כבשת הרש

כִּבְשַׂת הָרָשׁ הוא משל תנ"כי מספר שמואל ב' פרק י"ב אותו מציג נתן הנביא לדוד המלך על מנת להוכיח אותו על מעשיו. המשל מספר על איש עשיר בעל צאן ובקר, שבא אליו אורח. העשיר החמדן לוקח את הכבשה היחידה של שכנו העני בשביל לשוחטה כמאכל עבור האורח. בתגובה אומר דוד כי העשיר הוא בן מוות וכי עליו לפצות את הרש, ונתן הנביא משיב כי מדובר במשל לפשעו של דוד עם בת שבע, כאשר דוד משול לאותו עשיר.

בעברית הושאל מהמשל המונח 'כבשת הרש' המתאר מצב שבו לוקחים לאדם עני את הדבר היחיד שנשאר לו.

Tissot Nathan Rebukes David
ז וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל-דָּוִד, אַתָּה הָאִישׁ
נתן הנביא נושא את משל כבשת הרש. ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו

רקע

דוד חומד את בת שבע, אשת אוריה החיתי, כשזה נמצא במלחמה. דוד שולח להביא את בת שבע אל ביתו שם הוא שוכב עמה והיא נכנסת להריון. לאחר מכן פוקד דוד על יואב בן צרויה לשלוח את אוריה החיתי להילחם "אל מול המלחמה החזקה" ולוודא שיהרג בקרב, דבר שאכן קורה. לאחר תקופת האבל, לוקח דוד את בת שבע לאשה והיא יולדת לו בן. אלהים אינו רואה את המעשה בעין יפה, ושולח את נתן הנביא להוכיח את דוד.

המשל

שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת, אֶחָד עָשִׁיר, וְאֶחָד רָשׁ. לְעָשִׁיר, הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד. וְלָרָשׁ אֵין-כֹּל, כִּי אִם-כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ, וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם-בָּנָיו יַחְדָּו. מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה, וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי-לוֹ, כְּבַת. וַיָּבֹא הֵלֶךְ, לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ, לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא-לוֹ. וַיִּקַּח, אֶת-כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָשׁ, וַיַּעֲשֶׂהָ, לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו.

שמואל ב' פרק י"ב פסוקים א'-ד'

דוד אומר לנתן שהאיש העשיר בן מוות והוא צריך לשלם לעני פי ארבעה משווי הכבשה. פסיקתו של דוד תואמת את דין הקנס המקראי המופיע בפרשת משפטים - "כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו, חמִשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה"[1], למעט קביעתו שהאיש "בן מוות". נתן הנביא מוכיח אותו על מעשיו, דוד מודה בחטאיו ומתחיל לצום. אחרי שהילד נפטר בת שבע יולדת לו את שלמה.

פרשנות

כבר הפרשנים הקדומים שמו לב כי המשל אינו דומה כלל לנמשל: המשל מדבר על גניבה (מצוות "לא תגנוב"), ובהתאם לכך גם פסק הדין של דוד, בעוד שדוד ביצע שני פשעים חמורים בהרבה - רצח ("לא תרצח") וניאוף ("לא תנאף"). לאור זאת נוצרו פרשנויות רבות לפתרון חוסר ההתאמה הזו. רש"י, הבולט שבפרשני המקרא בימי הביניים מפרש את המשל כמקביל בכל פרטיו לנמשל, בעקבות מאמרי הגמרא. כך, שינוי הכינויים של האורח נדרש כהתבססות יצר הרע בלב האדם - "דימה את יצר הרע תחילה להלך שעובר לדרכו, ואחר כך לאורח שנעשה אכסנאי ואחר כך לאיש שהוא בעל הבית"[2]. גם העונש שמטיל דוד על עצמו מתקיים כמעט במלואו[3] - דוד קרא "ואת הכבשה ישלם ארבעתיים" וחז"ל דרשו שאלו ארבעת בני דוד שמתים עד לסוף מרד אבשלום. ביניהם, הבן שנולד לדוד ובת-שבע, אמנון, כלאב ואבשלום. בתרגום השבעים נכתב כי דוד ייענש 'שבעתיים', כלומר פי שבעה. על פי חז"ל, ארבעה מבניו של דוד מתו בגורן ארוונה (תנא דבי אליהו, אליהו רבה, איש שלום, פרשה ח), כנראה אחד מהם כלאב, ועוד שלושה בנים שנמנו לעיל.

לעומתו, פירוש "מצודת דוד" מאת המצודות מסביר את המשל על דרך הפשט; לפי הפירוש, ריבוי הפרטים בא רק לטשטש את הדמיון למעשה דוד ולא לחדד אותו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ל"ז
  2. ^ רש"י, שמואל ב' י"ב, ד ד"ה "ויבא הלך"
  3. ^ למעט עונש המוות שהוא מטיל על עצמו
אוריה החתי

אוּרִיָּה הַחִתִּי, דמות מקראית, היה אחד משלושים ושבעת גיבורי דוד, ובעלה הראשון של בת שבע, אימו לעתיד של שלמה המלך.

בת שבע

בת שבע היא דמות מקראית המופיעה בספר שמואל ב'. היא הייתה אשתו של אוריה החתי. בת שבע הייתה פילגשו ולאחר מכן הפכה לאשתו של דוד המלך, והייתה אמו של שלמה המלך, יורשו של דוד. שמה היה בת שבע בת אליעם, אך בדברי הימים א' היא נקראת בת שוע בת עמיאל. ייתכן והייתה נכדתו של אחיתפל הגילוני, יועצו של דוד.

דוד ובת שבע

מעשה דוד ובת שבע הוא סיפור תנ"כי, המתואר בספר שמואל ב', פרק י"א ובפרק י"ב. התנ"ך מתאר כיצד דוד המלך רואה מגג ארמונו את בת שבע מתרחצת על גג ביתה. דוד מזמין אותה אליו, שוכב עימה, והיא הרה לו. כל זאת בשעה שבעלה, אוריה החתי, נמצא הרחק, במלחמה מול בני עמון. למרות שיש אלו שטוענים שדוד שלח את אוריה לקרב כדי להסתיר את המעשה, חז"ל מסבירים שאוריה היה חייב מיתה בעבור מרידה במלכות כאשר סירב לחזור לאשתו. אחד משיאי המעשה הוא תוכחתו הקשה של נתן הנביא אל דוד, חרטתו של דוד והעונש הכבד שנגזר עליו.

חטאו של דוד במעשה זה, אשר מטיל צל כבד על דמותו הרוחנית, משך את תשומת לבם של פרשנים רבים במשך הדורות. לפי חז"ל שאמרו; כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, לא ייתכן שדוד חטא באופן חמור כל כך, והם מציעים פירוש המנקה את דוד הן מאיסור הניאוף והן מאיסור שפיכת הדמים, ומציג את המעשה ככישלון מוסרי בלבד. פירושם התקבל על ידי חלק מהפרשנים בימי הביניים ובימינו, בעוד אחרים חולקים עליו ומציעים הסברים שונים. הדיון בהסבר המעשה ובהבנת דברי חז"ל מהווה דוגמה לדיון במשמעות הפשט, דיון שהתעורר מחדש גם בתחילת המאה ה-21 וכונה "תנ"ך בגובה העיניים", ובו היווה מעשה דוד ובת שבע סוגיה מרכזית.

דני קרוון

דני קרוון (נולד ב-7 בדצמבר 1930) הוא פסל, מעצב תפאורות וצייר ישראלי, חתן פרס ישראל לשנת 1977.

האישה החכמה מתקוע

האישה החכמה מתקוע היא דמות מקראית שאינה מזוהה בשמה המפורש, אלא רק לפי מקום מושבה. היא מוזכרת בספר שמואל ב', פרק י"ד, פסוקים א'-כ"ד.

התנ"ך בתרבות

התנ"ך הוא הספר הנפוץ ביותר והמתורגם ביותר בעולם. התנ"ך בשלמותו תורגם לכ-300 לשונות וחלקים ממנו תורגמו לכ-2,000 לשונות. השפעת התנ"ך ניכרת בחיי יום-יום, כשההשפעה ניכרת בין היתר על השפה, התרבות ותחומים אחרים.

התנ"ך היה אחד ממעצבי הזהות של החברה הישראלית במהלך רובה של המאה ה-20. התנ"ך הוזכר על ידי דוברים ישראליים רבים כמקור לערכים לאומיים ואוניברסליים, כמו הקשר לארץ ישראל והדאגה לחלש. במיוחד נודע בכך דוד בן-גוריון אשר ראה בתנ"ך את המרכיב השלישי במשולש עם-ארץ-ספר. השפה העברית בארץ ישראל ספגה מהתנ"ך ביטויים רבים, ולימוד התנ"ך לדור הצעיר נחשב למשימה חשובה.

יהודה (דמות מקראית)

יְהוּדָה הוא דמות מקראית בספר בראשית. בנו הרביעי של יעקב ואשתו לאה. צאצאיו הפכו לשבט יהודה, ועל שמו נקרא עם ישראל כיום בשם יהודים.

על פי הברכה שניתנה לו על ידי יעקב בצוואתו, "גור אריה יהודה", מקובל שדגלו וסמלו הוא האריה. נקרא "יהודה" כהודיה של אמו לאה לאלוהים על הולדתו "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'" (בראשית, כ"ט, ל"ה).

קורותיו מסופרים בפירוט בספר בראשית בפרקים ל"ח ומ"ג.

יהודה נחשב לדמות מרכזית, דומיננטית, ובעלת השפעה רבה על החלטותיהם של שאר האחים. אמנם, מקובל היה שהבכור היה זוכה למעמד הרם ביותר מבין האחים, אך בשל כשל בתפקודם של אחיו הבוגרים, ראובן, שמעון ולוי, זכה יהודה להיות בכיר האחים ומנהיג השבטים.

לפי ספרות חז"ל, נולד יהודה בט"ו בסיוון, ב'קצ"ה, בהיות יעקב אביו בן שמונים ושבע שנה. הוא הוליד את פרץ וזרח בגיל שלושים ושלוש, ומת בשנת ב'שי"ד או בשנת ב'שכ"ד.

יוחנן שטסמן

יוחנן שטסמן (נולד ב-1943) הוא ראש המערך לשיקום וגריאטריה בבית החולים הדסה הר הצופים, ויו"ר החוג לגריאטריה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה. בין השנים 1998 ל-2004 שימש מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי.

התמחותו של שטסמן היא בתחום הרפואה הגריאטרית. יזם מחקרים רבים בתחום זה והיה אחראי להקמתן של מחלקות גריאטריות בבתי חולים שונים בישראל. כתב ופרסם למעלה מ-120 מאמרים מדעיים.

כבש הבית

כבש הבית (שם מדעי: Ovis aries) הוא מין בסוג "כבש". מגדלים את הכבש בתרבויות רבות כדי להשתמש בבשרו, בעורו, בצמרו ובחלבו.

כבשת הרש (ספר)

כבשת הרש, אשר כתב ב-1957 הסופר משה שמיר, הוא רומן היסטורי השם בפי אוריה החיתי את תיאור מהלך חייו, המועלה על ידו על הכתב טרם נשלח אל מותו בפקודת דוד המלך בימי המצור של צבא יואב בן צרויה, שר צבא ממלכת ישראל המאוחדת על רבת בני עמון. הרומן מהווה פרשנות והרחבתו של סיפור ניאופו של דוד עם בת שבע, אשת רעו, אוריה, בגינו המשיל בפניו נתן הנביא את משל כבשת הרש, דוד התוודה על חטאו ונענש.

מעשה אמנון ותמר

מעשה אמנון ותמר הוא סיפור מקראי (בספר שמואל ב', פרק י"ג, פסוקים א'-ל"ז) המהווה סיפור המשך למעשה דוד ובת שבע, ומוצג במקרא כעונש הראשון שקבל דוד על חטאו. אמנון, בנו של דוד מאחינועם היזרעאלית, התאהב באחותו תמר (בת מעכה בת תלמי מלך גשור), שהייתה אשה יפה. בעצת יונדב בן שמעה, בן דודו, עשה עצמו כחולה, וכשבא דוד לבקרו, בקש שאחותו תמר תבוא לחדרו ותכין לו לביבות בפניו כדי לעורר תאבונו. כאשר הגיעה תמר לחדרו והכינה לפניו את הלביבות, סירב אמנון לאכול עד שכל עבדי המלך הנוכחים בחדר יצאו, והוא יאכל מידיה.

לאחר שיצאו, ביקש אמנון מתמר שתיכנס אל חדרו ותאכיל אותו שם. כשנכנסה לחדרו, ניסה אמנון לפתות את תמר לשכב עימו, משסירבה, בטענה שאל לו לשכב עימה בדרך זנות אלא להסדיר זאת בנישואים רשמיים המאושרים על ידי אביהם, תפס אמנון באחותו ואנס אותה. לאחר מעשה האונס שנא אמנון את אחותו על שסירבה לשתף עימו פעולה ועל שחרפה את מעשהו, ודרש ממנה לצאת מחדרו, על אף בקשתה שיישאנה לאשה כדי להסתיר קלונה, וכמצוות התורה. משסירבה, הורה לאחד ממשרתיו להוציאה מחדרו ולנעול הדלת לבל תנסה להיכנס.

תמר, שהייתה לבושה כתונת פסים, קרעה את כותנתה, שמה אפר על ראשה (סימני אבלות), וזעקה על העוול שנעשה לה. כאשר שמע זאת אבשלום, אחיה מאב ומאם, הורה לה להשתיק את העניין בתואנה שאמנון הוא אחיה; אולם בלבו זמם לנקום באמנון ולכן היה מעוניין שהנושא יושתק כדי ליצור "שקט תעשייתי" לשם הצלחת פעולת הנקם.

משה שמיר

משה שמיר (י"ב באלול ה'תרפ"א, 15 בספטמבר 1921 – ג' באלול ה'תשס"ד, 21 באוגוסט 2004) היה סופר, סופר לילדים, מחזאי, פובליציסט, מבקר ספרות, מרצה לדרמה, עורך מדורי ספרות בעיתונות הארצית, עורך כתבי עת ואיש ציבור ישראלי, אחד מחשובי הסופרים הישראליים של העת החדשה, חבר הכנסת התשיעית (במסגרת סיעת לעם של הליכוד) וממקימי מפלגת התחיה-בנא"י.

נאסף תשרי

נאסף תשרי הוא שיר מאת המשורר נתן יונתן. הוא משוחח בו עם שירו של שמואל הנגיד, "מת אב ומת אלול". הלחן המוכר ביותר לשיר זה הוא לחנו של צביקה פיק.

ספר שמואל

ספר שְׁמוּאֵל הוא השלישי בספרי קובץ נביאים שבתנ"ך. הספר מתאר את ההתרחשויות משלהי ימי השופטים עד שלהי ימי מלכותו של דוד. הוא מגולל את פועלם של שני השופטים האחרונים, עלי הכהן ושמואל הנביא, את עליית מוסד המלוכה בראשות מלך ישראל הראשון שאול, ואת עלייתו ותקופת מלוכתו של דוד.

רכוש

רכוש, קניין או נכס הוא מונח המגדיר דבר השייך לאדם מסוים או לקבוצת בני אדם. זיקת שייכות זו מוגדרת בדרך כלל כבעלות על קניין.

שיר ארץ

שיר ארץ (מוכר במילותיו הראשונות: "ארץ שיושביה היא אוכלת") הוא שיר עברי שכתב נתן יונתן בשנות ה-70 ללחן של סשה ארגוב.

שמואל אברמסקי

פרופ' שמואל אברמסקי (1913 – 11 בפברואר 2004, י"ט בשבט ה'תשס"ד) היה היסטוריון וחוקר מקרא ישראלי, ממייסדי המחלקה למקרא ולתולדות המזרח הקדום באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וממייסדי "החברה לחקר המקרא". חתן פרס ביאליק לשנת 1989.

שמואל בונים

שמואל בּוּנים (3 ביוני 1919, ה' בסיוון ה'תרע"ט – 8 במאי 1998, י"ב באייר ה'תשנ"ח) היה במאי תיאטרון וצייר ישראלי. חתן פרס כינור דוד בקטגוריית במאי השנה בתיאטרון (1965, 1977), פרס עיריית תל אביב לאמנות הבמה (1966) ופרס איציק מאנגר (1985).

שמרנות ליברלית

שמרנות ליברלית היא אידאולוגיה פוליטית, המשלבת שמרנות חברתית מתונה עם עמדות ליברליות בתחום הכלכלי. ניתן להגדיר אותה גם כזרם בשמרנות פוליטית, המושפע עמוקות מליברליזם.

השמרנות הליברלית ממזגת בתוכה את גישתה של הליברליזם הקלאסי בדבר מעורבות ממשלתית מינימלית בכלכלה, שלפיה בני האדם צריכים להיות משתתפים חופשיים בשוק ולייצר טובין בלי התערבותה של המדינה. יחד עם זאת, השמרנות הליברלית אינה סומכת על כך, שהיחידים יידעו לנהוג באחראיות בתחומי חיים אחרים בכוחות עצמם בלבד. לפיכך, שמרנים מזרם זה מאמינים בחיוניותה של מדינה חזקה להבטחת החוק והסדר, כמו גם בצורך במוסדות חברתיים שיטפחו תחושות של חובה ואחראיות.

מלבד גישות אלה, השמרנות הליברלית תומכת גם בזכויות האדם, למרות הישארות בעמדות שמרניות בנושאים חברתיים מסוימים. האידאולוגיה הזו משויכת בדרך כלל למרכז-ימין פוליטי. בימינו, הזרם השמרני-ליברלי הוא הדומיננטי בתנועות השמרניות במערב אירופה, אך במיוחד בצפון אירופה. בארצות האירופאיות האלה, השמרנים הליברלים שילבו במשנתם גם גישות של ליברליזם חברתי, התומכות במדינת רווחה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.