם הגדול של המוסלמים הם סונים, ומיעוטם שיעים, ח'ארג'ים, או בני זרמים אחרים העומדים בפני עצמם. בעוד שהאסלאם הסוני כמעט ואינו מחולק לזרמים מובחנים, הזרם השיעי והח'אריג'י, לאורך ההיסטוריה התחלקו כל אחד למספר זרמים עצמאיים הנבדלים במידה משמעותית בתפיסותיהם הדתיות הן מהאסלאם הסוני והן אחד מהשני, כך שלכל זרם פרשנויות קוראן, פסקי הלכה, ולעיתים אף מסורות הייחודיים לו מאד.

מספרם הכולל של המוסלמים מוערך על פי אומדנים שונים ב-1.4, 1.6 מיליארד, ועל פי המחקר הכי עדכני, מספרם הכולל של המוסלמים הוא כ-1.8 מיליארד ובכך הם מהווים את הקהילה הדתית השנייה בגודלה בעולם. מרבית המוסלמים חיים במזרח התיכון, בצפון אפריקה, דרום אסיה ודרום-מזרח אסיה. רק כ־20 אחוזים מהם חיים בארצות ערב.

מכון המחקר פו מצביע על כך שקצב הגידול של האסלאם גבוה משמעותית מדתות אחרות. הן במדינות אסלאמיות והן באוכלוסיות אסלאמיות בתוך מדינות בעלות רוב נוצרי או אחר.

גביע המדינה בכדורגל 2016/2017

גביע המדינה בכדורגל לעונת 2016/2017 הייתה התחרות ה-78 מאז היווסדה וה-64 מאז קום מדינת ישראל. משחקי התחרות החלו ב-10 בספטמבר 2016 והסתיימו ב-25 במאי 2017.

מחזיקת הגביע היא קבוצת בני יהודה תל אביב, שניצחה את מכבי תל אביב 4-3 בדו-קרב בעיטות עונשין לאחר 0-0 בתום הארכת הזמן. בעקבות הזכייה, שיחקה בני יהודה בליגה האירופית בעונת 2017/2018 החל מהסיבוב השני.

גביע המדינה בכדורגל 2019/2020

גביע המדינה בכדורגל לעונת 2019/2020 היא התחרות ה-81 מאז היווסדה וה-67 מאז קום מדינת ישראל. משחקי התחרות החלו ב-31 באוגוסט 2019, ומשחק הגמר יערך במאי 2020.

המרכז הרפואי הלל יפה

המרכז הרפואי הלל יפה הוא בית חולים ממשלתי השוכן במבואותיה המערביים של העיר חדרה, ומשרת אוכלוסייה של כ- 450 אלף תושבים, במרחב המשתרע מזכרון יעקב בצפון, עד נתניה בדרום, מחוף הים התיכון במערב ועד כפר קרע במזרח. המרכז נקרא על-שם ד"ר הלל יפה, רופא מושבות האזור בתקופת העלייה הראשונה. בשנת 2016 מונה המרכז הרפואי כ- 506 מיטות אשפוז בתקן.

המשולש

המשולש (בערבית: المثلث, תעתיק: אלְמֻתַ'לַּת') הוא כינוי לאזור התיישבות ממזרח לשרון, במורדות הרי השומרון, בו מרוכזים ישובים ערביים ישראליים רבים. הכינוי "המשולש" ניתן לשטח זה, שהועבר מירדן לישראל בעקבות הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות בין ישראל לירדן. האזור נמתח לאורך "הקו הירוק", בעברו במורדות המערביים של הרי השומרון. על פי הערכות שונות, מתגוררים באזור המשולש יותר מ-300,000 בני אדם.

זכרון יעקב

זִכְרוֹן יַעֲקֹב היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל. היא נוסדה כמושבה ב-6 בדצמבר 1882 בידי עולים חובבי ציון מרומניה, והייתה המושבה השלישית של אנשי העלייה הראשונה.

המושבה יושבת על חוטם הכרמל, חלקו הדרומי של רכס הכרמל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1950.

טירת כרמל

טִירַת כַּרְמֶל היא עיר במחוז חיפה בישראל. טירת כרמל ממוקמת בין המורדות המערביים של הר הכרמל לבין הים התיכון, דרומית לחיפה בסמוך לכביש 4, הכביש הישן מחיפה לתל אביב.

לטירת כרמל רצועת חוף באורך של 2.6 ק"מ.

כביש 65

כביש 65 הוא כביש בצפון ישראל, המשמש כעורק תחבורתי חשוב בין מישור החוף לגליל. הוא מוביל מדרום-מערב לצפון-מזרח, ועל כן הוא איננו כביש רוחב ואף לא כביש אורך. זהו הכביש בו נרשמו מספר שיא של דו"חות משטרה על מהירות מופרזת בין השנים 2014-2018.

מבצע יובל

מבצע יוֹבֵל הוא שמו של מבצע במלחמת העצמאות של חטיבת אלכסנדרוני ב-9 במאי 1948 בכפר קרע בפתח המערבי של ואדי ערה.

ב-6 במאי 1948 כבשו הערבים את חירבת אל ראס, מעל משמר העמק ותקפו את משמר העמק. מטרת המבצע הייתה למשוך את הכוחות התוקפים על ידי התקפת הסחה על כפר קרע ועל חירבת ואדי ערה החולשת על הפתח המערבי של נחל עירון.

בהתקפה השתתפו פלוגה מגדוד 31, פלוגה מגדוד 32 ופלוגה מגדוד 34 שכללה מחלקת משוריינים.

ההתקפה החלה בשעה 05.00 בהתקפה על כפר קרע. הכוח התוקף מגדוד 31 הצליח לחדור לכפר מכיוון דרום-מערב ולכבוש את חלקו המערבי אך עד מהרה משכה ההתקפה כוחות גדולים של צבא ההצלה מגדודי 'ירמוק' ו'קדסיה' ולוחמים מקומיים מכל כפרי הסביבה. מטה חטיבת אלכסנדרוני שהוקם במושב עין עירון קיבל דו"חות מהתצפיות על תגבורות ערביות המגיעות לאזור הקרב בכלי רכב שונים ובאוטובוסים.

המחלקה המשוריינת התקדמה על הכביש בתוך הואדי אך עד מהרה התברר שהמשוריינים חדירים לנשק קל ובגלל ריבוי הנפגעים בתוך המשוריינים הם נאלצו לסגת לעין עירון.

פלוגה מגדוד 32 כבשה את חירבת קרע מדרום לכביש אבל לאחר שהמשוריינים נסוגו החלו הערבים להסיט את ההתקפה לעברם והיה חשש שהם יעברו את הכביש ויחסמו את נסיגתם. פלוגת המשוריינים נאלצה לחזור לאחר שהוחלפו מקלעי השוורצלוזה הפגומים שלהם ובחיפוייה נסוגה הפלוגה.

לאחר שהתברר שההתקפה השיגה את מטרת ההסחה נתן מפקד החטיבה דן אבן הוראה לסגת. הפלוגה מגדוד 31 נסוגה לאחר שפוצצה את בתי הכפר שנכבשו על ידה.

בתחקיר שבויים התברר שהערבים חשבו שבדעת היהודים להשתלט על כל ואדי ערה וכוחות גדולים נשלחו לשם מגזרת משמר העמק.

לחטיבת אלכסנדרוני היו במהלך הלחימה 10 הרוגים ופצועים רבים.

מועצה אזורית מנשה

מועצה אזורית מנשה היא מועצה אזורית השוכנת בשטח שממזרח לחדרה היא הוקמה בשנת 1950. המועצה כוללת בתוכה קיבוצים, מושבים ומעט כפרים ערביים שמדרום לנחל עירון, ושני יישובים קהילתיים. שטח המועצה הוא כ-160,000 דונם.

שם המועצה נגזר מהתנ"ך. שטחי המועצה נמצאים בנחלת שבט מנשה.

סמל המועצה מציג את הראם, כסמל לחיות הבר ששכנו באזור בעבר.

המועצה תומכת בקבוצת הכדורסל "הפועל גן שמואל מנשה" וכן בקבוצת כדורעף בליגה הבכירה, בשיתוף עם מועצה אזורית עמק חפר ועיריית חדרה.

ראש המועצה הוא אילן שדה.

מועצה מקומית

בישראל, מועצה מקומית היא רשות מקומית בעלת אופי עירוני בדרך כלל, שמספר התושבים המתגוררים ביישוב עליה היא אחראית, קטן מכדי להכריז עליה כעל עירייה.

חלק מן המועצות המקומיות החלו כיישוב כפרי במועצה אזורית, אך מספר תושביהן גדל עד שהוחלט להכריז עליהן כרשות עצמאית.

נכון ל-2017 ישנן בישראל 124 מועצות מקומיות.

הסמכות להכריז על מועצה מקומית כעל עירייה נתונה בידי שר הפנים, והוא מתחשב בעניין זה גם ברצון התושבים. רמת השרון, למשל, נשארה במעמד של מועצה מקומית שנים רבות לאחר שהייתה ראויה למעמד של עירייה. גם פרדס חנה-כרכור, מבשרת ציון, גדרה, ערערה, מע'אר, גן יבנה וזכרון יעקב נשארו במעמד של מועצה מקומית ולא הוכרזו כעיר על אף שהן מונות למעלה מ-20,000 תושבים, כדי לשמר להן את התדמית של מושבה קטנה.

לעומת זאת המועצות מטולה ויסוד המעלה כן מוגדרות כמועצות מקומיות למרות מספר תושביהן הקטן (פחות מ-2,000) כדי להעניק יחס מיוחד למושבות הוותיקות בישראל.

מחוז חיפה

מחוז חיפה הוא אחד מששת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל. המחוז הסובב את העיר חיפה ומכיל בעיקר את פרווריה ובירתו חיפה.

משפחת כבהא

משפחת כבהא (נכתבת גם קבהא ו-כבהה; בערבית: كبها) נחשבת המשפחה הערבית הגדולה ביותר בישראל. בני המשפחה נמצאים בעיקר בסביבות ואדי עארה (נחל עירון).

חמולת כבהא נדדו מחצי האי ערב לפני כחמש מאות שנה לארץ ישראל.

בני המשפחה מתגוררים בכפרים: ברטעה, אום אל-קוטוף (הכפר הוקם על ידי בני כבהא כיישוב בת של ברטעה), עין אל-סהלה, אל-עריאן, ערערה, כפר קרע, עארה, באקה אל-גרבייה, וכן בערים נצרת, יפו, שפרעם וחיפה.

הכפר ברטעה הוקם באמצע המאה ה-19 על ידי בני שבט כבהא. על פי מסורות בעל פה, בני השבט עברו באמצע המאה ה-18 מבית ג'יברין ליעבד. באמצע המאה ה-19 חלק מבני כבהא עזבו את יעבד בחיפוש אחר אזור מחיה ורכשו את שטחה של ברטעה, בו מצאו מעיין ומרעה למקניהם. עם הזמן התפתחה ברטעה ונוסדו מסביבה כפרי לוויין, אף הם של בני כבהא: אום אל-קוטוף, עין אל-סהלה, ואדי עארה וטורא אל-ערבייה.

בין בני המשפחה:

פרופ' מוסטפא כבהא, נולד בכפר אום אל-קוטוף במשולש, בפתחו המערבי של ואדי ערה. בן למשפחת כבהא שלה שושלת יוחסין מן המאה השביעית, שתושבי הכפר כולו משתייכים אליה.

שפיק כבהא - זמר ערבי-פלסטיני, בן למשפחה מוסלמית מכפר קרע שבוואדי ערה. נרצח ב-2013.

ריאד כבהא - ראש מועצת בסמ"ה.

מרואן כבהא - כדורגלן ערבי-ישראלי המשחק בעמדת הקשר האחורי בהפועל באר שבע.

עלא ראתב עבד אללטיף כבהא - רצח קצין וחייל ופצע עוד 2 חיילים בפיגוע דריסה ליד מבוא דותן ב-16 במרץ 2018 ונפצע במהלך הפיגוע. אחיו עצאם (עסאם) ראתב עבד אללטיף כבהא נעצר בעקבות הפיגוע.

שהיר כבהא - שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזה ערבי ישראלי.

נואף מסאלחה

נואף מסאלחה (בערבית: نواف مصالحة; נולד ב-26 בנובמבר 1943) היה חבר הכנסת, סגן שר, מנהל המחלקה הערבית בהסתדרות וחבר מרכז מפלגת העבודה.

נחל עירון

נַחַל עִירוֹן (בערבית: وادي عارة; תעתיק: ואדי עארה) הוא נחל באזור רמות מנשה והשרון הצפוני בארץ ישראל, באורך 20 קילומטרים, הממוקם בקווי המפגש של השומרון, רמות מנשה, והשרון. הנחל הוא אחד מיובלי נחל חדרה.

ראשיתו של נחל עירון בהר אלכסנדר שליד אום אל־פחם, משם הוא יורד לכיוון דרום-מערב, במקביל לקו התחום בין רכס אום אל־פחם לקער רמות מנשה. כקילומטר ממערב לצומת משמר הגבול יוצא הנחל אל מישור השרון הצפוני, ומתחבר לנחל חדרה מדרום למושב תלמי אלעזר.

בעמק הנחל ועל גדותיו מספר גדול של יישובים. בחלקו המזרחי, ההררי, היישובים הערביים (ממזרח למערב) מושריפה, מוצמוץ, עין איברהים, אום אל פחם, ערערה, עארה וכפר קרע אום אל קוטוף, חור צקר, דאר אל חנון, אל עריאן, ביאדה, עין אבראהים וואדי אל קצב, מערבה משם, לאורך חלקו המישורי, היישובים היהודיים ברקאי, עין עירון, עין שמר, מענית, גבעת חביבה, שער מנשה ותלמי אלעזר. צמוד לאפיקו עובר כביש מספר 65, המכונה כביש ואדי עארה, המחבר בין צומת משמר הגבול לצומת מגידו, ומשמש כעורק תחבורה חשוב במדינת ישראל.

נפת חדרה

נפת חדרה היא נפה במחוז חיפה במדינת ישראל. הנפה קרויה על שם חדרה שהיא העיר הגדולה בנפה. בשנת 2004 חיו בשטח הנפה 342,118 נפש.

שטח הנפה 572 קמ"ר, גבולותיה: במערב - חוף הים התיכון, ממזרח - נפת יזרעאל, מצפון - נפת חיפה, מדרום - נפת השרון.

נפת חיפה

נפת חיפה היא נפה במחוז חיפה במדינת ישראל. הנפה קרויה על שם חיפה שהיא העיר הגדולה בנפה.

שטח הנפה הוא 294 קמ"ר.

עארה

עארה (בערבית: عارة) הוא כפר ערבי מוסלמי בעמק נחל עירון, בצדו הצפוני של כביש 65, בין כפר קרע לערערה. משנת 1985 הכפר הוא חלק מהמועצה המקומית ערערה.מקור השם כנראה בתל הסמוך ליישוב, המזוהה עם מקום בשם "עירון" המופיע בכתובת מצרית קדומה; שמו הערבי של נחל עירון הוא כשם הכפר – "ואדי עארה".

במפקד האוכלוסין של 1931 היו בכפר 673 תושבים, ו-115 בתים נושבים. בשנת 1940 תואר הכפר על ידי מבקר יהודי:

"כפר שכן ובן חורג לערערה. עוד לפני המאורעות עברו עליו התפתחות עשירה. נרכשו שני טרקטורים לעיבוד רוב אדמותיו (בבעלותם ש‬ל שנים מאנשי הכפר‭ .(‬ מים מופקים על ידי משאבות מבארות המקום. עתה בונים טחנת קמח גדולה, שתשמש את כל הסביבה הקרובה. תהליך של קאפיטליזציה עובר על הכפר. רבים השטחים האינטנסיביים: עצי־פרי, טומבק וירקות. מקורות המים העומדים לרשות הכפר מנבאים לו עתידות."לפי מפקד 1976 היו בכפר כ-2,000 אנשים. על פי נתוני שנת 2004, התגוררו בכפר כ-4,600 איש, כולם מוסלמים.

תחנה מרכזית חדרה

תחנה מרכזית חדרה היא התחנה המרכזית של העיר חדרה. התחנה ממוקמת במערב העיר בסמוך לצומת חדרה שעל כביש 4. מתחנת אוטובוסים זו יוצאים קווי אוטובוס בין עירוניים לפחות ל-16 ערים (חיפה, נוף הגליל, עפולה, אריאל, זכרון יעקב, רעננה, נתניה, תל אביב, ירושלים ואילת, חריש, קיסריה, טבריה, אור עקיבא, בני ברק, רמת גן, הוד השרון) כשלרוב הערים האלו יוצא יותר מקו אוטובוס בין-עירוני אחד. בנוסף יוצאים מן התחנה קוי אוטובוס עירוניים רבים. את מרבית הקוים שבתחנה מפעילה "אגד" ואת השאר מפעילה חברת "קווים".

לאום ודת[2]
יהודים: 0%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 100%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 0%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 9.3%
גילאי 5 - 9 9.9%
גילאי 10 - 14 9.8%
גילאי 15 - 19 10.0%
גילאי 20 - 29 17.7%
גילאי 30 - 44 19.4%
גילאי 45 - 59 15.5%
גילאי 60 - 64 3.2%
גילאי 65 ומעלה 5.2%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 13
–  יסודיים 7
–  על-יסודיים 9
תלמידים 4,776
 –  יסודי 2,355
 –  על-יסודי 2,421
מספר כיתות 184
ממוצע תלמידים לכיתה 26.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז חיפה
נפות נפת חיפהנפת חדרה
מפת מחוז חיפה
ערים אום אל-פחםאור עקיבאבאקה אל-גרבייהחדרהחיפהטירת כרמלנשרקריית אתאקריית ביאליקקריית יםקריית מוצקין
מועצות מקומיות בנימינה-גבעת עדהבסמ"הג'סר א-זרקאג'תדלית אל-כרמלזכרון יעקב • כפר קרע • מעלה עירוןעספיאערערהפוריידיספרדס חנה-כרכורקציר-חרישקריית טבעוןרכסים
מועצות אזוריות אלונהזבולוןחוף הכרמלמנשה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.