כביש

כביש הוא נתיב תחבורה סלול - לרוב באספלט או בטון - המשמש לתנועת כלי תחבורה. על פי החוק,

"כביש" - חלק הדרך המיועד לתנועת כלי רכב, או שנסלל או שופר לשם כך, או שתנועת כלי רכב נוהגת לעבור בו, למעט שולי הדרך;

תקנות התעבורה, תשכ"א-1961,מתוך חלק א': כללי, פרק ראשון: פרשנות. הגדרות

ובניגוד למשמעות הרחבה של המלה העברית נתיב, מוגדר שם גם

"נתיב" - חלק מרחבו של כביש, בין שסומן ובין שלא סומן, המספיק לתנועת טור אחד של כלי רכב, למעט רכב הנע על שני גלגלים;

תקנות התעבורה, תשכ"א-1961,מתוך חלק א': כללי, פרק ראשון: פרשנות. הגדרות

הגדרות דומות להגדרות חוקיות אלו מקובלות כיום בכל העולם, והן דוחקות משמעויות יותר רחבות שהיו נפוצות בעבר.

כבישים מהווים רחובות בתוך ערים ויישובים ומחברים בינם לבין רחובות אחרים ובנוסף ישנן מערכות כבישים בין-עירוניות המחברות בין ערים ויישובים מרוחקים, לאורך קילומטרים רבים.

אבישי טייכר 084
כביש רומי בעמק האלה ("דרך הקיסר")
PikiWiki Israel 9442 Road construction
סלילת כביש בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 בהוד השרון
Kvishim
כבישים במרכז תל אביב
MyanmarRoadConstruction2
בניית כביש במיאנמר

היסטוריה

קיימות דוגמאות היסטוריות רבות לבניית כבישים. המפורסמים שבהם הם הכבישים של הרומים והאינקה ששימשו לשליחים. הכביש העתיק ביותר הוא Sweet Track causeway שבאנגליה שנבנה בסביבות שנת 3800 לפני הספירה. בימי קדם היה עדיף להשתמש בתעבורה ימית מאשר בכבישים, במיוחד בגלל ההבדל בין הקיבולת של עגלה לבין סירה. במהלך המהפכה התעשייתית התפתחו הדרכים והחלו לכלול גם כבישים סלולים (ראו ג'ון לאודון מקאדם) ומסילות ברזל. מאז המאה ה-20 מיועדים הכבישים בעיקר לכלי תחבורה בעלי גלגלים. בארצות רבות משתמשים בכביש ככלי יעיל להעברת סחורות.

מאפייני הכביש

מאפייני הכבישים משתנים בהתאם למאפייני התנועה במקום בהם הם עוברים או הגדרת הדרך, כאשר החלוקה הבסיסית היא לדרך עירונית ודרך בין-עירונית.

מהירות הנסיעה בכבישים נגזרת מתנאי הדרך והתוואי שבו הם עוברים. בדרך-כלל, המהירות המותרת בכבישים בין-עירוניים גבוהה בהרבה ממהירות הנסיעה בדרכים עירוניות, המתאפיינות בתנועה של הולכי רגל ומעברי חציה. כביש מהיר הוא סוג ספציפי של דרך בין עירונית המיועד לזרימת נפח תנועה גדול במהירות גבוהה ועונה על קריטריונים מוגדרים.

כבישים מודרניים בכללותם כוללים פרט למיסעה (פני הכביש) גם חלוקה לכמה נתיבים המאפשרים תנועה מקבילה או מנוגדת ומסומנים באמצעות קו הפרדה צבוע. לרוב ההעדפה היא לקיומן של דרכים דו סטריות המאפשרות תנועה מנוגדת. ב-75 אחוז ממדינות העולם התנועה קדימה היא בנתיב הימני של הכביש[1].
רוחב הכביש ומספר הנתיבים ייגזר מנפח התנועה הצפוי בדרך:
בדרכים עירוניות, העשויות להיות מוגבלות ברוחבן בשל מבנים, לרוב יהיה מספר נתיבים מצומצם. לעיתים בערים בהן יש עומס רב ונפח התעבורה אף גדל, ההעדפה תהיה לשנות כבישים דו סטריים עם נתיב אחד בכל כיוון לכבישים חד סטריים עם שני נתיבים.
בדרכים בין עירוניות בהן התנועה מצומצמת יחסית, לרוב יהיה רק נתיב אחד בכל כיוון ועקיפה תתאפשר בעזרת הנתיב הנגדי, פרט למקומות בהם העקיפה מסוכנת. בדרכים בהן נפח התנועה גדול יותר יהיו לפחות שני נתיבים בכל כיוון וזאת כדי לאפשר עקיפה בכל שלב של הדרך.
בכבישים מהירים יש לפחות שני נתיבים ובנוסף נהוג להפריד את הדרך לשני כבישים חד סטריים מרוחקים או להוסיף הפרדה פיזית לכביש רחב כדי למנוע תאונה חזיתית בשל רכב הסוטה מנתיבו.

על גבי הכביש יופיעו סימוני צבע שונים בנקודות עניין מסוימות כגון בהשתלבות דרכים, מעברי חצייה או לפני פסי האטה. כן מסומנים על הכביש חצים המשמשים כאמצעי נוסף להכוונת תנועה, פרט לתמרורים המופיעים בצידי הכביש ולעיתים מעליו. בכבישים מסוימים בהם מופעלת בקרת תנועה ייתכן שהמהירות בנתיב אחד או יותר, עצם התנועה[2] או כיוון התנועה[3] בו יוכתבו על ידי תמרורים דינמיים, בהתאם להחלטת מרכז בקרה. כן ייתכן שיועברו דיווחי תנועה באמצעות שלטים אלקטרוניים.

מחסום מרומזר בחציית כביש A970 עם מסלול שדה התעופה Sumburgh (שטלנד). הרמזור מופעל והמחסום נסגר ידנית לפני כל נחיתה או המראה.

מפגשי דרכים מופיעים הן בדרכים עירוניות והן בדרכים בין-עירוניות, בעיקר בתור צמתים. מעגלי תנועה נפוצים יותר בדרכים עירוניות ואילו בכבישים מהירים לא יהיו צמתים אלא מחלפים ודרכים משתלבות (נתיב האצה). מדרכות ומעברי חצייה למעבר הולכי-רגל יופיעו בעיקר בדרכים עירוניות אך עשויים להופיע גם בדרכים בין עירוניות (בעיקר בכניסה ליישובים). בכבישים בעלי נפח תחבורה גדול בהם נדרש מעבר הולכי רגל לעיתים יבנו גשר להולכי רגל. באופן דומה, בכבישים מהירים רבים יוצרים מעברים מיוחדים המיועדים לבעלי חיים ומאפשרים להם לעבור מעל או מתחת לנתיב הכביש מבלי להיפגע.
מפגשי דרכים נוספים אפשריים הם מפגש כביש-מסילה[4] או גשר מעל נהר (מקרה פרטי שלו-גשר נפתח מעל תעלה המאפשר מעבר כלי שיט). מקרה נוסף נדיר הוא כביש החוצה מסלול המראה שקיים בסקוטלנד.

התפתחות טכנולוגית בתחומי הנדסה שונים[5] לצד גידול בנפחי התחבורה ורכב פרטי בפרט הביאו לכך שרכיבי תשתית שונים נהיו נפוצים יותר, גם במקומות שבהם הדבר לא התאפשר בעבר (או לא היה כדאי כלכלית): גשרים, מנהרות, מחלפים עיליים מרובי נתיבים. כמו כן, נוספו צורות תחבורה שונות לכלי רכב כגון מעבר מכוניות מקטע כביש אחד למשנהו באמצעות מעבורות.

כביש אגרה הוא כביש שהנסיעה בו כרוכה בתשלום. ישנם כבישי אגרה שבהם מוצבות עמדות-לתשלום לאורך תוואי-הכביש, ורק לאחר תשלום ניתן לנסוע עליו. קיימים כבישי אגרה שבהם התשלום הוא ביציאה מן הכביש, וכן כבישי אגרה שבהם מותקנות לאורך הכביש מצלמות, המאפשרות לחייב את הנהגים בתשלום בעבור נסיעתם באמצעות מנוי או כרטיס אשראי.

Sky Road (7)
שלולית בצד הכביש בעקבות גשמי החורף

בכבישים או לצידם ישנם אמצעים שונים שמטרתם לשמור על בטיחות המשתמשים בדרך: מעקות בטיחות או חומות הפרדה המונעים התדרדרות למדרון או מעבר לנתיב נגדי על ידי רכב סוטה, שלטים המתריעים לפני פנייה חדה, או פס צבע על הכביש שיוצר רעש חזק כאשר סוטים מנתיב וכן צבעים שאינם מחליקים כדי למנוע איבוד שליטה בעת בלימה. כבישים חדשים מתוכננים באופן שימנע הצטברות מי גשמים עליהם על ידי ניקוז יעיל. כחלק מהמאבק בתאונות הדרכים, התווספו לכבישים גם אמצעים שנועדו לצמצם נזקים אפשריים במהלך תאונות דרכים, כדוגמת מעקות בטיחות סופגי אנרגיה . כמו כן יש חיישני מהירות ומצלמות שנועדו לתעד נסיעה במהירות מופרזת או מעבר ברמזור באור אדום. בדרכים עירוניות נהוג לשים פסי האטה כאמצעי פיזי שמגביל את מהירות הנסיעה ויש מקומות שבהם יש שלט המציג את מהירות הרכב המתקרב כאשר הוא חורג מהמהירות המותרת. בעקומות חדות לעיתים משאירים כביש מרובד כדי למנוע החלקה בחורף.
בנוסף ישנן מערכות תאורה, מחזירי אור וצבעים זורחים שמטרתם להבליט את סימוני הדרך בשעות הלילה.

איכות הסביבה

Trans-Canada-wildlife overpass
מנהרות מתחת למעבר אקולוגי בפארק לאומי בנף, קנדה. בולטים שני הנתיבים של אחד משני הכבישים החד סטריים המרכיבים את הכביש כולו.

סלילת כבישים בשטחים פתוחים ופראיים פוגעת לעיתים בתצורות הנוף, בעולם החי ובצמחייה. לקראת סוף המאה ה-20 הותקנו ברוב מדינות המערב תקנות וחוקים המחייבים את סוללי הכביש לוודא כי הפגיעה באיכות הסביבה תהיה מינימלית ככל האפשר, ואת בוני הכביש לפנות את כל פסולת הבנייה, אולם בפועל הדבר לא תמיד נעשה. ארגונים לשמירת הסביבה מוחים לעיתים קרובות נגד הקמת כבישים ראשיים באזורי טבע פראי. בישראל, לדוגמה, ארגונים ירוקים הפגינו רבות נגד התוואי המיועד של כביש 6 וביקשו שלא יעבור באזורים בהם הוא עלול לפגוע בסביבה המקומית.

בעיות נוספות שיוצרים הכבישים: פגיעה במגוון הביולוגי שמשני צדי הכביש הנובעת מהפרדה בין אוכלוסיות שונות של אותו מין, וכן תאונות דרכים בין בעלי חיים לכלי רכב, בהם נפגעים לעיתים גם בני אדם. פתרון המקובל במדינות אחדות לבעיה זו הם מעברים אקולוגיים, המאפשרים לבעלי החיים לחצות בנקודות מסוימות את הכבישים ללא סכנת פגיעה מצד כלי הרכב. בכבישים העוברים דרך בתי גידול של חיות בר, ניצבים שלטים המזהירים את הנהגים מפני חיות בר חוצות וניתנת זכות-קדימה לבעלי החיים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לא ברור מה המקור להעדפה זו. ישנה תאוריה שסוברת שנפוליאון הנהיג בצרפת ובכל חלקי אירופה שכבש, תנועה בצד הימני של הדרך בשל היותו שמאלי-ולכן העדיף שאויבו יגיע אליו מכיוון היד שאוחזת בחרב, אך היסטוריונים רבים דחו תאוריה זו. ב-25% ממדינות העולם בהן נוהגים בצד שמאל (בראשם: יפן, הממלכה המאוחדת ורוב הארצות שתחת השפעתה)-ישנם קולות רבים שקוראים לעבור לצד הימני כמו רוב העולם. אך כרגע, מהלך כזה לא עומד על הפרק, מפני שעל פי השערות שונות, עלות מהלך כזה במדינה גדולה יכול להגיע למיליארדי דולרים.
  2. ^ נתיב חסום
  3. ^ מניעת תנועה מכיוון אחד, אפשור תנועה מכיוון שני
  4. ^ בישראל התקבלה החלטה שבכל מפגש שכזה תתבצע הפרדה מפלסית
  5. ^ ובפרט הנדסה אזרחית, הנדסת מכונות, אוטומציה, תכנון בעזרת מחשב
אגד

"אגד תחבורה ציבורית בע"מ" המוכרת בשמה "אגד" היא חברה המפעילה תחבורה ציבורית בישראל, בייחוד אוטובוסים. אגד היא מפעילת התחבורה הציבורית הגדולה בישראל. בעבר סיפקה אגד שירותי תחבורה ציבורית כמעט בכל רחבי הארץ (למעט גוש דן ואזורים גאוגרפים מצומצמים) והייתה במעמד של מונופול, אך החל משלהי המאה ה-20 החליטה ממשלת ישראל לפתוח את שוק התחבורה הציבורית לתחרות, ולהקטין את חלקה של אגד בו. נכון ל-2018, אגד מפעילה כ-35% משירותי התחבורה הציבורית בישראל, מעסיקה כ-6,500 עובדים ומפעילה צי של כ-2,950 אוטובוסים. צי האוטובוסים של אגד משנע כ-900,000 נוסעים מדי יום.

אגד פעילה גם בפולין ובהולנד באמצעות "אגד אירופה" וחברות בנות נוספות.

אילת

אֵילַת היא העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל והיחידה בה לחופי הים האדום, והיא משמשת כעיר נמל ותיירות מרכזית. העיר שוכנת בדרום הערבה, שייכת למחוז הדרום, ומתגוררים בה כ-65,000 תושבים.

בתקופת המנדט שכנו במקום יישוב בדואי קטן בשם אום א-רשראש (בערבית: أم الرشراش) ונקודת משטרה בריטית. בימי קדם שכנה בסמוך למקומה של אילת העיר עציון גבר, הנזכרת רבות בתנ"ך. ב-1949 נכבש המקום במסגרת מלחמת העצמאות, ושימש בעיקר כמחנה צבאי. אילת נוסדה כיישוב אזרחי בשנת 1952, והוכרזה כעיר בשנת 1959.

העיר נקראת על שם העיר המקראית אֵילַת (גם: אֵילוֹת), הנזכרת מספר פעמים בתנ"ך, לצד עציון גבר, בתקופות ממלכת ישראל המאוחדת וממלכת יהודה כעיר נמל יהודית על שפת ים סוף - "תחנת הצי המסחרי של העם העברי". בדיון בוועדה הגאוגרפית (שקדמה לוועדת השמות הממשלתית) על שמה של העיר, הייתה התלבטות אם לקרוא לעיר "אילת החדשה" או "עציון גבר". אף על פי שהיה ברור כי אין מדובר באילת המקראית, בכל זאת הוחלט לקרוא לעיר בשם "אילת", מאחר שהשם כבר נטמע בציבור.מדרום לאילת נמצאת העיירה טאבה, שבשליטת מצרים, וממזרח לה נמצאת העיר עקבה, שבשליטת ירדן. שטח השיפוט של אילת הוא 84,789 דונם, והיא העיר הרביעית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985 מוגדר אזור אילת כ"אזור סחר חופשי", הפטור ממע"מ (פרט למוצרים בודדים) וממיסים נוספים.

החיבור בין העיר אילת לשאר חלקי ישראל מתקיים באמצעות כביש 90, לאורך הערבה, וכן באמצעות כביש 40, העובר באזורי המישר, מכתש רמון והר הנגב. ניתן להגיע ממרכז הארץ לנמל התעופה רמון גם בטיסה האורכת בממוצע כ-35 דקות.

באר שבע

בְּאֵר שֶׁבַע היא עיר במחוז הדרום. היא העיר השמינית באוכלוסייתה במדינת ישראל, והשנייה בשטחה (אחרי ירושלים). שטח השיפוט של באר שבע הוא 117,500 דונם. הוכרזה כעיר בשנת 1906.

העיר שוכנת בצפון הנגב, בבקעת באר שבע ומכונה "בירת הנגב והדרום" בשל היותה העיר המרכזית והגדולה ביותר באזור. בעיר נמצאים אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בית החולים סורוקה, בית משפט מחוזי, משטרת מרחב הדרום, פיקוד דרום ואנדרטת חטיבת הנגב.

בתחום השיפוט המוניציפלי של באר שבע נמצאים כ-38 אחוזים מסך הכפרים הלא מוכרים, שהם כרבע מתושבי הפזורה הבדואית.

ראש עיריית באר שבע מאז נובמבר 2008 הוא רוביק דנילוביץ'. העיר חברה בארגון הערים פורום ה-15 והיא הדרומית מבין חברות הפורום.

באוקטובר 2015, חתם דנילוביץ' עם ממשלת ישראל על הגדלת יחידות הדיור בעיר במסגרת הסכם גג. במסגרת ההסכם ישווקו בחמש השנים הקרובות כ-20,000 יחידות דיור, ברובן ב"מחיר למשתכן". על פי ההסכם, יושקעו בפרויקטים ציבוריים לפיתוח העיר 1.5 מיליארד שקלים חדשים.

גוש דן

גוש דן הוא שמו המקובל של אגד הערים שבמרכזו תל אביב-יפו, ושמהווה את הטבעות הפנימיות של מטרופולין תל אביב, ולפעמים מתייחס למטרופולין כולה. בכל הגדרה, גוש דן הוא השטח העירוני וריכוז האוכלוסייה הגדול בישראל. מקור השם הוא בשבט דן אשר נחלתו הייתה באזור גוש דן המודרני.

כביש 1

כביש 1 הוא כביש מהיר ראשי בישראל המחבר בין תל אביב, ירושלים, מעלה אדומים ויריחו ומוכר גם בשם "כביש ירושלים–תל אביב". למרות השם הנפוץ, לכביש ישנו חלק נוסף הנמשך ממזרח לירושלים, דרך מעלה אדומים ומדבר יהודה לבקעת הירדן. כך למעשה הוא אחד משלושת הכבישים היחידים בארץ שחוצים אותה לכל רוחבה (שני הכבישים האחרים הם: כביש 25 וכביש 57).

אורכו של הכביש 96 קילומטרים, וחלק הדרך ממחלף קיבוץ גלויות עד מחלף ענבה הוא כביש מהיר. ממחלף קיבוץ גלויות עד מחלף בן שמן וממחלף ענבה עד מחלף שער מוריה, כביש 1 הוא בן שלושה נתיבי נסיעה לכל כיוון; רובו של יתר הכביש הוא בן שני נתיבי נסיעה. בעשור הראשון של המאה ה-21 נסלל בחלקו המערבי של הכביש נתיב מהיר לכיוון תל אביב.

כביש 2

כביש 2 הוא כביש בינעירוני במישור החוף המחבר בין תל אביב-יפו בדרום לחיפה בצפון. הכביש ידוע גם בשם "כביש החוף" ולעיתים בשם "כביש חיפה-תל אביב החדש". תוואי הכביש עובר בין רכס הכורכר המערבי למרכזי, שבנוסף לרכס המזרחי מרכיבים את מישור החוף.

כביש 4

כביש 4 הוא אחד הכבישים הארוכים ביותר בישראל, אורכו 201 קילומטר והוא אחד העמוסים שבכבישי הארץ. הכביש נמשך ממחסום ארז בגבול רצועת עזה בדרום, עד למעבר ראש הנקרה בגבול הלבנוני בצפון. הכביש עובר לכל אורך מישור החוף, ויש לו המשך מעבר לגבול לבנון בצפון, וברצועת עזה ובמצרים בדרום. הקטע בין מחלף אשדוד למחלף חולון מזרח מוגדר ככביש מהיר.

כביש 40

כביש 40 הוא הכביש השני באורכו בישראל (אחרי כביש 90), ואורכו 302 קילומטרים. הוא נמתח מצומת קטורה שבערבה, לאורך הנגב והשפלה עד כפר סבא שבדרום השרון.

כביש 443

כביש 443 הוא כביש ראשי בישראל, המחבר בין לוד למודיעין-מכבים-רעות. המשכו של הכביש בהרי בנימין ומשם הוא מתחבר לכביש 45 ובהמשך לכביש 50 (דרך בגין) החוצה את ירושלים מצפון לדרום. כך, הוא הופך לחלק מציר חלופי לכביש 1 לנסיעה בין ירושלים וגוש דן.

אורכו הכולל של כביש 443 הוא כ-28 קילומטר, מצומת גינתון במערב ועד צומת גבעת זאב במזרח. הכביש מואר, ובכל 500 מטר ישנו שלט המציין את מספר קטע הכביש (ממזרח למערב).

חלקי הכביש העוברים בשטחי יהודה ושומרון עוררו מחלוקת עקב מספר סיבות:

שטחים שהופקעו מתושבים מקומיים פלסטינים לצורך הקמת הכביש.

איסור תנועה בכביש לנהגים פלסטינים, החל משנת 2002, בעקבות מספר פיגועי ירי בו.

פתיחתו מחדש לנהגים פלסטינים בשנת 2010, לאחר פסיקת בג"ץ בנושא.הכביש חוצה את גדר ההפרדה בשני מקומות: במחלף בית חורון, סמוך לבית חורון, ובסמוך למחסום מכבים.

כביש 5

כביש 5, הידוע גם בכינוי כביש חוצה שומרון, הוא כביש רוחב המחבר את צפון תל אביב במערב לאריאל וליישובי השומרון במזרח.

כביש 6

כביש 6 (המכונה גם כביש חוצה ישראל או דרך יצחק רבין) הוא הכביש המהיר הארוך בישראל, המשתרע מדרום לצפון (כביש אורך) ונמתח מזרחית לכביש 4 ומזרחית לחלקו הצפוני של כביש 40. בשנת 2019 היה אורכו של הכביש 200 קילומטרים ממחלף שוקת בדרום ועד מחלף סומך בצפון. במסגרת מקטעים 3 ו-4 בדרום והמקטע הצפוני בצפון יהיה אורך הכביש כ-261.2 ק"מ.

בקטע ממחלף שורק עד מחלף עין תות כביש 6 הוא כביש אגרה וכן בקטע ממחלף יקנעם עד מחלף גבעות אלונים. דרומית למחלף שורק, ממחלף עין תות עד מחלף יקנעם וצפונית למחלף גבעות אלונים הנסיעה בכביש היא חינם.

מאחורי סלילת הכביש עמדו מספר מטרות, ובהן חיבור צפון ישראל ודרומה למרכז הארץ כדי לעודד את התפרסות האוכלוסין, בניית כביש עוקף לגוש דן שיקל על עומסי התנועה בכבישי האורך (כביש 2 וכביש 4), וכן עידוד הסטת האוכלוסייה באזור המרכז מזרחה, על ידי חיבור הערים המזרחיות (לדוגמה: מודיעין-מכבים-רעות) לשאר חלקי המדינה.

כביש 60

כביש 60 (שִׁשּים) הוא כביש אורך ארצי בישראל המתחיל בבאר שבע ומסתיים בנצרת. רובו של הכביש עובר באזורי יהודה ושומרון, והנתיב שלאורכו הוא עובר ידוע גם בשם דרך ההר או "דרך האבות", בה לפי התנ"ך צעדו האבות. בשל המעקפים הרבים שנסללו לאורך הכביש, במידה רבה אין הוא חופף עוד את הדרכים ההיסטוריות.

כביש 65

כביש 65 הוא כביש בצפון ישראל, המשמש כעורק תחבורתי חשוב בין מישור החוף לגליל. הוא מוביל מדרום-מערב לצפון-מזרח, ועל כן הוא איננו כביש רוחב ואף לא כביש אורך. זהו הכביש בו נרשמו מספר שיא של דו"חות משטרה על מהירות מופרזת בין השנים 2014-2018.

כביש 90

כביש 90 (לכינויים של המקטעים השונים של הכביש ראו למטה) הוא הכביש הארוך ביותר בישראל, אורכו 478.7 קילומטר והוא נמשך ממעבר טאבה בדרום ועד מעבר מטולה (שער פאטמה) בצפון. תוואי הכביש עובר תחילה לאורך חופיו של מפרץ אילת ולאחר מכן לכל אורכה של הערבה. לאחר מכן הוא ממשיך צפונה לאורך חופי ים המלח ולכל אורכם של בקעת הירדן ועמק הירדן. הוא עוקף את הכנרת ממערב, דרך טבריה וממשיך דרך אצבע הגליל ועמק החולה לאורך המורדות המזרחיים של הגליל.

118.5 קילומטר מסך אורכו של הכביש עוברים בשטחי יהודה ושומרון (צפון ים המלח ובקעת הירדן). ביציאה מקטעי הכביש שבבקעת הירדן מוצבים מחסומים של צה"ל, המונעים תנועת כלי רכב לא מורשים בכביש אל מעבר לקו הירוק.

על-פי תוכנית משרד התחבורה לעדכון המספור של רבים מכבישי ישראל שעליה פורסם בסוף שנת 2018 - כביש 90 צפוי לעבור שינוי במספור ולהיקרא כביש 8, כדרך אורך ארצית ראשית. על פי התוכנית, שינוי מספרי הכבישים בשלטי הדרכים השונים צפוי להתרחש בתוך שנתיים (עד סוף שנת 2020).

מסילת רכבת

מסילת רכבת (קרויה גם מסילת ברזל) היא המסלול הייחודי לרכבות. מסילות רכבת ומסוטים המותקנים בהן משמשים להכוונת הרכבות ללא צורך בהיגוי. מאז המצאת המסילה במאה ה-19 עברה מסילת הרכבת שינויים רבים וכיום רכבות מהירות, דוגמת TGV, יכולות להגיע למהירות של עד 500 קמ"ש בשימוש בפסים אלו.

שטחי מסילת רכבת הם אחד המשאבים החשובים ביותר לחברות הרכבות, שכן בעוד שציוד נייד ניתן לרכוש ולהפעיל במהירות רבה יחסית, הקמת מסילות דורשת הליכי תכנון ובניה מורכבים.

נמל חיפה

נמל חיפה הוא הנמל המוביל בישראל בשינוע מטענים (על פי נתוני רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה). 29,531,000 טון מטען שונעו בנמל חיפה בשנת 2018. הנמל מממוקם לחוף הים התיכון במפרץ חיפה. מניתוח ממצאי מחקר שביצע ארגון ה-OECD בשנת 2012, נמל חיפה דורג במקום הרביעי ביעילותו מבין 34 מדינות שנבדקו.

נתיבי איילון

נתיבי איילון ( או כביש 20) הוא הכביש העיקרי במטרופולין תל אביב-יפו. הכביש חוצה את המטרופולין מצפון לדרום והוא כביש מהיר ברובו, ולצידו מסילת רכבת ונחל איילון שמנקז גשמים מכל אזור השפלה. בקטע המרכזי של הכביש (בין מחלף קיבוץ גלויות למחלף גלילות) עוברים 750,000 כלי רכב ביום והוא אחד מצירי התנועה העמוסים ביותר בישראל. הוא מחבר את כל הכבישים הבין עירוניים שמגיעים לתל אביב: כביש 4 מאשדוד והדרום, כביש 1 מירושלים, כביש 5 ממזרח, כביש 431 מדרום מזרח, כביש 531 מצפון מזרח, וכביש 2 מחיפה ומהצפון.

ציר נתיבי איילון מורכב מהקטע המרכזי שעובר בתוך העיר תל אביב לאורך אפיק נחל איילון שהיה ידוע בעבר כ"ואדי מוסררה". קטע זה העניק לנתיבים את שמם. לציר זה המשכים לכיוון צפון, דרך הרצליה עד חיבור לכביש 2 דרומית לנתניה בסמוך לקיבוץ שפיים; לכיוון דרום, בין חולון לבת ים וראשון לציון עד כביש 4 ומזרחית לפתח תקווה וכביש 5.

לכל אורך הציר המרכזי והצפוני עוברות שלוש מסילות רכבת ועליהן ארבע תחנות רכבת ישראל בתל אביב. בחלק מהקטע (מתחנת תל אביב מרכז ועד תחנת האוניברסיטה) עוברות ארבע מסילות, אשר שתיים מהן ממשיכות לכיוון חיפה והאחרות לכיוון הוד השרון. ציר זה הוא החיבור הרכבתי היחיד במרכז גוש דן ועוברות בו למעלה מ־200 רכבות נוסעים ביום. החל מספטמבר 2011 נפתחו לתנועה בקטע הדרומי (מדרום למחלף קיבוץ גלויות) שתי מסילות רכבת לאורך הכביש, ועליהן תחנות הרכבת בחולון, בת ים וראשון לציון, ובהן עוברות כ-3 רכבות בשעה. המסילות ממשיכות לאחר מחלף חולות לכביש 4 לכיוון יבנה, אשדוד ואשקלון. סמוך לתחנת הרכבת ראשון לציון משה דיין ישנן ארבע מסילות, אשר שתיים מהן נקטעות כמספר מטרים לאחר תחנה זו.

ראשון לציון

רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן היא העיר הרביעית באוכלוסייתה בישראל. היא נוסדה ב-31 ביולי 1882 והוכרזה כעיר בשנת 1950. בעבר, נודעה בעיקר כעיר שינה במטרופולין תל אביב, אך מעמדה התחזק וכיום היא כוללת שטחי מסחר רבים ואזורי תעסוקה. העיר נמצאת בקצה הדרומי של אזור גוש דן: בין כביש 44, בת ים וחולון (בצפון) לנס ציונה (בדרום), מחנה צריפין ובאר יעקב (במזרח) והים התיכון (במערב). העיר חברה בארגון פורום ה-15.

העיר הוקמה כמושבה חקלאית ציונית; היא המושבה הראשונה שהקימו אנשי העלייה הראשונה. בראשון לציון עוצב דגל ישראל; חודשה התרבות העברית - בייחוד בשפה ובחינוך. ב-1920 הוכרזה כמועצה מקומית וב-1950 הוכרזה כעיר ואם בישראל. בסוף המאה ה-20 התרחבה העיר מערבה וצפונה וגדלה באופן ניכר, והפכה לאחת הערים הגדולות בישראל.

רשות שדות התעופה

רשות שדות התעופה בישראל (מכונה גם בראשי תיבות רש"ת) הוקמה בשנת 1977 כתאגיד סטטוטורי מכוח חוק רשות שדות התעופה, התשל"ז-1977, כרשות המופקדת על תפעולם של שדות התעופה האזרחיים העיקריים בישראל. מקום מושבה הוא בנמל התעופה בן-גוריון.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.