כיור

כיור הוא אגן רחיצה או כלי שמטרתו לנקז נוזלים הנשפכים אליו ולפנותם החוצה, על פי רוב, למערכת הביוב או למכל קטן הנמצא מתחתיו.

Sink

מבנה כללי

הכיור בנוי בדרך כלל מחרסינה, אך ישנם גם כיורים העשויים נירוסטה או פלסטיק. ישנם כיורים שצורתם עגלגלה או אליפטית, וישנם כיורים שצורתם מרובעת. הכיורים העגולים ישמשו על פי רוב לשטיפת ידים כגון ביציאה מחדרי השירותים, בעוד הכיורים המרובעים ישמשו, בדרך כלל, לשטיפת כלים (אלו יהיו עשויים לפעמים מנירוסטה). ישנם כיורים המחוברים ישירות לקיר וישנם כיורים המונחים על ארונית קטנה. בכיורים מסוימים ברז המים מחובר לגוף הכיור (כמו בכיורים הנמצאים על ארונית), וישנם כיורים בהם ברז המים מחובר לקיר. חור הניקוז ממוקם בחלקו התחתון של הכיור, על פתחו נמצאת מסננת גסה, המונעת מפסולת גדולה להיכנס לצנרת הביוב ולגרום לסתימה. ניתן להניח מסננת עדינה על המסננת הגסה, לסינון יעיל יותר. ישנם כיורים להם יש חור ניקוז עליון בנוסף לחור הניקוז התחתון. מטרת חור הניקוז העליון שבמקרה של סתימה בחור הניקוז התחתון (סתימה יכולה להיות על ידי פקק, או על ידי פסולת), גובה פני המים שיעלה, לא יעברו את גובה חור הניקוז העליון (כי ברגע שמפלס המים יגיע לחור העליון, הם יתנקזו דרכו). כיורים שאינם מצוידים בחור ניקוז עליון עלולים לגרום להצפה במקרה של סתימה (כי המים ישפכו משפת הכיור).

צנרת

מתחת למסננת שבפתח הניקוז מחובר צינור קצר (בדרך כלל עשוי פלסטיק, במערכות ישנות ניתן למצוא גם צינורות מתכת), אליו מתנקזים המים שנשפכו לכיור. במקרה שאין חיבור לביוב, ימצא מתחת לצינור מכל מים שאליו יתנקזו המים (לדוגמה שמכונות אוטומטיות למכירת משקאות חמים, מחמי מים גדולים וכדומה).

במקומות בהם הכיור מחובר לביוב, ימצא בקצה הצינור הקצר רכיב הנקרא ברך. הברך עשויה מפלסטיק, במערכות ישנות ניתן למצוא גם רכיבי מתכת.

1כיור
1. דפנות הכיור 2. פתח ניקוז תחתון 3. פתח ניקוז עליון 4. צינור ניקוז של הפתח העליון 5. הצינור הקצר היוצא מפתח הניקוז התחתון 6. מבנה ה"ברך" 7. כוס הניקוז, מקום הצטברות המשקעים 8. המפרדה במרכז הברך 9. הצינור היוצא מהברך למערכת הביוב

לברך מספר תפקידים: ריכוז המשקעים והפסולת שעברו דרך הכיור. זה נעשה על ידי כך שהפסולת שוקעת בתחתית כוס המשקעים של הברך. תפקיד אחר של הברך הוא למנוע מריחות רעים לצאת מהכיור. זה נעשה על ידי כך שבין צינור הביוב לבין הכיור נמצאת כוס המלאה מים (שהגיעו אליה מהכיור), מים אליה מהווים מחסום בפני הריח העולה מהביוב. בנוסף לכך, אם ייפול חפץ קטן לחור הניקוז (טבעת, בורג, אום וכדומה), ניתן יהיה לפרק את כוס המשקעים בקלות, ולהוציא מתוכה את החפץ שנפל (אם הוא לא המשיך לזרום במערכת הביוב). הברך בנויה כך שהמים שיוצאים מהכיור עוברים בדרכם למערכת הביוב דרך כוס המשקעים. דבר זה מתבצע בעזרת מפרדה במרכז הברך. היא גורמת לכל המים שיעברו בברך לעבור בדרכם בכוס המשקעים (כך שהפסולת תתנקז שם). לפעמים, משתמשים בצינור שרשורי למטרות אלו. הצינור עשוי פלסטיק דק וגמיש. כדי להקנות לו קשיחות מסוימת, נמצאת ספירלה מתכתית לכל אורכו. את הצינור ניתן לכופף באמצעו כך שישמש כברך (יהיה בו הצטברות מים למנוע ריחות, הפסולת הכבד תוכל לשקוע בקטע המכופף ובנוסף ניתוק הצינור ממערכת הביוב פשוט). במערכות המחוברות לביוב, יהיה גודל צינור הניקוז 50 או 60 (בדרך כלל).

התקנת כיור

הכיור מתחבר לקיר באמצעים שונים – צינורות מתכת קצרים המחוברים לקיר עליהם הכיור מונח. מוטות מתכת קצרים שמצדם האחד קבועים בקיר וחלקם השני מושחלים בחורים המיועדים לכך בכיור. יש כיורים המחוברים לקיר על ידי ברגים (כאשר לפעמים הברגים מחוברים ללוח עץ קטן המחובר לקיר). בין שפת הכיור לקיר, יהיה, בדרך כלל, חומר אטימה המשמש גם להדבקה (כגון סיליקון). את הכיורים המחוברים לארונית יש להצמיד לקיר, ולהדביק אותם בעזרת חומר אטימה.

ראו גם

אבי וורצמן

אבי (אברהם) ווֹרְצְמָן (נולד ב-29 באוקטובר 1970, כ"ט בתשרי ה'תשל"א) הוא איש ציבור ישראלי, ששימש כסגן שר החינוך וחבר הכנסת מטעם הבית היהודי. היה ממייסדי הגרעין התורני בית מוריה, מנכ"ל תנועת מבראשית, וכן סגן ראש עיריית באר שבע ומחזיק תיק הרווחה והקהילה בעיר. כן היה יו"ר נשיאות ומרכז הבית היהודי. כיום הוא משמש מנכ"ל הכפר השיקומי עלה נגב שעל יד אופקים. כיום מכהן בנוסף כיור החברה למתנסים

ארנולד וסקר

סר ארנולד וסקר (באנגלית: Arnold Wesker; ‏24 במאי 1932 - 12 באפריל 2016) היה מחזאי בריטי-יהודי הידוע בתרומתו לזרם "תיאטרון כיור המטבח" (Kitchen Sink Drama) שגיבוריו כונו "הצעירים הזועמים" (Angry Young Men) בדרמה הבריטית של שנות ה-50 וה-60. זהו סגנון של ריאליזם חברתי, שגיבוריו הם ממעמד הפועלים והם מתמודדים עם קשיי הקיום בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה. וסקר כתב 44 מחזות, ארבעה קובצי סיפורים קצרים, שני כרכי מאמרים, ספר בנושא עיתונות, ספר ילדים, כתיבה עיתונאית וספר שירה.

בידה

בִּידֵה (בצרפתית: Bidet) הוא מתקן סניטרי דמוי כיור נמוך המשמש לרחצה והיגיינה של איברי המין ופי הטבעת.

בילי בדאי

בילי בדאי (באנגלית: Billy Liar) הוא סרט קולנוע בריטי משנת 1963 בביומו של ג'ון שלזינגר עם טום קורטני בתפקיד הראשי.

התסריט מבוסס על הרומן בילי בדאי מאת קית' ווטרהאוס משנת 1959 שעיבד אתו למחזה ביחד עם וויליס האל. המחזה התפרסם והוצג ברחבי העולם.

בישראל הועלה בילי בדאי בתיאטרון הבימה ב-1963 עם אריק איינשטיין בתפקיד הראשי.

הסרט צולם בשחור לבן בעיר בראדפורד והוא שייך לדרמות כיור המטבח שהיו חלק מסרטי הגל הבריטי החדש שעסק בחיי מעמד הפועלים קשיי היום בבריטניה.

הסרט היה מועמד לשישה פרסי באפט"א - השחקן הטוב ביותר (טום קורטני), השחקנית הטובה ביותר (ג'ולי כריסטי) הסרט הטוב ביותר, התסריט הטוב ביותר, הצילום הטוב ביותר והסרט הבריטי הטוב ביותר. הסרט הזניק את הקריירה של ג'ולי כריסטי.

ב-1999 בחר מכון הסרטים הבריטי בבילי בדאי במקום ה-76 ברשימת הסרטים הבריטיים הטובים ביותר במאה ה-20.

הבט אחורה בזעם (סרט, 1959)

הבט אחורה בזעם (באנגלית: Look Back in Anger) הוא סרט דרמה בריטי משנת 1959 המבוסס על מחזה בשם זה מאת ג'ון אוסבורן משנת 1956 בבימויו של טוני ריצ'רדסון עם ריצ'רד ברטון, מרי יור וקלייר בלום בתפקידים הראשיים.

המחזה והסרט מהווים דוגמה לסגנון ריאליזם "כיור המטבח" שהתפתח בתרבות הממלכה המאוחדת בשנות ה-50 ווה-60 בתיאטרון, בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה. הגיבורים היו צעירים זועמים, חלקם בעלי השכלה, שהתפכחו מתקוותיהם בחברה המודרנית. הם חיו בדירות מרופטות, ברבעים מוזנחים ובילו את זמנם החפשי בשתייה בפאבים. את תסכולם וזעמם הם פרקו על חבריהם ובני זוגם.

התופעה הזאת צמחה אחרי מלחמת העולם השנייה כשבריטניה הייתה שקועה במשבר כלכלי עמוק. הצעירים שקיוו מהחברה שתשפר את מצבם התאכזבו. באותן השנים גדל גם אי השוויון החברתי אך עד מחזהו של אוסבורן לא הייתה לכך התייחסות.

אוסבורן לא גילה עניין בכתיבת התסריט והסתפק בהוספת מספר דיאלוגים. הוא מכר את זכויותיו בסכום פעוט של 2,000 לירה שטרלינג.

מרי יור השתתפה גם בהפקה הבימתית של המחזה ובמהלך ההצגות התפתח רומן בינה ובין אוסבורן. הם נישאו ב-1957 והתגרשו ב-1963.

ביקורת נמתחה על בחירתו של ריצ'רד ברטון שהיה אז בן 34 וגילם תפקיד של בן 25.

הסרט זכה בארבע מועמדויות בפרס באפט"א לקולנוע: הסרט הטוב ביותר, הסרט הבריטי הטוב ביותר, התסריט הטוב ביותר והשחקן הטוב ביותר (ריצ'רד ברטון). ברטון היה מועמד גם לפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט דרמה.

ב-1980 הופק סרט בריטי נוסף "הבט אחורה בזעם" עם מלקולם מקדואל וב-1989 הופק סרט טלוויזיה בשם זה בבימויה של ג'ודי דנץ', עם קנת בראנה ואמה תומפסון בתפקידים הראשיים.

חדר רחצה

חדר רחצה או חדר אמבטיה הוא חדר במבנה המשמש לרחצה. החדר כולל לרוב כיור ואמבטיה או מקלחת כתלות בגודל החדר, ולפעמים גם אסלה (אף שלרוב האסלה נמצאת בחדר שירותים - חדר נפרד סמוך). במערב אירופה חדר הרחצה כולל לעיתים בידה.

חיריק

חִירִיק (גם: חִירֶק) הוא סימן ניקוד טברני וניקוד העברית בת ימינו, שמסמן את צליל האות הלטינית i. הוא נראה כמו נקודה מתחת לאות.

חצר אדר

חצר אדר היה מושב ישראלי בצפון-מזרח סיני, 12 קילומטר מהמושב נאות סיני, צמוד לצומת חרובית. הוא היה אחד מיישובי חבל ימית והוקם בדצמבר 1981, כחצי שנה לפני נסיגת צה"ל מסיני. הוא נקרא על שם חצר אדר המקראית.

המושב הוקם על ידי קבוצה של מתנחלים מיהודה ושומרון וממקומות נוספים, שמחו על כוונת הממשלה למסור את פתחת רפיח ואת סיני לידי מצרים, כפי שהוסכם בחוזה השלום בין המדינות. זה היה היישוב הצעיר ביותר בין יישובי סיני. ב-24 בדצמבר 1981 התקיים במקום הכנסת ספר תורה.

מזכיר המושב היה יגאל קירשנזפט, שהיה קודם לכן תושב העיר ימית ונשלח למשימה על ידי רב ישיבת העיר ישראל אריאל. בין תושבי המושב היה גם ברוך מרזל, שהופקד על קיום קשר אלחוטי עם המתנגדים לפינוי בימית ועל עדכון התושבים על פעולות הצבא. רכז היישוב היה מיכאל בן חורין.

בסוף ינואר 1982 תואר חצר אדר בדבר: "כל החצר היא מאה מטרים מרובעים. במרכזה עומד כיור אחד, לבן. צינור המים מונח על האדמה."

בשבועות הראשונים לקיום המושב חיו תושביו בתורת שומרים בשטחים המעובדים של עצמונה, שהיו שלושה קילומטרים מהמושב עצמונה, צמוד לצומת חרובית. במשך שהות המתנחלים במקום הוקמו בו בית כנסת, מטבח, צריפי מגורים ומקלחת. לצורך גידול הירקות נעזרו אנשי המושב בחממות הנטושות של המושב חרובית הסמוך, אותו עזבו התושבים במהרה תמורת פיצויים.

המושב פונה על ידי צה"ל לראשונה ב-3 במרץ 1982 באחת מפעולות הפינוי הקשות ביותר שידע צה"ל בסיני. ביום הפינוי נכח בחצר אדר חבר הכנסת יובל נאמן מתנועת התחיה, שהתנגדה לנסיגה. בערב אותו יום הזהיר נאמן בשידור במהדורת "מבט" בערוץ הראשון, כי "אם יימשכו הדברים כמו שנראו הבוקר בחצר אדר, אנו קרובים מאוד לשפיכות דמים". הוא תיאר גרירת אנשים לתוך תיל, פציעתם ושימוש בגרזנים, והזהיר את ממשלת בגין שלא תשפוך דם יהודי.

ב-11 במרץ 1982, ב-6:00 בבוקר, הגיעה קבוצה של כ-50 מתנחלים, יחד עם גאולה כהן והרב ישראל אריאל, להקים מחדש את ההתנחלות, בה נותר צריף אחד. בצהריים פינה הצבא את המתנחלים. לאחר הפינוי השני, בהפגנה בירושלים של מתנגדי הנסיגה מסיני ב-16 במרץ 1982, הבטיח הרב איסר קלונסקי, שכונה רב היישוב, שחצר אדר תוקם בשלישית. המתנחלים הקימו את חצר אדר ג', חצר אדר ד', ולבסוף חצר אדר ה'. כולן פונו בזו אחר זו.

חצר אדר הייתה אחת מארבעת היישובים שבהם היה ריכוז של מתנגדי הנסיגה.

כיור (כלי המקדש)

הכיור הוא אחד מכלי המשכן ובית המקדש, ששימש את הכהנים לרחוץ במימיו את כפות ידיהם ורגליהם לפני הכניסה למקדש ותחילת העבודה. רחיצה זו נקראת בלשון חז"ל גם קידוש ידיים ורגלים.

מוצאי שבת ובוקר יום א'

מוצאי שבת ובוקר יום א' (באנגלית: Saturday Night and Sunday Morning ) הוא סרט דרמה בריטי משנת 1960 בבימויו של קרל רייז ובהפקתו של טוני ריצ'רדסון עם אלברט פיני, רייצ'ל רוברטס ושירלי אן פילד בתפקידים הראשיים.

התסריט נכתב על ידי קרל רייז והוא מבוסס על רומן בשם זה מאת אלן סיליטו משנת 1958.

הסרט שייך לסדרת הסרטים הבריטים שכונו "דרמות כיור המטבח" שהופקו בשנות ה-50 של המאה ה-20 ומהווים חלק מהגל הבריטי החדש . סרטים אלה צולמו בשחור-לבן ועסקו במצוקות מעמד הפועלים קשי היום בעיקר הצעירים השואפים להשתחרר משם ולהתמרד נגד המערכת המדכאת. התופעה הזאת צמחה אחרי מלחמת העולם השנייה כשבריטניה הייתה שקועה במשבר כלכלי עמוק. הצעירים שקיוו מהחברה שתשפר את מצבם התאכזבו. הראשון שהתעסק בבעיה זו היה ג'ון אוסבורן במחזה הבט אחורה בזעם שעובד לסרט ב-1959 עם ריצ'רד ברטון בתפקיד הראשי.

ב-1999 בחר מכון הסרטים הבריטי את הסרט במקום ה-14 ברשימת 100 הסרטים הבריטים הטובים ביותר במאה ה-20.

הסרט זכה בשלושה פרס באפט"א לקולנוע:

הסרט הבריטי הטוב ביתר - קרל רייז

השחקנית הבריטית הטובה ביותר - רייצ'ל רוברטס

השחקן הבריטי הצעיר והמבטיח ביותר בתפקיד ראשי - אלברט פיני

מטבח

מטבח הוא חדר בבית המגורים המשמש להכנת מזון. המטבח המודרני כולל, בדרך כלל, תנור אפייה, תנור מיקרוגל, כיור המשמש לניקוי כלי הכנת המזון וכלי האכילה, ולעיתים מדיח כלים, ומקרר לאחסון המזון. חלק מהמזון מאוחסן במזווה הסמוך למטבח. המילה מטבח משמשת במובן מושאל גם ככינוי לתרבות הקולינרית של עם או אזור מסוים (כגון המטבח הגרמני או המטבח הצרפתי).

אף שמטרתו העיקרית של המטבח היא הכנת מזון, המטבח מהווה לעיתים, בהתאם לגודלו של בית המגורים, אתר מרכזי ומעין חדר מגורים.

מסננת

מִסְנֶנֶת (נקראת גם כְּבָרָה או נָפָה) היא כלי מטבח קעור ומחורר המשמש לסינון מוצרי מזון.

מסננות עשויות בדרך כלל מתכת דקה (אלומיניום או פלדת אל חלד) או פלסטיק. ישנן מסננות בצורת קערה עם ידית ארוכה, לפעמים עם "אוזניים" לאיזונן על דפנות כיור, סיר או קערה, כך שיטפטפו מטה. אחרות הן מעין קערה עם שתי ידיות אחיזה עגולות משני צידיהן ובסיס המאפשר הצבת המסננת, למשל בתוך כיור, כדי לאפשר לנוזלים לזרום ממנה. ישנן מסננות בגדלים שונים, וגם גודל החרירים משתנה.

שימוש נפוץ במסננת גדולה הוא לאחר בישול פסטה, כדי לרוקן את מי הבישול מהפסטה. לעיתים מטרת הסינון אינה להיפטר מהנוזלים אלא להפריד בינם לבין המוצקים, כך למשל סינון מרק, כאשר הנוזל ניגר מהמסננת כדי להפרידו מהמוצקים (שעשויים לשמש גם הם למאכל, ביחד או בנפרד מהמרק). טכניקה כזו משמשת גם להכנת רגל קרושה וגספצ'ו.

מסננות עם חרירים קטנים משמשות בין השאר לחליטת תה ולזריית אבקת סוכר בשכבה דקה על מאפים.

קוסקוס מבשלים באמצעות כלי רב קומות, שחלקו העליון הוא כעין מסננת לאידוי הסולת באדי הירקות והבשר המתבשלים מתחתיה.

מסננת מיוחדת משמשת לטיגון עמוק כדי להקל על הוצאת המזון מהשמן. היא בעלת חרירים רחבים וידיות, מונחת בתוך סיר בו מורתח שמן ומכניסים לתוכה את המזון הדורש טיגון, למשל רצועות או פרוסות תפוחי אדמה להכנת טוגנים. בגמר הטיגון הרשת נשלפת להוצאת המזון.

ניתן להשתמש במסננת להכנת גבינות ביתיות, על ידי סינון מוצרי חלב כגון חלב, שמנת ויוגורט דרך בד דקיק בתוך מסננת.

לניפוי קמח משתמשים לעיתים בנפה - מסננת עשויה רשת צפופה מאוד, לעיתים צורתה מרובעת.

כף דמויות מסננת משמשת לשליית פריטי מזון (כגון בשר וירקות) מתוך מרק או תבשיל אחר.

ילדים משתמשים במסננות משחק מפלסטיק, בשלל צבעים וצורות, למשחק בארגז החול או על שפת הים.

מעיין

מעיין הוא מבוע של מי תהום מתוך האדמה. לרוב מדובר במי גשמים שחלחלו מפני הקרקע עד לשכבת קרקע אטומה (שכבת האקוויקלוד) המונעת את המשך החלחול. מים אלה זורמים על פני השכבה האטומה עד למוצא כלשהו אל פני השטח.

סבונייה

סבונייה היא כלי לאחסון והחזקת סבון מוצק בין השימושים, כך שיישמר יבש ומתאים לרחצה או רחצת ידיים, ולא ילכלך את סביבתו. הסבונייה מוצבת ליד כיור או בתוך מקלחת או אמבטיה. יש סבוניות המובנות בכלים הסניטריים, למשל בכיור או באריחי החרסינה או הקרמיקה של חדר הרחצה, בקיר המקלחת או האמבטיה.

סבוניות מיוצרות מחומרים עמידים בפני מים כגון פלסטיק, מתכת או קרמיקה. חלקן מיועדות להצבה על משטח ואחרות לתלייה על הקיר. עיצוב הסבונייה מונע את החלקת הסבון בתוכה או ממנה, למשל על ידי פסים או זיזים מובלטים בתחתיתה, או שוליים מורמים. יש סבוניות המונעות הצטברות מי סבון בתוכן, אם על ידי חרירים בתחתיתן, או על ידי עיצוב רשת, המאפשרים למים להתנקז החוצה.

עבור סבון נוזלי קיימים מכלים עם משאבה, המחליפים את הסבונייה.

סטוקו

סטוקו (Stucco, כיוּר בעברית) הוא טיח העשוי מתערובת של חומר מליטה מגבש, כגון סיד או צמנט פורטלנד, ומים, המשמש לשם יציקה, חיפוי, עיטור ועיצוב של קירות. ההבדל בין סטוקו, גבס ומלט הוא קטן ונעוץ בעיקר בשימוש ופחות בהרכב התערובות השונות.

השימוש המסורתי בסטוקו היה ביצירת עיטורים אמנותיים של ממש וכיום משמש לרוב כטיח דקורטיבי המעניק לקיר מרקם מיוחד ולאו דווקא עיטורים פיסוליים.

פרשת ויקהל

פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל היא פרשת השבוע העשירית בספר שמות. היא מתחילה בפרק ל"ה, פסוק א' ומסתיימת בפרק ל"ח, פסוק כ'. פרשה זו עוסקת בעיקרה בעניינים הנוגעים להקמת המשכן. הציוויים על הקמת המשכן שפורטו בפרשות תרומה ותצווה באים לכלל ביצוע בפרשה זו ובפרשת פקודי שאחריה, ולמעשה צמד פרשיות אלה חוזר בשינויים קלים על הנאמר בפרשות תרומה ותצווה.

קונסטרוקטיביזם (תנועה אמנותית)

קונסטרוקטיביזם הייתה תנועת אוונגרדית, בתחומי האמנות, האדריכלות והספרות, אשר התקיימה ברוסיה החל משנת 1914 והיוותה את מרכזו של זרם האוונגרד הרוסי. התנועה הקונסטרוקטיביסטית צמחה לאחר מלחמת העולם הראשונה, כהמשך של תנועת הפוטוריזם הרוסי. מבחינה אמנותית שילבה התנועה בין אסתטיקה תעשייתית והאמנות המופשטת לבין רעיונות סוציאליסטים אודות תפקידה של האמנות כמכשיר לשינוי חברתי של החברה.

המונח קונסטרוקטיביזם, שפרושו 'אמנות בנויה' (Construction Art), נטבע לראשונה בשנת 1917 על ידי הצייר קזימיר מלאביץ' כדי לתאר את עבודתו של האמן אלכסנדר רודצ'נקו. בשנת 1921 מופיע המונח 'קונסטרוקטיביזם' (Constructivism) ב"מניפסט הריאליסטי" מאת נחום גאבו. בשנת 1922 שימש המונח ככותרת לספרו של אלכסיי גאן (Alexei Gan).

ב'הכרזת המרכז הספרותי של הקונסטטרוקטיביסטים', משנת 1924, הגדירו קבוצת סופרים בראשות איליס סלווינסקי וקורנליי זלינסקיי את הנחות היסוד של הקונסטרוקטיביזם. הנחות אלו כללו את הראיה האוטופית של התעשייה כמכשיר לשינוי חברתי:

ביצירתם של האמנים הקונסטרוקטיביסטים ניכרת השפעתם של התעשייה והעיצוב, בשימוש בחומרים ובטכנולוגיות שלא היו חלק מן החומרים המקובלים באמנות עד אז (כגון קורות ולוחות מתכת, פלסטיק, זכוכית ועוד), וכן בשימוש בצורות אמנותיות גאומטריות הלקוחות גם הן מן התעשייה. אסתטיקה תעשייתית זו, השואבת את השראתה גם מתנועות האמנות האוונגרדיות כגון קוביזם או פוטוריזם, שולבה ברעיון כי על האמנות להשתתף באופן פעיל בעיצובה של החברה ברוח המהפכה הבולשיביקית.

נאן רוזנטל, במאמר "פיסול במסורת הקונסטרוקטיביסטית" טוענת כי קיימים שלושה מאפיינים בסיסיים לסגנון הפיסול הקונסטרוקטיביסטי:

אחד מן התמריצים לפעילות התנועה היה הפרדת האקדמיה לאמנויות בפטרבורג מן המכללה המוסקבאית לציור בשנת 1918. המרכז של פעילות הקבוצה היה בבית הספר "VKhUTEMAS" לאמנות ועיצוב אשר הוקם בשנת 1919. נחום גאבו, אשר היה אחד מן המורים בבית הספר, העיד כי הלימודים התמקדו יותר בדיונים פוליטיים ואידאולוגיים מאשר בעשיית אמנות.

בשנת 1920 הציג טאטלין את עבודתו הידועה "מונומנט לאינטרנציונאל השלישי". מונומנט זה תוכנן כמגדל לולייני העשוי מקורות מתכת. במאמר ביקורתי תקף נחום גאבו את העבודה וטען כי יש לבחור בין בנייה פונקציונאלית של בתים וגשרים לבין אמנות. מחלוקת זו הובילה לפיצול התנועה. גאבו ופבזנר חשו כי 'המניפסט הריאליסטי' אשר חתר לרוחניות בתנועה, מותקף על ידי נטייה לשימושיות ולגרסה מרוככת יותר של הקונסטרוקטיביזם בידי טאטלין ורודצ'נקו. התומך המרכזי של הקונסטרוקטיביזם בשלטון היה לאון טרוצקי, אולם לאחר שנת 1921 תמיכתו בהם נחלשה והחלו להישמע קולות אשר התנגדו לקיומה של תנועת אמנות "טהורה". כדי להבדיל עצמם יצרו טאטלין ורודצ'נקו את המונח "פרודוקטיביזם" לתיאור עבודתם.

אמנים קונסטרוקטיביסים היו פעילים גם בתחום אדריכלות. בשנות ה-20 זה היה הסגנון השולט באדריכלות הסובייטית. אחת הדוגמאות הבולטות היא מועדון פועלי הרכבת במוסקבה.

בשנות ה-30 החל הממשל הסובייטי להפעיל לחץ על קונסטרוקטיביסטים ווסגנון אמנות זה הוכרז כ"אנטי סובייטי".

השפעתה של האמנות הקונסטרוקטיביסטית הייתה רבה. רעיונות שפיתחה התנועה בדבר חללים נגאטיביים ביצירה הפיסולית הופיעו שוב באמנות האירופית אצל אמנים כגון הנרי מור, ברברה הפוורת' ואחרים. אמנים קונסטרוקטיביסטים רבים אף עברו למערב אירופה ולארצות הברית.

קורטוב של דבש (סרט)

קורטוב של דבש (באנגלית: A Taste of Honey) הוא סרט דרמה רומנטית בריטי משנת 1961 בבימויו והפקתו של טוני ריצ'רדסון עם ריטה טאשינגהם בתפקיד הראשי.

התסריט נכתב על ידי שילה דילייני וטוני ריצ'רדסון הוא מבוסס על מחזה מוצלח בשם זה של דילייני שהועלה לראשונה ב-1958 בגיל 19. המחזה תורגם לשפות רבות והוצג ברחבי העולם כולל בישראל בתרגומה של תרצה אתר בשם "טעם הדבש".

הסרט היה ממייצגי הגל החדש הבריטי - סרטים ריאליסטים בשחור-לבן שכונו גם "סרטי כיור המטבח" וחשפו את הצד הפחות מושך של המעמד החברתי הנמוך בבריטניה.

השיר A Taste of Honey זכה לגרסת כיסוי של החיפושיות, הלחן הוא מההפקה של ההצגה בברודוויי ב-1960. השיר מופיע באלבום הראשון שלהם, Please Please Me משנת 1963.

צילומי החוץ נערכו בשכונות העוני של סלפורד במחוז מנצ'סטר, שם גדלה שילה דילייני. את הרקע "מקשטים" בתי חרושת עם ארובות רבות.

תבליט

תבליט הוא פסל שאינו חופשי בחלל אלא צמוד למשטח.

תכונתו העיקרית של התבליט, לעומת הפיסול, היא התאמתו ושעבודו לאדריכלות, כמו למשל בשער הניצחון בפריז, המעוטר בשישה תבליטים. תכונה נוספת של התבליט היא העומק אשר נוצר כתוצאה ממרחק האובייקטים בתבליט מן הרקע. מרחק זה קובע את הצללים הנוצרים אשר יכולים להדגיש חלקים מסוימים בתבליט. אמנם יש שימוש בעקרון זה גם ביצירת פיסול חופשי, אולם הוא עקרון עבודה חשוב ביצירתם של תבליטים רבים.

ישנם תבליטים בהם הדימוי 'יוצא' מן הרקע ובולט ממנו. תבליטים אלו נקראים תבליט גבוה. בתבליט שקוע, לעומת זאת, הדימויים נסוגים אל תוך המשטח ושקועים בו. חוסר ההפרדה בין נושא התבליט לבין הרקע שלו מוליד יצירה הנעה בין ניסיון ליצירת נפחיות ותלת-ממדיות לבין שטיחות.

ישנן שיטות שונות ליצירת תבליט, בהן שיטות של החסרת חומר על ידי חריטה, חציבה, ריקוע או קידוח באבן או בעץ או בכל חומר אחר. שיטות אחרות ליצירת תבליט הן שיטות שבהן מוסיפים חומר כגון כיור או פיסול בחרס או בשעווה. שיטות אלו משמשות, על פי רוב, כשלב ביניים ליציקת התבליט במתכות שונות כגון ברונזה. בפיסול המודרני נוהגים להשתמש ביציקת תבליטים גם בטכניקה של יציקה על אובייקט חי (אדם או חפץ דומם אחר).

לפי הבלשן יצחק אבינרי, את המילה העברית תבליט חידש הבלשן יצחק אפשטיין.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.