כלא עכו

כלא עכו הוא בית סוהר שפעל מעל הקומה הראשונה של המצודה ההוספיטלרית שבעכו העתיקה בתקופת השלטון העות'מאני ובתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. בתקופה העות'מאנית שימש המקום כארמון וכמרכז שלטוני, ובתקופת השלטון הבריטי תפקד ככלא מנדטורי בו היה גרדום. מתחם הכלא היה מבוצר ונחשב לשמור ומוגן היטב, בין השאר בזכות חומתו העבה והחפיר העמוק שמקיף אותו ממזרח ומצפון, ומי הים התיכון ממערב. מדרום גובל המבנה בסמטאות העיר עכו העתיקה.

כלא עכו
PikiWiki Israel 430 Zeev Jabotinsky זאב זבוטינסקי
זאב ז'בוטינסקי בחצר כלא עכו, 1920
מידע על המבנה
סוג בית סוהר
עיר עכו
מדינה האימפריה העות'מאנית  האימפריה העות'מאנית
המנדט הבריטי  המנדט הבריטי
ישראל  ישראל (כיום)
קואורדינטות 32°55′25″N 35°04′10″E / 32.92374444°N 35.06938056°E
(למפת הגליל המערבי רגילה)
West galil
 
כלא עכו
כלא עכו
AkkaPrison
כלא עכו
כלא עכו אסירים יהודים בחצר הכלא 1947 ארכיון ההגנה
אסירים יהודים בחצר כלא עכו, 1947, ארכיון ההגנה

היסטוריה

מבנה הכלא נבנה בתחילה כארמון למשפחת המושל וכמרכז שלטוני עות׳מאני על ידי השליט הבדואי ששלט באזור הגליל דהאר אל עומר. המבצר שנבנה מעל להריסותיה הקבורות באדמה של המצודה הצלבנית שנבנתה במקום בשנת 1104, שימש לאורך שנים בית ומרכז לשליטים עות׳מאנים בניהם אחמד אל ג׳אזר, סולימאן פחה, איברהים פשה ועוד.

ב-31 באוגוסט 1868, לאחר שהשלטונות העות'מאניים הגלו את הנביא הבהאי, בהאא אללה, לארץ ישראל, הוא נכלא יחד עם בני משפחתו בשבעה חדרים בקומה העליונה של האגף הצפון-מערבי של הכלא. הוא שוחרר בנובמבר 1870.

לקראת סוף התקופה העות׳מאנית הוסב חלק ממבנה הארמון לכלא ובשנת 1908 נכלאו בו שניים מחבריי ארגון השומר, צבי ניסנוב וחיים שטורמן.

כך גם באפריל 1920 נכלאו בכלא עכו זאב ז׳בוטינסקי יחד עם 19 מחבריו לאחר שניסו להגן על אנשי ירושלים בפרעות נבי מוסא. אסירים אלו, ואסירים נוספים בכלא, קיבלו חנינה והשתחררו ביולי 1920, עם הגעתו של הרברט סמואל, הנציב הראשון, לארץ ישראל ותחילת השלטון הצבאי הבריטי בארץ.

בתקופת המנדט הבריטי שימש מבצר עכו ככלא מנדטורי בריטי לגברים בלבד, אחד משני בתי הכלא המרכזיים בארץ, עכו וירושלים. הבריטים אסרו בכלא זה אסירי מחתרות, מ'ההגנה', האצ"ל והלח"י, ואסירים מוסלמיים שנעצרו במהלך המרד הערבי הגדול (חלקם גם הוצאו להורג שם), לצד אסירים פליליים, יהודים וערבים, ועצורים לפני משפט ששוכנו בחלק נפרד של כלא.

בכלא עכו המנדטורי פעל חדר גרדום ובו ניתלו לאורך שנות המנדט 77 אסירים, יהודים וערבים. בין אסירים אלו היו תשעה לוחמי המחתרות שכונו עולי גרדום והרוגי מלכות: שלמה בן-יוסף, מרדכי שוורץ, דב גרונר, יחיאל דב דרזנר, אליעזר קשאני, מרדכי אלקחי, מאיר נקר, אבשלום חביב ויעקב וייס.

בנוסף, בכלא עכו התרחשו מקרים בודדים של רשלנות רפואית בתקופת המנדט. בניהם מקרה של פעיל צעיר, חבר האצ"ל אשר טרטנר, אשר נתפס בשעת תליית כרוזים של הארגון אחרי שבמהלך המרדף הוא נורה ברגלו. הוא הובל לכלא עכו, שם החוקרים הבריטים סירבו להעניק לו טיפול רפואי מספק עד שיחשוף את שותפיו. טרטנר סירב לשתף פעולה למרות מצבו שהלך והחמיר, וכעבור ארבע שבועות הוא נפטר בכלא מהתפשטות הזיהום ברגלו.

מקרה נוסף של רשלנות רפואית הסתיים באופן דומה כאשר הלל יצחקי, מאסירי השוני בויז, חלה בדלקת תוספתן. לאחר תקופה קצרה של טיפול לא יעיל נפטר יצחקי בכלא המרכזי בירושלים.

ב-4 במאי 1947 התרחשה הפריצה לכלא עכו כוחות של אצ"ל פוצצו את הקיר הדרומי של חומות הכלא ובעזרת אסירי אצ"ל ולח"י, כח הפריצה הפנימי, הצליחו לברוח 41 אסירי מחתרות.

עשרים ושבעה מהאסירים הבורחים הצליחו להגיע אל בתי המסתור, תשעה נהרגו בהתקלויות עם חיילים בריטים- שלושה לוחמים מהכח החיצוני ושישה לוחמים מהכח הפנימי, שמונה מהכח הפנימי נתפסו והוחזרו בחזרה אל הכלא וחמישה מהכח החיצוני נתפסו כאשר שלושה מהם אבשלום חביב, יעקב וייס ומאיר נקר נידונו למוות ונתלו בכלא עכו.

יומיים לאחר קום המדינה, ב-16 במאי 1948, כבשו לוחמי חטיבת כרמלי את עכו בפיקודו של משה כרמל, מפקד חזית הצפון ומאסירי המג' של ה"הגנה" בכלא ושחררו את כלא עכו.

לאחר קום המדינה שימש המקום כבית חולים פסיכיאטרי. ביולי 1981, לאחר שהושג הסכם עם ועד העובדים[1], פונה בית החולים[2] ובכלא הוקם מוזיאון אסירי המחתרות. עוד משמש המקום כיעד לעולי רגל בהאים. לאחר 15 שנות מחקר בעזרת מומחים מהטכניון, שומר המבנה, וכחלק מכך שוחזר מראהו הפנימי לזה של שנת 1920, ומעטפתו החיצונית הושבה לצורתה בעת המאבק במנדט הבריטי ב-1947.[3] העבודות, במימונו של המרכז הבהאי העולמי, החלו בשנת 2003 והסתיימו ביוני 2004.

כיום משמש המבנה כמוזיאון אסירי המחתרות עכו, אחד מעשרת המוזיאונים של משרד הביטחון. המוזיאון מציג את סיפורם של אסירי המחתרות מה"הגנה", האצ"ל והלח"י בהתמקדות על שנתיים ספציפיות מהמנדט, 1946-1947. כמו כן, המוזיאון מספר על חיי היום יום של האסירים, העבודות, התאים בכלא, התנאים ואת סיפור הפריצה מכלא עכו.

כלא עכו 1948-1949.
בשער מתנוסס השלט - "בית הכלא הצבאי"
כלא עכו 1964-1965.
בשער מתנוסס השלט - "בית חולים לחולי נפש"
כלא עכו 1948-1949. בשער מתנוסס השלט - "בית הכלא הצבאי
כלא עכו 1964-1965. בשער מתנוסס השלט - "בית חולים לחולי נפש"

ראו גם

  • הפריצה לכלא עכו
  • שיר אסירי עכו
  • אמיר גולדשטיין, גבור והדרה: עולי הגרדום והזיכרון הישראלי, יד בן צבי ומכון ז'בוטינסקי 2011.
  • אמיר גולדשטיין, כלא עכו : הנצחה, זיכרון, פוליטיקה, המורדים (תשסח) 296-323.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הסכם על סגירת בית החולים בעכו, דבר, 15 ביולי 1981
  2. ^ פונה בית החולים לחולי נפש בעכו, דבר, 19 ביולי 1981
  3. ^ Holy place restored and open to pilgrims
4 בנובמבר

4 בנובמבר הוא היום ה-308 בשנה בלוח הגרגוריאני (309 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 57 ימים.

אבשלום חביב

אבשלום חביב (18 ביוני 1926 - 29 ביולי 1947), מעולי הגרדום, היה חבר מחתרת האצ"ל שנתפס על ידי הבריטים במבצע פריצת כלא עכו, והוצא להורג.

אליעזר קשאני

אליעזר קשאני (18 במרץ 1923 - 16 באפריל 1947), מעולי הגרדום, היה לוחם מחתרת האצ"ל שנתפס על ידי הבריטים, נידון למוות והוצא להורג בתלייה.

ארגון צבאי לאומי

הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל (בראשי תיבות: אצ"ל) היה ארגון צבאי מחתרתי עברי, שנוסד בירושלים, בשנת 1931. הארגון הוקם על ידי מפקדים שפרשו מארגון "ההגנה", בשל דרישתם לפעולה נחרצת נגד התוקפנות הערבית של אותם ימים, בעיקר זו של מאורעות תרפ"ט. מרבית אנשיו היו צעירים מתנועת הנוער הרוויזיוניסטית בית"ר. מטעמי חשאיות לא נהגו לקרוא לארגון בשמו כי אם "ההגנה" או "המעמד". אנשי הארגון הצטרפו לצה"ל עם הקמתו.

האצ"ל נחשב בעיני ממשלת המנדט הבריטי כארגון טרור. לקביעה זו היו שותפים חלק ממתנגדי הארגון כמו גם גורמים נוספים אחרים כגון ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, הסוכנות היהודית ועיתונים בינלאומיים בתקופה שלפני קום המדינה.

ישנם היסטוריונים הרואים במאבק, שבו לקח חלק האצ"ל, גורם משמעותי ביציאת הבריטים מארץ ישראל. היסטוריונים אחרים ראו בשלילה את אי ציותם של "הפורשים", האצ"ל והלח"י, להנהגת היישוב ואף לא ראו את פעולותיהם כגורם משמעותי ביציאת הבריטים.

בנימין שמר

בנימין (בני) שמר (15 בדצמבר 1925, כ"ח בכסלו תרפ"ו - 28 באוגוסט 2013, כ"ב באלול תשע"ג) היה לוחם האצ"ל מפורצי כלא עכו ויקיר העיר תל אביב-יפו.

דב גולדברד

דב גולדברד (18 ביולי 1937 - 13 בנובמבר 2017) היה מייסד בית הספר הארצי לקצינים וסוהרים של השב"ס ע"ש אריה ניר, ומפקדו הראשון (1968- 1971), עובד סוציאלי וקרימינולוג. גולדברד היה העובד הסוציאלי הראשון בשב"ס (כלא שאטה, 1966) שהגיע לתפקיד מפקד בית סוהר (כלא טולכרם, 1967). את בית הסוהר "טול כרם" קיבל גולדברד בימי מלחמת ששת הימים ישירות מהמפקד הירדני, שבדיעבד התברר ששימש כקצין בכיר בכלא עכו בתקופת הבריטים, הבריח לאנשי אצ"ל את חומרי הנפץ בזמן פריצת כלא עכו, ואחרי כן נתפס והוגלה לשכם.

ה'תש"ז

ה'תש"ז (5707) או בקיצור תש"ז היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-26 בספטמבר 1946, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 14 בספטמבר 1947. שנה מסוג הכז, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנה שנייה לשמיטה.

הפריצה לכלא עכו

הפריצה לכלא עכו הייתה פעולה של ארגון האצ"ל, שנערכה ב־4 במאי 1947, במהלכה נפרצה חומת כלא עכו ונמלטו אסירים רבים שהיו כלואים בו, בהם 27 אסירי אצ"ל ולח"י ו-180 אסירים ערבים.

התקפת שדות התעופה הבריטיים

התקפת שדות התעופה הבריטיים בארץ ישראל, פעולה המכונה גם בשם ליל המטוסים, נערכה ב-25 בפברואר 1946 על ידי יחידות אצ"ל ולח"י במסגרת תנועת המרי העברי. שלושה שדות תעופה הותקפו, 29 מטוסים נהרסו ונגרם נזק לתדמיתה של בריטניה.

י"ב באב

י"ב באב הוא היום השנים עשר בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השנים עשר בחודש החמישי

למניין החודשים מניסן. י"ב באב לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ב אב היא, ברוב השנים, פרשת ואתחנן. אולם אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא ביום חמישי (שנים מקביעויות זשה, בחה, בשה וגכה), פרשת בר המצווה היא פרשת עקב.

יוסק'ה נחמיאס

יוסף (יוסק'ה) נחמיאס (נולד בי"ז בחשוון תרפ"ו, 4 בנובמבר 1925) הוא מבכירי לוחמי האצ"ל, מניצולי כלא עכו ואלטלנה ומראשי מוזיאון האצ"ל בתש"ח.

יחיאל דרזנר

יְחִיאֵל דֹּב דְּרזְנר (13 באוקטובר 1922 - 16 באפריל 1947) היה מעולי הגרדום, לוחם ומפקד במחתרת האצ"ל, נתפס על ידי הבריטים והוצא להורג.

יעקב וייס

יַעֲקֹב וַיְס (15 ביולי 1924 - 29 ביולי 1947) היה יהודי מעפיל מצ'כוסלובקיה, לוחם בתנועות בית"ר ואצ"ל. בתקופת השואה יזם תחבולות להצלת יהודים. במבצע פריצת כלא עכו, נשבה על ידי הבריטים, נשפט בבית דין צבאי והוצא להורג בתלייה. היה אחד משנים-עשר "הרוגי מלכות" (עולי הגרדום).

מאיר נקר

מאיר נקר (26 ביולי 1926 - 29 ביולי 1947) היה מעולי הגרדום, חבר מחתרת האצ"ל שנתפס על ידי הבריטים במבצע פריצת כלא עכו, והוצא להורג.

מוזיאון אסירי המחתרות - עכו

מוזיאון אסירי המחתרות - עכו הוא מוזיאון הנצחה לזכרם ופועלם של חברי המחתרות העבריות בתקופת המנדט הבריטי, שנכלאו בכלא עכו. המוזיאון מספר את המאורעות ההיסטוריים שהתרחשו במקום, וממחיש את חייהם של אסירי המחתרות ואת פריצת כלא עכו באמצעות חיזיון אור-קולי. באתר מוקדשים חדרי הנצחה לתשעת הנופלים בפריצה ולתשעת עולי הגרדום.

המוזיאון משוכן במבצר עכו אשר נבנה בתקופה העות'מאנית. המבצר שימש בתקופת השלטון העות'מאני כבסיס צבאי, מעון מושל עכו ואף בית סוהר.

ראשוני אסירי המחתרות שנכלאו במקום, בשנת 1912, היו חיים שטורמן וצבי ניסנוב, חברי ארגון השומר.

עם כיבושה של עכו בידי הבריטים, בשנת 1918, הפך המקום לבית הסוהר המרכזי בארץ ישראל לתקופת המנדט הבריטי. בתחילה עיקר אוכלוסיית הכלא הייתה מורכבת מאסירים ערבים, רובם פושעים פליליים. בשנת 1920 נכלא במקום זאב ז'בוטינסקי יחד עם 19 מחבריו שהיו מגיני ירושלים במאורעות תר"פ. תא כלאו של ז'בוטינסקי פתוח למבקרים במוזיאון. בתקופת המנדט הבריטי לכל אורכה נכלאו בכלא עכו מאות מחברי המחתרות, ההגנה, אצ"ל ולח"י.

שמונה מעולי הגרדום מצאו את מותם בתליה בכלא עכו: שלמה בן-יוסף, דב גרונר, יחיאל דרזנר, אליעזר קשאני, מרדכי אלקחי, מאיר נקר, אבשלום חביב ויעקב וייס.

ביום 4 במאי 1947 פרצו לכלא עכו לוחמי האצ"ל ושחררו 41 מחבריהם שהוחזקו במקום.

המוזיאון מופעל על ידי יחידת המוזיאונים של משרד הביטחון. מול המוזיאון ממוקמת אנדרטת פורצי כלא עכו שנבנתה בצורת לפיד-אש. האנדרטה הוקמה לצורך הנצחת שמותיהם של לוחמי האצ"ל והלח"י שהשתתפו בפריצה לכלא עכו במאי 1947.

מיכאל אשבל

מיכאל (מייק) אשבל (2 בפברואר 1922 - 4 במאי 1947) היה מלוחמי האצ"ל, נידון למוות, נהרג בפריצת כלא עכו.

מרדכי אלקחי

מרדכי אלקחי (10 במרץ 1925 - 16 באפריל 1947), מעולי הגרדום, היה איש האצ"ל שנתפס על ידי הבריטים בליל ההלקאות והוצא להורג.

עולי הגרדום

עולי הגרדום, או הרוגי המלכות, הם תשעה מלוחמי האצ"ל ושלושה מלוחמי הלח"י שנשפטו ונדונו למוות בתלייה. עשרה מהם נדונו על ידי בתי דין צבאיים בריטיים ושני הנותרים - על ידי בית דין מצרי. עשרה מהנדונים הוצאו להורג בתלייה ושניים מהנדונים שמו קץ לחייהם לפני מועד הוצאתם להורג.

גם אחד מאנשי "ההגנה", מרדכי שוורץ, הוצא להורג בתלייה, אך בדרך כלל אין מונים אותו עם עולי הגרדום, משום שפעל על דעת עצמו. הוא רצח כעניין אישי, ולא כנציג של מחתרת שפעל בשליחותה. ההגנה התנערה ממנו לחלוטין, גם בזמן המשפט וגם אחרי התלייה.

יש המונים בקרב עולי הגרדום גם את שני עולי הגרדום מקרב ניל"י, נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי, שהועלו לגרדום על ידי השלטון העות'מאני.

בזמן המנדט העונש על רצח היה מוות בתלייה (עונש חובה). גם רוצחים פליליים יהודים נידונו למיתה, אולם אין הם נמנים עם עולי הגרדום. בעקבות תקנות ההגנה לשעת חירום הורחב עונש המוות לשורה של עבירות הקשורות בשימוש בנשק חם ובניסיון לרצח, שתי העבירות שבהן הורשעו רוב עולי הגרדום בארץ ישראל. שניים נוספים שהורשעו ברצח והוצאו להורג בתלייה בקהיר בשנת 1945 הם אליהו חכים ואליהו בית צורי.

פעולותיהם של לוחמי האצ"ל והלח"י היו שנויות במחלוקת בקרב היישוב העברי. ראשי מוסדות היישוב התנגדו לפעולות מסוג זה הן מבחינה מדינית והן מבחינה מוסרית, אם כי לא הסכימו עם ההחלטה להוציאם להורג. האצ"ל והלח"י סירבו לקבל את דעת היישוב המאורגן והמשיכו בפעולותיהם. ב-24 בדצמבר 1946 קיבל הקונגרס הציוני העולמי שהתכנס בבזל החלטה המגנה את השימוש בטרור כאמצעי להשגת מטרות פוליטיות. עם זאת, בדרך כלל זכו עולי הגרדום לאהדה בכל שדרות היישוב, גם בקרב ציבורים שהתנגדו לפעולותיהם מלכתחילה.

שבי ציון

שָׁבֵי צִיּוֹן הוא מושב השייך למועצה אזורית מטה אשר.

שטח השיפוט שלו הוא 2,000 דונם. הוא הוכרז כמועצה מקומית בשנת 1949 ושויך למועצה אזורית מטה אשר בשנת 2003. היישוב מנוהל על ידי ועד מקומי, הכפוף למועצה האזורית. כ-40% מתושבי היישוב חברים באגודה חקלאית שיתופית, שמחזיקה במפעל הפלסטיק "ש.צ.פ", רפת (בשותפות), גידולי שלחין, מטעי אבוקדו ובמלון "ניאה". כמו כן קיים אזור של עסקים קטנים, השייך גם הוא לאגודה השיתופית. שאר התושבים אינם שותפים לעסקים אלו והם מוגדרים כתושבי הכפר (שכונת החוף). בסמוך לחוף הרחצה קיימים מספר מבנים גדולים של מלון נטוש, "דולפין". המלון היה אחד הידועים בצפון ובשטחו נמצא בית קטן, שאליו הגיעו כמה מנשיאי ישראל להתארח, משנות ה-50 ועד ה-70. בעבר היה המלון בבעלות קופת-חולים כללית וכיום השטח בבעלות פרטית, אך נטוש כמעט לחלוטין, פרט למספר מבנים קטנים, ששופצו והפכו למלון "דולפין וילאג'".

בקצה היישוב בית קברות, ובו טמונים שבעה (מתוך תשעה) לוחמי האצ"ל שנפלו בפריצת כלא עכו, מאחר שמקומות יישוב אחרים בארץ סירבו לקבלם לקבורה. כמו כן הוקמה בחוף היישוב אנדרטה לחללי אסון השייטת שאירע ב-1997.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.