כלב בן יפונה

כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי הוא דמות מקראית. על פי המקרא היה נשיא שבט יהודה שנכלל בשנים עשר המרגלים שנשלחו על ידי משה לתור את הארץ. כלב, ביחד עם יהושע בן נון, לא הוציא דיבת הארץ רעה כשאר המרגלים, אלא עמד מול שאר המרגלים והעם באומץ, והצהיר "טובה הארץ מאוד מאד". בזכות מעשה זה ניצל מהגזרה על בני דורו, שלא להיכנס לארץ ישראל.

Brunnen Düsseldorf Carlsplatz 2011 (01)
פסל של כלב בן-יפונה ויהושע בן-נון, נושאים אשכול ענבים מרשים מתבואת הארץ. דיסלדורף, 1958.
Kalebstraube im Tübinger Stadtmuseum
צלחת ברזל משנת 1738.

כלב בן-יפונה בריגול הארץ

במקרא מסופר עליו שנשלח לתור את ארץ כנען עם שאר המרגלים נציגי השבטים כשהיה בן ארבעים.

כשחזרו המרגלים ממסעם ייאשו את העם בתיאורים מפחידים על עוצמתם של תושבי הארץ. במעמד זה נאמר על כלב "ויהס כלב את העם אל משה": ייתכן שכלב חשש לערעור סמכותו של משה אל מול התיאורים הלא מחמיאים שמוסרים שאר המרגלים על הארץ אליה משה מוביל את העם. וייתכן שפשוט חש חובה למסור את המידע שאספו לשולח המרגלים - למשה. בכל אופן עוצמתו המנהיגותית כראש שבט יהודה ניכרת כאן, כאשר הוא היחיד שעומד כנגד המרגלים והעם. כלב חותם את דבריו בדברי עידוד: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ." (במדבר, י"ג, ל').

במדרשים

על פי התלמוד, כלב נפרד משאר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ והלך לבדו לחברון, להשתטח על קברי האבות בחברון, להתפלל ולפרוש משאר המרגלים שרצו להגיד דברים רעים על הארץ כשישובו.[1] מדרש זה בונה את דמותו של כלב כאדם עצמאי.

מדרש אחר מספר כי כלב הערים על העם כשהתפרץ לדברי המרגלים. כלב פתח בדברים שנשמעים כמו תלונות נוספות על משה: "ולא רק זאת עשה לנו משה..." כדי למשוך את הקהל לשמוע לו, והמשיך בשבחו של משה: הוא גם הוציא אותנו ממצרים וקרע את הים וכו'.[2]

לפי המדרש, כלב בן יפונה ופינחס בן אלעזר הכהן הם שני המרגלים אשר שלח יהושע בן נון לתור את יריחו. הם התחבאו אצל רחב הזונה ולבסוף הצילו אותה ואת משפחתה.[3]

מורשתו של כלב

Josua-und-Kaleb-Brunnen 2
פסל של כלב ויהושע כמלאכים, נושאים את אשכול הענבים.

בעת חלוקת הארץ על ידי יהושע בן נון, שהפך למנהיג העם, הזכיר לו כלב את ההבטחה שקיבל במדבר לרשת את הארץ וביקש לקבל נחלה בהרי יהודה (יהושע, י"ד). בדבריו ליהושע ציין כלב שהוא בן שמונים וחמש אך עדיין יכול להילחם על הארץ "ככוחי אז כן כוחי עתה", ויוכל להוריש את הענקים אשר התגוררו אז בהרי יהודה. יהושע העניק לכלב את חברון. על פי פרק כ"א ביהושע (וגם דברי הימים א', ו'), הכוונה היא לשדה העיר וחצריה, שכן העיר עצמה הייתה עיר מקלט שניתנה לכהנים.

כלב הציע את בתו, עכסה, לאשה לאיש שיצליח לכבוש את קריית ספר (שנקראה גם דביר) מידי הענקים. עתניאל בן קנז, אחיו של כלב נענה לאתגר וכבש את קריית ספר. כלב העניק לעכסה ולעתניאל במתנה גולות מים.

על פי דברי הימים (פרק ד'), בניו של כלב בן יפונה הם עירו, אלה ונעם, ירד, חבר ויקותיאל.

במדרשים

על פי המדרש, אפרת אשתו השנייה של כלב היא מרים הנביאה אחות משה. עוד מוסיף המדרש[4]. שבתיה בת פרעה הייתה גם היא אשת כלב, בעלה נקרא בדברי הימים מרד כיוון שמרד בעצת המרגלים.

כלב בן יפונה וכלב בן חצרון

בפרק ב' בדברי הימים א', מוזכר כלב בן חצרון, בן לשבט יהודה המקושר גם הוא לחברון ולסביבתה. המדרש מקשר בין כלב בן יפונה לכלב בן חצרון, וטוען כי השם יפונה מלמד על תכונתו של כלב, שפנה מעצת המרגלים. על פי זיהוי זה, כלב נשא לאשה את עזובה ונולדו להם שתי בנות: עזובה-אשה ויריעות, ושלושה בנים: ישר, שובב וארדון. לאחר מות עזובה נישא כלב לאפרת, שהיא על פי המדרש מרים אחות משה. בנם של כלב ואפרת היה חור, ונכדו של חור - בצלאל בן אורי, מבוני המשכן. אם הטענה נכונה, כי אז כלב, שהיה כבן 40 ביציאת מצרים, היה אבי סבו של בצלאל, שהיה כבר אדם בוגר אז. המדרש מחשב שכדי שזה יתאפשר, כלב, חור ואורי היו צריכים להביא את בניהם לעולם בעודם ילדים.

עכסה בתו של כלב בן יפונה הקנזי מוזכרת בספר יהושע פרק טו, ובספר שופטים פרק א'. כלב בן יפנה הקנזי מבני שבט יהודה התקשה לכבוש את העיר קריית ספר, והציע לאיש אשר יצליח לכבוש אותה את עכסה בתו לאישה. מי שזכה בפרס היה אחיו הקטן עתניאל בן קנז. אלא שבספר דברי הימים נזכרת עכסה כבתו של כלב בן חצרון (דברי הימים א', ב', מ"ט), ולא בפסוקים על כלב בן יפונה (דברי הימים א', ד', ט"ו). אם לא נקבל את הפירוש לפיו מדובר באותו אדם, נצטרך לומר שלשניהם הייתה בת בשם עכסה. (מלבי"ם על דברי הימים א', ב', מ"ט) עם זאת, האבן עזרא כתב: ש"על דרך הפשט כלב בן יפונה איננו כלב בן חצרון בראיות גמורות." מוצאו של כלב בן יפונה היה מ'קנז', אחד משבטי הקינים שהסתפח אל שבט יהודה והתיישב בחברון וסביבותיה. גם אחיו עתניאל מוזכר בתנ"ך כ'בן קנז'. לעומת זאת, חצרון היה בנו של פרץ בן יהודה ומכאן שהיה צאצא ישיר של אבי השבט. סופר דברי הימים חיבר בין כלב בן יפונה (אבי חברון) לבין חצרון בן פרץ (שדוד היה מצאצאיו) מסיבה לא ברורה. ייתכן שניסה ליצור קשר בין דוד לבין עיר הבירה הראשונה שלו, חברון, אף על פי שמוצא משפחתו של דוד היה מבית לחם יהודה.

על נבל הכרמלי נאמר שהיה 'כליבי' - ייתכן שמילה זו מרמזת על כך שהיה צאצא של כלב בן יפונה.

לפי רבי חיים ויטאל[5] כלב הוא גלגול נשמתו של אליעזר עבד אברהם, שהיה בבחינת "ארור כנען", ונכנס לכלל 'ברוך' כשאמר לו לבן הארמי: "בּוֹא בְּרוּךְ ה' לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת", ולפיכך כלב נחשב כבנו של לבן, ונקרא "בן יפונה" בעקבות דבריו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ד, עמוד ב'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ה, עמוד א'
  3. ^ במדבר רבה, פרשה ט"ז, פסקה א'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ג, עמוד א'
  5. ^ שער הגלגולים
אפרת (דמות מקראית)

אֶפְרָת מוזכרת במקרא כאשת כלב בן חצרון, משבט יהודה. חצרון היה בנו של פרץ, בנם של יהודה ותמר.

גבעת פינחס

גִּבְעַת פִּינְחָס היא אתר בשומרון, בכפר הפלסטיני עוורתא, דרומית לשכם וסמוך ליישוב איתמר. על הגבעה מספר קברים, שחלקם מיוחסים במסורות מסוימות לדמויות מתקופת המקרא.

הוהם מלך חברון

על פי סיפורי התנ"ך, הוֹהָם היה מלך חברון הכנענית נמנה עם חמשת מלכי האמורי שהביס יהושע בן נון כשנחלץ לעזרתם של תושבי העיר גבעון בני בריתו, כפי שכתוב: "וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן..."(ספר יהושע, פרק י', פסוקים ג'-ה').

לפי המסופר בספר יהושע, עלה הוֹהָם עם יתר מלכי האמורי על העיר גבעון, בה חנה ונלחם בתושבים המקומיים שכרתו ברית עם עם ישראל המתכוונים לכבוש את כנען כדי למנוע את השמדתם, לאחר התערבות הצבא הישראלי שעלה מן הגלגל בהנהגת יהושע חולל הקב"ה נס לשבטי ישראל כאשר הכה את מלכי האמורי וצבאותיהם במפולת ברד של אבנים מן השמים שלפי המתואר במקרא הרגו יותר חיילים כנעניים מאשר הרגו בני ישראל בחרב, לאחר המפלה האדירה שכללה את נס שמש בגבעון דום הוֹהָם בורח ביחד עם 4 מלכי האמורי הנותרים אל בית חורון, משם אל עזקה ולבסוף נסים הם למקדה בה הם מתחבאים מהעברים במערה.

בהוראת יהושע בני ישראל אטמו את המערה בעזרת גלילת אבנים על פתחה, והציבו על המשמר חיילים מבני ישראל לוודא שאין יוצא ממנה בזמן ששאר הצבא יצא למרדף אחר צבאות כנעניים שנמלטו לעריהם ובמטרה לכבוש ערים אלו. לאחר סיום המערכה הזו, חזרו הלוחמים אל המערה במקדה, יהושע ציווה להוציא את הוֹהָם ואת שאר המלכים האמורים אליו, הוא קרא לקצינים הבכירים שלו להניח את רגליהם על צוואר המלכים האמורים המובסים, ולאחר הוראה לבני ישראל כי כך ייעשו לכל אויב הנלחם בהם, חיסל יהושע את הוֹהָם ואת 4 עמיתיו המלכים והורה לבני ישראל לתלות את גופותיהם על עצים סמוכים עד הערב, טרם הזריחה ציווה יהושע להוריד את גופותיהם של המלכים המובסים (ובהם הוהם) ולזרוק אותם אל תוך המערה בה התחבאו, ולאטום אותה שוב באבנים גדולות שנשארו במקום "עד עצם היום הזה" - בעצם אמירה של סיפור אטיולוגי שמתאר את המצב בשטח בעת כתיבת הסיפור.

חור (דמות מקראית)

בתנ"ך, חוּר הוא בן שבט יהודה, בנם של כלב בן חצרון ואפרת: "וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר" (ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק י"ט).

לפי המדרש, חור היה בנם של מרים הנביאה וכלב בן יפונה (על פי פירוש רש"י (ספר שמות, פרק י"ז, פסוק י'). לפי יוסף בן מתתיהו חור היה בעלה של מרים, אחות משה.בספר שמות מסופר שבמלחמת עמלק תמך חור בידי משה יחד עם אהרן, ויחד עם אהרן הנהיג את העם בעליית משה להר סיני. לפי המדרש נהרג כאשר סירב להכין לעם את עגל הזהב.

נכדו היה בצלאל, בונה המשכן: "וְחוּר הוֹלִיד אֶת אוּרִי, וְאוּרִי הוֹלִיד אֶת בְּצַלְאֵל" (ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק כ').

חצרון בן פרץ

חצרון בן פרץ, הוא דמות מקראית, בנו של פרץ בן יהודה. הכתוב בספר במדבר מונה את חצרון עם אבות האומה הישראלית. שמו של חצרון נזכר לראשונה ברשימת היחס בבראשית המונה את יעקב, בניו ומשפחותיהם אשר ירדו למצרים. מאבותיו של דוד המלך.

חצרון נשא לאישה את בת מכיר כאשר היה בן שישים והיא ילדה לו את שגוב. אביה אשתו השנייה של חצרון ילדה לו לאחר מותו את אשחור. ייתכן כי נישאה לחצרון שכבר הגיע לגיל מופלג ולאחר נישואיהם נפטר, והיא ילדה את בנה לאחר מותו.רשימות היחס המופיעות בספר דברי הימים ומספרות אודות ארגון משפחות יהודה נותנות מידע על משפחתו של חצרון. יש המחלקים את שבט יהודה לשתי קבוצות עיקריות- שהעיקרית ביניהן היא משפחתו של חצרון בן פרץ ועם הקבוצה השנייה היא של שאר משפחות יהודה. הקבוצה השייכת למשפחת בני חצרון נחלקת לבני ירחמאל ובני כלב בן יפונה, ובאמצע הקבוצה שעימה נמנה בית דוד.

יהושע בן נון

יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הוא דמות מקראית. על פי המסופר בספר יהושע, הוא הנהיג את עם ישראל לאחר מות משה, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים. על פי מסורת המובאת בתלמוד, יהושע הוא המחבר העיקרי של ספר יהושע. הוא היה משרתו של משה וגם תלמידו. כאשר עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, ליווה אותו יהושע חלק מן הדרך.

יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע".

לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הכניס יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל ביריחו והעי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"), וכיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון.

נחלת יהושע בן נון הייתה אז תמנת חרס, ושם אף נקבר.

לאחר מותו של יהושע הונהג העם על ידי זקני העם, ואחריהם בידי השופטים.

נחלת שבט יהודה

נחלת שבט יהודה נקבעה על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. הגבול הדרומי של הנחלה, שהוא גבול הדרומי של שבטי ישראל כולל תיאור עצמים גאוגרפיים - כמו "הימה" או "נחל מצרים", אזורים - כמו "מדבר צין" ותחומים כמו: "גבול אדום". נחלת השבט כוללת בתוכה גם את נחלת שבט שמעון. בנחלת שבט יהודה נמנו 48 ערים, המספר הגדול ביותר של ערים, אשר ניתנו לשבט אחד.

תיאור התנחלות שבט יהודה מופיע בספר יהושע ונחלק לארבעה חלקים עיקריים: בתחילה המחבר המקראי מוסר מידע על ההבטחה למתן נחלת השבט לכלב בן יפונה. בהמשך מוסר הכתוב מידע על גבולות נחלת השבט, מכאן עובר הכתוב לתיאור כיבוש הר חברון ודביר, ולבסוף מוסר הכתוב את רשימת ערי יהודה שבתחום נחלת השבט.

עבודת ה'

המונח עבודת ה' (נקרא: עבודת השם) מתאר את מכלול הפעולות הדתיות של היהודי, שנעשות בהתאם למצוות היהדות. יהודי שעוסק רבות בפעולות אלו מכונה "עובד השם". כיום משתמשים במונח זה בצורה יותר מצומצמת, בעיקר על מצוות התלויות בלב.

עכסה

עכסה היא דמות מקראית, בתו של כלב בן יפונה, שהיה נשיא שבט יהודה ואחד המרגלים שלא הוציא דיבה על ארץ ישראל. נישאה לעתניאל בן קנז, אחיו של אביה (ואולי אחיו החורג מצד אמו). סיפורה מופיע בספר יהושע, פרק ט"ו ושנית בספר שופטים, פרק א'.

עתניאל בן קנז

עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לפי המקרא, היה השופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים לאחר מותו של יהושע בן נון.

פארק מאיר כהנא

פארק מאיר כהנא הוא פארק ציבורי לזכר מאיר כהנא בקריית ארבע.

הכניסה לפארק נמצאת בשדרות כלב בן יפונה. בפארק הציבה המועצה המקומית מצבה ועליה נכתב: "פארק תיירות ע"ש הקדוש הרב מאיר כהנא הי"ד, אוהב ישראל, גדול בתורה, גבור במעש, אשר נרצח על קידוש השם, ח"י מרחשוון תנש"א"

ב-1994 רצח ברוך גולדשטיין, תושב קריית ארבע, 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה. בקשת משפחתו לקוברו בבית העלמין העתיק בחברון נדחתה, והוא נקבר בפארק. לאחר שהוקמה אנדרטה לצד הקבר, והמקום הפך אתר עלייה לרגל, חוקקה הכנסת ב-1998 את "חוק איסור הקמת מצבות לזכר מבצעי מעשי טרור", אשר באופן יוצא דופן חל גם רטרואקטיבית. בפברואר 1999 הרס צה"ל את האנדרטה.

פעילי ימין קיצוני נוהגים לעלות אל הקבר כל שנה בפורים, על מנת לקרוא את המגילה, ולערוך הילולה לזכר גולדשטיין. מדי שנה סוגרים כוחות הביטחון את האזור בצו, וההילולה מתקיימת במרחק מה מהקבר. ב-2008 דחה בג"ץ עתירה של נועם פדרמן לאפשר קיום ההילולה בקבר.

ב-2014 התלוננו פרנסי הקריה כי הפארק מהווה מוקד לפעילות מפוקפקת של צעירים בחסות החשיכה.

קבר איתמר בן אהרן הכהן

קבר איתמר בן אהרן הכהן הוא מבנה הנמצא בעוורתא. מסורת יהודית מצביעה על המקום כקברו של איתמר בן אהרן הכהן.

קבר אלעזר בן אהרן הכהן

קבר אלעזר בן אהרן הכהן הוא מבנה הנמצא בעוורתא. מסורת יהודית מצביעה על המקום כקברו של אלעזר בן אהרן הכהן.

קבר יהושע בן נון

קבר יהושע בן נון הוא מבנה המזוהה עם מקום קבורתו של יהושע בן נון. בסמוך נמצא קבר נוסף המיוחס לאביו נון. הקבר נמצא בכפר הערבי כיפל חארת' כק"מ צפונית מערבית לאריאל, המקום מזוהה עם תמנת חרס המקראית, המצוינת במקרא כמקום קבורת יהושע. אולם יש המזהים את תמנת חרס עם חרבת תמנה, שבאזור היישוב נווה צוף.

יהודים נוהגים לפקוד את הקבר ביום פטירתו של יהושע בן נון החל בכ"ו בניסן. ביום זה מאבטחים כוחות צבא רבים את המקום.

קבר כלב בן יפונה

קבר כלב בן יפונה הוא מבנה המזוהה עם מקום קבורתו של כלב בן יפונה בכפר הערבי כיפל חארת' בשומרון, כק"מ צפונית מערבית לאריאל.

המבנה קרוי בערבית "נבי תול כפל", כאשר כפל הוא שמו של כלב בן יפונה בערבית. מכאן גם שמו של הכפר - כפל חרת'. המקום מוזכר בספר המסעות של פתחיה מרגנסבורג, שסייר בארץ ישראל בשנות השמונים של המאה ה-11: "הר געש גבוה מאוד, ובאמצע ההר יהושע בן נון קבור ואצלו כלב בן יפונה." באמצע המאה ה-12 יעקב השליח מציין את הכפר חרס כמקום קברו של כלב בן יפונה. שמואל הקראי שביקר בארץ ישראל בשנת ה'תא (1641-1642) קורא למקום תמנת חרס וכותב כך: "מקום יפה מוגדר בחומת הקיר, ובתוכה מצבה נאה, ואמרו שהיא קבורת כלב בן יפונה עליו השלום."

אין מסורת על יום פטירתו המדויק של כלב בן יפונה ולכן נוהגים לפקוד את הקבר בעשרה בטבת שהוא יום הקדיש הכללי ובליל שישי הסמוך לשבת פרשת שלח לך, פרשה בה מסופר על כלב בן יפונה. בשל מיקומו של הקבר בתוך כפר פלסטיני מאבטחים כוחות צבא רבים את המקום בעת העלייה אליו.

קבר עתניאל בן קנז

קבר עתניאל בן קנז הוא מבנה הנמצא בחברון, סמוך לכיכר השוטר, ובקומתו הראשונה מערת קבורה חצובה ובה עשרה כוכים. מסורת יהודית מצביעה על המקום כקברו של עתניאל בן קנז. על פי המסורת המוסלמית מיוחס הקבר ל"א-נבי חברון" מייסד העיר.

בתנ"ך אין התייחסות מפורשת למקום קברו של עתניאל בן קנז, אולם הוא היה חתנו של כלב בן יפונה, שקיבל את העיר חברון לנחלה ואפשר להניח שנקבר בנחלתו בחברון.

לדברי אנשי היישוב היהודי בחברון, מתחם הקבר נקנה על ידי יהודים במאה ה-19, בספר "קהילת חברון" מתואר "בל"ג בעומר אחרי הצהרים היו יוצאים לטייל בשדות והולכים לקברו של עתניאל בן קנז...". הקבר נעזב לאחר מאורעות תרפ"ט כשהיהודים עזבו את חברון. לאחר מלחמת ששת הימים עבר האזור לשליטת ישראל, שאפשרה כניסה חופשית הן לישראלים והן לפלסטינים. בהסכם חברון נמסר האזור לשליטת הרשות הפלסטינית, שמנעה כניסת אזרחים ישראלים לקבר. מאז מבצע חומת מגן צה"ל שולט למעשה בשטח, ומתאפשרת כניסת יהודים וישראלים מספר פעמים בשנה, באבטחת צה"ל, בין השאר בתשעה באב וחול המועד של סוכות ופסח.

רחב

רָחָב היא דמות מקראית המופיעה בספר יהושע ומתוארת כתושבת יריחו שמארחת את מרגלי יהושע בארץ כנען. עזרתה חיונית להצלחת בני ישראל בכיבוש יריחו, ועל פי המדרש היא התגיירה ונישאה ליהושע לאחר התנחלות השבטים.

שבט יהודה

שבט יהודה הוא אחד משנים עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך.

על פי התיאור המקראי, השבט נקרא על שם יהודה, בנו הרביעי של יעקב, אשר כל בני השבט הם צאצאיו.

"שבט יהודה" הוא שבט מרכזי בסיפור המקראי.

תמנת חרס

תִּמְנֵת חֶרֶס (או תִּמְנַת סֶרַח) הוא יישוב מקראי בהר אפרים, המתואר במקרא כמקום מגוריו וקבורתו של יהושע בן נון.

יש המזהים אותו עם הכפר הפלסטיני כיפל חארת', הממוקם כק"מ צפונית מערבית לעיר אריאל, סמוך לכביש חוצה שומרון. הוא גם מזוהה עם ח'רבת תִּבְּנֶה, שנמצאת כק"מ מערבית ליישוב נווה צוף (חלמיש).

העיר נכללה בתחום נחלת שבט אפרים וניתנה על ידי עם ישראל ליהושע בן נון, כאמור: "...וַיִּתְּנוּ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל נַחֲלָה לִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן בְּתוֹכָם. עַל פִּי ה' נָתְנוּ לוֹ אֶת הַעִיר אֲשֶׁר שָאָל, אֶת תִּמְנַת סֶרַח בְּהַר אֶפְרָיִם, וַיִּבְנֶה אֶת הֵעִיר וַיִּשֶׁב בָּה".יהושע בן-נון התגורר בתמנת חרס עד יום מותו ואף נקבר במקום: "וַיָמָת יְהוֹשֻּעַ בִּן-נוּן...וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם".לפי המסורת היהודית גם קברו של כלב בן יפונה ואביו של יהושע, נון נמצאים במקום, ועד היום משמשים למקום עליה לרגל.

מקור השם "תמנת סרח" הוא שיבוש שמו המקורי של המקום "תמנת חרס". לדעת חוקרי המקרא, השיבוש נבע בעיקרו מכוונת הגנאי של סופר המקרא, מפני שהשם המקורי נשמר ככל הנראה מהיישוב הכנעני שקדם לתקופתו של יהושע ורמז על פולחן השמש ("חרס" היא שמש) במקום, טרם התנחלות השבטים.

על פי מדרש בראשית רבתי (כה, יא) ופירוש רש"י ליהושע, על קברו של יהושע הועמדה תמונת שמש.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.