כורדים

כורדיםכורדית: کورد / Kurd) הם חברי קבוצת לאום המהווים חלק מהעמים האיראניים. מעריכים את מספרם של הכורדים בכ-25 עד 40 מיליון נפש. מרבית הכורדים חיים בטורקיה, איראן, עיראק וסוריה. יש גם קהילות כורדיות בארמניה וגאורגיה, ואילו הקהילה הכורדית העתיקה ליד קאבול שבאפגניסטן עזבה את המדינה בעת מלחמת האזרחים האפגנית.

מאז ראשית המאה ה-20 הכורדים שואפים להקים מדינה עצמאית בחבל הארץ כורדיסטן. עקב התנגדותן העזה של המדינות באזור לא עלה בידי הכורדים להקים מדינה. נראה כי הכורדים הם הקבוצה הלאומית הגדולה ביותר שהיא נטולת מדינה. עיראק, איראן, סוריה וטורקיה אינן מכירות בלאומיות הכורדית וחלקן שוללות מתן זכויות לביטוי תרבותי ולאוטונומיה לכורדים.

בטורקיה, רוב מזרח המדינה מאוכלס ברוב כורדי. המחתרת הכורדית, PKK, הייתה פעילה מאוד בשנות התשעים וערכה פעולות טרור רבות, עד לתפיסתו של מנהיגה, עבדוללה אג'לאן. בנוסף לפעילותה נגד הכורדים שבגבולותיה, תוקפת טורקיה גם את הכורדים שבצפון עיראק.[2]

בשנים האחרונות, לאחר שנעצר מנהיגה של המחתרת, התקבלה החלטה על ידי חברי המחתרת לרכך את האידאולוגיה שלה. התנועה החלה להתמקד במאבק הכרה בשפת הכורדים, תרבותם וזכותם לחופש הביטוי.

כיום רוב הפליטים הכורדים חיים בתנאים קשים במחנות הפליטים בארצות השונות שבהן הם מפוזרים, ובמיוחד בסוריה – שם מתנהלת מלחמת אזרחים קשה תחת שלטונו של בשאר אל-אסד, אשר חלקם משתתפים בה.

כורדים
אוכלוסייה
בין 26 ל-40 מיליון (הערכה)
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים

טורקיה טורקיה בערך 15 מיליון
איראן איראן בין 4.8 ל-6.6 מיליון
עיראק עיראק בין 4 ל-6 מיליון
סוריה סוריה בין 0.9 ל-2.8 מיליון
גרמניה גרמניה בין 500,000 ל-800,000
אפגניסטן אפגניסטן 200,000
אזרבייג'ן אזרבייג'ן 150,000
ישראל ישראל כ-130,000 (יהודי כורדיסטן שעלו לארץ נחשבים על ידי הכורדים ככורדים)[1]
צרפת צרפת 120,000
שוודיה שוודיה 100,000
לבנון לבנון 80,000
בריטניה בריטניה בין 25,000 ל-80,000
הולנד הולנד 70,000
רוסיה רוסיה 63,800
שווייץ שווייץ 60,000
גאורגיה גאורגיה בין 34,000 ל-60,000
אוסטריה אוסטריה 50,000
קזחסטן קזחסטן 46,000
ארמניה ארמניה 45,000
טורקמניסטן טורקמניסטן 40,000
ארצות הברית ארצות הברית 40,000
דנמרק דנמרק בין 8,000 ל-30,000
יוון יוון בין 20,000 ל-25,000

קנדה קנדה 6,000
שפות
כורדית, ארמית, פרסית, טורקית, ערבית, אנגלית, צרפתית; שפות הארצות בהן הם נמצאים
דת
אסלאם סוני
אסלאם שיעי
אלווים
יזידים
יהודים
קבוצות אתניות קשורות
איראנים

היסטוריה

הכורדים של היום רואים עצמם כממשיכי וכצאצאי אנשי מדי, שכן הם שוכנים באותו אזור גאוגרפי בו הייתה קיימת בעבר אימפריית מדי, וכן מהווים חלק מהעמים האירניים.[3][4][5]

לאורך שנים שלטו בשטחי המחיה של הכורדים אימפריות רבות.

במאות ה-10-11 התבססו באזור כורדיסטן מספר ישויות מדיניות כורדיות: בצפון – שאהדיד (951-1174) (מזרח טרנסאוקסניה בין הנהרות קור ואראקס), ראוואדיד (955-1221) (מרכזה בטיבריז ושלטה על כל אזרבייג'ן), במזרח חסנוויהיד (959-1015) (בזגרוס בין שאהריזור וחוזיסטאן), ואנאזיד (990-1116) (מרכזה בהולואן) ובמערב – מרוואניד (ממוקמת דרומית לדיאבקיר וצפונית לג'זירה).

ישנן תיעודים בכתב מהמאה ה-11 למהומות שיצרו כורדים שחיו בתחומי השושלת הבויהית, בעקבות מחסור במזון שנוצר בעקבות גל קור מתמשך. על פי התיאורים בני התקופה, מתוך מהומות אלו, שניתן להניח שהחלו בעקבות מחסור במזון, קמו מיליציות כורדיות - וכן מיליציות של עמים נוספים שחיו באותו אזור - שניצלו את הסכסוך הבויהי בין הצבא לממשל ויצאו למסעות ביזה ואונס, שהגיעו עד בגדאד עצמה.[6]

שאיפותיהם הלאומיות של הכורדים הוכרו לראשונה במסגרת הסכם סוור אשר נחתם בסוור (בצרפתית: Sèvres), שבצרפת באוגוסט 1920 לאחר מלחמת העולם הראשונה ונועד לקבוע את גורל השטחים העות'מאניים שנכבשו במלחמה. ההסכם כלל הבטחה להקמת אוטונומיה כורדית חוצצת בשטחי טורקיה, סוריה, עיראק, איראן בסיוע מדינות ההסכמה. הוסכם כי עות'מאניים יאפשרו אוטונומיה זו, ואם תוך שנה מחתימת ההסכם ירצו בכך מרבית תושבי האזור, הכורדים יזכו בעצמאות.[7]

עם זאת, עובדות בשטח שקבעו הטורקים בזמן מלחמת העצמאות הטורקית עוגנו בהסכם לוזאן, ובריטניה, צרפת, איטליה ויוון אישרו את העצמאות הטורקית ללא הענקת מעמד אוטונומי לכורדיסטן. לאור הסכם והבטחה הטורקית, עיראקית, איראנית וסורית לאפשר לאירופאים גישה למאגרי הנפט האזוריים של הכורדים ובזול, בתמורה לביטול רעיון האוטונומיה הכורדית.[8]

ממלכות ושושלות כורדיות

Kurdish states 1835
ממלכות כורדיות עצמאיות וממשלות כורדיות אוטונומיות בסביבות 1835.
Map of Roman dependency of Sophene, Corduene, Commagene, and Osrhoene as of 31 BC

מפה המציגה את התלות הרומית של קרטיגיני (נכון ל -31 לפנה"ס)

Hasanwayhids map

שושלת חסנויה (המאה ה-10 עד ה-11)

Khurasani kurdish exclave 1835

המובלעה הכורדית של ח'וראסאן בסביבות 1835

דת

על פי אומדנים לא רשמיים, כיום 86% מהכורדים מוסלמים, מתוכם 65% הם מוסלמים סונים. כמו כן יש 10% מוסלמים שיעים אשר חיים בעיקר בפרובינציות כרמנשאה ועילם שבאיראן. בנוסף אליהם 10% מהכורדים הם מוסלמים אלווים והם מצויים בעיקר בטורקיה. 15% הנותרים הם בעיקר יזידים ונוצרים מדנומינציות שונות, בעיקר ארמנים, אשורים, נסטוריאנים, יעקובים כלדים. בנוסף ישנם יהודים כורדים שרובם מתגוררים בישראל.

קהילות כורדיות

Kurdish-inhabited area by CIA (1992)
אזור המחיה של הכורדים

הכורדים בטורקיה

אוכלוסיית הכורדים בטורקיה מוערכת בכ-15 מיליון איש, החיים ב-13 מחוזות המכסים את כל דרום ומזרח טורקיה.[9] הכורדים היו אזרחים בשטח שכיום נשלט על ידי טורקיה עוד טרם השלטון המוסלמי. הטורקים הגיעו לראשונה למזרח כורדיסטן בתחילת המאה ה -14 כעות'מאניים שקבוצה מתוכם הפכה, לימים, לטורקים. כיום, מהכורדים בטורקיה נשללות זכויות מסוימות- למשל כל פעילות התרבות הכורדית בטורקיה אסורה. לכורדים אסור לקרוא לעצמם בשמות כורדיים ולהתלבש בבגדים כורדיים מסורתיים. דיבור בשפה הכורדית בציבור הוא עבירה פלילית. שירה, ריקוד ומשחקים במסורת הכורדית אסורים והעבריין ייענש על כך. דפוס והפצה של חומרים כתובים בשפה הכורדית אסורים. עם זאת, בשנים האחרונות, היו כמה סימנים לכך שממשלת טורקיה עשויה להיות מוכנה לשנות את מדיניות הדיכוי שלה.

הכורדים בסוריה

בסוריה, האוכלוסייה הכורדית מוערכת בכ-0.9–2.8 מיליון נפשות. תחת שלטון אסד, בדומה לטורקיה, נאסרה כל הפעילות התרבותית הכורדית. כורדי עשוי להיות נתון למאסר ארוך טווח על החזקת חומר כתוב בשפה הכורדית. הכורדים בסוריה מורדים באופן פעיל בשלטונו של בשאר אל-אסד במלחמת האזרחים שמתנהלת שם החל מ-2011.[10]

הכורדים באיראן

באיראן יש כיום בין 4.8 ל-6.6 מיליון כורדים השואפים לעצמאות מדינית וכלכלית.[9] מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת מתנהל סכסוך מתמשך בין הארגונים הכורדים לממשל האיראני במטרה לקבל עצמאות ואוטונומיה במזרח כורדיסטן. גם בתקופת השאה האיראני וגם בתקופת הרפובליקה האסלאמית. עם זאת, כאשר פרצה מלחמת האזרחים בסוריה, איראן היוותה מקום מפלט למאות אלפי פליטים כורדים שבתיהם נחרבו.

הכורדים הפיילים שבאיראן

שלושה גלים של פליטים כורדים עיראקיים, בשנים 1972, 1980, ו-1984 גורשו בכוח מעיראק של סדאם חוסיין לאיראן. רבים מהם הגיעו לאזור פייל, שם חיו בשלושה מחנות פליטים מרכזיים: מחנה עזרי, הנמצא בלוריסטן, אשר שיכן רק משפחות, מחנה ג'הראם, ליד שיראז, אשר שיכן בעיקר משפחות ומחנה רסמאר, הממוקם ליד קורבאד, אשר שיכן רק גברים צעירים. חלק מהגברים הכורדים הפיילים שהיו מסוגלים לעבוד פוזר בערים איראניות. בעת הגירוש, פיילים רבים ברחו לעיראק וחיים שם גם כיום אבל האלפים הרבים של הצעירים הכורדים המשכילים של פייל הופרדו ממרבית הפיילים ונאלצו לשהות כאסירים בעל כורחם בבתי כלא שבהם עברו עינויים קשים, וחיו בתנאים משפילים. הצעירים האלה כוללים ביניהם רופאים, מהנדסים, מדענים וטכנאים. רובם הגדול לא נראה מאז, ויש המשערים כי רבים מתו במחנות. לאחר החתימה על הסכם אלג'יר בין המוחמד רזא שאה פהלווי שאה האיראני לסדאם חוסיין ב-6 במרץ 1975 נותר באיראן מספר רב של פליטים כורדים פיילים. פליטים אלה סירבו לחזור לעיראק כל עוד נשאר סדאם חוסיין בשלטון. עשרות אלפים מהם היגרו לאירופה, לצפון אמריקה ולאוסטרליה וחיו שם כמהגרים, רובם בלתי חוקיים. הכורדים הפיילים ששרדו ושוחררו ממחנות הפליטים מהווים מיעוט באיראן ובעיראק וסובלים ממעמד נמוך אפילו יותר מאשר כורדים אחרים.

הכורדים בעיראק

האוכלוסייה הכורדית בעיראק מוערכת בכ-7–9 מיליון כורדים.[9] בעיראק, תחת שלטונו של סדאם חוסיין עד 2003 הכורדים נחשפו לרצח עם שמטרתו הייתה להרוס את העם הכורדי והמורשת האתנית באמצעות הפצצה כימית והתקפות צבאיות לא – קונבנציונליות. באזורים הכפריים של כורדיסטן נהרסו כמה אלפי עיירות וכפרים קטנים. מאות אלפי כורדים נתפסו על ידי חיילים עיראקים, הועברו בכפייה מהכפרים שלהם לחלקים הדרומיים והצפון-מערביים של עיראק, שם הם נכלאו בבתי הכלא, במחנות הריכוז והתקיימו בתנאים קשים ביותר בשולי הכפר. בעקבות מלחמת עיראק שהחלה בשנת 2003 ומיגור שלטונו הדיקטטורי של סדאם חוסיין, זכו הכורדים בעיראק לאוטונומיה רחבה יותר, ובשנת 2005 הגיעו להבנות הדדיות עם הממשל בבגדד.

בצפון עיראק, כוחות פשמרגה לחמו נגד הממשלה העיראקית לפני ובמהלך מלחמת עיראק וכעת מפקחים על האזור הכורדי האוטונומי שם. ב-21 באוקטובר 2011 הודיעו טורקיה ואיראן על תיאום מלחמה משותפת של שתי המדינות נגד הכורדים בצפון עיראק, יחד עם ההודעה של נשיא ארצות הברית ברק אובמה באותה תקופה על הוצאת הכוחות החמושים של ארצות הברית מעיראק לגמרי עד סוף 2011. במהלך פלישה של צבא טורקיה לצפון עיראק והתקפותיו מהאוויר באוקטובר 2011, נהרגו כ-50 מורדים כורדים. במקביל, הכוחות הכורדים וארגוניהם השונים חברו לחיילים בעיראק על מנת לשחרר אותה מידי דאעש.

התקוממות תושבי עיראק השיעים והכורדים 1991

כורדים תושבי עיראק התקוממו בניסיון להפיל את משטרו של סדאם חוסיין. אחרי הפצצות השיעים בדרום במחיר של חיי אזרחים רבים, שיסה סדאם חוסיין את המשמר הנשיאותי על ערים כורדיות במטרה לדכא את ההתקוממות. ב -23 במרץ 1991 תקפו שלוש אוגדות שריון את העיר כירכוכ בעיראק. חוסיין ציווה על חייליו להרוס את הרובע הכורדי של העיר. הֵם הפציצו את העיר בארטילריה, רקטות וירי מסוקים והרסו את רוב הבתים הכורדים. כמה מאות אלפי תושבים ברחו מבתיהם ופנו לעבר הגבול האיראני. פליטים אלה מכירכוכ לא נכנסו לאיראן אלא נשארו בהריסות. כמוהם גם פליטים מהעיירות והכפרים חלביה, צ'וורתה, ראניה וקאלה דיזה, הסמוכים לגבול. מאות אלפי פליטים מכירכוכ ורבים מהאזור שמסביב לה מתגוררים כיום במזרח כורדיסטן, מפוזרים מהעיר –דארבאנד אי קאהאן בדרום אל העיר קאלה דיזה בצפון. מאז אוקטובר 1991, נציבות הפליטים של האום סיפקה להם סיוע דל ביותר. כ-300 אלף פליטים כורדים נמלטו כאשר הצבא העיראקי שוב תקף את קאלר וסולימאניה ב 5- באוקטובר 1998, רוב הפליטים היו נשים וילדים. ארגוני סיוע כורדים, בסיוע הכורדים המקומיים, ניסו לסייע אך נתקלו בקשיים בשל האמברגו הכלכלי שהוטל על האוכלוסייה הכורדית. הסמכות הצבאית העיראקית בכירכוכ לא אפשרה לפליטים לחזור הביתה. סדאם חוסיין תכנן לשנות את ההרכב האתני של כירכוכ, מרכז לייצור נפט עיראקי, על ידי יישוב ערבים בבתים כורדים. באמצע יולי 1991 הוא הביא כמה אלפי משפחות ערביות, ונתן להם את הבתים הכורדים שננטשו. בדרך זו, חוסיין ניסה לעקור את הכורדים לצמיתות מביתם.

משאל העם על עצמאות כורדיסטן העיראקית 2017

ב-25 בספטמבר 2017, התבצע משאל עם על עצמאות כורדיסטן העיראקית, במסגרתו הצביעו תושבי צפון עיראק הכורדים בנוגע לשאלת ההיפרדות מהשלטון העיראקי. תוצאות המשאל העלו כי 92.73% מכלל המצביעים הצביעו בעד, בעוד 7.27% מכלל המצביעים הצביעו נגד.[11] בעקבות תוצאות המשאל, תגובות חריפות במיוחד הושמעו מטעם טורקיה איראן ועיראק, שהוסיפו באיומים צבאיים.[1]

מדינות כורדיות בעבר

  • ממלכת כורדיסטן (1921-1924 ו-1925)
  • כורדיסטן האדומה (1923-1929) וכורדיסטן אוקרוג (1930)
  • רפובליקת ארארט (1927-1930)
  • רפובליקת מהבאד (1946-1947)
Kurdistan1920

הוראות הסכם סוור לכורדיסטן העצמאית (ב-1920)

Kingdom of kurdistan 1923

ממלכת כורדיסטן ב-1923

Red kurdistan 1923 1929

כורדיסטן האדומה (1923–1929)

Republic of mahabad and iranian azerbaijan 1945 1946

רפובליקת מהבאד (1945–1946)

מדינות כורדיות כיום

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Lokman I. Meho; Kelly L. Maglaughlin (2001). Kurdish Culture and Society: An Annotated Bibliography. Greenwood Publishing Group. ISBN 978-0-313-31543-5.
  2. ^ טורקיה: כל כוחותינו שבו מצפון עיראק, באתר ynet, 29.2.2008
    רויטרס, טורקיה תקפה מורדים כורדים בצפון עיראק, באתר ynet, 20.5.2010
  3. ^ Izady, Prof. M. R. (19 ביוני 2008). "Are Kurds Descended From the Medes?". kurdistanica.com. בדיקה אחרונה ב-2 ביולי 2017.
  4. ^ Kelley, Jack (12 באוקטובר 2014). "The Return Of The Medes – Grace thru faith". Grace thru faith. בדיקה אחרונה ב-2 ביולי 2017.
  5. ^ "With prophetic implications, the Kurds, known as the Medes in the Bible, seize oil-rich region of Iraq. What does it mean?". Joel C. Rosenberg's Blog. 17 ביוני 2014. בדיקה אחרונה ב-2 ביולי 2017.
  6. ^ היסטוריה ושינויי אקלים - שיעור 5, דקות 1:01:23-39:12
  7. ^ The Peace Treaty of Sèvres, H-R network, ‏September 25, 1997.
  8. ^ Schaller, Dominik J.; Zimmerer, Jürgen (2008). "Late Ottoman genocides: the dissolution of the Ottoman Empire and Young Turkish population and extermination policies—introduction". Journal of Genocide Research (Informa UK Limited) 10 (1): 7–14. ISSN 1462-3528. doi:10.1080/14623520801950820.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 על הכורדים, UNHCR (הקישור אינו פעיל, 2 ביולי 2017)
  10. ^ Karadaghi, Pari (1994). The Kurds: Refugees in their own land.. Washington: American Psychological Association.
  11. ^ http://www.rudaw.net/RefLanding.aspx?pageid=329292, www.rudaw.net
עיינו גם בפורטל:
פורטל המזרח התיכון
אדיב שישכלי

אדיב אבן חסן שישכלי בערבית: أديب الشيشكلي (1909 - 27 בספטמבר 1964) היה מנהיג צבאי סורי ונשיא סוריה בשנים 1953-1954.

אל-חסכה

אל-חסכה (בערבית: الحسكة, בסורית: ܚܣܟܗ, בכורדית: Hesîçe) היא עיר השוכנת בצפון מזרח סוריה. העיר היא השמינית בגודלה במדינה, ובירת מחוז אל-חסכה.

האוכלוסייה בעיר מורכבת מערבים, כורדים, ארמנים ואשורים. בעיר עובר החבור, יובלו של נהר פרת.

אסנת ברזאני

הרבנית אסנת אדוני ברזאני (מאות 16–17) הייתה למדנית, פוסקת הלכה, פייטנית ומקובלת, עמדה בראש ישיבה בכורדיסטן. הייתה ידועה בכינויה התנאית, בדומה לחכמי המשנה.

ארן דרדיוק

ארן דרדיוק (בטורקית: Eren Derdiyok; נולד ב-12 ביוני 1988) הוא כדורגלן שווייצרי המשחק בנבחרת שווייץ בעמדת החלוץ בגוזטפה.

דרדיוק, שגובהו 190 ס"מ, נחשב לחלוץ חזק שמסוגל לשחק גם בעמדות הגנה במקרה הצורך.

דיארבקיר

דיארבקיר (בטורקית: Diyarbakır, בערבית دیاربکر, בכורדית Amen, בסורית ܐܡܝܕ, ביוונית Ἄμιδα אמידה, בארמנית אמיד Ամիդ) היא אחת הערים המרכזיות בדרום-מזרח טורקיה. העיר ממוקמת על רמה של בזלת, בגדה המערבית של נהר החידקל ומשמשת כבירת נפת דיארבקיר. היא העיר השנייה במזרח אנטוליה, לפי מספר התושבים, אחרי גזיאנטפ. מן התקופה העתיקה ועד לימינו בפי חלק מעמי האזור נקראת אמד או אמיד. בתקופה העות'מאנית השתרש השם דיארבקיר. עד למלחמת העולם הראשונה חלק חשוב מתושבי העיר היו נוצרים, בעיקר ארמנים.

במחצית השנייה של המאה ה-20 אוכלוסיית העיר הלכה וגדלה על ידי התיישבות מסיבית של מוסלמים סונים, לרוב כורדים. אוכלוסיית העיר מונה 930,000 איש ובאזור המטרופוליני 1,300,000 (על פי מפקד משנת 2013). בדיארבקיר חיה כאמור אוכלוסייה כורדית גדולה ויש שרואים בה את בירת "כורדיסטן הטורקית".

במשך כמה מאות שנים, עד שנות החמישים של המאה ה-20, חיה ופעלה בעיר קהילה יהודית. היהודים עסקו בעיקר במסחר וחלקם הגדול היו אנשים דלי אמצעים. הקהילה הקפידה על שמירת המסורת היהודית ומנהגים המיוחדים לקהילה. בני הקהילה עלו לישראל בעיקר בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 והתיישבו ברובם בעיר ירושלים.

השושלת האיובית

השושלת האיובית (בערבית: أيوبيون) הייתה משפחת שליטים מוסלמים ממוצא כורדי. בני המשפחה היו פעילים במאה ה-12 וה-13 ובשיא כוחה שלטה על מצרים, סוריה, צפון עיראק, חלקים מארץ ישראל, ערב הסעודית ותימן. מייסד השושלת הוא אַיוב ואִילו נציגה המפורסם ביותר הוא צלאח א-דין, נכדו של איוב.

האימפריה האיובית, אותה הקים צלאח א-דין, התקיימה במרבית שנותיה כקונפדרציה של נסיכויות מקומיות שבראשן עמדו שליטים איובים. לכל השליטים המקומיים הייתה אוטונמיה שלטונית מסוימת בתחומם, והם נשבעו אמונים לסולטאן המרכזי שישב במצרים, אשר היה לרוב השליט המבוגר מבני השושלת. התערבות של הסולטאן בענייני הפנים של הנסיכויות המקומיות הייתה אחד מהגורמים לפריצתם של מאבקי הפנים הרבים בימי השושלת.

וליד ג'ונבלאט

וליד ג'ונבלאט (בערבית: وليد جنبلاط, תעתיק מדויק: "גֻ'נבלאט", ובשפות מסוימות נהגה: "ג'ומבלאט") (נולד ב-7 באוגוסט 1949) הוא פוליטיקאי לבנוני דרוזי ממוצא כורדי, אשר עומד בראש המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית בלבנון. המנהיג הבולט ביותר של הקהילה הדרוזית במדינה.

טהראן

טֶהְרָאן (בפרסית: تهران, להאזנה (מידע • עזרה), בערבית: طهران) היא בירת איראן והעיר הגדולה ביותר בה, הממוקמת לרגלי רכס הרי אלבורז ונמצאת במרכזו של מחוז טהראן. העיר מהווה את המרכז הפוליטי, הכלכלי והחברתי של המדינה. יותר ממחצית התעשייה האיראנית מבוססת בטהראן, שבה תעשיות ייצור רכב, חשמל ומוצריו, טקסטיל, כלי נשק, סוכר וכימיקלים.

בנוסף לפרסים המהווים את רוב רובם של תושבי העיר מתגוררים בה גם אזרים רבים ומיעוטים אתניים נוספים כמו ארמנים, כורדים ויהודים. 98.3% מתושבי העיר, מרקעים אתניים מגוונים, הם דוברי פרסית.

טורגוט אזאל

הליל טורגוט אזאל (בטורקית: Halil Turgut Özal;‏ 13 באוקטובר 1927 - 17 באפריל 1993) היה מדינאי טורקי, ראש ממשלת טורקיה בשתי כהונות ונשיא טורקיה השמיני.

יזידים

יזידים (בכורדית-קורמאנג'י: Êzidî; סוראני: ئيزيدي), או "אזידים", על-פי המינוח המודרני הנהוג בפיהם, הם מאמיני דת מזרח תיכונית בעלת שורשים עתיקים. כל בני הדת היזידית הם כורדים ורובם מתגוררים בסביבות מוסול וסינג'אר שבעיראק, אך ישנן גם קבוצות בסוריה, טורקיה, איראן, גאורגיה וארמניה (בה הם מהווים את המיעוט הדתי הגדול ביותר).

מספרם הכולל נאמד בין שמונה מאות אלף למיליון.

יצחק מרדכי

יצחק (איציק) מרדכי (נולד ב-22 בנובמבר 1944) הוא איש צבא בכיר ופוליטיקאי ישראלי. כיהן כשר בממשלות ישראל ובתפקידי פיקוד בכירים בצבא הגנה לישראל. פרש מהפוליטיקה בשנת 2000 בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו בגין עבירות של מעשים מגונים, בהן הורשע מאוחר יותר על ידי בית המשפט.

כורדיסטן

כורדיסטן היא חבל ארץ הררי במערב אסיה, המכיל חלקים גדולים מהרי הזגרוס והרי הטאורוס, צפונית וצפון-מזרחית למסופוטמיה. משמעות השם "ארץ הכורדים". המושג הופיע לראשונה בימי הביניים, אם כי כבר בתקופה הקלאסית יש התייחסויות לממלכת קורדואן ("קרטיגיני" בעברית). שטחו של חבל כורדיסטן כ-195,660 קמ"ר, רוב תושביו כורדים, וכיום הוא משתרע על פני צפון-מערב איראן, צפון עיראק, דרום-מזרח טורקיה והפינה הצפון-מזרחית של סוריה. מספר הכורדים בעולם נאמד בין 25 ל-30 מיליון נפש. כ-50 אחוז מהם חיים בטורקיה (כ-15 מיליון), והיתר בעיראק (כ-5 מיליון), באיראן (כ-5 מיליון), בסוריה (בין מיליון לשלושה) ובארמניה (כ-70 אלף). יש הטוענים, כי הכורדים מהווים את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בעולם ללא טריטוריה עצמאית.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הובטח לכורדים שיוכלו להקים מדינה עצמאית על חורבות האימפריה העות'מאנית, אולם ההבטחה הופרה על ידי המעצמות שניצחו במלחמה, בשל שיקולים פוליטיים וכלכליים. מאז מנהלים הכורדים מערכה להשגת עצמאות. ניסיונות נוספים במהלך שנות העשרים בעיראק ושנות הארבעים באיראן לעצמאות כורדית נכשלו.

בעקבות מלחמת ארצות הברית בעיראק ומיגור שלטונו הדיקטטורי של סדאם חוסיין, זכו הכורדים בעיראק לאוטונומיה רחבה ביותר המכונה כורדיסטן העיראקית, ואילו הכורדים בסוריה הצליחו להשיג שלטון חצי-עצמאי על שטחים עם אוכלוסייה כורדית משמעותית, במהלך מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2012. אולם הכורדים באיראן ובטורקיה מצויים תחת משטר צבאי למעשה, מבלי יכולת לממש את זכותם להגדרה עצמית לאומית. בספטמבר 2017 קיימו הכורדים בכורדיסטן העיראקית משאל עם שאישר את רצון התושבים בעצמאות מדינית. לפי התוצאות הרשמיות שפורסמו ב-26 בספטמבר 2017, 92% מהמצביעים השיבו "כן" לשאלה האם הם מסכימים לעצמאות המחוז. כתגובה לתוצאות אלו הודיעה ממשלת בגדאד על השהיית כל הטיסות מהמחוז ואליו, כל הטיסות לאירביל בירת המחוז וכן לעיר סולימאניה נעצרו.תבנית:הארץ 29.9.17

כורדיסטן הסורית

המנהל האוטונומי של צפון ומזרח סוריה, הידועה גם בשמות כורדיסטן הסורית, צפון ומזרח סוריה או רוז'אבה (בכורדית: Rojavayê Kurdistanê, "מערב כורדיסטן") היא חבל אוטונומי רב-לאומי בצפון ומזרח סוריה, שהכריז אוטונומיה חד-צדדית בשנת 2013 במהלך מלחמת האזרחים בסוריה. בצפון ומזרח סוריה חיים זה לצד זה כורדים, ערבים, אשורים, טורקמנים ובני עמים נוספים.

ראשי הוועד הפועל המרכז את פעולות שלושת הקנטונים של החבל האוטונומי הם הדיה יוסיף (נשיאה שותפה ממוצא כורדי) ומנסור סלום (נשיא שותף ממוצא ערבי סוני). הארגון הפוליטי העיקרי שהוביל את המהלך של הכרזת אוטונומיה וכינון שלטון עצמאי הוא המפלגה הדמוקרטית המאוחדת בסוריה (PYD), שמזוהה עם כורדים סוציאליסטים, בראשותם של סאלח מוסלים מוחמד ויושבת-הראש השותפה אסיה עבדאללה.

כורדיסטן העיראקית

כורדיסטן העיראקית (בכורדית: هه‌رێمی کوردستان הרנמי כורדסטאן) היא חבל כורדי אוטונומי בעיראק. היא משתרעת על פני צפון עיראק ומכונה כך לעיתים בפי הממשל העיראקי הפדרלי, לעומת דרום כורדיסטן בפי התושבים הכורדים. החלק העיראקי של כורדיסטן הוא היחיד בו ביססו הכורדים ממשל עצמי הנהנה מאוטונומיה ניכרת.

שטחו של החבל 40,643 קמ"ר,[דרושה הבהרה] והוא כולל ארבעה מחוזות עיראקיים: מחוז סולימאניה, מחוז ארביל (האולר) מחוז דוהוק ומחוז חלבג'ה. כמו כן, הממשל הכורדי האוטונומי שולט בפועל בחלקים ממחוזות כירכוכ, סלאח א-דין ונינוה – שליטה שאינה מוכרת על ידי השלטון הפדרלי העיראקי בבגדד.

רוב תושביה של כורדיסטן העיראקית הם כורדים (לרוב מוסלמים סונים), וישנם מיעוטים אתנו-דתיים משמעותיים של אשורים נוצרים, ערבים מוסלמים (לרוב סונים), טורקמנים (שיעים), יזידים, שבאקים, מנדעים ירשנים ועדות נוספות. בלי מפקד תושבים רשמי, מספר התושבים בחבל נאמד ב-5.2 מיליון תושבים בשנת 2015, אם כי מספר זה עלה משמעותית מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה, עם הגעתם של מעל 200 אלף פליטים (רובם כורדים), ועם השתלטות המיליציות הכורדיות על אזור כירכוכ עתיר האוכלוסין.

מפלגת הפועלים של כורדיסטן

מפלגת הפועלים של כורדיסטן (בכורדית: Partiya Karkerên Kurdistanê ובראשי תיבות נפוצים PKK) היא קבוצה מזוינת בעלת אידאולוגיה לאומית כורדית ומרקסיסטית-לניניסטית שמתחילתה ועד היום היא בעלת אידאולוגיה סוציאליסטית-ליברטריאנית. ה- PKK נוסדה בסוף שנות ה-70 של המאה העשרים בטורקיה על ידי עבדוללה אג'לאן. ה-PKK הוגדר כארגון טרור על ידי מספר מדינות וארגונים, ובהם טורקיה, ארצות הברית, האיחוד האירופי, נאט"ו, סוריה, קנדה, איראן ואוסטרליה. אג'לאן היה מנהיג הארגון עד שנתפס ב-1999 בפעולה של שרותי המודיעין הטורקיים בקניה.

ה-PKK תחילה פעלה להקמת מדינה כורדית עצמאית בשטחי כורדיסטן ההיסטורית, ובמיוחד באזור דרום מזרח טורקיה, אותו הכורדים מכנים "כורדיסטן הצפונית". בשנים האחרונות אידאולוגיית ה-PKK התרככה והיא התרחקה הן מהמרקסיזם והן מהדרישות הלאומיות התקיפות ועברה לפעול להשגת אוטונומיה, לרבות שוויון זכויות תרבותיות ולשוניות עבור הכורדים בטורקיה, ולמען ההכרה בכורדים כמיעוט אתני על פי החוקה הטורקית. ה-PKK השתמשה בטרור ובאיומים בהפעלת אלימות כנגד מטרות צבאיות ואזרחיות לצורך השגת מטרותיה הפוליטיות. למעלה מ-45,000 בני אדם נהרגו במהלך העימות שבין ה-PKK לבין השלטון בטורקיה מאז 1984. ה-PKK טוענת כי למעלה מ-18,500 בני אדם נהרגו בידי כוחות המשטרה והצבא הטורקיים.

משה ברזני

משה ברזני (14 ביוני 1926, ב' בתמוז ה'תרפ"ו - 21 באפריל 1947, ב' באייר ה'תש"ז), מעולי הגרדום, היה לוחם במחתרת הלח"י שנתפס על ידי הבריטים והתאבד בגיל 20 בצינוק בטרם הועלה לגרדום.

עבדוללה אג'לאן

עבדוללה אג'לאן, המכונה "אפו" (טורקית: Abdullah "Apo" Öcalan; נולד ב-4 באפריל 1948), הוא מנהיג ארגון המחתרת "מפלגת הפועלים של כורדיסטן" - PKK, הנאבק להקמת מדינה כורדית עצמאית בחבלים הכורדיים שבשליטת טורקיה, עיראק ואיראן.

צלאח א-דין

צלאח א-דין (ערבית: صلاح الدين يوسف طجير بن ايوب, תעתיק מדויק: צלאח אלדין (א-דין) יוסף טג'יר בן איוב, תרגום: "צדקת האמונה"; בכורדית: سه‌لاحه‌دین ئه‌یوبی, Selah'edînê Eyubî‏; 1137/8 – 4 במרץ 1193). בספרות המערב הוא מוכר בשם "סלדין" (Saladin). ייסד את השושלת האיובית במצרים ובסוריה, שהייתה כורדית במוצאה. ידוע הן בעולם המוסלמי והן בנוצרי על מנהיגותו והצלחותיו הצבאיות, שרוככו באבירותו ובטבעו הרחמני בזמן מסעות הצלב.

שושנה ארבלי-אלמוזלינו

שושנה ארבלי-אַלמוּזלינו (26 בינואר 1926 – 12 ביוני 2015) הייתה אשת ציבור ישראלית שכיהנה כחברת הכנסת מטעם סיעת המערך מהכנסת השישית ועד לכנסת השתים עשרה. הייתה סגנית יושב ראש הכנסת, סגנית שר הבריאות בממשלת ישראל ה-21 ושרת הבריאות בממשלה ה-22, והאישה השנייה שכיהנה בממשלת ישראל בתפקיד שרה שאינו שר ללא תיק, (אחרי גולדה מאיר). חברת מזכירות מועצת הפועלות ואחר כך נעמת. לפני עלייתה ארצה הייתה חברת המחתרת הציונית בעיראק.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.