כומר

כומר הוא איש דת המופקד על קיום טקסים דתיים, המשמש לעיתים גם מנהיגה הרוחני של קהילה. המונח מתייחס בעיקר לכמרים נוצרים, אך הוא משמש גם לכהני דת בדתות אחרות, ומשום כך ניתן לכנות גם אנשי דת סיקים או זורואסטרים בשם "כמרים".

מקור המונח

מקור המונח העברי כומר בתנ"ך[1] ובספרות חז"ל[2] לציון כהני עבודה זרה. מצודת ציון[3] מפרש כי הם נקראים כך על שם מלבושיהם השחורים, מלבי"ם[4] סובר כי מדובר בכהני השמש השזופים ורש"ר הירש[5] מסביר כי מלאכתם של הכמרים היא להכמיר את לב שומעיהם.

בשפות אירופאיות רבות משמש מושג הנובע מהמילה הלטינית Presbyter בעצמה מיוונית πρεσβύτερος (פְּרֵסְבִּיטֵרוֹס, זקן) ששימשה לציון מנהיגים דתיים נוצרים ויהודים בתקופה ההלניסטית. בשפות אחרות היא נובעת מהמונח הלטיני Sacerdos (מ-Sacer, קדושה + סיומת עשייה).

בנצרות

בנצרות האורתודוקסית ובנצרות הקתולית מופקד הכומר על ביצוע הסקרמנטים הדתיים, כמו חלוקת לחם הקודש או האזנה לווידוי. בנצרות הקתולית והאורתודוקסית נחשב הכומר בעל תכונות קסם וכישוף, הנובעות מהסמכתו לשמש כהן דת, ומאפשרות לו לשמש מתווך בין המאמין לאלוהיו. מכוח ההסמכה יכול הכומר למחול בשם האל על חטאים, לקבוע תנאים של כפרה עליהם, להפוך יין ולחם לדמו ולבשרו של ישו, לברך את הנולדים, וכדומה. תכונות פלאיות אלו העניקו לכמרים לאורך השנים מעמד מרכזי בקהילתם. בנצרות הקתולית יכולים לשמש כמרים רק גברים בני שלושים ומעלה,[6] אף כי לכלל זה יש חריגים במקרים יוצאים מן הכלל. בנצרות האורתודוקסית יכולים גברים נשואים להפוך כמרים, אך אסור להם להינשא לאחר הסמכתם. כמרים קתולים ואורתודוקסים מחויבים בפרישות, ואינם מורשים להינשא. חריגים לכלל זה, לעיתים, הם אנשים שהמירו דתם לנצרות והיו נשואים לפני כן. חובת הפרישות הפכה כלל מחייב במאה השביעית, אך במקרים רבים לא יושמה החובה בפועל, ורוב הכמרים היו נשואים או חלקו משק בית עם אם ילדיהם. עוד במאה השש־עשרה מונו למשרת האפיפיור אנשים שנישאו קודם לכן. כללי הפרישות הפכו קפדניים יותר, לפחות כלפי חוץ, אחרי הקונטרה-רפורמציה.

כמרים קתולים לבושים בדרך כלל בלבוש מסורתי, הכולל בגדים שחורים וצווארון לבן ומעומלן. הלבוש המסורתי של כמרים אורתודוקסיים מורכב מגלימות שחורות וארוכות, עם צלב גדול המעטר את חזם.

בכנסיות הפרוטסטנטיות, בהן בוטלו הסקרמנטים ונדחה הרעיון שכהן הדת זוכה לתכונות כישופיות בזכות הסמכתו ככומר, חל פיחות במעמדו של הכומר. והוא נושא בתואר מחייב פחות כמו: רועה, שר, כהן דת, או נכבד. תפקידו בכנסייה הפרוטסטנטית נושא אופי המדגיש הדרכה רוחנית, סיוע, הנחיה של תפילה ונשיאת דרשות בפני עדת המאמינים. הכמרים בכנסייה הפרוטסטנטית אינם מתייחדים בלבוש מיוחד השונה מזה של בני קהילתם, אך בזרמים מסוימים, כמו בכנסייה האנגליקנית והלותרנית, עדיין מקובלת לבישת צווארון הכמורה הלבן והנוקשה. הכמרים הפרוטסטנטים אינם מחויבים לחיי פרישות והם רשאים להינשא. בכנסייה האנגליקנית ובכנסיות הלותרניות הן גברים והן נשים יכולים להתמנות לכמורה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ה', ספר הושע, פרק י', פסוק ה', ספר צפניה, פרק א', פסוק ד'
  2. ^ לדוגמה: תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ', עמוד ב', מסכת סנהדרין, דף ס"ד, עמוד א', מסכת עבודה זרה, דף נ"א, עמוד ב'
  3. ^ על מלכים ב', כ"ג, ה'
  4. ^ על הושע, י', ה'
  5. ^ על בראשית, מ"ג, ל'
  6. ^ בשנותיה הראשונות של הכנסייה הקתולית לא היה איסור על הסמכתן של נשים לתפקידי כמורה.
11 במאי

יש עוד 234 ימים. יום זה הוא היום ה129 בשנה ובשנה מעוברת הוא היום ה130.

14 בינואר

14 בינואר הוא היום ה-14 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 351 ימים (352 בשנה מעוברת).

15 בפברואר

15 בפברואר הוא היום ה-46 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 319 ימים (320 בשנה מעוברת).

23 בדצמבר

23 בדצמבר הוא היום ה־357 בשנה (358 בשנה מעוברת) בשבוע ה־51 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 8 ימים.

23 במאי

23 במאי הוא היום ה-143 בשנה (144 בשנה מעוברת), בשבוע ה-21 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 222 ימים.

26 ביולי

26 ביולי הוא היום ה-207 בשנה (208 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 158 ימים.

28 בנובמבר

28 בנובמבר הוא היום ה-332 בשנה, בשבוע ה-49 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 33 ימים (32 בשנה מעוברת).

3 בפברואר

3 בפברואר הוא היום ה-34 בשנה, בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 331 ימים (332 בשנה מעוברת).

9 בנובמבר

9 בנובמבר הוא היום ה-313 בשנה בלוח הגרגוריאני (314 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 52 ימים.

ג'פרי ממונמות'

ג'פרי ממונמות' (באנגלית: Geoffrey of Monmouth) היה כומר נוצרי שחי במאה ה-12 בוויילס, וידוע כאחד ההיסטוריונים האנגליים הראשונים, וההיסטוריון האנגלי העיקרי שחי בימי הביניים. ג'פרי נולד בשנת 1100 לערך, בוויילס, והיה ככל הנראה ממוצא ברטוני.

ג'פרי למד באוניברסיטת אוקספורד ולאחר סיום לימודיו מונה לארכידיקן (כומר) של מונמות'. בשנת 1152 מונה לדרגת ההגמון של סט אַסָף. ג'פרי נפטר בשנת 1154.

הולך בדרכי (סרט, 1944)

הולך בדרכי (באנגלית: Going My Way) הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1944 בביומו ובהפקתו של לאו מקארי עם בינג קרוסבי ובארי פיצג'רלד בתפקידים הראשיים. התסריט של דדלי ניקולס מבוסס על סיפור קצר של לאו מקארי.

הסרט הוא על כומר צעיר, האב או'מלי, המתמנה להחליף כומר ותיק שמכהן כראש כנסייה וקהילה במנהטן עשרות שנים. בינג קרוסבי שר בסרט חמישה שירים שאחד מהם הפך ללהיט.

הסרט היה שובר קופות במקום ראשון בשנת 1944. הוא היה מועמד לעשרה פרסי אוסקר וזכה בשבעה:

פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר - בינג קרוסבי

פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר - בארי פיצג'רלד. הוא היה גם מועמד לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר (מקרה ייחודי - מאז שונה הנוהל והופסק להעניק לשחקן שתי מועמדויות לפרס אוסקר על אותו סרט).

פרס אוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר - השיר "Swinging on a Star" אותו שר בינג קרוסבי עם מקהלת ילדים. השיר הפך ללהיט עם ביצועים רבים של פרנק סינטרה, ברל אייבס, אוסקר פיטרסון, רוזמרי קלוני ועוד.

פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר, פרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר ופרס אוסקר לסיפור הטוב ביותר (קטגוריה שבוטלה ב-1957).הסרט זכה גם בפרס גלובוס הזהב לבמאי הטוב ביותר - סרט קולנוע (לאו מקארי) ובפרס גלובוס הזהב לשחקן המשנה הטוב ביותר - סרט קולנוע (בארי פיצג'רלד).

השיר "Too Ra Loo Ra Loo Ral" שחובר ב-1913 הפך ללהיט לאחר ביצועו על ידי בינג קרוסבי וזכה לגרסאות כיסוי רבות של בובי דארין, דין מרטין, רוזמרי קלוני, פרי קומו, קוני פרנסיס ואחרים.

הצלחת הסרט הביאה להפקת הסרט פעמוני סנט מרי עם בינג קרוסבי בתפקיד או'מלי לצד אינגריד ברגמן.

ב-1962 הפיקה חברת ABC, סדרת טלוויזיה בשם זה עם ג'ין קלי בתפקיד א'ומלי.

ב-2004 נבחר הסרט לשימור בארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית בספריית הקונגרס.

המאה ה-5

המאה ה-5 היא התקופה שהחלה בשנת 401 והסתיימה בשנת 500. היא המאה החמישית של המילניום הראשון.

וידוי (נצרות)

וידוי הוא הודאה בפשע או בחטא אותו ביצע האדם. בנצרות, הווידוי הוא אחד משבעת הסקרמנטים והוא על פי רוב אישי ולא קבוצתי. המתוודה שופך את חטאיו בפני כומר, הלה גוזר לו עונש סמלי, ובכך מבוטל למעשה חטאו של המתוודה כאילו לא היה. אם מת האדם בלא וידוי, נפשו נידונה לאבדון בגיהנום. מכאן נובעת חשיבותו הרבה של הווידוי בנצרות.

חסיד אומות העולם

בהתאם לחוק הישראלי ניתן התואר "חסיד אומות העולם" למי שאינו יהודי, ופעל למען הצלת יהודים בתקופת השואה . תוך סיכון חייו, ללא קבלת תמורה. התואר ניתן בהתאם לחוק זכרון השואה והגבורה – יד ושם משנת 1953. עד כה הוענק התואר ליותר מ-26,000 אנשים (ראו טבלה להלן).

הרעיון בבסיסו של הביטוי הוא כי האדם שלו ניתן התואר זכאי לכאורה להיקרא "חסיד" במשמעות הנהוגה ביהדות. זאת, על אף העובדה כי הוא נמנה עם "אומות העולם", כלומר אינו יהודי.

בהלכה משמש התואר "חסידי אומות העולם" לגויים מאמינים המקיימים את שבע מצוות בני נח, ללא קשר להצלת יהודים.

חשמן

חשמן (בלועזית: קרדינל) היא הדרגה הגבוהה ביותר מתחת לאפיפיור במדרג האדמיניסטרטיבי של הכנסייה הקתולית. מקור השם בלטינית: cardo, כלומר "ציר", כינוי הבא לסמן את היותו של החשמן נקודת משען מרכזית במדרג הכנסייתי. חשמן הוא כומר או בישוף או ארכיבישוף שמונה על ידי האפיפיור כחבר בחבר החשמנים (בלטינית: collegium cardinalium). מינוי כחשמן הוא מינוי לכל החיים.

כמורה

כמורה הוא כינוי כללי המתאר את כהני הדת הנוצרית. בעברית לא קיימת הבחנה בין הקלרוס (ביוונית עתיקה: κλήρος, אשר נפל בידיהם החלק), הגוף הארגוני, לבין הכמורה כמעמד נבדל מזה של שאר המאמינים.

הכמורה עוסקת בטקסי הדת הנוצרית, בהטפה ובהפצה (מיסיונריות) של דוקטרינת הכנסייה. ישנו הבדל בין הכמרים לבין חכמי הדת או התאולוגים. כומר איננו נמנה תמיד עם חכמי הדת, וכן להפך, התאולוג העוסק בפילוסופיה של הדת יכול שלא להיות כומר באופן רשמי. הכינוי כמורה מתייחס בראש ובראשונה לכהני הדת בנצרות.

הכמורה בכנסייה הנוצרית כוללת הן כמרים נמוכי דרג, והן דיאקונים, בישופים, ושאר בעלי תפקידים כנסייתיים שהוסמכו על ידי ההיררכיה הכנסייתית. בכנסייה הקתולית ובנצרות האורתודוקסית מבחינים בין כהני דת הפורשים מן העולם הגשמי (נזירים או אבות המנזרים) וכהני דת החיים בעולם הגשמי, ה"חילוני". בכנסיות אלו הכמרים הם גברים בלבד. בחלק מהזרמים של הנצרות הפרוטסטנטית, החל מהעשורים האחרונים של המאה ה-20, החלו למנות גם נשים לתפקידי כמורה.

נצרות

הנצרות היא דת אברהמית שצמחה לפני כאלפיים שנה והתפשטה מארץ ישראל. היא הדת הגדולה בעולם ומספר המאמינים המשתייכים לפלגיה הרבים נאמד בלמעלה מ-2.3 מיליארד איש. כל הכנסיות הנוצריות מעמידות במרכז משנתן את דמותו של ישו, הנחשב למייסדה של הדת ולמורה דרכה. הרוב המוחלט ביניהן מקבל את אמונת היסוד כי ישו הוא בן האל, אחד משלושת מרכיביו השווים – יחד עם האל האב ורוח הקודש – של השילוש הקדוש שמהווה את אלוהים האחד, וכי התגלם בבשר כדי לגאול את האנושות מחטאיה ומת בצליבה כקורבן לשם כך. ישועת האדם מותנית בקבלת ישו כמשיח וכאלוהי. קיימות כנסיות הדוחות את מושג השילוש ואף קבוצות שוליים המזדהות כנוצריות ורואות בישו בן-תמותה בלבד, אם כי היתר לא מכירות בהן כלגיטימיות.

החלוקה הבסיסית בעולם הנוצרי היא בין הזרמים של ארצות מערב ומרכז אירופה ומושבותיהן מעבר לים לבין הזרמים של ארצות המזרח התיכון ומזרח אירופה. הפער נובע מגורמים תרבותיים וגאוגרפיים, בעיקר בין המערב שהשתמש בלטינית למזרח שהעדיף יוונית או שפות מקומיות, כמו גם מחלוקות תאולוגיות שונות. כנסיות המערב מונות בעיקר את הקתולים המכירים בסמכות האפיפיור והמסורה, ואת הפרוטסטנטים הדוחים את שתיהן, מעניקים חשיבות רבה לפרשנות האישית של כתבי הקודש ומפוצלים לרבבות גופים עצמאיים הנעדרים היררכיה ברורה. כנסיות המזרח כוללות, בין היתר, את האורתודוקסים הרואים את פטריארך קונסטנטינופול כ"ראשון בין שווים" בקרב מנהיגיהם ואת האוריינטלים הנבדלים מכל הקודמים בכך שהם דוחים את החלטות ועידת כלקדון מ-451 וגורסים שלישו היה טבע אחד בלבד.

הנצרות הקדומה התפתחה לאטה מן המאה הראשונה לספירה, קודם כל ככת יהודית קטנה שקידמה את תורת ישו ולאחר מכן כאמונה אוניברסלית שלא דרשה מגויים שהצטרפו אליה לשמור את חוקי התורה. לאחר הפיכתה לדת הרשמית של האימפריה הרומית במאה הרביעית, הפכה לדומיננטית באירופה ובעולם המערבי. במהלך התקופה הקולוניאלית, משלהי ימי הביניים ועד אמצע המאה ה-20, התפשטה הנצרות אל הקולוניות שהקימו הכובשים מאירופה ברחבי העולם וכיום רוב הנוצרים הם תושבי מדינות שמחוץ לעולם המערבי. לנצרות היה חלק חשוב ועיקרי בעיצוב תרבות המערב.

סלובקית

סלובקית (סלובקית: Slovenský Jazyk; להאזנה (מידע • עזרה)) היא שפה סלאבית מערבית. היא קרובה במיוחד לצ'כית.

הסלובקית מדוברת בסלובקיה על ידי 5,000,000 אנשים, בארצות הברית על ידי 500,000 מהגרים, בצ'כיה על ידי 320,000 אנשים (עקב התפרקות צ'כוסלובקיה), ובמדינות נוספות באזור.

במאה ה-18 התקיימו מספר ניבים של סלובקית מדוברת באזורים שונים של סלובקיה, אולם הצ'כית שימשה לכתיבה. ניסיון ראשון לקביעת נוסח עבור סלובקית כתובה נעשה בשנת 1787 על ידי כומר קתולי בשם אנטון ברנולק, בהתבסס על הדיאלקט הסלובקי של תושבי מערב סלובקיה, אולם ניסיון זה כשל. בשנת 1844 נעשה ניסיון נוסף לקביעת נוסח לסלובקית כתובה, על ידי קבוצת לותרנים בהנהגת ליודוביט שטור, בהתבסס על הדיאלקט של תושבי מרכז סלובקיה. דיאלקט זה נבחר כבסיס משום שהיה קרוב יותר לכלל דוברי הסלובקית ומשום שהיה שונה יותר מצ'כית מהדיאלקט של מערב סלובקיה. הקודיפיקציה של שטור הצליחה, בין השאר הודות לרוח הלאומית שפעמה בסלובקים שתרבותם דוכאה על ידי השלטונות האוסטריים, והנוסח שקבע בין השאר בספרו על הדקדוק הסלובקי משנת 1846, משמש את הסלובקית עד היום.

עין ראפה

עין ראפה (בערבית: عين رافا או عين رافة) הוא כפר ערבי, ממוקם כ-10 ק"מ מערבית לירושלים, בוואדי שבין כביש 1 ואבו גוש מצפון וצובה מדרום.

הכפר נקרא על שם המעיין "עין ראפה" הנמצא במרכזו.

בדומה למעיין "עין לימון" (לַמוּר) הסמוך, גם מקורו של השם "ראפה" הוא צרפתי.

תושבי הכפר מספרים שבאחת מקבוצות הנזירים שפקדו את המקום, היה כומר בשם "ראפה". הכומר אמר לתושבי הכפר, שאם יחפרו בנקודה מסוימת ימצאו נביעה. התושבים חפרו באותו המקום ומצאו את הנביעה, שנקראה מאז "עין ראפה" על שם אותו כומר.

הכפר הוקם לאחר מלחמת העולם הראשונה על ידי שלושה אחים מהכפר סובא הסמוך שנכבש ב-1948 ועל אדמותיו קיים היום קיבוץ צובה.

תושבי סובא ברחו מבתיהם בזמן מלחמת העצמאות אך כ 20 תושבים בני משפחת חמולת ברהום שלהם היו אדמות ושני בתים בקרבת המעין נותרו במקום. ב-1949 קיבלו תעודות זהות ואזרחות ישראלית. ב 1967 הצטרפו לעין ראפה תושבים נוספים שמקורם בצובא ושהו במזרח ירושלים בין 1948 ל 1967, הם קיבלו אישורים לאיחוד משפחות או שהיו בעלי תעודת זהות ישראלית המקנה זכות לתושבות קבע בישראל. כל תושבי עין ראפה יושבים על אדמות הכפר סובא.

ב 1962 התיישבו תושבי עין נקובא, שעד אותו זמן התגוררו באבו גוש, בצמוד לעין ראפא ויסדו את היישוב עין נקובא. עין נקובא מצוי בצמוד וממזרח לעין רפא. בשנת 1962 בקשו נציגי התושבים לקדם את סלילת דרך הגישה לכפר. התיישבות אנשי עין נקובא על אדמות סובא באישור המוסדות העלה כעסים בין אנשי עין רפא.

ערכים בנצרות
נצרות
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האבהבןרוח הקודש
זרמים עיקריים
נצרות קתוליתנצרות פרוטסטנטית (לותרניזםקלוויניזםאדוונטיזםבפטיזםמתודיזםאוונגליקליזם) • הכנסייה האנגליקניתנצרות אורתודוקסיתנצרות אוריינטליתהכנסייה האשורית ("נסטוריאנית")
היסטוריה של הנצרות

הוועידות האקומניות • האיקונוקלאזם
פילוג הכנסייה הנוצריתמסעי הצלב
הפילוג המערביהרפורמציה
המיסיוןהיסטוריה של המיסיון הנוצרי

חגים נוצרים

ליטורגיהחג המולדחג הפסחאהלוח הגרגוריאניהלוח היוליאניחגי קדושים נוצרייםחגים ניידיםהתענית

אישים מרכזיים

הבתולהיוחנן המטבילהשליחיםפאולוספטרוסאתנסיוסאוגוסטינוסאבות הנצרותתומאס מאקווינסלותרקלווין

תאולוגיה נוצרית

מונותאיזםהשילוש הקדושהקרדולוגוס
כריסטולוגיהאינקרנציההלידה הבתולית
צליבת, תחיית ועליית ישוהביאה השנייה
החטא הקדמון • כפרה • חסד • גאולה • אנטיכריסט

הפולחן הנוצרי

הסקרמנטיםטבילהוידויסעודת האדון
צלבאיקוניןתפילהקדושיםסקרמנטליםמזבחהצטלבות (נצרות)

כתבים נוצריים

הברית הישנההברית החדשה
הבשורותהספרים החיצונייםספר השעותהגיוגרפיה • הקאנון הנוצרי

ההיררכיה הכנסייתית

אפיפיורפטריארךחשמןארכיבישוף
בישוף • כומר • דיאקוןנזיר

מבנים

אדריכלות כנסיותכנסייהמנזראגן טבילהבפטיסטריוםקתדרלהמאוזוליאוםקפלהבזיליקה

ראו גם

נצרות ואנטישמיות
עדי יהוהמשפט קאנוני
יהדות משיחית

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.