כפיר (מטוס)

כפיר הוא מטוס קרב רב-משימתי, תוצרת התעשייה האווירית לישראל.

הכפיר מבוסס על מטוס המיראז' 5 הצרפתי, ומשלב תכנון אווירודינמי צרפתי עם מנוע אמריקני. משנת 1975 יוצרו מעל 220 מטוסי כפיר.

התעשייה האווירית כפיר
מטוסי כפיר במוזיאון חיל האוויר
מאפיינים כלליים
סוג מטוס קרב
ארץ ייצור ישראל  ישראל
יצרן התעשייה האווירית לישראל
טיסת בכורה 1969
תקופת שירות 19751996 (חיל האוויר הישראלי)
צוות 1
יחידות שיוצרו 220+
משתמש ראשי חיל האוויר הישראלי
משתמשים משניים חיל הנחתים של ארצות הברית
צי ארצות הברית
חיל האוויר הקולומביאני
חיל האוויר האקוודורי
חיל האוויר של סרי לנקה
דגמים C-1, C-2, C-3, C-4, C-7, C-10
מחיר 4.5 מיליון דולר אמריקאי
תרשים
Kfir C-2 0007
IAI Kfir
מטוס כפיר בחצר המדעטק בחיפה
3 Ecuadoran air force aircraft
שלישיית מטוסים ובהם "כפיר" (משמאל למעלה) של חיל האוויר האקוודורי
Kfir-TC2-Hatzerim
כפיר דו מושבי מדגם TC-2
IAIKfir010
"כפיר גדרות" של חיל האוויר הישראלי בכניסה לבסיס עובדה, בסכימת צביעה לא מקורית
SAAF Cheetah-C 344 (6910765707)
הגרסה הדרום אפריקאית של הכפיר - Atlas Cheetah

היסטוריה

ההחלטה על פיתוח הכפיר התקבלה אחרי מלחמת ששת הימים (1967), בעקבות האמברגו הצרפתי על ישראל, אשר הקשה על הצטיידות צה"ל באמל"ח, בעיקר בתחום מטוסי הקרב.

קדם לכפיר מטוס ה"נשר", שהיה מטוס הקרב הראשון שיוצר בישראל, והתבסס על תוכניות המיראז' 5, שפותח בשיתוף ישראל אך לא סופק לה בשל האמברגו. טיסת הבכורה של ה"נשר" נערכה ב-1969. מטוס הנשר שירת בחיל האוויר החל משנת 1972 וזכה להצלחה רבה במלחמת יום הכיפורים.

במקביל לפרויקט הנשר, נעשו ניסיונות בישראל לשתול מנוע סילון אמריקאי מדגם J-79 מתוצרת ג'נרל אלקטריק (שנבנה ברישיון בישראל) בגוף מטוס המיראז' 5[1]. ניסיונות אלו הולידו את מטוס הקרב הישראלי הראשון - הכפיר. גרסת ניסוי ראשונית שנקראה "טכנולוג" טסה לראשונה באוקטובר 1970, ודגם משופר טס ביוני 1973. דגם הייצור נקרא 'כפיר גדרות', שכינויו הנפוץ הוא C1, והוחל בייצורו באפריל 1975. השוני החיצוני הבולט ביותר היה כנפוני הקאנארד שהוספו למטוס לשיפור התנהגותו וכושר תמרונו. 27 מטוסי כפיר C1 יוצרו עד אשר שופרו בדגם ה-C2, שכלל "שפם" לאורך החרטום, כנפוני קאנארד שונים וגדולים יותר, כנף עם "שן מסור" ועוד שתי נקודות לחימוש חיצוני (סה"כ 9). שינויים אלו קיצרו את מרחק ההמראה של הכפיר לעומת קודמיו בעלי כנף דלתא והקנו לו יכולת תמרון עדיפה במהירויות נמוכות.

במאי 1975, ביום העצמאות, מטוס הכפיר C-1 הוצג לראווה במפגן חיל האוויר, אך קדמו לכך פרסומים רבים בעיתונות הזרה. בתחילת 1976 הוחל בשיווק המטוס מחוץ לישראל ולצורך כך הוא הוצג לראשונה מחוץ לגבולות ישראל בסלון האווירי בפארנבורו בספטמבר 1976[2]. באותה שנה נעשה גם ניסיון למכור את המטוס לאוסטריה. שר ההגנה האוסטרי הגיע לישראל לצורך המשא ומתן[3].

המטוס הוחכר אף לצי ולמארינס האמריקאי, שם הוא שימש לביום מטוסי אויב[4].

מטוסי כפיר שרתו בחילות האוויר של אקוודור, סרי לנקה וקולומביה, ומספר מטוסים שרתו בחברת ATAC האזרחית האמריקאית, המספקת שירותי ביום אויב וניסויים לצי האמריקאי[5][6].

הטכנולוגיה הייחודית שפותחה עבור הכפיר יושמה במספר פרויקטים של התעשייה האווירית. מטוסי מיראז' 3 ומיראז' 5 של מספר חילות אוויר עברו שדרוג אוויוני ואווירודינמי לדרגת כפיר, למעט המנוע ומספר מאפיינים אחרים, שנותרו מקוריים. בשנת 1988 חתמה התעשייה האווירית על עסקה עם ממשלת דרום אפריקה לייצור גרסה מקומית של הכפיר (Atlas Cheetah) הכוללת גם מערכות חדישות שפותחו למטוס הלביא. לפי מקורות שונים, העסקה כללה העברה של 60 מטוסים כפיר ונשר מעודפי חיל האוויר ושדרוגם[7].

בשנת 1982 רכשה אקוודור 12 מטוסים מדגם C-2 ב-1996 4 מטוסים נוספים[8].

בשנת 1991 פורסם בעיתונות המקצועית שהתעשייה האווירית מפתחת דגם ייצוא של הכפיר שכונה "נמר", המצויד במנוע סנקמה אטאר 9K-50 או GE-Volvo F-404, עקב הגבלות אמריקאיות על מכירת מנועי J-79. הנמר היה אמור להיות מצויד בטכנולוגיות שמקורן בפרויקט הלביא, שבוטל כארבע שנים לפני כן. למרות שלא היה ביקוש לנמר בחילות אוויר זרים, המשיכה התע"א בפיתוח ה"כפיר-2000" למטרות יצוא. התעשייה האווירית מעולם לא אישרה או הכחישה את הדיווחים על פיתוח ה"נמר".

מטוסים בתצוגה

המטוס מוצג היום בבסיס חצרים במוזיאון חיל האוויר, הפתוח לקהל הרחב. כמו כן מוצג גם אחד מהמטוסים שהוחכרו לצי האמריקאי, שהוחזר ב-1989 ואוחסן תקופה קצרה בבסיס חיל האוויר בעובדה. ב-2004 הועבר מטוס כפיר בודד לארצות הברית, שם הוא מוצג במוזיאון אינטרפיד שבניו יורק[9].

שירות בחיל האוויר הישראלי

הכפיר נכנס לשירות בשנת 1975, בטייסת הקרב הראשונה, בפיקודו של סא"ל הרצל בודינגר, שהטיס את מטוס הכפיר הראשון שמסרה התעשייה האווירית לחיל האוויר. מטוסי כפיר נוספים נקלטו בטייסת קרב-הפצצה ובטייסות נוספות.

למשך תקופה קצרה, הכפיר היה מטוס הקרב המוביל בחיל-האוויר הישראלי, אך הפך במהרה למטוס קו שני עם כניסתם של מטוסי ה-F-15 המתקדמים לשירות. טבילת האש של הכפיר נערכה במשימת תקיפת בסיס מחבלים בלבנון, ב-9 בנובמבר 1977. מטוסי הכפיר השתתפו גם במבצע ליטני (1978), במלחמת לבנון הראשונה (1982) ובמבצע דין וחשבון (1993) בלבנון. חיל האוויר הישראלי לא פרסם רשמית אם מטוסי הכפיר יצאו משירות מבצעי פעיל בשורותיו, אך ב"תעודת הזהות" של הכפיר באתר חיל האוויר[10] אין איזכור של פעילות מבצעית שלהם לאחר מבצע דין וחשבון. עם השנים יצאו מטוסי הכפיר משירות ואת מקומם תפסו מטוסי F-16 ו-F-15.

ב-27 ביוני 1979 זכה הכפיר בהפלת הבכורה (והיחידה במסגרת חיל האוויר הישראלי): סרן שי אשל, בכפיר 874 של טייסת 101, הפיל מטוס מיג 21 סורי בטיל אוויר-אוויר, מעל לבנון (למעשה, זאת הייתה "חצי הפלה". על החצי השני זוכה מטוס F-15 שפגע במיג גם הוא).

תאונות

ב-21 ביולי 2009 התרסק "כפיר" שנרכש על ידי צבא קולומביה סמוך לעיר קרטחנה בקולומביה. שני הטייסים הישראלים שהיו במטוס לא נפגעו, אך המטוס עצמו ספג נזק רב. הטייסים, עובדים של התעשייה האווירית, נשלחו לקולומביה במסגרת עסקה שנחתמה עם חיל האוויר הקולומביאני. הטיסה היתה טיסת רענון והמטוס לא נבלם במסלול ונעצר מחוצה לו[11]. ב-30 בספטמבר 2010, התרסק "כפיר" נוסף שנרכש על ידי צבא קולומביה. שני הטייסים הצליחו לצנוח בשלום[12].

דגמים

מטוס הכפיר יוצר בשני דגמים עיקריים: הראשון למשימות יירוט (קרבות אוויר), והשני לתקיפת מטרות קרקע. מלבד זאת, פותח גם דגם ייחודי לצילום אווירי. לפני מספר שנים פיתחה התעשייה האווירית דגם מתקדם של המטוס, שכונה בראשונה "כפיר-2000", או C10. הכפיר-2000 היה פרויקט מקביל לפרויקט ה"נמר", אך היה מעט שמרני יותר - בגרסה זו נשמר המנוע המקורי, ה-J-79. הכפיר-2000 משלב טכנולוגיות חדישות בתחום האוויוניקה, "תא זכוכית" (תא טייס מתקדם המשלב צגים במקום שעונים אנלוגיים), חימוש חדש ומכ"ם מתקדם. חיל-האוויר הישראלי לא היה מעוניין במטוס, אך מספר מטוסי כפיר של חיל-האוויר האקוודורי שודרגו לדרגת כפיר-2000, ושמם הוסב לכפיר CE. הכפיר-2000 נחשב כמטוס קרב רב-משימתי מתקדם וזול, דבר ההופך אותו לאידיאלי עבור מספר מדינות בעולם.

נשר

נשר הוא מטוס הקרב הראשון שיוצר בישראל. המטוס יוצר בתעשייה האווירית, על-פי מודיעין טכנולוגי שהתקבל אודות התוכניות של מטוס המיראז' 5 הצרפתי. המטוס כולל כמה התקנים אלקטרוניים מתוצרת ישראל, מושב מפלט "0-0" מתוצרת מרטין בייקר והתקנים לנשיאת חימוש מגוון יותר, כטיל האוויר-אוויר הישראלי שפריר. מטוס הנשר שירת בחיל האוויר החל משנת 1972 וזכה להצלחה רבה במלחמת יום הכיפורים: באמצעותו הופלו 111 מטוסי אויב במלחמה (ו-115 הפלות לאורך כל תקופת השירות), לעומת אובדן של 5 מטוסים (3 הופלו). בסה"כ נבנו 61 מטוסי נשר, מתוכם 10 דו-מושביים.

טכנולוג

הטכנולוג הוא מטוס ניסוי שנועד במטרה לבדוק אפשרות התקנת מנוע מסוג J-79J-1E לגוף מיראז'. לצורך כך הוסב מטוס מיראז' 3 דו מושבי (מס' 88 של טייסת הסילון הראשונה) לנשיאת המנוע החדש ומערכותיו. המטוס טס לראשונה מנמל התעופה לוד (כיום בן-גוריון). במשך הזמן עבר הטכנולוג שיפורים מסוימים לבחינת תצורות חדשות כמו כנפוני קאנארד (כפיר C2) וכו'.

כפיר C-1

זהו הדגם הראשוני של המטוס, כפי שיצא מפס הייצור בתעשייה האווירית. מטוסים אלו שירתו בעיקר, אם לא רק, בטייסת 101, ונצבעו בסכימה ההסוואה הקרויה "ג'ינג'ית" (חום/טאן/ירוק).

כפיר גדרות / "F-21A"

זהו שיפור של הדגם הראשוני. 25 מערכות ממנו שסומלו F-21A שימשו את חיל הנחתים של ארצות הברית וצי ארצות הברית לצורכי ביום אויב בשנים 1985-1989.

הוא שונה חיצונית מ-C-1 בגדרות זרימה משולשות שהותקנו בצידי כונסי האוויר וגדרות אופקיות בחרטום. בהמשך הגדרות הוגדלו לכדי כנפונים קטנים וזאת כדי להגדיל את יכולת התמרון והשליטה.

כפיר C-2

כפירים אלו יצאו מקו היצור כאשר הם מצוידים כבר בשיפורי "כפיר הגדרות", אולם כנפוני הקאנארד שלהם היו גדולים ומשמעותיים יותר. הם היוו את רוב מטוסי הכפיר ששירתו בחיל האוויר, ונצבעו גם בסכימה ה"ג'ינג'ית" וגם בסכימת אפור עליונות אווירית. מטוסים אלו שרתו בטייסות הקרב 101 ("הקרב הראשונה"), 109 ("העמק"), 113 (הצרעה"), 144 ("שומרי הערבה") ו-149 ("התוכי המנפץ").

כפיר C-7

דגם זה נכנס לשירות חיל האוויר בתחילת שנות ה-80', והתאפיין בשתי נקודות תלייה נוספות לחימוש, משקל המראה גבוה יותר ומערכות כינון, חימוש וניווט משופרות. הכפירים מדגם C-7 נכנסו לשירות רק בטייסת 144 ("שומרי הערבה") בבסיס עובדה, והתאפיינו בסכימת צביעה זהה למטוסי ה-F-16, שהייתה ייחודית רק להם.

כפיר C-10

גרסת יצוא של הכפיר המשרתת בקולומביה, הכוללת מכ"ם מדגם EL/M-2032 מתוצרת אלתא מערכות. שיפורים בקוקפיט הכוללים שני מסכים בגודל 177X127 מ"מ, תמיכה בתצוגת קסדה עילית וחופת זכוכית משופרת. למטוס נוספה גם יכולת תדלוק אווירי. גרסה זו ידועה גם בשם כפיר 2000, או KFIR CE עבור חיל האוויר של אקוודור. בשנת 2017 עברו 22 מטוסי הכפיר של קולומביה השבחה בתעשייה האווירית. ההשבחה כללה החלפה של מערכות האוויוניקה של המטוסים ומתן תצוגת קסדה עילית לטייסים.[13]

כפיר C-12

גרסת יצוא של הכפיר. מדובר במטוס מדגם C-10 אך ללא המכ"ם המתקדם של אלתא.

כפיר BLOCK 60

גרסת יצוא משופרת של C-10 הכוללת מכ"ם AESA. המטוס הוצע למכירה לפיליפינים, בולגריה, ארגנטינה וקולומביה אך ללא הצלחה[14][15].

מפעילות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דן ארקין, ה"נשר" המריא, מעריב, 13 בדצמבר 1985
  2. ^ הכפיר יוצג בתערוכת פרנבורו, דבר, 31 במאי 1976
  3. ^ יהושע כהנא, הגיע שר ההגנה האוסטרי למו"מ על רכישת ה"כפיר", מעריב, 30 באוגוסט 1976
  4. ^ דרור מרום, ‏התעשייה האווירית תחכיר מטוסי כפיר לחיל האוויר והצי האמריקנים, באתר גלובס, 18 ביוני 2003
  5. ^ רן דגוני, ‏"ישראל תקבל, קרוב לוודאי, היתר מארה"ב למכור מטוסי כפיר לאקוודור", באתר גלובס, 14 בינואר 1997
  6. ^ דרור מרום, ‏כפירים נגד המורדים, באתר גלובס, 18 ביוני 2003
  7. ^ אלוף בןכך הציל האפרטהייד הגוסס את התעשייה הביטחונית הישראלית, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2013
  8. ^ דרור מרום, ‏תע"א תשביח מטוסי כפיר במדינה במרכז אמריקה ב-80 מיליון דולר, באתר גלובס, 6 באפריל 2000
  9. ^ איתן עמית, הכפיר נוחת במנהטן, באתר ynet, 1 בפברואר 2004
  10. ^ התעשייה האווירית לישראל "כפיר", באתר חיל האוויר הישראלי
  11. ^ יוסי מלמןמטוס כפיר התרסק בקולומביה; 2 הטייסים הישראלים לא נפגעו, באתר הארץ, 22 ביולי 2009
  12. ^ יוסי מלמןבפעם השנייה: מטוס שעבר השבחה על ידי התעשייה האווירית התרסק בקולומביה, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2010
  13. ^ יואב זיתון, מישראל לקולומביה: הדור הבא של מטוסי ה"כפיר", באתר ynet, 27 בדצמבר 2017
  14. ^ יובל אזולאי, ‏האריה ימריא? תע"א מנסה למכור מטוסי כפיר, באתר גלובס, 6 באוגוסט 2013
  15. ^ יובל אזולאי, ‏התעשייה האווירית תנסה למכור לארגנטינה מטוסי כפיר ישנים, באתר גלובס, 2 באפריל 2014
  16. ^ דרור מרום, ‏סרי-לנקה תרכוש מישראל 7 מטוסי "כפיר" משומשים בכ-30 מיליון דולר, באתר גלובס, 11 בדצמבר 1996
    יוסי מלמןמסתמנת עסקת נשק בין ישראל לסרי לנקה בשווי עשרות מיליוני ד', באתר הארץ, 16 ביולי 2003
בסיס אשדוד

בסיס אשדוד הוא הזירה הימית הדרומית שמפקדתה נמצאת בנמל אשדוד מגנה בגזרתה על גבולותיה הימיים של מדינת ישראל, על יישובי הדרום ותושביהם, ועל הנכסים הלאומיים של מדינת ישראל בים ובחוף.

הבסיס ממוקם בצדו הדרומי של נמל אשדוד ומשתתף בהגנת נמל אשדוד המהווה שער ימי חשוב למדינת ישראל.

התעשייה האווירית לישראל

התעשייה האווירית לישראל בע"מ, או בקיצור: התעשייה האווירית, בראשי תיבות: תע"א (באנגלית: Israel Aerospace Industries; בראשי תיבות: IAI) היא חברה ממשלתית ישראלית אשר מפתחת ומייצרת בעיקר מוצרים תעופתיים, מערכות חלל, מערכות ביטחוניות וצבאיות, ומוצרי אלקטרוניקה. התעשייה האווירית היא החברה הגדולה בישראל בתחום תעשיית המטוסים והחלל. משרדיה ומתקניה של התעשייה האווירית נמצאים בחלקו המזרחי של נמל התעופה בן-גוריון על פני שטח של כ-2,000 דונם. בנוסף, קיימים מפעלים ביהוד, באשדוד, בבאר יעקב, בבאר שבע, בשדה התעופה עטרות וברמת הגולן. נכון לשנת 2016 מועסקים בחברה כ-15,000 עובדים, רובם מהנדסים, הנדסאים וטכנאים, בנוסף מועסקים עוד כ-3,400 עובדים מקומיים בחברות קשורות וחברות בת ברחבי העולם.

בסוף 2017 דווחה החברה על התקשרויות בהיקף שיא בעסקאות עם לקוחות, בסך של כ-4.5 מיליארד דולר מתחילת שנת 2017, וגידול בצבר ההזמנות לסך של 10.8 מיליארד דולר. אגרות החוב של החברה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

כלי טיס של צה"ל

ערך זה מציג את רשימת כלי הטיס בשירות צה"ל, בעבר וההווה.

רובם המוחלט של כלי הטיס המפורטים להלן הופעלו ומופעלים על ידי חיל האוויר הישראלי. כלי טיס בודדים היו קשורים לחילות אחרים. לגביהם ראו בהערות.

תאים המודגשים בתכלת הם של כלי טיס הנמצאים בשירות פעיל.

תאים המודגשים באפור הם של כלי טיס שהוזמנו וטרם נכנסו לשירות פעיל.

כפיר

האם התכוונתם ל...

מיראז' 5

מיראז' 5 (מצרפתית: Mirage - "חזיון תעתועים") מתוצרת חברת "דאסו" הצרפתית הוא מטוס קרב על-קולי, של הדור השני שתוכנן בשנות ה-60 של המאה העשרים לבקשת והזמנת חיל האוויר הישראלי על בסיס מיראז' 3 ויוצר בצרפת. בסופו של דבר, בעקבות האמברגו הצרפתי על נשק לישראל אחרי מלחמת ששת הימים, לא סופק המטוס לישראל.

בזכות תנאי מזג האוויר הבהירים בדרך כלל במזרח התיכון, הביע חיל האוויר הישראלי עניין בגרסת מיראז' 3 נטולת מכ"ם ואוויוניקה, כך שמחיר המטוס יוזל, מבנהו יפושט והוא יתאים יותר למשימות תקיפה. בחודש ספטמבר 1966 הזמין חיל האוויר 50 מטוסים מהדגם שזכה לסימון מיראז' 5.

תעשייה ביטחונית בישראל

בישראל פועלת תעשייה ביטחונית ענפה, שהחלה להתפתח עוד טרם הקמת המדינה, ובמשך השנים הפכה למרכיב בולט בתעשייה בישראל. תעשייה זו נועדה לתת מענה לצרכיה הביטחוניים הייחודים של מערכת הביטחון בישראל, ובעיקר של צה"ל. חרמות נשק שהוטלו על ישראל בתקופות שונות בעקבות לחץ כלכלי של מדינות ערב היו אחד המניעים העיקריים להשקעה הרבה של ישראל בפיתוח אמצעי לחימה מתוצרתה.

רבים מאמצעי הלחימה המיוצרים בישראל מיועדים לייצוא, שעליו מפקח סיב"ט - האגף לייצוא ביטחוני במשרד הביטחון. בשנת 2017 הגיע הייצוא הביטחוני לשיא של 9.2 מיליארד דולר, וכבר בשנת 2015 דורגו ארבע חברות ישראליות בין מאה החברות הביטחוניות הגדולות בעולם. חלק קטן מהאמל"ח שמיוצר בישראל מיועד לצה"ל בלבד, והוא בגדר "נשק הפתעה" שנועד לתת לישראל יתרון טכנולוגי איכותי על יריביה.

ממדים
אורך 15.65 מטר (46.95 רגל)
גובה 4.55 מטר (13.65 רגל)
מוטת כנפיים 8.22 מטר (24.66 רגל)
שטח כנפיים 34.8 מ"ר (374.6 רג"ר)
משקל ריק 7,285 ק"ג (16,060 ליברות)
משקל מטען מרבי 6,000 ק"ג
משקל טעון 11,603 ק"ג (25,580 ליברות)
משקל המראה מרבי 16,200 ק"ג (35,715 ליברות)
ביצועים
מהירות מרבית 2,440 קמ"ש מעל 12,000 מטר (36,000 רגל)
קצב נסיקה 233 מטר/שנייה (45,950 רגל/דקה)
טווח טיסה מרבי 1300 ק"מ/768 ק"מ (בתקיפה קרקעית, בפרופיל גבוה-נמוך-גבוה, עם שבע פצצות 227 ק"ג, ושני טילי אוויר-אוויר)
סייג רום 17,680 מטר (58,000 רגל)
עומס כנף ק"ג/מ"ר
דחף

יבש: 52.9 קילו–ניוטון

מבער אחורי: 79.62 קילו-ניוטון
חימוש
תותחים 2 תותחי 30 מ"מ "דפה" 553 עם 200 פגזים כל אחד
טילים

אוויר-אוויר: 2 AIM-9 סיידוויינדר, 2 שפריר 2/פיתון, 2 פיתון 3/4

אוויר קרקע: 2 טילי AGM-45 נגד תחנות מכ"ם, 2 AGM-65 מאבריק לתקיפת קרקע
פצצות 6,000 ק"ג על 9 נקודות נשיאה בכנפיים כדוגמת פצצות שימוש כללי סימן 80, חודרות בונקרים, מצרר, מונחות לייזר וכדומה
רקטות מבחר של רקטות אוויר קרקע-אוויר אוויר מונחות מסוג JL-100 מאטרה, 19 רקטות 68 מ"מ מסוג SNEB
הנעה
מנוע ג'נרל אלקטריק J-79-J1E סילוני
כלי טיס מתוצרת התעשייה האווירית לישראל
מטוסי קרב נשר • כפיר • נמרלביא
מטוסים צבאיים ערבהסי-סקאןצוקית
מטוסים אזרחיים וסטווינדגאלפסטרים G100 (אסטרה) • גאלפסטרים G200 (גלקסי)
מזל"טים Bird-Eye 400 • Bird-Eye 650 • I-View
כטב"מים טקטיים מוסקיטוסקאוטRQ-2 פיונירהאנטרסרצ'רפנתרתעתוע
כטב"מים ארוכי טווח הרון 1איתןסופר הרוןיסעורון ירוק
חימוש משוטט הארפיהארופברקן ירוק
טילים שביט (משגר לוויינים)יריחולהטנמרודברק 8גבריאללורהחץחץ 2חץ 3ג'אמפר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.