כפר דרום

כפר דרום היה יישוב שהוקם בשנת 1946, נכבש ונהרס על ידי חיל המשלוח המצרי (1948) במלחמת העצמאות, הוקם מחדש לאחר שנכבש במלחמת ששת הימים, ופונה ונהרס במסגרת תוכנית ההתנתקות יחד עם יתר ההתנחלויות ברצועת עזה.

במהלך שנת 2010 הקימו מספר משפחות שפונו מהישוב ישוב חדש בנגב המערבי בשם "שבי דרום"[1].

כפר דרום קרוי על שם מקום מושבו של התנא רבי אלעזר בן יצחק איש כפר דרום, איש הדור השלישי לתנאים המוזכר במסכת סוטה. אמנם לא ידוע המקום המדויק בו שכן כפר דרום הקדום, אך ידוע כי היה לא רחוק מעזה, ולדעתו של צבי אילן, דיר אל בלח הוא שריד הכפר הקדום.

כפר דרום (יישוב לשעבר)
Sender-kfardarom02
הצד האחורי של בית הכנסת ביישוב ובו גן ציבורי
מדינה ישראל  ישראל
שפה רשמית עברית
תאריך ייסוד 1970
סיבת נטישה תוכנית ההתנתקות
תאריך נטישה 18 באוגוסט 2005
דת יהודים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 475 (2004)
קואורדינטות 31°24′13″N 34°21′19″E / 31.403611111111°N 34.355277777778°E 
אזור זמן UTC +2
(למפת מערב הנגב רגילה)
GazaWestNegev
 
כפר דרום
כפר דרום
Sender-kfardarom01
שלט הכניסה לכפר דרום
Kfar Darom
שלט הסוקר את תולדות היישוב
Synagogue at Kfar Darom 2005
פנים בית הכנסת

ההתיישבות הראשונה

בשנות השלושים רכשו הפרדסן טוביה מילר והסופר משה סמילנסקי קרקע בשטח של 260 דונם מערביי האזור וננטע במקום פרדס. במהלך מאורעות תרצ"ו (19391936) ננטש המקום ומאוחר יותר נמכרה הקרקע לקק"ל. במוצאי יום הכיפורים תש"ז -1946 יושב המקום, על ידי גרעין של הפועל המזרחי בפיקודו של המא"ז אברהם דימנט[2]. היישוב הוקם כחלק מ-11 הנקודות - יישובים שהוקמו בנגב הצפוני, בטרם קביעת גבולות תוכנית החלוקה, על מנת לקבוע עובדות ולהשפיע על הגבולות העתידיים של המדינה היהודית.

כבר בחלקה הראשון של מלחמת העצמאות (לפני הכרזת העצמאות) היה היישוב נתון להתקפות מצד האוכלוסייה הערבית המקומית, שכללו הפגזת מרגמות וניסיונות לפוצץ את מכון המים של היישוב. עוד לפני פלישת הצבא המצרי לדרום הארץ, בחלקה השני של המלחמה, תקפה יחידה סודנית שלו את היישוב התקפה רגלית לאחר הרעשה ארטילרית. ההתקפה נהדפה על ידי מגני היישוב, שמנו כ-60 אנשים, כוח שהיה מורכב חלקו מאנשי היישוב וחלקו מאנשי הגדוד השני של הפלמ"ח, גדוד שאנשיו פוזרו בין יישובי הנגב הצפוני והדרומי לשם סיוע בהגנתם.

ב-13 במאי 1948, יום לפני הכרזת העצמאות ותחילת הפלישה המצרית, התבצעה התקפה של כוחות רגליים בליווי שני טנקים מצריים. גם התקפה זו נהדפה. בכך, היה כפר כפר דרום היישוב הראשון שהותקף על ידי הצבא המצרי. מתחילת הפלישה המצרית לדרום הארץ, לאחר הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948, ועד ה-11 ביוני 1948, עת החלה ההפוגה הראשונה, היה כפר דרום נתון במצור של הצבא המצרי, מצור שלווה בהתקפות מטוסים, ארטילריה וכוחות רגליים. מגניו של היישוב ספגו אבדות רבות וסבלו ממחסור במזון ובתחמושת, אך הצליחו להחזיק ביישוב. האספקה שניסו המטוסים הישראליים להטיל אל עבר היישוב נפלה לרוב מחוץ לו. גם בזמן ההפוגה, לא אפשר הצבא המצרי לפנות פצועים ולהעביר אספקה אל מגני היישוב. שיירת חילוץ פצועים שיצאה מכפר דרום הותקפה ונאלצה לשוב לאחר שספגה אבדות.

לאחר שנתקבלו ידיעות כי הצבא המצרי החליט לכבוש את כפר דרום, ולאור מצבם הקשה של מגניו וחוסר ההצלחה של צה"ל להעביר אספקה ותגבורת, הוחלט לפנות את היישוב. בליל ה-8 ביולי, שבו עמדה ההפוגה בקרבות להסתיים, הסתננו מגני היישוב דרך קווי הצבא המצרי אל מכוניות פינוי שחיכו להן בנקודה שנקבעה מראש. הם התגלו, ונורתה לעברם אש שגרמה להרוג ולשני פצועים. למרות האש, הצליחו המגנים להגיע אל כוח החילוץ ועזבו את המקום.[3] בבוקר ה-8 ביולי החל הצבא המצרי בהתקפה על היישוב. לאחר התקפה ארטילרית נכנס כוח רגלים מצרי למקום וגילה כי היישוב ריק. ההיסטוריון אריה יצחקי קבע שהתמשכות המתקפות על כפר דרום לאורך כל מלחמת העצמאות יוצרת קרב אחד ארוך של 222 ימים ולפיכך זהו הקרב הארוך היותר בתולדות מדינת ישראל ובמילותיו: "שיא הגבורה במלחמות ישראל".[4]

מלבד כפר דרום ננטשו יישובים יהודיים נוספים במישור החוף הדרומי עקב ההתקפה המצרית. הצבא המצרי המשיך צפונה לאזור איסדוד ונעצר בגשר עד הלום. בהמשך קרבות מלחמת העצמאות נהדף בידי צה"ל, שכבש מחדש את רוב האזור. רצועת עזה נותרה בידי הצבא המצרי ובהסכמי רודוס הסכימה ישראל להעבירה לשליטה מצרית. לפיכך, אזור כפר דרום עבר לשליטה מצרית בתום המלחמה. חלק מתושבי הכפר המקורי הקימו אחרי המלחמה את המושב בני דרום.

ההתיישבות השנייה

במלחמת ששת הימים (יוני 1967) כבש צה"ל את רצועת עזה וחצי האי סיני מידי מצרים. מספר הצעות עלו ליישוב המקום מחדש ביהודים, בעיקר לאור העובדה שלא הוקמו תחתיו יישובים ערביים. באוקטובר 1970, כשלוש שנים לאחר המלחמה, הוקמה בעידודה של ראש הממשלה גולדה מאיר, צפונית-מזרחית למיקומו הראשון של היישוב, היאחזות נח"ל של גרעיני בני עקיבא.[5] ההתיישבות במקום נתקלה בתגובות מעורבות מצד הקיבוצים באזור. קיבוצי השומר הצעיר גינו את ההתיישבות במקום, בעוד קיבוצים אחרים הביעו תמיכה בהיאחזות בכפר דרום[6].

בחורף תשל"ו (2/1976) עזבו אחרוני חיילי הנח"ל את כפר דרום, ובמקומם הגיע למקום, באופן זמני, גרעין שעמד לאכלס את היישוב קטיף א', שנקרא אחר כך נצר חזני.[7]

בחורף תשל"ז (1/1977) עזב הגרעין את כפר דרום, ועבר למקום הקבע שלו בנצר חזני,[8] ובקיץ תשל"ז הגיע למקום הגרעין שעמד להקים את גני טל.[9]

בסוף שנת תשל"ח עזבו אנשי גני טל את כפר דרום, בגלל חוסר מקום למשפחות חדשות, ועברו לשהות זמנית ביישוב קטיף ב' (אחר כך מושב קטיף).[10] כפר דרום נשאר נטוש במשך מספר חודשים, ושני בדואים הופקדו על שמירתו.[11] בח' באייר תשל"ט נכנס למקום הגרעין שהקים אחר כך את היישוב גדיד.[12]

ביום ה' בתשרי תשמ"ג, עברו אנשי גרעין גדיד ליישוב הקבע שלהם.[13] אחר כך הגיעה לכפר דרום מדרשת הדרום (לא ברור אם הגיעו מיד אחרי עזיבת הגרעין האחרון או שנתיים אחר כך), ששהתה במקום עד אדר תשמ"ז, אז עברה לנקודה הנקראת שליו.[14]

מאז עזיבת מדרשת הדרום בשנת תשמ"ז, ועד הקמת יישוב הקבע בסוף שנת תשמ"ט, נותר כפר דרום ללא התיישבות מסודרת. בחלק מהזמן הזה גרו כמה משפחות במקום, בצורה לא רשמית ולא מסודרת, כדי להחזיק את המקום.[15]

ההתיישבות השלישית

ב-1988 אישר שר הביטחון יצחק רבין את יישובו מחדש של המקום, ובסוף שנת תשמ"ט (1990)[16] עלה גרעין הקבע שהקים מבני מגורים ומבני ציבור בהם בית הכנסת על שם אפרים איובי, דורון שורשן, הרב שמעון צבי בירן, גבי ביטון ומירי אמיתי, חמשת תושבי היישוב שנרצחו על ידי מחבלים. ביישוב הוקם מכון התורה והארץ לשילוב החקלאות המודרנית וההלכה. על סמך שיטות שפותחו במקום, התחילו חקלאי גוש קטיף לגדל ירקות עלים נקיים מתולעים ושרצים ובכך ענו לדרישות הכשר מהודר ללא צורך בחיטוי הירק. לרב היישוב התמנה הרב שמעון בירן, מאוחר יותר נרצח בפיגוע, והרב אברהם שרייבר מבוגרי מרכז הרב התמנה לרב היישוב במקומו.

במסגרת הסכמי אוסלו הועברו רוב סמכויות השלטון ברצועת עזה לידי הרשות הפלסטינית שהוקמה מכוח ההסכמים. גוש קטיף נותר בשליטה ישראלית מלאה, ואילו כפר דרום, שנמצא מצפון לו, נותר כמובלעת בשליטה ישראלית בתוך שטח הנתון לשליטת הרשות הפלסטינית.

באינתיפאדה השנייה התרחשו ביישוב מספר פיגועי טרור. הידוע שבהם הוא הפיגוע נגד אוטובוס הילדים ב-20 בנובמבר 2000, שבו נהרגו שניים מתושבי כפר דרום, גבריאל ביטון ומרים אמיתי, וילדים רבים נפצעו. שלושה מילדיהם של נגה ואופיר כהן איבדו את רגליהם בפיגוע. לאחר הפיגוע הורחב היישוב והוספו קרוואנים שיועדו למשפחות חדשות שעמדו בתור בשביל לזכות ולגור בכפר דרום. על אף הפיגועים הרבים נאחזו תושבי כפר דרום במקום ולא הפסיקו לבנות ולהתקדם, הוכפל מספר התושבים בכפר ונוספו משפחות רבות. כמו כן לאחר הפיגוע הוקם ביישוב תלמוד תורה ובית ספר לבנות ע"ש התנא רבי אלעזר בן יצחק איש כפר דרום. בשנת 2005, ערב פירוקו מנה היישוב כ-70 משפחות (400 נפש) שהתפרנסו מחקלאות, חינוך ומקצועות חופשיים.

פינוי היישוב

בשנת 2005 החליטה ממשלת ישראל, ביוזמת ראש הממשלה אריאל שרון, לפנות את כל האזרחים והחיילים הישראלים מרצועת עזה, וכן להרוס את כל היישובים הישראלים והמתקנים הצבאיים ברצועה, במסגרת תוכנית ההתנתקות. באותה שנה נחנך ביישוב בית הכנסת הגדול בתכנונו של דן מרצבך. עקב סירובם של התושבים להתפנות, פונה כפר דרום בכוח ביום י"ג באב תשס"ה, 18 באוגוסט 2005, ובתיו נהרסו בידי צה"ל מאוחר יותר.

Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Kfar Darom (16)
תושבי כפר דרום מתבצרים על גג בית הכנסת ומוחים נגד הפינוי

תושבי כפר דרום, כמו כמעט כל יתר התושבים הישראלים בגוש קטיף (חבל עזה) ואזרחים ישראלים נוספים, התנגדו נחרצות לתוכנית הפינוי, הפגינו נגדה ופעלו לביטולה. כמעט כל תושבי היישוב סירבו לנהל מגעים עם מנהלת סל"ע בנוגע להסדר פיצויים וישוב-מחדש לאחר הפינוי. ביום הפינוי עצמו תלו תושבים מכפר דרום על גג בית הכנסת של היישוב שלט שעליו נכתב: "שנית כפר דרום לא יפול" (כפראפרזה על הביטוי: "שנית מצדה לא תיפול"). בתוך בית הכנסת התבצרו תושבים רבים וכן ישראלים מחוץ לרצועת עזה שהגיעו כדי לנסות למנוע את הפינוי. על-פי ההערכות, התבצרו על גג בית הכנסת של היישוב כ-250 בני אדם, רובם צעירים, אך ביניהם גם קצינים בקבע ואלוף-משנה במילואים. פינוי גג בית הכנסת היה מלווה בעימותים אלימים בין מקצת המתבצרים לבין כוחות המשטרה וצה"ל. המשטרה הצליחה להשתלט על המתבצרים לאחר הפעלת מכת"ז ומכולות פינוי באמצעות מנוף. הם נעצרו והוגשו נגדם כתבי אישום. שאר תושבי היישוב התפנו ללא אלימות, אך תוך מחאה חריפה, והצהרה שכפר דרום עתיד לקום בשלישית. בעת פינוי גג בית הכנסת ארעה תקרית השלכת החומצה בה מספר חיילים נפגעו לכאורה מחומצה שהושלכה לעברם מגג בית הכנסת על ידי כמה מהמתפרעים, לאחר חקירה התברר כי לא הושלכה חומצה לעבר החיילים.

לאחר ההתנתקות

לאחר הפינוי, שוכנו המפונים על ידי מנהלת סל"ע במלונות ברחבי הארץ. כעבור מספר חודשים עברו תושבי כפר דרום לבניין רב קומות באשקלון, תוכנית שעוכבה על ידי היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בשל נהלים בלתי-תקינים הקשורים בשכירת המבנה. כשנה לאחר פינוי היישוב עדיין לא היה פתרון קבוע לתושבים המפונים, והם סבלו גם מאבטלה.

ב-9 בספטמבר 2008 עיריית אשקלון קראה לארבעה רחובות בשכונת "הנשיא הרצוג" על שם יישובים בגוש קטיף. במסגרת זו נקרא אחד הרחובות על שם כפר דרום.

ב-27 בדצמבר 2009, אישרה הממשלה הקמת ישוב חדש למפוני כפר דרום, אשר הוקם בשנה שלאחר מכן סמוך למושב ניר עקיבא שבנגב המערבי ששמו שבי דרום[17]. במהלך השנים אושרה ליישוב תב"ע, והישוב קלט משפחות נוספות שאינם מקרב מפוני גוש קטיף.

חלק מהמפונים התגוררו בשומריה בשכונת כפר דרום, וכעת הם מתגוררים ביישוב נטע הסמוך לשומריה.

לקריאה נוספת

  • אריה יצחקי, "222 הימים של כפר דרום", שיא הגבורה במלחמות ישראל, הוצאת ספרים א"י 2007
  • הרב אופיר כהן, הרב אברהם יעקב שריבר, אשר מבצרי (מחברים), כפר דרום לדורותיו: לשורשי אחיזתנו בארץ ישראל, כפר דרום, עמותת שבי דרום, תשנ"ה.
  • משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת 'מערכות' וההוצאה לאור של משרד הביטחון, תשנ"ד - 1994, עמ' 129–146.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הסיפור שלנו | כפר דרום - חלוצים אז ועכשיו|אתר=he.shaveidarom.org.il|תאריך_וידוא=2019-07-28
  2. ^ אברהם דימנט מנכ”ל מרכז ישיבות בני עקיבא לשעבר הלך לעולמו, www.yba.org.il (בעברית)
  3. ^ נדב שרגאי, ‏הקיבוץ שנשכח, באתר ישראל היום, 4 בפברואר 2016
  4. ^ 222 äéîéí ùì ëôø ãøåí | à"é äåöàú ñôøéí, www.aib.co.il
  5. ^ לנו המגל הוא החרב, עמוד 145.
  6. ^ חברים במשקי הנגב המערבי, דבר, 14 במרץ 1972
    עזרא ינוב, בישובים לאורך רצועת עזה, מעריב, 19 במרץ 1972
  7. ^ עיתון מעריב 22/2/76 היאחזות כפר דרום אוזרחה ואוכלסה בבחורי ישיבת הסדר.
  8. ^ חגי הוברמן, שורשים בחולות, עמוד 70.
  9. ^ חגי הוברמן, שורשים בחולות. עמוד 82.
  10. ^ חגי הוברמן, שורשים בחולות, עמודים 85 - 90.
  11. ^ עזרא ינוב, עיתון מעריב 14/11/1978 כפר דרום כפר נטוש.
  12. ^ חגי הוברמן, שורשים בחולות, 104.
  13. ^ חגי הוברמן, שורשים בחולות, עמוד 144.
  14. ^ חגי הוברמן, שורשים בחולות, עמוד 167.
  15. ^ שורשים בחולות, עמוד 185.
  16. ^ שורשים בחולות, עמוד 186.
  17. ^ הממשלה אישרה יישוב חדש למפוני כפר דרום, באתר ערוץ 7, 27 בדצמבר 2009
1995

שנת 1995 היא השנה ה-95 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1995 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

9 באפריל

9 באפריל הוא היום ה-99 בשנה (100 בשנה מעוברת), בשבוע ה-15 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 266 ימים.

אריה יצחקי

אריה יצחקי (נולד ב-1944) הוא היסטוריון העוסק במלחמות ישראל בעת החדשה.

בארי (קיבוץ)

קיבוץ בְּאֵרִי נמצא בנגב המערבי, כ-5 קילומטר מזרחית לרצועת עזה. בארי הוקמה במוצאי יום כיפור ה'תש"ז - 1946, במסגרת 11 הנקודות. הקיבוץ נקרא על שם ברל כצנלסון, שבארי היה שמו הספרותי. הקיבוץ משתייך לתק"צ (התנועה הקיבוצית).

ביצוע תוכנית ההתנתקות

תוכנית ההתנתקות היא תוכנית לנסיגה ישראלית מרצועת עזה ומארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון ולפינוין מישראלים. התוכנית יצאה לדרך ב-15 באוגוסט 2005 (י' באב תשס"ה). פינוי האזרחים הושלם בתוך שמונה ימים. תוכנית זו של ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, עוררה ויכוח פוליטי עז בין שולליה לתומכיה.

התכנון המקורי היה פינוי הרצועה ללא כל משא ומתן עם הפלסטינים, אולם לאחר מותו של נשיא הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת וחילופי ההנהגה ברשות בעת עלייתו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) לשלטון, נעשה מאמץ לתאם את התוכנית עם הפלסטינים. תוכנית ההתנתקות שנויה במחלוקת עזה, ועומדת בניגוד גמור להצהרותיו של שרון טרם היבחרו. למרות זאת היא זכתה לתמיכת רוב חברי הכנסת, ובסופו של דבר אושר החוק ליישומה בקריאה שלישית ב-16 בפברואר 2005 ברוב של 67 תומכים מול 45 מתנגדים ו-7 נמנעים. על פי הסקרים, התוכנית נהנתה מתמיכת רוב הציבור, אולם שרון סירב להעמידה למשאל עם והמשיך בתוכנית גם לאחר שנדחתה בידי מתפקדי הליכוד.

חלק מחברי הליכוד התנגדו ואף התפטרו מהממשלה בעקבות המהלך.

בני דרום

בְּנֵי דָּרוֹם הוא מושב שיתופי של הפועל המזרחי, השוכן סמוך לאשדוד.

גוש קטיף

גוש קטיף היה גוש התנחלויות ששכן בדרום רצועת עזה. גוש קטיף כלל 17 יישובים בין רפיח בדרום-מערב, דיר אל-בלח בצפון, חאן יונס במזרח והים התיכון במערב. שלושה יישובים נוספים היו בצפון רצועת עזה, ואחד במרכזה. סך הכל 21 יישובים. באוגוסט 2005 פונו היישובים על ידי ממשלת ישראל במסגרת תוכנית ההתנתקות. בחבל עזה התגוררו ערב ההתנתקות כ-8,600 יהודים, רובם בגוש קטיף.

גלאון

גַּלְאוֹן הוא קיבוץ מתנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר. ממוקם כ-7 קילומטר צפונית מזרחית לקריית גת, על כביש אזורי 353 מזבדיאל לשריגים. נמצא כ-200 מטר מעל פני הים ליד נחל גוברין, שהוא יובל של נחל לכיש. שייך למועצה אזורית יואב. גלאון נמצאת כ-200 מטר מעל פני הים.

דיר אל-בלח

דיר אל-בלח (ערבית: دير البلح) היא עיר השוכנת במרכז רצועת עזה. משמעות השם בערבית היא "מנזר התמרים", על שום מטעי תמרים רבים מסביב לעיירה. העיירה שוכנת בין העיר עזה מצפון לבין חאן יונס מדרום. דרומית מערבית לעיירה שכן גוש קטיף.

מספר תושבי העיר בשנת 2006 היה 62,000, מהם 19,534 ממחנה הפליטים במערב לעיירה.

חצרים

חֲצֵרִים הוא קיבוץ הנמצא מערבית לבאר שבע, ומשתייך למועצה האזורית בני שמעון.

השם חצרים מופיע כבר בתנ"ך במשמעות של משכנות רועים.

כ"ב בחשוון

כ"ב בחשוון הוא היום העשרים ושניים בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השמיני

למניין החודשים מניסן. כ"ב בחשוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגו".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ב חשוון היא תמיד פרשת חיי שרה.

נטע (יישוב)

נֶטַע (בתחילה נקרא "מרשם") הוא יישוב קהילתי במועצה האזורית לכיש, שהקימו קהילות תל קטיפא, כפר דרום ומשפחות מיישובים אחרים בגוש קטיף אשר פונו במסגרת תוכנית ההתנתקות. נכון לשנת 2019, היישוב מאוכלס בכ-95 משפחות.

נירים

נִירִים הוא קיבוץ בנגב הצפוני-מערבי, המשתייך לקיבוץ הארצי. מקור שמו של הקיבוץ הוא בגדוד 'ניר' של השומר הצעיר, שחלק מגרעינו הקים את הקיבוץ. הקיבוץ נמנה עם יישובי מועצה אזורית אשכול.

פיגועי התאבדות בישראל

להלן רשימת פיגועי ההתאבדות שבוצעו בישראל, כולל ביהודה ושומרון וחבל עזה החל משנת 1993.

פיגועי טרור נגד ישראלים בישראל ובשטחים בשנות ה-90 של המאה ה-20

רשימת פיגועי טרור נגד ישראלים שהתרחשו במדינת ישראל ובשטחים במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20.

קרבות עשרת הימים

קרבות עשרת הימים הם סדרת מבצעים שנערכו במהלך מלחמת העצמאות. "ההפוגה הראשונה" במלחמה נמשכה כחודש ימים, ואמורה הייתה להסתיים ב-9 ביולי 1948. יום קודם לכן ב-8 ביולי חודשו הקרבות, תוך שהמצרים מפרים את ההפוגה בהתקפה על כפר דרום, למשך עשרה ימים, עד 18 ביולי, אז הוסכם על "ההפוגה השנייה". בסדרת קרבות אלו הצליח צה"ל לשפר את מצבו או לשמור על עמדותיו בכל החזיתות, למעט אזור לטרון שניסיון לכיבושו העלה חרס, וכן שטח קטן שישראל איבדה לצבא העיראקי באזור הגלבוע.

קרבות עשרת הימים חוללו תמורה ניכרת ביחסי הכוחות בשטח. המאמץ הערבי היה מפוצל וחסר תיאום ואילו צה"ל השכיל לרכז את המאמץ שלו ולזכות ביתרונות מקומיים משמעותיים.

רצועת עזה

רצועת עזה (בערבית: قطاع غزّة - קֻטַאע עַ'זֶּה) היא רצועת אדמה חופית בדרום מישור החוף הדרומי של ארץ ישראל. היא גובלת במצרים מדרום-מערב, בים התיכון ממערב ובישראל מדרום, מזרח וצפון. אורכה כ-40 קילומטרים, רוחבה נע בין 5.7 ל-12.5 קילומטרים ושטחה הכולל כ-365 קילומטר רבוע. מבחינת ריבונות היא מזוהה עם הרשות הפלסטינית, ומאז 2007 היא בשליטת החמאס. נכון ליולי 2016 מוערכת אוכלוסיית רצועת עזה על ידי ה-CIA ב-1,753,327 תושבים, לטענת הרשות הפלסטינית מנתה האוכלוסייה בדיוק 2 מיליון נפש ב-11 באוקטובר 2016. מתוך האוכלוסייה קרוב למיליון מוגדרים כפליטים וכמחציתם מתגוררים במחנות פליטים. גבולותיה של הרצועה הוגדרו בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות שנחתמו ברודוס בין ישראל למצרים בשנת 1949.

עד למלחמת ששת הימים הייתה רצועת עזה נתונה לשלטון מצרי (למעט תקופה קצרה של שלטון ישראלי בעקבות מלחמת סיני). לאחר כיבוש רצועת עזה על ידי מצרים היה ניסיון לכונן בה מעין ישות של ממשל עצמי פלסטיני; ביולי 1948 הוקמה בעזה "מועצה מנהלית לפלסטין", אשר בספטמבר אותה שנה הפכה ל"ממשלת כל פלסטין", שהתקיימה, מחוסרת סמכויות של ממש, עד לשנת 1959. במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את הרצועה, והקימה בה יישובים ישראלים, בעיקר בגוש קטיף, ששכן בין ח'אן יונס ורפיח לבין הים. בין היישובים חודש גם כפר דרום שהיה ברצועה עוד לפני מלחמת העצמאות וישראל יצאה ממנו בהסכמי שביתת הנשק בתום המלחמה. בהסכמי אוסלו הועברה השליטה ביישובים הפלסטינים שברצועת עזה לידי הרשות הפלסטינית, אם כי הריבונות נותרה בידי צה"ל. גם לאחר ההסכמים נותרה בידי ישראל השליטה על היישובים הישראליים ברצועה, הדרכים המובילות אליהם משטח ישראל, ציר פילדלפי (רצועה צרה לאורך הגבול בין רצועת עזה לבין מצרים) ומעבר הגבול עם מצרים ברפיח. כחלק מן ההיערכות החדשה של העברת השליטה בהסכמי אוסלו, אורגנה והושלמה גדר המערכת סביב רצועת עזה לפי תפיסת-הפעלה צה"לית המקובלת בגדרות המערכת בגבולות המדינה מול מדינות שכנות אחרות: עם התרעה אלקטרונית, תצפיות ופטרולים קבועים למניעה וטיפול בכל חציית גדר.

מ-12 בספטמבר 2005 ועד יוני 2007 נמצאו השטח ותושביו בשליטה בלעדית של הרשות הפלסטינית, מלבד פעולות צבאיות של ישראל למניעת טרור, אך בלא התערבות של מדינות זרות, אף על-פי שהרשות הפלסטינית אינה מוכרת כמדינה עצמאית. מעמדה הנוכחי יוצא הדופן של רצועת עזה נוצר בעקבות יישום תוכנית ההתנתקות של ממשלת ישראל, במסגרתה נסוגו כוחות צה"ל מכל שטחי הרצועה (מלבד חדירות זמניות לשטח, סגר ימי ופיקוח ושליטה אווירית מתמדת), פונו ממנה כל אזרחי ישראל, בוטל הממשל הצבאי שהוחל בה, ונסגר הגבול בינה לבין מדינת ישראל.

במהלך חודש יוני 2007 השתלטו כוחות חמאס על הרצועה, כבשו את המתקנים הצבאיים שבשליטת פת"ח שבהנהגת מחמוד עבאס (אבו מאזן) והוציאו להורג קצינים במנגנוני הביטחון. בתגובה פיזר מחמוד עבאס את ממשלת האחדות הפלסטינית והכריז על מצב חרום. שלטון חמאס ברצועה הביא להגברת ירי הרקטות לעבר ישראל בעיקר לשדרות ויישובי עוטף עזה. ממשלת ישראל הטילה, מצד הגבול הישראלי, סגר יבשתי וימי על עזה. כחלק מחובותיה ההומניטריות של ישראל, היא מאפשרת הכנסת מוצרי מזון מסוימים וציוד רפואי לרצועה. כמו כן, המצור הביא אותה לספק מים וחשמל לתושבי הרצועה, על רקע משבר המים ברצועת עזה.

ב-27 בדצמבר 2008, לאחר תקופה ממושכת של ירי רקטות לשטחה, יצאה מדינת ישראל למבצע עופרת יצוקה נגד שלטון חמאס במטרה להביא לידי שינוי יסודי במצב הביטחוני השורר בדרום ישראל ולהסיר את האיום על אזרחיה. במהלך המבצע נהרגו ברצועת עזה 1,166 בני אדם ונגרם הרס רב. במהלך כל הלחימה נמשך ירי רקטות מרצועת עזה לעבר יישובי דרום ישראל.

בנובמבר 2012 פתח צה"ל במבצע עמוד ענן ברצועת עזה, בתגובה לירי המתמשך מן הרצועה ליישובי הדרום בשבועות הקודמים לו. במבצע נהרגו כ-170 פלסטינים ונהרסו מטרות רבות של חמאס. במהלך המבצע נורו כ-1,500 רקטות מרצועת עזה לעבר יישובי ישראל. לראשונה בוצע ירי גם לעבר ערי המרכז בהן בת-ים, ראשון לציון, תל אביב וירושלים.

ביולי 2014, לאחר ירי רקטות רבות מרצועת עזה לישראל, פתח צה"ל במבצע צוק איתן. במבצע נהרגו למעלה מ-2,000 פלסטינים, ונפצעו יותר מ-8,000 מהם, גם נגרם הרס נרחב ביותר ברצועת עזה. טווח הרקטות שנורו מהרצועה לישראל התרחב, וכלל יישובים ממצפה רמון וירוחם בדרום ועד חיפה וקיסריה בצפון.

שבי דרום

שָׁבֵי דָּרוֹֹם (נִיר עֲקִיבָא) הוא יישוב קבע שממשלת ישראל אישרה את הקמתו בתאריך 27 בדצמבר 2009 עבור תושבי כפר דרום, שפונו בהוראת הממשלה במסגרת תוכנית ההתנתקות בקיץ 2005.

היישוב החדש הוקם בשטח שיפוטה של המועצה האזורית מרחבים, בתחומי המושב ניר עקיבא, וממערב לו. קהילת המתיישבים הראשונית ביישוב היא בת כ־24 משפחות, מהן כ־13 משפחות ממפוני כפר דרום. נכון לכסלו ה'תשע"ט- 11/2018, מונה היישוב כ-35 משפחות. שם היישוב מבטא את האמונה כי בקרוב ישובו התושבים אל כפר דרום וגוש קטיף. רב היישוב הוא הרב אברהם יעקב שרייבר, לשעבר רבה של כפר דרום וראש ישיבת בית אברהם.

שירת הים (יישוב)

שירת הים הייתה התנחלות בדרום רצועת עזה, על חוף הים התיכון במרכז רצועת החוף של גוש קטיף, שפונתה במסגרת תוכנית ההתנתקות.

היישוב נבנה על תשתית של עשרה בתי נופש שנבנו בסמוך לרצועת החוף ושמשו קצינים מצריים לפני מלחמת ששת הימים. בתום המלחמה הועברה הבעלות על מבנים אלו למנהל האזרחי. בקשות למתן אישור להתיישבות יהודים במקום נדחו. ב-20 בנובמבר 2000 אירע במבואות כפר דרום פיגוע שבו נהרגו שני אזרחים ונפצעו עשרות, רובם ילדים שהיו בדרכם לבית הספר. בט"ו בשבט תשס"א (2001) הקימה קבוצת צעירים מישיבת תורת החיים את "שירת הים" כתגובה. היישוב מעולם לא הוכר על ידי ממשלת ישראל. השם שירת הים הוענק למקום על ידי רוחמה שפירא, וזאת בעקבות סמיכות הקמת היישוב ל"שבת שירה" שבה נקראת בבתי הכנסת "שירת הים".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.