כבוד המת

בהלכה, כבוד המת הוא עיקרון הלכתי האומר כי יש לשמור על כבודו של אדם מת.

Bundesarchiv Bild 101I-121-0005-06, Polen, Juden beim Sargtragen
הלויה יהודית בפולין, 1939

התעסקות בכבוד המת ובצרכיו

כבוד המת נחשבת למצווה חמורה, שכדי לקיימה נדחות רוב המצוות שבתורה. כך נפסק במשנה:

מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן התפילה ומן התפילין ומכל מצוות האמורות בתורה; נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן את שלפני המטה ואת שלאחר המטה את שלפני המטה צורך בהם פטורים ואת שלאחר המטה צורך בהם חייבין ואלו ואלו פטורים מן התפלה; קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו העומדים בשורה הפנימיים פטורים והחיצונים חייבים

בקרב פרשני התלמוד הובאו מספר מקורות להלכות אלו. התוספות הביאו בשם הירושלמי את הטעם לפטור ממצוות קריאת שמע, שאודותיה כתוב "למען תזכור את יום ... כל ימי חייך", ימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים[1]. הרא"ה מביא טעם הלכתי אחר הכתוב בתלמוד הירושלמי, שכבודו של מת הוא שפנה מכל ענייניו ועוסק רק בכבודו, ולכן כל עוד לא נקבר המת, פטור הוא מכל המצוות אפילו אם אינו עוסק בצרכיו אלא יושב ודומם, כך פוסק הרא"ה למעשה ומביא ראיות מהתלמוד בבלי שפסק כך, כראיה שזהו הטעם העיקרי[2]. הלכות אלו תקפות כל זמן ש"מתו מוטל לפניו" או כל זמן שמוטל עליו לקברו, שנחשב כמוטל לפניו מפני שמחויב לעסוק בצרכיו[3], אם אכן יכול לקברו וקיימת אפשרות כזו ולא נתפשה גופתו[4]. לעומת זאת, אלו שעומדים לעסוק בצרכי המת אך אינן קרובים למת, אינם פטורים אלו ממצוות תפילה שהיא מדברי חכמים.

כמו כן, לכבוד המת קבעו חז"ל כי מי שמתו מוטל לפניו אוכל בחדר אחר כי בזיון המת הוא שהחי עושה דברים שהמת אינו יכול לעשותם, והרי זה נחשב כ"לועג לרש", כאדם עשיר המתעסק בצרכיו לעיני העני שאין בידו לעשות. כמובן, שלא גזרו חז"ל שירעב האדם לכבוד המת, אך עליו למעט בזלזול המת ככל שאפשר. לכן אם אין לו חדר אחר אוכל בבית חברו, ואם אין לו בית חברו עושה הלכה ואוכל, ואם אין לו דבר לעשות ממנו מחיצה הגבוהה עשרה טפחים, מחזיר את פניו לכיוון אחר ואוכל. גם אכילה זו, צריכה ליעשות באופן מוגבל וצנוע, לא בהסיבה בדרך נוחות וחירות, לא יאכל בשר או ישתה יין, ואף לא יברך ברכת המזון ואינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואינו מברך ואינו מזמן ואף אסור לו להצטרף עם שני אנשים אחרים לזימון.

הולכת המת ממקום למקום

כחלק מכבוד המת נפסק בתלמוד, כי המוליך עצמות של מת ממקום למקום לא יתנם בכלי עור על גבי חמור וירכב עליהם, שדבר זה הוא מנהג בזיון למת, אך אם זה נעשה לצורכי המת עצמו מפן ימצאוהו שודדים ויבזו את גופו, מותר לעשות זאת. בהלכה זו השווה המת לדבר הקדוש ביותר ביהדות - ספר תורה, שגם אודותיו נאמרו כללים אלו.

הלוויה

מעמד מיוחד שנעשה לכבוד המת הוא מעמד ההלוויה. במעמד זה המשתתפים מכבדים את זכרו של המת ומראים כי קשה עליהם מותו וקבורתו ומתקשים להפרד ממנו. כמו כן, ההספד נעשה לכבוד המת, בו מספידים את המת, מעלים על נס את מעשיו הטובים ואת זכרו, ואם רוצה למחול על ההספד רשאי, שכן זה נעשה לכבודו בלבד (בשונה מהקבורה הנעשית כמצווה מהתורה)[5][6].

לא רק קרובי המת חייבים לבוא למקום, אלא אמר רחבה בשם סבו ורבו רב יהודה, כי "כל הרואה המת ואינו מלוהו עובר משום "לועג לרש חרף עושהו"". אודות המלווה את המת התבטא רב אסי כי "עליו הכתוב אומר מלוה ה' חונן דל[7], ומכבדו חונן אביון[8]."

לצורך מצווה זו מבטלים מצוות תלמוד תורה, כדי צורכי המת, ומספר משתתפים סביר.

קבורה

כמו כן, חלה חובה לקבור את המת במקום כראוי לכבודו ומעמדו, אסור להלין את המת לחינם (אלא אם כן דבר זה נעשה כדי להרבות בכבודו, במספר המשתתפים בהלוויתו שיבואו ממקום רחוק ובזמן נוח, אך יש הדוחים טענות אלו ואומרים שיש לקבור את המת בסמוך למיתה ולא להלין אותו). לאחר הקבורה אסור לטלטל אותו מקברו לחינם.

כבוד המת הכרוך באיסורי שבת וחג

בהלכה קיים כלל כי "גדול כבוד הבריות שהוא דוחה לא תעשה שבתורה". בתלמוד[9] פירשו כי הכוונה היא על המצוות לא תעשה של "לא תסור", שדחו חכמים את דבריהם ותקנותיהם מפני כבוד הבריות החשוב עד מאוד. נחלקו הפוסקים האם כלל זה קיים גם בנוגע לכבוד המת, ויש הסוברים שאיסור זה נאמר לכבוד המת הנחשב גם הוא ל"כבוד הבריות". עם זאת, הותרו לצורך כבוד המת רק איסורים מדרבנן, ולא כולם. הותר איסור מוקצה באופן חלקי בלבד - על ידי הנחת כיכר או תינוק על גוף המת וטלטול שניהם ביחד, וכן הותר איסור טלטול בכרמלית. לעומת זאת, לא הותרה מלאכה שאינה צריכה לגופה גם לפי הדעה (המובילה הלכתית) שהוא איסור מדברי חכמים. כמו כן, לא התירו חז"ל אמירה לנכרי לצורך כבודו, מכיוון שהם קבעו כי כבוד המת הוא שלא מחללים שבת עבורו (גם אם נעשה זאת על ידי אדם שמותר לחלל שבת), וחילול השבת לצורכו הוא בזיון עבורו.

חג

למרות שהלכות החג שווים בכול להלכות שבת, התירו חז"ל את יום טוב שני של גלויות לצורכי המת וכבודו, ולא עוד אלא שקבעו שהוא חשוב כיום חול ומותר לעשות עבורו ביום זה את כל צרכיו, אפילו חיתוך תכריכיו ושחיקת בשמים לצורכיו[10].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תוספות בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ז, עמוד ב'.
  2. ^ חידושי הרא"ה.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ח, עמוד א'.
  4. ^ רא"ה שם.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ו, עמוד ב'
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק י"ב, הלכה א'
  7. ^ ספר משלי, פרק י"ט, פסוק י"ז.
  8. ^ ספר משלי, פרק י"ד, פסוק ל"א.
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ', עמוד ב'.
  10. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שביתת יום טוב, פרק א', הלכה כ"ג.
אסון טבע

אסון טבע הוא תופעת טבע רבת עוצמה הנגרמת על ידי כוחות הטבע ואשר זורעת הרס וחורבן בסביבה.

לרוב מצומצמת ההגדרה לאסונות הפוגעים באדם. אסון טבע עשוי גם להיות אסון אקולוגי אם פגיעתו בחי ובצומח חמורה (אם כי אסון אקולוגי יכול להיגרם גם על ידי מעשי אדם).

אתרא קדישא

אַתְרָא קַדִּישָׁא (ארמית: "מקום קדוש") הוא ארגון חרדי הפועל להגנתם ושימורם של קברי יהודים בישראל ובעולם, מתוך אידאולוגיה הלכתית של כבוד המת.

גופה

גופה היא גוף מת שהיה שייך ליצור חי.

לאחר המוות, כשמערכות הגוף אינן פועלות, מתחילה הגופה להיאכל על ידי חרקים וחיידקים מסוימים, המביאים למצב של ריקבון גופה.

במקרי מוות חשודים, הנחקרים על ידי המשטרה, נבדקות הגופות המתות, בהכילן לעיתים ראיות. גם ריקבון הגופה מספק ראיות.

גופות משמשות בלימודי רפואה ללימודי אנטומיה ולתרגול ניתוח. יש התורמים את גופתם למטרה זו. בנוסף, ניתן להשתמש באיברי הגופה לשם השתלתם באדם חי שאיבריו אינם מתפקדים. יש התורמים את גופתם למטרה זו.

גופה של בעל חיים קרויה נבלה. מילה זו משמשת גם לתיאור מבזה של גופת אדם (למשל: "וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ" (ספר ירמיהו, פרק ל"ד, פסוק כ')

דוד שמידל

הרב דוד מיכאל שמידל (נולד בי"ז בניסן תרצ"ד, 2 באפריל 1934) הוא יושב ראש אתרא קדישא. ראש כולל, עורך תורני ופעיל במאבקי היהדות החרדית בישראל בנושאי דת ומדינה.

הערמה

הערמה היא תחבולה ש"עוקפת" איסור הלכתי. כלומר, עשיית דבר שאסור, באופן כזה שלפי כללי ההלכה הפורמליים אין בדבר איסור. בחלק מהמקרים חכמים אסרו להערים[דרושה הבהרה].

זק"א

זק"א (ראשי תיבות: זיהוי קרבנות אסון; בשמו המלא זק"א - איתור חילוץ הצלה) הוא ארגון התנדבותי יהודי חרדי, המסייע למשטרת ישראל וכוחות ההצלה בטיפול בזירות אסון. תפקידם הראשי הוא זיהוי קורבנות של אסונות והבאת גופותיהם לקבורה. הארגון נוסד על ידי יהודה משי זהב ואלעזר גלבשטיין.

מרבית מתנדבי זק"א הם חרדים, ומסייעים לצוותי מגן דוד אדום ומשטרה (מז"פ) בזיהוי קורבנות של טרור, תאונות דרכים ואסונות אחרים, מטפלים בגופות ההרוגים, ובמידת הצורך מלקטים חלקי גופות ודם הפזורים בזירת האירוע על מנת להביאם לקבורה יהודית. מתנדבי הארגון נמנים עם מתנדבי המשמר האזרחי, דבר המעניק להם את הסמכויות הנדרשות לצורך פעילותם בזירות פיגועים ואסון. מתנדבי זק"א עוסקים גם באיתור וחילוץ נעדרים, וכן כמודיעי נפגעים.

טלטול על ידי דבר אחר

בהלכות שבת, טלטול על ידי דבר אחר הוא טלטול דבר האסור בטלטול על ידי דבר אחר המותר בטלטול. טלטול זה קל יותר מאשר טלטול דבר האסור באופן נפרד, ולהלכות אלו הוקדשו מספר סימנים בשולחן ערוך (ש"ט - שי"א).

יידוי אבנים

יידוי אבנים הוא ניסיון לפגוע פיזית בבני אדם או בכלי רכב. יידוי האבנים נעשה על ידי אדם בודד או על ידי קבוצה של בני אדם. האבן המושלכת עלולה לגרום נזק, לפצוע ואף להרוג את מי שהיא מושלכת עליו. בנסיבות אלה, יידוי אבנים נחשב לעיתים לפעולת טרור.

כאשר יידוי האבנים נעשה לעבר כלי רכב הנוסעים בכביש במהירות גבוהה סכנתו גוברת.

יידוי אבנים נעשה בדרך כלל ללא אמצעי עזר. לעיתים משמש קלע ליידוי אבנים במהירות גבוהה (גם אמצעי זה מגביר את הסכנה שביידוי אבנים).

להגנת שוטרים הנדרשים להתמודד עם מיידי אבנים משמשים מגינים. להגנת כלי רכב משמשים אמצעי מיגון, כגון חלונות מזכוכית משוריינת.

יעקב טירקל

יעקב אבי ברוך טירקל (נולד ב-24 במרץ 1935) הוא משפטן ועו"ד ישראלי, בעברו כיהן כשופט בית המשפט העליון בשנים 1995–2005. כיום, ממלא שורת תפקידים שונים: בשנים 2010–2018 היה יושב ראש הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה; משנת 2009 משמש יושב ראש הוועדה לתכנון שטרי כסף, מעות ומטבעות זיכרון של בנק ישראל; חבר חבר הנאמנים הוועד הפועל ויושב ראש ועדת החוקה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב; יושב ראש הוועדה לתיקון חוק הירושה; יושב ראש הוועדה לציון חסידי אומות העולם של יד ושם; יושב ראש הוועדה המייעצת לשמות רחובות בירושלים; יושב ראש הוועדה לבחירת יקירי ירושלים; יושב ראש המיזם הלאומי נגד רעלים; ויושב ראש מועצת הנאמנים של קרן גרוס.

כבוד המת בשבת

בהלכה, קיימת התייחסות מיוחדת להלכות כבוד המת בשבת הקובעות ומגבילות את האסור והמותר לעשות בשבת לצורך המת, כאשר צרכיו או מניעת בזיון גופו כרוכים באיסורי שבת, מהתורה או מדברי חכמים.

בהלכה קיים כלל כי "גדול כבוד הבריות שהוא דוחה לא תעשה שבתורה". בתלמוד פירשו כי הכוונה היא על המצוות לא תעשה של "לא תסור", שדחו חכמים את דבריהם ותקנותיהם מפני כבוד הבריות החשוב עד מאוד. נחלקו הפוסקים האם כלל זה קיים גם בנוגע לכבוד המת.

לשון הרע על המת ולשון הרע על ציבור

לשון הרע על המת ולשון הרע על ציבור הן שתי קטגוריות שבהן גם כאשר מתקיימים יסודותיה של עוולת לשון הרע, לא קמה עילה לתובענה אזרחית.

מועצת הרבנות הראשית

מועצת הרבנות הראשית היא הגוף העליון של הרבנות הראשית לישראל.

נחום קוק

הרב נחום הכהן קוק (ח' בניסן תרצ"ב, 14 באפריל 1932 – י"ב בניסן תש"ע, 27 במרץ 2010) היה רב שכונת תל גנים ברמת גן ופעיל בתחומי הדת ושמירה על כבוד המת. יקיר העיר רמת גן.

נתיחה שלאחר המוות

נתיחה שלאחר המוות (בלועזית: post-mortem או Autopsia) היא כלי חשוב ברפואה המשמש ללמידה על המבנה האנטומי של גוף האדם. ניתוח המת, היא פעולת ביתור המבוצעת בגופו של נפטר, כדי ללמוד ולחקור נתונים רפואיים שונים. הנתיחה מאפשרת לצפות באופן ישיר כיצד הגוף נראה מבחינה מרחבית, וזאת בשונה מלימודים תאורטיים.

קבורה (יהדות)

קבורת המת היא מצוות עשה מהתורה לקבור את המתים. מת שנמצא ללא אחראים לקבורתו מכונה מת מצווה וההלכה מחייבת כל יהודי שנתקל בו לדאוג לקבורתו, גם תוך הפסד גדול או היטמאות כהן למתים. ההלכה משתמשת במושג "כבוד המת" בקביעת פרטי הדינים של הקבורה.

מצוות איסור הלנת המת מחייבת שהקבורה תיערך ללא דיחוי, מלבד עיכובים החיוניים לכבוד המת.

קבורה המונית

קבורה המונית או קבר אחים הוא קבר המכיל מספר גופות אדם. לעיתים מזוהים הגופות לפני הקבורה, אך במקרים אחרים לא בהכרח באופן מלא. קבורה המונית יכולה לשמש במקרים של קרבות או עימותים גדולים, או באירועים המוניים של רעב, מגפה, או אסון טבע.

רפואה משפטית

רפואה משפטית היא יישום מדע הרפואה ותחומים מדעיים נוספים כדי להשיב לשאלות בתחום המשפט הפלילי או האזרחי. רוב העוסקים בתחום הרפואה המשפטית הם רופאים בעלי התמחות בפתולוגיה ולעיתים נוטלים חלק בעבודה גם רופאי שיניים ומומחים מתחומים אחרים.

שלמה משה עמאר

הרב שלמה משה עמאר (נולד בשנת ה'תש"ח, 1948) הוא הרב הראשי הספרדי של ירושלים. כיהן כרבה הראשי של תל אביב בין השנים 2002-2003, וכראשון לציון, הרב הראשי הספרדי לישראל, ונשיא בית הדין הרבני הגדול, בין השנים ה'תשס"ג (2003) - ה'תשע"ג 2013.

שריפה בשבת

כללי שריפה בשבת מורכבים ושונים משאר הלכות שבת. מלאכת מכבה היא אחת מל"ט אבות מלאכה. במצב של דליקה, מפאת מהירותה של האש והלחץ שהיא גורמת הקילו חז"ל באיסורי דרבנן מסוימים, כדי שלא יבואו לכבות את הדליקה. לעומת זאת, לפעמים החמירו חז"ל בהלכות מסוימות, ודווקא בגלל הלחץ שבשעת שריפה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.