כישוף

כישוף (בלועזית: מאגיה) הוא פעילות שנועדה להשפיע על המציאות באמצעים על טבעיים. המונח כישוף מתייחס לפולחנים שמטרתם לבצע קסם. בקרב קבוצות מסוימות, במונח "כישוף" טמונה קונוטציה שלילית, הן של חוטא ושל כפירה והן של קוסם רע המשתמש בפולחנים אפלים. מוניטין שלילי זה נשתמר היטב באגדות הילדים בדמותה של המכשפה הרעה. בתרבות הרוחנית של המורים הרוחניים קיים מונח הנקרא מאגיה לבנה והוא בעל קונוטציה חיובית לחלוטין. אנו מוצאים את המאגיה הלבנה באגדות ילדים בדמות הפיות והמלאכים, או אפילו הקוסמים שמביאים אושר והצלחה לדמויות הראשיות, לאחר מאבק וסבל.

מנקודת המבט של חלק מהדתות, "כישוף" שימש כמונח שלילי עבור פולחנים פגאניים של קבוצות אתניות יריבות, נחותות לכאורה, המחללות שם אלוהים ועובדות אלילים. הדתות המונותאיסטיות תמיד גינו את העוסקים בכישוף, וראו בכישוף מאפיין של פוליתאיזם (שהיהדות מכנה "עבודה זרה" והנצרות מכנה "פאגאניזם") ושל תרבות נחותה.

מטרה

מטרת הכישוף או המאגיה היא לגרום לכוחות עליונים לבצע את רצונו של האדם המבקש, לא באמצעות תפילה אלא תוך שימוש בכוחות חזקים יותר.

רצון זה יכול להיות למשל הורדת או עצירת גשמים, ניצחון במלחמה (או כישלון לצד השני), לגרום לאדם אחר להתאהב במבקש/ת או לגרום לו להפסיק להיות מאוהב במי שהוא מאוהב בו כעת.

התמורה יכולה להיות תגמול ישיר למכשף (המאגיקון) או הענקת מנחה אם הבקשה תבוצע.

מקור המונח

בתנ"ך, השורש כ.ש.פ מופיע לראשונה בספר שמות, פרק ז', פסוק י"א: "וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן.". כמו כן, איסורי כישוף ביהדות נזכרים במספר מקומות בתורה, ונמנים בתרי"ג מצוות. הראשון שהם הוא הנזכר בספר שמות, פרק כ"ב, פסוק י"ז: "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה". פירוש למונח זה מופיע בהרחבה בתורה שבעל-פה. בגלל מיעוט השימוש בכישוף לסוגיו התמעטה והלכה הספרות ההלכתית העוסקת בכישוף, בעוד שבימי קדם, על חברי הסנהדרין הייתה חובה לדעת את מקצוע הכישוף כדי שיוכלו לדון את המכשפים ולהכיר בהם (עיין מסכת סנהדרין דף סח). כיום נשארו רק שרידים הלכתיים המתייחסים לכישוף (סימן קעט משולחן ערוך יורה דעה).

בקרב העוסקים בתורת הנסתר, "כישוף" הוא מונח נייטרלי למדי אשר יש לו מספר הקשרים, כגון מאגיה לבנה ומאגיה שחורה. רבים מהעוסקים בתורת הנסתר (בעיקר בקרב הויקה) רואים בקסם יסודות דואלים המאזנים אחד את השני, בעיקר בהקשר של "מגיה לבנה ושחורה". עם כל הטענות בדבר פאראנורמליות, תחום הכישוף נכשל בהשגת תמיכה מדעית מבוססת ויכול להיחקר באופן רציני רק בנוגע להשפעותיו התרבותיות והדתיות.

מקור המונח מאגיה הוא בשמם של המכשפים הפרסים והמדיים הקדומים שכונו "מאגים" או "מאנאים" (בעברית "אמגושים"), ומכאן גם הביטוי מאניה ביוונית, שמשמעותו טירוף.

אמונה, עבודת אלילים ואלכימיה

מערכת היחסים בין דת וכישוף דומה ליחסים בין "דת" לעבודת אלילים, כאשר המונח "דת" מתייחס למערכת אמונות "מבוססות", ו"כישוף" ו"עבודת אלילים" הן תוויות המשמשות אנשים מתוך המערכת הזו לתיאור אמונות ושיטות המתנגשות איתה או מצויות מחוצה לה.

מנקודת מבטו של כל חסיד דת מבוססת, המונח "כישוף" רומז על החזקה באמונות נחותות לעומת האמונה האמיתית, ועל כן נחשבות ל"אמונת שקר" או לכפירה. לפיכך, המונח "כישוף" מיושן, למרות האזכורים בכתבי הקודש. המונחים "כפירה" או "עבודת אלילים" (פאגאניזם) הם חלופות לשוניות מודרניות יותר.

המונח "קסם" כ-"Magic" בלעז קיבל הקשר שלילי משמם של כוהני דת זרטוסטרה - "Magi" - כפי שנטמע מהאמונה היהודית ומהשפעותיה על דתות המערב. כל המתנגדים לאמונה העברית על מסורותיה ועל תרבות האמונה שלה, או חסידי דתות אחרות הואשמו בשימוש בקסם, בהם גם חסידי הנצרות והאסלאם כשעוד היו דתות מתפתחות.

בימי הביניים החלה התפתחות המדעים, בייחוד דרך האלכימיה. האלכימיה ניסתה להגדיר חוקיות מתודולוגית להישגי ניסויים שנחשבו בעלי הישג, כמו הירפאות ממחלה והשגת עושר (בין היתר על ידי יצירת זהב). בעוד הדת עסקה בענייני אמונה ורוח, אלכימיה שיחקה מרכיב חשוב בסקרנות האנושית המתפתחת לגבי העולם הטבעי כמערכת שיטתית של אמונות ושל פרקטיקות. מתוך האלכימיה יצאה התפיסה המודרנית על קסם וכישוף כדרך שילוב בין רוח, שיטתיות וחקר מקצועי לתוך "סוד" או "חכמת נסתר" (אזוטריסיזם).

היסטוריה של הקסם המערב אירופי

אמונות כישוף במערב אירופה

האמונות על שימושי כישוף שונים התמעטו בהיסטוריה האירופית והמערבית, תחת לחץ הדתות המונותאיסטיות או עקב סקפטיות כלפי ממשות הכישוף, כמו גם בעקבות שליטת המדעים.

בעולם העתיק, כמו גם כיום, כישוף נחשב עניין אקזוטי. מצרים, מסופוטמיה ופרס היו ארצות בהן התמחות בכישוף נחשבה רווחת. במצרים נתגלו מספר גדול של כתבי פפירוס בנושאי כישוף ביוונית, בקופטית ובמצרית עממית. מקורות אלה מספקים מושג מסוים על תורת הכישוף, אשר מאוחר יותר הפכה לתפיסתה של התרבות המערבית על העיסוק בקסם, בייחוד בכישוף טקסי. הם מכילים דוגמות מוקדמות של:

  • שימוש ב"מילות כישוף" שנחשבו בעלות כוח שליטה ברוחות.
  • שימוש במטות, בשרביטים ובכלי פולחן אחרים.
  • שימוש במעגל כישוף להגנת המכשף מפני הרוחות אותן הוא מעלה באוב או מעורר.
  • שימוש בסמלים ובחותמים מסתוריים שנחשבו שימושיים לזימון או לעירור רוחות.

יש גם תיעוד בטקסטים אלה בעניין מדיומים. רבים מן הכשפים דורשים הבאת ילד למעגל הכישוף כדי שישמש צינור להעברת מסרים מן הרוחות. בזמנו של יוליאנוס הכופר, שנזכר בשל כפירתו בנצרות, קמו לתחייה עיסוקי הכישוף הקשורים לנאו אפלטוניות תחת מסווה של תאורגיה (מאגיה שעוסקת בכוחות אלוהיים ובהתקרבות אליהם).

ימי הביניים

העיסוק בכישוף בימי הביניים, תחת השפעת הכנסייה, הוגבל לרוב ללימוד תורת הנסתר ולאיסוף לחשי קסם. לאלברטוס מגנוס יוחסו כוחות רבים מעין אלה. בימי הביניים המוקדמים החל להתרבות השימוש בחפצים לא רק כאובייקטים נערצים, אלא גם כמכילים כוחות שמעל הטבע. סופרו מעשיות על עצמים שבכוחם להשפיע על מלאכים לבצע ניסים, לא רק בריפוי חולים, כי אם גם למטרות כמו השפעה על תוצאות קרבות. החפצים האלו היו לקמעות, וכנסיות חתרו להשגת קמעות מעין אלה מתוך רצון להפוך למקומות עליה לרגל. כמו בכל תחום בו יש עניין כלכלי, הביקוש הביא לעלייה בהיצע. סיפורים על קמעות עושי קסם של קדושים הופצו וקובצו לאוספי מעשיות כמו "מקראת הזהב" של יעקובוס דה וורג'ינה או ה-Dialogus miraculorum של צזאריוס מהייסטרבאך.

היו גם תחומי כישוף שנגעו בנצרות אך היו אסורים באופן רשמי. דמונולוגיה ואנגלוגיה היו בסיס באמונות בנצרות על חיים שמסביב בדמות מלאכים ושדים. התשתית התאולוגית בחקר הדמונולוגיה הנוצרית עודדה את העוסק בקסם "למגן" את עצמו עם צומות, תפילות וטקסי פולחן כך שעל ידי שימוש ("לא ראוי") בשמותיו הקדושים של האל בשפות זרות, הוא יוכל להשתמש בכוח האלוהי לכפייה על שדים להופיע ולשרתו למטרות הכישוף האישיות שלו. שלא במפתיע, הכנסייה הסתייגה מטקסים כאלו, למרות התקשרותם לנצרות.

קסם ברנסאנס

ההומניזם הרנסאנסי ראה בנאופלאטוניזם סוג של כישוף טקסי. לעומת זאת, הרנסאנס והמהפכה התעשייתית ראו בעליית המדעים בדמות המרת האלכימיה בכימיה, בהדחת תאוריית תלמי על היקום והאסטרולוגיה ובהתפתחות תאוריית החיידקים בעניין מחלות, כמי שצימצמו את הפנייה לכשפים וערערו את מערכת האמונות שנסמכה על כך. המתיחות שהתעוררה בשל הרפורמות הפרוטסטנטיות הביאה לגידול משמעותי בציד המכשפות, בייחוד בגרמניה, באנגליה ובסקוטלנד. לבסוף, התאולוגיה החדשה של הפרוטסטנטיות הפכה לאויב מר עוד יותר לכישוף בכך שעורערה הטקסיות שאפשרה למנהגי אמונה להיעשות כשמטרתם עיסוק בקסם. המדע, יותר מן הדת, היה עוין עוד יותר לקסם.

בצד הכישוף הטקסי שאורגן על ידי אנשי השכלה (באופן יחסי) רווחו גם מעשי קסם עממיים ברחבי אירופה, כמו התחבולנים - מכשפים עממיים, באזורי הכפר של אנגליה. במעשי הקסם שלהם בענייני אסטרולוגיה, פולקלור וגרסאות מסולפות של פולחן קסם נוצרי הם נתנו מענה לדרישת ההמונים.

הכישוף והרומנטיציזם

תקופות מאוחרות יותר של התעניינות מחודשת בכישוף הופיעו בסוף המאה ה-19, כאשר סימבוליזם ושלוחות אחרות של הרומנטיציזם בענייני רוחניות ותרבות התגברו. הקולוניאליזם האירופי, אשר יצר קשר בין מערב אירופאים להודו ולמצרים, הכיר לאירופים מחדש אמונות אקזוטיות. הינדו ומיתולוגיה מצרית מופיעות לעיתים בטקסטים של קסם מהמאה ה-19. בסוף המאה ה-19 נולדו ארגוני כישוף רבים, כולל "המסדר ההרמטי של השחר המוזהב", "החברה התיאוסופית" וגרסות כישוף של מסדרי הבונים החופשיים. ייתכן שהשחר הזהוב סימן את פסגתו של גל הקסם במושכו מפורסמים כמו המשורר האירי ויליאם באטלר ייטס, סופר האימה הבריטי אלגרנון בלקווד והסופר הוולשי ארתור מצ'ן.

קסם במאה ה-20

התעניינות נוספת בקסם הופיעה באנגליה, עם הפעולה האחרונה שננקטה מטעם החוק כנגד מעשי כשפים ב-1951. היה זה האות למכשף ג'רלד גרדנר, הידוע כמייסד דת הויקה הפגאנית, לפרסם את ספרו הלא בדיוני הראשון "אומנות כשפים כיום", בו הוא טען לחשיפת קיומה של כת מכשפות המתוארכת לאירופה שלפני הנצרות. הדת של גרדנר שילבה קסם ואמונה בצורה שגרמה לאנשים להרהר בדבר החציצה של תנועת ההשכלה בין השניים.

דתו של גרדנר שהתפרסמה ברבים, יחד עם רבות אחרות, פרחה בשנות ה-60 וה-70, כאשר תרבות הנגד של ההיפים הרחיבה גם היא את ההתעניינות המחודשת בקסם, בהגדת עתידות ובפרקטיקות אחרות של תורת הסוד. סניפים של הנאופגאניזם ושל אמונות ארציות אחרות שהתפרסמו בציבור מאז פרסומו של גרדנר, נטו לעקוב אחר תבנית של שילוב מלאכת קסם ואמונה. המגמה נמשכה על ידי ממשיכי תרבות הנגד, דוגמת פמיניסטיות אשר החיו מחדש את פולחן האלה. הדבר קישר אותם למסורות הגרדנריאניות הקסומות, אשר הושפעו גם הן מהעניין בתורן.

מאמינים מודרניים בקסם או במאגיה הלבנה

אנשים מערביים רבים טוענים לאמונתם או לעיסוקם בצורות שונות של קסם שעברו גלגולים שונים. "המסדר החתום של השחר הזהוב", אלייסטר קרולי ומאמיניהם, נחשבים למחיי מסורות הקסם בעולם דובר האנגלית של המאה ה-20, אולם בלהיטותם לבנייה מחדש של מסורות אבודות מהעבר, הם כללו לעיתים גורמים שאמינותם מוטלת בספק. תנועות נוספות פעלו אותה תקופה גם בצרפת ובגרמניה. לכן, כל מסורת נוכחית העוסקת באלמנטים של הטבע, בעונות השנה וביחס המתלמד אל הארץ, אל גאיה או אל האלה, יכולה להיחשב ניאופגאניזם.

את פעולת הקסם הגדיר אליסטר קראולי בספרו "קסם בתאוריה ובעיסוק":

מהי פעולת קסם? ניתן להגדירה ככל אירוע בטבע המגיע לידי ביצוע באמצעות רצון. אין להוציא מהגדרה זו גידול תפוחי אדמה או בנקאות. הבה ניתן דוגמה פשוטה ביותר של פעולת קסם: אדם הגורף את חוטמו.

אליסטר קראולי, קסם בתאוריה ובעיסוק, פרק 15

אף על פי שחלק מהעוסקים בקסם מעדיפים את המונח "פגאני", ניאופגאניזם הוא הגדרה מדויקת יותר לטקסים ולמסורות נוכחיות. ויקה נחשבת קסם מודרני יותר מאשר הניאופגאניזם.

מאגיה

לפי ההגדרה של אליסטר קראולי, מאגיה היא "התורה והאומנות של גרימת שינוי במציאות (הפיזית) בהתאמה עם הרצון (של המאג)". כישוף הוא אחד השלבים בפעולה המאגית. מאגים וטקסים מאגיים קיימים בכל הדתות ובכל התרבויות.

יש להבחין בין סוגים שונים של מאגיה. היות שמדובר בסוגים שונים של טקסים. יש להבחין אם כן בין שני סוגי מאגיה: מאגיה שחורה (שנועדה להרע, לפגוע באויב וכדומה) לבין מאגיה לבנה (שנועדה לעזור, להציל, להגן, לרפא וכדומה).

בפעולה המאגית מספר שלבים: הגדרת מטרת הפעולה המאגית (למשל פגיעה באויב), התכווננות מקדימה לטקס המאגי, על ידי בחירת הזמן בו יבוצע (למשל ירח מלא), המקום (למשל בית קברות) והשגת חפצים סמליים הדרושים לטקס (למשל חפץ משל האויב) וכן הטהרות מקדימה של המאג, מתוך הכנת גופו ונפשו לטקס (למשל טבילה במקום קדוש, התנזרות מיין ונשים).

לאחר מכן תתבצע יצירה סמלית של האזור מבוצע הטקס, למשל באמצעות ציור מעגל על הקרקע, והנחת חפצים בעלי קדושה לצידו ובתוכו וכן טיהור המקום בו יבוצע הטקס מגורמים מפריעים, כדוגמת רוחות רעות. הטיהור יכול להתבצע באמצעות קטורת, התזת מים קדושים, שירה, ואף ציווי הרוחות הרעות להסתלק באופן זמני.

בחלקה האחרון של ההכנה, תתבצע כניסה למצב תודעה מרומם ואקסטטי, באמצעות מדיטציה, סמי הזיה, ריקוד ושירה, ואף באמצעות פעילות מינית, קריאה לכוחות היקום לסייע להצלחת הטקס, למשל קריאה לכל מיני אלים ורוחות המתמחות בנושא הטקס להיכנס לגופו של המאג, להעניק לו מכוחם, ולסייע להגשמת המטרה. לעיתים מקריבים קורבן או קורבן סמלי כדי לתגמל כוחות אלו. הקריאה לאלים ורוחות מתבצעת תוך שימוש בסמלים מיוחדים וחפצים המיועדים לקרוא להם.

בשלב זה יתקיים הטקס המאגי עצמו, בו המאג מתפלל, ומבצע פעולות סמליות שונות באמצעות חפצים שהכין מראש (למשל חרב קדושה בה ינתץ את סמלי האויב). בסיום הטקס המאגי, מקום הטקס המאגי מוחזר לקדמותו (למשל שריפת שאריות החפצים והקורבן, ומחיקת המעגל) תהיה יציאה ממצב התודעה האקסטטי והכרזה על סיום.

מאגיה כמקצוע

בעולם העתיק היו בעלי מקצוע (מאגים, שמאנים, מכשפים) שהתמחותם הייתה בשינוי המציאות לפי דרישת המשלם. כזה היה בלעם בן בעור שנשכר על ידי בלק בן ציפור מלך מואב לקלל את עם ישראל. גם כהני הדת הרגילים נדרשו להשתתף בטקסים בעלי משמעות מאגית עבור ציבור המאמינים שלהם. ישנם טקסים בעלי דמיון מאגי בהם גם אנשים רגילים מורשים להשתתף, אולם, ברוב התרבויות נאסר על אדם פשוט לבצע טקסים מאגיים, מתוך חשש לשלומו של המבצע חסר הניסיון, שעלול להזיק לעצמו ולסביבתו בגלל ביצוע מרושל.

בעולם העתיק, טקסי המאגיה היו כרוכים בכל שלב משמעותי בחייו של אדם (לידה, מחלות, נישואין, הצלחה כלכלית, מוות) ושל אומה (חגי השנה, המלכת שליט חדש, ויציאה למלחמה). שרידים לטקסים מאגיים אלו נמצאים בטקסים דתיים בדתות המונותאיסטיות ותפילותיהן, ובטקסים רשמיים.

כתבים מאגיים רבים נמצאו מתקופת הפרעונים ומימי הביניים, המתארים בפירוט טקסים מאגיים שונים. אולם, אף אם לכאורה ביכולתנו לאתר את כל החפצים הנדרשים לצורכי ביצוע הטקס הקדום, הרי חסר לנו מידע על מרכיב משמעותי לביצוע הטקס המאגי - האמונות של המאג ואופן כניסתו למצב תודעה אקסטטי.

ראו גם

כישוף בספרות הפנטזיה

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

15 ביוני

15 ביוני הוא היום ה-166 בשנה, (167 בשנה מעוברת), בשבוע ה-24 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 199 ימים.

אברה קדברה (קומיקס)

אברה קדברה (באנגלית: Abra Kadabra, אברקדברה) הוא דמות בדיונית של נבל-על המופיעה בחוברות הקומיקס פלאש ביקום DC של DC קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Flash #128 ממאי 1962 ונוצרה על ידי הכותב ג'ון ברום והמאייר קרמיין אינפנטינו.

האזרח אברה, המכונה אברה קדברה, הוא נוסע בזמן מהמאה ה-64, תקופה שגרמה לקסמי אשליות להיראות מיושנים לצד הטכנולוגיה המתקדמת של אותם זמנים. האזרח אברה היה קוסם חובב, שרצה קהל לפעלוליו, לכן גנב מכונת זמן ונסע למאה ה-20. באמצעות טכנולוגיה שהוא מביא מהמאה ה-64, הוא מופיע כקוסם, וממציא מכשיר מהפנט כדי לגרום לקהל להריע גם כשהם מאוכזבים מקסמיו. ולאחר שראה שהקהל מתעניין בדברים אחרים מלבד המופע שלו, הוא החליט שיפרסם את עצמו בציבור באמצעות פשעים. הוא נתקל בפלאש של תור הכסף, בארי אלן, מביס אותו במפגש הראשון שלהם אך מובס על ידיו בעימות השני בין השניים. הוא ברח, נלחם באלן, הובס ונכלא כמה פעמים, ונשלח לבסוף חזרה למאה ה-64 בידי אלן וג'יי גאריק.

אברה נאסר לזמן מה, אך ברח וחזר למאה ה-20 לאחר שהפלאש הרג את פרופסור זום. בעקבות מותו של זום כ-500 שנים לפני תאריך הולדתו, ציר הזמן שובש ואברה החליט לנצל זאת לטובתו כדי ללכוד את הפלאש במאה ה-64 עד שציר הזמן יתקן את עצמו וישנה את גורלו ועתידו של הפלאש. הוא התחזה לפרופסור זום, נסע בזמן לתקופה וכלא את הנבלים קפטן קור, קפטן בומרנג, טריקסטר, אשף האוויר, החלילן, מאסטר המראות ושודד הקשתות במבנה סלעי מחוץ לסנטרל סיטי. לאחר מכן הוא התחזה לאחד מחברי חבר המושבעים במשפט של הפלאש וגרם למשפט להסתיים בהאשמתו של אלן, ולבסוף הרס את בניין העירייה בדרך שבה הפלאש מוצג כאחראי. לבסוף, אלן גילה שאברה מתחזה לפרופסור זום, הביס אותו בסיועם של הנבלים שאברה לכד וטיהר את שמו. אברה לקח חלק באירועי "המשבר בעולמות האינסופיים", שבהם אלן נהרג כשניסה להציל את המולטי-יקום.

הוא חזר למאה ה-64 לאחר מותו של הפלאש, ונעשה למהפכן נגד השלטון וגורש חזרה למאה ה-20. הוא נלחם בפלאש החדש וולי וסט, אשר הציל אותו לאחר שהוא נלקח חזרה למאה ה-64 לצורך הוצאה להורג וסייע לו להפיל את הממשל המושחת. אף על פי כן, שנאתו של אברה לפלאש רק גדלה, וזאת כי הוא הרגיש שתהילת חייו נלקחה ממנו. לאחר שלקח חלק באירועי "שעת אפס", הוא ביצע עסקה עם השד נרון, אשר העניק לו כוחות כישוף אמיתיים, והוא זנח את הטכנולוגיה שבה השתמש כדי לדמות כישופים.

אברה, הנחוש לנקום בפלאש ולקחת ממנו את הדברים שהוא אוהב, חטף את כלתו לינדה פארק ביום חתונתם, כלא אותה בכלא הממוקם בתוך ציר הזמן וגרם לשכתוב ההיסטוריה כך שלינדה נעלמה לכאורה יום לפני שהיא נפגשה עם וסט. לינדה נמלטה ברחבי ציר הזמן, וניצלה בידי וסט שחש בנוכחותה לאחר שנלחם בקובלט כחול בתוך כוח המהירות. במהלך קרב שהתפתח בין וסט לכפיל שלו ממציאות חלופית, אברה נהרג לכאורה אך בהמשך נראה כלוא בכלא איירון הייטס ובעל אמנזיה. הוא נזכר מי הוא, ברח, נלחם בווסט, בגאריק ובסופרמן ונכלא פעם נוספת עד ששוחרר בידי גורילה גרוד. הוא נלחם בפלאש כמה פעמים, הצטרף לקבוצת "הנבלים", לקח חלק במותו קיד פלאש יחד עם הנבלים ואינרציה, ונשלח לגלות בכוכב לכת בידי יחידת המתאבדים. הוא נהרג לכאורה בידי פרופסור זום במיני-סדרה "פלאש: לידה מחדש", אך נראה בחיים בגיליון האחרון של הסדרה.

במהלך אירועי "פלאשפוינט", אברה קדברה הופיע כחבר בקבוצת "שבעת הסודיים". הוא הופיע ביקום DC שלאחר "פלאשפוינט" במהלך לאירועי חידוש הכותרים "לידה מחדש". אברה קדברה הופיע כקוסם לא-יוצלח בשם "מר הוקוס פוקוס", אך כאשר לילית קליי נכנסה למוחו של וולי וסט בניסיון לבדוק מה אחראי להסרתו של עשור מההיסטוריה, היא מעוררת את אברה קדברה מלפני פלאשפוינט במר הוקוס פוקוס והוא נשבע לנקום.

את דמותו של אברה קדברה בעונתה השלישית של סדרת הלייב אקשן "הפלאש" מגלם השחקן דייוויד דסטמלצ'יאן.

איסורי כישוף ביהדות

בתורה ישנה קבוצת איסורים שנכתבו בפרשייה אחת (דברים, י"ח, ט'-י"א) ועוסקים כולם בענייני מאגיה: "כִּי אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ – לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים." איסורים אלו נשנים במקומות נוספים בתורה.

החמורים שבאיסורים אלו (מעביר בנו וביתו באש, מכשף, עושה אוב ועושה יידעוני) עונשם מיתה. הקלים שבהם (קוסם, מעונן, מנחש, חובר חבר, שואל אוב, שואל יידעוני, דורש אל המתים) עונשם מלקות.

ג'ון קונסטנטין

ג'ון קונסטנטין (באנגלית: John Constantine) הוא דמות בדיונית של אנטי גיבור המופיעה בחוברות הקומיקס ליגת הצדק האפל ביקום DC קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Swamp Thing Vol.2 #37 מיוני 1985 ונוצרה על ידי הכותב אלן מור והמאיירים סטיב ביזט וג'ון טוטלבן. לפני האתחול המחודש של יקום DC, קונסטנטין היה הפרוטגוניסט של סדרת Hellblazer, הסדרה הוותיקה ביותר תחת חותם "ורטיגו" מאז 1988, שהסתיימה ב-2013 והוחלפה בסדרת הסולו Constantine.

ג'ון קונסטנטין הוא בלש תורת הנסתר, ציניקן בריטי המבקש לחיות חיי כישוף וסכנה, אם כי הוא למעשה הומניסט בעל רגשי חמלה ככלות הכול, שמנסה להתגבר על השפעתם של גן עדן וגיהנום על האנושות. המוטיבציה שלו יכולה להתבטא רק בהתמכרותו לאדרנלין. כמו כן, הוא מתואר כמוקד משיכה למוזרויות. עלילת הקומיקס מתרחשת בעולם המודרני, ביקום כיס בו גיבורי-העל אינם נזכרים כמעט, למעט מספר שיתופי פעולה עם דמויות על-טבעיות כזטאנה, חלום, פנטום סטריינג'ר והיצור מן הביצה.

דמותו של ג'ון קונסטנטין מדורגת במקום השלישי ברשימת 50 דמויות הקומיקס הגדולות של כל הזמנים לפי מגזין אמפייר וכן במקום ה-29 ברשימת גיבורי-העל הגדולים, לפי אתר IGN. את דמותו מגלם בסרט הלייב אקשן "קונסטנטין" השחקן קיאנו ריבס. בשנים 2014–2015 עלתה לשידור ברשת NBC סדרת טלוויזיה לייב אקשן על דמותו של קונסטנטין, כאשר בתפקיד הראשי גילם אותו השחקן מאט ריאן. ריאן גילם את דמותו בתפקיד אורח בעונה הרביעית של סדרת הלייב אקשן "החץ" ומדובב את הדמות בסרט אנימציה המבוסס על קבוצת "ליגת הצדק האפל".חנות הספרים "Forbidden Planet" מיקמה את הכרך הראשון של הסדרה במקום ה-13 ברשימת 50 הרומנים הגרפיים הטובים ביותר שלה.

וודו

וודו היא דת שצמחה כשילוב של מסורות מערב אפריקאיות עם אלמנטים מן הנצרות הקתולית, כתוצאה מסחר עבדים. מקורה בהאיטי שבאיים הקאריביים, והיא נפוצה אף ברפובליקה הדומיניקנית, קובה, וחלקים באיי בהאמה ובארצות הברית. זרם נוסף, נבדל, התפתח במדינת לואיזיאנה שבארצות הברית. מספר דתות אחרות, דומות לוודו בעיקרן, צמחו באופן זהה באזורים נוספים אליהם יובאו עבדים מאפריקה. עם דתות אלה נמנות הסנטריה בקובה, והקנדומבלה והאומבנדה בברזיל.

לפי הוודו קיים אל בורא יחיד וכל יכול, אלא שהוא אינו עוסק בעולם הגשמי ואינו נגיש לבני האדם. תחת זאת, העולם נשלט על ידי מספר רב של רוחות הכפופות לו (הנקראות "אורישה" (Orisha, Orixa) במסורת האפריקאית, או "לואה" (Loa, Lwa) בוודו ההאיטיאני), והן שעומדות במרכז הפולחן. הרוחות נחלקות לקטגוריות ולמשפחות, וכל רוח היא בעלת אופי נבדל, העדפות טקסיות מסוימות, ותחום מבין תחומי החיים עליו היא חולשת. מרכיבים מרכזיים נוספים בדת הוודו הם פולחן אבות וקרובי משפחה מתים, וריפוי פולחני מתחלואים.

ויקה

ויקה (אנגלית: Wicca) היא דת כישוף נאו-פגנית, ולמעשה דת הכישוף המודרנית הראשונה.

ידעוני

יִדְּעֹנִי הוא עשיית מעשי פולחן, שנעשית על מנת לגלות את העתידות באופן מיסטי.

ה'ידעוני' דומה ל'בעל אוב' בכך שעושה מעשי פולחן, וכן דומה לקוסם – שמטרתו היא ניבוי העתידות.

כישוף שחור

המונח כישוף שחור (או מאגיה שחורה) התייחס במקור לשימוש בכוחות על טבעיים, או בקסמים למטרות זדוניות או אנוכיות. בעידן המודרני משמש המונח בעיקר כאשר מתייחסים לפולחן, שאופיו, שיטותיו או מטרותיו, אינם מקובלים על החברה בה הפולחן מתקיים.

שימוש בכישוף במטרה לפגוע באנשים אחרים, במטרה להתעשר, או לצבור כוח היה קיים עוד מימי קדם, וההתקיים בתרבויות רבות לאורך ההיסטוריה.

מיסטיקה

המילה מיסטיקה נגזרת מהמלה היוונית μυστικός, "מיסטיקוס", משמעותה סגירה או הסתרה. המיסטיקה קשורה לאופנים שונים של סגירה, שכן המיסטיקה עוסקת בדברים כמוסים העוברים בלחישה, וסגירת החושים, שכן עניינה של המיסטיקה הוא בדברים שאינם נתפסים בידי חמשת החושים האנושיים.

מכשפה

מכשפה היא אישה העוסקת בכישוף. לפי אמונות עממיות, למכשפה כוחות מאגיים והיא משתמשת בהם בדרך כלל כדי להזיק לבני אדם. לעיתים היא יוצרת בריתות עם שדים ועם השטן. במהלך ההיסטוריה נרדפו נשים רבות בחשד לכישוף. נשים מכשפות מהוות מוטיב שכיח באגדות עם.

ניקו מינורו

ניקו מינורו (באנגלית: Nico Minoru) היא דמות בדיונית של גיבורת-על המופיעה בחוברות הקומיקס Runaways ביקום מארוול קומיקס. דמותה הופיעה לראשונה בחוברת Runaways #1 מיולי 2003, ונוצרה על ידי הכותב בריאן ווהן והמאייר אדריאן אלפונה.

ניקו מינורו היא בתם של רוברט וטינה מינורו, מכשפים שהצטרפו לקבוצת "להקת האריות" ואירחו כל שנה חמישה זוגות מהגאווה. ניקו ריגלה אחר מעשיהם של הוריה, וברחה מביתה כשגילתה כשלהקת האריות רצחו ילדה חפה מפשע. ניקו נתקלת בהוריה, המגלים לה את סודותיהם. ניקו המאוכזבת גונבת מהם את מטה הכישוף "מטה האחד", ומגלה כי ברשותה יכולות כישוף חזקות שירשה מהוריה; אומנם, לפני כל כישוף, עליה להקיז את דמה, ומסוגלת להשתמש בכל כישוף רק פעם אחת.

ניקו מצטרפת לקבוצת Runaways, וכשמנהיג הקבוצה, אלכס ויילדר, מתגלה כמרגל לטובת להקת האריות, ניקו תופסת את מקומו כמנהיגת הקבוצה. בהרפתקאותיה ניקו התעמתה עם ויקאן מקבוצת האוונג'רס הצעירים, ירשה את הכינוי "האחות גרים" ובסדרה משנת 2013, "אוונג'רס ארנה", נחטפה על ידי ארקייד אל "אי עולם הרצח" לצד 15 בני נוער (בהם רפטיל, לורה קיני וחברה של ניקו לקבוצת Runaways צ'ייס סטיין), שם נאלצו להתחרות בקרבות עד מוות כדי לשרוד. הצטרפה לקבוצת "איי-פורס" הנשית במהלך אירועי "מארוול החדשה והשונה".

את דמותה של ניקו מינורו בפרק הפיילוט של "Runaways" ב-Hulu עתידה לגלם השחקנית ליריסה אוקנו.

ספרות אימה

ספרות אֵימָה היא סוגה ספרותית שנכתבת מתוך מגמה לעורר אימה אצל הקורא או לספר על מקרי אימה שהתרחשו. הסוגה משתמשת באלמנטים על-טבעיים כגון כישוף, רוחות רפאים, מתים מהלכים, ערפדים וכיוצא באלה. כל ספרות בדיונית בעלת אלמנטים מורבידיים, מקאבריים, סוריאליסטיים, או מפחידים יכולה להיות מסווגת כ"ספרות אימה". ספרות זו משלבת לעיתים אלמנטים מתחום המדע הבדיוני והפנטזיה.

גיבורים בדיוניים מצאו עצמם במצבי אימה מתחילת ימי הספרות. מיתוסים ואגדות רבים מציגים מצבים ודמויות שנוכסו לאחר מכן לספרות האימה. הסופרים הראשונים שכתבו בסוגה זו המכונים "סופרים גותים". הרומן של הוראס וולפול משנת 1765, "טירת אוטרנטו", נחשב לנקודת מפנה בשורשי ספרות האימה, כשהפך סיפורי זוועות לספרות מקובלת. סופרים במאה ה-19, כבראם סטוקר יוצרו של הערפד דרקולה, ומרי וולסטונקרפט שלי יוצרתו של פרנקנשטיין (הנחשב אף ליצירת מדע בדיוני מוקדמת), המשיכו להעמיד את עמודי התווך עליהם תקום סוגת האימה בהמשך.

כחלוצי ספרות האימה המודרנית נחשבים א.ת.א. הופמן, ואבי הספרות הבלשית, הסופר והמשורר אדגר אלן פו, שיצר שילוב מעניין בסוגה זו של סיפורים בלשיים עם סיפורי אימה - שפעלו במאה ה-19. לדוגמה סיפורו של אדגר אלן פו, "הרציחות ברחוב מורג'". הסיפור הקצר "כפת הקוף" אשר נכתב על ידי הסופר האנגלי ו. ו. ג'ייקובס (W. W. Jacobs), בשנת 1902 כחלק מקובץ "The Lady of the Barge" הוא אחד מסיפורי האימה המוקדמים הנודעים והמשפיעים ביותר. כן ידוע הסופר האמריקאי הווארד פיליפס לאבקרפט שפעל בשנות ה-30 של המאה ה-20. הסופר בן זמננו הידוע ביותר בסוגה זאת הוא האמריקאי סטיבן קינג. סופר בן זמננו המשלב ספרות אימה עם ספרות בלשית הוא הסופר היהודי-אמריקאי איירה לוין, מחבר "תינוקה של רוזמרי".

בישראל בולט בסוגה זו "לילה אדום" של גל אמיר, וכן "אמא הייתה זוחלת" של לימור נחמיאס ו"הלב הקבור" של שמעון אדף שכוללים מרכיבים חזקים של סוגת האימה. אדף טען ב-2007 כי בישראל לא נוצרה סוגה של ספרות אימה באופן מובהק.

ציד המכשפות בסיילם

ציד המכשפות בסיילם, הקרוי גם משפטי המכשפות בסיילם (באנגלית: Salem witch trials), מתאר רצף אירועים שהתרחשו בעיירה האמריקאית סיילם שבקולוניית מסצ'וסטס בשנת 1692. במהלך חצי שנה נידונו 13 נשים ו-6 גברים למוות בתלייה על ידי בית המשפט המקומי, לאחר שהורשעו במעשי מאגיה שחורה וכישוף. אדם נוסף הומת בעינויים, לאחר שסירב לעמוד למשפט בבית משפט אזרחי בהאשמה כזאת. מאות אחרים, שלא הורשעו, נכלאו לעיתים לזמן ממושך, לאחר שנחשדו כעוסקים בכישוף.

עצם הדיון וההרשעה בבית משפט אזרחי על עבירות הכישוף, וההוצאות להורג בעוון כישוף, בהיקף כה גדול בתקופה של מספר חודשים, היה תופעה יוצאת דופן, ייחודית לעיירה סיילם ולשנת 1692, והיא תופעה לא פשוטה להסבר בהיסטוריה של ארצות הברית.

ציד מכשפות

ציד מכשפות הוא רדיפה של בני אדם שנחשדו כעוסקים בכישוף, בדרך כלל נשים, אך בארצות מסוימות גברים הם שהיוו את רוב הנאשמים, ובמקרים שונים גם ילדים עמדו למשפט באשמת כישוף ואף הוצאו להורג.

בניגוד לדעה הרווחת ציד המכשפות היה קטן יחסית בימי הביניים. הרדיפה האמיתית תפסה תאוצה בתחילת המאה ה-15, תום ימי הביניים ותחילת הרנסאנס. אפשר ליחס את ראשיתה הממוסדת לבולה שהוציא אינוקנטיוס השמיני ב-1484, השנה שבה החלה כהונתו, לבקשת האינקוויזיטור הגרמני היינריך קרמר. "שמענו בצער", כתב אינוקנטיוס, "על גברים ונשים המוסרים עצמם לשדים ומבצעים מעשי כישוף המזיקים לאדם, לחיות המשק ולכל תנובת השדה".

ציד המכשפות החל בגרמניה ובאיטליה, והתפשט ברחבי מערב אירופה וגם ביבשות אחרות. מספר מקרי המוות כתוצאה מהציד מוערך ב-40,000 עד 100,000.

בשנת 1692 התרחש ציד המכשפות בסיילם שבמסצ'וסטס. בשנת 1735 נאסר ציד מכשפות בחוק האנגלי.

ציד מכשפות הוא גם כינוי בהשאלה לרדיפה אחרי בני אדם, בהאשמות שאינן מבוססות. בפרט זכתה לכינוי זה פעילותו של הסנאטור ג'וזף מקארתי, אשר האשים אמריקאים רבים בהיותם קומוניסטים. סגנונו של מקארתי הביא ליצירת המושג מקארתיזם.

רבי חנינא בר פפי

רבי חנינא בר פפי היה אמורא בדור השלישי לאמוראי ארץ ישראל.

הוא היה מצעירי תלמידיו של רבי יוחנן. הוא היה נחשב כדוגמה של אדם צדיק שאינו חשוד על שום חטא, כאשר רב הלך עם תלמידו רב יהודה, הוא אמר לתלמידו: בואו ונתרחק מאותה אשה ההולכת לפנינו, כדי שלא נענש באש הגיהנום. שאלו תלמידו: הרי נאמר ששני אנשים כשרים מותרים להתייחד עם אשה? אמר לו רב: ומי אומר שהכוונה היא עלינו, שמא הכוונה על אדם כרבי חנינא בר פפי?.

המעשה בו התפרסם כצדיק, היה כאשר אחת משרות המלוכה תבעה ממנו לקיים עימה יחסים אסורים, ומכיוון שמדובר היה באשה שיכולה הייתה להמיתו, הוא עשה תחבולה וגרם לעצמו להמלא שחין, אך אותה אשה הסירה ממנו את השחין על ידי כישוף. בראותו זאת, הוא נמלט ממנה לבית בו היו שדים, ביודעו שהשרה לא תרדוף אחריו למקום כזה, שכן מדובר היה בבית

שכל מי שנכנס לשם היה ניזוק, גם אם היו נכנסים שני אנשים יחד, וגם אם היה זה ביום. לאחר מכן שאלוהו חבריו: מי שמרך מהמזיקים? השיב להם רבי חנינא: שני מלאכים באו ושמרוני כל הלילה.

חבריו היו רבי אבהו רבי יצחק נפחא, רבי אמי, ורבי זירא. על תלמידיו נמנו רבי אילעא ורב אדא בר אבימי ייתכן כי הוא האמורא המוזכר בשם "רבי חנינא בר פפא", המוזכר תמיד באגדות הש"ס, שכן הוא מוזכר יחד עם רבי אבהו ורבי יצחק נפחא.

הוא שימש כדיין, ובהזדמנות אחת אף הכריע דין תורה בין שנים מחבריו, רבי יצחק בר יוסף ורבי אבא, רבי יצחק תבע כסף מרבי אבא, אבל אבד לו השטר. רבי אבא לא רצה להחזיר את הכסף מבלי שיקבל את השטר, שכן חשש שמא השטר נמצא איפשהוא בין גנזיו של רבי יצחק, ובניו שימצאו את השטר לאחר פטירתו, יתבעו ממנו את הכסף שוב. רבי יצחק הציע לכתוב שובר (שטר נגדי בו הוא חותם כי קיבל את הכסף מהלווה), אך רבי אבא סירב מכיוון שחשש שמא השטר יאבד לו בעתיד, וטען שכן פסקו רב ושמואל, אך רבי חנינא הכריע כרבי יוחנן וריש לקיש שפסקו כי המלווה יכול לתבוע את הכסף מהלווה אם הוא כותב לו שטר.

שיקוי (כישוף)

שיקוי (לטינית: Potio; משקה) הוא מעין תרופה, סם או רעל הנצרך כנוזל.

במיתולוגיה ובספרות, שיקוי לרוב נרקח על ידי קוסם, מכשף, פיה או מכשפה והוא בעל תכונות קסם. ניתן להשתמש בו על-מנת לרפא, לכשף או להרעיל אנשים. לדוגמה, שיקויי אהבה גורמים לאדם להתאהב (לעיתים אף גם אהבה עיוורת) באחר. (שיקוי האהבה תואם לרוב הגרסאות של טריסטן ואיזולדה, ובפרט לגירסת האופרה של ריכרד וגנר); שיקויי שינה גורמים לאדם לשקוע בשינה (בפולקלור, אופן השינה משתנה משינה רגילה ועד טרנס עמוק); ושיקויי סם החיים מרפאים כל פצע או חולי (כמו בהאריה, המכשפה וארון הבגדים מאת ק.ס. לואיס). בסדרת ספרי הקומיקס מאת רנה גוסיני ואלבר אודרזו, אסטריקס משיג כוחות על-אנושיים משיקוי קסם שנרקח על ידי אשפיקס הדרואיד.

רקיחת שיקויים מסוגים שונים היה מנהג נפוץ בקרב האלכימיה, ולרוב יוחס לכישוף, כמו במחזה מקבת' מאת ויליאם שייקספיר.

במהלך המאה ה-19, היה זה נפוץ לראות שרלטנים תועים במדינות מסוימות המציעים שיקויים בעלי תכונות מרפא. שיקויים אלה קיבלו מוניטין של תרופות שקר. במרוצת השנים, אלה הפכו בסופו של דבר לתרופת פטנט.

בפנטזיה המודרנית, שיקויים לרוב מתוארים ככישוף בצורת נוזל, בעלי יכולת השפעה רחבה, הכוללים ריפוי, שכחה, התאהבות עיוורת, שינוי צורה, אי נראות ואי פגיעות. בנוסף, השיקויים צברו פופולריות במשחקי תפקידים ממוחשבים, כפריט נפוץ המסוגל לרפא את השחקן. זמינות שיקויי הריפוי בסדרת המשחקים הפופולרית פיינל פנטזי הביאה בסופו של דבר ליצירת משקה ביפן הנקרא "שיקוי" על ידי Square Enix, יצרנית המשחק.

שמירת שבת

שמירת שבת היא קיום מצוות השבת המתבטאת בעיקר על ידי הימנעות מעשיית פעולות ומלאכות האסורות בשבת. פרטי וגדרי שמירת שבת נידונים בהרחבה במסכת שבת ובספרות הלכתית ענפה שמרחיבה את הנידון בה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.