כלי טיס בלתי מאויש

כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) או כלי טיס מאויש מרחוק (כטמ"ם) הוא כלי טיס, בדרך כלל מטוס או מסוק, אשר אינו נושא עליו בני אדם, ובפרט טייס. הכוונת ובקרת הכטמ"ם נעשית בדרך כלל על ידי מפעיל מרוחק (remote pilot) או אף בצורה אוטונומית על ידי מערכת הבקרה של הכטמ"ם. רוב הכטמ"מים מיועדים לשימושים צבאיים, אך כיום נעשה בהם יותר ויותר שימוש גם ביישומים אזרחיים (משטרה, אבטחה, בקרת תנועה, מחקר מדעי ועוד).

בנוסף לכטמ"מי מודיעין או הטעיה ישנם כטמ"מי תקיפה, המסוגלים לירות חימוש מדויק במטרות קרקעיות. הדגם הידוע ביותר של כטמ"ם תקיפה הוא ה-RQ-1 פרדטור האמריקני, שנושא טילי AGM-114 הלפייר מונחים. ה"פרדטור" השתתף בהצלחה בלחימה האמריקנית באפגניסטן ובעיראק. בעבר נטען כי גם לישראל כטמ"מי תקיפה חמושים. כך לדוגמה, לטענת כתב העת אוויאיישן וויק אנד ספייס טכנולוג'י כטמ"מים אלו הם למעשה כטמ"מי הרמס 450 שצוידו במשגרי טילים.

כלי טיס מאוישים מרחוק
Hermes 900
MQ-9 Reaper in flight (2007)
MQ-8B Fire Scout.jpeg
2015 Dron DJI Phantom 3 Advanced
הרמס 900 של אלביט (עליון ימין)
MQ-9 ריפר, תוצרת ג'נרל אטומיקס (עליון שמאל)
RQ-8 פייר סקאוט מופעל על ידי הצי האמריקאי (תחתון ימין)
רחפן המשמש לצילום מהאוויר (תחתון שמאל)
Global Hawk 1
הגלובל הוק של נורת'רופ גראמן

שם כלי הטיס

בראשית ימיהם של כלי טיס אלה ניתן להם השם "מזל"ט" (מטוס זעיר ללא טייס), לדגמים קטנים בעלי יישומים מוגבלים, והשם "מל"ט" (מטוס ללא טייס) לדגמים גדולים יותר, המסוגלים לשאת חימוש כבד ומערכות מודיעין מתוחכמות.

בשנת 1997, שונה השם לכטב"ם (כלי טיס בלתי מאויש), שם המשקף את העובדה שכלי הטיס כוללים גם כאלה שאינם בצורת מטוס.

משנת 2016 מכונה הכטב"ם בחיל האוויר הישראלי "כלי טיס מאויש מרחוק", ובראשי תיבות "כטמ"ם"[1], שם שהוצע לראשונה בשנת 2012 על ידי אלון אונגר, ונועד לשקף את העובדה שפעולתם של כלי הטיס אינה אוטונומית ובלתי מאוישת, אלא יש אדם האחראי ישירות על הטסתם וביצוע משימתם - בפרט במערכות המבצעות משימות צבאיות. שינוי זה התקיים בהלימה לתפישת האחריות על הטסת מערכות מאוישות מרחוק כפי שבאה לידי ביטוי על ידי הצבא האמריקאי (RPA Vs Operator) וגישת איגוד התעופה האזרחי העולמי ICAO. לשינוי לשוני זה מתנגדת חטיבת תורה והדרכה באגף המבצעים, המעדיפה את השם "כטב"ם"[2]. בנתש 1997, עם שינוי השם בחיל האוויר לכטב"ם, עודכנו גם שמות המקצועות מ - "מטיס" (האחראי על הטסת המטוס) ו"מפענח" (האחראי על הפעלת המטע"ד ופענוח החוזי) ל - "מפעיל" (או בשמו המלא - "מפעיל דואלי") המבצע את משימת ההטסה ומשימת הפענוח יחדיו. המונח "מפקד משימה", המקביל בעולם התעופה למושג "Pilot In Command" נותר בעינו.

מבנה מערכת הכטמ"ם

מערכת של כל כלי בלתי מאויש (ולכן גם כטב"ם) מורכבת מארבעה מרכיבים עיקריים:

  • פלטפורמה, או כלי הטיס במקרה של כטב"ם. הפלטפורמה כוללת גוף, מנוע, מערכות בקרה, חיישנים לניטור עצמי ומערכות היגוי והפעלת הגאים.
  • מטען ייעודי (מטע"ד), שהוא סט האמצעים בעזרתם מתבצעת המשימה, למשל מצלמה אלקטרו-אופטית. המטען הייעודי נישא בפלטפורמה ומקבל ממנה שירותים של העברת פקודות מהקרקע, אספקת חשמל, תנאי סביבה ועוד.
  • מערכת תקשורת, המורכבת ממקטע מוטס וממקטע קרקעי. מערכת התקשורת אחראית להעברת פיקוד מהמפעיל הקרקעי לפלטפורמה ולמטע"ד ולהחזרת תוצרי המטע"ד (למשל: תמונת וידאו) וסטאטוס טכני של הפלטפורמה ושל המטע"ד.
  • תחנת הפעלה, המכילה מערכות מחשוב ומידע, שמאפשרות למפעיל אנושי לשלוט בפלטפורמה ובמטע"ד ולראות את דיווחי כלי הטיס והמטע"ד ואת תוצרי המטע"ד.

יתרונות וחסרונות תצורת הכטב"ם

לכטב"ם כמה יתרונות מובהקים על פני מטוס מאויש המבצע משימה דומה:

  • יכולת לפעול במשימות הנמשכות זמן רב ואף ימים אחדים, כאשר משך הפעלת הכטב"ם מוגבל בפועל רק על ידי הצורך לתדלק אותו או לבצע טיפול במערכות שבו. מעבר לכך, את מפעיל הכטב"ם, הנמצא על הקרקע, ניתן להחליף מדי שעות אחדות ובכך לאפשר ביצוע רציף ויעיל של המשימה. זאת בניגוד לצורך להחזיר מטוס מאויש לבסיסו, כדי להחליף את הצוות הקודם בצוות רענן.
  • יכולת לפעול באזורים בעלי רמת סיכון גבוהה, כגון אזורים בהם כלי הטיס חשוף לאש נ"מ או לקרינה רדיואקטיבית, מבלי לסכן צוות אנושי. הנזק מאובדן כטב"ם נמוך מהנזק שבאובדן מטוס מאויש, הן משום שבכטב"ם אין חשש לחיי הטייס, והן משום שעלותו של כטב"ם נמוכה מעלותו של מטוס המיועד לביצוע משימה דומה.
  • עלות הכטמ"ם נמוכה לרוב בהשוואה לכלי טיס מקביל. זה מושג הודות לסיבות הבאות:
    1. בכטמ״ם לא נדרשות מערכות מסוימות התומכות בטייס (למשל - מערכת חמצן והפלטה).
    2. דרישות האמינות של מערכות הכטמ"ם נמוכות מאלו של מערכות מקבילות במטוסים מאוישים מה שדורש מערכות פחות קשיחות ותוכנית ניסוי והסמכה קצרה יותר שתורמים למחיר נמוך יותר.
    3. במטוסים מאוישים יש אנשי צוות ולכן יש לבנות גוף מטוס שיתאים לתאי טייסים והנוסעים ולכן הגודל המינימלי הדרוש למטוס מאויש גדול ומורכב יותר ומחיר הייצור גדול בהתאם. מצד שני, יש לציין כי לכטב"ם מערכות ייחודיות (תקשורות עם עמדת הטייס, מחשב הטסה וכדומה) מה שמייקר את מחירן ביחס לפלטפורמה מאוישת מקבילה.
  • יכולת שרידות גבוהה יותר. מאחר שבניגוד למטוס מאויש, העמוס במערכות למיגון ושהיית הטייס, הכטב"ם נושא אך ורק את מערכות המודיעין והתקיפה הנחוצות לביצוע משימותיו, הרי שעבור אותה המשימה ניתן לבנות אותו בגודל ובמשקל קטנים יותר. יתרון זה מביא לכך שלכטב"ם שטח חתך מכ"ם קטן יותר ומכאן שהוא קשה יותר לגילוי ועקיבה על ידי מערכות ירוט. בנוסף לכך, העדרו של טייס אנושי מאפשר לתכנן את הכטב"ם כך שיוכל לבצע תמרונים חדים יותר, בעומסי תאוצה גדולים יותר, ובכך להגדיל את יכולתו להתחמק מירוט.
  • יכולת פעולה בשטח מיוער ובתוך מבנים. מאחר שניתן לתכנן כטב"ם בגודל קטן ובמבנה גמיש יותר, הרי שכלי טיס אלה יכולים לפעול גם בסביבה מיוערת ובתוך בניינים.
  • שדרוג מערכות הקשורות בכטב"ם מהיר במידה ניכרת משדרוג מערכותיו של מטוס מאויש, בין השאר משום שחלק ניכר ממערכות השליטה בכטב"ם ועיבוד הנתונים שהוא משדר נמצא על הקרקע, בצד המפעיל, ולכן איננו נדרש לעמוד בתקני טיסה מחמירים, כגון עמידות בתנאי תאוצה חזקים או טמפרטורות קיצוניות.
  • יכולת המראה ונחיתה במקומות ובאופנים שבהם מטוס מאויש לא יכול לפעול. עקב גודלו ומשקלו הקטן יותר, ועקב יכולתו לעמוד בתנאי תאוצה גדולים יותר, יכול הכטב"ם להמריא ולנחות במקומות ובשיטות שאינן מעשיות עבור מטוס מאויש. לדוגמה, ישנם כטב"מים המשוגרים לאוויר מעל מסילה קצרה, תוך האצה על ידי רקטה, מבלי להזדקק כלל למסלול המראה. דוגמה נוספת היא כטב"מים המסוגלים לנחות בשדה פתוח תוך שימוש במצנח, מבלי להזדקק למסלול נחיתה.

לצד היתרונות שבתצורת הכטב"ם, לכלי טיס בלתי מאויש יש גם מגבלות:

  • תלות בשליטה מרחוק. רוב הכטב"מים מחייבים שליטה מרחוק והעברה "אחורה" של המידע שהם אוספים. משימות רבות מחייבות שמירה על קשר רדיו דו-כיווני, בין מפעיל אנושי ובין הכטב"ם. הצורך בקשר רדיו רצוף מהווה נקודת תורפה בהפעלת הכטב"ם, ועלול לסבול מהפרעות טבעיות, ושיבוש מכוון[3].
  • תלות ברשתות תקשורת ומתקני תקשורת. לחלק מהכטב"מים יכולת לפעול בטווחים רחוקים. כדי לקיים קשר בין הכטב"ם והמפעיל, נדרשת לרוב הסתמכות על מתקני תקשורת - בדרך כלל קרקעיים, אוויריים, או לווייניים. תשתית זו יכולה להיות יקרה, ומהווה מקור נוסף לכשלים.
  • ללא אנשי צוות, כטב"ם מתאים פחות למשימות בהן נדרשת גמישות ויכולת אלתור, כמו משימות איתור והצלה. בעוד שמסוק הנושא צוות רפואי מסוגל לאתר נפגעים, להגיש להם עזרה רפואית, ולפנותם לנקודת איסוף או לבית חולים, כטב"ם מתאים למשימת האיתור, אבל אינו מועיל במשימות הגשת עזרה ופינוי.
  • יכולת המפעילים לתקן תקלות מרחוק מוגבלת ביותר, ולעיתים קרובות מסתכמת באפשרות להפעיל השמדה עצמית, כדי למנוע מטכנולוגיה או מידע רגישים ליפול בידי האויב.

ברוב המשימות המוטלות על פלטפורמות אוויריות, עולים היתרונות על החסרונות. מעבר לכך, פיתוח של מערכות שליטה אוטומטיות מתקדמות הופכות את ההטסה לפשוטה יותר ונגישה, ללא צורך בהכשרה ארוכה ויקרה של טייסים. בנוסף, פיתוח מערכות קטנות ויעילות יותר הופך את הכטב"מים לקטנים ואמינים יותר. עובדות אלה מובילות למגמה הולכת ומתחזקת של העדפת שימוש בכטב"מים על פני מטוסים מאוישים. ההערכה בענף התעופה הצבאית היא שמטוס הקרב האמריקאי F-35, שייכנס לשירות מבצעי באמצע העשור השני של המאה ה-21, יהיה מטוס הקרב המאויש האחרון לפיתוח[4]. עם זאת, גורמים אחרים בענף מעריכים כי כל עוד חילות האוויר נשלטים על ידי טייסי קרב, משימות מבצעיות בעדיפות ראשונה יבוצעו על ידי מטוסי קרב מאוישים.

סוגי כטב"מים

כלי טיס בלתי מאוישים ניתנים לסיווג במספר שיטות.

סיווג על פי סוג כלי הטיס

USAF Desert Hawk launch2
מיני-כטב"ם מסוג "דזרט הוק".
  • מל"ט - מטוס ללא טייס: כלי טיס בלתי מאויש בעל כנף קבועה בדומה למטוס.
  • מסל"ט - מסוק ללא טייס: כלי טיס בלתי מאויש בעל כנף סובבת בדומה למסוק. בשנים האחרונות הוחל בפיתוח כלי טיס אלה לאור ההתפתחויות בתחום מערכות הבקרה והטייס של מסוקים.
  • רחפן: כלי טיס בלתי מאויש, אשר מסוגל לרחף באוויר בדומה למסוק, אולם בעל מבנה אווירודינמי שונה.

סיווג על פי גודל כלי הטיס

  • מיני-כטב"ם - (לרוב נקרא בעברית "מזל"ט" - מטוס זעיר ללא טייס) - כטב"ם שמוטת הכנפיים שלו היא בדרך כלל עד מטר, ומשקל ההמראה שלו בסדרי גודל של עשרות קילוגרמים.
  • מיקרו-כטב"ם - כטב"ם המוגדר (על פי הגדרות משרד ההגנה האמריקאי) כבעל מוטת כנף קטנה מ-15 ס"מ. מיקרו-כטב"מים הם תחום מחקר מתפתח בשנים האחרונות לאור השיפור במזעור מערכות אלקטרוניות ומכניות.

אם לא נעשה שימוש במונחים של מיקרו – או מיני – בדרך כלל מדובר על כלי-טייס במשקל המראה של מאות קילוגרמים ומעלה.

סיווג על פי גובה ומשך שהייה באוויר

לעיתים נעשה שימוש במונחים הבאים:

  • MALE - Medium Altitude Long Endurance, לתיאור כלי טיס בעל יכולת טיסה בגובה בינוני, כלומר 20–40 אלף רגל ועל משך שהייה ממושך של 15 שעות ומעלה.
  • HALE - High Altitude Long Endurance, מתאר כלי טיס בעלי יכולת טיסה בגובה רב, כלומר מעל 40 אלף רגל ומשך שהייה של 15 שעות ומעלה.

רוב כלי הטיס הבלתי מאוישים אינם טסים בגבהים אלה, ולכן נעשה שימוש במונחים אלה להדגיש את ייחודם של המטוסים שכן מגיעים לגובה זה, הכלולים בשם הכולל High Altitude Platforms וכוללים גם בלוני תצפית לרום גבוה.

סיווג על פי סוג המשימה

  • כטב"ם טקטי - כטב"ם (בדרך כלל קטן) המשמש למשימות בדרג הטקטי. כלומר, דרג המסגרות הלוחמות הקטנות, הנמצאות במגע עם האויב.
  • כטב"ם מטרה - כטב"ם המשמש לאימון ולניסוי מערכות נשק נגד מטוסים.
  • כטב"ם מחקר - כטב"ם המשמש למחקר של מערכות נוספות, בדרך כלל לגופים אקדמיים וגופי פיתוח.
  • כטב"ם מודיעין - כטב"ם המשמש לאיסוף מודיעין ובפרט מודיעין קרבי, אחת המשימות הקלאסיות של כלי טיס בלתי מאוישים.
  • כטב"ם תצפית (מכונה גם "כטב"ם סיור")- כטב"ם המצויד במצלמה ומצלמת וידאו ומיועד לסרוק ולצלם שטחים נרחבים, בדרך כלל מגובה רב. כטב"מים כאלו משמשים לצורכי אבטחה, שמירה על הגבולות, אכיפת חוק, בקרת תנועה ועוד.
  • כטב"ם צילום - כטב"ם קטן, בדרך כלל בתצורת רחפן, המצויד במצלמה או מצלמת וידאו. בשונה מכטב"ם תצפית, כטב"ם צילום משמש לצילום בטווחים קרובים ובסביבה אזרחית ונפוץ בשימושים כגון צילום אירועים וצילום פרסומות.
  • כטב"ם ממסר - כטב"ם שתכליתו היא להוות תחנת ממסר לאותות רדיו (לצורכי קשר, העברת תמונה, טלמטריה וכו') בין שתי נקודות שקשר הרדיו ביניהן בעייתי, עקב מרחק גדול מדי או עקב תנאים טופוגרפיים.
  • כטב"ם תקיפה - כטב"ם המשמש למשימות תקיפה. כטב"ם תקיפה יכול לשאת חימוש שהוא יורה על המטרה (לרוב טיל אוויר-קרקע) או להוות בעצמו את החימוש שיפגע במטרה בעת הצורך ("כטב"ם מתאבד").
  • כטב"ם קרב - כטב"ם כבד שמשימתו קרבית באופיה, כלומר, כזו הכוללת הטלת חימוש ומחייבת התמודדות עם איומים מתקדמים. בדרך כלל הכוונה לכטב"ם שמשקלו המרבי בהמראה גדול מחמישה או שישה טון ושיש לו תכונות של "חמקנות" מפני מכשירי מכ"ם בכלל וכאלו המשמשים מערכות טילי קרקע אוויר, בפרט.
  • כטב"מ משלוחים - כטב"מ שנועד לשאת חבילות דואר עבור לקוחות.

ישנם עוד סוגים רבים, בהתאם למספר הגדל והולך של משימות כלי טיס בלתי מאוישים.

סיווג על פי סוג מערכת ההנעה

לעיתים נעשה שימוש גם במערכת ההנעה כאמצעי לסיווג כלי הטיס. המונחים הבאים נמצאים בשימוש:

  • כטב"ם סילוני - כלי טיס בלתי מאויש המשתמש במנוע סילון, בדומה למטוסים מאוישים רבים.
  • כטב"ם טורבו-פרופ - כלי טיס בלתי מאויש המשתמש במנוע טורבו-פרופלור, בדומה למטוסי תובלה רבים.

בדרך כלל, אם לא נאמר אחרת, כלי טיס בלתי מאוישים מונעים על ידי מנועים רדיאליים והם מונחי רדיו.

היסטוריה

בעת המוקדמת

השימוש הראשון בכטב"ם ככלי נשק נעשה ככל הנראה על ידי האוסטרים בתאריך ה-22 באוגוסט 1849, אז שוגרו 200 כדורים פורחים חסרי טייס כנגד ונציה. הבלונים היו חמושים בפצצות ונשלטו על ידי מנגנון זמן.

בפברואר 1863 הוענק פטנט לצ'ארלס פרלי (Charles Perley) על עיצוב כלי טיס בלתי מאויש, שכלל בלון של אוויר חם שנשא סל המכיל מנגנון תזמון. משימת תקיפה בוצעה לראשונה על ידי כלים לא מאוישים במלחמת העולם הראשונה, כשפצצה מעופפת תוכננה ונבנתה עם מנגנון זמן שתלש את הכנפיים בנקודה כלשהי, וגרם לפצצה ליפול לקרקע.

במלחמת העולם השנייה

בשנת 1943 בזמן מלחמת העולם השנייה, עשו היפנים שימוש בבלונים פורחים ככלי נשק. היפנים הסתמכו על זרמי הסילון שאמורים היו לסחוף את הבלונים עד לחופה המערבי של ארצות הברית ושם להתפוצץ. בעקבות זרמי רוחות חזקים ובעיות מכניות התרסקו כל הבלונים באוקיינוס השקט, למעט בלון אחד שהגיע לגבול קנדה-ארצות הברית והרג פרה כאשר התפוצץ.

בעידן הכלים בעלי בקרה בחוג סגור (כלומר לא על פי זמן) הראשונים שפיתחו את הרעיון של כלי טיס ללא טייס היו הגרמנים, שהמציאו את הטיל המונחה הראשון: ה-V-1 ואחר כך את ה-V-2. ה-V-1 דמה יותר למטוס מאשר לרקטה והמניע לפיתוחו היה מחסור במפציצים ומטוסי קרב שיתקפו את בריטניה ובנות בריתה בשלהי המלחמה. לגרמנים גם היה מזל"ט צילום מבצעי מודרני לחלוטין, מונחה רדיו, המשוגר ממסילה ונוחת באמצעות מצנח. המגבלה הייתה שהצילום התבצע על פילם שהוצנח לקרקע, לעומת שידור וידאו ברדיו כנהוג מאז שנות השישים מאוחרות.

בשנות החמישים, השישים והשבעים

מל"טים סילוניים
Teledyne-Ryan-Firebee-hatzerim-1
MQM-74C Chukar II floating
Tu-143 Reis
Tupolev Tu-123 in 2002
למעלה: פיירבי וצ'אקר האמריקניים
למטה: טופולוב Tu-143, טופולוב Tu-123 הרוסיים

בארצות הברית פותחו מזל"טים מגוונים בשנות ה-50. סדרת ה"פיירבי" שפותחו על ידי חברת ראיין איירונאוטיקל שהמריאה לראשונה ב-1951. היו אלו מראשוני הכטב"מים בעלי הנעה סילונית, ומכטב"מי המטרה שנעשה בהם השימוש הנרחב ביותר שנבנו מעולם. את הפיירבי ניתן היה לשגר ממטוס באוויר, או ממשגר קרקעי עם מאיץ רקטי יחיד. בהמשך פותח דגם לצילום אוויר שנעשה בו שימוש במלחמת וייטנאם. כטבמ"י פיירבי נכנסו לשירות בארצות הברית, ישראל, סין ואיראן. בהמשך פותחו סדרת מל"טים מדגם צ'אקר שיועדו לשמש מטרות אוויריות והטעיית סוללות טילי הנ"מ, שיוצרו על ידי נורת'רופ. ל-MQM-74A היה מבנה מחודד דמוי סיגר, כנפיים ישרות המותקנות במרכז הגוף, כונסי אוויר תחת הכנפיים מספקים אוויר למנוע הסילון של הצ'אקר, ותצורת זנב קונבנציונלית עם משטחי זנב מסודרים בצורת וי הפוך. טיסה ראשונה בסדרה זו בוצעה בשנת 1965. מל"טים אלו נשלטים מרחוק, מסוגלים להגיע למהירויות של עד למאך 0.86 ולגובה של מ-30 עד 40,000 רגל.

התעשייה הרוסית ייצרה מל"טים ומזל"טים החל משנות החמישים. היו אלו מטוסי סילון מסיביים, בעלי משקל גדול, מהירות גבוהה וטווח גדול. הסנונית הראשונה הייתה Lavochkin La-17. המל"ט המריא לראשונה בשנת 1953. משקלו המרבי היה 3 טון, מהירותו המרבית הייתה 900 קמ"ש וסייג הרום שלו עמד על 17 ק"מ. מל"ט זה יכול לשהות שעה באוויר. לאחריו היה הטופלוב Tu-123 שהמריא לראשונה ב-1960. מל"ט זה היה מיועד לטווח של עד 3,200 ק"מ, מהירותו המקסימלית הייתה 2,700 קמ"ש, ומשקלו המרבי עמד על 35.6 טון. דגם זה שהוצב בגבול המערבי של ברית המועצות עד 1979, היה בזבזני כיוון שהיה מתכלה בסיום הטיסה. בהמשך פותחו מספר דגמים סילוניים קטנים שיועדו לטווח טקטי. דגמים אלו היו Tupolev Tu-143 שטס לראשונה ב-1970, שמשקלו המרבי עמד על 1.2 טון, מהירותו המקסימלית הייתה 950 קמ"ש, וטווח הטיסה שלו היה 200 ק"מ. דגם זה זכה להצלחה, ונמסר/נמכר לבולגריה, צ'כוסלובקיה, הרפובליקה הצ'כית, רומניה, עיראק וסלובקיה. כיום מפעילים אותו רוסיה, קוריאה הצפונית, סוריה ואוקראינה. ודגם Tupolev Tu-141 שטיסתו הראשונה בוצעה ב-1974. משקלו המרבי עמד על 6.2 טון, וטווח הטיסה שלו היה 1,000 ק"מ. בתחילה מזל"טים אלו צילמו על סרטי צילום, בהמשך עברו לצילום דיגיטלי.

מזל"טים ומל"טים סילוניים היו בעלי בעיות רבות, כמו משקל רב, מהירות גבוהה מדי, בולטות, עלות גבוהה ועוד וכתוצאה מכך התפתח תחום שלם של מזל"טים בעלי מדחף. ישראל הייתה החלוצה בתחום זה, שהפך להיות התחום העיקרי בעולם. בישראל, הראשון שחשב על יישומים צבאיים לכלי טיס קטן הנשלט מרחוק באמצעות רדיו, היה שבתאי בריל, קצין בחיל המודיעין. הוא שכנע את רמ"ח איסוף, אברהם ארנן, להקצות 1,000 דולר לניסוי. הניסוי הראשון נערך על ידי בריל ואיש חיל האוויר שלמה ברק, בכפר סירקין והסתיים בהצלחה, ב-1969 בוצעו ניסויי צילום של עמדות מצריות וירדניות. במסגרת הלקחים שהופקו במלחמת יום כיפור ב-1973, לאחר שישראל הופתעה בתקיפה משולבת של כוחות המצרים והסורים, הוחלט במודיעין הישראלי לשפר את יכולות המודיעין בזמן אמת כדי למנוע הישנות של הפתעות מעין אלה. הפתרון הוגדר בקווים כלליים בראשית 1975 – נדרש אמצעי לאיסוף טקטי של מודיעין בזמן אמת, שיכול לפעול במשך 50 שעות לפחות (או 10 משימות). פיתוח המזל"ט הראשון בעולם המערבי, סקאוט (Scout, כונה בצה"ל "זהבן") התבצע על ידי התעשייה האווירית בין השנים 1977–1981. לראש הפרויקט מונה דוד הררי.

מהירותו המרבית של הזהבן הייתה 160 קמ"ש, טווחו עמד על 100 ק"מ, משקלו המרבי היה 118 ק"ג, וזמן השהייה באוויר עמד על 7.5 שעות. כבר ב-1979 השתתפה יחידת הזהבן החדשה בתרגיל רחב-היקף להדמיית פעילות מבצעית.

במקביל לפיתוח הזהבן פותח גם המסטיף (כונה בצה"ל "סורק") מתוצרת תדיראן מערכות. ב-1978 נקלטו לראשונה מזל"טי הסורק בחיל האוויר הישראלי והחלו במשימות איסוף מודיעין בזמן אמת, בעיקר בחזית הצפון. השימוש המבצעי הבולט ביותר במזל"ט הסורק היה במהלך בשנת 1981, כאשר באמצעותו זוהו ואחר כך הושמדו סוללות הטילים הסוריות שהיו פרוסות בבקעת הלבנון וסיכנו את שליטת חיל האוויר במרחב האווירי בחזית הצפונית.

בשנות השמונים ואילך

MQ-1 Predator
כטב"ם תקיפה מסוג MQ-1 פרדטור חמוש בטיל AGM-114 הלפייר

ב-1981, לאחר מבצע השמדת סוללות הטק"א בבקעת הלבנון, נדהמו בצה"ל מהתוצאות שסיפק ה"סורק", שהוכרז בתחקירי המבצע כבעל 'יכולת חסרת תקדים ומצילת חיים המספקת לכוחותינו את המידע המאפשר להתכונן ולצפות מראש את פעולות הצד שכנגד'. זמן קצר לאחר מכן, באוקטובר 1981, נמסר גם ה"זהבן" לצה"ל ושירת בו עד לשנת 2004. ב-1982, בעת מלחמת לבנון הראשונה, הפעיל צה"ל שוב, באמצעות 2 טייסות מזל"טים - אחת שהופעלה על ידי חיל המודיעין, והשנייה - על ידי חיל האוויר, את שני סוגי המזל"טים שהיו ברשותו מעל דרום לבנון במגוון משימות סיוע לכוחות הקרקע והאוויר, כמו גם במשימות איסוף מודיעין בזמן אמת. במסגרת זו, סיפקו המזל"טים לחיל האוויר מבט קריטי בזמן אמת על איומים ומטרות כאחד ואיפשרו לטייסי הקרב לפגוע במטרות מטווחי ביטחון שכלל לא היו בקו הראייה של הטייסים.

באותה מלחמה הפעילה סוריה מזל"טים סובייטיים מדגם טופולב Tu-143, שחדרו למרחב האווירי של ישראל לצורך גיחות צילום ושבו בשלום לבסיסם[1].

הביצועים המרשימים של המזל"טים הישראלים עוררו עניין רב בארצות הברית וחוללו שיתוף פעולה נרחב בין ישראל לוושינגטון, לרבות רכישה של טייסת "סורק" בידי חיל הים האמריקאי - ששימשה לטובת אימונים והטמעה של שיטות הפעלה לכלים בלתי מאוישים. בשלב מאוחר יותר, פותחה גרסה משופרת של ה"זהבן", שנקראה פיוניר, אשר תוכננה במיוחד לפי דרישות חיל הים וחיל הנחתים האמריקאי - להם נדרשה פלטפורמה עמידה יותר, על טהרת החומרים המרוכבים ועמידים לשיתוך.

מזל"טים מדגמים ישראלים כגון RQ-2 פיוניר והאנטר (Hunter) נמכרו לזרועות השונות של צבא ארצות הברית, שם שימשו במלחמת המפרץ ומלחמת עיראק, כמו גם במלחמת קוסובו. תשומת לב גוברת מצד מדינות אחרות והוביל למכירות של כטב"מים למספר לקוחות באירופה ובאסיה. ב-1992 סופק לחיל האוויר כטב"מ מדור חדש, ה"סרצ'ר", שבהדרגה החליף את הזהבן – המזל"ט החדש עורר התלהבות גם בשווקים אחרים, בייחוד באסיה.

ב-1990 חיפשו השווייצרים מערכת בעלת יכולת הפעלה באזורי המראה/נחיתה מכוסי קרח, שלג או עשבייה. יכולת תע"א לבצע עיצובים לצרכים ספציפיים לפי דרישות הלקוח, הובילה בשנת 1995 לאספקת מערכות הריינג'ר(Ranger) לצבא שווייצריה. הפרויקט בוצע בשיתוף פעולה עם RUAG אירוספייס – חברה שווייצרית. המערכות הותאמו במיוחד לדרישות השווייצריות, על הפלטפורמות הורכבו "מגלשיים" במקום כני נסע, ניתן היה להכניס את מטעד היום/לילה לבטן המטוס כדי שיהיה מוגן בנחיתה. הצלחת הריינג'ר בשווייץ הובילה גם להתעניינות מצד פינלנד, ובשנת 2001 סופקו גם מספר מערכות למדינה הצפונית.

דוגמה נוספת לאספקת מערכות לפי דרישות מיוחדות של הלקוח היא כטב"מ ההאנטר (Hunter) שיוצר לפי דרישות האמריקאים בשנת 1992. ההאנטר בעל שני מנועים לפי דרישתם של האמריקאים, הוכן לשיגור ונחיתה על מסלול קצר. הוא שוגר ממשגר ובנחיתה נבלם באמצעות כבלי עצירה עליהם המטוס נתפס בוו ייעודי. כטב"ם ההאנטר הוא פלטפורמה שעודה מבצעית עבור צבא ארצות הברית.

בשנת 1987, עם ביטול תוכנית מטוס הלביא, הופנו חלק ממומחי התכנון וההנדסה של התע"א לכיוון של פיתוח מל"ט חדש שכונה "מחץ"(Heron). ב-1994 השתתף המחץ במשימה הקרבית הראשונה מעל דרום לבנון, ותמך ישירות בפיקוד הצפון.

המחץ הוכיח את עצמו כאמין ביותר במשימות קרב בתמיכה בכוחות הקואליציה בעיראק ובאפגניסטן. כטב"מי הרון שירתו גם לצד כוחות קנדה, צרפת, אוסטרליה וגרמניה. בנוסף לכך בוצעו עוד פעילויות רבות בהן למחץ חלק (חלקן עדיין מתקיימות): פעילויות פיטרול ההרון לאורך חופי הטריטוריה הצפונית של אוסטרליה ואילו סיוע כטב"מי ההרון של צרפת (Harfang) במשימות מודיעין-מעקב-סיור (ISR) מעל מרכז אפריקה וסיוע לפעולות צרפת במאלי, פעילויות באסיה, באפריקה, בדרום אמריקה וביוון.

לאחר שבחיל האוויר הישראלי הבינו את הפוטנציאל האדיר הטמון בהרון למשימות רום בינוני, שהייה ממושכת (MALE), הוצבו לפני תע"א אתגרים נוספים – טיסה בגובה רב יותר, עמידות רבה יותר לרוחות ולפרצי רוח חזקים ונשיאת מטע"ד כבד יותר במשימות ארוכות ומורחבות יותר. תנאי תפעול אלה חייבו פלטפורמה גדולה יותר והנעה מסוג חדש וחזק יותר והובילו לפיתוח הרון טורבו-פרופ )הרון( TP - ה"איתן". פיתוח האיתן החל ב-2004 וטיסת הבכורה של האבטיפוס התקיימה ב 2009. האיתן נכנס לשימוש ב-2010 והפך למערכת האווירית הלא מאוישת הגדולה ביותר שמפעיל חיל האוויר הישראלי.

עם נפילת הקומוניזם וסיומה של המלחמה הקרה הונהגו קיצוצים נרחבים בתקציבי הצבאות בעולם. בעקבות זאת נעשו מאמצים למציאת שיטות זולות יותר לפיתוח והפעלה של כלי טיס וחלה פריחה בתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים. התהליך הואץ בעקבות הפעלה מוצלחת של מל"טים על ידי חיל האוויר האמריקאי במסגרת הפעילות של נאט"ו במלחמה ביוגוסלביה. לפיכך, החל מאמץ ניכר לפיתוח של כלי טיס בלתי מאוישים בארצות הברית, החל ממחקר אקדמי ועד פריסה מבצעית של מערכות כאלה. מאמץ זה מכוון על ידי משרד ההגנה האמריקאי, שפרסם בשנת 2000 את "מפת הדרכים" שלו לכטב"ם. מסמך זה מתעדכן אחת לכמה שנים, ומכיל תוכנית לפיתוח התחום בעשרים וחמש השנים הבאות, בעלויות של מיליארדי דולרים לשנה.

בשנות התשעים ושנות ה-2000, זכו הכטב"מים לעדנה צבאית ואף חדרו לשוק האזרחי. המדינות הבכירות בהפעלה וייצור של מזל"טים הן ישראל וארצות הברית ובעקבותיהן סין והודו ומדינות אירופה. ב-2002 השתמשה ארצות הברית בכטב"ם מדגם RQ-1 פרדטור כדי לתקוף מטרות טרור ולהתנקש בבכיר של אל-קאעידה בתימן. השימוש במל"טים בארצות הברית הוא שנוי במחלוקת ומתקיים דיון ציבורי נרחב בנושא. כחלק מהפגנות כיבוש וול סטריט, פרצו מפגינים ב-8 באוקטובר 2011 למוזיאון החלל בוושינגטון, אשר הציג באותו הזמן תערוכת מל"טים. המפגינים תקפו שומר וקראו להפסקת השימוש במל"טים בשטחי אויב בעת לחימה מאחר שמדובר לטענתם ב-"הרג ללא הבחנה"[5].

כיום יש נטייה לחזור שוב למל"טים (שקטנים ממטוס קרב אך גדולים ממזל"ט רגיל) מאחר שכלי טיס גדול יותר יכול לטוס יותר שעות, יותר גבוה, יותר רחוק ולשאת ציוד מתקדם יותר (וכבד יותר) עם מערכות תצפית משופרות.

בשנת 2016 חברה סינית Ehang הכריזה על מסוק ללא טייס המסוגל לטוס עם נוסע.

כלי טיס מאוישים מרחוק בישראל

מאז שנות ה־70 של המאה ה־20 נחשבת מדינת ישראל כמובילה עולמית בתחום כלי הטיס בלתי מאוישים או כפי שהם מכונים בישראל מאז 2016 - כטמ"ם, כלי טיס מאוישים מרחוק. שם זה הוצע לראשונה על ידי אלון אונגר יו"ר ומייסד כנס UVID במאמר[6] שכתב במגזין Israel Defense בשנת 2012 וכותרתו "כלי טיס מאוישים מרחוק". ב-2001 נפתח בצה"ל בית הספר למפעילי כטמ"ם. ב-2013 הייתה ישראל יצואנית הכטב"מים הגדולה בעולם, עם מכירות של כ-4.62 מיליארד דולר בשמונה השנים האחרונות[7]. צה"ל עושה שימוש נרחב בכטב"מים, בהם החל להשתמש מאז 1969. ביניהם הסרצ'ר, השובל וגם מל"ט ה-MALE הגדול ביותר שמיוצר בישראל, האיתן (Heron TP) בעלת מוטת כנפיים של מעל 26 מטר. אחד הכטב"מים הידועים ביותר של ישראל הוא ההרמס 450 "זיק" שעליו נטען שהוא משמש גם ככטב"ם תקיפה והיה מעורב בסיכולים ממוקדים נגד פעילי טרור.

כטב"מים בשירות ארצות הברית

ארצות הברית היא כיום המדינה שעושה את השימוש המאסיבי ביותר בכלי טיס לא מאוישים. בעשור הראשון של המאה ה-21 התגבר מאוד השימוש של ארצות הברית בכטב"מים. מספר הכטב"מים שארצות הברית מפעילה נאמד בכ-10,000 (2014), והיא מרגלת באמצעות כלים אלו וביצעה מאות חיסולים של אנשים הנחשדים בטרור. כלי הטיס הבלתי מאוישים שבשירותה מגוונים ובאים בגדלים שונים החל מהשאדו RQ-7B, ועד MQ-1 פרדטור, והMQ-9 ריפר הגדול ממנו, וכלה בRQ-4 גלובל הוק הסילוני, הגדול בין הכלים הללו, שטווח הטיסה שלו כשל מטוס בואינג[8]. בנוסף ארצות הברית מפעילה מל"ט חמקן RQ-170, שזכה לכינוי "המפלצת מקנדהאר", ומיועד לטיסות ריגול באזורים רגישים[9].

מטוסים
דגם תמונה ארץ ייצור כניסה לשירות סוג כמות עימותים עיקריים
MQ-1 Predator
דגם B
("טורף")
MQ-1 Predator unmanned aircraft ארצות הברית  ארצות הברית משנת 1995 חיל האוויר MQ-1B - 165
MQ-1C Grey Eagle
דגם C
("נשר אפור")
OCPA-2005-08-11-080331 ארצות הברית  ארצות הברית משנת 2009 הצבא MQ-1C - 12
RQ-4 Global Hawk
דגמים A,B,C
("נץ גלובלי")
Global Hawk 1 ארצות הברית  ארצות הברית משנת 1998 חיל האוויר, הצי הימי 37
RQ-5 Hunter
דגם B
("צייד")
Hunter RQ-5 ישראל  ישראל משנת 2002 הצבא MQ-5B - 20
RQ-7 Shadow
דגם B
("צל")
Shadow 200 UAV ארצות הברית  ארצות הברית משנת 2002 הצבא, הנחתים RQ-7B - 500
MQ-9 Reaper
דגם B
("קוצר")
MQ-9 Reaper - 090609-F-0000M-777 ארצות הברית  ארצות הברית משנת 2007 חיל האוויר MQ-9B - 104
RQ-11 Raven
דגם B
("רייבן")
RQ-11 Raven 1 ארצות הברית  ארצות הברית משנת 2003 הצבא, הנחתים, פיקוד הכוחות המיוחדים RQ-11B - 5,000
Prioria Robotics Maveric
דגם A
Maveric InFlight ארצות הברית  ארצות הברית משנת 2013 הצבא 36
RQ-170 Sentinel
דגם A
("זקיף")
RQ-170 Wiki contributor 3Dartist ארצות הברית  ארצות הברית משנת 2007 חיל האוויר RQ-170A - 20
QF-4 Phantom
("פנטום" בדגם לא מאויש)
QF-4E ארצות הברית  ארצות הברית משנת 2007 חיל האוויר, הצי הימי QF-4E - 230
ScanEagle
דגם A
("סקן איגל")
ScanEagle UAV catapult launcher 2005-04-16 ארצות הברית  ארצות הברית משנת 2005 הנחתים, הצי הימי ScanEagleA - 11
AeroVironment Switchblade
דגם A
("אולר קפיצי")
ארצות הברית  ארצות הברית משנת 2011 הנחתים, הצבא SwitchbladeA - 2
AeroVironment RQ-20 Puma
דגם A
("פומה")
RQ20A-130304-M-DE426-001 crop ארצות הברית  ארצות הברית משנת 2007 הנחתים, הצבא, חיל האוויר RQ-20A - 1000
Lockheed Martin Stalker
דגם XE
("עוקב")
ארצות הברית  ארצות הברית משנת 2006 פיקוד הכוחות המיוחדים StalkerEX - 1
‏מסוקים
דגם תמונה ארץ ייצור כניסה לשירות סוג כמות עימותים עיקריים
MQ-8 Fire Scout
דגם B
("פייר סקאוט")
FIRESCOUT-VUAS ארצות הברית  ארצות הברית משנת 2002 הנחתים, הצי הימי MQ-8B - 27
K-MAX
דגם K-MAX
USMC-111215-M-JU941-001 ארצות הברית  ארצות הברית משנת 2003 הנחתים K-MAX - 1
VTOL ו-V/STOL
דגם תמונה ארץ ייצור כניסה לשירות סוג כמות עימותים עיקריים
MMIST CQ-10 Snowgoose
דגם B
("אווז שלג")
CQ-10 SnowGoose קנדה  קנדה משנת 2005 הצבא CQ-10B -15

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

סרטוני וידאו

  • כטב"ם קרב סיני בניסוי ריצת מסלול Sharp Sword UCAV
  • כטב"ם קרב סיני, ככל הנראה, מיועד לשהייה בגובה רב, "הדרקון הנוסק" Soar Dragon
  • כטב"ם קרב, X47-B, תוכנית פיתוח של הצי האמריקאי עם חברת NG, המראה מנושאת מטוסים X47-B First ever carrier launch
  • נחיתה של כטב"ם קרב כבד, לראשונה בהיסטוריה, על נושאת מטוסים, X47-B, כולל השתלבות בכבל עצירה X47-B Carrier landing
  • כטב"ם קרב של חברת דאסו הצרפתית, כולל טיסה של מטוס מנהלים ומטוס קרב, איתו במבנה Neuron UCAV
  • כטב"ם גובה רב - שהייה ארוכה של חברת NG, מיועד לאיסוף מודיעין בטווחים רחוקים Global Hawk
  • כטב"ם סילוני של תעשייה אווירית לישראל IAI HERON TP UAS
  • כטב"ם של חברת "אלביט" מישראל ELBIT HERMES 900
  • כטב"ם של החברה האמריקאית "ג'נרל אטומיקס", "הקוצר", כולל דיון בשאלות אתיקה והפעלה על ידי כוחות בריטיים באפגניסטן MQ9 UAS
  • כלי טיס לא מאוישים, רחפנים, כולל הדגמות ביצועים אווירודינמיים ויכולת טיסה במבנה בארכיטקטורה שמאפשרת להגדיר "משימה" למבנה כולו והכלים עצמם, באמצעות מספר קטן של חוקים, מצליחים לממש את "משימת המבנה", כמו למשל, לטוס דרך חלון. סרטון של אוניברסיטת פנסילבניה בארצות הברית QUADROTORS
  • רחפנים מדגימים יכולת בניית קונסטרוקצייה באופן מתואם, כלומר, מבלי שהם מפריעים אחד לשני לעבוד. סרטון של אוניברסיטת פנסילבניה בארצות הברית QUADROTOR2
  • מסוק ללא טייס, תוצרת חברת NG, עבור הצי האמריקאי, כולל הדגמת נחיתה והמראה מאוניה בים Fire-Scout at sea2

הערות שוליים

  1. ^ אילון טוהר ונדב שחם, ‏מערך ותיק, שם חדש, והרבה תכניות לעתיד, באתר חיל האוויר הישראלי, 3 במאי 2016
  2. ^ גילי כהן"כלי טיס בלתי מאויש" או "כטמ"ם"?, באתר הארץ, 10 בפברואר 2017
  3. ^ הארכיטקטורה הפגיעה של מערכות אוויריות בלתי מאוישות: מיפוי והתמודדות עם איומים במתקפות סייבר, לירן ענתבי וגבריאל בוליאן גוביי, המכון למחקרי ביטחון לאומי, דצמבר 2017
  4. ^ ?Human Pilots: Who Needs 'Em - מגזין Wired, ‏23 בנובמבר 2003
  5. ^ Protests shut D.C. Air & Space museum - US news - Life | NBC News
  6. ^ אלון אונגר, ‏"כלי טיס מאוישים מרחוק", באתר "IsraelDefense‏"
  7. ^ אור הלר, ‏"ישראל ראשונה ביצוא כטב"מים", באתר "IsraelDefense"‏, 19 במאי 2013
    אורה קורן, "ישראל היא יצואנית כלי הטיס הבלתי מאוישים הגדולה בעולם", באתר הארץ, 19 במאי 2013
  8. ^ אקונומיסטמעוף המל"טים - עתיד הכוח האווירי, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2011
  9. ^ אנשיל פפרהמפלצת מקנדהאר: הכטב"ם החמקן שמרגל אחר איראן, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2011
I-View

I-View (או Eye-View) הוא כלי טיס בלתי מאויש קטן מתוצרת התעשייה האווירית לישראל המשמש למטרות סיור. לכלי הטיס מנוע בעוצמה של 25 כוחות סוס וכן נחיתה קבוע. הוא נמצא גם בשימוש אזרחי למטרות גילוי שריפות יער, ובגרסה זו הוא מוכר בשם FireBird.

MIM-104 פטריוט

MIM-104 פטריוט (באנגלית: MIM-104 Patriot) היא מערכת נשק נגד מטוסים וטילים בליסטיים שיוצרה על ידי חברת ריית'און האמריקאית. במערך ההגנה האווירית בחיל האוויר הישראלי מכונה המערכת "יהלום". השם PATRIOT הוא למעשה ראשי תיבות של Phased Array Tracking Radar to Intercept On Target הודות לעקרון "מערך המופע" (Phased Array). כיוון שאנטנת המכ"ם היא מסוג Phased Array, הרי שהיא בנויה ממספר רב של אלמנטי שידור־קליטה כשלכל אחד ניתן להזין מופע (פאזה) שונה. דבר זה מאפשר להסיט את אלומת המכ"ם הן בשידור והן בקליטה לכיוון אחר בזמן אפסי, ולמעשה לסרוק את המרחב עליו אמון המכ"ם מבלי לבצע תנועה מכנית של האנטנה. בנוסף, לשיטה זו יתרונות בהתמודדות עם לוחמה אלקטרונית, למשל על ידי יצירת הגבר אפס בכיוון ממנו מגיע אות שמטרתו לחסום את המכ"ם וע"י כך להתגבר על החוסם עוד בשלב הקליטה.

הרעיון שעומד מאחורי מערכת הפטריוט עלה עוד בשנות ה־60. פיתוח המערכת החל בשנת 1976 והיא הייתה מבצעית כנגד מטוסים החל משנת 1982, וכנגד טילים בליסטיים משנת 1988. לפרסום רב זכתה מערכת הפטריוט בימי מלחמת המפרץ, אז נעשה בה שימוש נרחב. במהלך המלחמה, מינואר ועד פברואר 1991, נפרסו סוללות פטריוט של צבא ארצות הברית בערב הסעודית ובישראל במטרה ליירט טילי סקאד עיראקיים, אולם היא נמצאה כלא יעילה מספיק, כיוון שטיל הפטריוט התקשה בזיהוי ראש הקרב של טיל הסקאד ולעיתים פגע בטיל, אך לא פוצץ אותו. מאז שודרגו טילי הפטריוט מספר פעמים, ואף שולבו במערכות הגנה רב־שכבתיות. בעתיד מתכננת חברת ריית'און האמריקאית לשלב במערכת הפטריוט את ה־Stunner, הטיל המיירט של מערכת קלע דוד שפותח בידי חברת רפאל - מערכות לחימה מתקדמות הישראלית, במיזם שנקרא PAAC-4.

מערכת הפטריוט נמכרה לישראל, גרמניה, ספרד, יפן, הולנד, יוון, פולין, טורקיה, בחריין, מצרים, כווית, קוריאה הדרומית, טאיוואן, ערב הסעודית ובלגיה. את הפלות הבכורה העולמיות שלו רשם הפטריוט ב־2014 בשירות מערך ההגנה האווירית של חיל האוויר הישראלי.

איתן (כטב"ם)

איתן (ידוע גם כ"הרון TP", "הרון 2", ו"מחץ 2") הוא כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) מתוצרת התעשייה האווירית לישראל. הוא מוגדר ככטמ״ם מסוג HALE - High Altitude Long Endurance (רום גבוה, שהייה ממושכת). מבנה ה"איתן" דומה לזה של ההרון 1, אך הוא גדול ממנו פי ארבעה.

הרון 1

הרון 1 (ידוע גם כ"מחץ 1" או "שובל") הוא כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) שפותח על ידי חטיבת מלט של התעשייה האווירית לישראל. הוא מוגדר ככטב"ם MALE-Medium Altitude Long Endurance (ר"ת רום בינוני, שהיה ממושכת). במהלך ניסויי הטיסה בוצעה טיסה רצופה של 52 שעות, אך זמן השהייה באוויר בתצורה מבצעית נמוך יותר בשל משקל המטען.

הרמס 1500

הרמס 1500 הוא כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) המיועד לדרגי הגיס והפיקוד שפותח על ידי חץ הכסף, חברה-בת של אלביט מערכות. הוא מוגדר ככטב"ם MALE - Medium Altitude Long Endurance (רום בינוני, שהיה ממושכת), והוא הכטב"ם הגדול ביותר במשפחת כטב"מי ההרמס של חץ הכסף, הכוללת גם את ההרמס 180, ההרמס 450 וההרמס 900.

הרמס 180

הרמס 180 הוא כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) טקטי המיועד לדרגי הגדוד והחטיבה שפותח על ידי חץ הכסף, חברה-בת של אלביט מערכות. הוא הכטב"ם הקטן ביותר במשפחת כטב"מי ההרמס של חץ הכסף, הכוללת גם את ההרמס 450 וההרמס 1500.

הרמס 450

הרמס 450 הוא כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) טקטי לשהייה ממושכת המיועד לדרגי האוגדה והגיס לשימוש במשימות סיור ואיסוף מודיעין מתוצרת חץ הכסף, חברה-בת של אלביט מערכות הישראלית. הוא הכטב"ם השלישי בגודלו במשפחת כטב"מי ההרמס של חץ הכסף, הכוללת גם את הרמס 90 , את הרמס 180, את הרמס 900 ואת הרמס 1500.

לוקהיד מרטין X-56

לוקהיד מרטין X-56A הוא כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) מודולרי, שתוכנן לחקור טכנולוגיות לטיסה בגובה רב ומשך שהיה ממושך (HALE), לשימוש עתידי במטוסי סיור בלתי מאוישים צבאיים, וכן לתרום למחקר הגאלפסטרים X-54.

מודיעין חזותי

מודיעין חזותי, או ויזינט (VISINT, קיצור של Visual Intelligence), הוא מודיעין המתמקד במידע חזותי.

מקורות נפוצים למודיעין חזותי הם:

תצלומים קרקעיים.

תצפיות בידי חיילים (כפי שמבוצעת על ידי חיל האיסוף הקרבי בצה"ל, לדוגמה).

תצפיות בעומק עורף האויב בידי יחידות סיור עמוק (Deep Reconnaissance). יחידות אלה הן יחידות עילית המאומנות בריגול, הסוואה והישרדות בשטח עוין.

אימינט (IMINT, קיצור של Imagery Intelligence), הוא מונח המתאר תת-תחום במודיעין חזותי הכולל את המקורות הבאים:

תצלומי אוויר, המצולמים באמצעות מטוס ריגול או באמצעות כלי טיס בלתי מאויש.

תצלומי לוויין, המצולמים באמצעות לווין ריגול.המודיעין החזותי מספק 'תמונה עדכנית מהשטח', מאפשר מעבר לניתוח הפריטים המופיעים בצילום, כולל הסקת מסקנות גאוגרפיות וגאולוגיות לגבי פני השטח, הקרקע וכדומה.

מודיעין חזותי בזמן אמת מאפשר גם איכון של המטרות וסגירה מהירה של מעגל ירי כאשר המודיעין מסמן את המטרה ואילו גורמי האש (בעיקר חיל האוויר או ארטילריה) מבצעים תקיפה מדויקת שלה. דוגמה לשימוש בוויזינט וסגירת מעגל ירי בזמן אמת היא הסיכול הממוקד של מייסד חמאס, אחמד יאסין, שאותר על ידי מזל"ט בעת שיצא ממסגד וחוסל תוך דקות ספורות בידי מסוק אפאצ'י של חיל האוויר שירה טיל מדויק אל עבר המטרה שסימן לו המזל"ט.

מסטיף (כטב"ם)

מסטיף (Mastiff) הוא כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) טקטי לסיור ואיסוף מודיעין מתוצרת תדיראן מערכות (כיום בבעלות אלישרא חלק מקבוצת אלביט מערכות). כטב"מים מסוג "מסטיף" הופעלו על ידי צה"ל וזכו שם לכינוי "סורק"

.

ה"מסטיף" הוא כטב"ם בתצורת מנור כפול המונע על ידי מנוע יחיד בעל מדחף דוחף. הוא נושא מצלמה טלוויזיונית מיוצבת תחת גוף המטוס ויכול לשדר את המידע הנקלט על ידו בזמן אמת לתחנה קרקעית. מסטיף בעל כני נסע לא מתקפלים. היו גרסאות של מזל"ט-מטרה ומזל"ט-הטיה.

נורת'רופ גראמן X-47 פגסוס

נורת'רופ גראמן X-47 פגסוס הוא כלי טיס בלתי מאויש למטרות ניסוי. התכנון היה כחלק מתוכנית דארפ"א לכלי טיס בלתי מאוישים קרביים, וכיום הוא חלק מתוכנית צי ארצות הברית. ה-X47A היה הבסיס למטוס ההמשך X47-B.

סופר הרון

סופר הרון HF (באנגלית: Super Heron) הוא כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) מסוג MALE ‏(Medium-Altitude Long-Endurance), המיועד למשימות מודיעין ומעקב, שפותח על ידי מפעל מל"ט של התעשייה האווירית לישראל (תע"א). הוא מסוגל לשהות באוויר 45 שעות ברציפות, ולו טווח טיסה של כ-1,000 ק"מ. סדרת ההרון (ובעיקר ההרון TP שיצא בפברואר 2010) נחשבת להצלחה גדולה (בשימוש על ידי 18 מדינות שונות).

הסופר הרון HF הוצג לראשונה בפברואר 2014, בסלון האווירי בסינגפור (Singapore Airshow). ההחלטה לחשוף אותו דווקא בסינגפור מלמדת על תפישת התע"א את שוק ה-UAV המתפתח באסיה. בפרסום הראשוני נמסר כי הסופר הרון הוא שיפור משמעותי של גרסת הרון קודמת - 'שובל (הרון 1)', שהוצג ב-2007.

סקאוט (כטב"ם ישראלי)

סקאוט (Scout, שפרושו מאנגלית: סייר, גשש או צופה) הוא כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) לסיור ואיסוף מודיעין מתוצרת התעשייה האווירית לישראל, הכטב"ם הראשון פרי פיתוחה. כלי טיס מסוג סקאוט הופעלו על ידי צה"ל וזכו שם לכינוי "זהבן".

ה"סקאוט" הוא כטב"ם בתצורת מנור כפול המונע על ידי מנוע שתי פעימות דו-צילינדרי יחיד בעל מדחף דוחף. הוא יכול להמריא ממסלול המראה או באמצעות מעוט הידראולי ולנחות על מסלול או להתפס ברשת עצירה. הוא נושא מצלמה מיוצבת תחת גוף המטוס ויכול לשדר את המידע הנקלט על ידיו בזמן אמת לתחנה קרקעית.

סקיילרק 2

סקיילרק 2 הוא כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) טקטי למשימות סיור ואיסוף מודיעין מתוצרת "חץ הכסף" חברה-בת של אלביט מערכות. הסקיילרק 2 היא גרסה מוגדלת ממדים ומשופרת יכולות של המיני-מל"ט סקיילרק 1.

סקיילרק 2 זכה בפרס “2006 Best of What’s New” של כתב העת "מדע פופולרי" בקטגוריית תעופה וחלל.

המערכת זכתה במכרז בינלאומי של צבא קוריאה שנערך במהלך 2007 בו אלביט גברה על מתחרים מכל העולם.

סקיילרק 3

סקיילרק 3 הוא כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) טקטי למשימות סיור ואיסוף מודיעין צבאי מתוצרת "חץ הכסף", חברה-בת של אלביט מערכות.

הסקיילרק 3 היא גרסה מוגדלת ממדים ומשופרת יכולות של המיני-מל"ט סקיילרק 1 וסקיילרק 2. הסקיילרק 3 הוא בעל מוטת כנפיים של 4.8 מטר ומשקל של 45 ק"ג עם יכולות נשיאה של 10 ק"ג מטען. הסקיילרק 3 בעל טווח פעולה של 100 ק"מ (62 מייל) וגובה מרבי של 4,600 מטר (15,000 רגל). הוא בעל יכולת שהייה באוויר של עד כ-6 שעות. הסקיילרק 3 נפרס באמצעות משגר פנאומטי אשר יכול להיות מותקן על רכב או על קרקע מוצקה. תחנת שליטה אחת של הסקיילרק 3 יכולה לשלוט בשני כלים של סקיילרק 3 באותו זמן.

הסקיילרק 3 נחשף בפברואר 2016.

סרצ'ר

סרצ'ר הוא כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) טקטי לסיור ואיסוף מודיעין מתוצרת מפעל "מלט" של התעשייה האווירית לישראל. הסרצ'ר נכנס לשירות בחיל האוויר הישראלי ב-1992 וכונה שם "חוגלה". סרצ'ר 2 הוא דגם משופר של הסרצ'ר שנכנס לשירות בחיל האוויר הישראלי ב-1998 וכונה שם "כוכב לבן". הסרצ'ר 3 הוא שיפור של הסרצ'ר 2 בעל מנוע משופר, יחדית ממסר אווירית ויכולת נחיתה אוטומטית מתקדמת.

הסרצ'ר הוא כטב"ם בתצורת מנור כפול המונע על ידי מנוע רוטורי יחיד בעל מדחף דוחף. לסרצ'ר שלושה כני נסע קבועים. הוא יכול להמריא ממסלול המראה ולנחות עליו.

רובוט צבאי

רובוט צבאי הוא רובוט אוטונומי או מופעל מרחוק לשימוש צבאי.

רחפן

רחפן (באנגלית: drone או quadcopter) ורב-להב (באנגלית: Multirotor או multicopter) הוא כלי טיס בלתי מאויש היוצר עילוי באמצעות סיבוב מדחף בעל להבים, בדומה למסוק.

תעופה צבאית תעופהתעופה אזרחית
סוגי כלי טיס מטוס קרבמטוס תקיפהמטוס קרב רב-משימתימפציץמטוס ריגולמטוס תובלהמסוק קרבמסוק סער • כטב"ם • מטוס שליטה ובקרה
מטוס F-16I של חיל האוויר הישראלי

מסוק קרב

מטוס ספיטפייר מדגם 22
כלי נשק פצצה (שימוש כללי ומונחית) • טיל אוויר-אווירטיל אוויר-קרקעטיל שיוטרקטהתותח אוטומטי/מקלע כבד (כגון M2 בראונינג ו-M61A1 וולקן)
מושגים עיקריים לוחמה אוויריתקרב אווירהפצצה אסטרטגיתהפצצה טקטיתתובלה אווירית • מודיעין אוויר
מערכות עיקריות לוחמה אווירית במלחמת העולם הראשונהלוחמה אווירית במלחמת העולם השנייהלוחמה אווירית במלחמת קוריאה • לוחמה אווירית במלחמת וייטנאם • לוחמה אווירית במלחמת המפרץ
מושגים משניים טייסתאלוף הפלות • גיחה • נ"מ • יעף • חמקנותהמראה ונחיתה אנכית (VTOL) • המראה ונחיתה קצרה (STOL) • לוחמה אלקטרונית

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.