כלא אל-ח'יאם

כלא אל-ח'יאםערבית: سجن الخيام, בתעתיק מדויק: סג'ן אלח'יאם), הנמצא ליד הכפר ח'יאם בדרום לבנון, היה קסרקטין של הצבא הצרפתי אשר נבנה בשנות השלושים. לאחר מכן שימש המבנה את צבא לבנון, עד שעבר לשליטת צבא דרום לבנון. בשנת 1985 הוסב לשמש כבית מעצר, בית כלא ומתקן חקירות עד לנסיגת צה"ל מדרום לבנון במאי 2000 והתפרקות צבא דרום לבנון. לאחר הנסיגה הפך חזבאללה את הכלא למוזיאון[1]. אסירים ששהו בכלא דיווחו על חקירות קשות ושימוש בעינויים. מבנה הכלא הושמד בתקיפות חיל האוויר הישראלי במהלך מלחמת לבנון השנייה.

חלקו של צה"ל בניהול הכלא שנוי במחלוקת. מדינת ישראל הכחישה מעורבות ישירה בניהול הכלא ומסרה שהמתקן הועבר לרשות צבא דרום לבנון בשנת 1988. לפני העברת הכלא לאחריות צבא דרום לבנון, צה"ל אישר (בשנת 1986) שאזרח אמריקאי נתפס על ידי כוחות צבא דרום לבנון, הועבר לכלא אל-ח'יאם ונחקר במחנה על ידי שני אנשי צד"ל וחוקר ישראלי על מנת לדאוג לכך שהנחקר יקבל טיפול נאות.[2]. אולם בתצהיר[3] שמסר דן חלוץ בשם משרד הביטחון, הוא הודה במעורבות מסוימת של ישראל, כולל תשלום המשכורות והכשרת חוקרים.

בכלא אל-ח'יאם היה גם אגף נשים עבור אסירות.

Al Khiam
כלא אל-ח'יאם
Khiam UN
כלא אל-ח'יאם בשנת 2006 לאחר מלחמת לבנון השנייה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ צור שיזף, ארץ החזבאללה
  2. ^ עודד גרנות, ישראל אחראית לעינויי אזרח אמריקני שנתפס בידי צד"ל, מעריב, 16 באפריל 1986.
  3. ^ בג"ץ 1951/99 רמדאן ואח' נ' שר הביטחון - תצהיר תשובה
אל-ח'יאם

אל-ח'יאם (בערבית: الخيام) היא עיירה ב-נפת מרג' עיון, מחוז א-נבטיה בדרום לבנון דרומית מזרחית למרג' עיון וכ-4 ק"מ מהגבול עם ישראל. העיירה שוכנת בגובה 695 מטרים מעל פני הים. כ-90% מאוכלוסייתה היא מוסלמית שיעית, ושאר התושבים הם נוצרים.

הלחימה בדרום לבנון (1985–2000)

הלחימה בדרום לבנון בין 1985 ל-2000 היא תקופה במהלכה הארגונים השיעים אמל וחזבאללה נלחמו בכוחות צה"ל וצד"ל בדרום לבנון, בתמיכת סוריה ואיראן. לאחר סיום מלחמת לבנון הראשונה עם סילוק ארגוני הטרור הפלסטיניים, שגלו בעקבות המלחמה לתוניס, נסוג צה"ל מרוב השטח שכבש במלחמה והתייצב על גבול רצועת הביטחון, בה שלט ארגון צד"ל בראשות אנטואן לאחד. הלחימה המשיכה עד לנסיגה החד-צדדית של ישראל לגבול הבינלאומי במאי 2000, שמיד אחריה קרס ארגון צד"ל ורוב מפקדיו ברחו לישראל.

צבא דרום לבנון

צבא דרום לבנון (בראשי תיבות: צד"ל; בערבית: جيش لبنان الجنوبي, בתעתיק מדויק: ג'יש לבנאן אלג'נובי) הייתה מיליציה שפעלה בדרום לבנון בתקופה בה למדינת ישראל הייתה שליטה צבאית באזור, מסוף שנות השבעים של המאה העשרים עד הנסיגה מלבנון, ב-24 במאי 2000. המיליציה הייתה חמושה היטב ומנתה כ-2,500 חיילים.

רצועת הביטחון

רצועת הביטחון הייתה שטח בדרום לבנון הסמוך לגבול עם ישראל שבו שהה צה"ל מיוני 1985 ועד לנסיגה לגבול הבינלאומי בשנת 2000. צה"ל התייצב על גבול רצועת הביטחון לאחר שנסוג מרוב השטח שנכבש בשנת 1982 במלחמת לבנון הראשונה. השם רצועת הביטחון ניתן על ידי ישראל, כדי לשקף את מטרתה: יצירת שטח המפריד בין יישובי קו העימות שבצפון ישראל ובין מחבלים השוהים בלבנון, ובכך להגן על יישובים אלה.

במהלך שהותה של ישראל ברצועת הביטחון החזיק צה"ל מספר מוצבים באזור, ותמך במיליציה מקומית - צד"ל - צבא דרום לבנון. צד"ל ניהל במידה רבה את חיי היום יום ברצועת הביטחון, והחזיק את כלא אל-חיאם. באזור שהו גם כוחות יוניפי"ל מטעם האו"ם, שפרוסים בדרום לבנון מתום מבצע ליטני ב־1978.

רוחב הרצועה היה קילומטרים ספורים במערב, ומעט יותר במזרח. הרצועה כללה כ-10% מהשטח הכולל של לבנון, שכנו בה כ-150,000 תושבים שחיו ב-67 כפרים ועיירות שיעים, מארונים, ועיירה דרוזית אחת, חאצביא. מרכז הרצועה היה העיירה המרונית מרג' עיון שנחשבה לעיירה החשובה ברצועה. בתקופת קיומה של הרצועה רבים מתושבי הכפרים שבה נמלטו אל מצפון לה. לתושבים שנותרו ברצועה היו קשרים רבים עם ישראל, רבים מהם עבדו בה, וקיבלו ממנה שירותים שונים.

יחידת הקישור ללבנון הנפיקה אישורי עבודה לאלפי תושבי דרום לבנון שקרוביהם שירתו בצד"ל. הכניסה לישראל התקיימה דרך ארבעת המעברים בגדר הטובה: בראש הנקרה, בבירנית, במעבר תורמוס ובשער פאטמה ליד מטולה, שהיה מעבר הגבול המרכזי.רבים טוענים שההחלטה להשאר ברצועת הביטחון הייתה שגויה וגרמה לאבדות רבות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.