כהן גדול

הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הוא תוארו של ראשון הכהנים בעם ישראל, האדם שעמד בכל דור בראש הממסד הדתי היהודי. הכהן הגדול נבדל משאר הכהנים במעמדו, בהשפעתו, בתפקידיו הדתיים, בחובותיו הדתיות והפרטיות, ובזכויות היתר הנוספות שקיבל. ההבדל החיצוני הבולט ביותר בינו לבין אחיו היה לבושו, שתפקידו היה להציג מעין הדרת מלכות ויחוד.

גם התואר כֹּהֵן הָרֹאשׁ המופיע בתנ"ך[1] מתייחס ככל הנראה לכהן הגדול.

בתקופות הפרסית וההלניסטית היה אחד ממנהיגי העם היהודי תחת השלטון הזר. תפקיד זה מקביל במדה מסוימת לתפקידו של 'רב כהנים' הידוע לנו מכתבי אוגרית. עד לימי יאסון עברה משרת הכהן הגדול בירושה, והמחזיקים בה התייחסו אל אהרן כ-"הכהן הגדול הראשון" ואל אלעזר בנו כממשיכו.

מעמדו ההלכתי

קדושתו של כהן גדול היא קדושה עצמית, ואינה תלויה בדבר, ולכך נאמר: "כהן גדול שחטא - מלקין, ואין מעבירין אותו מגדולתו.. (שנאמר:) "כי נזר שמן משחת אלהיו אני השם", כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו" (ירושלמי סנהדרין דף ט', ב').

תפקידיו הדתיים של הכהן הגדול

Lilien High priest
כהן גדול. על ראשו הוא לובש את המצנפת ואת הציץ. ציור: אפרים משה ליליין

הכהן הגדול החדש היה יכול להיכנס לתפקידו רק לאחר שנמשח בשמן המשחה והקריב קורבן מנחה מיוחד (לאחר שיבת ציון ואובדן הארון והאורים ותומים נעשתה המשיחה לתפקיד רק על ידי הלבשת הבגדים המיוחדים).

  • על הכהן הגדול מוטלת האחריות לשאול באורים ותומים כאשר יש צורך.
  • הוא היחיד שהיה יכול להיכנס לקודש הקודשים בבית המקדש, ורק ביום הכיפורים. כל עבודת יום הכיפורים נעשית על ידו בלבד.
  • עבודת כהן גדול ביום כיפור - בתקופה שהיה קיים בית המקדש, הייתה עבודת הכהן הגדול החלק המרכזי של יום הכיפורים. הכהן הגדול של אותה תקופה, היה קורא בתורה ב"עזרת הנשים" של המקדש שתי פרשיות. ("אחרי מות" בויקרא טז, א, ו"אך בעשור" בויקרא כג, כז) והיה נכנס לקודש הקודשים בפעם היחידה בשנה ומקטיר שם קטורת ומתפלל תפילה קצרה, על גשמים ושלא תשמע תפילת עוברי דרכים (שמבקשים להפסיק את הגשם). על המשכיות מלכות ישראל, ועל הפרנסה. על פי המתואר במקורות, הוא היה עלול למות בקודש הקודשים, ולכן היה נחפז לאחר ביצוע תפקידו לצאת במהירות כדי לא להבהיל את העם.
  • הכהן הגדול היה מבצע וידוי ובקשת מחילה על כל עם ישראל כאשר היה מתפלל את תפילת "כל עוונות ישראל".
  • הכהן הגדול היה יכול להקריב קורבנות בכל עת שרצה בכך, בלי להתחשב בסדר המשמרות. המנהג היה שהכהן הגדול הקריב בשבתות, ראשי חודשים וחגים. בנוסף היו מעלים בכל יום מנחה לקורבן מכספו האישי בשמו.

המגבלות הדתיות שהוטלו עליו היו חמורות מהמגבלות שהוטלו על יתר הכהנים הרגילים, והתייחסו בעיקר לנושאי אישות וטומאה.

מצוות אישיות

נוסף על האיסורים הרגילים של הכהנים, ישנם לכהן הגדול איסורים נוספים:

איסורי נישואים

מלבד סוגי הנשים האסורות לכהן הדיוט, שהן: גרושה, חלוצה, זונה, חללה וגיורת, לכהן הגדול נוסף איסור נישואין לאלמנה, אף אם היא התאלמנה מהאירוסין.

חיוב לישא בתולה

הכהן גדול נצטוו לישא אשה בתולה שלא נישאה לאחר, שנאמר: "וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח" (ויקרא כ"א י"ג). כהן העובר ונושא אישה בעולה ביטל מצוות עשה זו.

איסורי היטמאות

לכהן הגדול אסור להיטמא למת בשום מצב (להבדיל מכהן הדיוט, שמצווה להיטמא לשבעת הקרובים: אב, אם, אח, אחות, ילד, ילדה, אישה) מלבד למת מצווה.

לבוש הכהן הגדול

Ballymote Church of the Immaculate Conception South Aisle The Presentation of the Blessed Virgin Right Window Detail Kohen Gadol 2010 09 23
כהן גדול בבגדיו המהודרים

הכהן הגדול יוחד בבגדיו משאר הכהנים. הכנת הבגדים המקוריים הוטלה לפי המקרא על בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, שני אמנים מומחים שעסקו גם ביצירת המשכן וכליו.

הכהן גדול היה לבוש בשעת עבודתו בשמונה בגדים.

  1. מכנסיים
  2. כתונת
  3. אבנט
  4. מצנפת
  5. מעיל
  6. אפוד
  7. חושן
  8. ציץ

בתקופת שלטון הנציבים הרומאים הייתה השמירה על בגדי הכהן הגדול מקור לחיכוך מתמיד בין השלטונות הרומאים לבין מנהלת בית המקדש, עד שלבסוף הועברה האחריות שלהם לשלטונות היהודים.

על פי התלמוד הבבלי, לכהן הגדול הייתה תספורת לוליינית, תספורת ייחודית שהייתה מחודשת פעם בשבוע בערב שבת.[2]

מעמדו והשפעתו לאורך ההיסטוריה

לפי המסורת, הכהן הגדול הראשון היה אהרון הכהן, יורשו היה בנו אלעזר ולאחר מכן פינחס בנו של אלעזר. מאז ממשיכה, לפי המסורת, שושלת הכהונה כקו ישיר מבני אהרון. נראה, שעוד בתקופה שקדמה למלכים, היו לכהנים הגדולים מעמד והשפעה חזקים בחברה השבטית, כמו שנראה בתיאור המקראי על בית עלי, שבניו שימשו ככוהנים במשכן שילה. בימי המלוכה הקדומה שימשו הכוהנים גם כשרים למלכים, וכהנים נזכרים לאורך כל תקופת המלוכה כיועצי מלכות ובעלי שררה, ובמיוחד הכוהנים הגדולים. בתקופת שלמה בערך החלה עלייתה של משפחת צדוק לכהונה הגדולה. בימי מלכותו של יאשיהו והתיקון הדתי שביצע התחזק מעמד הכהנים בכלל, וכהני ירושלים בפרט, בייחוד הכהנים הגדולים.

בימי ממלכת יהודה הייתה לכהן הגדול השפעה פוליטית מרכזית, וכפי שמתואר בספר מלכים, יהוידע הכהן הגדול היה הרוח החיה מאחורי הקשר נגד עתליה והמלכתו של יואש.

עם גלות בבל גלה גם נצר לכהונה - יהוצדק, שהיה בנו של שריה, הכהן הגדול בזמן חורבן הבית.

בתקופת בית שני

עם שיבת ציון ומראשית ימי בית שני, תחת השלטון הפרסי, החלו הכהנים הגדולים לתפקד כראשי העם. במיוחד בלט כוחם בתקופת הכנסת הגדולה - מוסד הלכתי שהיו בו מאה ועשרים חברים, והיוה סמכות הלכתית בלעדית עליונה. בתקופה זו, שנמשכה כנראה משיבת ציון, ועד לדורות הראשונים של התנאים, עמד הכהן הגדול בראש הכנסת הגדולה כדוגמת שמעון הצדיק, שהיה ידוע כאחד משיירי הכנסת הגדולה ושימש ככהן גדול. הכהן הגדול, יחד עם הפחה שפעל מטעם המלכות הפרסית, עמד בראש השלטון ביהודה, וטיפל למעשה בכל ענייניו הפנימיים של העם. נראה שלכהן הגדול הייתה גם השפעה על יהודים מחוץ ליהודה. המקרא מציין את יהושע בן יהוצדק -מבין הכהנים בני צדוק- ככהן הגדול שחזר בשיבת ציון, ושימש ככהן הגדול שבזמנו שוקם בית המקדש.

במהלך התקופה הפרסית, לפי יוסף בן מתתיהו היה מאבק ירושה בין יוחנן בן יוידע הכהן הגדול ואחיו ישוע על הכהונה הגדולה, מאבק שהוביל להתערבות תקדימית של הפחה בגוהי, נציגו של ארתחשסתא השני, בענייניה הפנימיים של יהודה.

לכהן הגדול הייתה כנראה גם עמדה דיפלומטית כלפי כוחות זרים, כפי שנראה מהאגדה על המפגש בין הכהן הגדול שמעון הצדיק לבין אלכסנדר מוקדון.

בתקופה ההלניסטית הפך מעמד הכהונה הגדולה לחשוב והמשפיע ביותר בקרב העם. שכבת ההנהגה המדינית של היהודים בארץ ישראל יצאה ממעמד זה. הכוהנים הגדולים היו למעשה ראשי יהודה האוטונומית. בית המקדש שימש גם כמוסד הדתי העיקרי וגם כמוסד המדיני העיקרי.

תפקידם של הכוהנים הגדולים כלל ייצוג העם לפני השלטון, פיקוח וניהול עבודת המקדש, שמירה על ביטחון ירושלים, דאגה לאספקת מי השתייה, וגביית המיסים לשלטון הזרים. הכהן הגדול היה גם בעל תפקיד תרבותי רוחני חשוב, ובעל השפעה גדולה על ההתפתחות הדתית של העם. תרגום התורה ליוונית נעשה, לפי אגרת אריסטיאס, תחת ניהולו של אלעזר הכהן הגדול. גם בתחום החינוך היה לכהן הגדול תפקיד מרכזי כפי שאנו לומדים מדברי השבח של רב יהודה בשם רב ליהושע בן גמלא במסכת בבא בתרא (כא ע"א).

בתחילת המאה השנייה לפני הספירה, בימי שלטונם של הסלאוקים על הארץ, החל מאבק פוליטי ואידאולוגי על משרת הכהונה הגדולה.

המאבק התבטא במאבקים בין-משפחתיים. בית צדוק ממשמרת ידעיה (צאצאי יהושע בן יהוצדק), החזיקו את הכהונה הגדולה לאורך כל התקופה הפרסית וההלניסטית. עליהם קראו תגר בני טוביה ומשמרת בילגה. שני הצדדים גם החזיקו באידאולוגיות מנוגדות בקשר לצביון התרבותי דתי של העם. בעוד רוב בני צדוק דגלו בשמירה על המסורת הקיימת, דגלו בני טוביה בהתייוונות ואימוץ התרבות ההלניסטית. הצדדים גם התחלקו למפלגות פרו-תלמיות, ומפלגות פרו-סלאוקיות.

המאבק הגיע לשיא חדש בהדחת חוניו השלישי מהכהונה הגדולה על ידי המלך הסלאוקי אנטיוכוס הרביעי אפיפנס, ומינוי יאסון, אחיו המתייוון של חוניו, לכהן גדול, בתמיכת בני טוביה. ההדחה הייתה תקדים מסוכן במעמד הכהונה הגדולה. לראשונה התערב שליט זר באופן ישיר בענייניה הפנימיים של יהודה, ובמינוי של מנהיג האומה. לראשונה בוטלה הכהונה הגדולה, אשר הייתה אמורה להיות משרה לכל החיים.

שיאו של המאבק הגיע במלחמת האזרחים בין יאסון ובין מנלאוס על הכהונה הגדולה. יאסון הפך את ירושלים לפוליס הלניסטית, אך מדיניותו ההלניסטית הייתה מתונה מדי בשביל בני טוביה. עובדה זו בתוספת שאיפות פוליטית אישיות, הביאו את מנלאוס לקנות את הכהונה הגדולה מאנטיוכוס הרביעי. הדבר הוביל למלחמה בין שני הכהנים הגדולים, ובין הפלגים המתונים לפלגים הקיצונים של התייוונות.

מעמדו של הכהן הגדול בקרב העם ירד בעקבות אירועים אלה, בעקבות קשריו עם מדיניות אנטיוכוס, ובעקבות התייוונות חלק גדול מהמשפחות השולטות במעמד זה.

בית חשמונאי

עם הקמת מדינת החשמונאים הגיע מעמדו המדיני של הכוהן הגדול לשיאו. הכהן הגדול החשמונאי (משפחת כהנים ממשמרת יהויריב[3]) היה למעשה גם נשיא האומה העצמאית ומאוחר יותר מלכה. אולם יחד עם עליית מעמדו המדיני של הכהן הגדול בקרב העם החלה ירידה במעמדו כמנהיגו הרוחני. עליית הפרושים כמנהיגים הדתיים של העם הובילה לדחיקת הכהנים בכלל, והכהנים הגדולים (שרובם היו מנהיגי הצדוקים) בפרט, ממעמדם הרוחני בקרב האומה. הפרושים, ובייחוד הקיצונים שבהם, דרשו מהחשמונאים להפריד את הכהונה הגדולה מהשלטון החילוני של הנשיאות, דרישה שהלכה והתגברה עם הפיכת החשמונאים למלכים.

סוף ימי הבית השני

סוף המדינה החשמונאית ועליית הורדוס לשלטון סימנו את תחילת סופה של הכהונה הגדולה. לראשונה עבר השלטון המדיני של היהודים מאז שיבת ציון לגורם שאינו הכהן הגדול: בתקופת שלטונה של שלומציון הייתה הכהונה הגדולה שייכת לבנה יוחנן הורקנוס השני. לאחר שחיסל הורדוס את בית חשמונאי מינה את שמעון בן ביתוס מאלכסנדריה ככוהן גדול. השערת החוקרים היא שבדרך זו ניסה לשלול את כוח הכהונה בכך שהמשרה לא עברה יותר בירושה, והפסיקה להיות משרה לכל החיים. במהלך שנות שלטונו מינה לתפקיד הכהן הגדול שבעה כהנים כראות עיניו. בעקבות כך חל פיחות במעמדו של הכוהן הגדול.[4] מעמדו של הכהן הגדול הצטמצם למעמד טקסי, ותפקידו היה בעיקר ביצוע עבודת יום הכיפורים.

הורדוס העדיף למנות את כוהנים ממשפחות כהונה מחוץ לארץ ישראל כך שהם יהיו חסרי בסיס תומכים מקומי ולא יוכלו לאיים על מעמדו.

לאחר מותו של הורדוס עברה סמכות מינוי הכהנים הגדולים לבנו ארכלאוס שהמשיך במדיניות אביו ולאחר הדחתו וסיפוחה של יהודה לאימפריה הרומית בשנת 6 מינו הנציבים הרומאים את הכהנים הגדולים, מה שהוביל לירידה גדולה במעמד של הכהנים הגדולים בפני העם, והגברת הפיקוח של ההנהגה הדתית הפרושית על סדרי בית המקדש.

עם המלכתו של אגריפס הראשון על יהודה בשנת 41 הוא קיבל גם את הסמכות למנות כהנים גדולים, אחרי מותו וסיפוחה מחדש של יהודה לאימפריה הזכות עברה לבני משפחתו, קודם לאחיו הורדוס וכשזה מת הזכות עברה לבנו אגריפס השני.

התפתח מעמד של משפחות כהונה מיוחסות ועשירות (בית ביתוס, בית פיאבי, בית חנן, בית קתרוס, ועוד) שמקרבן התמנו רוב הכהנים הגדולים. המשפחות יצרו ביניהן מעין שלטון משותף על הכהונה הגדולה, שלטון שנקנה מידי השלטונות, והמחזיק בו התחלף כל שנה. אצולה זו הייתה בעלת זכויות יתר מופלגות, שאפשרו התעשרות מהירה ורדייה בעם. מדי פעם היו מאבקים פנימיים בתוך המשפחות שהובילו לסבל של יושבי ירושלים (לדוגמה בימי הכה"ג ישוע בן דמנאי ).

משפחתו של הכהן הגדול חנן בן שת, העמידה חמישה מבניה לכהנים גדולים: אלעזר, יונתן, תיאופילוס, מתתיהו וחנן. המשפחה נמנתה, ככל הנראה על הצדוקים, ולכל הפחות לגבי חנן בן חנן אומר זאת יוספוס מפורשות.[5] משפחת ביתוס העמידה תחילה את אחד מבניה, שמעון בן ביתוס, לכהונה הגדולה ובזמן המרד עלה למשרה זו יהושע בן גמלא, שאשתו הייתה מבית בייתוס, והתלמוד (יבמות סא ע"א) מספר כי קנתה בשבילו את המשרה.

העם בכלל, ופשוטי הכהנים בפרט, היו מנותקים כמעט לגמרי מהכהונה הגדולה. בעוד רוב הכהנים הגדולים היו צדוקים, היה רוב העם פרושים. ההבדל הכלכלי העצום ביניהם, היחס הרודני של רוב הכהנים הגדולים, והיות הכהנים הגדולים בני חסותו של השלטון הרומאי ונאמניו, העמיקו את הקרע ביניהם. הכהנים הגדולים לא התנהגו כפי המצופה מהם ורבים מהם היו מושחתים ואלימים, כך נמסר עליהם מפי חכם שחי בתקופה זו:

"אמר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסף בן חנין: אוי לי מבית בייתוס אוי לי מאלתן, אוי לי מבית חנין אוי לי מלחישתן, אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמוסן, אוי לי מבית ישמעאל בן פיאכי [פיאבי] אוי לי מאגרופן. שהם כהנים גדולים, ובניהן גיזברין, וחתניהם אמרכלין, ועבדיהן חובטין את העם במקלות."[6]

בזמן המרד הגדול השתתפו הכהנים הגדולים בהנהגת העם. כאשר השתלטו הקנאים על ירושלים התפרצה האיבה כלפי מעמד הכוהנים. הקנאים הדיחו את כולם, רצחו חלק ניכר מהם ומהמנהיגים המתונים.

הכהן הגדול האחרון של ישראל, פנחס בן שמואל מכפר חבתא, אדם פשוט וסתת, לפי יוסף בן מתתיהו, אך לפי מקורות חז"ל היה מקורב לנשיאות, נבחר על ידי הקנאים בגורל. עם נפילת העיר ונפילת בית המקדש נפל גם הוא.

הכהנים הגדולים של מקדש חוניו

חוניו הרביעי, בנו של חוניו השלישי, שהיה המועמד החוקי לכהונה הגדולה לאחר רצח אביו, מעולם לא קיבל את המשרה. אלקימוס ויונתן החשמונאי נתמנו במקומו. חוניו עזב את יהודה ועבר למצרים שם, ברשות המלך תלמי הרביעי הקים, בין השנים 170 ל-154 לפני הספירה הנוצרית, בית מקדש בלאונטופוליס.

לפי סברה אחת, ראה חוניו את המקדש בירושלים כמופקע מקודשו לאחר חילולו בידי אנטיוכוס ומנלאוס. לפי סברה שנייה, חוניו לא הכיר בכשרות הכהונה הגדולה של בית חשמונאי. סברות נוספות הן, כי רצה ליצור לעצמו מרכז כוח חדש בקרב העם היהודי, או לחלופין להקים מרכז דתי מיוחד לקהילה היהודית הגדולה במצרים.

על כל פנים, שושלת בניו של חוניו הרביעי שימשו בבית מקדש זה ככהנים גדולים, ולמעשה המשיכו שם את שושלת בית צדוק. יהודי מצרים הקריבו בו קרבנות, אולם לא נראה שראו בו תחליף שווה ערך לבית המקדש הירושלמי.

שושלת הכוהנים הגדולים של מקדש חוניו המשיכה להתקיים עד סגירתו על ידי אספסינוס בשנת 73 לספירה.

הכהן הגדול במקרא

התייחסויות לכהן הגדול במקרא:

בתורה
  • שמות כח - הוראות יצירת בגדי הכוהן.
  • שמות לה, ל - לט - הטלת יצירת בגדי הכהן הגדול על אמנים.
  • שמות לט - ביצוע הוראות אלה.
  • ויקרא ד, ג-כא - עבודת יום כיפור.
  • ויקרא פרק ט"ז (עבודת יום הכיפורים בקודש הקודשים)
  • ויקרא כא, י-טו - דיני אישות וטומאה של כהן גדול.
  • במדבר כ, כה-כח - הלבשת אלעזר בבגדיו של אהרון.
  • במדבר כה, יג - הבטחת כהונת-עולם לפינחס בן אלעזר ובניו.
  • במדבר כז, כא - שימושו של הכהן הגדול באורים ותומים.
בנ"ך (ספרי נביאים וכתובים)

רשימת הכהנים הגדולים במהלך הדורות

רשימות מדויקות ומפורטות של הכהנים הגדולים לא השתמרו, וקיימות רשימות חלקיות ונתונות במחלוקת. התלמוד הבבלי[7] מספר כי בתקופת בית המקדש הראשון כיהנו כשמונה עשר כהנים, וכי בבית המקדש השני כיהנו לא פחות משלוש מאות כהנים, מפני השוחד שהיו משלמים הכהנים לשלטון הרומאי על מנת לזכות במשרה הרמה. המספר שלוש-מאות נראה כהגזמה, ואכן, בתלמוד הירושלמי[8] מופיע מספר נמוך בהרבה, בין שמונים לשמונים וחמישה כהנים גדולים. מבחינת ידיעותינו ההיסטוריות המספרים בהם נוקב הירושלמי נראים קרובים יותר, וידועים לנו לכל היותר כשמונים וארבעה כהנים גדולים בסך הכל, לאורך שני בתי המקדש.

גם מספרם של הכהנים הגדולים בבית המקדש הראשון איננו מוסכם. כאמור, חז"ל מנו שמונה-עשר כהנים, אך מפרשי התלמוד, ובראשם בעלי התוספות, התקשו בדבריהם, מאחר שבספר דברי הימים מופיעה רשימת צאצאי אהרן הכהן ופנחס נכדו, שמקובל לזהותה כרשימת הכהנים הגדולים בימי בית ראשון, ולפי הפרשנות המקובלת שלה היא כוללת רק שלושה עשר כהנים גדולים לאורך בית ראשון. מסיבה זו נטו כמה ממפרשי התלמוד לגרוס בדברי התלמוד "שלושה עשר כהנים גדולים"[דרוש מקור].

גישה אחרת (עליה נמנה המלבי"ם) טוענת כי רשימת צאצאי פנחס בדברי הימים איננה רשימת כהנים גדולים. תמיכה בגישה זו באה מדברי יוסף בן מתתיהו[9] שמונה רשימה שונה בתכלית של כהנים גדולים בימי בית המקדש הראשון, אשר מונה שבעה עשר כהנים. רשימה דומה לרשימתו של יוסף בן מתתיהו נמצאת במדרש סדר עולם זוטא, ובה תשעה עשר שמות, אך מדרש זה הוא ככל הנראה פסבדו-אפיגרפי, ומקורו הוא דברי יוסף בן מתתיהו. רשימות אלו, כאמור, חופפות וניתן לשחזר בקירוב את הרשימה המקורית שעומדת בבסיס שתיהן.

הידיעות על רשימת הכהנים הגדולים בימי בית המקדש השני שבידינו מתבססות גם הן על דברי יוסף בן מתתיהו. הוא מונה בסה"כ 28 כהנים גדולים ב-107 השנים שבין תחילת מלכות הורדוס (37 לפנה"ס) ועד חורבן הבית (70 לספירה)[10] וקיימים מספר קשיים בהתאמת דבריו לשמות כהנים גדולים המוזכרים בדברי חז"ל. כגון רבי אלעזר בן חרסום, שלדברי התלמוד כיהן ככהן גדול אחת עשרה שנה, ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, שאינם מוזכרים אצל יוסף בן-מתתיהו.[11]

בטבלה שלהלן מסוכמת רשימת הכהנים הגדולים לפי דברי יוסף בן מתתיהו, תוך התאמה לשמות המוזכרים בחז"ל ובמקרא.

תקופת המקרא

מכאן ואילך נחלקות המסורות

הרשימה המסורתית המבוססת על ספר דברי הימים

  • יוחנן
  • עזריה
  • אמריה
  • אחיטוב
  • צדוק

הרשימה לפי יוסף בן מתתיהו וסדר עולם זוטא

  • יהורם
  • יוחנן (רק ביוסף בן מתתיהו)
  • יהואחז (ביב"מ כנראה: אחזיהו)
  • יהויריב (רק בסע"ז)
  • יהושפט (רק בסע"ז)
  • יהוידע הכהן (בערך 835 לפנה"ס) (רק בסע"ז)
  • פדיה
  • צדקיה
  • יותם
  • יואל
  • אוריה
  • נריה
  • הושעיה

מכאן ואילך המסורות מתאימות

כהנים גדולים המוזכרים במקרא ואינם בשתי הרשימות

  • עזריהו (בערך 770 לפנה"ס) - מכונה במקרא "כהן הראש"
  • אוריה (בערך 735 לפנה"ס) - נזכר כ"כהן" סתם
תקופת בית שני

התקופה הפרסית (סוף תקופת המקרא)[12]

התקופה התלמית והסלאוקית (על פי יוסף בן מתתיהו)

הכוהנים הגדולים מבית חשמונאי

הכוהנים הגדולים האחרונים

(על פי יוסף בן מתתיהו בהשוואה לשמות המופיעים בחז"ל)

מוזכרים בחז"ל ככהנים גדולים, אך אינם מופיעים ברשימות היסטוריות

מתקופת הורדוס ועד חורבן בית שני[52]

שם הכהן שנת מינוי בית הכהונה נותן המינוי
חננאל הבבלי/המצרי 37 לפנה"ס בית צדוק? הורדוס
אריסטובולוס השלישי 36 לפנה"ס בית חשמונאי הורדוס
חננאל הבבלי (כהונה שנייה) 35 לפנה"ס בית צדוק הורדוס
יהושע בן פיאבי ? בית פיאבי הורדוס
שמעון בן ביתוס 23 לפנה"ס בית ביתוס הורדוס
מתתיהו בן תיאופילוס (הראשון) 6 לפנה"ס בית קתרוס הורדוס
יועזר בן ביתוס 4 לפנה"ס בית ביתוס הורדוס
אלעזר בן ביתוס 4 לפנה"ס בית ביתוס ארכלאוס
יהשוע בן שי 3 לפנה"ס ? בית חנן? ארכילאוס
יועזר בן ביתוס (כהונה שנייה) 6/5 לספירה בית ביתוס ארכיאלוס
חנן בן שת 6 לספירה בית חנן קוויריניוס נציב סוריה
ישמעאל בן פיאבי הראשון 15 לספירה ואילך ? בית פיאבי ואלריוס גראטוס נציב פרובינקיית יהודה
אלעזר בן חנן 17/16? בית חנן ואלריוס גראטוס
שמעון בן קמחית 18/17? בית קמחית ואלריוס גראטוס
יוסף קיפא 18? בית קתרוס-בית חנן ואלריוס גראטוס
יונתן בן חנן 36 בית חנן ויטליוס
תיאופילוס בן חנן 37 בית חנן ויטליוס
שמעון קנתרא 41 בית קתרוס-בית ביתוס אגריפס הראשון
מתתיה בן חנן 41 בית חנן אגריפס הראשון
אליהועיני בן קנתרס 44 בית קתרוס-בית ביתוס אגריפס הראשון
יוסף בן שמעון קבי 46 בית קמחית או בית קתרוס-בית ביתוס הורדוס (מלך כלקיס)
חנניה בן נדבאי 48 ? הורדוס (מלך כלקיס)
ישמעאל בן פיאבי (השני) 59? בית פיאבי אגריפס השני
יוסף קבי 61? בית ביתוס או בית קמחית אגריפס השני
חנן בן חנן 62 בית חנן אגריפס השני
יהשוע בן דמנאי 62 ? אגריפס השני
יהושע בן גמלא 64/63 אשתו מרתא בת ביתוס הייתה מבית ביתוס אגריפס השני
מתתיהו בן תיאופילוס (השני) 64 בית חנן אגריפס השני
פנחס בן שמואל מכפר חבתא 68 כהן שלא ממשפחה מהכהונה הגדולה הקנאים

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לדוגמה מלכים ב', כ"ה, י"ח ועוד
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ב, עמוד ב'
  3. ^ ספר חשמונאים א, פרק ב', פסוק א'.
  4. ^ אריה כשר ואליעזר ויצטום, הורדוס: מלך רודף ורדוף, ירושלים: כתר, חיפה: אוניברסיטת חיפה, 2007, עמ' 168–170
  5. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ט, פסקה א, סעיף 199.
  6. ^ תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת פסחים, נז, א.
  7. ^ מסכת יומא, דף ט' עמוד א'.
  8. ^ מסכת יומא, דף ד' עמוד ב'.
  9. ^ קדמוניות, ספר עשירי, ח, ו.
  10. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק י', פסקה ה', סעיף 250.
  11. ^ את הקושי של רבי אלעזר בן חרסום ניתן ליישב על פי הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה, אשר מתארך אותו לדור תלמידי שמעון הצדיק, ואם כך ייתכן שמדובר באלעזר אחי שמעון הצדיק שכיהן בכהונה הגדולה.
  12. ^ ספר נחמיה, פרק י"ב
  13. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ג, פסקה י, סעיף 73.
  14. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ה, פסקה א, סעיף 120.
  15. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ה, פסקה ה, סעיף 158.
  16. ^ 16.0 16.1 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ז, פסקה א, סעיף 297.
  17. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ז, פסקה ב, סעיף 302.
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 12, פרק ד, פסקה א, סעיף 157.
  19. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 12, פרק י, פסקה ו, סעיף 414; פרק יא, פסקה ב, סעיף 434.
  20. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 15, פרק ו, פסקה ד, סעיף 179.
  21. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 15, פרק ב, פסקה ה, סעיף 23 עד פרק ג, פסקה א, סעיף 41.
  22. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 15, פרק ב, פסקה ד, סעיף 22; פרק ג, פסקה ג, סעיף 56.
  23. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 15, פרק ט, פסקה ג, סעיף 322.
  24. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ד, פסקה ב, סעיף 78.
  25. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ו, פסקה ד, סעיפים 165-166.
  26. ^ תלמוד ירושלמי, סדר מועד, מסכת יומא, דף ה, עמוד א; פרק א, הלכה א; תלמוד ירושלמי, סדר מועד, מסכת מגילה, דף יד, עמוד א; פרק א, הלכה י.
  27. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ו, פסקה ד, סעיף 164.
  28. ^ 28.0 28.1 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק יג, פסקה א, סעיף 339.
  29. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק א, פסקה א, סעיף 3.
  30. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק יג, פסקה א, סעיף 341.
  31. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה א, סעיף 26: מסופר שם שחנן מונה במקום יועזר, תוך דילוג על אלעזר וישוע.
  32. ^ 32.0 32.1 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה ב, סעיף 34.
  33. ^ 33.0 33.1 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה ב, סעיף 35.
  34. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ד, פסקה ג, סעיף 95.
  35. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה ה, סעיפים 162–164: בהוראת הנציב פליקס.
  36. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ה, פסקה ג, סעיף 123.
  37. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 19, פרק ו, פסקה ב, סעיפים 297–298: כאן משתמע שיועזר ואלעזר היו אחיו של שמעון ושלושתם היו בניו של ביתוס.
  38. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 19, פרק ו, פסקה ד, סעיפים 316-315.
  39. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 19, פרק ח, פסקה א, סעיף 342.
  40. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק א, פסקה ג, סעיף 16.
  41. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ה, פסקה ב, סעיף 103.
  42. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב, פרק יז, פסקה ט.
  43. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה ח, סעיף 179.
  44. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה יא, סעיף 195: אצל פופיאה אשת הקיסר נירון.
  45. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה יא, סעיף 196.
  46. ^ 46.0 46.1 46.2 יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, הערות ובאורים מאת המתרגם יעקב נפתלי שמחוני לספר ד, פרק ט, פסקה יא.
  47. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ט, פסקה א, סעיף 197.
  48. ^ 48.0 48.1 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ט, פסקה א, סעיף 203.
  49. ^ 49.0 49.1 יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ד, פרק ה, פסקה ב.
  50. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ט, פסקה ד, סעיף 213.
  51. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ט, פסקה ז, סעיף 223.
  52. ^ איל רגב, הצדוקים והלכתם: על דת וחברה בימי בית שני, יד בן צבי, 2005, עמ' 319-318
אלעזר בן חרסום

רבי אלעזר בן חרסום היה כהן גדול בתקופת בית המקדש השני. נודע בהתמדתו בלימוד תורה ובעושרו הרב.

בגדי כהונה

בגדי כהונה (ידועים גם בשמות: בגדי שרד או בגדי קודש) הם הבגדים שחייבים הכהנים ללבוש בעת העבודה במשכן ובבית המקדש. תפקיד הבגדים טקסי - לכבוד ולתפארת. קורבן המוקרב על ידי כהן שלא בבגדי כהונה פסול.

הבגדים שונים בין כהן גדול לכהן הדיוט. כהן הדיוט לובש ארבעה בגדי כהונה, בעוד שכהן גדול לובש שמונה.

הציווי על לבישת הבגדים ותיאורם מופיע בפרשת תצווה. הכנת הלבוש הוטלה לפי המקרא על בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, שני אמנים מומחים שעסקו גם ביצירת המשכן וכליו.

ו' בתשרי

ו' בתשרי הוא היום השישי בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן. ו' בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

י' בתשרי

י' בתשרי הוא היום העשירי בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן.

יהושע בן יהוצדק

יְהוֹשֻׁעַ (יֵשׁוּעַ) בֶּן יְהוֹצָדָק היה כהן גדול, ממייסדי בית המקדש השני.

לאחר הצהרת כורש (בשנת ג'ש"צ; על פי המקובל במחקר ההיסטורי, בערך 538 לפנה"ס), עלו כארבעים אלף יהודים מבבל ארצה, ובראשם זרובבל בן שאלתיאל, צאצא לבית המלוכה ממשפחת דוד. לצידו עמד יהושע בן יהוצדק, צאצא לכהנים הגדולים ממשפחת פנחס בן אהרן הכהן. יש אומרים, שאף אביו יהוצדק, היה כהן גדול בבית ראשון.בחזון הנביא זכריה (ג:ב) מכונה יהושע "אוּד מוצל מאש", מאחר ששרד מחורבן הבית הראשון.יהושע התמנה לכהן גדול על ידי העולים מבבל. יחד עם זרובבל, הקים יהושע את בית המקדש השני: בתחילה הוקם מזבח העולה בלבד והוקרבו עליו קורבנות, וכעבור מספר שנים הושלם ההיכל, בעידודם של חגי הנביא וזכריה הנביא. מערכת היחסים בין יהושע הכהן הגדול, כמנהיג דתי, לבין זרובבל, כמנהיג מדיני, מתוארת במקרא כפורה וחיובית: "ועצת שלום תהיה בין שניהם". גם חזון המנורה וענפי הזית (ששימש מקור השראה לסמל מדינת ישראל) מבטא ציפיה לשיתוף פעולה בין "שני בני היצהר" (ה"מלך" - זרובבל, והכהן הגדול - יהושע, המשוחים בשמן המשחה).ככל הנראה, היה יהושע בן למשמרת ידעיה. בכך מוסבר מדוע משמרת זו הייתה המשמרת הראשונה בימי בית המקדש השני, מפני שהייתה משמרתו של הכהן הגדול.

כעבור שנים עלה ארצה דודו של יהושע בן יהוצדק, עזרא הסופר (עזרא היה אחיו של יהוצדק, שניהם בני שריה הכהן הגדול). יהושע המשיך בתפקידו ככהן גדול, שזכה בו עקב עלייתו המוקדמת יותר ועקב היותו בן לכהן הגדול מבית ראשון, אבל עזרא הסופר נחשב מעתה לסמכות הרוחנית הבכירה שהובילה את עולי בבל: "כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה' וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט" (עזרא ז:י).

יוחנן הורקנוס הראשון

יוחנן הוּרקנוס הראשון (או יהוחנן; ביוונית Ιωάννης Υρκανός;‏ 164 לפנה"ס בערך - 104 לפנה"ס) היה נשיא יהודה וכהן גדול בשנים 134 לפנה"ס עד 104 לפנה"ס.

כ"ה בסיוון

כ"ה בסיוון הוא היום העשרים וחמישה בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השלישי

למניין החודשים מניסן.

כ"ט בתשרי

כ"ט בתשרי הוא היום העשרים ותשעה בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן. כ"ט בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אדו".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ט תשרי היא פרשת נח, אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום שני, שלישי או חמישי, או פרשת בראשית אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת.

מנחת חביתין

מנחת חביתין היא אחת ממיני קרבן מנחה, והיא מוקרבת על ידי הכהן הגדול מדי יום, מחציתה בסמוך לתמיד של שחר ומחציתה השנייה בסמוך לתמיד של בין הערביים. מנחת זו מורכבת משתים עשרה "חלות" והיא נשרפת כולה על המזבח.

בנוסף לכהן הגדול המקריב מנחה זו מדי יום, מקריב אותה כהן הדיוט בפעם הראשונה בה הוא עובד בבית המקדש (מנחת חינוך (קורבן)). מנחה זו נקראת גם מנחת כהן משיח, על פי הפסוק: "זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ.

מוני המצוות אינם מונים מנחה זו כמצוה בפני עצמה, כנראה נחשבת היא כפרט ממצות מנחת כהן גדול.

מנלאוס (כהן גדול)

מנלאוס (ביוונית: Μενέλαος, מֶנֶלָאוֹס; מלטינית: מֶנֶלָאוּס) היה כהן גדול ומנהיג יהודי מתייוון בתקופת בית שני ומרד החשמונאים, בין השנים 163-172 לפנה"ס. מנלאוס, תחת שלטון אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) הסלאוקי, גרם לחילול בית המקדש ולבזבוז אוצרותיו שהיו רכוש העם, ובכך הניח את התשתית לגזירות רדיפת הדת של אנטיוכוס הרביעי בשנת 168 לפנה"ס. יש הטוענים כי מנלאוס, ביחד עם אחיו שמעון ושני שליטי ישראל הסמוכים לו בשושלת ההנהגה, יאסון ואלקימוס, הם הדמויות המרכזיות המזוהות עם תופעת ההתייוונות ומשמעויותיה במסורת היהודית.

מסכת הוריות

מַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת היא המסכת התשיעית והאחרונה בסדר נזיקין, שהוא הסדר הרביעי במשנה. במסכת זו שלושה פרקים אשר עוסקים בדיני הוראת שוגג שהורו בית דין (דהיינו שטעו בדין והורו הפוך מדעת התורה), וכן בדיני כהן גדול או מלך שחטאו בשגגה. מסכת זו בתלמוד בבלי היא הקצרה ביותר מבין המסכתות בהן יש גמרא על כל המסכת, והיא כוללת 13 דפים בלבד.

מסכת סנהדרין

מַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין היא המסכת הרביעית בסדר נזיקין שבמשנה ובתלמוד. המסכת עוסקת ברובה בעניינים הטכניים של המשפט העברי.

בתלמוד הבבלי יש למסכת זו 112 דפים.

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, לאחר שהתבארו דיני הנזיקין במסכת הנזיקין (על שלושת חלקיה), "התחיל לדבר על הדיינין גוזרי הגזירות והדינין ההם".

מתתיהו הכהן

מתתיהו הכהן (נפטר ב-166 לפנה"ס) (מכונה גם מתתיהו החשמונאי או "מתתיהו בן יוחנן כהן גדול") היה כהן ממשפחת חשמונאי, מנהיג ומצביא. הוא החל את מרד החשמונאים כנגד הממלכה הסלאוקית ושליטה אנטיוכוס הרביעי, והיה אבי השושלת של שליטי ממלכת החשמונאים.

סאג'ור

סאג'ור (בערבית: ساجور) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1992. כל תושבי המקום משתייכים לעדה הדרוזית.

שמו של היישוב, הוא על שם עיר קדומה בשם "שזור" אשר ככל הנראה התקיימה באזור בתקופת המשנה, ובה חי התנא רבי שמעון שזורי, שהקבר המיוחס לו מצוי בתחומי היישוב. על שם העיר הקדומה, הוקם בסמוך לסאג'ור המושב שזור.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בסאג'ור 4,209 תושבים (מקום 227 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.5%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לסאג'ור דירוג של 3 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 66.1%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 6,494 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).במקום נמצאים מספר קברי צדיקים נוספים, ביניהם קברים המיוחסים לרבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול ולרבי שמעון בן אלעזר. לקבר של רבי ישמעאל מיוחסים סיפורי ניסים מתושבי המקום, שאף משתתפים בהילולה שלו, הנחגגת בכ"ה סיוון בכל שנה. בשנת 2012, ראש המועצה השתתף בחגיגות.

סיוון

סִיוָן הוא חודש בלוח העברי, השלישי במספר לפי המסורת המקראית והתשיעי לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בסוף האביב.

בחודש סיוון 30 ימים. א' בסיוון יכול לחול בימים ראשון, שלישי, רביעי ושישי.

צדוק

צָדוֹק הַכֹּהֵן (או צדוק בן מריות), דמות מקראית, היה אחד משני הכהנים בתקופת מלכותו של דוד המלך, ומונה לתפקיד הכהן הגדול בבית המקדש בירושלים על ידי שלמה המלך, לאחר גירושו של אביתר (מצאצאי עלי הכהן) מן הכהונה.

רבי ישמעאל

רבי ישמעאל בן אלישע, מגדולי הדור השלישי של התנאים. בעל הברייתא על המידות שהתורה נדרשת בהן, וחברו של רבי עקיבא.

רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול

רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול היה תנא וכהן גדול המוזכר בדברי חז"ל ובאשר לזהותו ההיסטורית עם דמויות אחרות קיימים חילוקי דעות. לפי תיאור דמותו בספרות חז"ל, היה רבי ישמעאל בן אלישע מראשי הדור הראשון של התנאים, ושימש ככהן גדול בבית המקדש השני. היה מעשרת הרוגי מלכות, והוצא להורג יחד עם רבן שמעון בן גמליאל הזקן.יש הנוטים לומר לפי דברי חז"ל שגם אביו, אלישע, שימש בכהונה גדולה. ואולם אין אזכור של כהן גדול בשם אלישע במקורות אחרים.

שמעון הצדיק

שמעון הצדיק הוא כינוי שנקשר, לפי המחקר, לשתי דמויות, סב ונכדו, שהיו כהנים גדולים מבית חוניו בתקופת בית שני בירושלים, במאה השלישית לפני הספירה, הם שמעון הראשון בן חוניו הראשון, ושמעון השני בן חוניו השני.

דמותו של "שמעון הצדיק" מופיעה במקורות חז"ל ובמקורות החיצוניים הקלאסיים: כתבי יוסף בן מתתיהו והספרים החיצוניים.

במקורות הללו מזוהה שמעון הצדיק כשמעון בן חוניו בן יַדּוּעַ, ונאמר עליו שהיה כהן גדול ומנהיג בתקופת בית שני, משיירי כנסת הגדולה. ראשון לחכמים שנזכרו בשמם במשנה, ורבו של אנטיגנוס איש סוכו, בפתחה של תקופת הזוגות. חי בסוף תקופת שלטון הפרסים ותחילת שלטון היוונים בארץ ישראל. הוא מתואר בתלמוד כמי שקיבל את פניו של אלכסנדר מוקדון בבואו לארץ ישראל.

סדר תפילות יום הכיפורים על פי ההלכה היהודית כיום
טרם החג כפרותתפילת מנחהסעודה מפסקת Kol Nidrei
ערבית לך אלי תשוקתי/תפילה זכהכל נדריתפילת שבע עם וידויסליחותוידוי
שחרית תפילת שבע עם וידויוידויאבינו מלכנוקריאת התורה והפטרהתפילה לשלום המדינה או תפילה לשלום המלכותונתנה תוקף
מוסף תפילת שבע עם וידויעלינו לשבחסדר העבודהברכת כהניםסליחותוידוי
מנחה אשרי יושבי ביתךקריאת התורהתפילת שבע עם וידויסליחות
תפילת נעילה אשרי יושבי ביתךתפילת שבע עם וידויחזרת הש"ץוידוי וברכת כהניםסליחותתקיעת שופרלשנה הבאה בירושליםתפילת ערביתברכת הלבנה
שונות יום הכיפורים בבית המקדששעיר לעזאזל • עבודת כהן גדול • חמשת העינוייםעשוראאיהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.