כפר ימה

כְּפַר יַמָּה היה יישוב יהודי קדום בגליל התחתון הנזכר בתלמוד, ואשר לפי הסברה[דרושה הבהרה], מקומו ב"ח'רבת ימא" שבדרום בקעת יבנאל.

בתלמוד הירושלמי[1] זוהתה "כפר ימה" התלמודית עם העיר המקראית "יַבְנְאֵל", אשר נזכרת בספר יהושע בדרום נחלת שבט נפתלי[2].

היישוב "אדמי הנקב", הנזכר לצד יבנאל בתיאור המקראי, זוהה על ידי חז"ל בשני יישובים תלמודיים נוספים בבקעת יבנאל (ציידתה ודמין). פרטים אלו סייעו לזיהויה של "כפר ימה" עם ח'רבת ימא (צוינה במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל).

בשל הזיהוי האמור של חז"ל לכפר ימה, כונתה המושבה שהוקמה בשנת 1901 בסמוך לח'רבת ימא בשם "יַבְנְאֵל", ומכאן גם שמה העברי של הבקעה כולה - "בקעת יבנאל".

באתר שרידים מתקופת הברונזה הקדומה עד התקופה הביזנטית, וביניהם שרידים המעידים על יישוב יהודי שהתקיים במקום, כגון כלי אבן, מצבה עם כיתוב עברי ("חלפו בר קוי"), בסיסי עמודים, אבני מזוזה וגזית מעוטרות של מבנה ציבור (ככל הנראה בית כנסת), וכן אמות מים מהמעיינות הסמוכים[3].

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה א'.
  2. ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק ל"ג.
  3. ^ אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל - בתי-כנסת בגליל ובגולן, עמ' 64, ח' ימה.
בקעת יבנאל

בִּקְעַת יַבְנְאֵל (בערבית: "סהל אלחמא") היא בקעה במזרח הגליל התחתון, בין רמת פוריה שמעל הכנרת מצפון-מזרח, לרמת יבנאל מדרום-מערב. אורכה המרבי כ-9 קילומטרים ורוחבה 4–5 קילומטרים.

הבקעה משתפלת מגובה כ-50 מטרים מתחת לפני הים בצפון-מערב, לכ-70 מטרים מתחת לפני הים בדרום-מזרח, ומנוקזת על ידי נחל יבנאל הנשפך אל נהר הירדן בקרבת דגניה ב'.

נזכרת לראשונה בתיאור דרום נחלת שבט נפתלי בספר יהושע: "וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד-לַקּוּם".

בתחום הבקעה ובשוליה מספר רב של אתרים ארכאולוגיים המעידים על יישוב קדום שהיה בה בתקופות שונות, בייחוד בתקופת התלמוד, ובהם:

תל ינועם – "תל אל-נעמה", מזוהה כיום על ידי מספר חוקרים עם יבנאל המקראית, וזוהה בעבר עם העיר הכנענית ינועם הנזכרת במצבת ישראל.

חורבת ימה – "ח'רבת ימא", מזוהה עם היישוב התלמודי "כפר ימה", אשר זוהה בעצמו על ידי חז"ל עם יבנאל המקראית.

תל אדמי – "ח'רבת דאמיה", מזוהה עם היישוב התלמודי "דמין", אשר זוהה בעצמו על ידי חז"ל עם העיר המקראית "אדמי".

חורבת עטוש – "ח'רבת עטושה", ממנה הגיע ככל הנראה האמורא מהדור השלישי רבי יצחק עטושיא.

חורבת אבצם – "ח'רבת בצום", במקום מערכת מחילות מסתור ומבנה קבר גדול.

חורבת בית גן - "ח'רבת בית ג'ן", במקום התגלו שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד.

חורבת ציידתה – "ח'רבת ציאדה", מזוהה עם היישוב התלמודי "ציידתה", אשר זוהה בעצמו על ידי חז"ל עם העיר המקראית "הנקב".

חורבת סרגונה – "ח'רבת סרג'ונה", עיירה תלמודית ממנה הגיעו מספר חכמים.בתקופת העלייה הראשונה נרכשו אדמות בקעת יבנאל על ידי הברון רוטשילד, והוקמו עליהן המושבות יבנאל (1901) ובית-גן (1904). סמוך להן הוקמו המושבים משמר השלושה (1937) וסמדר (1953). ארבעת יישובים אלו אוחדו בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 למועצה המקומית יבנאל. בצפונה של הבקעה הוקם בתקופת חומה ומגדל מושב הזורעים (1939).

בקעת יבנאל והמושבה יבנאל מוזכרות במרומז בספרו של מאיר שלו 'עשו' ככפרה של אם הגיבור: 'משם הלך לטבריה.... הוא עלה על שדרת הרכס וראה בקעה רחבת ידיים, משופעת במתינות ממזרח ומצפון, וקיר של הרים תלולים ומסורגי ערוצים בדרומה. נחל דל חצה את אדמתה, נקודות מקנה שחורות רעו בשדות הקצורים...באחת המשבצות המוארות הללו ראה בתים של מושבה וכיוון אליה את פעמיו מתוך תקווה שימצאו לו שם מאכל ומקום לינה'.

בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל

עד כה נתגלו כמאה ושלושים בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל, המתוארכים לתקופות שמן המאה הראשונה לספירה ועד ימי הביניים. גילויים ארכאולוגיים חשפו קיומם של בתי כנסת בארץ עוד בתקופת הבית השני.

בבתי הכנסת העתיקים אותרו במקרים רבים רצפות פסיפס מפוארות, כתובות הקדשה בעברית, בארמית וביוונית, וכן עיטורי סמלים יהודיים, כגון מנורת שבעת הקנים, שופר, מחתה וארבעת המינים.

בתי הכנסת העתיקים אותרו ברובם באזור הגליל והגולן, שהיווה מרכז היישוב היהודי בארץ בתקופת המשנה והתלמוד, אך בתי כנסת לא מעטים אותרו גם באזור דרום הר חברון ובאזור יריחו.

חורבת ציידתה

חורבת ציידתה (ידועה גם בשם ח'רבת ציאדה) היא חורבה בבקעת יבנאל שבגליל התחתון, מדרום למושב הזורעים, שבה שכן לפי הסברה היישוב התלמודי "ציידתה".

שמה המקורי של החורבה, הנזכר גם במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, הוא "ח'רבת ציאדה".

בספר יהושע מתואר בפירוט אזור דרום נחלת שבט נפתלי: "וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד לַקּוּם".

לכל המקומות שלעיל הייתה מסורת של זיהויים בתקופת התלמוד: "מחלף - חלף, מאילון - איילון, בצעננים - אגנייא דקדש, ואדמי - דמין, הנקב - ציידתה, ויבנאל - כפר ימה, עד לקום - לוקים".

לפי מסורת זו, המעוגנת גם באונומסטיקון של אוסביוס, חז"ל ראו ב"אדמי" ו"הנקב" שני יישובים נפרדים, הגם שמבחינה לשונית דומה שמדובר ביישוב אחד, כאשר התוספת "הנקב" נועדה כנראה להבחין את "אדמי הנקב" מיישוב נוסף בשם "אדמי".

"ציידתה" התלמודית זוהתה אפוא על ידי חז"ל עם עיר מקראית בשם "הנקב", שייתכן שיש לה זיקה ל"דרך החורנים" שעברה במקום, בשל משמעות המילה "נקב" כ"מעבר".

בסקר שנערך במקום נתגלו שרידים מעטים, הכוללים אבני גזית ספורות, שרידי בתים ושרידי פסיפסים.

יבנאל

יַבְנְאֵל היא מושבה ותיקה ומועצה מקומית בדרום מזרח הגליל התחתון. המושבה שוכנת בבקעת יבנאל, דרומית־מערבית לטבריה, לאורך כביש 767 מכפר תבור למושבה כנרת.

המושבה נוסדה ביום 7 באוקטובר 1901, והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1951. המועצה המקומית הורכבה מארבעה יישובים צמודים: יבנאל, המושבה בית-גן, מושב משמר השלושה ומושב סמדר.

בסמוך למושבה מספר רב של אתרים ארכאולוגיים מתקופת התלמוד, ובהם חורבת בית גן, חורבת כפר ימה, חורבת עטוש, חורבת אבצם, חורבת סרגונה, חורבת ציידתה, חורבת שרונה, תל אדמי וחורבת דמין.

כפר חיטיא

כפר חיטיא (גם: כפר חיטייא, כפר חטיה ו- כפר חטיאה) הייתה עיירה יהודית גדולה בגליל התחתון, הנזכרת רבות במקורות חז"ל.

משמעות שמה של העיירה בארמית הוא "כפר החיטים".

העיירה נזכרת בתלמוד הירושלמי כמקום אליו ברח ריש לקיש מפני רבי יהודה נשיאה לאחר שהתגלעה מחלוקת בין השניים, בסמוך למגדלא שמצפון לטבריה: "שמע רבי יודה נשיאה וכעס שלח גותיין למיתפש ית רשב"ל וערק בדא דמוגדלא ואית דאמרין בדא דכפר חיטיא".

העיירה נזכרת במקורות חז"ל גם כעיר מוצאם של מספר חכמים, ובהם האמורא יעקב איש כפר חיטייא והדרשן רבי עזריה דכפר חטיה, וכן נזכרת במדרש בראשית רבה בסיפור מעשה על חבורת פוחזים בני העיירה שנהגו להתנכל למלמד התינוקות בבית הכנסת המקומי, עד שאחד מהם נטה למות ובחר להעביר את ילדיו למשמורת אצל אותו מלמד.

חז"ל זיהו את העיירה בת זמנם עם העיר המקראית "הַצִּדִּים", הנזכרת בספר יהושע בנחלת שבט נפתלי: "וערי מבצר הצרים צר וחמת רקת וכינרת, הצידים - כפר חיטייא, צר - דסמיכה לה, חמת - חמתה, רקת - טיברייא, כנרת - גינוסר".

זיהויה המקובל של העיירה, וכפי שהוצבע עוד בראשית המאה ה-19 על ידי יהוסף שוורץ, הוא בחרבת חיטין שממערב לטבריה. במקום נתגלו ממצאים המעידים על יישוב יהודי גדול שהתקיים במקום בתקופת המשנה והתלמוד.

בקרבת העיירה, אשר ישבה בסמוך לדרך הראשית שבין טבריה וציפורי, שכנו מספר עיירות יהודיות מרכזיות בתקופת המשנה והתלמוד, ובהן בית מעון, ארבל, מגדלא, כפר ימה ומשכנא.

על שם העיירה הקדומה נקרא מושב כפר חיטים שהוקם בסמוך לאתרה בראשית שנות העשרים של המאה העשרים.

מסגד

מסגד (ערבית: مسجد, תעתיק: מַסְגִ’ד מקום לסגידה ולפולחן, או جامع תעתיק מדויק: גַ'אמַע מקום התכנסות. "ג'אמע" מתייחס בדרך כלל למסגד ראשי בישוב) הוא בית תפילה של מאמינים מוסלמים. במסגד המוסלמים מתפללים בציבור ושומעים דרשות ביום שישי – היום הקדוש למוסלמים. בשעת התפילה פונים המתפללים לכיוון העיר מכה, העיר הקדושה ביותר לאסלאם. המסגד משמש גם לצרכים קהילתיים שונים.

לרוב המסגדים כיפה וצריח הקרוי "מינָרֶט". במסגד אין בדרך-כלל כמעט רהיטים, מלבד המנבר, דוכן הדרשות. אין בו ציורים או פסלים בגלל האיסור של הדת המוסלמית לתאר דמויות. עם זאת, ברוב המסגדים קירות המסגד מעוטרים בקישוטים גאומטריים ובכתובות בערבית.

שלושת המסגדים הקדושים ביותר לאסלאם לפי סדר קדושתם הם מסגד אל-חראם בעיר מכה, מסגד הנביא בעיר מדינה ומסגד אל אקצה בעיר ירושלים (לסונים בלבד).

נחל חדרה

נַחַל חֲדֵרָה (בערבית: נהר אל-מַפְגַ'ר) הוא נחל אכזב ברובו. תחילתו של נחל חדרה במזרח בעמק דותן והוא זורם מערבה בפיתולים רבים מצפון למבוא דותן, בין חרמש בצפון ונזלה אל-שרקייה בדרום, מדרום לבאקה א-שרקייה ובאקה אל-גרבייה ובין מאור ושדה יצחק אל נקודת החיבור בין נחל יצחק ונחל עירון מדרום לתלמי אליעזר. הנחל זורם משם מערבה מצפון לחדרה ונשפך לים התיכון בתחומי פארק נחל חדרה, כמה עשרות מטרים דרומית לתחנת הכח אורות רבין שבצפון חדרה.

נחל ימה

נַחַל יַמָּה הוא נחל אכזב קצר בבקעת יבנאל שבגליל התחתון, המהווה אחד מיובליו של נחל יבנאל.

ראשיתו של הנחל במושבה יבנאל ובמספר מעיינות בסביבתה, ואפיקו יורד מזרחה במורד בקעת יבנאל.

שמו של הנחל נגזר משם היישוב התלמודי כפר ימה, אשר זוהה בידי חז"ל עם יבנאל המקראית, ואשר מקומו בחורבת ימה הסמוכה למוצא הנחל (ח'רבת ימא).

תל אדמי

תל אדמי הוא יישוב קדום בשיפוליה המערביים של בקעת יבנאל בגליל התחתון, שבו שכנה לפי הסברה העיר המקראית אֲדָמִי הַנֶּקֶב. האתר כולל שרידי יישוב מובצר בראש גבעה (התל) בגובה 164 מטר מעל פני הים ושרידי יישוב כפרי למרגלות הגבעה (החורבה -"ח'רבת א-דאמיה" או "ח'רבת דמין") סמוך למעיין עין אדמי.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.