יתרו

יִתְרוֹ (בערבית -شعيب שועייב) הוא דמות מקראית, כהן מדין ואביה של צפורה, אשת משה רבנו. בספר שמות נקרא גם בשם "רעואל"[1] אולם בפרק שאחריו הוא נקרא "יתרו"[2]. על שמו נקראה פרשת יתרו. בספר במדבר הוא נזכר גם (בשם "רעואל") כאביו של חובב[3]. הנביא שועיב, המזוהה עם יתרו, ידוע גם בתור המייסד הרוחני והנביא הראשי של העדה הדרוזית (הנביא שועייב). בנוסף, הוא גם הוכרז כאב הקדמון של כל הדרוזים[דרוש מקור].

Nebishoaib
אתר נבי שועייב, מקום קבורת יתרו על פי הדת הדרוזית

יתרו במסורת היהודית

PikiWiki Israel 48146 Jethros grave
קבר יתרו במתחם נבי שועייב

במקרא

על פי ספר שמות, כאשר משה בורח בצעירותו מבית פרעה הוא מגיע לארץ מדין ושם פוגש את בנותיו של יתרו, כהן מדין. הוא מוצא מקלט בביתו, רועה את צאנו לבסוף אף נושא את צפורה בתו לאישה[4].

כאשר בני ישראל מגיעים להר סיני אחרי יציאת מצרים מצטרף אליהם יתרו[5]. לפי רש"י הוא מגיע בעקבות נס קריעת ים סוף ומלחמת עמלק[6]. הוא רואה את העומס המוטל על משה שתפקד לבדו כשופט, ומציע לו לבנות מבנה הירארכי של שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות שישפטו את העם. לאחר מכן יתרו שב לארצו.

המדרש[7] אומר שיתרו הוא חובב חותן משה. המדרש מוסיף שאחרי שיתרו יעץ למשה למנות שופטים הוא שב אל ארצו ואל משפחתו לגיר אותה ואז מצטרף לעם ישראל שיצא ממצרים. בספר במדבר[3] מבקש משה מחובב שלדעה זו הוא יתרו שיישאר עם העם ויסייע להם בחציית המדבר, ואכן אנו מוצאים את צאצאי חובב הקרואים שבט הקיני בספר שופטים ביניהם את יעל אשת חבר הקיני שהרגה את סיסרא[8].

באגדה היהודית

במדרש[9] ישנה דעה שליתרו היו שבעה שמות: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל וקיני.

אמנם כבר בחז"ל דעה זו לא מוחלטת כאשר הספרי סובר שרעואל הוא אבי יתרו, ומה שכתוב ויבאו אל רעואל אביהן הכוונה לסבם.

חז"ל משבחים בדרך כלל את יתרו כי על אף שעבד כל עבודה זרה שהייתה קיימת בימיו, ואף היה מיועציו של פרעה[10], הכיר לבסוף באלהי ישראל. הם משבחים אותו גם על כך שברח בתגובה לעצת פרעה לשעבד את בני ישראל, בניגוד לבלעם שיעץ לשעבד ולאיוב ששתק[11].

לעומת זאת, נטען בילקוט הראובני כי כל מטרת בואו של יתרו אל משה הייתה יצירת מעמדות בחברה הישראלית. גישה זו אינה יחידאית שכן פרשנים נוספים מבקרים את יתרו ומטילים ספק בכוונותיו האמיתיות, אך היא מהווה דעת מיעוט.

שמותיו

ישנן מספר מחלוקות בנוגע לשמותיו של חותן משה. בספר במדבר, פרק י', פסוק כ"ט מופיע הפסוק "לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה". אף על פי שבספר שמות, פרק ב', פסוק ט"ז נאמר "וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת" ולא מופיע אף ילד. בהמשך רעואל הופך לחותן משה בפסוק כ"א: "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ; וַיִּתֵּן אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה." הבעיה היא שבעברית המקראית ישנה מילה אחת בלבד לאבי הכלה ואחי הכלה (חותן, המילה גיס הופיעה מאוחר יותר) למעשה, נראה כאילו לדמות המקראית הזו ישנם שני שמות שמיוחסים אליה (ספר במדבר, פרק י', פסוק כ"ט), שקורא לחובב בנו של רעואל חתן משה, נראה כאילו רעואל ויתרו הם אותו אדם, וחובב הוא גיסו של משה. ברם, העניין כולו עדיין נידון בקרב התאולוגים וחוקרי המקרא.

יתרו במסורת הדרוזית

קבר יתרו
מתחם נבי שועייב, קבר יתרו ע"פ המסורת הדרוזית

סיפורו של יתרו מופיע גם בקוראן, שם הוא נקרא שועיב (شعيب) ומתואר כנביא העיר מדיין, הקורא לאמונה באל אחד ולצדק חברתי אך נתקל בלעג ובזלזול של בני עירו.

דמותו של יתרו כפי שמופיע במסורת הדרוזית ככל נראה מושפעת רבות מדמותו במקורות היהודים: יתרו הוא שועייב, נביא הדרוזים, המשמש ככהן גדול במדיין. גם במסורת הדרוזית מופיע יתרו כאדם חכם אשר יעץ למשה איך לשפוט את העם באופן יעיל, וכחותנו. דמותו נקשרת למשה ולעם ישראל, לאורך כל התקופה ההיסטורית. הדרוזים אשר מאמינים בתורת יתרו מאמינים גם בתורת ישראל. יתרו מוצג כאיש חכם, בעל ידע על כל דת, יודע את ה', מכיר בו ואף אוהב אותו מאוד. תורתו דומה מאוד לתורת היהדות: סוגיות כגון כבוד האישה, כבוד הבעל ומצוות ומנהגים אחרים בדת הדרוזית. הדרוזים של ימינו רואים משמעות אך ורק בספר התורה, ללא כתובים ונביאים בשל החזרות הרבות המופיעות בפרקים מסוימים בנביאים ובכתובים.

אחד מעיקרי האמונה הדרוזית קובע שהבנים שנולדו למשה ולציפורה הם יהודים מלידה. הסיבה לכך היא מסורת הידועה לחכמי הדת הדרוזים בלבד.

הדרוזים אף חוגגים את חג הנביא שועייב (عيد النبي شعيب) מדי שנה במשך ארבעה ימים החל מה-24 באפריל, בקבר הנביא שועייב המזוהה על ידם בכפר חיטים באזור טבריה, שחרב בעת מלחמת העצמאות.

יתרו במסורת המוסלמית

סיפורו של יתרו מופיע גם בקוראן, שם הוא נקרא שועייב (شعيب, "זה שמראה את דרך הישר"). הוא מוזכר בקוראן בסך הכל 11 פעמים. שועיב היה נביא נערץ באסלאם, על אף שהאסלאם משייך לו הרבה מעשים שלא מוזכרים בתנ"ך. לפי האמונה, שועיב חי אחרי אברהם ונשלח כנביא לקהילת המדיינים אשר ידועה גם בשם "אנשי העץ", מכיוון שהם נהגו להעריץ עץ גדול. שועיב הצהיר את הדת המוסלמית והזהיר את המדינים שיפסיקו את דרכיהם הרמאיות. כשהם הם לא חזרו בתשובה, אלוהים הרס את הקהילה[12].

שועיב מוכר בידי מוסלמים בתור אחד מנביאים הערבים היחידים שמוזכרים בשמם בקוראן, השאר הם נוח, לוט, סלאח, הוד ומוחמד. נאמר כי הוא היה ידוע בידי המוסלמים הראשונים בתור "המטיף הרהוט בין הנביאים"[13], מכיוון שכך היה, לפי המסורת, לשועיב הוענק כישרון וצחות לשון בשפתו[14]. הקוראן מציין כי שועיב נשלח על ידי האלוהים כנביא לאנשים שחיים ממזרח להר סיני - המדיינים. אנשי אותה אדמה היו לכאורה ידועים לשמצה בשל חוסר כנותם, רמאותם ובשל שעבדו אלילים. משימתו העיקרית של שועיב הייתה בעיקר החזרתם של אנשי מדין לדרך האלוהים ולאסור עליהם מלעבוד אלילים. כמו כן, נאמר כי שועיב גם אמר לבני עמו שיפסיקו להתנהג בדרך הרמאית אשר בה נהגו להתנהג בחיי היומיום שלהם[15]. על אף שניבא והטיף לאורך תקופה ממושכת של זמן, המדיינים סירבו להקשיב לו, אך שועיב נשאר איתן. שועיב הזהיר את המדינים שבורותם תוביל להשמדה של מדין והביא דוגמאות מנביאים קודמים כמו נוח, הוד, סלאח ולוט, שכל אחד מעמיהם הושמד בידי האלוהים[16]. אנשי מדין התגרו בשועייב והקניטוהו שלולא הגיע ממשפחה מכובדת כמו שלו, כבר מזמן היו סוקלים אותו באבנים. שועיב השיב "האם משפחתי משפיעה על שיקולכם יותר מאשר אלוהים?". לאחר שלא חזרו בתשובה, נהרגו בידי רעידת אדמה חזקה, אך הקוראן מציין ששועיב ותומכיו ניצלו מהאסון[17].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמות, פרק ב', פסוק י"ח
  2. ^ ספר שמות, פרק ג', פסוק א'
  3. ^ 3.0 3.1 ספר במדבר, פרק י', פסוק כ"ט
  4. ^ ספר שמות, פרק ב'-פרק ג'
  5. ^ ספר שמות, פרק י"ח
  6. ^ רש"י שמות פרק י"ח פסוק א'
  7. ^ מדרש תנחומא, חומש שמות, סימן ד: "וישמע יתרו".
  8. ^ ספר שופטים, פרק ד'
  9. ^ מדרש תנחומא, פרשת שמות סימן ד, דיבור המתחיל "וישמע יתרו"
  10. ^ שמות רבה כז, ו
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א, עמוד א'; מסכת סנהדרין, דף ק"ו, עמוד א'.
  12. ^ קוראן, 7:85-91
  13. ^ קוראן, 26:189
  14. ^ אבו קדיר, Qisas Al-Anbiya עמוד 220
  15. ^ קוראן, 7:85
  16. ^ קוראן, 11:89
  17. ^ קוראן, 11:91-94
אמונה באלוהים (יהדות)

ביהדות, אמונה באלוהים או אמונה במציאות השם היא מצווה להאמין באלוהים. מצווה זו היא מאבני היסוד של היהדות, והיא אחד משלושה עשר עיקרי האמונה שמנה הרמב"ם.

ט"ו בשבט

ט"ו בשבט הוא היום החמישה עשר בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בט"ו שבט היא ברוב השנים פרשת יתרו. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצווה היא פרשת בשלח.

ביום זה על פי המסורת היהודית חל ראש השנה לאילנות.

ערך מורחב – ט"ו בשבט (מועד)

ט"ז בשבט

ט"ז בשבט הוא היום השישה עשר בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בט"ז שבט היא,

ברוב השנים, פרשת יתרו. אבל אם בר המצוה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת בשלח.

י"א בשבט

י"א בשבט הוא היום האחד עשר בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"א שבט היא,

ברב השנים, פרשת בשלח. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השא או השג) פרשת בר המצווה היא פרשת יתרו.

י"ב בשבט

י"ב בשבט הוא היום השנים-עשר בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, ברב השנים, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ב שבט היא פרשת בשלח. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה או כסדרה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות הכז, השא או השג) פרשת בר המצווה היא פרשת יתרו.

י"ג בשבט

י"ג בשבט הוא היום השלושה עשר בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, ברב השנים, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ג שבט היא

פרשת בשלח. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום חמישי פרשת בר המצווה היא פרשת יתרו.

י"ד בשבט

י"ד בשבט הוא היום הארבעה עשר בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בי"ד שבט הוא במרבית השנים פרשת יתרו. אבל אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצוה היא פרשת בשלח.

י"ז בשבט

י"ז בשבט הוא היום השבעה עשר בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בי"ז שבט היא,

ברב השנים, פרשת יתרו. אבל אם בר המצוה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת בשלח.

י"ח בשבט

י"ח בשבט הוא היום השמונה עשר בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ח שבט היא,

ברוב השנים, פרשת יתרו. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השא או השג) פרשת בר המצווה היא פרשת משפטים.

י"ט בשבט

י"ט בשבט הוא היום התשעה עשר בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, ברב השנים, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ט שבט היא פרשת יתרו. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה או כסדרה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות הכז, השא או השג) פרשת בר המצווה היא פרשת משפטים.

כ"א בשבט

כ"א בשבט הוא היום העשרים ואחד בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"א שבט הוא ברב השנים פרשת משפטים. אבל אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצוה היא פרשת יתרו.

כ"ב בשבט

כ"ב בשבט הוא היום העשרים ושניים בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד כ"ב שבט הוא ברב השנים פרשת משפטים. אבל אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצווה היא פרשת יתרו.

כ"ג בשבט

כ"ג בשבט הוא היום העשרים ושלושה בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בכ"ג שבט היא,

ברב השנים, פרשת משפטים. אבל אם בר המצוה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת יתרו.

כ"ד בשבט

כ"ד בשבט הוא היום העשרים וארבעה בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בכ"ד שבט היא,

ברב השנים, פרשת משפטים. אבל אם בר המצוה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת יתרו.

כ' בשבט

כ' בשבט הוא היום העשרים בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, ברוב השנים, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ' שבט היא

פרשת יתרו. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום חמישי פרשת בר המצווה היא פרשת משפטים.

לא תרצח

לֹא תִרְצָח הוא הדיבר השישי מעשרת הדיברות. פירוש האיסור הוא איסור נטילת חייו של אדם אחר.

מעמד הר סיני

מַעֲמַד הַר סִינָי הוא אירוע מקראי מכונן, בו אלוהים התגלה לבני ישראל בהר סיני וכרת עימם ברית על בחירתו בהם לעמו, ונתינת ארצו להם. וכנגד זאת, התחייבו עם ישראל לשמור את מצוות התורה שנצטוו במעמד זה, ובראשן עשרת הדיברות אותם שמעו מפי האלוהים בעצמו. בתום המעמד עלה משה להר סיני למשך ארבעים יום, ובסיומם ירד עם לוחות הברית שעליהם חקוקים עשרת הדיברות שנאמרו במעמד. מעמד הר סיני נחשב לאירוע התגלות עילאי ביהדות, בנצרות ובאסלאם.

עשרת הדיברות

עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הם רשימה של עשרה ציוויים דתיים ומוסריים, שעל פי המקרא נאמרו על ידי אלוהים לעם ישראל במעמד הר סיני, ונמסרו למשה על ידי אלוהים כשהם כתובים על לוחות הברית. הדיברות נחשבים למצוות יסודיות ביהדות ובנצרות, ולהם השפעה רבה על המשפט והמוסר בתרבות היהודית והנוצרית.

עשרת הדיברות הם:

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם – אמונה באלוהים.

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה – מונותאיזם, איסור עבודה זרה ואיסור עשיית צלמים.

לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא – איסור נשיאת שם ה' לשווא.

זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ – מצוות השבת (ביתרו: זכור. בואתחנן: שמור).

כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ – מצוות כיבוד אב ואם.

לֹא תִרְצָח.

לֹא תִנְאָף.

לֹא תִגְנֹב.

לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר – איסור עדות שקר.

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ.

פרשת יתרו

פרשת יִתְרוֹ היא פרשת השבוע החמישית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י"ח, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ', פסוק כ"ב. הפרשה פותחת בסיפור על יתרו חותנו של משה, אך בהמשך רוב הפרשה עוסק בסיפור מעמד הר סיני.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.