כלאיים

כִּלְאַיִם הוא שם כולל לשבע מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות שעניינן איסור לערב מינים שונים מן הצומח והחי. ארבע בתחום הצומח: זריעת שני מינים בשדה אחד (כלאי זרעים), הרכבה של שני אילנות (כלאי אילן), זריעה של תבואה בתוך כרם (כלאי הכרם), הרבעה של שני מינים שונים של בהמות וחיות (כלאי בהמה),

שלושה איסורים נוספים הם: איסור עבודה באמצעות שני בעלי חיים ממינים שונים (לא תחרוש בשור ובחמור יחדו), וכן איסור לבישת בגדים שעשויים משילוב של צמר ופשתן (שעטנז). גם איסור בישול ואכילת בשר בחלב שייך למשפחת איסורים זו של ערבוב מינים שונים זה עם זה. העונש על כל אחת מעבירות אלו הוא מלקות, ככל מצוות לא תעשה.

כלאיים
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא, י"ט, י"ט; דברים, כ"ב, ט'-י"א
משנה מסכת כלאים
תלמוד ירושלמי מסכת כלאים
משנה תורה הלכות כלאים
שולחן ערוך יורה דעה, סימנים רצ"ה-ד"ש
ספרי מניין המצוות ספר החינוך מצוות רמ"ד, רמ"ה, תקמ"ח- תקנ"א

המקורות לאיסור

איסורי הכלאיים מופיעים בתורה במספר מקומות:

בפרשת קדושים נאמר: "אֶת-חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ--בְּהֶמְתְּךָ לֹא-תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא-תִזְרַע כִּלְאָיִם; וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ." (ויקרא, י"ט, י"ט) בפסוק זה נאסרו שלושה סוגי כלאים: כלאי בהמה, כלאי זרעים הכוללים גם כלאי אילן, וכלאי בגדים שבהם אסור לערבב צמר כבשים ופשתן.

בפרשת כי תצא נאמר: "לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם. לֹא-תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר-וּבַחֲמֹר יַחְדָּו." (דברים, כ"ב, ט'-י') בפסוקים אלו מדובר באיסור כלאי הכרם, ובאיסור העבודה בשני מיני בעלי חיים. על אף שבפסוק מוזכרים רק שור וחמור, בתלמוד[1] מבואר שבפסוק זה דיבר הכתוב בהווה והכוונה לכל שני מינים של בעלי חיים.

טעמי האיסור

לדעת חלק מהראשונים אין טעם ברור לאיסור כלאים וצריך לקיימה רק מתוך מחויבות למצוות הקב"ה:

את חקתי תשמרו - ואלו הן בהמתך לא תרביע כלאים וגו', חקים אלו גזרות מלך שאין טעם לדבר

אך ברמב"ן דחה דברים אלו ראשית שלא נאמר 'חוק' רק לעניין כלאי בגדים (שעטנז) ולא לעניין כלאי בהמה, מלבד זאת הוסיף הרמב"ן:

ואין הכונה בהם שתהיה גזרת מלך מלכי המלכים בשום מקום בלא טעם, כי כל אמרת אלוה צרופה. רק החקים הם גזירת המלך אשר יחוק במלכותו בלי שיגלה תועלתם לעם, ואין העם נהנים בהם אבל מהרהרין אחריהם בלבם ומקבלים אותם ליראת המלכות, וכן חוקי הקדוש ברוך הוא הם הסודות אשר לו בתורה שאין העם במחשבתם נהנים בהם כמשפטים, אבל כולם בטעם נכון ותועלת שלימה

בעקבות זאת נאמרו בראשונים טעמים שונים לאיסור כלאים:

הרמב"ם משער שאיסורי הרכבת אילנות וכלאי זרעים מקורם בטקסי פולחן אליליים כגון אלו המתוארים בכתבי ה"צאבה" בהם היו מעורבים הרכבת אילנות ומשגל, והתורה באה להרחיק ממנהגים כגון אלו. "... ובגלל הרכבת אילן נאסר האיחוד בין כל שני מינים מן הזרעים ואפילו זה על יד זה". וסיבת איסור כלאי הכרם - "שהיה מנהגם לזרוע שעורים וצמוקים יחד, ודימו (=חשבו) שאין הכרם מצליח כי אם בכך, לפיכך אסרה התורה כלאי הכרם וציוותה לשרוף הכל"[2].

לדעת הרמב"ן עצמו טעם איסור הכלאיים הוא שה' ברא את כל הצמחים והחיות בעולם במצב שהם יכולים להתקיים ולהעמיד צאצאים בכוחות עצמם, ואילו בכך שהאדם מרכיב צמחים הוא כאילו עוזר לה' בהשלמת עולמו. המהר"ל מבאר שכוונת הרמב"ן רק ליצירה חדשה, אך שכלול ושיפור - מותרים.

סיבה נוספת לאיסור, הוא על פי תורת הסוד מאחר שלכל צמח יש מלאך למעלה שאומר לו "גדל" וכאשר מערבבים סוגי צמחים זה הורס את סדרי בראשית[3].

לאיסור ישנם גם מספר יתרונות מדעיים, סוגי יבולים שונים לוקחים מהאדמה כמויות שונות של מים ומינרלים ולכן יבול יותר "חזק" יפגע ביבול יותר "חלש" כמו האיסור לא תחרוש בשור ובחמור יחדו ולכן האיסור שומר על היבולים ה"חלשים".

עניין נוסף לאיסור כלאים, מאחר שהם מעין הנדסה גנטית, נושא שמצוי בביקורת רבה. עם זאת, הפוסקים הבחינו בין הרכבה (דוגמת קביעת ענף ממין אחד על גזעו של מין אחר) ובין הכלאה (הצלבת אבקנים ממין אחד עם שחלות ממין אחר) ונראה שבהכלאה יש מקום להקל[4].

סוגי כלאיים

כלאי זרעים

איסור כלאי זרעים, הוא לזרוע במקום אחד שני מיני זרעים ממיני תבואה, קטניות או ירקות, הראויים למאכל אדם.

אסור לגדל בסמוך גידולים של שני מיני זרעים ופרטי הדינים כאמור במסכת כלאיים לעניין המרחקים וכדומה. שיעור ההפרדה תלוי בגודל השדה ובסוג הזרעים: ירקות בודדים בערוגה אחת: הרחקה טפח וחצי, חלקה מרובעת (קרחת) של כעשר אמות, חלקה מאורכת (מישר), שתי שורות, תלם בודד, שדה תבואה: הרחקה עשר אמות וחצי, שדה ירק: הרחקה 6 טפחים או ראש תור- שדה של מין אחד פוגש בקצהו שדה ממין אחר.

כאשר התערבו זרעים בזרעים, אם שיעור הזרעים המעורבים קטן מ1/24 ביחס לזרעים שהתערבו בהם, במקרים רבים מותרת הזריעה[5].

איסור כלאי זרעים נהוג רק בארץ ישראל.

כלאי אילן

אסור להרכיב ייחור (רוכב) של עץ בכנה של מין אילן אחר אבל מותר להרכיב ייחור על גזע של אילן שמאותה משפחה (לדוגמה: תפוז על חושחש). באיסור ההרכבה נכללים גם הרכבת ירק באילן, אילן בירק, והרכבת ירק בירק. אולם אם כבר הרכיבו ייחור על גזע של אילן אחר, מותר להשתמש באילן שנוצר.

לפי הרמב"ם והשולחן ערוך מותר לערב ולזרוע זרעי אילן שונים, וכן מותר לזרוע זרע אילן עם זרעים אחרים. ואילו לדעת הראב"ד אסור. הראי"ה קוק הסביר שגם לראב"ד זרעי אילנות ממינים שונים מותר לזרוע יחד[6]. מותר לגדל עצים מסוגים שונים זה בסמוך לזה, ומותר לזרוע זרעים לעצים (למעט גפן) זה בסמיכות לזה.

איסור הרכבת אילן נוהג גם בחוץ לארץ.

אסור להשאיר בשדה גידולים שהם כלאים. פרי שנוצר מכלאי זרעים מותר באכילה.

כלאי הכרם

אסור לזרוע חרצן ענבים עם שני מיני זרעים אחרים של תבואה, קטניות או ירקות, וכן אסור לזרוע בסמוך לגפן או לכרם זרעים אחרים של תבואה, קטניות או ירקות. שיעור ההרחקה מגפן יחידית: 6 טפחים, מן הכרם: 4 אמות. אם זרע שני מיני זרעים במקום אחד, ללא גדר מפסיק ביניהם, נאסרים הזרעים, וכאמור בפסוק: "פן תקדש המליאה", והם טעונים שריפה.

ההלכה אומרת, שאם יש גדר בין הזרעים לגפן, אין הדברים נחשב לכלאיים, ואין נאסרים הפירות. הגמרא במסכת בבא בתרא[7] דנה בדין שתי שכנים, שהייתה ביניהם גדר, שההלכה היא שכל עוד שאחד מהם פועל ובדעתו לגדור, אין הפירות נאסרים, אלא שהתעצל מי שהיה חייב לגדור, ולא גדר, וממילא נאסרו הזרעים, ובמקרה כזה עליו לשלם. אם כי, על בעל הזרעים לומר לו ולהתרות בו קודם לכן, שיגדור את הגדר, וגם אם אמר לו פעם אחת עליו להתרות בו שוב, שכן עלול הוא לחשוב, שהחובה לגדור אינה מוטלת עליו שוב ושוב[8].

קיימת שאלה, מה תהיה ההלכה אם יש חלקת שדה קטנה הסמוכה לחלקת שדה גדולה. לפי הכלל דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה, אם יהיו גפנים בשטח הגדול, אסור יהיה לזרוע זרעים בחצר הקטנה, שכן נחשב הדבר כאילו בקטנה ישנן גפנים יחד עם זרעים, ואם זרע הזרעים אסורים, והגפנים מותרים, שכן אין בכוח השטח הקטן להשפיע על השטח הגדול, וכאשר ההתייחסות היא אל הגפנים שבשטח הגדול אין לזרעים שבשטח הקטן השפעה עליהם[9].

איסור כלאי הכרם נהוג גם בחוץ לארץ.

כלאי בהמה

איסור הרבעה בין בעל חיים ממין אחד לבעל חיים ממין אחר. עם זאת, התורה לא אסרה את השימוש בוולד הנולד כתוצאה מהרבעה כזאת שנגרמה באיסור. פרד הוא דוגמה לבעל חיים שנולד מכלאי בהמה - הרבעה של חמור וסוסה. כאשר שתי הבהמות משתייכות למינים קרובים ביותר (לפי הקריטריונים ההלכתיים), הרבעתם מותרת.

כלאי מלאכת בהמה

איסור הנהגת שני בעלי חיים ממינים שונים כאשר הם קשורים יחדיו.

כלאי בגדים

אסור ללבוש בגד העשוי מצמר ומפשתן ביחד, אולם האבנט של כהן הדיוט המשמש בעבודת בית המקדש עשוי שעטנז ולמרות זאת מותר לכהן ללבשו בהיתר מיוחד. כמו כן, גם את בגד הציצית מותר לעשות וללבוש כלאיים, ויש סוברים שאכן ראוי לייצר ציצית של צמר ופשתים כרוכים יחד באופן של לכתחילה[10].

כלאי מאכלים

אסור לבשל בשר בהמה עם חלב בהמה, וכן אסור לאכול מאכל שנוצר מבישול בשר וחלב יחד, וכן אסור ליהנות מתבשיל זה. חכמים הוסיפו ואסרו אכילת בשר בצד חלב אף שלא בושלו יחד, והצריכו המתנה ממושכת בין אכילת בשר לחלב (אמנם בין אכילת חלב לבשר דרשו רק ניקוי הפה ושטיפתו באמצעות אכילת דבר מה קשה, ושתייה). וכן אסרו גם אכילת בשר עוף עם חלב.

חלוקת המינים

החלוקה למינים שונים של צמחים או בהמות, נקבע לפי דמיון חיצוני וקריטריונים נוספים, ולא לפי המיון הבוטני או הזואולוגי. שאלת חלוקת המינים עוררה דיון רחב בספרות ההלכה מימי התנאים ועד ימינו[11].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מסכת בבא קמא דף מ"א
  2. ^ מורה נבוכים ח"ג פל"ז.
  3. ^ הובא ברמב"ן שם.
  4. ^ ב – הרכבה והכלאה | פניני הלכה, ph.yhb.org.il (בhe-IL)(הקישור אינו פעיל, 8.05.2018)
  5. ^ רמב"ם הלכות כלאים פרק ב' הלכה א' - הלכה ד'
  6. ^ משפט כהן, סימן כד
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ב', עמוד א'.
  8. ^ תוספות שם.
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף צ"ב, עמוד ב'.
  10. ^ http://hebrew.kehuna.org/?p=237
  11. ^ פניני הלכה כשרות פרק ג' הלכה ב' והלכה ה'.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אגס

אַגָּס (שם מדעי: Pyrus) הוא סוג במשפחת הוורדיים, שבו 25 מיני עצים, חלקם מניבים פרי הטוב למאכל אדם.

מוצאו של הסוג מאזור פרס.

אדם זאב

אדם זאב הוא יצור מיתולוגי, אדם שהופך לעיתים לזאב, יכול לשנות את צורתו בין צורת אדם לצורת זאב, או אדם שנשאר לעד בצורת זאב. לעיתים, ישנן גם צורות ביניים לאנשי הזאב, שמשלבות בין תכונות אנושיות ותכונות זאביות. לפי המיתולוגיה, אדם נעשה לאיש זאב בעקבות שימוש מכוון בקסם אפל, כתוצאה מהטלת קללה, או על ידי נשיכה של אדם זאב אחר. יצורים דמיוניים אלה, המופיעים בפולקלור האירופאי, חדרו לספרות הפנטזיה ולקולנוע.

סופר מימי הביניים, גרויז מטילבורי קשר את שינוי הצורה בירח מלא, אך תפיסה זו הייתה נדירה עד שהרעיון אומץ על ידי סופרי פנטזיה מודרניים. כיום מקובלת הגישה שאפשר להרוג אדם זאב על ידי יריית קליע מכסף, אך גישה זו נובעת יותר מהשפעת ספרי פנטזיה מאוחרים מאשר מאמונות עממיות קדומות.

אדריכל

אַדְרִיכָל או אַרְכִיטֵקְט עוסק באדריכלות, כלומר בתכנון מבנים, אך גם מתמחה לעיתים בתכנון עירוני, אדריכלות נוף ועיצוב פנים.

מקור השם אדריכל, המופיע במקורות העבריים (ראו להלן), הוא בשפה האכדית: הלחמת המילים ארדו-אקלי

(משרת-היכל), למילה "ארדכלוטו". בלעז פירושו ארכי-טקט (רב בנאי או בונה הלוחות מלשון טקטוניקה). בעבר, האדריכל אכן היה הבנאי הראשי והאחראי הבלעדי לתכנון ובניית הבניין. מאז המאה ה-19 עוסקים האדריכלים בעיקר בתכנון ולא בבנייה וגם תכנון הקונסטרוקציה עבר עם השנים לאחריותם של המהנדסים. כיום, עוסק האדריכל בתכנון ובעיצוב הבניין כאשר מהנדס אזרחי אחראי על תכנון הקונסטרוקציה ובדרך כלל אדם שלישי הוא מנהל הבנייה בפועל.

במקצוע הבנייה מעורבים גורמים ומומחים רבים לכל תחום כשתפקידו של האדריכל הוא להוביל את מלאכת הבניה. על האדריכל להכין תכנון אשר מקשר בין דרישותיהם וצרכיהם של המזמין והמשתמשים, נתוני השטח והאקלים וסביבתו של המבנה תוך הענקת תשומת לב להיבטים של הנדסה, חוק ותקינה. במקביל, כוללת עבודתו של האדריכל, העוסק גם באסתטיקה של הבניין ובהשפעתו על החברה גם מרכיב אומנותי נרחב כך שהאדריכל הוא אמן.

תחומים נוספים בהם עוסקים אדריכלים הם:

תכנון עירוני - תחום זה עוסק בעיצובם של יישובים וערים, החל מהגדרת ייעודם של אזורים בחוק ועד עריכת תוכניות בינוי מפורטות למבנה השכונה, הרחוב ואף הנחיות לעיצוב הבית.עיצוב פנים - תחום העוסק בתכנון ובשינוי חללים פנימיים במבנים והוא חלק מהכשרתו של האדריכל. במבנים רבים, בפרט במבני ציבור, מעצב האדריכל את כל מרכיבי המבנה כולל את כל מרכיבי חללי הפנים. לעיתים, אדריכל מתמחה בתחום זה ועוסק רק בו ולעיתים פועלים בתחום זה מעצבי פנים שזו הכשרתם. טעות נפוצה היא השימוש במושג "אדריכלי פנים", הוא יציר כלאיים של שני בעלי מקצוע אלו.

אדריכלות נוף - תחום שעוסק בתכנון של שטחים פתוחים כגון גנים, כיכרות, טיילות וכדומה. תחום זה, אשר בו עוסקים בעיקר אדריכלי נוף שהוכשרו למקצוע זה, כולל תכנון ועיצוב של חללים פתוחים ולא של מבנים.כיום נעשה שימוש בהשאלה בשם "אדריכל" לביטוי תפקיד מוביל בנושאי תכנה ואסטרטגיה עסקית ומדינית. דוגמאות ביטויים וכינויים בהם נעשה שימוש במושג אדריכל הם "אדריכלי הסכם אוסלו", "אדריכל התוכנה הראשי" (שם תפקידו של ביל גייטס במיקרוסופט) ועוד.

בת ים (מיתולוגיה)

בת ים או בתולת ים היא יצור אגדי שחציו העליון דמוי אישה וחציו התחתון דמוי דג.

הנעה היברידית

הנעה היברידית (בעברית: הנעת כלאיים), היא שיטת ההנעה של כלי רכב המשלבת שני סוגי מנועים, לרוב מנוע בעירה פנימית עם מנוע חשמלי. המטרה בשילוב המנועים היא נצילות טובה יותר של הדלק, חיסכון בעלות נסיעה, ופליטת מזהמים מופחתת מהמכונית.

המכוניות ההיברדיות מתחלקות להיברידית מלאה, היברידית חלקית ומיקרו היברידית. שילוב המנוע החשמלי עם מנוע הבעירה הפנימית יכול להיעשות בשתי צורות - במקביל ובטור.

כימרה

במיתולוגיה היוונית, הכימרה או החימרה (ביוונית: Χιμαιρα; בלטינית: Chimæra) היא מפלצת בעלת ראש של אריה, גוף של עז וזנב של נחש. תיאורים אחרים מתארים את הכימרה כבעלת שלושה ראשים: ראש של אריה, ראש של עז וראש של דרקון. אולם, כל תאוריה של המפלצת מסכימים שהיא נשפה אש מאחד או יותר מראשיה.

על פי סיפורי המיתולוגיה, הכימרה הייתה הצאצאית של טייפון ואכידנה, ואימם – ביחד עם אחיה הכלב הדו-ראשי אורתוס – של הספינקס ושל האריה מנמאה. עם זאת, סיפורי מיתולוגיה אחרים קובעים שהספינקס והאריה מנמאה היו הצאצאים של טיפון ואכידנה, ולא של כימרה ואורתוס.

הכימרה נהרגה בסופו של דבר בידי הלוחם היווני בלרופון, שנעזר בפגסוס, הסוס המכונף. באיליאדה מסופר כי איאובוטס מלך ליקיה הטיל על בלורופון את המשימה כדי להביא למותו אך הגיבור עמד במשימה.

גם בנושא מותה של הכימרה אין אחידות בין הסיפורים. לפי מספר גרסאות, בלרופון רק שיסע את הכימרה עם חניתו, אך לפי גרסאות אחרות, הוא התקין על חניתו גוש של עופרת, שהותך בשל נשימת האש של המפלצת,והביא לסתימת גרונה, לחניקתה ולמותה.

כלאי הכרם

כלאי הכרם הם מסוגי הכלאיים האסורים מהתורה. האיסור כולל מצוות לא תעשה על זריעת גפן היין עם צמחים אחרים ומצוות לא תעשה על אכילת צמחים שנזרעו בסמוך לגפן או הנאה מהם. כלאי הכרם הוא החמור שבאיסורי הכלאים ולכן הוא אסור לא רק בזריעה אלא גם ב"קיום", וכמו כן פירות הגפן והזרעים שגדלו באיסור זה אסורים בהנאה.

האיסור מופיע בתורה בספר דברים: "לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם".

מינוטאורוס

המִינוֹטַאוּרוס (וכן המינטאור; ביוונית: Μῑνώταυρος) הוא מפלצת מן המיתולוגיה היוונית המתוארת כיצור כלאיים שחציו אדם וחציו שור. הוא שכן בלבירינת - מבוך נרחב ומשוכלל שנבנה עבור מינוס, מלך כרתים על ידי הממציא דדלוס, במטרה לכלוא את המפלצת. מִנְחה של שבעה עלמים ועלמות תשלח למינוטאורוס כל תשע שנים (או לפי גרסה אחרת, כל שנה) בצו המלך מינוס. המינוטאורוס הומת, בסופו של דבר, על ידי הגיבור היווני תסאוס.

מסכת כלאיים

מַסֶּכֶת כִּלְאַיִם היא המסכת הרביעית בסדר זרעים, שהוא הסדר הראשון מבין שישה סדרי משנה. כמרבית המסכתות בסדר זה, היא מופיעה במשנה, בתלמוד הירושלמי ובתוספתא בלבד, ולא נכתב לה תלמוד בבלי.

המסכת עוסקת בדיני "כלאיים", זריעת זרעים (שיבלים, ירקות, אילנות) האסורים זה בזה. היא מבוססת על הפסוק: "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם", ועוסקת באופן האיסור, דיני הזרעים, וכו'.

המסכת עוסקת, בין היתר, בסוגי הכלאיים הבאים:

כלאי זרעים: זריעת ירקות, דגנים, קטניות יחד עם כרם או אילן.

כלאי אילן: הרכבת רוכב מסוג אחד של אילן על כנה מסוג אחר של אילן.

כלאי בהמה: הכלאת שני מיני בעלי חיים. כמו כן, איסור חרישה בשור וחמור יחדיו.

כלאי בגדים: עירוב צמר ופשתן בבגד אחד (ידוע גם בשם שעטנז).

מסכת שביעית

מַסֶּכֶת שְֹבִיעִית היא המסכת החמישית בסדר זרעים, שהוא הסדר הראשון בשישה סדרי משנה. מסכת זו מכילה עשרה פרקים ו-89 משניות.

במסכת מפורטות הלכות דיני השמיטה, שהיא מצווה האוסרת את עבודת הקרקע במשך אותה שנה (שמיטת קרקעות) ומבטלת את כל החובות שעוד לא נפרעו (שמיטת כספים). שנת השמיטה חלה כל שבע שנים.

על מסכת זו אין תלמוד בבלי, אלא תלמוד ירושלמי ותוספתא בלבד.

סאטיר

הסאטירים, (Satyrs ביוונית: Σάτυροι, Satyroi) במיתולוגיה היוונית, היו בריות שמחציתן אדם ומחציתן תיש. נהוג לתארן כבעלי פרסות עז ורגליים שעירות וכן בעלי זוג קרניים הבולטות מקודקודם וזקן תיש. הם חבריי לוויה של דיוניסוס, אל היין. לעיתים הם מתוארים כיצורי יער המתהוללים בקרחות היער עם נימפות ובאקכות ולעיתים מתוארים כשוכני השממה.

לעיתים מתורגם שמם בעברית לשעירים והמיתולוגיה הרומית מכנה יצורים דומים בשם פָאוּנִים. לסאטירים היה תיאבון מיני גדול וכן כוח פיזי גדול, לכן הרבו לאנוס נימפות ובנות תמותה.

המיתוס על אורפיאוס ואורידיקה החל בגלל סאטיר, שרדף אחרי אורידיקה ביער בניסיון לאנוס אותה, ובעת מנוסתה היא לא שמה לב ודרכה על נחש, שהכיש אותה וכך מתה והגיעה לשאול.

"פאן", אל הפרא במיתולוגיה היוונית, היה בן דמותם של הסאטירים, אשר אהב לנגן בחליל. קולות נגינתו בלילה היו מעוררים לעיתים חרדה בכפרים ומכאן מקור המילה פאניקה.

השם "סאטירה" איננו נגזר מן השם "סאטיר", שכן שינויים וטעויות דקדוקיות טישטשו את מקורה של המילה "סאטירה" מהשפה הלטינית (Satura), ועל כן טעות אטימולוגית נפוצה היא לקשר בין סאטיר לסאטירה.

האל פאן מוזכר בספרים כגון סדרת ספרי פרסי ג'קסון וסדרת ההמשך "גיבורי האולימפוס" שכתב ריק ריירדן.

סדר זרעים

סֵדֶר זְרָעִים הוא הראשון שבסדרי המשנה, ונכללות בו ההלכות הקשורות בעבודת אדמה וכן הלכות של ברכות ותפילות, הנמצאות במסכת ברכות.

בסדר זה ישנן 655 משניות בסך הכל.

בתלמוד נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..." על ששת סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר זרעים היא "אֱמוּנַת" מפני שאדם הזורע הוא אדם מאמין, כי לעולם אין לדעת האם התבואה תצמח בשנה הבאה, עקב כל פגעי הטבע האפשריים.

ספינקס

ספינקס הוא יצור מיתולוגי המתואר כשילוב של אריה עם ראש אדם, לפעמים מתואר כבעל כנפיים. הספינקס מתואר לראשונה בממלכה הקדומה במצרים העתיקה, אך הייתה לו השפעה על תרבות יוון העתיקה אשר בה היא מופיעה כאישה בעלת חזה וגוף תחתון בדמות אריה ולעיתים מחובר לה זנב נחש, מקור שמה של החיה: "ספינקס" - Σφιγξ ביוונית מקורו במילה σφιγγω, "ספינגו" שמשמעו "לחנוק", כשם שהייתה חונקת למוות את אלה שלא ענו נכון על חידתה. בזכות חידתה הספינקס מתוארת במקורות רבים כיצור מסתורי וחכם ולעיתים רבות ניתן לשמוע את הביטוי "חכמת הספינקס". כמו כן, שמה של הספינקס מעלה קונוטציות של רוע, משום שהייתה טורפת באכזריות את כל מי שלא ענה נכון על חידתה.

פגסוס

פֵּגַסוֹס (ביוונית: Πήγασος) היה סוס מכונף במיתולוגיה היוונית, בנם של הגורגונה מדוזה ואל הים פוסידון. פגסוס הוא הסוס המכונף הראשון.

פגסוס ואחיו כריסאור בקעו חיים מתוך ראשה הכרות של מדוזה שנקטלה על ידי הגיבור הידוע פרסאוס.

בלרופון ריסנו בעזרת רסן מוזהב שקיבל מאתנה. כשהוא רכוב על גבו של פגסוס הרג בלרופון את המפלצת כימרה, הכניע את בני סולימי וניצח את האמזונות. בעקבות הצלחותיו ביקש בלרופון להגיע אל האולימפוס ולחיות בין האלים, דבר שעורר עליו את חמתם. פגסוס סירב לטיסה זו והשליך מעליו את רוכבו. עם זאת, פגסוס עצמו הגיע אל האולימפוס, חי שם באורוות בין סוסיו של זאוס ואף הוליד משפחת סוסים מכונפים.

הסיודוס קישר את שמו של פגסוס עם המילה היוונית ל"מעיין". ואמנם, בכל מקום בו הוא רקע בפרסותיו על הקרקע, מעיין שופע פרץ. כך נוצר המעיין המקודש היפוקרנה על הר המוזות. ישנה סברה הקושרת את שמו למילה "ברק" בשפה האנטולית לווית, דבר המתיישב עם תיאורו של פגסוס כנושא הברקים של זאוס.

פרד

פֶּרֶד (בנקבה: פְּרֵדָה; שם מדעי: Equus mulus) הוא בן-כלאיים של זיווג חמור עם סוסה (פרד כזה נקרא באנגלית Mule) או של אתון עם סוס (Hinny). ההכלאה הנפוצה יותר היא הכלאת חמור וסוסה, היות שהפרד הנוצר מהכלאה זו חזק ויעיל יותר. הפרד עקר, אף כי יש לו אברי מין חיצוניים.

קנטאור

הקנטאורים הידועים בעברית גם בשם צנטאורים או הסילנים, היו במיתולוגיה היוונית גזע של יצורים בעלי פלג גוף עליון של אדם ופלג גוף תחתון של סוס. הקנטאורים תוארו לרוב כפראיים ואכזריים וסימלו הפקרות, תאווה חייתית והשתכרות.

הקנטאורים היו בניהם או נכדיהם של איקסיון, הרוצח הראשון, ושל נפלה, האישה שהאלים בראו מענן. לפי גרסאות אחרות הקנטאורים היו צאצאים של הזדווגות איקסיון, או בנו קנטאורוס, עם סוסות. הקנטאורים היו קשתים מעולים, ולכן דמותם מסמלת את מזל קשת בגלגל המזלות. ברבות מאגדות המיתולוגיה הם נהגו לרדוף אחרי נערות חסרות מגן כדי לאנוס אותן.

רביית כלאיים

רביית כלאיים (אנגלית: היברידיזציה) היא רבייה מינית בין אורגניזמים חיים מאוכלוסיות השונות גנטית זו מזו, כגון מזנים שונים, ממינים שונים, מסוגים שונים, ולעיתים נדירות מאוד מקבוצות טקסונומיות מרוחקות זו מזו אף יותר. צאצאי רביית כלאיים נקראים בני כלאיים (אנגלית: hybrid, במינוח עממי "בני תערובת" או "מעורבים"), ותכופות הם מפגינים צירוף תכונות פנוטיפיות של הוריהם.

לעיתים בני כלאיים מצטיינים באון כלאיים כתוצאה מהטרוזיגוטיות גדולה יותר מאשר של כל אחד מהוריהם. אך ככל שההבדל הגנטי בין שני אורגניזמים גדול יותר, ובפרט כאשר הם שייכים למינים שונים, רביית כלאיים ביניהם עשויה להיות בלתי-אפשרית או קשה מאוד, כתוצאה ממחסומי רבייה שונים כמו חוסר משיכה מינית או אי-התאמה במספר ובהרכב הכרומוזומים שלהם, ובני הכלאיים הנדירים עלולים להיות בלתי פוריים. דוגמה מוכרת היטב לבני כלאיים הם פרדים, הנולדים מזיווג של חמור וסוסה, ומצטיינים בכוחם ובעמידותם אך כמעט תמיד עקרים. אך לפעמים בני-כלאיים בטבע מייסדים מינים חדשים, ורבים מזני הצמחים החשובים ביותר בחקלאות, כגון חיטה, אפונה ופרי הדר, תורבתו והושבחו בסיוע הכלאה של מיני בר.

בני-כלאיים בין מינים מרוחקים מאוד זה מזה הם בלתי-אפשריים במציאות, אך נפוצים במיתולוגיה ובפולקלור, כגון בנות ים וקנטאורים.

שעטנז

שַׁעַטְנֵז הוא בגד שבו ארוגים צמר ופשתן יחדיו שאסרה התורה ללבשו. איסור זה הוא אחד מאיסורי הכלאיים. בהשאלה משמשת המילה "שעטנז" ככינוי לעירוב מין בשאינו מינו, כגון שימוש בחומרים או סגנונות שונים בבנייה או בעיצוב, וכדומה.

תאורת

תַאוֶרֶת היא אלת ההריון והפריון במיתולוגיה המצרית אשר הגנה על הנשים במהלך ההריון ולאחר הלידה.

מוצגת באומנות המצרית העתיקה כבעלת ראש וגוף של היפופוטם, זנב של תנין ורגלי לביאה - כל החיות הללו ידועות בשל האגרסיביות אותה הן יפגינו בעת הגנה על צאצאיהם. המראה האימתני שלה נועד לגרש רוחות רעות.

פסל ענק ממדים של התאורת היה אלמנט בולט בעלילת סדרת הטלוויזיה האמריקנית הפופולרית "אבודים".

כשרות
כשרות הבשר אבר מן החיטרפהגיד הנשהסימני הכשרותעופות טמאיםזרוע, לחיים וקיבהחֵלֶבשחיטההכשרת בשרדםבשר שנתעלם מן העין
מצוות התלויות בארץ שמיטהיובלטבלתרומות ומעשרותנתינת חלהאיסור חדשאיסור ערלהנטע רבעיכלאי הכרםשמיטהפאהמתנות ענייםביכורים
איסור מאכלי נוכרים חלב, גבינת וחמאת נוכרים • יין נסךפת עכו"םבישולי גויים
הכשרת כלים טבילת כליםהגעלת כליםליבון קל וחמור • נעיצה
איסורים נוספים בשר בחלב ודגים בבשר או בחלבחמץ וקטניות בפסח • תולעיםלינת לילה במאכליםמשקים שנתגלו
דינים כלליים איסור והיתרתערובתמיעוט המצוינותן טעםנותן טעם לפגםדבר דעביד לטעמאמעמידביטול איסור לכתחילהכבוש כמבושל
כשרות בעת החדשה ירקות ללא חרקיםג'לטיןמשגיח כשרותשטירלבראקל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.