כיבוש יריחו

כיבוש יריחו הוא סיפור מקראי המופיע בספר יהושע, פרק ו'. העיר יריחו נכבשה על ידי עם ישראל בהנהגת יהושע בן נון, בקרב הפתיחה לכיבוש עבר הירדן המערבי, כחלק מהתנחלות השבטים בארץ ישראל.

כיבוש יריחו
מערכה: כיבוש עבר הירדן המערבי
מלחמה: התנחלות השבטים
Jean Fouquet 001

הפלת חומות יריחו, ציור מהמאה ה-15 מאת Jean Fouquet
משך הסכסוך: 7 ימים[1]
קרב לפני: כיבוש הבשן
קרב אחרי: כיבוש העי
מקום: יריחו
31°51′20″N 35°27′44″E / 31.8554444444444°N 35.4621805555556°E
עילה: ציווי ה' ליהושע על כך
תוצאה: ניצחון ישראלי
שינויים בטריטוריות: חורבן יריחו
הצדדים הלוחמים
מפקדים

מלך יריחו

כוחות

600,000

לא ידוע

אבידות

לא ידוע

כל תושבי יריחו חוץ מהאנשים ששהו בבית רחב

(למפת הרי ירושלים רגילה)
Jerusalem area
 
כיבוש יריחו
כיבוש יריחו
046.The Walls of Jericho Fall Down
נפילת חומות יריחו, ציור של גוסטב דורה

במקרא

רקע היסטורי וגאופוליטי

בדיוק באותה שנה של כיבוש יריחו, עם ישראל כבש את ממלכות עוג וסיחון החזקות. הכיבוש הצליח בצורה בלתי רגילה, למרות כל חוזק הממלכות שהיו שם.

כיבוש עבר הירדן גרם לאנשי עבר הירדן המערבי לחשוש מפני עם ישראל, שהרי בעבר הירדן המערבי היו רק ממלכות קטנות ומסוכסכות, ולא מעצמות כפי שהיה בעבר הירדן המזרחי, ולכן הסיכוי של אנשי עבר הירדן המערבי לשרוד את הכיבוש הישראלי נמוך בהרבה. הכנענים גם פחדו מאלוהי עם ישראל שהרי שמעו על קריעת ים סוף וראו בעיניהם את מעבר הירדן. אימת הכנענים הייתה אחד הגורמים המרכזיים שהקלו על עם ישראל לכבוש את עבר הירדן המערבי בכלל ואת יריחו בפרט.

ההכנות לקרב

עם ישראל שלחו שני מרגלים לתוך העיר יריחו עוד לפני שעברו את הירדן כדי לבחון את הלך הרוחות בכנען ואת דרך הכיבוש של העיר. רחב, אישה מיריחו, נתנה להם סיוע ומידע, והמרגלים גמלו לה בשבועה שכל מי שיהיה בביתה לא יהרג. הם התנו את השבועה בכך שבית רחב יהיה מסומן בחוט שני.

אנשי יריחו היו מודעים לכוונות עם ישראל ונקטו בצעדים מתאימים. לאחר מעבר הירדן, מלך יריחו הורה לסגור את שערי החומות ולא לפתוח אותן אפילו לצורך יציאה מהעיר.

סיבוב חומת יריחו

ה' ציווה על יהושע להקיף את חומות יריחו במשך ששה ימים, בכל יום פעם אחת, ושבע פעמים ביום השביעי. ה' ציווה שהעיר תוקף כששבעה כהנים תוקעים בשופרות, ארון הברית מאחוריהם ומאחורי ארון הברית כל העם. בששת הימים הראשונים הקיף ביחד עם כל ישראל את חומת יריחו בכל יום פעם אחת, וביום האחרון הקיפו עם ישראל שבע פעמים את העיר, ולאחר שנשמע קול השופר תוקע תקיעה גדולה עם ישראל הריע וחומות העיר נפלו תחתיהן.

כיבוש העיר והחרם על השלל

הכיבוש אירע לאחר נפילת חומות העיר. עם ישראל הרג את כל האנשים והבהמות שהיו בעיר, חוץ מאלה שהיו בבית רחב.

יהושע עשה בעיר מעין דין עיר הנידחת: העיר נשרפה עם שללה (אולם, בניגוד לעיר הנידחת, כלי הזהב, הכסף הנחושת והברזל נתרמו למשכן ולא נשרפו), ונאסר לבנות את העיר שוב. האנשים שהתחבאו בבית רחב הוצאו מהעיר לפני שנשרפה. לאחר שריפת העיר, יהושע בן נון קילל את מי שיבנה את העיר שנית ואמר שכל בניו ימותו בשעת הקמת העיר מחדש.

תוצאות החרם

עכן בן כרמי, אדם מעם ישראל לקח משלל העיר, ובשל כך הניסיון הראשון לכיבוש העי לא צלח. לאחר שמעשה המעילה התגלה, הוצא עכן להורג.

קללת יהושע

יהושע הטיל קללה על מי שיבנה את יריחו מחדש: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" (יהושע, ו', כ"ו).

בספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק ל"ד מסופר על חִיאֵל בֵּית הָאֱלִיבית אל), שבתקופת אחאב בנה את יריחו מחדש והתקיימה בו קללת יהושע.

בהמשך (מלכים ב', ב', ה') מצוין שיריחו הייתה משכנם של בני הנביאים. מכאן ניתן להסיק שמשנבנתה יריחו מחדש - לא היה איסור להתיישב בה.

בפרשנות הרבנית

לפי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית[2], הצבא העם־ישראלי הגיע לחומות העיר וחנה בקרבת מקום בט"ז בניסן ב'תפ"ח, היום הראשון של חול המועד פסח[3], וסיבוב החומות התקיים מייד בתום חג הפסח, בתאריכים כ"ב בניסן - כ"ח בניסן ב'תפ"ח. לפי מדרש שיר השירים רבה "עם המלחמה" שהשתתף בקרב, כלל 60,000 לוחמים ישראלים[4].

על פי חז"ל, עובי החומה היה שווה לאורכה, ולכן החומה נפלה תחתיה ולא על צדה[5]. רבי יוסי סובר שכיבוש יריחו היה בשבת, ולכן הוחרם שלל העיר[6]. רשב"י סובר שגם המשפחות שעמן התחתנו ילדיה של רחב ניצלו בזכותה[7]. על פי ילקוט שמעוני, הכהנים תקעו בשופרות כי חצוצרות הכסף מימי משה נגנזו[7].

על פי הרמב"ם מטרתה של קללת יהושע הייתה שיריחו תישאר בחורבנה, שכל העובר שם יראה כי חומותיה שקעו באופן נסי שלא כדרך הטבע. הרד"ק סובר שמכיוון שהיא העיר הראשונה שנכבשה יש להשאירה כתרומה, ואילו הרלב"ג משער שהסיבה הייתה אמונתם ומעשיהם של אנשי יריחו שהיו מגונים משל תושבי כנען, או הטלת אימה ומורך על עמי כנען האחרים. המפרשים דנו בשאלה מדוע המקרא מציין שחיאל בית האלי בנה את יריחו מחדש בתקופת אחאב מלך ישראל, אף שהעיר הייתה בתחומי ממלכת יהודה. אפשר להסביר את ההקשר, כפי המלבי"ם, בכך שבתקופת אחאב התרופפה האמונה באלוהים, ולכן חיאל החליט לבנות את יריחו, ואולי אף אפשר לומר שעשה זאת בקריצת עין של אחאב, שביקש לקרוא תיגר על סמכות אלוהי ישראל.

במחקר המודרני

לפי התיארוך המדעי של הכרונולוגיה המקראית, יש להפחית מהתיארוך המסורתי של כיבוש יריחו את השנים החסרות, כך שהוא אמור היה להתרחש במחצית השנייה של המאה הכד'. מקובל לזהות את יריחו העתיקה עם תל יריחו הסמוך ליריחו המודרנית ובמאה ה-20 נערכו בתל מספר חפירות ארכאולוגיות.

(Watzinger (1926 העריך שיריחו נחרבה לכל המאוחר בשנת ב'קס"א.

ג'ון גרסטנג שחפר בתל בשנות ה-30 של המאה ה-20 מצא שרידי חומה כפולה שנהרסה ברעידת אדמה ובשריפה, וייחס את מועד חורבה לתקופת הברונזה המאוחרת. בחפירותיו הוא מצא קברים שהכילו חפצים מתקופה הברונזה המאוחרת לצד חפצים מתקופת הברונזה התיכונה, והסיק שהיישוב בתל היה רציף.[8] על סמך חישובים היסטוריים ומקראיים, הציע שיש קשר בין חורבן העיר ובין מלחמות יהושע בן-נון.

קתלין קניון חפרה ביריחו בין השנים 1952 ל-1958. את החומות שגרסטנג תארך לתקופת הברונזה המאוחרת, תארכה מחדש לתקופת הברונזה הקדומה,[9] ולרוב עמדתה היא שהתקבלה במחקר הארכאולוגי. בנוסף כתבה שהידע שהצטבר על כלי החרס מהתקופות השונות, מראה שבקברים שחפר גרסטנג חסרים כלי חרס מתקופה בת למעלה ממאה שנה, והחרפושיות שכן נמצאו מתקופה זו עשויות לעבור בירושה.[10] השימוש בקברים אלו הסתיים באמצע המאה ה-כב'. גם תיארוך פחמן-14 שהתבצע בהמשך על דגימות חומר אורגני קצר-חיים שנמצאו בחורבות העיר, העלה שבהסתברות גבוהה ההרס אירע בתקופה שבין ב'קמ"ד ל-ב'רל"א.[11] קברים אחרים שנחשפו, יחד עם כלי חרס מועטים ובניין יחידי, מעידים על יישוב בעיר גם במאה ה-14 לפנה"ס. ממבנים אחרים שתוארכו לאותה תקופה שרדו רק הנדבכים התחתונים או היסודות. לצד הממצאים הארכאולוגיים, קניון התייחסה גם לעדות המקראית על חורבן העיר בידי בני ישראל. עליו כתבה שברור שהוא היה מאורע חשוב בהשתלטות הישראלית, ושמריבוי פרטי הסיפור ניכר שנמסר מדור לדור באופן אמין עד להעלאתו על הכתב.[12] מאידך, קניון פקפקה באמינות התארוך המקראי של האירועים, ושאפה להכריע לגביו באמצעות ממצאים ארכאולוגיים;[13] אך בשל השימוש המרובה בלבני בוץ לבניין, חלקים נרחבים של האתר, ובייחוד השכבות העליונות, לא עמדו בפגעי הזמן ומזג האויר, ונסתחפו לשכבה עבה של עפר צבעוני.[14] קניון סיכמה:[15]

בתי יריחו מתקופת הברונזה המאוחרת נעלמו כמעט כליל. [...] במרבית שטחה של פסגת התל נעלמו אפילו בתיה של העיר מתקופה הברונזה התיכונה, שוודאי היתה רבת אוכלוסים, ושרדו רק רבדים מתקופת הברונזה הקדומה. כמו כן עמדנו על תהליך החישוף שסחף את בתי תקופת הברונזה התיכונה במדרון המזרחי [...] עובדה מעציבה היא כי מחומות העיר מתקופת הברונזה המאוחרת - שבתוכה חלה התקפת בני ישראל לפי כל חשבון שהוא - לא נותר שריד. [...] אשר לזמן חורבנה של יריחו בידי הישראלים אי-אפשר לומר אלא שהישוב האחרון מתקופת הברונזה יש לקבוע זמנו, לדעתי ברבע האחרון של המאה הארבע-עשרה לפני הספירה. תאריך זה אינו מתיישב לא עם אסכולת המלומדים האומרים לקבוע את תאריך כניסת הישראלים לארץ ישראל בשנת 1400 לפני הספירה בקירוב, ולא עם האסכולה שנראה לה יותר התאריך 1260 לפני הספירה בקירוב. ראוי להודות כי לא מן הנמנע הוא שעיר מאוחרת עוד יותר מתקופת הברונזה המאוחרת אפשר נסתחפה סיחוף גמור עוד יותר מן העיר שנתקיימו ממנה שרידים כה מועטים.

יצחק מייטליס[16] טוען שעל פי הכרונולוגיה המעודכנת שהוא מציע, בין השאר בהסתמך על הכרונולוגיה הבבלית החדשה וההבדלים בין ההר למישור, מועד כניסת בני ישראל לארץ מתאים למועד חורבן העיר בסוף תקופת הברונזה התיכונה.

הערות שוליים

  1. ^ סדר עולם רבה יא
  2. ^ מדרש סדר עולם פסקה יא
  3. ^ סדר עולם רבה יא
  4. ^ שיר השירים רבה ד ד
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ד, עמוד ב'
  6. ^ מדרש תנחומא נשא כח
  7. ^ 7.0 7.1 ירושלמי ועוד, מובא בילקוט שמעוני יהושע רמז טו
  8. ^ קניון, עמ' 198
  9. ^ קניון, עמ' 199
  10. ^ קניון, עמ' 198
  11. ^ Bruins, HJ and van der Plicht, J (1995). Tell es-Sultan (Jericho): Radiocarbon results of short-lived cereal and multiyear charcoal samples from the end of the Middle Bronze Age, Radiocarbon Vol. 37, pp. 213–220, לאחר כיול נתוני החוקרים לפי INTCAL04.
  12. ^ קניון, עמ' 198
  13. ^ קניון, עמ' 197
  14. ^ קניון, עמ' 84, 197
  15. ^ קניון, עמ' 199-200
  16. ^ בספרו "לחפור את התנ"ך - על מקרא וארכאולוגיה", הוצאת ראובן מס, 2006
אנזא"ק

גיסות הצבא האוסטרליים והניו זילנדיים - Australian and New Zealand Army Corps (או ANZAC, או אנזק בראשי תיבות) היה כוח צבאי של חיילים אוסטרלים וניו זילנדיים שלחמו במלחמת העולם הראשונה לצד "מדינות ההסכמה" נגד "מעצמות המרכז" בגליפולי, במזרח התיכון ובחזית המערבית.

באוסטרליה וניו זילנד, המונח משמש לא רק לציין את הלוחמים במלחמת העולם הראשונה, אלא לכל החיילים האוסטרליים והניו זילנדיים בעת מלחמה. יום אנזא"ק נחגג כל שנה במדינות אלו לזכר החיילים שנפלו במלחמה, בשתי המדינות, ב-25 באפריל - יום נחיתת הכוחות הראשונה בגליפולי בשנת 1915 בחוף, שנודע לאחר מכן כ"מפרץ אנזא"ק".

בריאת העולם

בריאת העולם הוא שם כללי למיתוסי בריאה הייחודיים לתרבויות רבות בעולם. מיתוסים אלה הם בעלי אלמנטים על-טבעיים המתארים כיצד התחילו היקום והחיים שבו, ובפרט כדור הארץ והאנושות, לרוב כפעולה מכוונת של "בריאה" על ידי אל אחד או יותר.

גבעות עולם

גִבְעוֹת עוֹלָם היא חווה חקלאית והתנחלות ישראלית בשומרון. מיקומה הוא ברכס גדעונים, כ-4.5 קילומטרים מדרום-מזרח לאיתמר, בפסגת ההר שלמרגלותיו הכפר הפלסטיני יאנון.

הברית עם הגבעונים

הברית עם הגבעונים הייתה הסכם שלום שנכרת על ידי הגבעונים ועם ישראל בגלגל ב-ב'תפ"ח. הברית נכרתה מבלי שעם ישראל ידע שמדובר בגבעונים, כי משלחת הגבעונים שבאו לכרות עמם ברית הערימו עליהם וטענו שבאו מארץ רחוקה. תיאור כריתת הברית מופיע בספר יהושע, פרק ט'.

המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה

המערכה על חצי האי סיני ועל ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, הייתה חלק מהחזית המזרח תיכונית במלחמת העולם הראשונה, בעקבות הצטרפותה של האימפריה העות'מאנית למלחמה לצידן של מעצמות המרכז באוקטובר 1914. בראשית 1915 יזמו העות'מאנים ושותפיהם הגרמנים את מסע המלחמה הראשון בניסיון כושל להשתלט על מרחב תעלת סואץ. בתקופה שבין ינואר 1915 לאפריל 1916 חלה הפוגה במערכה שבמהלכה הבריטים הקימו מאחזים בצידה המזרחי של תעלת סואץ, והעמיקו את חדירתם לתוך סיני בניסיון למנוע התקפות נוספות על התעלה. באפריל 1916 נערך מסע מלחמה כושל שני של האימפריה העות'מאנית לעבר תעלת סואץ, שהגיע לקיצו בקרב רומני. לאחר מכן החלה התקדמות בריטית לכיוון ארץ ישראל. במרץ 1917 הגיע הצבא הבריטי לפאתי ארץ ישראל, אך נבלם בקרב עזה הראשון והשני (אפריל 1917). באוקטובר 1917 הובקעו קווי ההגנה העות'מאניים בקרב באר שבע ובעקבותיו נכבשה גם עזה. בסדרת קרבות תנועה הידועים בשם מרדף פלשת התקדמו הבריטים צפונה ומזרחה. ירושלים נכבשה בדצמבר 1917. מסוף דצמבר עת התייצבו הכוחות הלוחמים משני עבריו של קו חזית לרוחבה של ארץ ישראל - 'קו שתי העוג'ות', ועד ספטמבר 1918 חלה הפוגה במערכה. בספטמבר 1918 הובקעו קוי ההגנה העות'מאניים במערכת מגידו, ובקרב הפריצה נכבשו צפון ארץ ישראל, לבנון וסוריה.

המלחמה הביאה לקץ תקופת השלטון העות'מאני במזרח הים התיכון שנמשכה כ-400 שנה, ולתחילת תקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל. במהלך המלחמה ניתנו הבטחות מדיניות סותרות לעמי האזור: מצד אחד הבטחה לבית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל כפי שנוסחה בהצהרת בלפור ומצד שני הבטחה לערבים להקמת ממלכה ערבית שתכלול את החיג'אז וסוריה הגדולה כפי שנוסחה במכתבי חוסיין-מקמהון. בכך הפכו השאיפות הלאומיות הסותרות של שני הצדדים לגלויות. בסוף המלחמה חולק המזרח התיכון לאזורי השפעה בריטיים וצרפתיים על פי הסכם סייקס-פיקו, שנחתם במהלך המלחמה, וועידת סן רמו.

העי

הָעָי היא עיר ששכנה על הדרך בין יריחו לבית אל. על פי פרקים ז'-ח' בספר יהושע הייתה העי העיר השנייה שיהושע כבש במסעותיו לכיבוש ארץ ישראל.

הזיהוי הנפוץ ביותר במחקר המודרני לעי, הוא עם אֶ-תֵל ("התל") הסמוך לבית אל, או בסמוך לה, תחת הגרעין העתיק של הכפר דיר דיבוואן.

התנחלות השבטים

התנחלות השבטים היא אירוע מקראי המתואר בספר יהושע ובספר שופטים, המתאר את התנחלותם של שנים עשר השבטים בשטחי ארץ ישראל ועבר הירדן לאחר יציאת בני ישראל ממצרים וארבעים שנות נדודים במדבר. התקופה שלאחר תקופה זו, המכונה גם תקופת ההתנחלות, ועד לתקופת המלכים, מכונה תקופת השופטים.

חלק מהחוקרים סבורים כי תהליך ההתנחלות והתגבשות עם ישראל בארץ ישראל התבצע בצורה שונה מזו המתוארת בספר יהושע. לא ככיבוש מהיר, אלא ככניסה איטית של שבטים. חלק מהממצאים הארכאולוגים לא תואם את הסיפור המופיע בספר יהושע, למשל החומות שנמצאו ביריחו תוארכו לתקופת הברונזה הקדומה, יותר מאלף שנים לפני התיארוך המקובל לגבי תקופת ההתנחלות. נמצאו גם שרידי ביצורים מתקופת הברונזה התיכונה II ‏ (1550-2000 לפנה"ס), אבל השרידים האפשריים מתקופת הברונזה המאוחרת שבה לכאורה נכבשה העיר בידי יהושע, לא עמדו בפגעי הזמן ומזג האויר, ונסתחפו לשכבה עבה של עפר צבעוני. גם בחפירות אֶ-תֵל, שהציעו לזהותו עם העי, נמצא כי העיר הייתה הרוסה מאות שנים לפני תקופת הכיבוש המשוערת של בני ישראל.

ובכן ואמרתם זבח פסח

ובכן ואמרתם זבח פסח (על שם הפזמון שלו) או אומץ גבורותיך הפלאת בפסח (על שם השורה הפותחת שלו) הוא פיוט שחיבר רבי אלעזר בירבי קליר, פייטן ארצישראלי מהמאה ה-6. הפיוט הוא החלק השביעי בקרובה "אסירים אשר בכושר שעשעת".

הפיוט מבוסס על הפיוט ובכן ויהי בחצי הלילה מאת יניי הן מבחינת המבנה והן מבחינת התוכן.

חיווים

הַחִוִּי הוא אחד משבעת עמי כנען שישבו בארץ ישראל לפי המקרא לפני כיבושה בידי בני ישראל. כך נאמר בספר שמות: "וְגֵרַשְׁתִּי, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי" (פרק לג, ב).

החיווים נזכרים כיושבי שכם בזמן שיעקב ובניו מגיעים לשם, וכן בתקופת כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון הם מופיעים כיושבי גבעון, הכפירה, בארות וקריית יערים, כל אלה ערים סמוכות לירושלים. אמנם, לחיווים היו גם מושבות בצפון הארץ, באזור לבנון של ימינו, כפי שנזכר בספר שופטים. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא החיוי.

יפו העתיקה

מתחם יפו העתיקה הוא האזור שבו העיר יפו הייתה ממוקמת לאורך ההיסטוריה. כיום מתייחסים ליפו העתיקה כאל השטח שהיה מוקף בחומות במהלך המאה ה-19. המתחם ממוקם בראש גבעת הכורכר של יפו ובמדרונותיה, והוא נתחם במזרח ברחוב יפת ובדרום ברחוב לואי פסטר, הממוקמים בתוואי החפיר של חומות העיר.

המתחם כולל את בתי המגורים וסמטאות יפו העתיקה במדרונות המערבי והדרומי, את גן המדרון במדרון הצפוני, ואת גן הפסגה וכיכר קדומים בראשו.

יש הכוללים גם את נמל יפו ואת טיילת חומות הים במתחם, אולם מכיוון שמתחם יפו העתיקה מנוהל על ידי החברה לפיתוח יפו העתיקה, בעוד שנמל יפו מנוהל על ידי מינהל מקרקעי ישראל ואילו הטיילת מנוהלת על ידי חברת אתרים, אין הם נחשבים פורמלית לחלק מהמתחם.

יריחו

יְרִיחוֹ (בערבית: أريحا (מידע • עזרה) - אַרִיחַא) היא עיר ברשות הפלסטינית באזור בקעת הירדן, כ-10 ק"מ מצפון לים המלח. גובה העיר - כ-250 מטר מתחת לגובה פני הים - הופך אותה לעיר המיושבת הנמוכה ביותר בעולם. יריחו היא ממקומות היישוב העתיקים בעולם, והתקיים בה יישוב מוקף חומה כבר בשנת 9500 לפנה"ס בערך, דהיינו לפני כ-11,500 שנה.

כיבוש בקעת הירדן (1918)

כיבוש בקעת הירדן מתייחס למהלכים של חיל המשלוח המצרי להרחבת האחיזה של הכוחות הבריטים בבקעת הירדן בתקופת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הקרבות בבקעת הירדן נמשכו מפברואר עד ספטמבר 1918 אז פתח קרב מגידו את מתקפת הסתיו שהביאה, בסופו של דבר, לכיבוש ארץ ישראל וסוריה על ידי הבריטים. מטרות הכיבוש של בקעת הירדן היו לחזק את קו שתי העוג'ות ולהוות בסיס יציאה למבצעים לכיבוש עבר הירדן וצפון הארץ.

כיבוש יריחו (1918)

כיבוש יריחו נערך בתקופת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה על ידי חיל המשלוח המצרי של האימפריה הבריטית, בתאריכים 19 בפברואר עד 21 בפברואר 1918. במסגרת הקרב על יריחו נהדפו כוחות האימפריה העות'מאנית צפונה ומזרחה. מהלך זה השלים ייצוב קו הגנה לרוחב ארץ ישראל בין הים התיכון לירדן (הקרוי גם קו שתי העוג'ות).

ספר יהושע

סֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ הוא הספר הראשון בסדר נביאים ראשונים בתנ"ך. הספר מתאר את ראשית תולדות עם ישראל בארץ כנען, החל מרגע הכניסה לארץ כנען ועד מות יהושע בן נון. הספר קרוי על שמו של יהושע, מנהיג עם ישראל לאחר מות משה רבנו, אשר הוביל את תהליך כיבוש הארץ.

עכן בן כרמי

עָכָן בֶּן-כַּרְמִי הוא דמות מקראית שחייתה בתקופת כניסת בני ישראל לארץ ישראל בספר יהושע. משפחתו, משפחת כרמי, הייתה חלק ממשפחת הזרחי בשבט יהודה.

משמעות שמו של עכן אינה ברורה. חז"ל דרשו את השם מן עכנה, שמשמעו נחש (סנהדרין מ"ד ע"ב), אך מילה זו היא יוונית עתיקה במקורה. בספר דברי הימים א', ב', ז' נקרא שמו עכר, ככל הנראה בעקבות מעשה המעילה בחרם ומותו בעמק עכור. רד"ק מפרש את שמו על דרך בעל ספר דברי הימים: "נראה שקראו 'עכר' שיפול יותר על לשון 'עוכר'."

פרץ וזרח

פֶּרֶץ וְזָרַח הם דמויות תנ"כיות, בניו התאומים של יהודה מתמר כלתו, בעקבות מעשה יהודה ותמר. כנאמר בספר דברי הימים א', פרק ב':

פרץ זכה לשמו לאחר שזרח, הוציא את ידו מהרחם, והמיילדת קשרה עליה חוט שני, כאשר זרח החזיר את ידו, ואחיו יצא, אמרה לו המילדת: "מה פרצת עליך פרץ?". (בראשית, ל"ח, כ"ט).

לפי ספרות חז"ל, הם נולדו בשנת ב'רכ"ח.

הרמב"ן, בפירושו לסיפור לידת התאומים, מביא מדבריו של רבי נחוניא בן הקנה, המספר כי פרץ מייצג את הלבנה, הנפרצת ונחסרת לעיתים, וזרח את החמה, הזורחת. לפי פרשנות זו, זרח ופרץ מייצגים שני כוחות הפעילים תמיד בתוך העם היהודי, הכוח היציב והקבוע של זרח מול הכוח התוסס והפעיל, המחפש מאבק מתמיד, המיוצג בידי פרץ.

פרץ הוא אביו של חצרון והוא הראשון בשושלת רבת דורות המוליכה, לפי ספר דברי הימים וסוף מגילת רות, מיהודה אל דוד המלך.

בניו של זרח הם זמרי, איתן, הימן, כלכל ודרע, ונכדו מאיתן הוא עזריה.

הדמות המוכרת ביותר שיצאה מזרח היא עכן שהעז למעול בחרם שהטיל יהושע לאחר כיבוש יריחו. על-פי המדרש התנגד שבט יהודה כולו להסגרת עכן בידי יהושע, ורק לאחר הפצרות רבות של יהושע כלפי זקני השבט, עכן הסגיר את עצמו.

קו שתי העוג'ות

קו שתי העוג'ות הוא קו החזית שחצץ בין חיל המשלוח המצרי והצבא העות'מאני עד ספטמבר 1918 במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. מדובר בקו שנמתח לרוחבה של ארץ ישראל בין העוג'א המערבית היא נחל הירקון לבין העוג'א המזרחית היא הכפר הערבי עוג'ה א-תחתא בסמוך לנחל ייט"ב מצפון לעיר יריחו.

ראשונה התייצבה הגזרה המערבית של הקו ב-23 בדצמבר 1917 עת חיל המשלוח השלים את משימת צליחת הירקון וכוח החוד הבריטי הרחיב אחיזתו בגיזרת החוף עד צפונית לשפיים. שנייה התייצבה הגזרה המזרחית של הקו לאחר שב-21 בפברואר 1918 כבש חיל המשלוח את יריחו, והטורקים ייצבו קו הגנה חדש על העוג'א המזרחית.

עד ספטמבר 1918, מועד פתיחת מתקפת מגידו של הגנרל אלנבי לא נרשמו תזוזות משמעותיות לאורך הקו. לעומת הסטטוס קוו ששרר ממערב לנהר הירדן ועד לים, יזם אלנבי שתי פשיטות אל מעבר לגדה המזרחית של הנהר, במרץ-מאי 1918, שנכשלו, וסופן בנסיגת הכוחות הפושטים לעמדות המוצא בערבות יריחו. עם התקדמותם משערי עזה צפונה ומזרחה למרכז הארץ, ובמהלך ההפוגה המשיכו מהנדסי 'הרכבת הצבאית לארץ ישראל' (באנגלית: Palestine Military Railways, ר"ת P.M.R), אשר שרתה את חיל המשלוח המצרי בתכנון קווי רכבת כצירים לוגיסטיים לתמיכה בכוחות שבקו המגע עם הכוחות הטורקיים - קו שתי העוג'ות, תכנון שגדודי העבודה המצריים, שנילוו לחיל המשלוח, הוציאו לפועל.

ב-19 בספטמבר 1918 נפרץ הקו כאשר הכוחות הבריטיים הסתערו על הקווים העות'מאנים בחלק המערבי (אזור רעננה של ימינו) במסגרת קרב מגידו. בהמשך הקרב כבשו כוחותיו של אלנבי את החלק הצפוני של ארץ ישראל והשלימו את כיבושה מידי העות'מאנים.

קרב עבר הירדן הראשון (1918)

קרב עבר הירדן הראשון מתייחס לפעולה מלחמתית שנערכה בין 21 במרץ 1918 ל-2 באפריל בתקופת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הקרב נערך בין כוחות של חיל המשלוח המצרי (EEF) לבין כוחות של צבא האימפריה העות'מאנית המתוגברים על ידי כוחות גרמנים. במהלך הקרב ניסו כוחות בריטים, שחצו את הירדן, להגיע לתחנת הרכבת של עמאן ולחבל במסילת הברזל החג'אזית. תנאי מזג אוויר קשים ותיגבור משמעותי של הכוחות הטורקים שיבשו את תוכנית הקרב ובסופו של דבר נאלצו הבריטים לסגת בחזרה לגדה המערבית של הירדן לאחר שסבלו מנפגעים רבים.

קרב עבר הירדן השני (1918)

קרב עבר הירדן השני התחולל בין ה-30 באפריל ל-4 במאי 1918. הקרב נערך בין כוחות של חיל המשלוח המצרי (EEF) לבין כוחות של צבא האימפריה העות'מאנית המתוגברים על ידי כוחות גרמנים. הקרב נערך במסגרת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה ובמהלכו ניסו כוחות בריטים לכבוש את מוצבי הטורקים בשונת נימרין ובא-סאלט. לאחר קרבות קשים נסוגו הבריטים בחזרה לגדה המערבית של הירדן.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.