כל העיר

כל העיר הוא מקומון ירושלמי שראה אור לראשונה ב-1979. המקומון היה הראשון מרשת שוקן, שהייתה לרשת המקומונים הראשונה בישראל.

Internet-news-reader.svg כל העיר
Kol Ha'ir
Kol-hair
לוגו העיתון עד שנת 2006
סוג מקומון
תדירות שבועון
מו"ל רשת שוקן
מייסד רשת שוקן
www.kolhair.co.il
Jerusalem Gate Hotel
מתחם "שערי ירושלים" בו שכנו משרדי מערכת העיתון עד שנת 2008

היסטוריה

העיתון נוסד על בסיס צוות המקומון הירושלמי, "ירושלתון", ויצא לאור לראשונה בשם "כל העיר" ב-10 באוגוסט 1979. העיתון הופץ בירושלים ובסביבתה בימי שישי, בתחילה בחינם והכנסתו הייתה מבוססת על פרסום ולוחות מודעות. הוא זכה להצלחה רבה מאחר שטרום תקופת הרדיו המקומי והפרסום המכוון באינטרנט, הציע לעסקים מקומיים אפשרות לפרסם מודעות במחיר זול יותר מהעתונות הארצית וממוקד לקהל מקומי. החל מ-1984 נמכר בתשלום אך עיקר הכנסתו עדיין מבוססת על פרסום. העורך הראשון, יוסי קליין, ביסס את עיצוב העיתון לפי מודל המקומון הניו יורקי "ווילג' וויס", שאחוזי החלוקה היו 45% טקסט ו-55% מודעות. עם מודעות פרסומת בגודל של חצי עמוד, עומד או אפילו שני עמודים.[1] מנכ"ל העיתון היה רוני ארן שבהמשך מונה להיות מנכ"ל רשת שוקן כולה.

מערכת "כל העיר" שכנה בתחילה בדירת מגורים צנועה ברחוב רבי עקיבא בצמוד לגן העצמאות שבמרכז העיר. לאחר שהבניין בו שכנו משרדי מערכת העיתון נמכר, ובהמשך נהרס לטובת הקמת מגדל מגורים, עברה למתחם "שערי ירושלים" באזור התחנה המרכזית בירושלים.[2]

בשנות ה-80 צבר העיתון מוניטין ארצי של כלי תקשורת איכותי, לוחם, נון-קונפורמיסטי ואנטי ממסדי, ששילב תחקירים, ראיונות בלעדיים וכתבות עומק מקיפות. "כל העיר" הפך באותה תקופה לעיתון הרביעי בתפוצתו בישראל בסופי שבוע; בירושלים לבדה מכר העיתון מדי יום ששי כמות עיתונים גדולה יותר מכל עיתון ארצי אחר, לרבות "ידיעות אחרונות".לאור הצלחתו הרבה של "כל העיר", החליט "ידיעות אחרונות" להקים לו עיתון מתחרה בירושלים בשם "קול ירושלים", שאותו הקים וערך העיתונאי והסופר חיים שיבי.[3] כדי להיכנס לשוק, עיתון "קול ירושלים" חולק חינם יחד עם "ידיעות אחרונות", ורשת שוקן פנתה פנה לממונה על ההגבלים העסקיים בתביעה לחייב את "ידיעות אחרונות" להוציא את המקומונים שלו למכירה עצמאית, בטענה כי יתרון התפוצה של "ידיעות אחרונות" בזירה הארצית יוצר תחרות בלתי הוגנת. בשנת 2000, לאחר שנים שבהן התנהל הדיון בנושא, נדחתה התביעה, לאחר שנקבע שצירוף מקומון לעיתון האם שלו הוא מהלך מסחרי מקובל בשוק.[4] "כל העיר" גם החל להיות מופץ גם כמוסף מקומי כחלק מעיתון "הארץ"

ביולי 2002 מונה אנשיל פפר, הכתב לענייני חרדים ב"הארץ", לתפקיד עורך "כל העיר", מינוי שעורר הד תקשורתי והתנגדות מצד פעילי שמאל אשר ראו בו "צעיר דתי שידוע בנטייתו הימנית" ואף איימו בהחרמת העיתון.[5][6] לאחר כשנה עזב את "כל העיר" ובסוף שנת 2003 חזר לכתוב ב"הארץ" ככתב לענייני חינוך.[7]

במהלך שנת 2008 נסגרו משרדי מערכת העיתון במסגרת תוכנית ההתייעלות ומיתוג מחדש של רשת שוקן והיא מוזגה עם משרדי עיתון "העיר" ומטה רשת המקומונים שוקן בתל אביב. ב-2009 עברה גם מערכת רשת המקומונים שוקן לתוך מטה קבוצת הארץ ברחוב שוקן בתל אביב.[8] במסגרת המיתוג מחדש שונה שם העיתון ל"העיר - ירושלים" (כמו מוספים דומים בערים אחרות, דוגמת כלבו בחיפה שהפך ל"העיר - חיפה").[9] לאחר כמה שנים המיתוג מחדש בוטל, העיתון חזר לשם "כל העיר", הוקם לו אתר אינטרנט עצמי בשמו המקורי והמהדורה האלקטרונית שלו הפכה זמינה בחינם. בנוסף, הוחל בפרסום מהדורה של העיתון בעיר מודיעין, "כל העיר מודיעין", ומדור חדשות המכסה את העיר מעלה אדומים.[10]

תחקירים חשיפות ותביעות דיבה

במשך השנים פרסם "כל העיר" תחקירים וחשיפות, שחלקם הגיעו לבתי המשפט כתביעות דיבה. בין המקרים הבולטים היו:

אהוד אולמרט

בתקופה שבה כיהן אהוד אולמרט כראש עיריית ירושלים היה "כל העיר" המבקר החריף ביותר שלו. על רקע הבחירות לרשויות המקומיות של 1993, בעת המירוץ הראשון של אולמרט לראשות העירייה, חשף העיתון הסכם סודי שנחתם בין אולמרט לנציגי הסיעות החרדיות. אחר כך ביקר את פרויקט הולילנד ודיווח בזמן אמת על התכנון המסתמן, על אחוזי הבנייה החריגים ועל שינויי הייעוד. כמו כן דיווח על הנסיעות התכופות והממושכות שלו לחו"ל.[11] אולמרט בתגובה הטיל חרם מודעות על "כל העיר" ואסר על העירייה לפרסם בעיתון.[12][13]

ב-2002 הגיש עורך העיתון יוסף כהן תביעת דיבה נגד אולמרט. לאחר שורת מקרים שבהם הציג אותו אולמרט כ"עבריין פלילי". כהן זכה בתביעה ואולמרט חויב לפצותו ב-10,000 שקל.[14] ב-2004 הגישו רשת שוקן, ועורך "כל העיר" אז, אנשיל פפר, תביעת דיבה נוספת נגד אהוד אולמרט בה נטען, כי אולמרט אמר דברי לשון הרע בישיבת ועדת הכספים, בעת שכיהן כראש עיריית ירושלים, ובמהלכה אמר אולמרט לחבר מועצת העיר ירושלים אודי ארנון, לשעבר כתב העיתון: "העיתון שעבדת איתו, מזדהה עם החמאס".[15] העיתון זכה בתביעה ואולמרט התנצל בפניו בישיבת המועצה האחרונה שלו כראש עיריית ירושלים.[16]

מעריב

ב-1994 פירסמה הכתבת לענייני משפט ותקשורת, בירנית גורן, תחקיר שבו נטען כי מו"ל "מעריב" עופר נמרודי סוחט מפרסמים באמצעות איומים בפרסום תחקירים על אודותיהם. התחקיר פורסם זמן קצר אחרי שפרשת האזנות הסתר, "פרשת נמרודי א'", התגלתה ב-15 באפריל 1994. במרכז התחקיר עמד עו"ד רונאל פישר, אז עיתונאי צעיר ובולט שהובא על ידי נמרודי מעיתון "חדשות", שצוטט בכתבה כמי שאמר לעיתונאי בכיר "מעריב": "אני מרוויח יותר כסף מכתבות שאני לא מפרסם מאשר מכתבות שאני כן מפרסם". נמרודי הגיש אז תביעו דיבה נגד גורן ו"כל העיר" בסך 5 מיליון שקל. התביעה הסתיימה בפשרה, מאחר שנמרודי ביקש שהעניין לא יגיע לדיון משפטי.[17]

יחידת רימון

ב-1995 פרסם העיתונאי יגאל מוסקו, חשיפה ראשונה של סיירת רימון שפעלה כיחידת חיסול ברצועת עזה בשנות ה-70 של המאה ה-20.[18] החשיפה הביאה לסערה ציבורית, ושנתיים אחר כך, דניאל עוקב, שרצח שני תיירים בדרך לאילת, ולא יכל להצביע על מניע כלשהו למעשיו, טען שהשרות בסיירת רימון השפיע על מצבו הנפשי לאחר שהשתתף בפעילות של מעצר וחיסול מחבלים. עוקב הוכר כנכה צה"ל ב-2001.[19]

בנימין ושרה נתניהו

"כל העיר" היה העיתון הראשון לפרסם שבנימין נתניהו, כבר כראש האופוזיציה, בתקופה שקדמה לבחירתו לראשות הממשלה בשנת 1996, היה מנצל את מעמדו לרעה, מתחמק מתשלום במסעדות או תובע הנחות מבעלי עסקים בירושלים. במאי 1995, פרסם יואב קווה, כתבת תחקיר תחת הכותרת "ההנחות של בנימין נתניהו", ובה עדויות של מסעדנים ובעלי עסקים על חשבונות שלא שלמו או הנחות שניתנו בהיקף של אלפי שקלים.[20][21] באוקטובר 2000, חשף העיתון כי שרה נתניהו תובעת את אבנר עמדי על החזקת רכושה, ואילו הוא טוען שהזוג נתניהו מתחמק מתשלום עבור שירותיו (פרשת עמדי).[22]

פרשת כפר סאלם

בשנת 1988 חשף, ב"כל העיר", העיתונאי יזהר באר, את פרשת קבורתם של ארבעה פלסטינים בכפר סאלם שליד שכם. בעקבות החשיפה נפתחה חקירה של מצ"ח והאחראים הועמדו למשפט צבאי.[23]

עורכי העיתון

כותבים בולטים

עם הכתבים בעיתון במהלך השנים נמנים:

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עודד בן יהודה, קולי נאלם: כולם רצו להיות Village Voice, בעיקר מקומוני ישראל, באתר Xnet‏, 27 באוגוסט 2017
  2. ^ נרי ליבנה‏, קו מספר 1 הפך אותי לצרכנית כפייתית של אוטובוסים, באתר וואלה! NEWS‏, 21 באוגוסט 2009
  3. ^ חיים שיבי, עיתונאי יכול לבחור את מי לשרת, באתר העין השביעית, 16 בפברואר 2017
  4. ^ הממונה על הגבלים עסקיים נ' ידיעות אחרונות בע"מ, באתר העין השביעית
  5. ^ איומים בחרם על המקומון הירושלמי "כל העיר" בשל מינוי אנשיל פפר לעורך, באתר TheMarker‏, 29 ביולי 2002
  6. ^ חנן עמיאור, שיחת העיר, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 2002
  7. ^ עורך המקומון "כל העיר" עוזב, באתר וואלה! NEWS‏, 30 ביולי 2003
  8. ^ חנוך מרמרי, המיתוג הורג, באתר העין השביעית, 20 במאי 2002
  9. ^ 14 מקומוני רשת שוקן ישנו את שמם ל"העיר", באתר גלובס, 26 בדצמבר 2006
  10. ^ "כל העיר מעלה אדומים"
  11. ^ אורן פרסיקו, "אף אחד לא התעניין", באתר העין השביעית, 2 באפריל 2014
  12. ^ מלחמתו האישית של אולמרט ב"כל העיר", באתר גלובס, 18 ביולי 2002
    שלומית טור-פז, אולמרט והערפדים, באתר העין השביעית, 1 באפריל 1997
  13. ^ אוריה שביטאויב של נייר, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2001
  14. ^ אולמרט חויב לפצות עורך לשעבר של מקומון ב-10,000 שקל על לשון הרע, באתר גלובס, 18 באוגוסט 2004
  15. ^ רשת שוקן ו"כל העיר" תובעים מאולמרט 500 אלף שקל בטענה להוצאת דיבה, באתר גלובס, 3 במאי 2004
  16. ^ עקיבא אלדרבוא תספר לנו מה חושבים בדמשק, באתר הארץ, 6 במרץ 2007
  17. ^ פשרה בתביעה של "מעריב" נגד רשת שוקן, באתר גלובס, 14 באפריל 1999
    ענת באלינטבדיוק 20 שנה לפני שהתפוצצה פרשת עו"ד רונאל פישר, התפרסם התחקיר על העיתונאי רונאל פישר, באתר העין השביעית, 7 ביולי 2014
  18. ^ מוסקו, סיירת רימון, כל העיר, 30.6.1995
  19. ^ צבי הראל, הרוצח דניאל עוקב הוכר כנכה צה"ל, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2001
  20. ^ עמדי לביהמ"ש: בני-הזוג נתניהו הפכו צריכת שירותים בלי לשלם - לשיטה קבועה, באתר גלובס, 8 בנובמבר 2001
    גידי וייץהזוג נתניהו עזב בלי לשלם, באתר הארץ, 27 במרץ 2011
  21. ^ יובל בן-עמי, ‏לביבי דווקא יש ארוחות חינם, באתר ‏mako‏‏, ‏25 ביולי 2012‏
  22. ^ שרה נתניהו תובעת את אבנר עמדי על החזקת רכושה, באתר וואלה! NEWS‏, 27 באוקטובר 2000
  23. ^ יזהר באר, שלושים לאינתיפאדה הראשונה: בחזרה לארבעת הצעירים שנקברו חיים, אתר שיחה מקומית, 28 במרץ 2017
  24. ^ דבר העורכת, באתר גלובס, 23 בינואר 2006
  25. ^ ענת באלינטאיתן מרקוביץ' מונה לעורך "העיר", באתר הארץ, 18 ביולי 2004
  26. ^ בועז גריילסמר, עורכים חדשים ברשת שוקן: אלעד ליפשיץ ב"כל העיר"; אורי שאלתיאל ב"העיר", באתר הארץ, 1 בנובמבר 2005
  27. ^ עמית סגל, סוף האמת לצוף, 31/03/2014
  28. ^ חיים ברעם, פרידה עצובה מדודו 'ראש העיר' קופרמן ז"ל, באתר כל העיר, 11 באוגוסט 2017
12 בינואר

12 בינואר הוא היום ה-12 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 353 ימים (354 בשנה מעוברת).

1912

שנת 1912 היא השנה ה-12 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1912 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

אנשיל פפר

אנשיל פפר (נולד ב-22 ביוני 1973) הוא עיתונאי ופובליציסט ישראלי, אשר כיום משמש כשליח עיתון "הארץ" ללונדון.

אריאנה מלמד

אריאנה מלמד (נולדה ב-16 במרץ 1958) היא עיתונאית, סופרת, בעלת טור, עורכת, מבקרת ספרות וטלוויזיה ישראלית.

בשבע

בשבע הוא שבועון דתי-לאומי המופץ חינם, בעריכת עמנואל שילה, שיוצא לאור החל מ-19 ביולי 2002.

הארץ

הארץ הוא היומון הוותיק ביותר הפועל בישראל. נוסד בשנת 1918 ונקרא בשם הנוכחי החל משנת 1919. העיתון היה בבעלות משפחת שוקן מאז שנת 1935, ובשנים האחרונות נמכרו 40% ממניות קבוצת הארץ, החברה שמוציאה אותו לאור, לאלפרד דומונט (20%) ולאוניד נבזלין (20%). העורך הראשי כיום הוא אלוף בן ומנכ"ל קבוצת הארץ הוא רמי גז. נכון לינואר 2018 שיעור החשיפה של העיתון עומד על 4.9% בימות השבוע ו-5.9% בסופי שבוע.

העיר

"העיר" היה מקומון תל אביבי של רשת שוקן, שיצא לאור אחת לשבוע. ביום חמישי צורף לעיתון "הארץ", המופץ למנויי העיתון באזור תל אביב, וביום שישי הופץ לחנויות. תפוצתו בשיאה הייתה 115,000 עותקים. ב-16 בדצמבר 2010 מוזג "העיר" לתוך מוספו "עכבר העיר". באוגוסט 2017 החליטה קבוצת "הארץ" להפסיק את הדפסת "עכבר העיר".

הקו הירוק של הרכבת הקלה בירושלים

הקו הירוק הוא קו רכבת קלה עתידי, שצפוי להיות השני שנחנך מבין קווי הרכבת הקלה בירושלים.

הקו יחבר את שכונת גילה שבדרום העיר לשכונת הגבעה הצרפתית בצפונה. אורך הקו החדש כ-19 קילומטרים ולאורכו ממוקמות 36 תחנות נוסעים. הקו ישיק לקו האדום בכניסה לעיר, בתחנת בנייני האומה. על פי התכנון, הקו אמור לפעול בסוף 2024, אולם לפי הערכות הקו יחל לפעול רק בשנת 2025 או 2026. עלות ההקמה של הקו הירוק נאמדת ב–8.5 מיליארד שקל.

טיראניה

טיראניה (ביוונית: τυραννίς) היא צורת משטר אוטוקרטי, אשר התקיים במספר רב של ערי פוליס ביוון העתיקה במשך תקופות מסוימות. בטיראניה, שלט שליט יחיד על כל העיר, אשר נקרא "טיראן" - שליט יחיד ביוונית (ומכאן גם tyrannus- שליט יחיד בלטינית). כך, למשל, בשפת המקור הטרגדיה "אדיפוס המלך" מאת סופוקלס נקראת "אדיפוס טיראנוס", למרות שאדיפוס אינו טיראן במובן הקלאסי בכך שקיבל את השלטון כפרס ולא לקח אותו בהפיכה (וכן אין זה ידוע אך הוא בנו של המלך לאיוס). מקור המילה ככל הנראה לודי, וכן השליט הראשון שמכונה טירן הוא גיגס מלך לידיה.

השלטון הטיראני לבש צורה אחרת בכל פוליס ומאפייניו נבעו מן ההיסטוריה המקומית של המקום והיחסים החברתיים-כלכליים בו. המאפיין את כל הטיראניות הוא שכל טיראן עלה לשלטון בכוח הזרוע בהפיכה בתמיכת ההמונים, כיוון את שלטונו כנגד האריסטוקרטיה ששלטה בעיר לפני כן ויצר שלטון ריכוזי. מרבית הטיראניות לא נמשכו מעבר לשני דורות, משום שהטיראן המייסד היה פופולרי בקרב ההמונים בשל הרפורמות שהנהיג ומשום שנלחם באריסטוקרטיה, שהעם לא אהב, אך יורשו כבר לא יכול היה להתגאות בהישגים אלה ולכן העם התמרמר על כל פעולה מחמירה שעשה על-מנת לשמור על שלטונו. לכן רוב הטיראנים של הדור השני (והיו גם כאלה של הדור הראשון) הודחו בהפיכות דמוקרטיות - כך היפארכוס והיפיאס באתונה, וכך גם הטיראניה בקורינתוס, שנפסקה מיד עם מותו של הטיראן השני בשושלת - פריאנדרוס.

בהיסטוריה היוונית המונח "טיראן" אינו בהכרח שלילי אלא מבטא את צורת תפיסת השלטון, והטיראנים לאו דווקא היו שליטים גרועים. הפילוסופים של המאה ה-4 לפנה"ס (אפלטון ואריסטו) ראו בטיראן מפלצת, ובמשמעות זו המונח "טיראן" נכנס לשפות המערביות - במשמעות של עריץ, שליט אכזרי ואגואיסטי שלא אכפת לו מנתיניו. חלק נכבד מהטיראנים היווניים בפירוש לא היו כאלה.

חשיבותם של הטיראנים להיסטוריה של הערים היווניות רבה. הם תרמו לפיתוח הייצור והמסחר ושימשו חוליית-מעבר בין אריסטוקרטיה לדמוקרטיה.

יאיר אטינגר

יאיר אטינגר (נולד בשנת 1972) הוא עיתונאי ישראלי.

יאיר שלג

יאיר שלג (נולד ב-18 בספטמבר 1964) הוא עיתונאי וסופר ישראלי, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה בתחום דת ומדינה.

כביש בגין

כביש בגין הוא כביש עירוני החוצה את ירושלים. הכביש ידוע גם כשדרות מנחם בגין. לפי משרד התחבורה היה מספר הכביש "404", אך בשנת 2012 המספר שונה ל-"50". בתיעוד הפנימי של עיריית ירושלים מספר הכביש היה "4", אך החל משנת 2012 גם העירייה משתמשת במספר "50". הכביש נקרא על שמו של ראש הממשלה לשעבר של מדינת ישראל, מנחם בגין.

מבוי (הלכה)

בהלכה, מבוי הוא סמטה או רחוב קטן הסגור משלוש רוחותיו, כלומר רחוב ללא מוצא המשמש אך ורק את דייריו. צורת רחוב זו הייתה נפוצה בעבר, וקיימת בהיקפים קטנים גם בבנייה חדשה.

בעבר היו המבואות נפוצים, כיוון שעיר הייתה בנויה מגושי בתים ולהם חצר מרכזית, הנפתחת למבוי צר המשותף לכמה חצרות, שבו יוצאים לשטח הציבורי של העיר (צורה בנייה זאת נקראת שכונת חצר). בכתבים הלכתיים נקרא רחוב כזה בשם "מבוי", לעומת הפתוח משני צדדיו הנקרא "מבוי מפולש". לעיתים נקראים רחובות קטנים ללא מוצא בני זמננו בשם "מבוי", על שם המבוי העתיק.

ערכים מורחבים – תיקון מבואות, שיתוף מבואותישנם דינים בהלכה העוסקים במבוי, בעיקר לגבי הלכות ערובין. דינים אלו אינם רלוונטיים לימינו, בשל הקפת כל העיר באמצעות עירוב, דבר ההופך את כל העיר על מבואותיה, אם קיימים, מבחינת הלכתית - לחצר אחת, המכונה 'חצר של רבים', היינו שהיא משותפת לרבים.

על מנת שמבוי יחשב למבוי מבחינה הלכתית, עליו להיות בצורה מלבנית, היינו שהוא צר וארוך (אם המבוי בנוי בצורת ריבוע - הוא נחשב מבחינה הלכתית לחצר לעניין תיקון מבואות). תנאי נוסף להגדרה כמבוי הוא קיומן של לפחות שתי חצרות, שבתוכם לפחות 2 בתים, הפתוחות למבוי. תנאים נוספים למבוי הם שאורכו יהיה לפחות ד' אמות (כ- 1.80 מ') ווגבה מחיצותיו לפחות י' טפחים. (כ- 80 ס"מ)ככלל, מבוי נחשב לרשות היחיד לעניין רשויות השבת, כיוון שהוא מוקף במחיצות משלושה כיוונים. אולם מדרבנן, יש לתקן את פתחו הרביעי באמצעות לחי, קורה או צורת הפתח, על מנת להבדיל בין רשות היחיד המשותפת לדיירים רבים לבין רשות הרבים, שאף היא משותפת לרבים, ובה אסור לטלטל חפצים. אם המבוי לא תוקן, הוא נחשב מדרבנן לכרמלית ואסור לטלטל בתוכו.

על מנת להתיר לטלטל בשבת כלים ששבתו בבתים אל המבוי ודרכו לחצרות אחרים, על כל החצרות במבוי להשתתף ביחד באמצעות 'שיתוף מבואות'.

מנטובה

מנטובה (באיטלקית: Mantova Mantova (מידע • עזרה), לטינית: Mantua) היא עיר בלומברדיה (באזור עמק הפו באיטליה) ובירת נפת מנטובה. נכון לסוף 2008, התגוררו בעיר כ-48,000 איש. שטחה הוא 64 קמ"ר. בשנת 2008 הוכרזה העיר כאתר מורשת עולמית, יחד עם סביונטה.

מנטובה מוקפת באגמים מלאכותיים משלושה כיוונים. ארבעה אגמים נוצרו על ידי האדריכל והמהנדס אלברטו פיטנטינו (Alberto Pitentino) במאה ה-12 והקיפו את כל העיר לשם הגנתה, אך האגם הרביעי התייבש במהלך המאה ה-18. העיר ידועה בין היתר בזכות הקתדרלה שלה, כנסיית אנדראה הקדוש וארמון הדוכס (Palazzo Ducale). העיר היא גם אחד המרכזים לשווק תוצרת חקלאית בעמק הפו.

מקור ראשון

מקור ראשון הוא שבועון ישראלי שנוסד ב-1997. מאז 2014 נמצא בבעלות קבוצת ישראל היום.

עורכו הראשי של העיתון הוא חגי סגל.

נדב שרגאי

נדב שרגאי (נולד ב-1959) הוא סופר ועיתונאי ישראלי, עמית מחקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

ניר חסון

ניר חסון (נולד ב-15 בספטמבר 1975) הוא עיתונאי, כתב ירושלים וארכאולוגיה ועורך מדור הסביבה בעיתון "הארץ".

רשת שוקן

רשת שוקן בע"מ היא חברה העוסקת בהוצאה לאור של מקומונים ונמצאת בבעלות קבוצת הארץ.

שחר אילן

שחר אילן (נולד ב-23 ביוני 1962) הוא עיתונאי ופרשן לענייני חרדים, שימש בעבר סמנכ"ל למחקר והסברה של עמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון.

שבועונים בישראל
אקטואליה במחנהאפוק טיימסמעריב סופהשבועזו הדרך
בידור ופנאי לאשהפנאי פלוס
המגזר החרדי משפחהבקהילהשעה טובהיום ליוםהדרךהעדהכפר חב"דבית משיחהמחנה החרדיהחומה
התנועה הקיבוצית הזמן הירוקידיעות הקיבוץ
המגזר הדתי-לאומי בשבעמקור ראשון (מוצש)
ילדים ונוער מעריב לנוערמעריב לילדיםראש1אותיותזרקור
רשתות מקומונים רשת שוקןידיעות תקשורתקו עיתונות (דתי-חרדי) • הרשת המקומית
מקומונים כל העיר (ירושלים ומודיעין) • Time Out תל אביבכלבו – חיפה והצפוןערב ערב באילתהשבוע באשדודצומת השרוןמלאבס – פתח תקווה
בערבית כל אל-ערבא-סנארה • אלמיתאק • אח'באר א-נקב • פנורמהחדית' א-נאס
בשפות אחרות נובוסטי נדלי (רוסית) • אוי קלט (הונגרית)
שבועונים מהעבר הארץ שלנודבר השבועדבר לילדיםהעולם הזההפועל הצעירלהיטוןכולנומשמר לילדיםעיתון מיוחדפנים אל פניםקונטרסרימוןשישיעולמו של דיסנירייטינג

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.