כיוס

כיוסיוונית: Χίος "חיוס") הוא אי יווני הררי במזרח הים האגאי, בעל שטח של 842.5 קילומטרים רבועים ואוכלוסייה של 52,674 תושבים, נכון ל-2011. האי מהווה את אחת משלוש הרשויות המוניציפליות המרכיבות את היחידה האזורית של כיוס שבמחוז צפון הים האגאי. בירת האי, והיישוב הכי מאוכלס בו, היא העיר כיוס, המשמשת גם כבירת היחידה האזורית. המקום הגבוה ביותר בו מתנשא לגובה של 1,267 מטרים.

כיוס
Χίος
Chios NASA satellite image
נתונים גאוגרפיים
קואורדינטות 38°24′00″N 26°01′00″E / 38.4°N 26.016666666667°E
שטח 842.5 קילומטר רבוע
גובה מרבי 1,297 מטר
נתונים מדיניים
מדינה יוון  יוון
אוכלוסייה 51,930 (נכון ל־2011) תושבים
עיר ראשית כיוס
2011 Dimos Chiou
Pyrgihouse2
בית מצופה אריחי סגרפיטו בכפר פירגי באזור מסטיקוחוריה
View.pyrgos
מראה הכפר ווליסוס אשר באי כיוס
Nea Moni 02
מנזר נאה מוני שבכיוס
Chiostown
מראה העיר כיוס

היסטוריה

העת העתיקה

ממצאים ארכאולוגיים שנמצאו בכיוס מעידים על תחילת התיישבות אנושית בתקופת האבן החדשה. בהמשך נשלט האי על ידי המינואים ועל פי המסורות המקומיות נולד בו המשורר הומרוס. ב-546 לפנה"ס נכבש כיוס על ידי צבא הממלכה האחמנית ובהמשך הצטרפו תושבי האי למרד האיוני. בקרב לאדה אשר הסתיים בתבוסת האיונים נטלו חלק 100 ספינות מלחמה מהאי כיוס. ב-479 לפנה"ס לאחר הניצחון בקרב מיקאלה השתחרר האי מהכיבוש הפרסי, תוך ששליטיו מצטרפים לליגה האטית-דלית. ב-412 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפלופונסית מרדו הכיוסים באתונה, אך המלחמה הסתיימה בניצחון הליגה הפלופונסית ובפירוק הליגה האטית-דלית. באמצע המאה ה-4 לפנה"ס מרדו שוב הכיוסים באתונה, ניצחו וזכו בעצמאותם. ב-333 לפנה"ס עבר האי לחזקת ממלכת מוקדון וב-168 לפנה"ס נכבש על ידי צבא הרפובליקה הרומית.

ימי הביניים וראשית העת החדשה

ב-395 לאחר חלוקת האימפריה הרומית עבר האי לשליטת האימפריה הביזאנטית וב-1090 נכבש על ידי הסלג'וקים שהחזיקו בו למשך שבע שנים. לאחר מסע הצלב הרביעי, כיבוש קונסטנטינופול והקמת האימפריה הלטינית, עבר כיוס לשליטת הרפובליקה של ונציה. ב-1225 עלה בידי הביזאנטים לכבוש מחדש את האי, אך ב-1261 הוא עבר לחזקת הרפובליקה של ג'נובה. בראשית המאה ה-14 סבל כיוס מתקיפות חוזרות ונישנות של שודדי ים ושל צי האימפריה העות'מאנית וב-1566 עלה בידי העות'מאנים לכבוש אותו. במועד הכיבוש מנתה אוכלוסיית האי 14,500 תושבים, רובם יוונים ומיעוטם ג'נובים. העות'מאנים כינו את האי בשם: "אי המסטיק" בגלל פרסומו הרב בהפקת שרף המסטיקא שהיה מכונה גם "הדמעות של כיוס" וזאת בשל דימויו לדמעות ובגלל הסיבה שהיה קשה להפיקו בחודשי הקיץ החמים. האי התפרסם גם בזכות בתיו העתיקים המצופים באריחי שיש בצבעי שחור עם לבן המכונים "סגרפיטו" שניבנו בעיקר בדרומו.

העת החדשה המאוחרת

עם פרוץ מלחמת העצמאות היוונית נמנעו תושבי כיוס מהצטרפות למרד כנגד העות'מאנים, אך במרץ 1822 כמה מאות לוחמים מהאי הסמוך סאמוס נחתו בכיוס ופתחו בהתקפה על הכוחות העות'מאנים באי. בשלב זה הצטרפו תושבי כיוס ללחימה והעות'מאנים הנחיתו כוחות גדולים באי ופעלו לדיכוי המרד. הכוחות העות'מאנים ביצעו את טבח כיוס אשר במהלכו נרצחו 42,000 מתושבי כיוס, 50,000 נמכרו לעבדות ו-23,000 הוגלו ממנו. לאחר דיכוי המרד הוחל בשיקום תשתיות האי וחל גידול מסוים בכמות האוכלוסין, אך ב-1881 אירעה רעידת אדמה בעוצמה של 6.5 בסולם ריכטר אשר גבתה אלפי קורבנות, שמספרם מוערך בין 5,500 ל-10,000 נפשות[1].

בנובמבר 1912, במהלך מלחמת הבלקן הראשונה נכבש האי על ידי צבא ממלכת יוון ובמסגרת הסכם לונדון (1913) הכירו העות'מאנים בסיפוחו של האי לממלכה היוונית. במהלך מלחמת יוון-טורקיה התיישבו פליטים יוונים רבים בדרומו של כיוס. ב-1941, במהלך מלחמת העולם השנייה נכבש האי על ידי גרמניה הנאצית והוא נותר בחזקת הגרמנים עד 1943.

בוטניקה

Mastic
גרגירי מסטיקא המופקים משרף עץ אלת המסטיק ונקראים גם בשם: "דמעות כיוס"

באי גדל שיח, ירוק עד מהסוג של עצי האלה הנקרא בשם אלת המסטיק (Pistacia lentiscus) שהוא נפוץ במיוחד בחורשים באזורים ים תיכוניים נמוכים. במאה ה-21 הוא גדל בעיקר באזור דרום-מערב האי שנקרא ״מסטיקוחוריה״ ("כפרי המסטיק" ביוונית) ומפיקים ממנו שרף הנקרא "מסטיקא" (מכאן מקור השם "מסטיק" שהוא ביוונית: מסטיכה, Μαστιχα וגם בפיניקית משמעו "לעיסה") ונקרא גם "הדמעות של כיוס" בגלל צורתו וצבעו הדומים לדמעות.

הצמח משמש כסם מרפא ומרכיביו בשימוש גם בתעשיית התרופות וגם כתבלין לממתקים וקינוחים מזרחיים המשמשים בעיקר להכנת גלידה מסטיק ורחת לוקום, כולל התוצרים הייחודיים של האי שהם סוכריות וליקר. שרף אלת המסטיק משמש גם לתעשיית הקוסמטיקה בתהליך ייצורם של בשמים, שמנים וקרמים לגוף. כמו כן מצוי בשימוש התעשייה לציפוי של חומרים שקופים כגון זכוכית ופלסטיק וגם לייצור ציפוי ורנית ודבק, לחניטה גופות. עוד משמש החומר לייצור משחות שיניים. האי מייצא את שרף המסטיקא לכל רחבי תבל ובמיוחד לארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה. המסטיקא מתאים גם להכנת קטורת בדומה לשרף הלבונה ויחד שניהם נקראים בשם "מסטיק ערבי" או "מסטיק תימני".

בימי השלטון העות'מאני שווה היה משקלו של תבלין המסטיקא לזהב וכל מי שנתפס בגניבתו הוצא להורג בפקודת הסולטאן. בכפר ״פירגי״ ישנו אף מוזיאון על נושא המסטיקא. בתקופת הכיבוש הע'ותמני עת נרצחו רוב תושביו היוונים של האי, ניצלו תושבי אזור מסטיקוחוריה הודות לגידולי עץ אלת המסטיק ממנו הפיקו את השרף היקר ואשר שירתו את הסולטאן ונשותיו.

אקלים

בכיוס שורר אקלים ים תיכוני מתון. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 15.3oc וערכי הקיצון נעים מ-8oc בינואר ופברואר ועד 23.5oc ביולי ואוגוסט. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 520 מילימטרים והחודש הגשום בשנה הוא דצמבר בו יורדים בממוצע 122 מילימטרים של גשם.

הקהילה היהודית

13930 Chios
שרידי בית הכנסת באי כיוס

על פי יוסף בן מתתיהו התגוררו יהודים בכיוס עוד במאה ה-3 לפנה"ס, אך עדויות כתובות לנוכחותם באי קיימות מ-1048, תקופת שלטונו של קונסטנטינוס התשיעי מונומכוס קיסר האימפריה הביזאנטית. ב-1160 ציין בנימין מטודלה, כי בכיוס מתגוררים 400 יהודים רומניוטים בקהילה עצמאית שבניה התגוררו ברובע נפרד[2].

בכיוס התגורר לתקופה מסוימת יעקב בן אשר המכונה "בעל הטורים", שם נפטר לפי אחת הגרסאות ב-1358 ולפי אחרת ב-1340[3] ונקבר בבית העלמין היהודי[2].

בתקופת שליטתה של הרפובליקה של ג'נובה על האי, עסקו היהודים במסחר וחלשו על היבוא והיצוא. אוריינותם ורב לשוניותם של בני הקהילה סייעה לפיתוח עסקיהם ולקשריהם עם השלטונות.

ב-1457 הוקם בית הכנסת הראשון באי ולאחר הגעת מגורשי ספרד הוקמו נוספים. ב-1540 וב-1717 פגעו מגיפות בתושבי כיוס ובכלל זה בבני הקהילה היהודית. ב-1764 התגורר בכיוס כ-200 יהודים. לכל אורך התקופה העות'מאנית זכו בני הקהילה לחופש פולחן וחופש מסחר נרחבים והעניין הוביל לחיכוכים מול האוכלוסייה הנוצרית המקומית[2].

במהלך מלחמת העצמאות היוונית עזבו רבים מבני הקהילה את האי והיגרו לאיזמיר שבתחומי האימפריה העות'מאנית. ב-1881 חרב הגטו היהודי במהלך רעדת האדמה החזקה שפקדה את האי ובמהלכה נהרגו 29 מבני הקהילה ו-24 נפצעו. ב-1885 מנתה הקהילה 200 נפשות, בעיר כיוס הוקם בית כנסת חדש ובהמשך הוקמו שני בתי ספר לבני הקהילה במימון ותמיכת רשת אליאנס-כל ישראל חברים[3]. ב-1892 תועד אירוע עלילת דם ופגיעות בבני הקהילה תועדו גם במהלך המלחמה היוונית-עות'מאנית (1897).

בראשית המאה ה-20 מנתה הקהילה כ-350 נפשות, אך לאחר מלחמת הבלקן הראשונה וסיפוח האי לממלכת יוון החל מספר בני הקהילה לרדת בהדרגה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו באי כמה עשרות יהודים, חלקם פליטים שנמלטו לכיוס נעצרו ונכלאו וחלקם בני המקום שלא נפגעו במהלך הכיבוש הנאצי של האי. מראשית שנות ה-60 לא התגוררו עוד יהודים באי[2] ובמקום עדיין קיימים שרידיו של בית הכנסת המרכזי ובית העלמין היהודי[3].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רעידת האדמה בכיוס, באתר hal.archives-ouvertes.fr (באנגלית) .
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 הקהילה היהודית בכיוס, באתר הספרייה היהודית המקוונת (באנגלית).
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 הקהילה היהודית בכיוס, באתר האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).
200-209 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 209 – 200 לפנה"ס

אהמט השני

אהמט השני (בטורקית II. Ahmet; בטורקית עות'מאנית احمد ثانى, ‏

25 בפברואר 1643 עד 6 בפברואר 1695) היה הסולטאן העשרים-ואחד של האימפריה העות'מאנית, ושלט בה מ-22 ביוני 1691 ועד מותו.

אהמט השני היה בנו של הסולטאן איברהים הראשון ואחיהם של שני הסולטאנים הקודמים לו מהמט הרביעי וסולימאן השני. אמו אווה, הייתה יהודיה מפולין. זה היה מנהג מצד סולטאנים עות'מאנים להוליד ילדים עם נשים-שפחות ממזרח אירופה, וכך עשה גם אביו הסולטאן איברהים.

שלטונו נמשך ארבע שנים בלבד וענייני הממלכה נוהלו בעיקר בידי הווזיר הגדול. בתקופתו איבדה האימפריה את אחיזתה בהונגריה, וונציה כבשה מידיה את האי כיוס בים האגאי.

אוינופיון

אוינופיון (ביוונית: Oenopion, Οἰνοπίων שם שמשמעותו היא "יוצר היין"), במיתולוגיה היוונית, בנם של אריאדנה ושל דיוניסוס ואחיה של מרופה, היה המלך של כיוס.

לפי המיתולוגיה היוונית, אוריון התאהב במרופה, אך אחיה, אוינופיון, התנגד לשידוך. אוריון אנס את מרופה וכנקמה אוינופיון השקה אותו לשוכרה וניקר את עיניו. הפייסטוס ריחם על אוריון ונתן לו נער מלווה בשם סדאליון. סדאליון הוביל את אוריון מזרחה, שם קרני השמש השיבו את אור עיניו. אוריון זמם להרוג את אוינופיון, אך הפייסטוס התערב פעם נוספת ובנה לאוינופיון מבצר תת-קרקעי. לאחר שאוריון לא הצליח למצוא את אויבו, יצא אל דלוס, שם פגש את אהובתו הבאה, את אאוס.

איוניה

איוניה (יוונית Ιωνία, טורקית İyonya) הייתה ברית ערים בקצה המערבי של אסיה הקטנה, סביב העיר איזמיר בטורקיה של ימינו, אשר כללה גם את האיים כיוס וסמוס.

איוניה גבלה באיוליס (Aeolis) מצפון, בלידיה ממזרח ובקאריה מדרום, ולפי המסורת היוונית נוסדה על ידי מהגרים איונים שהגיעו מתחום מושבם באטיקה שביוון, ואשר העניקו לה את שמה. לפי מסורת זו התיישבו האיונים באיוניה 140 שנה לאחר מלחמת טרויה, היינו בסביבות שנת 1040 לפנה"ס. סביר שלא רק איונים אלא גם שבטים הלנים אחרים התיישבו באיוניה, והעיר סמירנה (איזמיר) עצמה הייתה במקור יישוב איולי. ברי בכל אופן שהשבטים ההלנים התערבבו אלה באלה ובאוכלוסייה ההודו-אירופית המקומית.

בשנת 800 לפנה"ס לערך הקימו 12 ערי איוניה את "הליגה האיונית", ברית תרבותית-דתית, ללא מאפיינים מדיניים-צבאיים, ומאוחר יותר הצטרפה אליה גם סמירנה, היא איזמיר. איוניה עצמה הייתה חבל ארץ גאוגרפי קטן למדי, וחלק מערי הברית שכנו בחבלים הגאוגרפיים של קאריה ולידיה ושתיים מהן היו היישובים ההלנים באיים כיוס וסמוס. בשל האדמה הפורייה והשטחים החקלאיים בשפכי נהרות מערב אסיה הקטנה, נחשבה איוניה לעשירה מבין הממלכות ההלניות בחוף המזרחי של הים האגאי. העיר מילטוס התבלטה הן כמרכז מסחרי והן כמוקד תרבותי אשר שגשג בין 700 ל-500 לפנה"ס, וממנו יצאה האסכולה המילטית. ערים חשובות נוספות היו אפסוס ופוקיאה (Phocaea).

כשכנותיה סבלה גם איוניה מפלישת הקימרים לאסיה הקטנה בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס. המלך גיגס מלידיה (מלך עד 657 או 652 לפנה"ס), המזוהה לעיתים עם גוג המקראי, פלש לערי איוניה וכבש את שטחן של סמירנה ומילטוס. עם זאת רק בתקופת קרויסוס, מלך לידיה בין השנים 560 עד 545 לפנה"ס, השלימה האחרונה את השתלטותה על ערי איוניה. קרויסוס בנה את מקדש ארטמיס באפסוס שהיה לאחד משבעת פלאי תבל בעולם העתיק. עם תבוסת קרויסוס לכורש, נכבשה גם איוניה על ידי הפרסים והייתה לחלק מהממלכה האחמנית. ערי איוניה נהנו ממידה רבה של אוטונומיה תחת השלטון הפרסי, אך סבלו מזרועם הקשה של שליטים מקומיים שמונו לתפקידם על ידי הפרסים, מעול המיסים ומחובת השירות הצבאי שנכפה עליהן. בשנת 500 לפנה"ס לערך, מרדו ערי איוניה בפרסים בסיוען של אתונה ושל ארטריה, והמרד התפשט לאורך כל חופי הים האגאי. עם זאת המרד דוכא תוך מספר שנים והוכרע באופן סופי בקרב לאדה בשנת 494 לפנה"ס. מילטוס הושמה במצור וחרבה. הפרסים לא הענישו את הערים המורדות, אלא הרגיעו את התסיסה שגרמה למרד על ידי הדחת שליטיהן הטיראנים וכינון משטר דמוקרטי בחלק מהן.

אלת המסטיק

אלת המסטיק (שם מדעי: Pistacia lentiscus) היא שיח ירוק עד ממשפחת האלתיים, נפוץ במיוחד בחורשים באזורים ים תיכוניים נמוכים. כיום הוא גדל בעיקר בדרום-מערב האי היווני כיוס באזור הנקרא מסטיקוחוריה (כפרי המסטיק ביוונית) וממנו מייצאים את שרף אלת המסטיק הנקרא "מסטיקא" המשמש כיום לצורכי מזון ותעשייה ובעבר שימש בעיקר לצורכי רפואה. גידולים נוספים ישנם בטורקיה וסוריה מהם מכינים גלידות.

הרפובליקה של ג'נובה

הרפובליקה של ג'נובה (איטלקית: Repubblica di Genova) הייתה מדינה עצמאית בליגוריה, בחוף הצפון-מערבי של איטליה, מהמאה ה-11 עד לשנת 1797, אז פלשו אליה צבאות המהפכה הצרפתים של נפוליאון. היא הוחלפה ברפובליקה הליגורית, שהתקיימה עד לשנת 1805, עת סופחה בידי הקיסרות הצרפתית. למרות השיקום הקצר שלה בשנת 1814, לאחר תבוסתו של נפוליאון, סופחה הרפובליקה סופית על ידי ממלכת סרדיניה.

ח' באייר

ח' באייר הוא היום השמיני בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השמיני בחודש השני

למניין החודשים מניסן. ח' באייר לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אדו".

טבח כיוס

טבח כיוס (ביוונית: Η σφαγή της Χίου - אִי ספאגִי טיס חִיוּ, בטורקית: Sakız Adası Katliamı) הוא אירוע בשנת 1822 בו נטבחו עשרות אלפים מתושבי האי היווני כיוס על ידי חיילים עות'מאנים.

לאחר פרוץ מלחמת העצמאות היוונית ב-1821 החלו חיילים עות'מאנים לטבוח אלפי יוונים ברחבי האימפריה העות'מאנית. הטבח בכיוס הפך לאחד המאורעות הזכורים ביותר משפיכות דמים זו. במהלך הטבח כ-42,000 מיושבי האי נתלו, הורעבו או עונו למוות, 50,000 שועבדו לעבדים ו-23,000 הוגלו. פחות מ-2,000 הצליחו לשרוד באי. ביוונית, הביטוי "קטסטרופי טו ניסיו" (Καταστροφή του νησιού), שפירושו "חורבן האי", משמש לציון אירועים אלה.

האי עצמו נבזז, ומקצת הניצולים התפזרו ברחבי אירופה במה שידוע כיום בשם "גולת כיוס".

תושבי האי, אשר במשך 2,000 שנים שלטו במסחר הימי ובדיפלומטיה ברחבי הים השחור, הים האגאי והים התיכון וכן היו בעלי השפעה בקונסטנטינופול, לא הצליחו לשקם את מעמדם הרם כבעבר.

הטבח תועד ודווח היטב והצית רגשות זעם באירופה, בין השאר בציורו של הצייר הצרפתי אז'ן דלקרואה "טבח כיוס", המנציח את הזוועות שהתחוללו.

בזמן הטבח נצלו תושבי אזור מסטיקוחוריה בדרום-מערב האי הודות לגידולי עצי אלת המסטיק שמהם הפיקו את שרף המסטיקא שהיה שווה במשקלו לזהב ואשר שימש את הסולטאן העות'מאני ואת נשותיו בהרמון ושימש אף בתור חומר יקר ליצוא של האימפריה העות'מאנית[דרוש מקור].

טיטאנים

הטיטאנים (ביוונית: Τiτᾶνες) הם ענקים מהמיתולוגיה היוונית, צאצאי אורנוס וגאיה והורי האלים האולימפיים.

יעקב בן אשר

רבנו יעקב בן אשר (ה'כ"ט, 1269 בערך - ה'ק"ג, 1343), פוסק הלכה, מכונה על פי רוב "בעל הטורים" על שם ספר ההלכה שכתב, "ארבעה טורים".

כייסות

כייסות או כיוּס, מושג המתייחס לגניבת ארנק או כספו של אדם מכיסו או מתרמילו, כך שקורבן הכיוס לא ירגיש בכך בשעת מעשה. העוסק בכיוס קרוי כייס. כיוס הוא בדרך כלל עבירה פלילית. בהשוואה לטכניקות אחרות לגזילת כספו של הזולת כגון שוד, כיוס היא פעולה נטולת אלימות שהקורבן מרגיש בתוצאותיה זמן מה לאחר שהסתיימה.

המושג מוזכר כבר במאה ה-13, וב-1585 מוזכר לראשונה בית ספר לכייסות בלונדון. את המילה העברית חידש העיתונאי איתמר בן־אב"י לאחר שלא נותר מקום לכתוב בכותרת "גנבי כיס".כייסים פועלים כיחידים או כזוגות, כאשר אחד מהכייסים מסיח את דעתו של הקורבן, והאחר עוסק במלאכת הכיוס עצמה. טכניקות להסחת הדעת: שיחה עם הקורבן תוך הפניית תשומת לבו לנושאים שונים, התזה מקרית לכאורה של לכלוך עליו, ולאחר מכן סיוע בניקוי הלכלוך שמעניק אפשרות "לנקות" גם את כיסו של הקורבן.

שדה פעולה אידיאלי לכייסים הוא אזור שבו קיימת צפיפות גבוהה, כגון תחבורה ציבורית בשעות העומס, התקהלויות של אנשים וכדומה. כיוס בתחבורה ציבורית מעניק לכייס יתרון נוסף: בתום מעשה הכיוס הכייס יורד מהרכב עם שללו, והרכב מתרחק עם קורבן הכיוס, ומרחיק אותו מהכייס.

מדרגות נעות מאפשרות כיוס ב"שיטת הסנדביץ'": אחד הכייסים נעצר בקצה המדרגות הנעות לפני הקורבן, והמדרגות בתנועתן מצמידות אליו את הקורבן שהופך לחסר אונים, כך שמתאפשר לכייס השני, הנמצא מאחורי הקורבן, להיצמד אליו ולחפש בכליו.

יש כייסים המשתמשים בסכין חדה לחיתוך הכיס האחורי של מכנסי הגבר לשם הוצאת הארנק. בארצות מסוימות יש רוכלים הדוחקים בתיירים לקנות את מרכולתם ותוך כדי כך מכייסים אותם.

במקומות מועדים לפורענות מעמידה המשטרה בלשים שתפקידם לאתר כייסים בפעולתם, וכן משמשת לכך בקרה באמצעות טלוויזיה במעגל סגור.

תיירים הם מועמדים עיקריים לכיוס, משום שחוסר התמצאותם הופך אותם לקורבנות נוחים יותר. כדי להתגונן מכייסים נוהגים תיירים להצטייד בחגורה סמויה, שהגישה אליה על ידי הכייס קשה יותר, ובה הם מחזיקים את עיקר כספם ומסמכיהם, לצמצום הנזק מפגיעתו של כייס. יש המשתמשים בשרשראות שקושרות את הארנק לדש מכנסיהם או מעילם, ויש כאלו שמניחים אותו בכיס פנימי שאין אפשרות להגיע אליו מבלי לעורר את תשומת לבו של בעל הארנק.

העונש המרבי הצפוי לכייס בבית משפט ישראלי הוא שלוש שנות מאסר.

דמות ספרותית נודעת של כייס היא זו של פייגין בספרו של צ'ארלס דיקנס "אוליבר טוויסט". פייגין הוא מנהיגה של חבורת ילדים, שאותם הוא מדריך לעסוק בכיוס ובמעשי גניבה נוספים.

שימוש לא פלילי בכישורי כיוס נעשה על ידי קוסמים, שבחלק מהמופע שלהם מעלימים חפצים מכיסיו של מתנדב מהקהל.

במשחק התפקידים, מבוכים ודרקונים, הדמות נוכל יכולה להשתמש במיומנות הייחודית שלה בכיוס אנשים בהצלחה רבה.

בעשור הראשון של המאה ה-21 החלה תופעה של "כייסות אלקטרונית" באמצעות קורא שבבי RFID אותו מקרבים כייסים לכיס הקרבן, כדי לזהות את הפרטים הסודיים המוטבעים בשבב על כרטיס האשראי, הדרכון ושאר מסמכים אישיים.

לסבוס

לֶסְבּוֹס (ביוונית: Λέσβος, הגייה מודרנית לֶסְווֹס; בטורקית: מידילי אדאסי - Midilli Adası) הוא אחד מאיי יוון, הממוקם בצפון מזרח הים האגאי, ומהווה את אחת מחמש היחידות האזורית של מחוז צפון הים האגאי. לסבוס שוכן בצמוד לחוף המערבי של טורקיה, בקצה המערבי של מפרץ איזמיר, צפון מערבית לעיר איזמיר, וצפונית לאי כיוס.

שטחו של לסבוס הוא 1,630 קמ"ר, ולאי קו חוף שאורכו כ-320 ק"מ, מה שהופך אותו לשלישי בגודלו בקרב איי יוון, והשמיני בגודלו באיי הים התיכון. באי מתגוררים כ- 86,000 תושבים, כאשר כמעט מחציתם חיים במיטילנה, בירת האי והיחידה האזורית, העיר הגדולה בו, והנמל הראשי. מיטלנה, שנוסדה במאה ה-11 לפנה"ס. ממוקמת בדרום מזרח האי. ביחידה האזורית קיימת רק רשות מונציפלית אחת, הכוללת מלבד מיטלנה, גם את שאר הערים באי: קאלוני, פלומרי, איאסוס, ארסוס, כפרי גרה ומוליבוס.

המילה "לסבית" נגזרה משם האי מכיוון שבו נולדה ויצרה המשוררת סאפפו, מהגדולות במשוררי יוון בעת העתיקה, שנודעה בכתיבה עשירה של שירי אהבה לנשים. גם כיום מהווה האי, ובעיקר ארסוס, עיר הולדתה של סאפפו אתר מועדף לתיירות לסבית.

תושביו האי נקראים לֶסְוִויאוֹי.

מהמוט השני

מהמוט השני (בטורקית II. Mahmut, בטורקית עות'מאנית: محمود ثانى;‏ 20 ביולי 1785 - 2 ביולי 1839) היה הסולטאן השלושים של האימפריה העות'מאנית, ושלט בה מ-28 ביולי 1808 ועד יום מותו. הוא היה בנו של הסולטאן אבדילהמיט הראשון.

מחוזות יוון

מחוזות יוון (ביוונית: περιφέρειες; בתרגום מילולי: פריפריות) הם הרמה הראשונה של החלוקה המנהלית של יוון. קיימים 13 מחוזות שונים, כאשר תשעה מהם מתפרסים על יוון היבשתית, בחצי האי הבלקני ובחצי האי פלופונסוס, וארבעה על איי יוון (שניים באיי הים האגאי, אחד בכרתים ואחד באיים היוניים). 13 המחוזות מתחלקים כיום ל-74 יחידות אזוריות. היחידות האזוריות החליפו חלוקה מוקדמת יותר ל-51 נפות, חלוקה שהייתה נהוגה עד לשנת 2011.

מנזר נאה מוני בכיוס

נאה מוני (ביוונית: Νέα Μονή - "המנזר החדש") הוא מנזר מהמאה ה-11 הנמצא במרכזו של האי כיוס בים האגאי ונכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. המנזר שוכן על הר פרובאטיו אורוס בחלק הפנימי של האי, במרחק 15 קילומטרים מהעיר כיוס. המנזר ידוע בשל הפסיפסים שבו, שביחד עם הפסיפסים של מנזרי דפני והוסיוס לוקאס מהווים דוגמאות בולטות לאמנות המקדונית ביוון.

מסטיקא

מסטיקא (ביוונית נקראת "מסטיכה", Μαστιχα וגם בפיניקית ומשמעו "לעיסה" או "ללעוס"), הוא תבלין בצורת אבקה המופק משרף עצי אלה, בעיקר מהמין הנקרא אלת המסטיק (Pistacia lentiscus). ביוון הוא מכונה "הדמעות של כיוס" בגלל מראהו הדומה לדמעות המופק באי יווני בשם זה.

בתנ"ך מתוארים עצי האלה בשם "בכאים" (מלשון "בכי") בגלל השרף הדומה לדמעות הבוכה וגם בגלל הדימוי שהיה לחקלאים של האי כיוס שעבדו בפרך כדי להפיק את השרף בחודשי הקיץ החמים. בעבר בימי השלטון הטורקי באי כיוס היה שווה משקלו של תבלין המסטיקא לזהב וכל מי שהיה גונב את התבלין היה מוצא להורג בפקודת הסולטאן הטורקי.

משמש גם חומר קשירה או חומר מייצב להכנת ממתקים או קינוחים מזרחיים כגון רחת לוקום, נוגט, או גלידה מסטיק ומתאים להכנת פודינג, מלבי, וסחלב (משקה), וגם להסמכה של ריבה ועוגה ומשמש גם בתור תחליף ל"קורנפלור" ו"ג'לטין". ויכול להחליף את החומר הנקרא "אבקת C.M.C" המשמש לייצוב גלידה במקום אבקת חלב. חיקוי סינתטי של החומר ללעיסה משמש כמרכיב מרכזי בייצור מסטיק כבר 2400 שנה. לשרף המסטיקא ישנם שימושים נוספים לקוסמטיקה ותעשייה.

ניתן להפיק שרף מסטיקא גם מסוגים אחרים של עצי אלה כגון "אלה ארצישראלית" (Pistacia palaestina) הידועה בספרות חז"ל במדרשים ובתלמוד. ישנו שרף נוסף הנקרא "לבונה" המופק מעץ הלבונה (Boswellia) ונקרא אף הוא בחנויות תבלינים, בתי מרקחת, ובתי טבע בשם "מסטיק ערבי" או "מסטיק תימני" בגלל הדמיון לשרף עץ האלה ובפי יהודי תימן נקרא גם בשם "לובן".

ישנם גם הרבה חיקויים למסטיקא. מסטיקא נחשבת תבלין יקר ולכן ניתן להשיגה רק בחנויות תבלינים בכמות קטנה בצורת גרגירים או בצורת אבקה לאחר שהגרגירים נטחנו, בנוסף ישנו גם "שמן מסטיקא" המיוצר בעיקר במקומות בהם מפיקים את התבלין. ישנם מוכרי גלידה מסטיק הנוהגים להחליף את המסטיקא בגלוקוזה או בחומר קשירה אחר בגלל מחירו הגבוה של התבלין.

מסטיקוחוריה

מסטיקוחוריה (ביוונית: Μαστιχοχώρια "כפרי המסטיק", נכתב גם בשם: "מסטיכוחוריה") הוא אזור בדרום-מערב האי כיוס הנמצא ביוון באזור הים האגאי קרוב לגבול טורקיה. האזור קרוי על שם הכפרים בהם מגדלים את שרף עץ אלת המסטיק הנקרא בשם: מסטיקא המשמש כיום בעיקר לצורכי תעשייה ומזון ובעבר שימש לצורכי רפואה. בעבר כונה האי כיוס בשם "אי המסטיק" וחקלאות עצי אלת המסטיק תפסה את רוב שטחו, אך במאה האחרונה הוחלפו גידולי עץ אלת המסטיק באי לצורך גידולים של גפן, זית, ועצי תמר וגידול עצי אלת המסטיק נדחק לדרום האי בו האקלים מעט יותר חם ומתאים יותר להפקת השרף.

אזור מסטיקוחוריה הוא המחוז הגדול ביותר באי כיוס ושטחו הוא כ-212 קמ"ר. במפקד 2001 נמנו באזור 3,672 תושבים. הכפר הגדול ביותר הוא פירגי בו מצוי גם מוזיאון קטן המספר על המסטיקא ותהליך גידול עצי אלת המסטיק לצורך עיבוד השרף. כפרים נוספים הם: קלמוטי, ארמוליה, מסטה, ליטיו.

כיום מהווה אזור מסטיקוחוריה את המרכז הכלכלי והתיירותי של האי ומפורסם גם בזכות בתיו העתיקים המצופים בעיטורי סגרפיטו.

במהלך טבח כיוס בעת הכיבוש הע'ותמני נרצחו רוב תושבי האי היוונים ואילו תושבי מסטיקוחוריה ניצלו הודות לערכו הגבוה של המסטיקא, שנצרך על ידי הסולטאן הטורקי ונשותיו בהרמון, והיה שווה בערכו לזהב. מי שהיה גונב את השרף היקר הוצא להורג בפקודת הסולטאן[דרוש מקור].

צפון הים האגאי

צפון הים האגאי הוא שמו של חבל מנהלי שמהווה אחד מ-13 המחוזות של יוון. כפי שאפשר להבין משמו, המחוז מורכב מאיים בלבד, כאשר האיים הגדולים מהווים מרכזים לעשרות האיים הקטנים שמסביבם. המחוז ואייו מצויים במזרחה של יוון, בים האגאי בין יוון וטורקיה. הוא גובל בחוף המערבי של טורקיה במזרח, מחוז מזרח מקדוניה ותראקיה בצפון, מחוז דרום הים האגאי בדרום, ובמחוזות מרכז יוון ותסליה במערב.

המחוז מורכב מחמש יחידות אזוריות: כיוס, לסבוס, למנוס, סאמוס ואיקריה.

קרב כיוס (201 לפנה"ס)

קרב כיוס (ביוונית: Ναυμαχία της Χίου) הוא קרב ימי שנערך בשנת 201 לפנה"ס בין אוניותיו של פיליפוס החמישי מלך מוקדון לבין צי הברית של פרגמון, רודוס וביזנטיון. כִיוֹס הוא אי בחוף איוניה (מערב אסיה הקטנה), והקרב התחולל במצר המפריד בינו ליבשת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.