כמוש

כְּמוֹשׁ היה האל הלאומי של מואב. נראה כי שמו מופיע לראשונה באוגרית בכתיב "כמת'". בעיר הכנענית אֶבְּלָה הוא ידוע בשם "כמיש". המואבים עבדו את כמוש עד לתקופה הפרסית. בעקבות השפעת השלטון היווני זיהו המואבים באל המלחמה היווני ארס את כמוש[1].

כמוש
מצבת מישע - מצבת זיכרון לכמוש שהוצבה מטעם מישע מלך מואב בעיר דיבון
מצבת מישע - מצבת זיכרון לכמוש שהוצבה מטעם מישע מלך מואב בעיר דיבון
אל המלחמה
תרבות מיתולוגיה כנענית
אלים מקבילים ארס (יוון)

אטימולוגיה ושמות תיאופוריים

יש המשערים שהשם "כמוש" נגזר מהשורש השמי כנ"ש, שפירושו 'המכניע'. ישנם שמות תיאופוריים המורכבים מן השם כמוש: כמוש-נדב, כמוש-עם, כמוש-אל. ניתן להשוות אותם לשמות תיאופוריים יהודאיים כגון יהונדב, יואל (יהו-אל), גבריהו, מיכיהו, חזקיהו, ירמיהו, המורכבים מן השם יהוה. כמה שמות אנשים מואבים מורכבים ביסוד כמוש. בכתובת מישע מופיע הצירוף "עשתר-כמֹש". יש מי שסובר שהשם עשתר מורה כאן על בת זוגו של כמוש - צירוף זוג אלוהויות של זכר ונקבה; לפי דעות אחרות יש כאן מעין זיהוי של כמוש עם האל הזכר עשתר (אל כוכב השחר - נוגה)[1][2].

ארכאולוגיה וממצאים אפיגרפיים

ב"כתובת קיר-מואב", שנמצאה בבית בכרכ שבירדן, מתואר שמישע מלך מואב הקדיש מבער לכמוש[3].

בתעודות אשוריות נזכרים שמות של מלכי מואב המורכבים ביסוד כמוש: כמשנדב, בימי סנחריב, ומלך נוסף ששמו מתחיל ביסוד כמוש, בימי אשורבנפל. שמות עם היסוד כמוש נמצאו בחותמות במספר חפירות ארכאולוגיות: כמש צדק, כמשיחי, כמשעם וכמשאל. השם כמשפלט מופיע בפפירוס ארמי ממצרים מן התקופה הפרסית. המלים עבד כמוש מופיעות בכתובת ארמית ממואב מסוף התקופה הפרסית[2].

ב"מצבת מישע" כמוש מוזכר מספר פעמיים[4]:

  • בשורה שלוש מציין מישע שבנה במה לכבודו - "וָאַעַש הַבָּמָת(הבמה) זֹאת לִכְמֹש בַּקִרְחֹה (מצודת העיר) בָּמַ[ת יֵ]"
  • בשורות חמש ושש הוא מיחס את שעבודו לישראל לכעסו של כמוש - " עָמְרִי מֶלֶך יִשְרָאֵל, וַיְעַנוּ אֶת מֹאָב יָמִן רַבִּן (ימים רבים), כִּי יֶאֱנַף כּמֹש בְּאַרְצֹה. וַיַחֲלִיפֹה בּנֹה (הוא אחאב) וַיֹאמֶר גַם הֻא: אֲעַנֵו אֶת מֹאָב "
  • במספר מקומות מיחס מישע את ניצחונותיו לחסדו של כמוש, לדוגמה: "וַאֶלְתָחֵם (ואלחם) בַּקִר (בעיר) וַאֹחֲזֶהָ (ואחזתי בה), וַאֶהֱרֹג אֶת כָּל הָעָם [..מ ] הַקִרְיָת לִכְמֹש וּלְמֹאָב"
  • ולכבוד כמוש הוא תופס שבויי מלחמה ". וָאֵשְבְּ (שביתי) מִשָם אֶת אֲרִאֵל דָוִדֹה, וַאֶסְחֲבֵהֻ לִפְנֵי כּמֹש בַּקִריָת"

במקרא

על פי המסופר במלכים ב', מישע מלך מואב אף הקריב את בנו הבכור לכמוש על החומה (ג', כז). חלק מן הפרשנים סבורים שהוא הקריב את בנו של מלך אדום.

במקרא מכונה מואב "עַם כְּמוֹשׁ" (במדבר כ"א, כט), כפי שישראל מכונים "עם ה'", אם כי המקרא מתאר אותו לגנאי כ"שִׁקֻּץ מוֹאָב" (מלכים א' י"א, ז), כלומר מוקצה.

בהשפעת נשותיו המואביות בנה שלמה במה לכמוש, במקביל לבמת המולך: "אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן" (מלכים א' י"א, ז) את הבמות הרס יאשיהו בעת הרפורמה הדתית (מלכים ב, כ"ג, יג).

נראה שבני עמון עבדו באופן חלקי את כמוש, כפי שבני מואב עבדו בין השאר את האל העמוני מלכום. בדבריו של יפתח הגלעדי אל מלך עמון הוא אומר: "הלא את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש" (ספר שופטים, פרק י"א, פסוק כ"ד).

לקריאה נוספת

  • Müller, Hans-Peter. "Chemosh." Pages 186-189 in Dictionary of Deities and Demons in the Bible. Edited by Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst. 2nd ed. Leiden: Brill, 1999. ISBN 90-04-11119-0

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 און זית, העם הישראלי - התרבות האבודה, הוצאת ראם, 1992
  2. ^ 2.0 2.1 בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ד : כבד - מלתחה, ירושלים, מוסד ביאליק, 1962
  3. ^ שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות: מימי בית-ראשון וראשית בית-שני. ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ג 1992, (ספריית האנציקלופדיה המקראית; 007)
  4. ^ פירוש לפי - יעקב מדן, כתובות מפרשות בתוך: "בעיני אלוהים ואדם : האדם המאמין ומחקר המקרא", פרדס הוצאה לאור, 2017 עמוד: 459
אל (אל כנעני)

במיתולוגיה הכנענית, אֵל הוא שמו של ראש האלים בפנתאון ואחד מהאלים החשובים של העיר אוגרית. נקרא גם אִל, אלו, תור (שור) - סמל הכוח והפיריון, ו"קדוש" במובן של נשגב ונעלה.

אלים בספרי רומח הדרקון

האלים של רומח הדרקון הם הכוחות הנעלים שבעולם הפנטזיה קרין, מקום התרחשות עולם המערכה "רומח הדרקון". הם שונים מהאלים שבעולם מבוכים ודרקונים.

אלי קרין הם חסרי צורה, כאשר כל אחד מייצג צד אחר של בריאת העולם. לעיתים תכופות הם שולחים שליחים, נבואות וחזיונות על פני העולם, אך לרוב אינם מתגשמים במלוא מובן המילה.

אלי קרין מעורבים מאוד בחיים של בני התמותה. הם מנהלים את העולם, אך כל אחד מהם מנהל סדר משלו. כך למשל, טאקיזיס - אלת הרוע - מאמינה בשיעבוד העולם על מנת להשליט סדר; פלאדין - אל הטוב - מנסה לחנך את האנשים להביא לכדי יצירת סדר; וגיליאן - אל הנטרליות - מאמין שבני תמותה צריכים להחליט בעצמם בדבר הדרך בה יבחרו לצורך השלטת סדר. אלי שלוש הנטיות (טוב, זדוני ונטרלי) יוצרים את האיזון שקיים בקרין. הכהנים שבעולם המערכה של רומח הדרקון משרתים את כל האלים חוץ מלוניטארי, נויטארי וסולינארי, אשר מעניקים כוחות כישוף למכשפים במקום כוח כוהני.

במהלך שתי תקופות לא הייתה התערבות של האלים בעולם: רוב עידן היאוש (לאחר החורבן הגדול ולפני מלחמת הרומח) ותחילת עידן בני התמותה (לפני מלחמת הנשמות).

הורוס

הורוס הוא אל המלחמה, ואחד מהאלים הראשיים במיתולוגיה המצרית. הורוס הוא שמו היווני, ובמצרית עתיקה הוא נקרא חוֹר או חֶר, שפירושו בז. הוא בנם של אוסיריס ואיסיס, ולאחר שגדל הוא נלחם בסת, דודו שרצח את אוסיריס (שהיה אביו של הורוס ואחיו של סת), וניצח אותו.

העלאה באוב

העלאה באוב או דרישה אל המתים הוא טקס מיסטי, שבו מנסים המשתתפים ליצור קשר עם נשמה של אדם שמת, ולקבל מסר ממנה. וריאציות של הטקס קיימות בתרבויות רבות. בין הנפוצות שבהן: רופא אליל או מדיום, המכניס עצמו למצב טראנס באופן טקסי בניסיון לתקשר עם המתים או ישויות רוחניות אחרות. התורה אוסרת ביצוע טקסי העלאה באוב, הנקראים "דרישה אל המתים" (ספר דברים, פרק י"ח, י-יא).

ים (אל)

יָם הוא אל הים, הנהרות ומקוואות המים במיתולוגיה הכנענית. בנו של אל ואחיו של בעל. מקבילם של פוסידון היווני ונפטון הרומי. ביקש לשלוט על העולם והציף את האדמה במלחמתו עם בעל.

ירח (אל)

יֶרַח (בכנענית, גם יַרַח או יֹרַח; באוגריתית: יָרִיחְ; בפיניקית: יַרְחִיבּוֹל) הוא אל הירח במיתולוגיה הכנענית. הכנענים והפיניקים האמינו כי ירח הוא ראש צבא הכוכבים ומאורות הלילה, וכן אל הקציר (בשל צורת החרמש של הירח). כמו כן ירח היה אחראי על הורדת הטל.

רעיתו של ירח הייתה האלה ניכל - אלת הפרדסים ונאות המדבר, ובזכות הטל שהוריד ירח פרחו פרדסיה.

פולחן האל ירח היה נפוץ באזור עמק הירדן עוד בתקופת האבן החדשה - באלף השמיני לפנה"ס[דרוש מקור] והערים יריחו ובית ירח נקראו על שמו.

פולחן האל כלל מדי חודש, במילואו של הירח, חתונה טקסית בינו לבין ניכל.

כוהנת האופל

"כוהנת האופל" (באנגלית: Dark Disciples) היא טרילוגיית ספרי פנטזיה מאת מרגרט וייס, כחלק מסיפורי רומח הדרקון. כשאר הספרים הסדרה, הטרילוגיה מתרחשת בקרין, עולם המערכה הבדיוני של רומח הדרקון, אשר נשען על משחק התפקידים מבוכים ודרקונים. הטרילוגיה מספרת על מינה, גנרלית צבאות טאקיזיס במלחמת הנשמות, אשר כעת המובילה את צבאות האל המרושע כמוש בניסיון להשתלט על העולם. הטרילוגיה מתרחשת כמה שנים אחרי מלחמת הנשמות.

ספרי הטרילוגיה:

ענבר ואפר (Amber and Ashes‏, 2004; תורגם לעברית ב-2008 ויצא ב-5.10.08)

ענבר וברזל (Amber and Iron‏, 2006; תורגם לעברית ב-2008 ויצא ב-13.11.08)

ענבר ודם (Amber and Blood‏, 2008; תורגם לעברית ב-2009 ויצא ב-20.11.09)

כושרות

כושרות, אלות הפריון הכנעניות שמופיעות כסנוניות. מכונות בשם "הסנוניות - בנות הלל". היחידות בין האלים הכנענים שמופיעות כקבוצת אלות.

בשירה האוגריתית באגדת אקהת מסופר כי שופט הצדק דנאל הערירי שמתבשר כי ייוולד לו ילד, מבצע פולחן מקדים להתעברות של אשתו, שבו הוא מכניס לביתו את אלות הפריון וההריון - הכושרות, הסנוניות - בנות הלל, שוחט למענן פר כמקובל, מאכילן ומשקן במשך ששה ימים, וביום השביעי הוא שולחן מביתו, ומתחיל לספור את חודשי ההריון. לאחר תשעה חודשים נולד לו בן ששמו אקהת (לוח KTU 1.17).

בנישואי נכל ואיב עם האל ירח, הן מגיעות כמבשרות על לידת הבן של נכל ואיב - אלת הבוסתנים, ומודיעות "הלוא הנערה תלד בן." (לוח KTU 1.24)

עוד מופיעה שם השירה:

יש הסוברים כי הביטוי "הסנונית הראשונה" כמבשרת תופעה, קשור לאלות הללו, שכאמור מבשרות על ההריון.

בתנ"ך נמצא ביטוי זה באופן יחידאי, במה שיש מפרשים כקשור לזיווג. "אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, אַךְ סוֹרְרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה" (תהילים ס"ח ז'). אך מהקשרו של הפסוק, הרי מדובר בפרק שעוסק ביציאת מצרים וסביר יותר לפרשו כפרשנות המקובלת כקשור למעמד של היציאה והאסירים הם למעשה ישראל, שיוצאים באזיקים או בזמן כשר.

מואב

מוֹאָב הוא שמו של חבל ארץ בעבר הירדן המזרחי, בתקופה הישראלית, המקבילה ברובה לתקופת הברזל, בשלהי האלף השני לפנה"ס - המאה ה-6 לפנה"ס. על פי המקורות, מואב נמצאה ממזרח לים המלח, בין המתלול של ים המלח לבין המדבר הערבי, נמצא בתחום ממלכת ירדן.

האזור נקרא במקורות הקדומים מהעת העתיקה, כגון המקרא והממצאים הארכאולוגיים, על שם יושביו המואבים. השם מואב בא במקרא בכמה וכמה צירופים בשמות גאוגרפיים, כגון מצפה מואב, מדבר מואב ועוד.

4 כתובות מימי רעמסס השני מזכירות את Mw-i-bw כמקום מרדני שמסרב להכיר בשליטת מצרים בכנען ויחד עם השסו מהר שעיר יצאו למעשי ביזה והתגרות במצרים, הפרעה שולח כוחות לאזור ומדכא את המרד - בכתובות של רעמסס השני מוצגים המואבים כבעלי תסרוקות זהות לאלה של הכנענים יושבי הקבע (שיער ארוך אסוף ומסודר) ולא תסרוקת פרועה "דמוית-ראסטות" כמו של השסו מתבליטים מאוחרים יותר שהכילו את השם מואב, החוקרים מתלבטים האם חל שינוי דמוגרפי במואב או שינוי באורחות חייהם של המואבים שגרם לשינוי בתיאורם האמנותי המצרי. כתובת אחרת מלוקסור מזכירות כי רעמסס ובנו הבכור קראו למצרים את "מנהיג מואב" ונזפו בו על כך שניסה לכרות ברית עם האימפריה החתית כדי שיסייעו לו לצאת מעולה של מצרים.

בכתובת מישע מופיע השם מאב, ובכתובות אשוריות מופיעים השמות: Muaba, Maab, Maaba.

בירת הממלכה המואבית הייתה "קיר מואב" (הידועה גם בשמה: "כֶּרַךְּ"). דת המואבים הייתה דת כנענית. האל הראשי היה כמוש, אשר נזכר בכתובת מישע ובספר ירמיהו; כמו כן סגדו המואבים לבעל פעור ולאלה ענת.

כלכלת המואבים התבססה על חקלאות, ועדויות לכך גם במקרא. בספר מלכים ב, אנו למדים כי גידלו בה אלפי כבשים. במגילת רות שם מתואר כי בעת רעב בארץ יהודה הלכו גיבורי הסיפור; נעמי, אלימלך ושני בניהם לארץ מואב, שם נותר עדיין מזון.

המואבים היו נתונים במלחמה עם הממלכות והשבטים השכנים, כמו שבטי ישראל, והעמונים.

הממצא הארכיאולגי החשוב ביותר של ממלכת מואב היא מצבת מישע שהתגלתה בדיבון ומתוארכת לאמצע המאה ה-9 לפנה"ס. בשנים האחרונות (הכתובת לא התגלתה בחפירה מסודרת. על כן מקורה וזמן המצאה אינו ברור לחלוטין) התגלתה כתובת מלכותית מואבית נוספת ובה מתפאר מלך מואב בכיבוש בני עמון, לקיחת אסירים רבים, ובניית ארמון, שער ומכרה.

מונולטריזם

מונולטריזם (מיוונית: μόνος = יחיד, λατρεία = פולחן) הוא פולחן וסגידה לאל אחד בלבד, תוך אמונה בקיומם של אלים אחרים (אך לא בסגידה להם).

את המונח טבע יוליוס ולהאוזן.

בתנ"ך מצויים מספר מקומות שחוקרי מקרא פירשו כמעידות על מונולטריזם:

"וְעַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל ה' מִכָּל-הָאֱלֹהִים" (שמות י"ח יא) - דברי יתרו.

"וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי ה'" (שמות י"ב, יב) – כלומר למצרים יש אלים אחרים.

" מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם ה', מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ" (שמות ט"ו י"א).

" כִּי, כָּל-הָעַמִּים, יֵלְכוּ, אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו; וַאֲנַחְנוּ, נֵלֵךְ בְּשֵׁם-ה' אֱלֹהֵינוּ--לְעוֹלָם וָעֶד" (מיכה ד ה)

"כִּדְנָה, תֵּאמְרוּן לְהוֹם, אֱלָהַיָּא, דִּי-שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ; יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן-תְּחוֹת שְׁמַיָּא, אֵלֶּה. עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם." (ירמיהו, י', י"א-י"ב) – לפי פירוש רד"ק לתרגום יונתן של "עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ", כוונת התרגום היא: אנחנו לא נעבוד אלה האלהות שלא עשו שמים וארץ אלא אלהים שעשה ארץ בכחו.

"אֵין-כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי; וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ" (תהילים פ"ו ח). כלומר, יש אלוהים אחרים אבל אינם דומים לה'.

"כִּי גָדול ה' וּמְהֻלָּל מְאד. נורָא הוּא עַל כָּל אֱלהִים: כִּי כָּל אֱלהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים. וַה' שָׁמַיִם עָשָׂה" (תהלים צו ד)

"כִּי אַתָּה ה' עֶלְיון עַל כָּל הָאָרֶץ. מְאד נַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלהִים" (תהלים צז ט)לפי אותה גישה פרשנית, קיים בתנ"ך גם הרעיון כי לא זו בלבד שיש אלים שונים, אלא כל אל שולט בטריטוריה מוגדרת:

"לֹא תֵלְכוּן, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--מֵאֱלֹהֵי, הָעַמִּים, אֲשֶׁר, סְבִיבוֹתֵיכֶם" (דברים ו יד)

"בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם, יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים, לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי חֵלֶק ה', עַמּוֹ: יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" (דברים לב ח-ט)

" הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ, כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ--אוֹתוֹ תִירָשׁ; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֱלֹהֵינוּ, מִפָּנֵינוּ--אוֹתוֹ נִירָשׁ" (שופטים יא כד) - דברי יפתח הגלעדי למלך בני עמון

"כִּי-גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (שמואל א, כו יט)פירוש אחר הסיק שלאלי המקרא יש ילדים:

"הָבוּ ה', בְּנֵי אֵלִים; הָבוּ ה', כָּבוֹד וָעֹז" (תהלים כט א)לעומת זאת בפרשנות המסורתית, המושג אל אינו מתייחס דווקא לישות בעלת כוח עליון, אלא גם לאלוהי שקר וכן לכוחות גשמיים, כמו למשל בפסוק יֶשׁ-לְאֵל יָדִי, לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע (בראשית לא כט).

באסלאם

באסלאם, בסורת אל-כאפרון מופיע הפסוק "לכם דתכם ולי דתי" שאותו אמר מוחמד אחרי שכופרים ניסו לשכנעו לעבוד תקופת מה את אליהם, פסוק זה מתפרש כהכרה בכך שכל קבוצה מאמינה באליה תוך שהיא מודעת לכך שקבוצות אחרות מאמינות באלוהּ אחר.

מות

מוֹת הוא אל המוות והשאול במיתולוגיה הכנענית. הוא בנו של אל ראש האלים, אחיהם של בעל, ים וענת. הוא האחראי על מוות, בצורת, עקרות ורעב. נקרא בשירה האוגריתית לעיתים בשם הכפול "מות-ויגון". מקבילו היווני הוא האדס והרומי פלוטו.

מידבא

מֵידְבָא (בערבית: مادبا, מַאדַבַּא) היא עיר בעלת היסטוריה רבת שנים, השוכנת במערב ירדן. העיר, הנמצאת כ-780 מטרים מעל פני הים, ממוקמת כ-9 קילומטרים מדרום למיקום המשוער של העיר הקדומה חשבון ומצפונו של נחל ארנון. משמעות השם מידבא איננה ברורה. הוצע לפרש כ"מקום מנוחה" (על פי פירוש מילים קרובות בשפות שמיות).[דרוש מקור]מידבא נודעה ואף הפכה למוקד תיירות בשל גילוי מפת מידבא, מפה יוצאת דופן מן המאה השישית לספירה שנמצאה בכנסייה ביזנטית קדומה, המתארת את ארץ ישראל בגבולותיה הרחבים.

מישע

מֵישַׁע מלך מואב שלט במקביל למלכי שושלת בית עמרי. בימי עמרי ואחאב הוא היה כפוף לממלכת ישראל, ולאחר מות אחאב מרד.בתחילת המרד זכה מישע לניצחונות גדולים ואף הקים את מצבת מישע, מצבת זיכרון לאלוהיו, כמוש, בעיר הבירה דיבון, בה הנציח את ניצחונותיו. בכתובת מספר מישע על התקופה בה מואב הייתה משועבדת לישראל, על ההשתחררות ממנה, על כיבושים שעשה מישע בישראל ועל מפעלי בנייה (ביצור ומים) בארצו.

בסופו של המרד, תקף צבא ישראל, בסיועם של ממלכת יהודה ואדום, את עיר הבירה המבוצרת קיר מואב. על פי המסופר בתנ"ך, כשמישע ראה שבני ישראל מנצחים, הוא ניסה לחדור עם יחידה קטנה אל מלך אדום וכשלא הצליח לקח את בנו היורש (הפרשנים חלוקים בשאלה האם זה בנו שלו או בנו של מלך אדום) והקריב אותו לאלהיו על החומה. בעקבות המעשה היה "קצף גדול על ישראל" (מצד האל או מצד צבא אדום, תלוי בפירוש) והמלכים נסוגו ממואב ללא הכרעה. אירוע זה מכונה בפרשנות המקרא "עולת מישע".

מיתולוגיה כנענית

המיתולוגיה הכנענית היא אוסף המיתוסים שהתפתחו על ידי העמים השונים באזור ארץ כנען. באמונות הכנענים ניכרת השפעה תרבותית מגוונת ויש דמיון רב בין סיפורי עמי כנען לבין סיפורים מהתנ"ך.

סעודת מרזח

סעודת מרזח (נקרא גם: קיספום) היא טקס פולחני קדום שהיה נהוג בתרבויות המסופוטמית, הכנענית והפיניקית. סעודה חגיגית זו הייתה מתקיימת במערת הקבורה המשפחתית, עם שלדי אבות המשפחה.

עשתר (אל)

עשתר (באוגריתית ובדרום ערבית עתיקה: עת'תר; נקרא גם עת'תר ערץ) הוא אל כוכב השחר במיתולוגיה הכנענית. באזורים יבשים למחצה במערב אסיה שימש עשתר אל הגשם, ואף הופיע גם בדרום חצי־האי ערב, שם נקרא עתור (שמשמעותו מושקה) או זוהה עם ד'ו סמני. במצבת מישע נזכר שם האלוהות המורכב עשתר-כמוש.

בעלילות בעל וענת מסופר כי עשתר תפס את כס המלכות על האלים באופן חד־צדדי, אך האל ים הדיח אותו. לאחר הריגתו של בעל בידי מות, המליצה אשרה למנות את עשתר למחליפו בשל ניסיונו במלוכה, אך לאחר שעשתר התיישב על כס המלוכה של בעל בפסגת צפון, הוא ירד ממנו מפני שהוא הרגיש שהוא אינו ראוי לו. מכיוון שעשתר לא היה נשוי או מאורס, נמסר לו מפי שפש שהוא אינו זכאי לארמון משלו כמו יתר האלים.

לא קיימות עדויות באשר לפולחן של עשתר באוגרית, אך במקורות יווניים מהמאה ה-5 לספירה, הוא מוזכר בהקשר של קורבן ילדים על ידי שבטים בדואים בחצי־האי סיני.

רומח הדרקון

רשומות רומח הדרקון (מאנגלית: Dragonlance) היא סדרת ספרי פנטזיה אפית נרחבת הכוללת מעל ל-190 נובלות ספרותיות כמו גם תוסף של עולם מערכה בסגנון מבוכים ודרקונים. הספר הראשון בסדרה נכתב בשנת 1984 על ידי מרגרט וייס וטרייסי היקמן, במסגרת עבודתם של המחברים בחברת TSR. רומח הדרקון נכתב כעולם של משחק התפקידים "מבוכים ודרקונים".

רשף

רשף הוא אל כנעני הנזכר בכתובות פיניקיות וארמיות, בכתבים מצריים ובכתבי אוגרית. משמעות שמו היא אש, ניצוץ, שלהבת.

רשף נחשב בקרב הכנענים כאלוהי הדבר, אחד מכינויו בכתבים האוגריים הוא "רשף בעל החץ". ובכתובות פיניקיות מאידליון הוא מזוהה עם אפולו היווני. במקומות אחרים הוא מזוהה עם נרגל הבבלי, ואפולו ונרגל ידועים כמביאי מגפת הדבר. יתרה מזאת, אפולו מתואר במיתולוגיה היוונית כאל היורה חיצי דבר כפי שרשף מתואר בשירה האוגריתית. שרידי העיר היוונית העתיקה אפולוניה שמצפון לתל אביב, נמצאים על שרידי עיר קדומה בשם ארשוף (ארסוף בפי הערביים) הנזכרת בכתובות תגלת-פלאסר השלישי.

הצמד דבר/רשף מופיע מספר פעמים בתנ"ך ונראה ששני השמות זהים.

"לְפָנָיו, יֵלֶךְ דָּבֶר; וְיֵצֵא רֶשֶׁף, לְרַגְלָיו" (חבקוק, ג', ה'), וכדברי רד"ק: "רשף כמו דבר, והעניין כפול במילים שונות". הצמד מופיע פעם נוספת בתנ"ך, בתיקון קל של שיכול אותיות:

""וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד [לדבר] בְּעִירָם; וּמִקְנֵיהֶם, לָרְשָׁפִים" (תהילים, ע"ח, מ"ח). דבר ורשף שבחבקוק ג מופיעים, על פי אחד הפירושים, כיישויות חיות המשרתות את ה' בלכתן לפניו, בעת הופעתו כאל לוחם. רשף שבחבקוק ג' אינו מופיע כאל גדול, אלא רק כישות תלויה באל, נלווית אליו וסרה למרותו. הוא ירד איפוא ממעלתו והפך למלאך התיאופניה.

הופעת שני אלים ההולכים לצידו של אל ראשי, לפניו או אחריו, ידועה מהמיתולוגיה של עמים רבים, כמו בדוגמאות מבבל וכנען. בתיאור הופעתו של אדד, אלוהי הסערה הבבלי, בעלילות גילגמש נאמר עליו, ששני אלים הולכים לפניו, בדומה לתמונה המתוארת בחבקוק. בטקסט אכדי אחר נאמר על מורדוך, בדומה לנאמר על ה' בחבקוק: "(מורדוך) לפניו אנליל, אחריו נרגל". מן הספרות האוגריתית ידוע שלבעל יש שני אלים משרתים והם שליחיו. בכתובת פיניקית מארסלאן טאש נאמר שבעל יצא, וגלען ורבען יצאו כמשרתים לפניו.

שלם (אל)

שָׁלֶם (מהשורש ש.ל.ם) הוא אל השקיעה ואל היבוסים. במיתולוגיה הכנענית שלם היה אחיו התאום של שחר, ושניהם נולדו כתוצאה מיחסי מין בין ראש הפנתיאון הכנעני אל לבין אישה בת-תמותה. סיפורם מוזכר בשירה האוגריתית ב"שיר האלים הנעימים והיפים".

מניחים כי מקור השם "ירושלים", או במקור "ירושלם", הוא: 'ירה-שלם'. כלומר: "[העיר ש]יסד שלם". אפשרות אחרת, לפי הקרי המודרני בעברית ובערבית, מפרש "אור-שלם", עירו של שלם. בספר בראשית מתואר מלכיצדק כמלך העיר שלם וככהן לאל עליון. בספר יהושע מסופר שאדוני צדק מלך ירושלים מגבש קואליציה של חמישה מלכים כנגד יהושע, ונוחל מפלה בקרב גבעון.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.