כנסיית סנטה אנה

כנסיית סנטה אנה בירושלים מסמנת, על פי המסורת הנוצרית את מקום לידתה של מרים אם ישו. אנה הקדושה שעל שמה נקראת הכנסייה היא חנה (אנה) אשת יהויכין, אמהּ של מרים. הכנסייה נמצאת בקרבת שער האריות, ברובע המוסלמי, על תוואי רחוב הויה דולורוזה של ישו, והיא שייכת למסדר הצרפתי של האבות הלבנים. בחצר הכנסייה שרידים ארכאולוגיים של מפעלי מים שזוהו עם בריכות בית חסדא.

על פי המסורת, במקום התרחש נס ריפוי הפיסח, בו ישו הורה לנכה להיכנס אל המים ובכך הוא נרפא.

JerStAnna
כנסיית סנטה אנה
Bethesda2
צילום אוויר של המתחם
Jerusalem Muslim Quarter map-HE
מפת הרובע המוסלמי
כנסיית סנטה אנה
Jerusalem St Anna BW 2
מידע על המבנה
מדינה ישראל  ישראל
קואורדינטות 31°46′53″N 35°14′11″E / 31.7814°N 35.236447222222°E

בריכות הצאן / בריכות בית חסדא

בריכות הצאן הן שתי בריכות חפורות באפיקו של נחל בית זיתא. הבריכה הראשונה באתר נחפרה במאה ה-8 לפנה"ס. במאה השלישית לפנה"ס הוקמה בריכה נוספת במקום. בתקופתו של ישו שתי הברכות היוו חלק ממכלול גדול יותר שהכיל מרחצאות מרפא, אחת מהן הייתה ידועה כבריכת הצאן או הפרובטיקה. האתר מזוהה עם בריכת בית חסדא שבה, לפי המסופר בברית החדשה, ריפא ישו אדם שהיה נכה במשך 38 שנה.

כנסיית מרים הקדושה של הפרובטיקה

בתקופה הביזאנטית, במאה החמישית, נבנתה כנסייה המוקדשת למריה על הסוללה המפרידה בין שתי הבריכות, כנסיית מרים הקדושה של הפרובטיקה. חלקה המערבי הושתת על גבי הבריכות הקדומות ואולם התווך על גבי הקיר המפריד בין זוג הבריכות. הסיטרה הדרומית נתמכה בחלקה על גבי שורת אומנות גבוהות נושאות קשתות שאחת מהן נותרה בשלמותה. צדה המזרחי השתרע ממזרח לבריכות ובעת בנייתה נהרסו ונקברו רוב שרידי הבנייה הקדומים שבמקום. רצפת הכנסייה הייתה עשויה פסיפס מעוטר בדגמים גאומטריים שקטע ממנו נותר בצדו הצפוני מזרחי של שטח החפירה. הכנסייה נהרסה כנראה כבר בתקופה הפרסית אך ייתכן שנהרסה מאוחר יותר על ידי אל-חאכם באמר אללה בראשית המאה ה-11.

חפירות ארכאולוגיות במקום: חפירות באתר נערכו לסירוגין מ-1863 ועד לשנות השישים של המאה העשרים. בחפירות לא נתגלו עקבות חמשת הסטווים שעטרו את הברכות שתיאורם מובא בברית החדשה ותיאורים נוצריים מהתקופה הביזאנטית. לדעת החוקרים הברכות נחצבו עוד בימי בית חשמונאי, בשטח שהיה אז מצפון לחומות העיר. החופרים חושבים כי במקום היה מרכז מרפא פגאני שנוסד עוד בתקופה ההלניסטית ושהמשיך לשמש לאחר ימי בית שני.

כנסיית סנטה אנה

מסורת לידתה של מרים בירושלים

Saintann
כנסיית סנטה אנה לפני השיפוצים של מוס 1864 על פי ציור של ארמטה פיירוטי
Saintanninside
מראה הכנסייה מבפנים 1864, לפני השיפוצים של מוס על פי ציורו של פיירוטי

מסורת מהמאה השנייה לספירה המופיעה בפרוטו-אוונגיליון של יעקב (חלק מספרות החיצונית הנוצרית, האפוקריפה), מתארת את סיפור לידתה הניסית של מרים להורים חשוכי ילדים, יהויכין וחנה (יואכים ואנה). הסיפור מזכיר מאוד את סיפור חנה המקראית. כמוה, הייתה אנה עקרה בגיל מבוגר, כמוה נגלה אליה המלאך, כמוה הבטיחה להועיד את הילדה לעבודת האל. הגרסה לא התקבלה באופן רשמי בכנסייה; למרות זאת, הוסיפו עולי הרגל להתייחס לאתר בריכות הצאן כאל מקום לידתה של מריה. במאה השישית הופיעו כתבים נוצריים המתארים את לידתה של מרים בנצרת, כך שהמסורת אודות לידתה בירושלים נותרה מסורת מקומית, ובמערב התקבלה הדעה כי מרים נולדה בנצרת.

מבנה הכנסייה

הצלבנים בנו על חורבות הכנסייה הביזאנטית קפלה קטנה ובנוסף הקימו בצמוד כנסייה גדולה המוקדשת לאנה הקדושה אמה של מריה. הצלבנים בעצם הפרידו בין שתי המסורות: זו של ריפוי הנכה וזו של לידת מרים והעבירו את המסורת על לידתה של מרים לכנסייה החדשה של סנטה אנה. לצד הכנסייה החדשה הקימו הצלבנים גם מנזר.

הכנסייה הוקמה בשנות הארבעים של המאה ה-12 והיא דוגמה לטיפוס הנפוץ ביותר של כנסייה צלבנית בארץ ישראל. תוכנית הכנסייה היא בזיליקה עם אולם תווך ושתי סיטראות המסתיימות במזרח בשלוש אפסידות מקבילות. המבנה משלב סגנון בנייה רומנסקי מוקדם עם מסורות בנייה מקומיות נוצריות קדומות והשפעות ביזאנטיות. לדוגמה הכיפה מעל מקום ההצטלבות של אולם התווך עם הטרנספט. באגף הימני מדרגות המובילות לקריפטה מהתקופה הרומית שעל פי המסורת מהווה את מקום לידתה של מרים.

תולדות הכנסייה לאחר הכיבוש המוסלמי

ב-1187, לאחר תבוסת הצלבנים, צלאח א-דין הפך את הכנסייה למדרסה מוסלמית (בית ספר מוסלמי) שנקראה על שמו: א-צלאחיה. העניין מתואר בכתובת מעל למשקוף הכניסה: "בשם אללה הרחום והחנון. כל הטוב והיפה שעלה בגורלכם הוא מאללה. מדרסה מבורכת זו נבנתה עבור הווקף על ידי אדוננו צלאח א-דין סולטאן האסלאם והמוסלמים". בזכות הפיכתה של הכנסייה למדרסה בסמיכות לכיבושה של העיר על ידי צלאח א-דין המבנה נשמר היטב והוא מהווה את אחת הדוגמאות היפות ביותר לארכיטקטורה צלבנית ברחבי ירושלים. במאה ה-19 סופר כי המבנה שימש כאורווה של חיל המצב הטורקי שהוצב בקרבת המקום. לצליינים לא הותר לרדת לקריפטה דרך המדרגות אלא אפשרו להם להיכנס רק דרך חלון קטן שמראים אותו בכנסייה עד היום.

ב-1856 נמסרה הכנסייה לנפוליון השלישי, כאות תודה לעזרתם של הצרפתים במלחמת קרים. הכנסייה שוקמה על ידי האדריכל הצרפתי כריסטוף-אדואר מוס שהצניע את התוספות המאוחרות. מוס גם ערך את החפירות הראשונות באתר בריכות בית חסדא. האבות הלבנים, להם נמסרה הכנסייה, חברים במסדר שנוסד למען פעילות מיסיונרית באפריקה. מתחם סנטה אנה הוא אפוא בין המקומות היחידים בארץ הקודש בהם ניתן למצוא את נזירי המסדר דרך קבע. האבות הלבנים חיפשו דרך לעזור לכנסייה הקתולית המזרחית בארץ הקודש ולכן פתחו במקום סמינר לכמרים של הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית בשנות השמונים של המאה ה-19.

תהלוכת יום ראשון של הדקלים הקתולית היוצאת מבית פגי בהר הזיתים מסתיימת במתחם הכנסייה.

בנובמבר 2013 התפלל במקום נשיא צרפת פרנסואה הולנד, במסגרת ביקורו בישראל.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

אדריכלות בירושלים

בירושלים קיימים מאות רבות של מבנים בעלי חשיבות אדריכלית אשר נבנו בתקופות שונות, תחת שלטונות שונים ומתוך תפישות דתיות, פוליטיות וסגנוניות שונות ומגוונות. ערך זה מרכז את מקצתם על פי תקופת בנייתם, ועל פי האזור בעיר בו נבנו.

אנה הקדושה

אנה הקדושה (יוונית: Άννα) היא על פי המסורת הנוצרית אמה של מרים הבתולה.

אתרים צלבניים בארץ ישראל

שרידי מבצרים וערים צלבניות בולטים בנוף ארץ ישראל, לבנון, ירדן וסוריה - עדות לתנופת הבנייה חסרת התקדים של שליטי ממלכת ירושלים ויתר המדינות הצלבניות. מדינות אלו התקיימו בזכות ארגון צבאי ייחודי, שנשען על צבא ומערכת ביצורים אדירה שהיא, כדברי פרופ' יהושע פראוור, "החלק המקורי והמרשים ביותר של היאחזות הצלבנים במזרח". הצלבניים שאבו את השראתם בבניה בעיקר מידע אדריכלי אירופאי, אך גם מידע ביזנטי ומוסלמי עשיר שנאסף במהלך מסעי הצלב. הצלבנים לא רק שתכננו ובנו מבצרים ומערכות ביצורים, המהווים סינתזה מוצלחת בין מערב למזרח, אלא גם התעלו על מוריהם ובנו מבצרים ובהם פתרונות מוצלחים, שהפכו בתורם לאבני בניין בסיסיות באדריכלות הצבאית האירופאית של ימי הביניים.

בריכות הצאן

"בריכות הצאן", הידועות גם בשם "בריכות בית חסדא" היו שתי בריכות שנחפרו באפיקו של נחל בית זיתא בירושלים. מיקומן היום הוא באזור החומה הצפון מזרחית של העיר העתיקה, ברובע המוסלמי צפונית לדרך שער האריות. המקום שימש בתקופת בית המקדש השני כמאגר מים וכבריכות מרפא. במאה ה-5 לספירה נבנתה במקום כנסייה גדולה שהוקדשה ל"מרים הקדושה של הפְּרוֹבָּטיקה" ונהרסה בתחילת המאה ה-11. מאוחר יותר נבנה במקום מנזר צלבני שהוקם לזכר הנס, שעל פי המסורת הנוצרית, ביצע ישו במקום. החל מן המאה ה-12 עומדת במקום כנסייה רומנסקית - כנסיית סנטה אנה.

ברנרדינו אמיקו

ברנרדינו אמיקו (Bernardino Amico da Gallipoli; ‏1576–1620) היה נזיר פרנציסקני ששהה בארץ ישראל בשנים 1593–1597 ותיעד בתרשימים ובכתובים את מבני המקומות הקדושים לנצרות בירושלים ובבית לחם.

הגבעה הצרפתית

הגבעה הצרפתית, בשמה הרשמי גבעת שפירא, היא שכונה יהודית בעלת צביון חילוני בצפון מזרח ירושלים, שנוסדה בשנת 1971. יחד עם צמרת הבירה מתגוררים בגבעה הצרפתית כ-7,000 איש.

המסגד הגדול ברמלה

המסגד הגדול (בערבית: الجامع الكبير, "אל-ג'אמע אל-כביר") הוא מסגד פעיל, השוכן במבנה כנסייה צלבנית בעיר רמלה.

הנוצרים בימי הביניים זיהו בטעות את רמלה עם העיר רמה, עירו של יוסף הרמתי שתרם את חלקת קברו לקבורת ישו בירושלים. בעקבות כך, הפכה רמלה לאתר צליינות חשוב, ואף נבנתה בה קתדרלה גדולה, שהוקדשה ליוחנן המטביל. הקתדרלה נבנתה באמצע המאה ה-12 כבזיליקה גדולה, ובה אולם תווך ושתי סטראות באורך של כשישים מטרים, וברוחב של כ-20 מטרים. אולם התווך הופרד מן הסטראות בכל צד על ידי שמונה עמודים שעוטרו בכותרות צלבניות קלסיות בדגמים צמחיים. העמודים תמכו בגג קמרוני, וחלקה המוגבה של הקתדרלה הואר בשני טורים של 14 חלונות, שנבנו תחת כרכובי אבן. עד ימינו נראה בפינה המערבית של חצר המסגד נמצא שער הכניסה הצלבני, הכולל שלוש קשתות ושלושה עמודים, המרמזים על השילוש הקדוש. הכנסייה שימשה את הנוצרים הצלבנים עד שנת 1260, ואז הולאמה על ידי הממלוכים.

בשנת 1260 נכבשה ארץ ישראל בידי השליט הממלוכי בייברס. בעקבות כך, גירשו הממלוכים את הנוצרים מקתדרלת יוחנן הקדוש ברמלה, והסבו את המבנה למסגד. פעולה זו, אגב, לא ייחודית דווקא לרמלה, והיא מוכרת ממקומות נוספים, כמו הפיכת כנסיית סנטה אנה בירושלים למדרסה מוסלמית על ידי צלאח א-דין, ולהפך - הפיכת מסגד אל אקצה לכנסייה של מסדר הטמפלרים, ועוד.

הממלוכים ביצעו כמה שינויים במבנה כדי להתאימו למסגד, ובין היתר התקינו בחלקו הדרומי של המבנה מינבר - דוכן תפילה שעליו עומד הדרשן ובסמוך לו הותקן מחראב - גומחת תפילה המצביעה על כיוון התפילה למכה; מעל המשקופים הצפוניים נקבעו שתי כתובות הלל המערבית לבייברס (המשקוף כאן בשימוש משני) והמזרחי לסולטאן קטבוגא (משקם המסגד), מהשנים 666 ו-692 להג'רה (1268 ו-1298 בהתאמה); ובצמוד למבנה רוצפה חצר גדולה, כמקובל במסגדים. צריח המסגד הגבוה, ממנו קורא המואזין, נבנה כנראה כבר בתחילה, אך שופץ ב-1314, כפי שמעידה כתובת ממלוכית הקבועה מעל שער הכניסה.

בחצר המסגד שוכן קבר שייח' בעל כיפה, המזוהה במסורת המוסלמית כקברו של שהאב א-דין, קצין בכיר בצבא צלאח א-דין שנהרג בקרב קרני חיטין. לשהאב א-דין מיוחס גם מקאם שהאב א-דין בנצרת, הידוע יותר בכינויו "מסגד המריבה".

המצור על ירושלים (1187)

המצור על ירושלים בשנת 1187 הוביל לכיבוש העיר על ידי צלאח א-דין ולהתפרקותה המוחלטת והמהירה של ממלכת ירושלים הצלבנית לאחר קרב קרני חיטין.

המצור, גולת הכותרת של מסע המלחמה והג'יהאד של צלאח א-דין, נמשך מה-20 בספטמבר 1187 עד לכניעת מגיני העיר ב-2 באוקטובר. המצור היה קצר יחסית אך אפקטיבי ואלים, כאשר שני הצדדים חשים כי הם נלחמים על עיקרי אמונתם ועל הסמלים המרכזיים בתרבותם. כניעת העיר והעברת השליטה בה מידי הצלבנים סימנה את סיומו של פרק ייחודי בתולדות ירושלים, סיום פרק מרכזי בתולדות ממלכת ירושלים הצלבנית, וכן את תחילתה של התיישבות מחודשת של קהילה יהודית בעיר.

כיבוש העיר החזיר את ירושלים לשלטון מוסלמי לאחר 88 שנים של שלטון נוצרי. אירועים אלו, ששיאם היה אובדן השליטה הנוצרית על המקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט, זיעזעו את אירופה, הביאו לכינונו של מסע הצלב השלישי, ועל פי האגדה אף גרמו למותו הפתאומי של האפיפיור אורבנוס השלישי.

העיר העתיקה (ירושלים)

העיר העתיקה בירושלים (בערבית: بلدة القدس القديمة, נהגה: בִּלִדַת אֶלקוּדְס אֶלקָדִימָה) היא האזור העירוני העתיק של ירושלים. שטחה המוקף על ידי חומות ירושלים הוא כ-850 דונם. כמו כן נכללים בעיר העתיקה הר ציון ועיר דוד, הנמצאים מחוץ לחומות, בסמוך ומצד דרום.

העיר העתיקה מחולקת ל-4 רבעים: הרובע המוסלמי, הרובע היהודי, הרובע הנוצרי והרובע הארמני. כיום מתגוררים בה כ-39,000 בני אדם. בחומת העיר העתיקה שמונה שערים: שער יפו, שער שכם, שער ציון, שער הרחמים (סגור), שער האריות, שער הפרחים, השער החדש ושער האשפות.

העיר העתיקה מהווה מוקד משיכה מרכזי לתיירים בני דתות ואומות שונות, הבאים מרחבי העולם לבקר באתרים הקדושים להם הנמצאים בה, ובהם: הר הבית, הכותל המערבי וכנסיית הקבר.

העיר העתיקה במתכונת ובגבולות המוכרים לנו כיום, נבנתה בתקופה העות'מאנית. ברם, "צורת העיר העתיקה, מערך השטח הבנוי שלה, חומתה הנוכחית, שעריה, רחובותיה, שווקיה ורבעיה, הם פרי יצירה של תקופות חשובות שקדמו לה בהרבה". רבים מהאתרים המצויים בתחומה על פני מפלס החיים ומתחת לו, מקורם מן העת העתיקה. העיר העתיקה בנויה על חורבות בתים, קמרונות ושפכי הריסות אשר נבנו ונהרסו לסירוגין במשך אלפיים שנה. תחת בתים רבים יש בורות מים ומעברי ניקוז קדומים. מפלס החיים בעיר העתיקה בימינו הוא כ-4–8 מטר מעל מפלס הרחוב בעיר בימי הבית הראשון, וכ-2–4 מטר ממפלס העיר בתקופה הרומית במאות הראשונות לספירה הכללית.ב־1981 הוכרז מתחם העיר העתיקה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

הרובע המוסלמי

הרובע המוסלמי (בערבית: الحي الإسلامي) הוא אחד מארבעת הרבעים בעיר העתיקה של ירושלים, בצד הרובע היהודי, הרובע הנוצרי, והרובע הארמני והגדול שבהם. שמו התקבל בספרות הנוסעים והחוקרים מאז ראשית המאה ה-19. שטחו הוא 300 דונם, ומספר תושביו נכון ל-2014 הוא 28,627. רוב תושבי הרובע המוסלמי הם מוסלמים וחלק ניכר מהם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. כן מתגוררים בו כאלף יהודים, ומאות נוצרים בני אומות שונות הגרים במבני מוסדות ציבור.

התפתחות אורבנית של חיפה

תכנונה האורבני של חיפה הוא תכנון יוצא דופן מבחינה עירונית. שונות זו נוצרה הן מסיבות טופוגרפיות - המבנה הטופוגרפי של הר הכרמל, שעליו ולמרגלותיו נבנתה העיר, והן מסיבות היסטוריות הקשורות לאירועים ההיסטוריים והמאבק בין התנועה הלאומית הפלסטינית לבין התנועה הציונית.

זאבז'ה

זאבז'ה (בפולנית: Zabrze) היא עיר בדרום פולין, בחבל שלזיה ליד קטוביץ. בעיר מתגוררים כ-190,000 נפש. היא ממוקמת בגבעות שלזיה, על הנהר ביטומקה, יובל של נהר האודר.

זאבז'ה ממוקמת בפרובינציית שלזיה שהוקמה מחדש בשנת 1999, קודם לכן העיר הייתה שייכת לפרובינציית קטוביץ.

זוהי אחת הערים בתוך אגד ערים של 4,620,624 תושבים. כלל המטרופולין של קטוביץ במחוז שלזיה מאוכלס ב-5,294,000 תושבים.

הגרמנים בימי השלטון הנאצי שונה שם העיר ל"הינדנבורג", ובהמשך הוקם בה מחנה ריכוז. לאחר מלחמת העולם השנייה, העיר הוחזרה לפולין בשנת 1945 ושמה הושב ל"זאבז'ה". ב-19 במאי 1945 גורשו רוב התושבים הגרמנים מהעיר.

ירושלים בתקופה הביזנטית

בתקופה הביזנטית, בשנים שבין עליית קונסטנטינוס לשלטון (324 לספירה) ועד כיבוש ירושלים על ידי הערבים ב-637, הייתה ירושלים נתונה לשליטת האימפריה הביזנטית.

השינוי המהותי באופיה ובמעמדה של העיר, לעומת התקופה הרומית, היה הפיכתה מעיר אלילית לעיר נוצרית. השלטון הביזנטי פיתח את איליה קפיטולינה הרומאית-אלילית, והפך אותה מעיר משנית לעיר נוצרית מרכזית מבחינה דתית ומנהלית (כשהמינהל כפוף להיררכיה הממסדית-דתית) ולמרכז עולמי לעלייה לרגל. בשלהי התקופה, בין השנים 614-‏628, נכבשה ירושלים בידי הפרסים.

ירושלים בתקופה הצלבנית

התקופה הצלבנית בתולדות ירושלים החלה עם כיבוש העיר על ידי הצבא הצלבני בשנת 1099 במהלך מסע הצלב הראשון, והפיכתה של ירושלים לבירת ממלכת ירושלים הנוצרית לאחר 450 שנים של שלטון מוסלמי. הייתה זו תקופה סוערת בתולדות העיר, והתאפיינה בכיבושים תכופים ובמעברי שלטון בעיר בין הצלבנים והשושלת האיובית המוסלמית.

התפנית הראשונה שלאחר כיבוש ירושלים בידי הצלבנים אירעה עם כיבושה בידי צבאו של צלאח א-דין בשנת 1187, ופתיחתה של התקופה האיובית בתולדות ירושלים, הקרויה על שמה של השושלת האיובית - הסולטנות המוסלמית ששלטה במזרח התיכון בתחילת המאה ה-12. בסוף מסע הצלב השישי, בשנת 1229, חזרה ירושלים לשליטה צלבנית שנמשכה עד שנת 1244, כשהעיר נכבשה על ידי פושטים ח'וואריזמיים. התקופה הצלבנית-איובית הסתיימה עם עליית הממלוכים לשלטון במצרים בשנת 1260 וכיבוש ארץ ישראל על ידם.

בתום התקופה האיובית היו בעיר גלים של הרס וחורבן. תחילה נהרסו ביצורי העיר ולאחר מכן מרבית המבנים שבה, כחלק ממדיניות איובית מכוונת של אדמה חרוכה, שמטרתה הייתה למנוע מהצלבנים וממסעות צלב עתידיים כל אחיזה בעיר ובאזור.

תקופה זו, הקצרה יחסית אך סוערת, הייתה יוצאת דופן בהיסטוריה של ירושלים. לראשונה מאז חורבן העיר בשנת 70, שימשה ירושלים כעיר בירה של ישות מדינית עצמאית, סטטוס שאליו חזרה רק בתקופת המנדט הבריטי במאה העשרים, וחזרה למעמדה המרכזי רק לאחר הכרזתה כבירת מדינת ישראל בשנת 1948.

התקופה הצלבנית בתולדות ירושלים השפיעה באופן מכריע על ההיסטוריה של המזרח התיכון, והקרינה אל מעבר לגבולות האזור - אל ארצות האסלאם ואל אירופה הנוצרית. מסעי הצלב העלו את השם "ירושלים" למעמד עליון באסלאם, חיזקו וקיבעו את מקומה בהיררכיה של המקומות הקדושים לאסלאם, אך לא הפכו את העיר למרכז רוחני או פוליטי. משנותק גם רעיון הג'יהאד משמה של ירושלים בתום התקופה האיובית, שקעה העיר ומעמדה הגאו-פוליטי ירד. בתקופה הממלוכית הפכה תחילה לעיר משנית, ולאחר מכן, בתקופה העות'מאנית, הפכה לעיר שדה.

תהפוכות אלו לא פסחו על הקהילה היהודית של ירושלים, שלמרות הנסיבות הקשות נאחזה בעיר תוך מאבק עיקש בגלי ההרס וההרג ותוך ניסיונות הרואיים לשקמה ולבנותה.

מנזר האחיות ציון (העיר העתיקה)

מנזר האחיות ציון הוא מתחם של מנזר וכנסייה השייכים למסדר האחיות ציון ושוכנים ברחוב ויה דולורוזה ברובע המוסלמי, העיר העתיקה, ירושלים. במתחם שרידים רבים שזוהו בטעות כשייכים לפסיון של ישו. החוקרים כיום תמימי דעים כי מדובר בשרידים חשובים ונדירים מראשיתה של העיר הרומית איליה קפיטולינה במאה השנייה לספירה ואין להם כל קשר למשפטו וצליבתו של ישו שנערכו יותר ממאה שנים קודם לכן.

מנזר נוסף של האחיות ציון נמצא בכפר עין כרם במערב ירושלים.

נחל בית זיתא

נחל בית זיתא הוא עמק בעיר העתיקה בירושלים, שהיה גלוי לעין בתקופה קדומה. הנחל נמשך מאזור המושבה האמריקאית של היום, המשיך דרומה לאזור בו שוכן מוזיאון רוקפלר, חצה את חומת העיר העתיקה ונשפך לנחל קדרון בסמוך לשער האריות.

בתקופת בית המקדש הראשון שימש הנחל כגבולו הצפוני של הר הבית, ובמקום נבנתה בריכת אגירה. בריכה נוספת נבנתה בו בתקופת בית המקדש השני. שתי בריכות אלה הן בריכות הצאן או "ברכת בית חסדא".

כיום נתיב הנחל סתום, ומכוסה על ידי מבנים רבים.

סנטה אנה

האם התכוונתם ל...

קבר מרים

קבר מרים בירושלים ממוקם בתוך מערה תת-קרקעית ליד גת שמנים, מקום שעל פי המסורת הנוצרית-אורתודוקסית הוא מקום קבורתה של מרים אם ישו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.